בריאות OCD בתינוקות?

[123456]

תלוי מה רמת הקושי וכמה היא מפריעה בתפקוד.
ויסות חושי - יש תת עוררות- ילדים שצריכים גירוי חזק כדי להרגיש ויש עוררות יתר- ילדים שחווים כל גירוי בעוצמה חזקה.(ולכן נמנעים)
וזה יכול להיות בכל החושים או בחלקם (לדוג פחד מרעשים חזקים,/פתאומיים, המנעות מהתעסקות בחומרים שונים או להיפך חיפוש אחר מגע והנאה מחומרים שונים, פחד מגובה, או מנידנוד- חוש התנועה, קושי עם מרקמים שונים באוכל)
יש על זה הרבה מידע בגוגל.
כדאי לטפל כדי לתת לילד לחוות את העולם בצורה נעימה וטובה יותר (בעיקר אם נמנע מגירויים)
בטיפול- חושפים את הילד לאט ובהדרגה לגירויים.
בתור הורים חשוב להיות מודעים אם יש קושי בויסות חושי, כדי לדעת לקבל ולתווך נכון (לדוג, נבהלת מהרעש החזק, אתה לא כ"כ אוהב רעש, לאט לאט תתרגל וזה כבר פחות יפחיד אותך)

כאן את מדברת על הפן החושי, יש גם את הפן הרגשי שהוא לא פחות חשוב, בגיל שנתיים לא יודעת עד כמה ילד מביע רגשות, למרות שפחד, תסכול, עצב, שמחה אפשר לראות כבר בגיל הזה.
אם לילד בגיל גדול יותר יש קשיי ויסות רגשי זה יכול להתבטא בביטחון עצמי נמוך, קשיים חברתיים, נחיתות, פחד משינויים, חרדה ועוד.
לכן לדעתי חשוב לאבחן ולטפל יש היום כ״כ הרבה כלים ודרכים לעזור
ומנסיון שלי שאבחנו מוקדם וטיפלנו (ועדיין) ראינו תוצאות מדהימות הן בפן בחושי והן ברגשי.

 

[אתיס]

כאן את מדברת על הפן החושי, יש גם את הפן הרגשי שהוא לא פחות חשוב, בגיל שנתיים לא יודעת עד כמה ילד מביע רגשות, למרות שפחד, תסכול, עצב, שמחה אפשר לראות כבר בגיל הזה.
אם לילד בגיל גדול יותר יש קשיי ויסות רגשי זה יכול להתבטא בביטחון עצמי נמוך, קשיים חברתיים, נחיתות, פחד משינויים, חרדה ועוד.
לכן לדעתי חשוב לאבחן ולטפל יש היום כ״כ הרבה כלים ודרכים לעזור
ומנסיון שלי שאבחנו מוקדם וטיפלנו (ועדיין) ראינו תוצאות מדהימות הן בפן בחושי והן ברגשי.

מסכימה עם כל מילה.
הרבה פעמים הולך ביחד.
מעניין האם טיפלתם בטיפול שנותן מענה רק לויסות החושי?
(אגב קושי בויסות רגשי יש לכל הילדים בגילאים הקטנים, אנחנו המבוגרים- מלמדים אותם לשלוט ולהתווסת, יש כאלו שיותר ויש פחות, אבל גם תינוק קטן שצורח ואנחנו מרגיעים אותו ואומרים ששש זה גם ויסות, היום זה נהפך להיות מושג נפוץ מאוד, וזה מעולה כי אמהות לומדות איך לבנות לילדים שלהם עולם רגשי מפותח ולתת להם כלים להתגבר, על שינויים, דחית סיפוקים, פחד וכו)

 

[פירי]

מסכימה עם כל מילה.
הרבה פעמים הולך ביחד.
מעניין האם טיפלתם בטיפול שנותן מענה רק לויסות החושי?
(אגב קושי בויסות רגשי יש לכל הילדים בגילאים הקטנים, אנחנו המבוגרים- מלמדים אותם לשלוט ולהתווסת, יש כאלו שיותר ויש פחות, אבל גם תינוק קטן שצורח ואנחנו מרגיעים אותו ואומרים ששש זה גם ויסות, היום זה נהפך להיות מושג נפוץ מאוד, וזה מעולה כי אמהות לומדות איך לבנות לילדים שלהם עולם רגשי מפותח ולתת להם כלים להתגבר, על שינויים, דחית סיפוקים, פחד וכו)

יש לך ידע מקצועי?
תינוק עוד לא בן שנה, מאז שנולד אם נוגעים בו חזק מדי או בפתאומיות הוא ממש נבהל ובוכה הרבה. וגם אם מדברים לידו בקול תקיף גם כשזה לא מכוון אליו, ולא מדובר על צעקות, הוא בוכה קצת. עוד כל מיני רמזים שנראים שהוא רגיש מאד.
זה לא ברמה שמפריעה לתפקוד אבל אני מניחה שזה כן פחות קלאסי. מה עושים בעצם בטיפול? מה זה שונה מפשוט לא לעשות לו /לידו את הדברים שמפריעים לו?

 

[ב.כ]

נכון ובפרט שלפעמים קושי בויסות חושי וקושי בויסות רגשי הולכים ביחד ולכן יכול להיות שמתעצבן מהר, נהיה מתוסכל מהר ועוד.

נכון אבל בשביל לומר על ילד שהוא סובל מקושי שכזה ישנם קריטריונים נוספים שלא כתובים בדבירם שלה וללכת על ילד קטן שכזה לאבחונים ובדיקות זה לא כדאי אם אין משהו שממש גורם לזה
אני לא הייתי רצה לשום מקום בגלל הנתונים שהיא נותנת

מה קשור ADHD?
טוב, אני לא מסכימה עם זה.
מותר וצריך לאמא לחבק את הילד שלה כשהוא בוכה וצועק ומשהו קשה לו, הוא בן שנתיים!!!
ועם זה כשמרגישים שצועק או בוכה באופן מוגזם אפשר להעמיד גבול בוא תבקש ממני בצורה נעימה.
לבחון את הדברים רק בצורההתנהגותית, זה להפסיד המון דברים בדרך! אולי להשיג תוצאה אבל להפסיד (ולפעמים להרוס)

היא כתבה שמפחד מרעשים- הגיוני קושי בויסות חושי, לא מחייב וגם אם כן לא נורא. (רווח התכוונתי שיש לזה היום יותר מודעות, ויש בזה רמות שונות, להרבה ילדים זה לא מפריע כ"כ בתפקוד ומספיק שהאמא תדע לתווך נכון)

תבדקי מזה ADHD ותראי שיש הרבה חופף בנתונים ילדי ADHD מתמודדים על הרבה מאד חוסר ויסוט
הן בפן התחושתי ההתנהגותי הרגשי ועוד קוקטל כהיום הרבה מאד ילדים נמצאים תחת הקטגוריה הזו
זה סוג של תופעה שמושכת אליה הרבה מאד ילדים תחת מטריה אחת
לכל אמא ולכל ילד יש צורך בלהרעיף חום לא אמרתי הפוך אמרתי שכאשר אנחנו נותנות את החיבוק הנשיקה או כל התבטאות של חום ואהבה אין סופים בין הורה לילד
זה לא אמור להיות כאמצעי חיזוק להתנהגות לא נכונה
נכון שהתגובה צריכה להיות תואמת גיל לא אמרתי שאתעלם מבכי של ילד בן 2 אמרתי לתת ים של חום ואהבה ועם זאת לשדר ככה לא מבקשים אצלנו

החיים הם לא פעולה ותוצאה
אבל כן לפי התגובות שלנו והאמון שלנו בילד והסטיגמה שיש לנו על הילד אנחנו נסייע לו לכוון את הכיוון של הבניה העצמית שלו
נכון שיש סיכוי שדמדובר בחוסר ויסוט זה לא אומר שכל דבר רווח הוא מוצדק או נכון
גם חילונים זה רווח יותר זה אומר שתרצי שהילד יתחנך במוסד לימודים שכזה כי זה מוסד רווח ביותר עם המון תקציבים והרבה פעמים הוא קרוב למקום המגורים
ברור שלא למה?
כי זה לא מה שאת בוחרת כאמא שיודעת מה טוב ונכון עבור הילד שלך הכי בעולם והכי מכולם
לא צריך לאבחן בעיות בשביל לדעת איך לכוון ילד ה' נתן לאמא כלים וכוחות רגש ומחשבה מפותחים לילד שלה
ושום אבחון בעולם לא יוכל לומר לאמא מה הכי טוב לאוצר שהופקד בידה
לא פסלתי אבחונים אמרתי לכי לאבחון אם הקושי של הילד הינו קושי שדורש סיוע כמו קלנאית וכו
ובמצבים כמו המתואר לעיל לפני אבחון תצרי אצלך שינוי תאמיני בעצמך כאמא ובילד שלך
ואחר כך קחי לעצמך מחשבה לאן את מתקדמת אל תלבישי על הילד את כל הנתונים שמסתובבים בעולם בגלל הפחדים שלך מכל מה שראית ושמעת

 

[אתיס]

יש לך ידע מקצועי?
תינוק עוד לא בן שנה, מאז שנולד אם נוגעים בו חזק מדי או בפתאומיות הוא ממש נבהל ובוכה הרבה. וגם אם מדברים לידו בקול תקיף גם כשזה לא מכוון אליו, ולא מדובר על צעקות, הוא בוכה קצת. עוד כל מיני רמזים שנראים שהוא רגיש מאד.
זה לא ברמה שמפריעה לתפקוד אבל אני מניחה שזה כן פחות קלאסי. מה עושים בעצם בטיפול? מה זה שונה מפשוט לא לעשות לו /לידו את הדברים שמפריעים לו?

יש יועצת שינה אחת (אולי פרידי, לא בטוחה בשמה) שמדברת על תינוקות רגישים מאוד.
(הבכור שלי גם היה ועדין עם רגישות בעיקר לרעש)
מעניין אם אפשר לטפל כבר בגיל הזה, מה שבטוח שאפשר כבר עכשיו לדבר איתו ולהרגיע במילים.
עד כמה זה מפריע לו? או מפריע לך?
בעיני מוקדם מידי לקבוע ולטפל, אם לא מפריע מאוד.
בטיפול חושפים לאט לגירוי (לדוג גירוי סנסורי) וכך הגוף מתרגל ופחות נרתע או נמנע

 

[אתיס]

נכון אבל בשביל לומר על ילד שהוא סובל מקושי שכזה ישנם קריטריונים נוספים שלא כתובים בדבירם שלה וללכת על ילד קטן שכזה לאבחונים ובדיקות זה לא כדאי אם אין משהו שממש גורם לזה
אני לא הייתי רצה לשום מקום בגלל הנתונים שהיא נותנת

תבדקי מזה ADHD ותראי שיש הרבה חופף בנתונים ילדי ADHD מתמודדים על הרבה מאד חוסר ויסוט
הן בפן התחושתי ההתנהגותי הרגשי ועוד קוקטל כהיום הרבה מאד ילדים נמצאים תחת הקטגוריה הזו
זה סוג של תופעה שמושכת אליה הרבה מאד ילדים תחת מטריה אחת
לכל אמא ולכל ילד יש צורך בלהרעיף חום לא אמרתי הפוך אמרתי שכאשר אנחנו נותנות את החיבוק הנשיקה או כל התבטאות של חום ואהבה אין סופים בין הורה לילד
זה לא אמור להיות כאמצעי חיזוק להתנהגות לא נכונה
נכון שהתגובה צריכה להיות תואמת גיל לא אמרתי שאתעלם מבכי של ילד בן 2 אמרתי לתת ים של חום ואהבה ועם זאת לשדר ככה לא מבקשים אצלנו

החיים הם לא פעולה ותוצאה
אבל כן לפי התגובות שלנו והאמון שלנו בילד והסטיגמה שיש לנו על הילד אנחנו נסייע לו לכוון את הכיוון של הבניה העצמית שלו
נכון שיש סיכוי שדמדובר בחוסר ויסוט זה לא אומר שכל דבר רווח הוא מוצדק או נכון
גם חילונים זה רווח יותר זה אומר שתרצי שהילד יתחנך במוסד לימודים שכזה כי זה מוסד רווח ביותר עם המון תקציבים והרבה פעמים הוא קרוב למקום המגורים
ברור שלא למה?
כי זה לא מה שאת בוחרת כאמא שיודעת מה טוב ונכון עבור הילד שלך הכי בעולם והכי מכולם
לא צריך לאבחן בעיות בשביל לדעת איך לכוון ילד ה' נתן לאמא כלים וכוחות רגש ומחשבה מפותחים לילד שלה
ושום אבחון בעולם לא יוכל לומר לאמא מה הכי טוב לאוצר שהופקד בידה
לא פסלתי אבחונים אמרתי לכי לאבחון אם הקושי של הילד הינו קושי שדורש סיוע כמו קלנאית וכו
ובמצבים כמו המתואר לעיל לפני אבחון תצרי אצלך שינוי תאמיני בעצמך כאמא ובילד שלך
ואחר כך קחי לעצמך מחשבה לאן את מתקדמת אל תלבישי על הילד את כל הנתונים שמסתובבים בעולם בגלל הפחדים שלך מכל מה שראית ושמעת

צודקת שילדים עם קש"ר הרבה פעמים עם קושי בויסות חושי רגשי, אבל כאן זה לא נשמע והוא רק בן שנתיים...

אשרי נשים צדקניות שבדורינו.
ילדת כבר?

 

[פירי]

עד כמה זה מפריע לו? או מפריע לך?

אם מנסים להמנע ממה שמפריע לו אז הכל בסדר
רק חשבתי גם על הענין הרגשי, אם כל נגיעה זה כמו מכה וכל דיבור כמו צעקה, אז הוא כאילו גדל, מבחינתו, בבית קשה...
כמה שמנסים להיות רגישים עדיין יוצא פה ושם

 

[y&m]

גיל שנתיים הוא גיל מוקדם מידי לאבחון ADHD ועד כמה שידוע לי גם ASD... ומצד שני זה גיל בו אפשר לעבוד הרבה מאד על גמישות, וכדאי לעשות את זה.
בנפרד כדאי לפנות להתפתחות הילד, יש מצב שזה כן דורש תשומת לב יותר מיוחדת.

@ב.כ את מגישה כאן את הגישה המטרתית (שפר, שרמן וכד')
ומכיוון ורבים נזקיה בטווח הארוך, מהכרותי הקרובה, אני רק רוצה לציין כאן כמה עובדות:
- גם אמא שה' נתן לה ילדים יכולה לטעות. והיא לא בהכרח תמיד האמא הכי טובה לילדים, או נוהגת הכי נכון, היא בהחלט יכולה תמיד להשתפר ולהשתכלל. (וכדאי לה לקבל ביקורת)
- התייחסות לפעולות של ילדים פעוטים כפעולות מניפולטיביות היא עצמה תפיסה שלילית.
- הענות לילד בגיל הרך היא לא כניעה למניפולציות, היא נתינת ביטחון בקשר, והקניה בDNA שתמיד יש כאן מישהו בשבילו.
- ניתן לחנך ולגדל ילדים לתורה חופה ומעש"ט, גם ללא כללי התנהגות נוקשים שאו שתתנהג כמו שבא לי כאמא, או שהפעולה שלך לא תקבל יחס.
- בטחון עצמי, סמכות, בהירות ואמונה בדרך של האמא, לא חייבים לבוא עם תפיסה נוקשה והאדרה עצמית.

 

[123456]

מעניין האם טיפלתם בטיפול שנותן מענה רק לויסות החושי?

בגיל שנתיים רק בויסות חושי, לקראת גיל 3.5 גם בויסות רגשי

 

[אתיס]

בגיל שנתיים רק בויסות חושי, לקראת גיל 3.5 גם בויסות רגשי

וואו מוקדם. אפשר לשאול איך?
(ריפוי בעיסוק?)

 

[אתיס]

גיל שנתיים הוא גיל מוקדם מידי לאבחון ADHD ועד כמה שידוע לי גם ASD... ומצד שני זה גיל בו אפשר לעבוד הרבה מאד על גמישות, וכדאי לעשות את זה.
בנפרד כדאי לפנות להתפתחות הילד, יש מצב שזה כן דורש תשומת לב יותר מיוחדת.

@ב.כ את מגישה כאן את הגישה המטרתית (שפר, שרמן וכד')
ומכיוון ורבים נזקיה בטווח הארוך, מהכרותי הקרובה, אני רק רוצה לציין כאן כמה עובדות:
- גם אמא שה' נתן לה ילדים יכולה לטעות. והיא לא בהכרח תמיד האמא הכי טובה לילדים, או נוהגת הכי נכון, היא בהחלט יכולה תמיד להשתפר ולהשתכלל. (וכדאי לה לקבל ביקורת)
- התייחסות לפעולות של ילדים פעוטים כפעולות מניפולטיביות היא עצמה תפיסה שלילית.
- הענות לילד בגיל הרך היא לא כניעה למניפולציות, היא נתינת ביטחון בקשר, והקניה בDNA שתמיד יש כאן מישהו בשבילו.
- ניתן לחנך ולגדל ילדים לתורה חופה ומעש"ט, גם ללא כללי התנהגות נוקשים שאו שתתנהג כמו שבא לי כאמא, או שהפעולה שלך לא תקבל יחס.
- בטחון עצמי, סמכות, בהירות ואמונה בדרך של האמא, לא חייבים לבוא עם תפיסה נוקשה והאדרה עצמית.

תודה שהבהרת והסברת בצורה ברורה כל כך!
(הגישות שהוזכרו לעיל בעיני הרסניות! אולי משיגות תוצאות בטווח הקרוב אבל מזיקות לטווח הארוך...)

 

[DvoraVidman]

חצי בלת"ק,
מנקודת מבטי כאמא מנוסה, ממש ממליצה לפנות להתפתחות הילד ולעשות אבחון על ידי מרפאה בעיסוק ואולי גם על ידי מאבחנים נוספים לשיקול דעת המכון.
לא לנסות לנחש במילים או בראשי תיבות לועזיים, לבוא פתוח.

 

[Take it Easy]

חצי בלת"ק,
מנקודת מבטי כאמא מנוסה, ממש ממליצה לפנות להתפתחות הילד ולעשות אבחון על ידי מרפאה בעיסוק ואולי גם על ידי מאבחנים נוספים לשיקול דעת המכון.
לא לנסות לנחש במילים או בראשי תיבות לועזיים, לבוא פתוח.

אני ממש מנסה להבין, ואם יש פה כאלו שיודעות - אשמח שתעזורנה לי.
אני שומעת הרבה בסביבה וגם פה על התפתחות הילד, אבל כשניגשתי להתפתחות הילד בקופה אמרו לי שאני אגיד מה אני רוצה מהתפתחות הילד ולפי זה הם יביאו לי טפסים למלא.
עכשיו - אני רוצה לפנות להתפתחות הילד כדי שיאבחנו את הילד ויתנו לי מידע ואולי גם דרך טיפול שמתאימה לו, אני לא יכולה לדעת מראש אם הוא צריך ריפוי בעיסוק או טיפול רגשי או קלינאית תקשורת, כי אני לא יודעת על מה יושב הקושי שלו.
אני צודקת? או שפספסתי פה משהו?
לא מצליחה להבין

 

[ב.כ]

גיל שנתיים הוא גיל מוקדם מידי לאבחון ADHD ועד כמה שידוע לי גם ASD... ומצד שני זה גיל בו אפשר לעבוד הרבה מאד על גמישות, וכדאי לעשות את זה.
בנפרד כדאי לפנות להתפתחות הילד, יש מצב שזה כן דורש תשומת לב יותר מיוחדת.

@ב.כ את מגישה כאן את הגישה המטרתית (שפר, שרמן וכד')
ומכיוון ורבים נזקיה בטווח הארוך, מהכרותי הקרובה, אני רק רוצה לציין כאן כמה עובדות:
- גם אמא שה' נתן לה ילדים יכולה לטעות. והיא לא בהכרח תמיד האמא הכי טובה לילדים, או נוהגת הכי נכון, היא בהחלט יכולה תמיד להשתפר ולהשתכלל. (וכדאי לה לקבל ביקורת)
- התייחסות לפעולות של ילדים פעוטים כפעולות מניפולטיביות היא עצמה תפיסה שלילית.
- הענות לילד בגיל הרך היא לא כניעה למניפולציות, היא נתינת ביטחון בקשר, והקניה בDNA שתמיד יש כאן מישהו בשבילו.
- ניתן לחנך ולגדל ילדים לתורה חופה ומעש"ט, גם ללא כללי התנהגות נוקשים שאו שתתנהג כמו שבא לי כאמא, או שהפעולה שלך לא תקבל יחס.
- בטחון עצמי, סמכות, בהירות ואמונה בדרך של האמא, לא חייבים לבוא עם תפיסה נוקשה והאדרה עצמית.

אני לא מדבר על שום גישה של שפר או שרמן וכו כי בהחלט יש להם המון נזקים
אבן לא כל אמא ראויה להקרא אמא ולהיות הכי טובה לילדים שלה אבל כל אמא שהיא נורמלית וטובה לילדים שלה צריכה לדעת שגם אם ה' זיכה אותה בילד מאתגר / מאתגר במיוחד זה אומר שהוא ידע שהיא יכולה להיות האמא הכי טובה לילד שלה
במקרא שלי אני נתתי יותר מידי דרור ומרב ידיעות וניסיון אבדתי את האמהות שבי ונתתי לנפש שלי להגיע לשאלה קשה אולי אני לא יכולה לגדל את הילד הזה כי אני האמא הכי לא טובה לו
לא כל ביקורת שנותנים היא נכונה כדי לתת ביקורת יש צורך בהכרות מעמיקה ויסודית של הילד והסביבה בה הוא גדל ומאחר ורב מקומות הטיפול לא כאלה אז הם הרבה פעמים מקבלים עמדה שופטת לא נכונה ולא הוגנת ומכאיבה מאד ולעיתים רבות מזיקה לילד

אני מסכימה עם כל מה שאמרת
היה חשוב לי להבהיר שלפני שרצים וכבר מקטלגים ילדים עם בעיות כדי לבדוק אם אנחנו אלו שיוצרים לילד הבנה שזו הדרך הנכונה בזמן שזו הדרך המוטעת
ובתגובות שלנו אנחנו גורמים לו להשריש דרך לא נכונה להשגת מטרות
אם את יכולה לתת לעצמך וי אז הכל בסדר גמור
אם לא תעשי קודם שינוי ואחר כך תראי מה יהיו התוצאות יתכן ותופתעי לגלות שישנן תוצאות שלא ציפית ויתכן מאד שאכן יש לאבחן את הילד על מנת לסייע לו
ושוב אני אומרת את שאמרתי מההתחלה גיל שנתיים לא מתאים לרב לאבחונים
וילד בגיל שנתיים הוא לא ילד בן 10
היחס להתנהגות שלהם היא שונה וזה חיב להיות ברור לכולנו אי אפשר לצפות ולהגיב ולהתיחס לגיל 2 כמו לגיל 10
הורה יכול להיות מאד רך ונעים ומכוון לכוון הנכון בלי להיות נוקשה הורה כן צריך תמיד לבחון את עצמו בעיקר בסופו של יום איך היה היום הנל ולהסיק מסכנות בונות לא הרסניות

ושוב אומר לא טוב להיות הורה נוקשה צריך להיות חם ועותף ועם זאת עם ביקורת עצמית ובדיקה אם נהגנו נכון

 

[DvoraVidman]

אני ממש מנסה להבין, ואם יש פה כאלו שיודעות - אשמח שתעזורנה לי.
אני שומעת הרבה בסביבה וגם פה על התפתחות הילד, אבל כשניגשתי להתפתחות הילד בקופה אמרו לי שאני אגיד מה אני רוצה מהתפתחות הילד ולפי זה הם יביאו לי טפסים למלא.
עכשיו - אני רוצה לפנות להתפתחות הילד כדי שיאבחנו את הילד ויתנו לי מידע ואולי גם דרך טיפול שמתאימה לו, אני לא יכולה לדעת מראש אם הוא צריך ריפוי בעיסוק או טיפול רגשי או קלינאית תקשורת, כי אני לא יודעת על מה יושב הקושי שלו.
אני צודקת? או שפספסתי פה משהו?
לא מצליחה להבין

זה תלוי בגיל הילד ובגישה של המקום.

 

[DvoraVidman]

ל אמא שהיא נורמלית וטובה לילדים שלה צריכה לדעת שגם אם ה' זיכה אותה בילד מאתגר / מאתגר במיוחד זה אומר שהוא ידע שהיא יכולה להיות האמא הכי טובה לילד שלה

אנחנו יכולות, בטח. זה לא אומר שזה לא נעבור דרך ארוכה ומאתגרת ומלאת צמיחה.

במקרא שלי אני נתתי יותר מידי דרור ומרב ידיעות וניסיון אבדתי את האמהות שבי ונתתי לנפש שלי להגיע לשאלה קשה אולי אני לא יכולה לגדל את הילד הזה כי אני האמא הכי לא טובה לו

שאלה טובה מאד. גם אם היא כואבת, טוב להגיע אליה ולהרהר בה, ואז לתת את התשובה לעצמנו.
לא חושבת שזה רע להתמודד עם שאלות קשות.

לא כל ביקורת שנותנים היא נכונה כדי לתת ביקורת יש צורך בהכרות מעמיקה ויסודית של הילד והסביבה בה הוא גדל ומאחר ורב מקומות הטיפול לא כאלה אז הם הרבה פעמים מקבלים עמדה שופטת לא נכונה ולא הוגנת ומכאיבה מאד ולעיתים רבות מזיקה לילד

נכון.
ביקורת זה לא כיף. וצריך להיות בנויים מבפנים ולעשות סינון למה שקיבלנו.

 

[ב.כ]

אנחנו יכולות, בטח. זה לא אומר שזה לא נעבור דרך ארוכה ומאתגרת ומלאת צמיחה.

שאלה טובה מאד. גם אם היא כואבת, טוב להגיע אליה ולהרהר בה, ואז לתת את התשובה לעצמנו.
לא חושבת שזה רע להתמודד עם שאלות קשות.

נכון.
ביקורת זה לא כיף. וצריך להיות בנויים מבפנים ולעשות סינון למה שקיבלנו.

ולכן באתי והארתי את הנקודות האלא

 

[Take it Easy]

זה תלוי בגיל הילד ובגישה של המקום.

מה תלוי?
ואיך אני יכולה לדעת לאיזה טיפול אנחנו נצרכים בלי אבחון?

 

[DvoraVidman]

מה תלוי?
ואיך אני יכולה לדעת לאיזה טיפול אנחנו נצרכים בלי אבחון?

שאלות טובות.

 

[אתיס]

אני ממש מנסה להבין, ואם יש פה כאלו שיודעות - אשמח שתעזורנה לי.
אני שומעת הרבה בסביבה וגם פה על התפתחות הילד, אבל כשניגשתי להתפתחות הילד בקופה אמרו לי שאני אגיד מה אני רוצה מהתפתחות הילד ולפי זה הם יביאו לי טפסים למלא.
עכשיו - אני רוצה לפנות להתפתחות הילד כדי שיאבחנו את הילד ויתנו לי מידע ואולי גם דרך טיפול שמתאימה לו, אני לא יכולה לדעת מראש אם הוא צריך ריפוי בעיסוק או טיפול רגשי או קלינאית תקשורת, כי אני לא יודעת על מה יושב הקושי שלו.
אני צודקת? או שפספסתי פה משהו?
לא מצליחה להבין

למה ניגשת להתפתחות הילד?
מה הקושי שלו?
שפה?
מוטוריקה עדינה וגסה?
תכתבי נוכל למקד ולתת שם.
לרוב לפי השאלון הם יכולים לתת אבחון משולב (לדוג שפה+ריפוי בעיסוק)