Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
קטע ממש אקטואלי שנכתב בלשון ספרותית יפהפיה לפני מאתיים שנה בערך על ידי רב מפורסם מאד (שאני משאיר לכם לנחש מיהו).


חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי. בַּחֲלוֹמִי רוֹאֶה אֲנִי אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְלֹא הֲדָרוֹ, מִתְנוֹסֵס בִּמְרוֹמֵי הַר הַבַּיִת. וְהָהָר - מֵרֹאשׁוֹ עַד מַרְגְּלוֹתָיו - גָּדוּשׁ בַּהֲמוֹנֵי קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים, אֲשֶׁר מִזֶּה שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי שָׁנִים לָמְדוּ וְלִמְדוּ, שָׁמְרוּ וְקִיְּמוּ, הֵגֵנּוּ וְנִלְחֲמוּ, שָׁתְתוּ דָּם וְלֹא נָסוֹגוּ, חָיוּ וָמֵתוּ לְמַעַן הַתּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ.
וְהִנֵּה דְּמוּת מְטֹרֶפֶת, אֲחוּזַת תְּזָזִית, מִסְתַּעֶרֶת עַל הַר הַבַּיִת. מְזַנֶּקֶת בַּמַּעֲלֶה, וַאֲנָשֶׁיהָ הַשּׁוֹאֲגִים בָּאִים אַחֲרֶיהָ. הֲמוֹנֵי הַקְּדוֹשִׁים הִבִּיטוּ בַּאֲסַפְסוּף הַמְּטֹרָף, הֵבִינוּ מַטְּרַת הִסְתַּעֲרוּתָם, וְכָבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בְּכַפּוֹת יְדֵיהֶם.
הֵם, הָרְגִילִים לְמַכּוֹת וָבוּז, רְגִילִים לָמוּת וּלְנַצֵּחַ לְמַעַן בְּנֵיהֶם. אַךְ מֵעוֹלָם לֹא הִסְכִּינוּ לַעֲמֹד נֶגֶד בְּנֵיהֶם. וְהָאֲסַפְסוּף הִסְתַּעֵר, לַפִּידִים בְּיָדוֹ, וְהוּא חֹרֵךְ זְקָנִים וּבְגָדִים, עוֹרֵם אֶת סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ בַּעֲרֵמוֹת וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאֵשׁ.
עָלוּ הַלֶּהָבוֹת, וְהֶאְדִּימוּ הַשָּׁמַיִם. מְצוּדַת הַמִּקְדָּשׁ עָמְדָה בְּגָאוֹן בְּרֹאשׁ הָהָר, שְׁקֵטָה וּבוֹטַחַת, אֲבָל נַחְשׁוֹל הָאֵשׁ גָּאָה וְהֵצִיף. מִפְּנֵי הַחֹם הַנּוֹרָא נִפְתְּחוּ הַשְּׁעָרִים הָרְחָבִים, הַגְּבוֹהִים, וְהַמִּקְדָּשׁ נֶאֱחַז בַּלֶּהָבוֹת אוֹתָן הִצִּיתוּ בָּנָיו.
לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ הָיָה הַבַּיִת, לַמַּאֲכֹלֶת אֵשׁ הָיָה הַמִּזְבֵּחַ, אַף הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר. גַּם הַפָּרֹכֶת, וְהָאֵשׁ הִתְגַּעֲשָׁה לְבֵית קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים. וּמִמְּרוֹמֵי הַר צִיּוֹן גָּלְשׁוּ לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ וְכִסּוּ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, הֶעֱלוּ בָּאֵשׁ כָּל קָדוֹשׁ וְנִשְׂגָּב, עַד אֲשֶׁר הָפַךְ הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמִדְבַּר עָשֵׁן.
וַתִּדְעַךְ הָאֵשׁ בִּמְקוֹם הַשְּׂרֵפָה הֶחָרֵב וְהֶחָרוּךְ. אוֹר הַלֶּהָבוֹת כָּבָה, וְהַחֲשֵׁכָה שָׁבָה וְהִשְׂתָּרְרָה.
רַק קֶרֶן אוֹר אַחַת הִבְהֲבָה בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל, נִצְנְצָה מֵהַלַּפִּיד בְּיָדוֹ אֲחֻזַּת הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל הַמִּסְתַּעֵר הָרִאשׁוֹן. בְּצַהֲלָה מְטֹרֶפֶת הִסְתּוֹבֵב בְּמַעְגְּלִים, מְחַפֵּשׂ לִרְאוֹת הַאִם חָסָה הָאֵשׁ עַל מַשֶּׁהוּ, מִשֶּׁלֹּא מָצָא, עָמַד עַל מְקוֹמוֹ בְּהִתְפַּעֲלוּת שִׁגָּעוֹן, נָשָׂא לַפִּידוֹ מַעְלָה, וְהִתְגָּאֵה בִּמְלַאכְתּוֹ. עַל הַלַּיִל שֶׁהִשְׂתָּרֵר סְבִיבוֹ, וְעַל שֶׁקֶּרֶן הָאוֹר הַיְּחִידָה בּוֹקַעַת מִלַּפִּידוֹ.
וּבְעָמְדוֹ, חִפְּשָׂה אֵשׁ הַלַּפִּיד דָּבָר לְאַכְּלוֹ. וּמִשֶּׁלֹּא מָצְאָה, הֵחֵלָּה לְאַכֵּל אֶת הַלַּפִּיד עַצְמוֹ. הָלַךְ וְאֻכָּל, קָטַן וְהִתְמַזְעֵר, וְאוֹחֲזוֹ לֹא שָׂם לֵב, מְצָאַתּוּ הָאֵשׁ וְאָחֲזָה בּוֹ, וְנִשְׂרַף בְּלַפִּידוֹ.
וַאֲנִי מִשְׁתָּאֶה לַמַּחֲזֶה.
הַמְּטֹרָף כָּלָה בְּאִבְחַת עָשָׁן, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי יְחִידִי בָּעוֹלָם.

וְהִנֵּה כָּלְתָה מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְיוֹם חָדָשׁ הִפְצִיעַ, וּלְאוֹרוֹ, שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל אַנְשֵׁי קוֹמָה הֲדוּרֵי צוּרָה פּוֹסַעַת, זִקְנֵי עַמֵּנוּ וְשׁוֹפְטָיו, חֲכָמָיו וְרַבָּנָיו מִדּוֹר דּוֹר. וּבְרֹאשָׁם, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַנְחִיל הַתּוֹרָה, מֵנִיף יָדוֹ - וְהִנֵּה עוֹמֵד
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שׁוּב בְּכָל הַדְרָתוֹ. דָּבָר לֹא אֻכָּל, הַכֹּל שָׁב כְּשֶׁהָיָה.
וְאָז נִגַּשׁ אֵלַי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּפָנָיו קוֹדְרוֹת:
"הֲרָאִיתָ, בְּנִי, מָה עוֹלְלוּ לַמִּקְדָּשׁ, מָה עוֹלְלוּ לְנֶאֱמָנָיו ?"
"רָאִיתִי", לָחַשְׁתִּי, מְבֹעָת. לֹא הָיָה זֶה אֵפוֹא חֲלוֹם שָׁוְא.
"וּמֶה עָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר הִסְתַּעֲרוּ", שָׁאַל.
וְלֹא הָיְתָה בְּפִי תְּשׁוּבָה...
הי לכולם, אני לא יודעת אם פה זה המקום המתאים.
אשמח באמת אם יש למישהו תשובה בשבילי, אשמח לקבל אותה.
אני כותבת את זה והידיים שלי קצת רועדות. אני באמצע ההכנות לשבת, הבית מסביב רוחש, סירים, לחץ של ערב שבת... אבל הלב שלי? הלב שלי נזרק אחורה, למקום חשוך שחשבתי שסגרתי בו את הדלת.
קראתי כאן על הנער הזה, בן 14, על המילים המדממות שהוא כתב כשהיה לבד. ואני פשוט עצרתי הכול. כי אני לא רואה מילים על מסך – אני רואה את הילדה שהייתי. אני מריחה את הפחד של המסדרונות בבית הספר, אני מרגישה את המחנק הזה בגרון, את התקופה שבה את מבינה שהפכת לאוויר. שכולם החליטו, בשתיקה אכזרית, שאת פשוט לא קיימת.
עברתי חרם. שנה שלמה. שנה שבה כל בוקר היה קרב הישרדות ביכתה. ביני לבין עצמי. שנה שבה הנשמה שלי נסדקה לאלפי רסיסים, וגם הגוף שלי נושא עד היום סימנים של הכאב הזה, עדות שקטה למה שעברתי. הייתי בת 13, וביקשתי רק שמישהו יסתכל לי בעיניים. במקום זה נתקלתי בקיר של קרח.
גם כשזה נגמר, כש"ניצחתי", זה לא באמת נגמר. לקח לי שנה פלוס ללמוד איך לנשום שוב בלי פחד. ועד היום, כשאני כבר רחוקה משם, בוגרת, חזקה – הצלקות האלו מתעוררות לפעמים. הן צורבות. הן מזכירות לי שמתחת לעור, הילדה שהייתי עדיין פצועה. לא משנה כמה גדלתי.

נכון, עליתי מהתהום. כי כשאת בקרקעית של הבור, כשאין לך יותר לאן ליפול, הדבר היחיד שנשאר זה לנסות לטפס למעלה עם ציפורניים מדממות.
והיום בבוקר כשקראתי את המאמר הזה. עלתה לי שאלה כואבת.
למה?! למה בכלל הייתי צריכה להיות שם?!

אני פונה אליכם, אנשי החינוך, בזעקה שבאה מהמקום הכי עמוק שבי: איך יכול להיות שהעולם התהפך, שהטכנולוגיה שינתה את חיינו, אבל הלב של הילדים נשאר מופקר באותה צורה? למה לפני עשרים שנה ילד בכה במיטה בגלל חרם, וגם היום, ב-2026, ילד בן 14 צריך להרגיש שאין לו מקום בעולם הזה? למה?! תאמרו לי! אני באמת רוצה לדעת! אני רוצה להתחיל את השבוע הזה עם תשובה!

למה ילדה קטנה צריכה להתכווץ מתחת לשמיכה ולתהות מה לא בסדר בה, למה כולם שונאים אותה, למה היא שקופה? למה אף אחד לא עוצר את הרכבת הזאת לפני שהיא דורסת עוד נשמה, ולתמיד! אני זוכרת, שגם שנה -שנתיים אחרי, כשהייתי בנויה, בוגרת, כביכול עברתי את זה, סבלתי מחרדות חברתיות. וזאת רק דוגמא קטנטונת לדברים שסבלתי מהם אחר כך.
למה?! מה מניע ילדי/נער/בחור לעשות דבר כזה? למה?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה