Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
חייב לשתף כאן במשהו שיושב עליי כבר תקופה. עד שראיתי את הסרטון של "קנייטש", הייתי בטוח שהבעיה היא רק אצלי, אבל פתאום קלטתי שאני ממש לא לבד בסיפור הזה. קניתי את השואב-שוטף במיטב כספי כדי לחסוך זמן ומאמץ לאישה, אבל בפועל? המכשיר הזה פשוט "שואב" לנו את האנרגיות.
כל כמה דקות: לעצור הכל, למלא מים נקיים, להוסיף את החומר.
במקביל: לרוקן את המים המלוכלכים (החלק הכי פחות מהנה ביום שלי).
התחזוקה: לנקות את הגלגלת, לשטוף את המסננים... לפעמים נראה לי שהניקוי של המכשיר לוקח יותר זמן מהניקוי של הבית.
הסוללה: בדיוק כשאני נכנס לקצב – היא מחליטה להיגמר ומשאירה אותי עם חצי סלון רטוב.
והכי מתסכל: הפינות! המכשיר הזה פשוט לא מגיע אליהן. בסוף אני מוצא את עצמי עובר עם סמרטוט על כל המסגרת של החדר.
בקיצור, המכשיר הזה עומד אצלי בצד כמו גוילם ואני פשוט לא משתמש בו.
האם יש מישהו פה שיודע להשתמש בזה בצורה חכמה ויעילה יותר? או שאולי באמת הציפיות שלי היו גבוהות מדי וזה פשוט מכשיר שלא מתאים לניקוי יסודי? אשמח לשמוע את דעת!
מה היחס של היהדות לגבי רוחות, טומאה, טיהור, אמונות פחדים, וכדו'?
אני שואלת כי אני כותבת חלק ב' לספר סודו של הנסיך, בו יש התייחסות לענינים אלה.
תוך כדי כתיבה אני רוצה בס"ד למצוא תשובה לפחד שקיים בי (שלאחרונה התעצם לעיתים), אבל מצד שני, האם ביהדות יש משמעות לפחד? יש בו משהו חיובי?

האם לדעתכם יש בעיה מבחינה יהודית בקטע הבא:

ראש הכפר ומלוויו נראו חיוורים ותשושים.

הם לא דיברו במשך דקות ארוכות.

דורן יכול היה באותם רגעים לקחת את חפציו וללכת הלאה, אבל התגובות של אנשי הכפר היו כל כך מפליאות עד שהוא נותר על מקומו למשך כל אותם רגעים, בוחן מה קורה כאן.

קולו של ראש הכפר נישא לפתע, והוא כמעט ולא נשמע: "צריך לטהר את הכפר, לפנות אותו ולהתחיל במלאכת הטיהור שתיקח שנה, בינתיים נפנה לארמון ונבקש מקום חלופי".

דורן ניסה להבין: מדוע לטהר את הכפר?

הוא יצא מהכלוב, להפתעתו – אף אחד לא ניסה לעצור אותו.

תריסי הבקתות מסביב היו מוגפים, ניכר שכל התושבים שקועים היו בעצמם.

"אנשי הכפר הנאמנים בוכים ומבקשים מהרוחות להניח לנו", אמר לו ראש הכפר, כשהבחין במבטו.

דורן סקר אותו, הוא נראה מפוחד, גם הוא וגם מלוויו השתדלו לשמור ממנו, מדורן, על מרחק בטוח.

"אתה כועס עלי? אני לא בסדר?" שאל בקול רועד.

"אתה בסדר, רק מאיפה באת לכאן? למה הפרת את השלווה של הכפר? האם שליח אתה של רוחות הנוצות הרעות?" גם קולו של כתום השיער נשמע מאופק, מכונס, כאילו חושש להעיר מישהו.

מה קורה כאן?

דורן התכופף והחל לאסוף את הנוצות חזרה למקל.

במלי משים חיוך קל הופיע על פניו והוא מיהר למחוק אותו, כדי שלא יפרשו אותו באופן לא נכון.

מי היה מאמין שזה הנשק שיכול לשתק את רוביניה!

הוא סיים לאסוף את הנוצות וסגר את המקל על ידי העיגול הכסוף.

"איך מטהרים איזור שיש בו נוצות שחורות?" שאל את ראש הכפר.

האנשים נרעדו לשמע דבריו, ניכר שרק צמד המילים "נוצות שחורות" גורמות להם לפחד עצום.

"מלאכת הטיהור דורשת לבער כל אזור שנגעו בו הנוצות השחורות", אמר ראש הכפר.

"בנוסף, צריך לרדת גשם, הרבה גשם כדי לשטוף את הכל, לא נוכל לחזור לבתינו עד שהגשם יטהר את הכל", הוסיף כתום השיער, "וגם... גם אנחנו לא נוכל לאכול אלא רק פירות יבשים ומים במשך כל התקופה", למשמע דבריו, פרצו ראש הכפר ושאר האנשים שהיו שם בבכי ומרטו את שיער ראשם.

דורן נאנח לעצמו.

הנוצות השחורות נמצאות במקלו, והוא... רגיל.

כיצד יוכל לשכנע את אנשי הכפר שמדובר בפחד שנמצא רק בדמיונם?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה