מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים *מתעדכן*

[מיכל]

יום שישי י"א אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

א. אסור לספר רכילות, ואפילו לאביו ואמו או רבו אסור לספר מה אמרו עליהם אחרים. וכן אסור לספר בין על איש ובין על אשה, בין על קטן ובין על גדול.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר רכילות, ואין בזה חילוק בין איש לבין אשה, בין קרוב לבין רחוק. ולכן אפילו אם שמע אדם המדבר גנאי על אביו ואמו (או על רבו), ומחמת צערו הגדול בשמיעת הדברים סיפר זאת לאביו ואמו, הרי עבר על איסור רכילות. וכן אין הבדל אם מספר על איש או על אשה, גדול או קטן, וכמו שהתבאר לעיל (הלכות לשה"ר כלל ח'). ויש שנכשלים בזה, כשרואה אדם שני נערים רבים ומכים זה את זה, הולך הרואה לאביו של אחד מהם ואומר לו שנער פלוני הכה את בנו, ועל ידי זה נעשים קלקולים גדולים, שאותו אב מכה את הנער שהכה את בנו, ועל ידי זה נעשית מחלוקת בין הורי הנערים, וביותר מצוי הדבר שנעשית מחלוקת זו בבית המדרש, ועוונותיו של אותו שסיפר את הרכילות רבים מספור. ואיסור זה הוא אפילו כשהוא יודע בבירור שהצדק עם אחד הנערים, אלא אם כן התקיימו כל התנאים המבוארים להלן (כלל ט'), וכל שכן כשאינו יודע עם מי הצדק, שבודאי אסור לו לספר זאת.

 

[מיכל]

שבת קדש י"ב אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

ב. אסור לספר רכילות על שום אדם מישראל, וכל שכן שאסור לספר על תלמיד חכם, מכמה טעמים: א) בדרך כלל התלמיד חכם נוהג כדין, ונמצא שזו רכילות של שקר, החמורה יותר. ב) מחמת הרכילות הוא גורם לאנשים להתרחק מתלמידי חכמים, הפוך מרצון התורה. ג) בני אדם נפגעים וכועסים יותר כשהם שומעים שתלמיד חכם גינה אותם או גרם להם עוול, ומתעוררת בכך שנאה גדולה יותר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ב. אסור לספר רכילות אף על עם הארץ, שהרי שאמרה התורה 'לא תלך רכיל בעמיך', וגם הוא בכלל 'עַמֶּיךָ'. ואף אם האדם רואה בבירור שעם הארץ גינה אדם אחר שלא בפניו, והצדק עם אותו אדם, מכל מקום אסור לו לספר זאת לאותו אדם, שהרי כבר התבאר שאיסור רכילות הוא אף בדבר אמת. וכל שכן שאסור לספר רכילות על תלמיד חכם, שעוון זה גדול ועצום מכמה טעמים: א. שהרי בדרך כלל תלמיד חכם אין בו גנאי ואינו עושה רעה לאחר בחינם, ומסתבר שנהג כדין, ואם כן המרכל עליו מספר רכילות של שקר, שהיא חמורה יותר מרכילות של אמת. ב. שהרי ציותה התורה להתדבק בתלמיד חכם, לאכול ולשתות עמו, לעשות עמו סחורה, ולנהוג בו כבוד גדול, וקל וחומר שלא לעורר עליו מחלוקות, שזה גורם שלא יתדבקו בו. ג. שהרי בני אדם נפגעים וכועסים יותר כשהם שומעים שתלמיד חכם דיבר בגנותם, או עשה להם עוול, יותר מאשר כשעם הארץ עשה להם כן, וממילא בסיפור זה תתעורר בלב השומע שנאה גדולה לתלמיד חכם, ובפרט אם מספר כן על הרב שבעיר וכדומה, שיוצאים מדבר זה קלקולים גדולים.

 

[מיכל]

יום ראשון י"ג אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

. אסור לספר רכילות בין לאדם עצמו שדיברו עליו או עשו לו רעה, ובין לקרוביו של אותו אדם, כיון שאף הם יכעסו מחמת כן על זה שדיבר רע על קרובם.

ד. אסור לספר רכילות על ישראל בין לישראל ובין לגוי, וכשמספר לגוי עוונו גדול יותר, כיון שמצוי יותר שנגרם לו מכך נזק או צער.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. איסור רכילות הוא בין כשמספר לראובן עצמו מה שסיפר עליו שמעון, ובין כשאומר לאשתו של ראובן או לקרוביו מה שדיברו על ראובן, כיון שבודאי יהיה הדבר רע בעיניהם ויכעסו על שמעון שדיבר כך על ראובן. ולכן, אפילו אם הזהירם שלא יספרו זאת לראובן עצמו, יש בכך איסור רכילות.

ד. איסור רכילות הוא בין כשמספר על ישראל בפני ישראל, ובין כשמספר על ישראל בפני גוי, ובאופן זה - שמספר בפני גוי, עוונו גדול יותר, כיון שעל ידי סיפורו בודאי יכול להיגרם לו נזק או צער, וכן מטעמים נוספים שהתבארו לעיל (כלל ח' סי"ב). ויש שנכשלים בזה, שאומרים לגוי שהסחורה שמכר לו ישראל פלוני אינה טובה, או שמגנים את המלאכה שעשה לו ישראל אחר, ומצוי שנגרם לו מכך נזק או צער, ולפעמים אף יורד לחייו ממש בסיפור זה.

 

[מיכל]

יום שלישי ט"ו אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

א. אסור לספר 'אבק רכילות', כגון לספר לראובן ששמעון רמז שיש מה לומר עליו דבר גנאי, ואינו רוצה לאומרו.

