איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

נותרו מקומות אחרונים בסדנא של יצירת לוח חזון אישי עם אפרת יפה, מעניין אותך? תכתבי לי.
אה, מה זה לוח חזון ומי זאת אפרת יפה? מפרסמת ראיון איתה שהתפרסם ב'שבי רגע':


להגשים את החלום: עם אפרת יפה
רשמית, אנחנו כבר יותר מחודש אחרי תחילת השנה וחודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים.

מעשית, השנה מתחילה עכשיו.

שגרה ארוכה, מזמינה ומלאה בסוד מחכה לנו.

ארבעה חודשי חורף ארוכים (חודש אדר כבר לא נחשב 'שגרה') שמהווים אולי את האגוז המלא של השנה, את הליבה העיקרית, זאת שכדאי למלא אותה ביעדים, מטרות, תוכניות, זאת שמומלץ לתת עליה את הדעת ולבדוק איך אני רוצה שהיא תיראה.

והדגש הוא על איך אני רוצה. לא מה צריך, את זה אני יודעת.
לא מה חשוב, גם את זה אני בדרך כלל יודעת לדקלם.

אלא מה הלב שלי רוצה, לֳמֵה הנפש שלי קוראת לי. מה רוצה המשהו הראשוני, הבתולי, הבסיס בתוכי, זה ששוקע עמוק בפנים עם עומס היומיום והריצות הלא נגמרות. זה, שאולי עכשיו אחרי החופשה, ההתאוששות ממנה ועומס החגים, אני יכולה רגע להתפנות אליו, ולחוש אותו.

הלב? הנפש? משהו בתוכי?

יש כאלו שהקולות האלו נשמעים להם רחוקים, כמעט זרים.

צריך לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, שלוש ארבע ולעבודה…

אחרי צהריים - לקחת את הילדים, להתאושש, לטפל, להשכיב, לנשום קצת וחוזר חלילה.

זהו שלא. חשוב לעצור קצת, לשבת רגע, ולהתכוונן לקול הפנימי שבתוכי, לשמוע מה יש לו לומר, ולא להיזכר בו רק על ידי כאבי גב/ ראש או כל איתות אחר שהוא שולח לנו כשאנחנו מסרבות להאזין לו.

אחת השיטות להקשבה של הקול הפנימי היא יצירת לוח חזון אישי. לוח שבו אני מנסה על ידי חומרים שונים להעביר מהתת מודע למודע את הרצונות הפנימיים שלי.

איך עושים את זה?

כדי לענות על השאלה הזאת גייסתי למשימה את אפרת יפה. קשה להגדיר מיהי אפרת. מעצבת, יוצרת, חולמת, כותבת, חוקרת עתידנות, חדשנות ויצירתיות ועוד. בפועל היא מעבירה סדנאות, מרצה, ובעלת הבלוג קפה ויפה.


לדלות את מה שבפנים

לוח חזון זהו לוח אישי שבו את מציגה את הרצונות, החלומות והמאוויים הכמוסים שלך. את יושבת מול לוח ריק ומנסה לגבש בו את החזון האישי שלך, בעזרת אביזרים חיצוניים: תמונות גזורות, משפטים, חומרי יצירה ועוד.

יש כאלו שמציגים את לוח החזון רק בתור המחשה לרשימת המטרות שלי לשנה הקרובה, כלומר: את מחליטה על שורת מטרות והלוח רק עוזר להמחיש את המטרות ולהנגיש אותם בצורה ממשית מול העיניים.

אפרת יפה, מציגה את לוח החזון מכיוון אחר לגמרי. כזה, שבמקום שאני אצביע על המטרה ורק אחפש לה עזרים מוחשיים בדוגמת תמונה ומשפט, אני אלך הפוך: קודם כל אבחר תמונות/ חומרים ומשפטים שמדברים אלי, ואחר כך אבחן את הצורה הסופית ואראה מה בעצם ניסיתי להביע באמצעות מה שבחרתי.

נשמע עדיין רחוק? אפרת תנסה לעשות לנו סדר.

אפרת, אז מה זה לוח חזון ולמה בכלל צריך את זה?

"יש המון דברים שאנחנו יודעים אבל לא מספיק מודעים אליהם, הם נמצאים בתת מודע, נדחסו לאחור, הם דברים שעדיין לא מספיק עיבדנו.

במוח שלנו יש צד ימין וצד שמאל, (אפרת מסייגת שזה לא ממש ימין ולא ממש שמאל ואלו לא חלקים כל כך מופרדים, אבל נמשיך עם המטאפורה המוכרת) והם מייצגים שתי צורות חשיבה שונות.

במח ימין מרגישים דברים בבטן, יודעים ולא יודעים. אנחנו לא מסוגלים לתמלל ולהוציא החוצה את מה שמתרחש בפנים. מח שמאל הרבה יותר וורבלי, מומחה במלל ובהגדרות. הבעיה היא שכל עוד לא הצלחנו להנגיש את מה שמתרחש בפנים, את התחושות, הרגשות, והעולם שבמח ימין, לא באמת נחשפנו אליו.

יש היום הוכחות על ממציאים גדולים שכבר תקופה לפני שהגילוי המדעי שלהם יצא לאוויר העולם, הם כבר נעו סביבו בלי לשים את האצבע המדויקת על הדבר, מוכח שביומנים שלהם או בשיחות אישיות הם כבר דיברו סביב הרעיון החדשני או הגילוי, בלי לשיים אותו. כלומר, זה כבר נכח במח ימין, רק לא עבר את העיבוד הסופי של מח שמאל. ברגע שהם הצליחו לנסח, הם חשפו אותו.

אם אנחנו רוצים להיכנס לידע העתיק הזה שנמצא בתוכנו, לדלות מהתת מודע, אחת הדרכים הכי מדהימות זה לוח השראה וחזון. מח ימין מרגיש יותר בנח עם דימויים, מטאפורות וסמלים, ברגע שאנחנו עושים לוח ויזואלי שמורכב מתמונות וסמלים שאנחנו בחרנו, אנחנו נותנים למח ימין כלי להוציא החוצה משהו שהוא יודע.



לוח חזון אישי. מקור: http://www.theelginavenue.com/2018/01/vision-board.html



מה עושים בפועל?

"כל אחת יכולה לעשות את זה איך שנכון ומתאים לה, אבל העיקרון הוא להכין בסיס של לוח מקרטון ביצוע, מבריסטול קשיח, או מלוח מגנטי ריק. לשבת עם ערימה של מגזינים מלאים בתמונות, ספרים או קטעים כתובים שקרובים לליבי, חומרי יצירה אם רוצים.

לשבת מול כל זה לבד, ליד שולחן, על שטיח, ולחפש מה מושך אותי. בלי לקבוע מטרה, בלי לשים את האצבע על משהו מסוים, בדיוק להיפך. לגלות איזה תמונה מדברת אלי. אני גוזרת את התמונות שבולטות לי, מוסיפה קצת ניירות שמוצאים חן בעיני, קטעים כתובים, משפטים או מילים שמדברים אלי, שמה מולי על הלוח, קצת מעצבת שישתלב בצורה נעימה לעין שלי, ואז מסתכלת ושואלת מה זה אומר לי, מה אני רואה".

ואז מה?

"ואז קורה הקסם… וברצינות. הסתכלתי לאחרונה על לוח חזון שעשיתי לעצמי לפני שנה, והופתעתי לראות כמה הרבה מזה קרה. כמה דברים הגשמתי.

לדוגמה, שמתי בו הרבה תמונות של אומנות, של חומרים, של צבע, וגיליתי שחשוב לי להכניס הביתה הרבה חומרי יצירה בלי הלחץ של הלכלוך והסדר. ואחרי שנה במבט לאחור אני מגלה שהילדים שלי מציירים ויוצרים הרבה יותר בלי שרשמתי אותם לחוגים. השולחן פה בסלון מכוסה הרבה יותר בצבעי מים.

וזה לא שישבתי והצבתי יעדים: 'אני רוצה שהילדים שלי יציירו יותר'. פשוט הדבקתי תמונות שמשכו אותי וככה גיליתי הרבה עיסוק באומנות. נכחה גם אומנות כבדה יותר, תמונות של גלריות. ובאמת במשך השנה למדתי חומרים שקשורים להיסטוריה של האומנות וגם כתבתי על זה, מצאתי את עצמי מבקרת יותר בגלריות, לקחתי את הבת שלי למוזיאון. עוד דבר שהופיע שם זה מזון ביתי, ובאמת במשך השנה האחרונה בישלתי יותר, משהו שאני מנסה לעבוד עליו שנים. אלו דברים שנעשו, ואני לא זכרתי שהלוח 'דיבר' את כל זה. כשהסתכלתי בו לאחרונה, זה היה גילוי מדהים.

זה הכוח של לוח חזון - כשעושים אותו נכון - אני נותנת למח ימין לדבר.


הלוח של אפרת

אחרי שאני מרכיבה את כל התמונות אני מנסה לתמלל לעצמי - שזה הכח של מח שמאל. אני מסתכלת מה יצא, ומה רציתי בתמונות ששמתי. יכול להיות שהדבקתי תמונה של משהו מסוים והתכוונתי למשהו אחר, ייתכן שמישהו אחד יראה בתמונה מטבח, ואני רואה בה לכלוך. אני צריכה להגיד בקול מה אני רואה בתמונות ובלוח שלי גם אם אני עדיין לא ממש מבינה, זה משהו שדורש התבוננות, חקירה. הלוח הוא התחלה של משהו. כשאני מתחילה לתמלל מה ראיתי זה מעביר את השרביט למח שמאל. יש לו קצה חוט לפעולה. לדוגמה, אחרי שיצרתי את הלוח שלי התחלתי להסביר לעצמי; אני רוצה ללכת יותר למוזיאונים, אני רוצה לבשל יותר. זה החיבור המושלם. מה שחשוב זה לא להגיע עם מטרות ברורות מראש: אני רוצה קידום בעבודה. אני רוצה זוגיות טובה יותר. אלא להגיע משוחררת. לתת לפנים שלי לדבר".



לשחרר את המח

מה אפשר לעשות כדי שלא נוציא על הלוח את כל המטרות המובנות שלנו, את כל המנטרות הידועות, אלא נגיע למשהו פנימי יותר, ולא ניתן למח שמאל לקפוץ ראשון?

"חשוב להיות באווירה רגועה, צריך מצב רוח טוב, כדאי לשים מוזיקה מרגיעה, בזמן רגוע, אולי בתחילת יום חופשי, להתחיל עם זה את הבוקר. יש כאלו שיעדיפו אולי בסוף היום שהבית נרגע. המח צריך להיות פחות בשליטה, הפוקוס לא טוב לנו. חשוב לשחרר. צריך אווירה מאד נינוחה, הכי טוב לעשות הרפיה קודם".

אפשר לעשות את הלוח עם ילדים?

"אני עשיתי את זה כמה פעמים עם הילדים שלי. לדוגמה, ישבתי עם הילדים שלי על השטיח אחר צהריים חורפי עם אווירה טובה, והשדר היה שהולכים לשחק, לעשות משהו כיף. ישבנו עם מגזינים מפוזרים, לכל אחד היה לוח מקרטון ביצוע, וכל אחד גזר מה שהוא אוהב בשביל הכיף. יצאו דברים ממש מרתקים. הבת שלי בת שמונה שמה רק תמונות של אוכל, של דברים מתוקים, ברגע הראשון התייחסתי לזה לא ברצינות, חשבתי שאולי היא פשוט הייתה רעבה. אבל אחרי כמה ימים היא התחילה לדבר על זה שהיא רוצה חוג אפייה, ואז הבנתי שהלוח שלה כבר 'דיבר' את זה לפני כן, ואני חושבת שאילולא הלוח שלה לא הייתי מתייחסת לזה ברצינות אלא יותר כגחמה של גיל שמונה. אחרי הלוח התחלתי פעם בשבוע לאפות איתה.

הקטן שלי הצטרף אלינו כשהוא היה בן שלוש, כמובן שהיה צריך לעזור לו וזה היה גם תרגיל מצוין בגזירה, הוא שם דמויות של כבאים, כלבלבים וחתלתולים.

זה יכול להיות סתם דברים שאופייניים לגיל, אבל גם לגלות שילד אוהב חיות, אולי כדאי לשלוח אותו לחוג חיות. אולי הוא רוצה יותר מגע ואת זה מסמלת הפרווה. זה נותן הצצה למה שקורה אצלם בפנים וכמובן זה כיף להם מעצם היצירה".

ומה קורה אם בחרתי המון תמונות, לפעמים במצבים כאלו מתחשק לגזור הכל...

"בשביל זה יש לוח, את מגדירה את הגודל שלו וחייבת בסוף לסנן. תהליך הסינון מאד קשה, אבל הוא עוזר לדייק, לבדוק מה בסוף השארתי. אני חושבת שככל שמתרגלים את המיומנויות הללו ועושים אותם יותר, יודעים כבר להיות יותר מדויקים עם הקול הפנימי. ועוד עיצה: תני לעין שלך להחליט, העין היא שגרירה טובה של הלב".

מה עוד כדאי להוסיף חוץ מתמונות ומוצרי נייר?

"אני אוהבת את השימוש במשפטים, לצטט משפטים חזקים, להוציא שורה משיר, המשפטים שאני בוחרת עוזרים לי. בספר אחד שקראתי על עתידנות, המחבר כתב שבעתיד אנחנו נהיה הסיסמא - על ידי העין, טביעת אצבע ואפילו מהירות ההקלדה. הוא השתמש במשפט: "the proof is you" כלומר אתה תהיה ההוכחה שאתה אתה. הוא התכוון למשהו מסוים, אבל לי המשפט הזה מאד דיבר בכיוון אחר, בכיוון של להעיז להיות עצמי כמו שאני. להוכיח בפועל שאני אכן אני..."


אין זמן...

מאמינה שיש נשים שקוראות את הכתבה והסיטואציה של לשבת מול עיתונים וחומרי יצירה לבד נשמעת להן הזויה, מה את ממליצה להן?

"ראשית מעבודה שלי עם מאות נשים, אני מאמינה שזה פותח לכולן דלתות. מי שממש חושבת שיהיה לה קשה להיפתח, אני ממליצה אולי ללכת לסדנא כזאת, יש היום שפע של סדנאות בתחום. מה שחשוב זה להיות משוחררת, לא לחפש את השקל מתחת לפנס, אלא לחפש את השקל איפה שהוא נאבד. לא ללכת ישר למטרות המובנות שלי במח, אלא לתת ללב לדבר".

ומה עם נשים שאין להן זמן לנשום, ובטח לא לשבת ולגזור...

"את אלו שעסוקות בהישרדות קשה יותר לשכנע להקדיש לזה זמן, כי באמת שאין להן זמן לזה. הן בהישרדות. אבל זה אבסורד, שדווקא כשמפנים זמן לנפש ולמה שטוב לי באמת, זה יכול לעזור לצאת ממעגל ההישרדות... אמרה לי פעם אומנית שראיינתי אותה שנשים זה כמו מעיין. אנחנו נותנות לכולן מהמעיין האישי שלנו בלי סוף, אבל אם לא נדאג לנביעה הפנימית שלו, הוא יתרוקן. חייבים לדאוג למלא אותו. יצירות כאלו נראות אולי בזבוז זמן ופינוק, אבל לפעמים הן תנאי הכרחי לזה שהמעיין ימשיך לנבוע. פגשתי לאחרונה שתי נשים שנשואות למעלה מעשר שנים, עדיין בעבודה ראשונה, והן גמורות. מרוקנות. למה להגיע לשם? הדברים האלו כל כך פשוטים, עצם זה שאת עושה עם עצמך משהו חוויתי, את כבר בוראת משהו בתוכך. רק ליצור, לשבת עם עצמי ולגזור זה משחרר. הלוח הוא כמובן ערך מוסף, אבל רק הישיבה עם עצמי מרפאת.

לפעמים יוצאות תובנות משנות חיים ממש. כאלו שמאירות בתוכי נקודות עמומות. וברגע שאני מגלה אותן אני מתנהגת אחרת, זזה למקום שיותר טוב לי ויותר נכון לי. זה לא רק שעה של כיף ומשחק, זה גם, אבל המשחק הזה מאד רציני, ויש לו כח ממש כמו טיפול, את מגלה בתוכך דברים שמכוונים אותך לתפקיד שלך, לעשייה שלך לתקופה ארוכה".

והטענה הנצחית של אין זמן…

"זה לא בזבוז זמן, זה ניצול זמן. אני למשל התחלתי לבשל הרבה יותר בזכות לוח החזון של שנה שעברה. וזה קטע כואב אצלי, אני לא מתחברת למטבח בקלות ופתאום מצאתי את עצמי מבלה בו יותר. גיליתי שאני יותר אוהבת לבשל ירקות, מצאתי את הדרך שלי, זאת היתה התקדמות אמיתית".

זה יכול להישמע כמעט מיסטי...

"זה לא משהו מיסטי, תת מודע זה עניין פסיכולוגי, זה כמו במחשב שיש לך קבצי קאש שהם זמינים יותר. יש את הזיכרון של המחשב שמלא בהכל, ויש את את אלו שנמצאים בשולחן העבודה. גם גוגל דואג לקדם אתרים שאת פותחת בתדירות גבוהה. גם לנו יש ארכיון במח, רק שלא הכל שם נגיש וזמין, ברגע שאת עושה פעילות כזאת, את שמה את זה בתיקיית עבודה. זה מעלה את זה מול העיניים".

כשסיימתי את השיחה עם אפרת, התעורר בי רצון ליצור סדנת 'לוח חזון' כדי לתת לכולנו אפשרות להתנסות בכלי המדהים הזה.

הסדנא תתקיים בירושלים והיא מותנית במספר משתתפות. המעוניינות יכולות לפנות למייל של שבי רגע:
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>, וכמובן לכתוב לי פה, בפרטי.