Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
עברו מאז חודשים בודדים, והאימה השחורה עדיין זכורה לי היטב.
גיששתי כמו תמיד בקרביה של תיבת הדואר, מייחל למצוא שם כרטיס זכיה בלוטו או למצער גליון ביכורים של הפעקל'ע מודפס וערוך ובמשקל חצי קילו, ו... הפתעה מרה חיכתה לי שם!
מכתב. לבנבן. טקסט כחול. משרד התחבורה.
אוי, לא לאלאלאלאלאלאלאללללאל לאאאא!

בלב הולם פתחתי את המכתב, שם התבשרתי בלקוניות ששר התחבורה - אוייבי הוותיק - דורש ממני ללכת לקורס רענון נהיגה. אחרת, כך השר, לא יחדשו לי רשיון הנהיגה שלי! אין לו בושה לטיפוס, מתברר. גם הקווים לכותל על הפנים, ועכשיו גם זה. לאן עוד יתדרדרו העניינים.

ביררתי עוד קצת, מתברר שזה לא משהו אישי. בשנים האחרונות כל נהג חדש נדרש לעבור את הקורס, וזאת כתנאי לחידוש הרשיון. סוג של קורס בסיסי בן שלושה ימים, ובו ירועננו חוקי הנהיגה. וכן, הקורס חובה לכולללם. גם לנהגים צדיקים וישרי דרך כמוני.

מובן שחשבתי לדחות את הרישום לקורס עד זיבולא בתרייתא, אחרת איך אהיה ישראלי טוב. אך במחשבה נוספת, רבת און ואמיצה מאוד, החלטתי לבצע צעד נועז מאוד - ולהירשם בהקדם האפשרי.
ואם עוד התלבטתי, הרי שהגב' דינה זילבר עודדה אותי מאוד. כי הגברת זילבר החליטה, למי שפספס, שאין לקיים קורסים בהפרדה לגברים, עקב פגיעה קשה ברגשותיהן של הנשים. וואלה.
התקשרתי בבהילות לרשת 'עמל', וראשית לכל מחיתי באוזני הנציגה: מדוע יש לרשת שלכם שֵׁם כה מדכא כמו עמל? מי רוצה בכלל לעמול? תנו לי לחיות את החיים הטובים.

אחרי כמה דקות חייגתי שוב (הנציגה הראשונה טרקה לי את השיחה בפנים), ושאלתי בקדחתנות רועדת: תגידו, נשאר עוד מקום בקורס מופרד? קורס לגברים בלבד?
הנציגה אמרה שכן, ורשמה אותי חיש חש, ואני רשמתי לפניי את התאריך באותיות של קידוש לבנה, בתקווה שהתפילה הנפלאה הזו עדיין לא תאסר בחוק עקב אפליית נשים.

מהון להון, בדקתי את השעות, וליבי צנח, ומצב רוחי שפף, ושמחת חיי טושטשה: למה לבזבז כל כך הרבה שעות על קורס טיפשי? למי זה חסר?
אודה ולא אבוש, כעסתי על שר התחבורה. נכון, אנחנו אוייבים, ועדיין, למה לשבור את כל הכללים. למדתי לנהוג, עשיתי תיאוריה וגם טסט, אני זוכר את כל החוקים (-כך חשבתי!), אני נהג מיומן ושומר חוק, סדר, פס הפרדה וכללי עקיפה. מה לי העונש הזה?

ונחשו מה, ידידיי?
אני לא היחיד.
כשבאתי אל תיכון 'ליידי דיוויס' השוכן בקריית יובל, ראיתי סביבי שלל פרצופים מיואשים. כולם אברכים חרדים, מזוקנים, בני תורה, חלקם עם גמרות בחיקם, חלקם מפהקים, כולם משועממים.
עברו מאז כמה חודשים, והמראה נצור היטב בזכרוני: עשרות גברים בגיל הישיבה (-הגיל בו הספה קורצת יותר ממסלול הליכה בערבה), ישובים על כסאות בית ספר, מחפשים תעסוקה. חתיכת מחזה!