ב. וכן אסור לשבח אדם בפני חבירו, אם על ידי זה יגרום לשומע לכעוס על אותו אדם, כגון שמשבח שותף בפני שותפו על נתינת הלואה או צדקה, ויסבור השומע ששותפו מפזר יותר מידי מממון השותפות.

ג. וכן יש להזהר, כשאדם מבקש טובה מחבירו, והלה מסרב, לא יאמר לו מדוע עשית טובה זו לפלוני, שהוא עצמו סיפר לי כן, כיון שבזה הוא גורם לשומע לכעוס על אותו אדם שסיפר זאת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. יש דברים רבים הכלולים באיסור של 'אבק רכילות', ולהלן יובאו כמה דוגמאות, ומהם יקיש כל אדם לאופנים הדומים להם. אם ראובן מספר לשמעון ששאלו את לוי אודות שמעון, והשיב לוי 'שתקו, איני רוצה לומר מה אירע, ומה יהיה', וכיוצא בזה, שהוא מספר לחבירו שמדברי פלוני נרמז עליו דבר שלא כהוגן, הרי זה אבק רכילות.

ב. כמו כן המשבח אדם בפני חבירו, במקום שעל ידי זה יוכל לגרום לשומע תרעומת על אותו אדם שהוא משבח, ועל ידי זה תוכל להיגרם לו רעה, הרי זה אבק רכילות. ולכן נראה שיש להזהר שלא לשבח את ראובן בפני שמעון שותפו, שעשה לו טובה בהלואה או בצדקה או בשילום שכרו ששילם לו כראוי, וכל כיוצא בזה, שמצוי על ידי זה ששמעון יקפיד עליו, שיהיה סבור שפיזר את ממון השותפות יתר על המידה. וכן יש להזהר מלשבח בדברים אלו את הבעל בפני אשתו או להיפך, מחשש שיגרום הדבר תרעומת בלב השומע, על שבן זוגו מפזר את הממון יתר על המידה, לפי דעתו.

ג. כמו כן יש להזהר, כשאדם מבקש טובה מחבירו, והלה אינו רוצה להיטיב עמו, שלא יאמר לו 'והרי לפלוני עשית טובה זו, שהוא בעצמו סיפר לי כן', כיון שעל ידי זה תהיה לו תרעומת על אותו פלוני שסיפר את הטובה שעשה לו, וגרם לכך שבני אדם יבקשו ממנו את אותה טובה, ולא יוכל להשיב את פניהם ריקם.

 

[מיכל]

הלכות רכילות, כלל ח, ד-ה​

• ט״ז באייר ה׳תשפ״ה

ד. אסור לספר לחבירו דבר שאמר עליו פלוני, אף שאינו גנאי באמת, אם דרך בני אדם להקפיד כשאומרים להם כן בפניהם.
ה. השומע מחבירו דבר סוד, אף שאין בגילויו משום רכילות, מכל מקום חייב הוא להסתירו ולא לעבור על דעת המספר, שרצה שישאר הדבר סוד.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ד. יש דברים נוספים האסורים משום 'אבק רכילות', כגון שמספר לחבירו מה שאמר עליו פלוני, ואף שאינו דבר גנאי, אלא זהו דבר שדרך האדם להקפיד קצת כשאומרים לו כן בפניו.
ה. השומע מחבירו דבר סוד, חייב להסתירו, ואף שאין בגילוי אותו סוד ענין רכילות, מכל מקום יש בזה נזק לאותו שסיפר את הסוד והפרת מחשבתו, שרצה להסתיר את הדבר. ועוד, שבזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא עובר על דעתו של אותו אדם שסיפר לו את הסוד.

 

[מיכל]

יום חמישי י"ז אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

א. הרואה את חבירו שרוצה להשתתף עם אדם מסוים, והוא משער שבוודאי ייגרם לו מחמת כן דבר רע, מותר לו לספר לו זאת כדי להצילו מאותו דבר, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

ב. ואלו התנאים: 1. יתבונן שאותו דבר באמת רע. 2. לא יגדיל את הסיפור לרוע יותר ממה שהוא. 3. יכוין לתועלת ולא משום שנאה, ויתבונן גם שתהיה תועלת אמיתית מדבריו. 4. אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר זאת, אסור לו לספר. 5. ההיתר הוא רק אם לא תיגרם רעה לאותו אדם, אלא רק תימנע ממנו ההטבה של אותה שותפות.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. יש אופנים שבהם מותר לספר רכילות לכתחילה, כגון שרואה האדם שחבירו רוצה להיות שותף עם אדם אחר באיזה ענין, והוא משער שבודאי ייגרם לו על ידי זה ענין רע, שבאופן זה עליו לומר זאת לחבירו כדי להצילו מאותו ענין רע, ובלבד שיתקיימו חמשת התנאים דלהלן.

ב. ואלו התנאים: 1. יזהר מאד שלא יחליט בדעתו מיד שאותו דבר שייגרם לו הוא באמת רע, אלא יתבונן היטב מתחילה לראותו אם הוא באמת רע. 2. לא יגדיל בסיפורו את הענין לרע יותר ממה שהוא באמת. 3. יכוין רק לתועלת, ולא משום שנאה שיש לו עליו. וגם יתבונן שתהיה תועלת מדבריו, כי לפעמים הוא מכיר בטבעו של חבירו, ויודע שלא ישמע לו וישתתף עם אותו אדם, ורק יגרום שכשתהיה מריבה ביניהם יאמר לו 'יפה אמרו עליך, שאין ראוי להשתתף עמך' וכדומה, ולאדם כזה אין לספר, כי הוא מכשילו באיסור רכילות]. 4. אם הוא יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר את הדבר הרע, אין לספרו. 5. ההיתר הוא רק אם סיפורו לא יגרום רעה לאותו אדם, אלא רק שיפסיד את הטובה שיכולה להיגרם לו על ידי השותפות, אף שדבר זה הוא רע עבורו. אבל אם ייגרם לו מחמת סיפורו רעה ממש, אסור לספר אלא אם כן יתקיימו בו פרטים נוספים שיבוארו להלן ס"ה וס"ו]. וכל שכן אם הוא רואה שמחמת סיפורו יגרם רעה רבה לאותו אדם, יותר ממה שמגיע לו לפי הדין, שבודאי אסור לספר.

