- מאת ד"ר דולב ראובן גילמור
ויטמין C במחלוקת?
"איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי..." (משנה אבות ה,טז)
ישנה הסכמה בקרב רובם של כותבי המאמרים בנושא התזונה, שראוי להגביל את צריכת ויטמין C למינון של 500 או 1,000 מ"ג, כי כל מינון מעבר לזה אינו נספג, מתבזבז, ואף מסכן את הנוטל ברעילות. ממשיכים לספר לנו, שמוטב לא ליטול תוסף של ויטמין C, אלא לקבל את הנדרש לנו מפירות וירקות, ודיינו.
מצד שני, ישנו מיעוט של "משוגעים לדבר", שמדברים על "מינוני ענק" של ויטמין C, לפי השיטה של הרפואה האורתומולקולרית. אלו טוענים, שלוויטמין C ישנו כוח רפואי עצום, כאשר נוטלים מנה יומית הנמדדת לא במיליגרמים, אלא בגרמים. מעט מאוד מאמרים מקבוצה זו מופיעים בתקשורת ההמונים, כי שיטה זו "אינה מוכחת" ומשום ש"אין מחקרים" התומכים בדעות כאלו.
האם זה מדויק לומר, שבין שתי קבוצות אלו קיימת מחלוקת?
המילה "מחלוקת" מופיעה פעמים רבות במקורות היהדות, ופירושה הוא חילוקי דעות. אב הטיפוס של המחלוקת הוא מחלוקת בין הלל ושמאי. כאשר הלל ושמאי דנו בנושא הלכתי, כל צד ביסס את בטענותיו בעזרת סברות מוצקות. כל צד הקשיב בכבוד לצד השני, הבין לעומקן את טענותיו, וחקר וענה עניינית. בכל זאת, בסופו של יום, המחלוקת נשארה בעינה.
לא כן ה"מחלוקת" בנושא של ויטמין C. התומכים במינונים "גבוהים" מבססים את דעתם על שמונים שנות עבודתם של חוקרים מומחים, ועל הניסיון הקליני של רופאים שטיפלו בעשרות אלפי פציינטים באמצעות מינונים שהגיעו עד עשרות גרמים ביום. רופאים אלו העידו על הצלת חיים ועל ריפוי מגוון רחב של מצבי בריאות. ויטמין C הנו נושא מרתק, והבנתו דורשת השקעה, אך הצד שכנגד לא ראה ולא למד ולא הבין את עומקה של דעה זו, אלא מסתפק בידע שטחי בלבד.
כאשר האסטרונום גלילאו רצה להוכיח את ממצאיו לעמיתיו, חלק מהם סירבו להסתכל דרך עדשת הטלסקופ שלו. האם הייתה מחלוקת בין גלילאו לעמיתיו, כעין מחלוקת הלל ושמאי? ברור שלא, אלא צד אחד צדק, והשני נשאר בבורותו. כמו כן, גם הנושא של ויטמין C. האם המתנגדים לשימוש במינונים גבוהים של ויטמיןC הסתכלו דרך העדשה של התומכים? האם הם קראו את המאמרים הקלסיים של ד"ר פרדריק קלנר, ד"ר רוברט קטקרט, ד"ר לינוס פאולינג ואחרים? האם הם למדו את הספרים של אירוון סטון, ד"ר אברם הופר, ד"ר תומאס לוי, אוון פנורו, סטיבן היקיי ואחרים? האם הם עיינו אפילו בחלק קטן מאלפי המחקרים המצוטטים בספרים ובמאמרים אלו? האם הם ניסו בעצמם ליטול ויטמין C או לתת למטופליהם?
כל עוד התשובות לשאלות הנ"ל הן שליליות, כל עוד המתנגדים לרפואה האורתומולקולרית בוחרים להתעלם מהספרות הרפואית הנרחבת בנושא הוויטמינים, כל עוד הם טוענים שוויטמין C "אינו מוכח" וש"אין מחקרים המראים את יעילותו", הם בדיוק כמו מתנגדיו של גלילאיו.
כאדם המשתוקק ליידע את הציבור בנוגע לכוח האמיתי של ויטמין C כדי שכולם ייהנו משיפור בריאותי, אני קורא למתנגדים למינונים "גבוהים" של ויטמין C להשקיע את המאמץ הראוי להבנת הנושא. אני סמוך ובטוח כי לאחר תהליך הלימוד, הם בוודאי יסכימו אתי לגבי פרטי הנושא, ובין היתר ש:
א) ויטמין C הוא חומר בטוח מאוד, וניתן לרוב האנשים ליטול מינונים של אלפי מיליגרם שלו, מלבד לאחוז קטן של האוכלוסייה בעלי התוויות נגד מסוימות, או אנשים עם רגישות מיוחדת.
ב) ויטמין C
אינו גורם לאבנים בכליות. כמו כן, אין כל שחר לטענות שהוא מזיק לכבד או לכליות, שהוא מסרטן, שהוא
הורס את ויטמיןאו לטענות אחרות נגדו.
ג) ויטמין C
יעיל במניעת הצטננות ושפעת, וגם בטיפול בהן. הכול תלוי במינון. כמו שלא היינו מצפים שעשירית טבלית של אספרין תטפל בכאב ראש, אין לצפות שכמה מאות מיליגרמים של ויטמין C ימנעו שפעת או יטפלו בה.
ד) כמעט ובלתי אפשרי לקבל כמות אופטימלית של ויטמין C ממזון. האדם הוא אחד מבין כמה בעלי חיים יונקים שאינם מייצרים ויטמין זה בגופם בגלל מוטציה גנטית. יונקים אחרים מייצרים ויטמין C בגופם בכמות של 40 מ"ג עד כמעט 300 מ"ג לכל קילוגרם גוף, אבל האדם אינו מייצר אפילו מיליגרם ממנו.
ה) הקצובה היומית המומלצת של ויטמין Cהעומדת על 60 מ"ג אמנם תמנע את מחלת הצפדינה, אבל מחלה זו הנה רק סופו של תהליך של מחסור המשפיע על כל מערכת בגוף. ניתן להמשיל את הצריכה היומית המומלצת לתשלום שכר מינימום. אילי היא תספיק לצעירים, אך היא בהחלט בלתי מספקת עבור רוב המבוגרים.
ו) נכון שמינון גבוה של ויטמין C נספג פחות יחסית ממינון נמוך, אבל איזו כמות גדולה יותר: 100% של 500 או 50% של 5000?
ז) כיום אנו זקוקים ליותר ויטמין C מאשר בעבר בגלל עומס הרעלים בסביבתנו המודרנית. ויטמין C מנטרל כמעט כל רעלן.
ח) אם כל האוכלוסייה הייתה נוטלת כמות מינימלית של 1000 מ"ג ויטמין C פעמיים ביום, מערכת הבריאות הייתה חוסכת הון רב. לחלופין, חלקים של מערכת הבריאות היו קורסים עקב מחסור בחולים. עד כדי כך.
ט) ראוי לשנות את הבנת ויטמין C מיסודה בקרב הציבור. הרופאים חייבים ללמוד את השימוש בחומר זה בעירויים תוך-ורידיים, כי כך הם יוכלו להציל חיים.
י) מסתבר שוויטמין C הנו התרופה החשובה ביותר הקיימת. כמעט, ואין מחלה שהוא לא משפיע עליה לטובה, אבל העיקר הוא המינון
הנושאים החמים