ואז נכנס המרצה.
יהודי חביב ביותר, נעים הליכות, דתי, ירא שמיים ובעל קול צח ונעים.
הוא התחיל להעביר את הקורס, חילק לנו חוברות הדרכה, רשם את הנוכחות שלנו, והציג שקפים מלאי אינפורמציה.
עם פתיחת הקורס, הוא שאל את הקהל כעשרים שאלות. וביקש לדעת: התשובה היא כן או לא? בלי חוכמות. בלי פלפולים, בלי לומדע'ס, בלי חקירע'ס. רק כן או לא.
למרבה ההפתעה, אף אחד לא הסכים עם השני. בכל שאלה - שאלות בסיסיות ביותר על חוקי הנהיגה! - היו המוני תשובות, וכן, כמובן, הרבה לומדע'ס.
אחחחח. הבני תורה שלנו, אין כמוכם.

כשנגמרו השאלות, המרצה חייך אל תוך סנטרו המגולח והמתוקתק. כי כולנו הבנו בדיוק את המסר: רענון חוקי הנהיגה - אכן במקומו. עובדה: כולם מבולבלים באשר לחוקים הכי בסיסיים!
כי ככה זה. מוציאים רשיון, נוהגים קצת פה ושם על סובארו אברכים או סיטי-קאר, שואלים מהגיס את הקורולה שלו ונוסעים לרבי שמעון, שוכרים יונדאי I20 חבוטה קלות במחיר נוח וקופצים לסבתא בבאר שבע. ותוך כדי - קצת שוכחים פה ושם כמה כללים חשובים.
(למשל: נניח ואתם בבעיה קשה, וחייבים לעצור בצד ולהזמין גרר או 'ידידים'. איפה מציבים את המשולש? לפני הרכב? מאחוריו? במרחק מאה מטר?)

וזה הכל בעצם.
אחרי מפגש הפתיחה, היו עוד כמה שיעורים, חוויתיים ומועילים, ולמדנו דברים חשובים, כולל גם סרטונים מושקעים וברורים.
אז חבר'ה, דעו לכם:
אם אתם נהגים חדשים ומקבלים את הזימון הזה, אל תכעסו. זה לטובתכם. אל תנסו להתחמק, ואל תפול רוחכם.
נכון, אתם תתקשו למצוא שלושה ימים רצופים בהם תוכלו לפנות את שעות הערב, ויהיה לכם קשה להגיע אל בית הספר, ותצטרכו למצוא דרך לקיים קורסים בהפרדה בלי להרגיז את הגב' זילבר, ועדיין -
זה שווה את זה.
לגמרי.
בס"ד

שווה לקרוא...

עוף(על עצמך) גוזל

אני מורה כ-15 שנים, אתמול היה אחד הימים שיתחרו על התואר: "השיעור הכי משמעותי בחיי"

אני מלמד יום אחד בשבוע במרכז לילדים מחוננים פוגש ילדים בני 10-12 אתמול פגשתי כיתה שאני פוגש כבר שנה שניה ברצף מלמד אותם אינטליגנציה חיובית באמצעות אומנות המילה בגדול זה אומר שאני פוגש אותם ולומד ומלמד איך לראות ולהרגיש אותם ואתם יותר טוב.

לקראת אמצע שנה המורים מתבקשים לכתוב הערכות לכל ילד כבר מההתחלה הבנתי שהדרך היחידה להעניק לילד משוב בונה זה כשאני רואה ומראה לו אותו אך ורק עם עין טובה.

היום הצעתי לילדים תרגיל לכתוב הערכה על עצמם בגוף שלישי. ביקשתי שיכתבו לפחות על עמוד אחד ומי שרוצה שיהפוך דף ויכתוב גם מאחור ואך ורק דברים טובים.

הם התחילו להתווכח איתי "נראה לך?! אין לי מה לכתוב" "אני מוכן לכתוב רק שורה אחת" "אני אכתוב נחמד חביב משתתף בשיעור...יותר מזה אין לי מה..." "מאיפה אני יודע מה לכתוב...אני לא הולך להשתחצן...לא רוצה"

הם התחילו להתפתל, הם התחילו לזרוק לאוויר כל מני משפטי הערכה חיוביים בטון מזלזל ומלא ציניות

התחלתי לחשוב שאולי אני מציע להם משהו שגדול עליהם או אולי זה תרגיל שמשעמם אותם וכמעט שוויתרתי. ואז קלטתי שיש בי שני קולות קול אחד שיודע שזה תרגיל מכונן תרגיל שהלוואי והיו מאפשרים לי לעשות אותו כשהייתי ילד והלוואי שכל יום הייתי מתאמן על זה תרגיל שיכול לאפשר להם לחוות משהו שאולי יתאפשר להם רק כשיגיעו לאיזו סדנה בגיל 40 תרגיל שיפרוץ איזו חומה של דימוי עצמי מבוסס אישור חיצוני מעין מכת חשמל להחיות איזה קול פנימי שנכנס לתרדמת מאז שהמבוגרים התחילו לחנך אותם באמצעות דיבור על השלילי ו"טעון השיפור" שבהם והקול השני בתוכי היה קול של אגו שפוחד שהוא משעמם פוחד שככה לא אצליח למשוך את תשומת הלב החיובית שלהם קול שהציע לי לעשות אתם משהו אחר משהו "יותר כייפי" ידעתי בשכל שהתגובה שלהם נובעת ממבוכה אבל הילד הקטן שבי שפוחד לשעמם כמעת וויתר על התרגיל ברגע שקלטתי את שני האלה בתוכי עצרתי כמו בחריקת בלמים

עלה בי כאב עמוק על הילד הקטן שבי שלא זכה לשמוע כמה הוא מדהים ויפה וחכם ומוצלח ואהוב ורצוי באופן כזה שישכנע אותו לשארית חיו כאב על זה שהילד שבי לא מאמין לדברים טובים שנאמרים עליו גם היום ממרום גילו הביולוגי כאב על זה שכשאני כן מצליח להאמין למשהו טוב שמישהו אומר עלי אז מיד יורדות לי דמעות של כאב ואושר מחובקים יחד.

הברקס הזה השמיע קול אסרטיבי קשוח על גבול התקיף "תקשיבו לי טוב עכשיו!" יצאה לי ממני להבה ווקאלית שריכזה את כל העיניים האוזניים והלבבות אלי "אתם עומדים לקבל את המתנה הכי גדולה שאוכל לתת לכם השנה! תראו איזה אבסורד אני מציע לכם לעוף על עצמכם לכתוב על עצמכם על עמוד שלם מה טוב ויפה ומוצלח בכם ואתם מתווכחים איתי שאתם לא רוצים ושאתם מוכנים לכתוב מקסימום שורה אחת ??!!! אתם קולטים מה קורה פה??"

הם השתתקו וגם אני הרגשתי איך אני רועד בתוכי זה היה משהו שנגע בי עמוק הם הרגישו את זה ענן של דמעות חמות עמד באוויר שיתפתי אותם במה שאני מרגיש סיפרתי להם על הילד הקטן שבתוכי שרודף אחרי אישורים חיצוניים כי אין בתוכו קול שמשמיע לו את מה שהוא כל כך משתוקק לשמוע הבהרתי להם שהקשיחות הבוטה הזאת שהם שומעים כרגע נובעת מכאב עמוק בתוכי כי אף אחד לא אימן אותי להשמיע בי לי את הטוב שבי סיפרתי להם שהיתי כדורגלן שהיה מעולה פיזית אבל היה בו קול פנימי שתמיד הרגיש שהוא לא טוב ולכן פרשתי בגיל צעיר כי לא היה בי קול פנימי מחזק מול הקולות החיצוניים המחלישים סיפרתי להם על כתבה שקראתי על זמר מפורסם מאוד שאיזה מנהל אמר לו כשהוא היה בתחילת דרכו שהוא לא שווה ולא יצא ממנו זמר והוא הלך הביתה ברגל וכל הדרך דמיין איך הוא מופיע על במה ואך ורק בזכות הקול הפנימי הזה הוא הצליח ויש כמוהו עוד אלפי זמרים מוכשרים שהקול הפנימי שלהם המחליש שבהם מתגבר על הקול החיצוני דיברתי בפאטוס שיצא לי מהנשמה מעולם לא דיברתי ככה לתלמידים שלי זה היה קול של פצע שעובר ריפוי עמוק

הם שתקו אחד מהם התעקש שהוא לא מוכן לעשות את התרגיל הזה וקיפל את הדף קיפולים עד דק כאילו מהדק את הפה שלו שמא יעז להגיד על עצמו משהו טוב אמרתי לו שאני יכול לכתוב עליו עשרה עמודים מלאים על כמה הוא חכם ורגיש ומיוחד ומוצלח ועל הדרך המדהימה שהוא עשה במהלך השנה וחצי שאנחנו מכירים הוא הסתכל עלי במבט של 'אני מת להאמין לך אבל אני לא יכול להרשות לעצמי' הרגשתי שאני לא יכול לשכנע אותו לכתוב אז ויתרתי לו

ילד אחד אמר שהוא יכתוב אבל זה מאוד קשה לו שאלתי למה הוא אמר שתמיד עולים בו קולות של אחרים שיגידו לו שהוא משתחצן שאלתי אותו למה הם אומרים לו שהוא משתחצן הוא אמר שהוא לא יודע הצעתי לו נקודת מבט על הסיבה אמרתי שאולי אלה שאומרים לו שהוא משתחצן מרגישים קושי כי כשהוא אומר משהו טוב על עצמו זה גורם להם להרגיש לא טוב עם עצמם כי אנשים משווים את עצמם כל הזמן לאחר ואז לו טוב אז להם לא וכדי לא להמשיך להישאר קטנים הם חייבים להקטין אותו כדי לחזור ולהרגיש טוב עם עצמם והם מקטינים אותו על ידי שאומרים לו שהוא משתחצן כלומר מענישים אותו בשם תואר שנתפס כמכאיב כדי שהוא יפסיק לגרום להם להרגיש לא טוב עם עצמם וכשאנחנו אומרים לעצמנו על עצמנו שאנחנו טובים אנחנו לא משתחצנים אנחנו פשוט אומרים את האמת ואין רע בלהגיד אמת להפיך אנחנו חייבים לעצמנו את האמת הזאת הוא התבונן ועלה בו חיוך קטן של הבנה

הסתכלתי לפינת הכיתה ראיתי ילד שאני אוהב אותו ילד מבריק שנון עם עיניים עמוקות מלאות אור וראיתי שהוא מחזיק את החלק העליון של החולצה ומושך אותה למעלה כדי להסתיר בה את הפנים שלו אמרתי להם שאני לא מוותר ומבחינתי הם לא יוצאים להפסקה עד שהם לא עושים את זה בחיים לא כפיתי שום דבר על אף ילד והיום הרגשתי שאני חייב, אני חייב לעשות את השינוי הזה בתוכי כדי להיות אבא יותר טוב אני חייב לדרוש את זה כי אני יודע שזה מאוד נכון וזה לגמרי לטובתם וזה לגמרי להגיד לעצמי לילד שבתוכי שיגיד על עצמו רק דברים טובים

נוצר שקט יחסי הם התחילו לכתוב אמרתי להם שגם אני לוקח דף והולך לכתוב על עצמי בגוף שלישי כאילו שהם כותבים עליי ועפתי על עצמי בשני עמודים מלאים בכל טוב

הילד שישב בצד עם הפנים בתוך החולצה הסתובב עם הגו אלי ישב על הרצפה מסתתר מתחת לשולחן אחרי כמה דקות ביקשתי שהם יקריאו בקול רם את מה שכתבו על עצמם הראשון התחיל ויצא לו דברים נפלאים ומרגשים ביקשתי שהם ימחאו כפיים בסוף כל הקראה היו כפיים וצחוק מלא שמחה נקייה השני הקריא וגם לו מחאו כפיים וככה עד שהגענו לילד שישב על הרצפה עם הגב אלי קראתי לו אלי הוא חייך חיוך נבוך וצעד לאט קמתי מהכיסא והצעתי לו לעלות ולהקריא מעל הכיסא הוא חייך במבוכה עם פנים שהיה כתוב עליהם- "קשה לי מאוד אבל אני מאוד רוצה שתתעקש איתי לעשות את זה" הנפתי אותו שיעמוד על הכיסא הוא נעמד מול הכיתה עם הדף מול הפנים כאילו מסתיר את עצמו מכולם הוא התחיל לגמגם את "אני לא יכול" הוא אמר "המילים לא יוצאות לי" ראיתי שכבה דקה של דמעה מרוחה לו בעיניים התקרבתי אליו קרוב והתחלתי אני להקריא את המילים הראשונות והוא המשיך בקול כמעט חנוק להקריא "עדי הוא ילד שמשתדל לא להפריע שמשתדל להקשיב למורה...(כל השמות בדויים) נקרע לי הלב לקרוא שמה שיש לו טוב להגיד על עצמו זה שהוא משתדל לא להפריע למורה ושהוא משתדל להשתתף בשיעור... כל הטוב שלו הוא בעצם המענות מלהיות נטל והפרעה למבוגר שלידו הוא סיים את שלש השורות שהוא כתב...ורצה לרדת... עצרתי אותו ואמרתי שיש עוד מלא שורות הוא הסתכל עלי ואמר שאין והראה לי את המשך הדף הריק "הנה אני אקריא את ההמשך" הצעתי והתחלתי "להקריא" מהראש והלב מלא משפטים שאני חושב עליו שהוא חכם, מצחיק, רגיש ויש לו אור גדול בלב שזורח לו דרך האישונים ושכל משפט שלו מלמד איזה עומק ואיזה חשיבה נדירה יש לו וכל הדברים התנגנו ממני החוצה בקלילות של רוח חלילית הילדים קלטו שאני מקריא מהלב וסימנתי להם עם היד שיוסיפו עוד... והם המשיכו ואמרו שהוא חבר טוב וטוב במשחקים ותמיד נדיב ומאוד מצחיק ...הפכנו את הדף והם המשיכו כל אחד בתורו להגיד עליו עוד משהו אחרי שסימנו הוא ירד חזר למקום התיישב על הרצפה עם הפנים בתוך החולצה והתחיל לבכות בכי חרישי גם לי ירדו דמעות שקטות הכיתה שתקה כמה שניות ועברנו לילד הבא. גם אותו הנפתי שיעמוד על הכיסא וגם הוא כתב רק: "אייל הוא ילד..." והשאיר את כל שאר העמוד ריק ושוב סימנתי לילדים להשלים את החסר ואני הוספתי מלא החופן בסיום הוא ירד מהכיסא וחזר למקום שנים רבות ייצרב לי המבט שלו היה לו זוהר מיוחד הפנים שלו הזכירו לי את השניות הראשונות שלי על הקרקע אחרי שצנחתי ממטוס אושר שרק ניצחון פחד –מוות יכול להעניק

שאר הילדים עלו זה אחר זה בשמחה על הכיסא והקריאו את מה שכתבו על עצמם ובסוף כל הקראה מחיאות כפיים סו-ערות מצד שאר הילדים . הצלצול מזמן צלצל ואף אחד לא קם לצאת הגענו לשני ילדים שישבו בסוף הם לא רצו להקיא הרגשתי שזה נכון לשחרר אותם מזה ביקשתי מהכיתה לצאת להפסקה ומהם להישאר שאלתי אם זה בסדר שהם יקריאו לי הם הסכימו הכתיבה שלהם על עצמם היתה נדירה בעומקה ומודעתה אחד מהם הקריא עם דמעות בעניים כשיצאתי החוצה ושיתפתי את המנהל והיועץ במה שהם כתבו הם הזכירו לי שזה מזכיר את השפה שלי, שאלו ביטויים שדומים למה שאני כתבתי עליהם בהערכות לפני שנה.

בום קלטתי הם הפכו את המילים שאני כתבתי לפני שנה למילים!!!
  • 677
  • המייל שלי ואתם רק תשלחו לי מייל עם הכותרת מחיר למשתכן, ואם יהיה כמות טובה של פונים, נוכל לעשות רשימת תפוצה שיהיה אפשר לשלוח דברים.
    המייל שלי <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
    עם יש למישהו רעיון יכול להתקשר אלי 0559109021 עדיף לקראת שעות הצהרים המאוחרות.
    0 תגובות
    שלחו לי למייל ואני חושבת שזה מאוד חשוב שזה יופץ!!
    אנשים יקרים

    זה זמן רב שאני חושבת אם להעלות את הנושא החשוב הזה, ומכיוון שאני שומעת שלא מעט אנשים אינם מודעים לנזק שהם עושים ולעגמת נפש העצומה ונזק הכספי האדיר הנגרמת לשני..
    החלטתי שהגיע הזמן.
    אז בואו ואתאר לכם תיאור קצר על איך זה עובד ואיך זה נראה מהצד של המפיקות.
    ותאמינו לי שמה שתקראו כאן יהיה הכי אמיתי כי זה נכתב מדם ליבה של מפיקה.
    וכך זה מתחיל..
    יושבת מפיקה שהיא סה"כ אישה/אמא/רעיה שרוצה להתפרנס, והדרך שהיא בחרה בה הוא ליצור. ליצור יצירה.
    זה מתחיל ברעיון לעלילה. הרעיון לא לוקח יום או יומיים, זה לוקח לפעמים כמה חודשים בשביל להגיע לרעיון.(רק רעיון..כן?)
    ואז מתחילים לבנות עלילה. שעות, ימים ולילות בשביל לבנות עלילה בת שעתיים וחצי.
    אתם יודעים כמה זמן לוקח לבנות עלילה? עלילה שיהיה בה גם מסר, עלילה שאת מתפללת לה' כל יום כל רגע שיכתיב לך את המילים הנכונות,
    שהשחקניות יבצעו את התפקידים בדיוק כמו שאת הרגשת את זה, שהעלילה תהיה עוצמתית ותגע בנפש הצופות, שתהיה גם מרגשת אבל לא עצובה,
    גם מצחיקה אבל לא קיצ'ית. גם שיהיה בה מתח אבל במידה,שיהיה מרתק, מסקרן, מפתיע מפעים והרשימה עוד ארוכה.. 7-8 חודשים.
    שבהם יושבים המפיקה, התסריטאית, והאנשים מסביב שמוכרחים להתייעץ ולהעזר. שיחות כמעט יומיות, מאות מיילים, אלפי "ווצאפים", מעלים,
    מורידים, כותבים, מוחקים, מתרגשים וסוף סוף ברוך ה' יש עלילה ואפשר לצאת לפעולה.
    תרצו לדעת מה עומד מאחורי צמד המילים :"לצאת לפעולה"?
    אז ככה,
    זה אומר שמתחילים לחפש לוקיישנים מתאימים, נסיעות ארוכות, המון ברוקרטיה, איסוף אנשי צוות, פגישות, אשורים,
    נסיעות לחו"ל במידה ואין בארץ את הלוקיישנים הדרושים או אם העלילה מתרחשת במדינה מסוימת אנחנו משתדלים לצלם בה או לפחות מה שהכי קרוב ואפשרי.
    השלב שמגיע אחריו הוא הליהוק.
    שעות של דיונים, מחשבות, אודישנים וחיפוש אחר השחקניות המתאימות.(בהזדמנות זו, אכתוב לכן שאתן מהממות והלוואי ויכולתי ללהק את כולכן)
    אבל זה כמובן בלתי אפשרי וכשמחפשים דמות מסוימת היא צריכה להיות הכי מסוימת שיש. בדיוק כפי שהמפיקה דמיינה. לא פחות.
    אבל אני כרגע לא רוצה לסטות מהנושא, ונחזור לנושא שאני רוצה לכתוב לכן עליו.
    כשיש את כל הקאסט יוצאים סוף סוף לצילומים. זה בד"כ אחרי כמעט שנה של עבודה אינטנסיבית.
    מצלמים בסביבות ה18 ימים בארץ ובחו"ל. כל יום צילום הוא 12 שעות ולפעמים יותר, בחום, בקור, בגשם ובשלג,
    מאפרים, מלבישים, מסתרקים, מתאמנים, בוכים צוחקים נופלים קמים..המון תעצומות נפש מצד השחקניות ובעיקר בעיקר מצד המפיקה שהכל על הראש שלה.
    המפיקה שכשהיא חוזרת הביתה יש לה גם בית ילדים משפחה והפקה מטורפת שהיא שוב לקחה על עצמה בפעם המי יודע כמה.
    אחרי מליון פעמים שהבטיחה לעצמה שזאת תהיה הפעם האחרונה.
    הקשיים, המתח והעבודה הבלתי הגיונית הזאת, ובנוסף לקשיים הפיזיים והנפשיים בלהוציא לאור פרויקט כזה,
    יש גם "הרפתקאה כספית" מטורפת, הלוואות, משכנתאות וכו' שמדיר שינה מעיניה.
    חשבתם שאחרי הצילומים סיימנו? אז לא,
    מרגע זה מתחיל פרויקט העריכה.
    1000 שעות עריכה. 1000 שעות של ישיבה מול מחשב בשביל לערוך את הסרט. כל משפט או מבט או תגובה יכולה לשנות את אופי העלילה.(העורכים בקהל יבינו)
    אני יכולה להמשיך ולתאר לכם את העבודה שיש סביב הפקת סרט אבל זה בלתי אפשרי..
    ואתם יודעים למה אני כותבת את כל זה? בשביל המשפט הבא שתקראו.
    אחרי שנה ורבע של עבודה מטורפת כ"כ כשהסרט ברוך ה' מוכן והשקענו בו את נשמתינו, אנחנו רוצים סוף סוף לנשום לרווחה, לקצור את הפירות.. אבל אז לפעמים,בטעות..ממש בלי ששמנו לב הוא נופל לידיו של רוצח.
    רוצח............
    מישהו או מישהי שהסרט הגיע לידיו.
    זה יכול להיות מורה שהיא רכזת תכניות בבית ספר, זה יכול להיות מדריכה בבתיה שהבטיחה, נשבעה וחתמה שהסרט לא יועתק, זה יכול להיות הטכנאי או הבחור שמפעיל את הסרט בזמן הארוע.
    אבל היא או הוא לוקחים ומעתיקים את הסרט.
    ומעתיקים לאחרים, ואחרים מאחרים, וחברה מוסרת לחברה, ובת דודה לבת דודה, ושכנה לשכנה, ומכיתות לכיתות, והוא עובר בין קבוצות והוא מוקרן במסיבות.
    ואתם יודעים מה קורה אז? רוצחים אותו. וגם את לב היוצר.היוצרת.....
    ואז את מבינה שכל העבודה שעבדת ועמלת במשך כ"כ הרבה זמן ירדה לטמיון. שלא תוכלי יותר להתפרנס ממנו לעולם.
    שגנבו אותך. גזלו אותך. פשעו בך. רצחו את יצירתך. ואת כ"כ כאובה שאת לא מסוגלת לשמוע מחמאות על היצירה שלך. אנשים פונים אליך בלי סוף (הרי יש להם אותו בבית) מתקשרים לומר לך כמה את מוכשרת וכמה הסרט מדהים אבל כל משפט כזה חותך לך את הלב. רוצח אותו.
    כל משפט כזה גורם לך לכאב כ"כ חד שאת כבר לא מסוגלת לחשוב על היצירה הבאה שלך.
    ואז את צריכה המון כוחות נפש ואמונה חזקה מאוד בשביל לקום שוב על הרגליים.
    אנסה לתאר לכם את זה כך, תארו לכם שגנב פורץ לביתכם וגונב לכם את החפץ הכי יקר שיש לכם. את היהלום שלך. ומאותו רגע החפץ הזה נגנב עוד אלפי פעמים. ומגיע לכל הבתים. ואז זה כאילו שהוא נגנב מאות אלפי פעמים.
    והכאב הוא אינסופי. מאות אלפי פעמים.
    מאותו יום, כבר אין לך אפשרות לעשות הקרנה לקהל הרחב , כי כל הקרנה עולה הרבה כסף..אולם, הגברה, מסך, פרסום, אבל אנשים לא יבואו. הרי יש להם אותו בבית. הם "גנבו" אותו. אין להם צורך לצאת מהבית ולשלם למפיקה בכניסה לאולם. הם רואים אותו בחינם.
    זהו, אין לי הרבה מה להוסיף.
    רציתי לתת לכם הצצה למה שקורה למפיקה שגנבו לה את יצירתה.
    ותאמינו לי, שאפילו חצי מהכאב האמתי לא נכתב כאן.
    ובעצם גם אין סיום למה שנכתב כאן כי אני בטוחה שיש כמעט לכל אחד/ת מכם/ן סרט אחד
    במחשב שלכם שהוא לא שייך לכם. ואני בטוחה שרב הקוראים או הקוראות לא ייגשו עכשיו למקלדת
    ויעשו delete
    בעצם? אולי כן..הלוואי.. אני רוצה להאמין שיש גם אנשים טובים בינינו.
    בוא/י, יש לך סרט "גנוב" בבית ברגע זה? מחק/י אותו מיד. תפסיק/י להיות רוצח.
    והרי "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".
    וכולנו רוצים ועושים סגולות ותפילות לחיים טובים וישועות, ושוכחים את העיקר...