 

[מיכל]

יום ראשון כ' אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

ה. מה שהותר לספר לאדם על חבירו הרוצה להשתתף עמו, שיגרם לו נזק מכך, זהו קודם שנעשו שותפים ממש, אלא רק סיכמו ביניהם שישתתפו. אבל לאחר שנעשו שותפים, ההיתר לספר הוא רק אם ברור לו שהלה לא יזיק לשותפו כלל, אלא רק ישמור את עצמו מנזק. אך אם יזיקנו, אפילו אם היזק זה הוא כפי שהיו בית דין פוסקים לו שמותר לו להזיק, אסור לו לספר. ואם הם שניים המספרים, יש להתיר, אם התקיימו כל התנאים הנ"ל.

ו. אמנם אף בשניים יש איסור בסיפורם משום 'מסייע לעוברי עבירה', אם הם יודעים שאותו אדם ינהג על פי דבריהם, ללא שישאל את בית דין, ולכן לאדם כזה אין לספר כלל דברים מעין אלו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. התבאר לעיל שאם אדם רואה שראובן ושמעון עומדים לעשות שותפות באיזה ענין, והוא משער שבודאי יגרם מכך נזק לשמעון, צריך לספר זאת לשמעון, כדי להצילו מנזק. אמנם היתר זה הוא רק אם עדיין לא נעשו שותפים ממש, אלא שסיכמו ביניהם שיעשו שותפות זו. אבל אם כבר עשו קנין וחלה השותפות, הדין תלוי בזה, אם הוא מכיר את שמעון ויודע שמחמת דיבורו לא יעשה כל נזק לראובן, אלא רק ישמור את עצמו ממנו שלא יזיקנו, והתקיימו התנאים שהתבארו לעיל, מותר לספר לו. אבל אם הוא יודע שכשישמע שמעון את הדבר יחליטנו מיד בדעתו לאמת גמורה, ויפסוק דין לעצמו שמותר לו לחזור בו מהשותפות, או שיזיקנו באופנים אחרים, אסור. ואפילו אם אותו היזק שיגרום לו יהיה כפי שהיו בית דין פוסקים שמותר לו להזיקו אילו היו שני עדים מעידים על הדבר, מכל מקום אסור לו לספר, כיון שאינו אלא עד אחד, ואילו היה מעיד על כך בבית דין לא היה נאמן, ונמצא שהוא גורם לו נזק בדיבורו. ולכן אם הם שנים המספרים זאת, נראה להתיר להם לספר (אלא אם כן נראה להם ששמעון יגרום נזק לראובן יותר ממה שיתירו לו בית דין, שאז אסור להם לספר).

ו. אמנם היתר זה הוא רק לענין זה שלא יעברו על איסור רכילות, אבל עדיין הם בכלל 'מסייעים לעוברי עבירה', שהרי אף שהם שני עדים אסור לשמעון לקבל את דבריהם, כיון שלא העידו בבית דין, ובכך שהם מספרים לו הם גורמים לו לעבור ולהזיק את ראובן, שלא כדין. ומלבד זאת נדיר מאד שיידעו שני האנשים הללו את כל פרטי המעשה ואת כל פרטי הדין, כדי שיוכלו להסיק מזה שהנהגתו של שמעון עם ראובן תהיה כפי הדין ולא יותר, ולכן יש להזהר שלא לגלות דבר מעין זה לאדם שדרכו לעשות מעשים על פי דעתו ללא היתר מבית דין.

 

[מיכל]

יום שני כ"א אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

ז. אסור לספר לחבירו על אדם אחר שגזלו או הזיקו, עד שיתקיימו בו כל התנאים האמורים לעיל, ובתנאי שגם הוכיח את אותו אדם ולא קיבל את דבריו.

ח. בכל הדינים האלו אין חילוק אם מספר מעצמו לחבירו, או שחבירו ביקש ממנו שיספר לו.

ט. וגם לספר את הדבר לאחרים - אסור, כיון שעל ידי זה הדבר מתפרסם, ונשמע גם לאותו אדם שהדבר נוגע לו, והרי זו רכילות.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. אסור לגלות לאדם שפלוני גזלו או הזיקו או עשה לו רעה אחרת, עד שיתקיימו כל התנאים המבוארים לעיל, וגם שהוכיח תחילה את אותו אדם ולא קיבל את דבריו, ויש להזהר בזה מאד, שלא להורות היתר בדבר עד שיתבונן היטב שאכן התקיימו כל התנאים, שאם לא כן יתכן שיעבור בעצמו על לאו גמור של רכילות.

ח. ובכל הדינים הללו אין חילוק בין אם סיפר זאת מעצמו, או שחבירו שאלו ובקשו לספר לו. שבאופן המותר, מותר אף לספר מעצמו. ובאופן האסור, אסור לספר אף אם חבירו שאלו.

ט. ובדברים אלו יש להזהר אפילו אם אינו מספר לאותו אדם שהענין נוגע לו, אלא לאחרים, שאף זה בכלל רכילות, כיון שבדרך כלל נודע הדבר לאותו אדם, והרי זו רכילות ואף אם לא נודע לו, בדרך כלל יש בסיפור עצמו משום לשון הרע, כשמספרו לאחרים].

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ב אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

י. הרואה אדם תמים בא לקנות סחורה אצל מוכר שדרכו לרמות, צריך להזהירו שלא יקנה שם, אפילו אם הלה כבר סיכם עם בעל החנות שיקנה אצלו. וכל שכן אם רואה את המוכר מפתה את הלוקח ומרמה אותו בענין טיב הסחורה או מידתה, צריך לומר לו זאת, ובלבד שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: י. הרואה את חבירו שרוצה להכנס לחנות לקנות סחורה, והוא מכיר את חבירו שהוא תמים וקל לרמותו, וכן הוא מכיר את בעל החנות שדרכו לרמות לקוחות תמימים בטיב הסחורה או במידתה, צריך לספר לחבירו דבר זה ולהזהירו שלא יכנס לחנות זו. ואפילו אם כבר סיכם חבירו עם בעל החנות שיבוא לקנות אצלו, צריך להזהירו שלא יעשה כן. וכל שכן הרואה מוכר מפתה קונה לקנות סחורה גרועה ואומר לו שהיא טובה, וכיוצא בזה, כיון שהוא רואה ממש שהוא מרמה אותו בענין המקח, בודאי צריך לומר לו זאת (ואם הרמאות היא במחיר המקח, אם הוא בשיעור שישית המקח, ודאי צריך להודיעו, שהרי אפילו לאחר המקח יכול לבטלו מחמת אונאה זו. אך אם האונאה במחיר היא פחות משישית צריך עיון אם מותר לו לומר זאת). אך יש להזהר שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל (א. יתבונן שאכן הוא מרמה אותו, או רוצה לרמותו. ב. לא יגדיל את הסיפור לרוע יותר מהאמת. ג. יכוין לתועלת. ד. יוודא שאינו יכול לגרום לאותה תועלת בלי לספר את הדבר. ה. יזהר שלא תיגרם למוכר רעה, אלא רק שימנע חבירו מלקנות שם).

 

[מיכל]

יום חמישי כ"ד אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

יג. הרואה את חבירו שקנה חפץ, ורימו אותו, ולפי ההלכה הוא יכול לתבוע את אונאתו, מותר לספר לו רק בתנאי שהלה ילך ויתבע את המוכר לבית דין, אבל אם הוא מכירו שילך ויעשה דין לעצמו, אסור לספר לו (ואף שיש אופנים שאין בהם משום איסור רכילות, כגון כשהם שני עדים, ויודעים בעצמם את שיעור האונאה, ולא ייגרם בכך נזק למוכר יותר מהדין, מכל מקום יש בזה משום סיוע לעובר עבירה, שהרי ללוקח אסור לעשות דין לעצמו). ולכן לא יתערב האדם בענינים אלו עד שיתבונן היטב שהתקיימו כל התנאים דלעיל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יג. מה שהתבאר לעיל, שהרואה שמוכר מרמה את הקונה במקח, ולפי ההלכה יכול הלוקח לתבוע את המוכר בדין, שמותר לו לספר זאת לקונה, זהו בתנאי שהוא מכיר את טבעו של הקונה שלא יעשה דבר מעצמו אלא ילך לבית דין לתבוע את המוכר. אבל אם הוא מכיר את הקונה שכשישמע שהמוכר רימה אותו יעשה דין לעצמו, ויתפוס ממון מהמוכר, או שלא ישלם לו את מה שהוא חייב לו, יש להזהר מלספר לו עד שיתקיימו עוד שלשה תנאים נוספים (מלבד חמשת התנאים שהתבארו לעיל): 1. שיידעו המספרים בעצמם את ענין האונאה באותו מקח, ולא שישמעו זאת מאחרים. 2. שיהיו המספרים שנים. 3. שלא ייגרם למוכר נזק יותר מכפי שהיו פוסקים בית דין.

נמצא שכדי להתיר לספר לאדם כזה (שיעשה דין לעצמו) יש צורך בשמונה תנאים, שאין זה מצוי שיתקבצו כולם. וגם אם יתקבצו כולם, זה אינו מועיל אלא שלא יעברו בכך משום רכילות, אבל עדיין הם בגדר מסייעים לידי עוברי עבירה, כיון שלפי הדין אסור לקונה לעשות מעשה על פי דיבורם עד שיעידו אותם שנים בבית דין, ויתירו לו בית דין לעשות מעשה. ולכן יש להזהר מלספר דבר כזה לאדם שדרכו לעשות דין לעצמו.

ודבר זה מצוי, שאדם רואה את חבירו קונה חפץ כדין, ומראהו לחבירו, והלה - לא די שאינו משבחו - אלא הוא מגנה את המקח, ואומר לו שהמוכר רימה אותו, ואינו מדקדק לברר מה בדיוק שווי המקח כיום בשוק, וגם אינו מדקדק לדעת כמה הוא שיעור האונאה, והאם לפי ההלכה יכול הוא לתבוע את המוכר, וכן אינו מדקדק בשאר פרטי ההלכה. והרי הוא עובר באיסור רכילות, שהרי אין כל תועלת בדבריו. ופעמים רבות הוא מדבר כן מחמת שנאה. והרבה פעמים הוא גורם בכך נזק למוכר שלא כדין, שהלוקח הולך ומכריחו להחזיר לו את המקח, או שאינו משלם לו את המעות שהוא חייב לו, וגורם למריבות גדולות ביניהם. נמצא שאותו אדם עבר באיסור רכילות, ועבר על 'לפני עור לא תתן מכשול', שיעץ לקונה שישיב את המקח, ובאו על ידו לידי מחלוקת, ועוד לאוין אחרים.

ולכן ראוי לאדם שלא יתערב בענינים אלו עד שיתבונן היטב בכל התנאים שהתבארו לעיל.

 

[מיכל]

יום שישי כ"ה אייר תשפ"ה

הלכות רכילות

יד. אם נעשה לראובן דבר שלא כהוגן, והוא חושד בשמעון ושואלו מי עשה זאת, אסור לשמעון לומר מי עשה כן, אף שראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק שהוא לא עשה זאת.

טו. אדם שביקש מהמוכר שישמור לו סחורה עד שיבוא לשלם עליה, ובא אחר וקנאה, אסור למוכר לומר לאותו אדם מי הוא שקדם וקנה את סחורתו, כיון שאין בזה כל תועלת, ואפילו אם יאמר לו המוכר שאותו לוקח אינו אשם ולא ידע כלל שהסחורה שמורה, מכל מקום אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יד. אם נעשה דבר לראובן שלא כהוגן, ואינו יודע מי עשה לו זאת, והוא שואל את שמעון מי עשה זאת, ושמעון מבין שראובן חושד בו שהוא זה שעשה כן, אף על פי כן אסור לו לומר מי עשה זאת, אף שהוא ראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק 'אני לא עשיתי', ופרטי הדינים בזה שוים למבואר לעיל (הלכות לשון הרע, כלל י' סי"ז).

טו. דוגמא לאיסור רכילות, שממנו יש ללמוד לנידונים אחרים: אם ראובן מוכר סחורה, ושמעון בחר לעצמו דבר מסוים, וביקש מראובן שישמור לו את אותו דבר עד שילך לביתו להביא לו ממון, ובינתיים ביקשו אחרים מראובן שימכור להם את אותו דבר, ומכר להם, וכשבא שמעון עם הממון בידו, אומר לו ראובן שלוי בא ונטל את הדבר בעל כרחו ושילם לו בעל כרחו, וכדי לא להתקוטט עם לוי לא היתה לו (-לראובן) ברירה אלא להתרצות ולמכור לו, הרי זו רכילות גמורה, כיון שאין כל תועלת במה שאמר לו, ורק הכניס בלבו של שמעון שנאה ללוי. וכל שכן אם האמת לא היתה כך, ולוי לא הפציר בו כל כך, ואף לא ידע כלל ששמעון בקשו שישמור לו את הדבר, וראובן אומר כן לשמעון רק כדי להסיר מעל עצמו את תרעומותיו של שמעון, שזה ודאי עוון גדול, והוא בכלל 'מוציא שם רע'. ועוד צריך המוכר להזהר שלא לומר לאותו שביקש שישמור לו את הסחורה את שמו של הלוקח שקנה אותה בסוף, ואף אם לא יאשים אותו אלא יאמר שהוא עצמו טעה ומכרה לו, כיון שבכל אופן בדרך כלל דבר זה מכניס שנאה בלבו על אותו אדם, אלא יאמר לו המוכר רק שמכר בטעות את הסחורה לאדם אחר.

וכל מה שלמדנו בהלכות לשון הרע ורכילות זהו לגבי מי שהוא עדיין בכלל 'עמיתך', אבל אנשים הכופרים בתורה, ואפילו רק באות אחת, או מלעיגים על דברי חז"ל, מצוה לפרסם דעתם הכוזבת לעיני כל, ולגנותם, כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים.

֍ תמו הכללים מהלכות איסורי לשון הרע ורכילות֍

 

[מיכל]

יום ראשון כ"ז אייר תשפ"ה

חלק הציורים

ד. מותר לומר למחותן חסרונות שיש בחתן, אם אינו יודע מהם, וברור שאם היה יודע מהם לא היה עושה את השידוך, ובתנאים שיבוארו להלן.

ה. מה שהחתן תמים ואינו חריף כל כך, אינו נחשב חסרון, ואסור לפרסמו לגנות מחמת כן. וכן אסור לבזות את אחד הצדדים בשידוך בגנות מעשים שעשו אבותיו.

ו. מותר לומר למחותן שיש לחתן מחלה פנימית, אם אינו יודע זאת (ובתנאי שברור לו שזו מחלה ממש, שלא יגדיל יותר מהאמת, ויכוין לתועלת). וכן מותר לומר לו אם יש בחתן אפיקורסות, ובזה אין צורך בתנאים הנ"ל.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ד. הרואה שראובן רוצה לשדך את בתו עם שמעון, והוא יודע שיש לחתן חסרונות גדולים (ולהלן יבואר מה נקרא 'חסרון' בענין זה), וראובן אינו יודע מחסרונות אלו, ואם היה יודע לא היה רוצה בשידוך זה, יש לגלות לו את החסרונות הללו. אמנם, יש בזה פרטי דין רבים, כמבואר להלן, ויש להתבונן בהם היטב קודם שיתיר לעצמו דבר זה.

ה. צריך להזהר ממה שרגילים בני אדם מסוימים לגנות את החתן בדברים שאין בהם ממש, והיינו שאם החתן הוא איש תמים, שאינו חריף כל כך להבין ערמומיות של בני אדם ורמאויותיהם, או שאינו רוצה להתלוצץ כשאר בחורים בני גילו, מפרסמים אותו בעיר לאיש שוטה ופתי, עד שלפעמים נמנעים מלהשתדך עימו מחמת כן, או לבטל את השידוך שעשו עמו. ולא די שאותם בני אדם הם בעלי לשון הרע, אלא הם גם מוציאי שם רע, כיון שדבר זה הוא שקר. ואפילו באופן שזו אמת גמורה צריך את כל התנאים המבוארים להלן.

וכן אסור לבזות את אחד הצדדים בשידוך בדברים גרועים שעשו אבותיו, שאף זה בכלל לשון הרע.

ו. עתה יבואר מתי מותר לספר למחותן על חסרונות שיש בחתן, אם יש לחתן חולי פנימי בגופו, והמחותן אינו יודע זאת, פשוט שמותר לספר לו זאת ואין בזה חשש רכילות, (ובתנאים דלהלן: 1. שיהיה ברור לו שיש לו מחלה, ולא סתם חולשה. 2. שלא יגדיל את המחלה יותר מהאמת. 3. שיכוין לתועלת, ויראה גם שאכן תהיה תועלת בדבריו, וישמעו לו). וכן אם הוא יודע שיש בחתן אפיקורסות, צריך לגלות זאת למחותן, ובזה אין צורך בקיום התנאים הנ"ל. ועל זה נאמר 'לא תעמוד על דם רעך', בסמוך לאיסור 'לא תלך רכיל בעמך', ללמד שבאופנים אלו אין איסור רכילות. אבל אם החסרון הוא בכך שאינו חכם גדול בתורה, אין לגלות זאת למחותן, כיון שהוא הפסיד לעצמו בכך שלא לקח את החתן לפני תלמידי חכמים שיבחנו אותו, וכיון שלא עשה כן, בודאי התרצה בשידוך זה. (ומלבד התנאים הנ"ל, מי שמפריע לו הדבר שהשדכנים מרמים את המחותן, עליו להתבונן תחילה האם המחותן עצמו אינו מרמה את החתן במה שמבטיח לו, כיון שאם המחותן מרמה את החתן, שוב אין לו תלונה בכך שהחתן מרמה אותו).

 

[מיכל]

יום שני כ"ח אייר תשפ"ה

חלק הציורים

ז. כמו כן מותר לומר לחתן על מחלה פנימית שיש לכלה. וכן לומר לו שבבית המחותן אין שומרים על גדרי הצניעות, ובזה אין צורך לקיום התנאים הנ"ל.

ח. מותר לומר לחתן (קודם גמר השידוך) שהמחותן מרמה אותו בענין הנדוניא, בתנאי שאכן ברור לו הדבר, וכן הוא יודע שאם החתן היה יודע את האמת לא היה מתרצה לשידוך, וכן שהחתן אינו מרמה את המחותן בשום ענין, וכן שיתקיימו התנאים הנ"ל כלל ט' ס"ב.

ט. אחר שנעשה השידוך, והוא רואה שהמחותן רימה את החתן, אם החתן יקבל את דבריו רק לענין לחוש, או שישאל את בית דין, מותר לספר לו, ובתנאי שיתקיימו התנאים הנ"ל בכלל ט' ס"ב, וכן שיראה שאין החתן מרמה את המחותן, אך אם ישמע לו ויבטל מיד את השידוך, אסור לו לספר זאת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. והוא הדין שמותר לספר לחתן על חולי שיש לכלה, ואין בזה חשש רכילות, אם מתקיימים התנאים שהובאו לעיל. וכמו כן אם בבית הכלה אין שומרים על גדרי הצניעות, גם כן צריך לספר זאת לחתן, ובזה אין צורך שיתקיימו הפרטים הנ"ל, רק שיתבונן תחילה שיהיו דבריו נשמעים לחתן, כיון שלפעמים אין דבריו נשמעים, ובא רק לידי רכילות.

ח. אם אדם רואה שהמחותן מרמה את החתן (קודם שנגמר השידוך) בענין הנדוניה וכדומה, צריך כמה תנאים כדי להתיר לומר זאת לחתן: 1. שיתבונן היטב שאכן הוא מרמה אותו, על ידי שיכיר את טבעו הרע או את גודל עניותו, או שאמר לו בפירוש שאין בדעתו לקיים את התחייבותו (אך מה שהוא יודע שאינו עשיר כל כך אין זו ראיה שאכן לא ישלם את מה שהתחייב). 2. שיהיה לו ברור שאם החתן היה יודע זאת לא היה מסכים לשידוך, כי לפעמים אין השידוך תלוי רק בענין זה, אלא שהחתן רוצה להוציא מהמחותן כמה שיוכל, אך אף אם לא יתן לו המחותן את מה שהבטיח לא תהיה זו סיבה לבטל את השידוך, ובאופן כזה אסור לספר לו (אלא אם כן הוא רואה שתהיה בכך תועלת שיוציא החתן מהמחותן ערבות על התחייבותו). 3. צריך להתבונן שאין החתן מרמה גם הוא את המחותן באיזה ענין, שאם כן, אסור לספר לו. ומלבד זאת צריך שיתקיימו גם התנאים שהתבארו לעיל כלל ט' ס"ב.

ט. ואם כבר נעשה השידוך, והוא רואה שהמחותן רימה את החתן, אם הוא רואה שהחתן יקבל את דבריו רק לענין לחשוש להם, שיתן דעתו שלא יוכל המחותן לרמותו, או שהוא יודע שלא יעשה החתן דבר מדעת עצמו עד שישאל את בית דין, מותר לספר לו, ובתנאי שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל כלל ט' ס"ב, וכן התנאי הנ"ל שהחתן לא רימה את המחותן בשום דבר. אבל אם הוא רואה שדבריו יתקבלו לגמרי באוזני החתן ויבטל את השידוך ללא טענה ומענה, אסור לספר לו.

 

[מיכל]

יום שלישי כ"ט אייר תשפ"ה

חלק הציורים


י. מותר לומר לחתן על מחלה פנימית שיש לכלה, ובתנאי שיתקיימו התנאים שהתבארו לעיל. ואם אינו יודע זאת מעצמו אלא ששמע כן, מותר לספר זאת רק אם הוא משער שהחתן לא יבטל מיד את השידוך אלא יברר את הדבר תחילה.

יא. מותר לומר לחתן על כך שבבית הכלה אין נוהגים בצניעות, ואף אם לא יתקיימו התנאים הנ"ל. ואם אינו יודע זאת מעצמו, יאמר לו בפירוש שרק שמע כן, ויש לברר את הדבר.

כללו של דבר: האדם צריך לשום עיניו וליבו על דרכיו, ובפרט על מוצא פיו, שלא להתערב בענינים שבין אדם לחבירו, אם לא שידע מתחילה את הענין לאמיתו, ויכוין לתועלת ולא מחמת שנאה, ולראות את הנולד מדיבורו, שלא יצא מגדר דין תורה חלילה, ואז ה' יהיה בעזרו שלא ילכד בפח היצר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: י. אם אדם עומד לעשות שידוך, ואינו יודע שיש לכלה מחלה פנימית, מותר לספר לו זאת, ובתנאי שיתקיימו התנאים הנ"ל כלל ט' ס"ב. ואם אינו יודע זאת בעצמו, אלא שמע כן מאחרים, מותר לספר זאת רק אם הוא משער שהחתן לא יעשה דין לעצמו לבטל את השידוך, אלא רק יחשוש לדבר ויבררנו היטב.

יא. ואם הוא יודע שבבית הכלה אין נוהגים בצניעות, צריך לגלות זאת לחתן, ואף אם לא יתקיימו התנאים האמורים לעיל. ואף אם אינו יודע כן מעצמו אלא שמע מאחרים, צריך לגלות, אך יזהר לומר בפירוש שאינו יודע זאת מעצמו אלא שמע כך, ויש לברר זאת.

צור ישראל יצילנו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

֍ תם ונשלם ספר 'חפץ חיים'֍

 

[מיכל]

יום רביעי א' סיון תשפ"ה

הקדמה

ברוך ה' אלקי ישראל, שהבדילנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, והכניסנו לארץ הקדש כדי שנזכה לקיים את כל מצוותיו, כדי להיטיב לנו בעולם הזה ובעולם הבא. וציונו שלא נעזוב את התורה, ואף העמיד לנו נביאים בימי בית ראשון להחזירנו למוטב, וגם בימי בית שני שלא היו נביאים מכל מקום עדיין יכולנו לקיים את כל מצוות התורה. אמנם בסוף גברה שנאת חנם ולשון הרע בינינו, ונחרב בית המקדש וגלינו מארצינו. ומאז ועד היום אנו מתפללים לה' שיקרבנו ויגאלנו, ואין תפילתנו מתקבלת. ואין עיכוב זה בא מצד ה', אלא מצידנו, שבעוונותינו הרבים איננו מניחים לו שישרה שכינתו בתוכנו.

 

[מיכל]

הקדמה​

• ב׳ בסיון ה׳תשפ״ה

כאשר נתבונן נראה שיש עוונות רבים הגורמים לאריכות הגלות, אך החטא העיקרי הוא חטא הלשון, ומכמה טעמים: א. חטא זה הוא הסיבה לחורבן הבית ולגלות, ובודאי כל זמן שלא נתקן אותו לא נוכל להיגאל, כי אם חטא זה גרם להגלותנו מארצנו, בודאי חטא זה לא יניחנו לחזור אליה. ב. עיקר גזירת הגלות היא מזמן חטא המרגלים, שסיפרו לשון הרע על ארץ ישראל, ובודאי עלינו לתקן חטא זה קודם הגאולה. ג. מפורש בכמה מקומות שחטא זה גורם לגלות. ד. כאשר אנו עוברים על עבירה זו אין ברכת ה' יכולה לחול עלינו, שהרי נאמר בזה 'ארור מכה רעהו בסתר', מלבד שאר 'ארורים' שדרך לעבור עליהם על ידי חטא לשון הרע, כמו שיבואר בפתיחה. ה. מבואר בגמרא שגודל העוון הזה הוא ללא שיעור, עד שאמרו שהוא ככופר בעיקר, ונפרעים ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.

 

[מיכל]

יום שישי ג' סיון תשפ"ה

הקדמה


יש כמה טעמים לכך שחטא לשון הרע חמור כל כך: א. כי על ידו מתעורר קטרוג גדול על ישראל וגורם להריגת בני אדם מישראל, כמבואר בזוהר שכאשר אדם מדבר לשון הרע בארץ מתעורר רוח טמא ורע מלמעלה, וגורם למוות וחרב והרג בעולם. וכאשר יש התעוררות בארץ בדיבורי רכילות מתעורר הנחש הגדול שלמעלה לדבר רכילות על העולם כולו. ואמרו חז"ל שאותו דיבור של לשון הרע עולה עד כנגד כסא הכבוד, ויש ללמוד מכאן כמה גדול החורבן שנגרם מחטא זה.

ב. כי על ידי שהאדם פוגם את פיו בדיבורים אסורים, אזי גם דברי קודש שהוא אומר בפיו נמנעים מלעלות למעלה, כמבואר בזוהר שמכח הדיבורים האסורים שאומר האדם מתעוררות רוחות הטומאה, וכשהאדם מוציא אחר כך מפיו דברי קדושה מקדימות אותן רוחות טומאה ומטמאות את דברי הקדושה, וכביכול נחלש כח הקדושה. וכיון שדברי התורה והתפילה שלנו אינם יכולים לעלות למעלה, מאין יבוא עזרינו לביאת המשיח.

ג. עוד חומרא גדולה יש בעוון זה, שהאדם רגיל לכופלו מאות ואלפי פעמים בימי חייו, ואפילו חטא קל שנעשה פעמים רבות - נעשה חמור, כמו חוט דק הנכפל פעמים רבות, וכל שכן חטא זה שהוא חמור מצד עצמו, ועוברים עליו בני אדם פעמים רבות מאד, ואינם מקבלים על עצמם כלל להשמר ממנו, שבודאי הקלקול הוא לאין שיעור.

 

[מיכל]

שבת קדש ד' סיון תשפ"ה

הקדמה

יש להתבונן מדוע איסור לשון הרע מופקר כל כך בעיני בני אדם. ונראה שיש לכך כמה סיבות, אצל האנשים הפשוטים הסיבה היא כיון שאינם יודעים כלל שאיסור לשון הרע הוא גם בדבר אמיתי. ולבני תורה שיודעים שיש בכך איסור, היצר הרע מטעה אותם באופנים אחרים, או שהוא מחליט בדעתו שאותו אדם הוא חנפן, ואומר לו היצר שמצוה לפרסם את החנפים והרשעים. או שאומר לו שהוא בעל מחלוקת, ומותר לדבר עליו. או שמטעה אותו בהיתרים אחרים שיש להם מקור בהלכה, אך להלן יבוארו כל הפרטים הנצרכים להיתרים אלו (ובדרך כלל אינם נכונים). ולפעמים מסיתו היצר שאין דבר זה בכלל לשון הרע, כגון מה שרגילים אנשים לומר שלפרסם על אדם שאינו חכם אין זה לשון הרע, ולהלן יבואר שאין זה נכון.

כללו של דבר: היצר הרע מפתה את האדם באחת משתי דרכים, או שאין דבר זה בכלל לשון הרע, או שעל איש כזה אין איסור לשון הרע.

ואם רואה היצר שאינו יכול לפתות את האדם בכך, הרי הוא עושה בהיפך, שמחמיר עליו כל כך את ענין לשון הרע, עד שמראה לו שכל דיבור הוא בכלל לשון הרע, ואי אפשר לחיות באופן כזה חיים רגילים, אלא אם כן יפרוש לגמרי מעניני העולם.

מלבד זאת חסרה לאנשים רבים הידיעה שהאיסור לקבל לשון הרע הוא אפילו כשרק מאמין בלבו, אלא צריך רק לחשוש לדבר, שמא הוא אמת, ועוד הרבה ענינים כאלו. וכן אין בני אדם יודעים כיצד לתקן את הדבר, אם עברו על איסורים אלו.

והגיע הדבר עד כדי כך שבעיני הרבה בני אדם אין זה נחשב לעוון כלל, ואף אם ידבר דברי לשון הרע ורכילות ממש, ויוכיח אותו חבירו על כך, יחשוב בליבו שהלה רוצה לעשותו צדיק וחסיד ולא יקבל את דבריו כלל, כיון שהוא רואה שנעשה הדבר כהפקר.

 

[מיכל]

יום שלישי ז' סיון תשפ"ה

הקדמה

מחמת אהבת ה' לעם ישראל הרחיקם מכל המידות הרעות ובפרט מלשון הרע ורכילות, כיון שמידות אלו מביאות את בני האדם למריבות, וכמה פעמים יוכלו לבוא על ידי זה לשפיכות דמים, כמו שאירע לדואג האדומי ולנוב עיר הכהנים, ועוד רעות עצומות נגרמו על ידי מידה מגונה זו, וכידוע שחטא הנחש הקדמוני היה בעיקר על ידי לשון הרע שדיבר על הקב"ה, וגם גרם חטא זה לגלוי עריות כמבואר בחז"ל (שבת קמו.), וגרם מיתה לכל העולם, וגרם לאדם וחוה לעבור על רצון ה'. והמדבר לשון הרע אוחז במידה זו המשחיתה את בריאת העולם.

ועוד, שעיקר סיבת ירידת ישראל למצרים היתה על ידי זה, שהביא יוסף את דיבת אחיו לפני אביהם, ונגזר עליו משמים להמכר לעבד, ואף שהיה לו טעם והיתר לכך שסיפר עליהם לשון הרע, לא הועיל לו הדבר.

ועוד, שכל סיבת גלותינו היא מחמת מעשה המרגלים, וחטאם היה בלשון הרע שדיברו על ארץ ישראל, ומחמת שבכו בכיה של חינם נגזר עליהם לבכות בכיה לדורות בט' באב. וכן חכמי ישראל שנהרגו בזמן שמעון בן שטח, היה זה על ידי רכילות, כמבואר בקדושין (סו.). וכן הריגת התנא רבי אליעזר המודעי היתה מחמת רכילות, ומחמת כן נחרבה העיר ביתר, אחרי חורבן בית המקדש השני.

 

[מיכל]

יום רביעי ח' סיון תשפ"ה

פתיחה

בשונה משאר המידות הרעות שרק נרמז איסורן בתורה, את חטא לשון הרע אסרה התורה בפירוש, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך', מחמת גודל הרעות שנגרמות ממנו. ועוד, מפני שאיסורים אלו כוללים כמעט את כל המצוות והעבירות שבין אדם לחבירו, וגם הרבה מהמצוות שבין אדם למקום, כמו שיבואר להלן. ואולי בזכות זה ינגף היצר, כשיראה האדם את גודל המהומה והמכשלה הנגרמת על ידי דיבורו.

ותחילה יש לדעת את הכללים בהלכות אלו: 'לשון הרע' הוא המספר בגנות חבירו, ו'רכילות' היינו שמספר לאחד מה שחבירו דיבר עליו רע או עשה לו רעה. ושניהם אסורים אפילו על דבר אמת, ובין אם הוא מספר בפני אותו אדם שהוא מגנה ובין שלא בפניו. ואין חילוק בין המספר לבין השומע ומאמין לדברים.

וכשיתבאר להלן העבירות שעוברים עליהם בעלי לשון הרע, הכוונה בין ללשון הרע ובין לרכילות, בין כשהדבר אמת ובין כשהוא שקר, אלא אם כן יבואר בפירוש לא כך.

ותחילה יובאו איסורי 'לא תעשה' שדרך בעלי לשון הרע לעבור עליהן, ואחר כך מצוות 'עשה' שעוברים עליהם, ואחר כך ה'ארורין' שמקבלים אותם בני אדם, ועוד כמה איסורים גדולים הנגרמים על ידי זה.