    תזכרו שמאחורי כל סרט או יצירה יש לב של אדם.
    תנו לנו כוח להמשיך ליצור. שתפו אותי בצעד שעשיתם
    תהיו אנשים טובים, שתפו כמה שיותר כדי שהעולם ידע
    מ. ברזל
    הודעה זו נערכה מחדש:

    ארגונים המסייעים למצפים לזרע של קיימא:

    בוני עולם
    מכון פועה
    פרי חיים

    תורת המשפחה
    ייעוץ רפואי והלכתי
    0722-24-24-24

    מגדיל ישועות
    טלפון: 02-5813564
    מייל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    נטע שורק
    0777004005
    להשאיר הודעה

    לנטע שורק ומגדיל ישועות יש צימרים ומלונות בארץ ובחו"ל חינם לזוגות

    מפתח של בנים
    0548469674
    <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    חזק - מגזין מלא תוכן לנשים היו"ל מידי שלשה חדשים
    להרשמה <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    כעת חיה
    ניתן לקבל קובץ מפורט הכולל מידע רב על גמחים, ספריות תמיכה וכו'
    לזקוקים לכך ניתן לקבלו במייל:
    <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    ציר חמד


    כל אחד בתחומו.
    כדאי להתקשר ולברר לכולם, כל ארגון מציע תמיכה שונה לחלוטין.
  • 421
  • בחופש הגדול יש את גל העזיבה הכי משמעותי של משפחות חוצניקיות שחוזרות לחו"ל לקראת שנה"ל הבאה.
    אם אתם מתגוררים באזור אוכלוסייה שכזו, מומלץ מאוד לאסוף את עלוני הפרסום באנגלית כדי להכניס מודעה קטנה של "...looking for" מטעמכם.

    יש בתים שמוכרים שם דברים מעולים ממש, כמעט חדשים!

    נכון שהרבה מפרסמים moving sale, אבל לא משתלם ללכת סתם ולהתחיל לנבור, או לעמוד בתחרות עם עוד מישהו שמעוניין בפריט הזה.
    כדאי ממש להקדים את המכירות הללו בבקשה לפריטים שמעניינים אתכם.
    (קורה גם שהבעלים מתכננים בכלל לשלוח את הכל בקונטיינר ולא להתעסק עם מכירות, אבל אם מגיע להם קונה עד הבית, זה ישתלם להם והם ימכרו בכיף).

    שנה אחת קנינו מטבח צעצוע פישר פרייס דו-קומתי חזק מאין כמוהו.
    בפעם אחרת רכשנו מקפיא מעולה 6 מגירות, כמעט חדש.
    גם אופניים לילדים אנחנו תמיד מחכים להזדמנויות הללו לקנות יד-שניה במצב טוב.

    בקיצור, תחשבו על פריטים של חברות יקרות שאתם יכולים להשיג בחצי מחיר או פחות, מאשר חדש מהחנות!

    נ.ב. המודעות הקטנות בעיתונים הם בסביבות 12-20ש"ח.
    בהצלחה!

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה