Title

איש את רעהו • מידע ועזרה הדדית

ברוכים הבאים למעצמת החסד של פרוג!
פורום אא"ר - הלב הפועם של פרוג הוא המקום בו מתרכזים כל תחומי העזרה והסיוע: פתרונות, עזרה הדדית, טיפים, מידע חיוני ושיתוף ידע אנושי של חכמת ההמונים. עם מיליוני הודעות ואלפי פרוגיסטים פעילים שמעניקים יד זה לזה מדי יום - איש את רעהו יעזורו.
לפני 3 שבועות פרסמתי כאן את זה

מאז מספר החולים הכפיל את עצמו רק פי 4
אבל מספר המתים פי 15!!

מספר החולים הכולל הוא ממש נמוך. 12,000.
אבל המתים שם מהווים 10% ממספר החולים הכולל. 1,203.

אחוז המתים מכלל המקרים הסגורים (מתים ומחלימים יחד) הוא 76%!
לשם השוואה, הממוצע בעולם הוא 21%
ובארה"ב המוכה הוא 36%

מתים שם בימים האחרונים יותר ממאה איש כל יום
בשעה שמספר החולים החדשים הוא 400

בקיצור, משהו לא ברור שם.

אין לי מושג למה האשכול הקודם שלי נמחק
אבל בעז"ה אני שמחה לבשר שהעקומה ממשיכה להשתטח,
הנה הגרף שלנו ביחד לאיטליה ולספרד:

היום דווח גם שחוקרים בנילאומיים הכריזו על ישראל כמדינה הבטוחה בעולם לגבי הקורונה!
ול @ספרא וסייפא
אם אתה זוכר, טענת שישראל מכפילה את עצמה באותו קצב של איטליה,
היום זה כבר לא נראה כך.
ישראל הכפילה את מס' החולים רק אחרי שישה ימים!
(מ2693 ל-5358)
אני לא יודע מה איתכם אבל אני הייתי בטוח שמי שחלה בקורונה-מחוסן
זה נתן גם סוג של תקווה שחולי הקורונה (שגדלים כל יום)יוכלו להסתובב חופשי ויהיו חסינים מהדבקקת אחרים והידבקות שוב בעצמם
עד שהכל התנפץ בידיעה הזאת מהבוקר באתר JDN שאומרת שמבוגר בן 96 שהחלים מהנגיף נדבק שוב!
וזה אחרי שנבדק פעמיים ונמצא שלילי לנגיף!
יש למישהו מושג בעניין?
האם זה נכון?
והאם דבר כזה יכול לקרות?

כי אם כן
השמחה של הנדבקים במלונות(ובמיוחד המלונות החרדיים... )רחוקה מלהיות שלימה...
ומתבררת כמוקדמת מידי
ההודעה מהבוקר-
מבית החולים פדה – פוריה מדווחים כי אתמול בשעות הערב אושפז חולה קורונה בן 96 מבית אבות בטבריה במצב קשה מורדם ומונשם, בבית החולים מציינים כי החולה אושפז בעבר לאחר שהתגלה כחיובי לנגיף הקורונה, אך הוא שוחרר לפני מספר ימים לאחר ששתי בדיקות קורונה שבוצעו הגיעו שליליות וחלה הטבה במצבו.

אתמול הועבר מבית האבות בטבריה למרכז הרפואי עם קשיי נשימה ובמצב קשה, ונבדק לקורונה ואותר כחיובי, החולה הובהל למחלת קורונה שם קיבלו הרופאים החלטה להרדימו ולהנשימו. בבית החולים מציינים כי החולה סובל מבעיות רקע רבות.
קורונה ? חיובי !!
מה, חיובי?!
כן, זה אומר שיש קורונה !!
מחשבות מתחלפות.
איך? כיצד? מהיכן? למה לי ?
אבל, מיד מיד: "הלו"! "הלו"!
אמרו חיובי, מעכשיו חשבי רק חיובי !!
לנשום? מהיכן?
מהפה?! מהאף?!
הלו! הלו!
יש בכלל אויר בחלל? יש תנועה ?
כיצד נושמים?
הלו! הלו! למי פונים ?
אילו מעברים שייכים לנשימה ?!
הקנה ? הראות? הסמפונות? הפה? האף?
שאם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם
ואני מרגישה "בלוק" על כולם.
ליבי יחיל בקרבי ודופק מעל 100
עלה לי
אימת חנק אחזתני
כ-ל ה-נ-ש-מ-ה תהלל קה
רק תן לי נשימה מידך הרחבה.
ואני מרגישה את האבא הכי אוהב
איתי, יחד, רק שתינו יחד בחדר , רק הוא עימי
ראה , מרגיש , שומע , מחייך , מחנך ,מיישר ,מנתב ,
להכנס למסילה להזהר לא לאבד שום משקל סגולי
הכל לתועלתי !
ומיד עולה בי במחשבה
עד כמה עומק הדין
וזה רק בזעיר אנפין
בזה העולם של מסתורין
לבחון את מידת הסבלנות
לדעת עד כמה ההתגברות
לבחון את האמונה
גם כשהאור כבה
להרגיש את אהבת ה'
מתחת לשמיכה
בעתות של חום וקרה
ומיד הרגשתי את החסד שבדין
את היד של אבא (על אמת)
דודי נמצא עימי
אינו חמק, אינו עובר
שמאלו תחת לראשי
וימינו תחבקני (ממש חזק)
רק הראני מעט מכבודו
לעורר, להתהלך בארצות החיים
האם יש עוד תאוות גאווה ?!
האם יש עוד תאוות ראיה ?!
האם נתיבותי עם ישרים אמיתייים
או בידי שקר , מדומינים.
להרגיש מה תכלית החיים
לצחוק על "החיים".
מה רב טובך אשר צפנת ליראך !!!
בתך האוהבת מאוד
שעמדה במבחן האמונה
באהבה אמיתית , מוחלטת וגמורה
שלך,
אורה
מוזמנים לשלוח לה תגובות
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
''למה את לא מגיבה באשכולות האלו?'' שואלת אותי ניקית רהוטה ואינטליגנטית, אחרי ששוב התכתבנו בצ'אט אודות הסוגיה הבוערת: מערכת החינוך בימי קורונה.
היא עובדת במשרה מלאה, מתזזת בין עבודה מהבית, לבין שירות תעסוקה פעיל 24/7 לילדים חסרי מסגרת, כבר שבועות ארוכים.
אני מורה, ולא צריך להוסיף עוד מילה, נכון;)?

''תכתבי באשכול מה שאת עונה לי באישי'', היא משלחת לי סמיילי משכנע.
'' אני חוששת שלא יבינו אותי נכון, ואין לי ענין לפתוח חזיתות'', אני עונה לה בחמיצות.
''אדרבא'', היא מאתגרת אותי, ''בואי להשמיע גם את קול''.
האמת שמי שהביאה אותי לנסות להוציא את הערמונים מהאש, היתה יפה בן דוד.
המורה לחינוך גופני (לשעבר) מקרית גת, האישיות המושמצת ביותר בימים אלו (אוקיי, אחרי נגיף הקורונה:rolleyes:), מזכ''לית ארגון המורים שמתעמתת בפריים טיים התקשורתי, מנהלת קרב איתנים מול האוצר, קומצת אגרופים ומאיימת.

''אני למען המורים'' היא זעמה. תודה, באמת. עם חיבוק הדב שלה היא פוגעת אנושות בתדמית המורים. היא מדברת בשם כולנו, למרות שלא הוצגו לפנינו כל ברירות. אנחנו מקבלות הוראות, פועלות לפיהן, ומביטות בצער במחול השדים הציבורי.
אז הנה הקול שלי, ובבקשה בבקשה אל תתקיפו... לא באתי לצער אף אחד, בטח לא בזמן כזה שבו אנשים יושבים שבעה (לבד), נאבקים על חייהם, ונגיף קטן מאיים על כולנו:(.

1. ''אירוע מורכב מתגלגל''- אמר ראש הממשלה בפתחו של המשבר. וזו היתה הגדרה מדויקת, גם למצב אליה נקלעה מערכת החינוך. ביום חמישי עוד פגשנו את הילדות, החלפנו חוויות עליזות מפורים, בכיתה עוד תלו שרשראות הליצנים. ואז בן לילה נכנסנו לשגרה חדשה, בלי לומר שלום, בלי להיפרד, בלי להסביר.
ביי שגרה, היי קורונה.
לאן הולכים מכאן?
יצרנו קודם כל קשר פרטני: לשמוע, למשש את הדופק, ובעיקר לומר: אנחנו כאן, נעבור את זה ביחד.
בשלב השני התגייסנו להכין ערכות למידה שישמרו על רצף חינוכי ותעסוקתי.
במקביל הושק קו טלפוני לתכנים קלילים וחווייתיים, ללמידה אודות חג הפסח, ובעיקר לשמירה על קשר.
אמצעי התקשורת שלנו מוגבלים. אף פעם לא הצטערתי כמו עכשיו, על היעדר הזום, המייל ווידאו:confused:. אבל ניסינו לעשות מה שניתן, במצב הנתון.


2. ''עליכן להשלים תשעה ימים בחודש יולי''- הגיעה ההודעה ממשרד החינוך וממזכירות בית הספר. אף אחת מהמורות שאני מכירה לא התרעמה, אז יקוזזו ימי חופשה ביולי תמורת ימי החופשה הכפויה. נזרום. מיליון אנשים בחל''ת, חלק מהם לא ישובו לעבודה. רק לומר תודה ולהמשיך הלאה.

3. פסח עבר, הערפל נותר- ההוראות השתנו: קו התוכן מתמסד ללמידה משמעותית, ניתנת לנו מערכת מפורטת, ועלינו להכין שיעורים במיטת הסדום הפדגוגית ששמה מרחב קולי. לא נרחיב על יעילות הלמידה הזו, האשכולות הקודמים תיארו זאת מצוין משני הצדדים.
לא נדון גם בשאלת התמורה, כי זוהי עובדה מוגמרת. אין לנו כאן בחירה. אבל אנחנו כן מעדכנות גרסה תוך כדי תנועה: קשובות לקול ההורים (הספציפי ומשתנה לפי מענה המוסד) העולה מן השטח ומשנות לפי הצורך.
הצעה שלי: תגיבו, תנו פידבק מה טוב ומה עדיף לשנות, תאמרו ממה נהניתם ומה פחות הוכיח את עצמו. תאמינו לי, פנייה מכובדת וענינית, תעשה רק טוב.

4. ''אז תעבדו ביולי''- כן. אנחנו פה, מוכנות להיכנס תחת האלונקה. רוצות לסיים את השנה עם התלמידות שלנו, בטעם טוב ובסגירת קצוות. רוצות להביא אותן לשנה''ל עם מינימום חסרים. רוצות לעבד איתן את הקורונה והשלכותיה. רוצות להיות פה בשבילן (גם) כשכל זה ייגמר.

ולמה בכל שנה אחרת אתן חרדות על חופשת הקיץ שלכן?
אפשר להתווכח על נחיצותה (הכיתות ממוזגות), על מדד השחיקה (ורופאים לא עובדים קשה?), על אורכה (כמה זמן מכינים כיתה ועובדים על מערכים?)
אני יודעת שלושה דברים:
1. חופשת הקיץ הזו הכרחית להיטענות חוזרת, כדי לתת את המירב לילדים. כי הכלה, סבלנות, חדשנות, נתינה ועבודה עם בני אנוש קטנים, מצריכה איפוס מערכת מידי פעם, ומילוי מצברים.
2.זה חלק אינטגרלי מעסקת החבילה הקרויה הוראה. וכמו בכל עבודה, יש חלקים טובים ויש פחות, אם נוריד את החלקים הטובות, עתודות ההוראה תישארנה ריקות כמותית ואיכותית. מי שמכירה סמינרים מבפנים יודעת מה המצב שם:confused:.
3. זוהי אכן בעיה אקוטית המצריכה פתרון מערכתי, ויפה שעה קודם. ימי החופשה הספורים של ההורה הישראלי הממוצע, הם כלעג לרש מול שישים ימים ארוכים ארוכים. וילדים חסרי תעסוקה, הנודדים מסבתא-לדודה-לקיטנה פיראטית-לשכנה, צריכים לעמוד בראש מעיינה של מערכת החינוך. תביאו פרחי הוראה, סמינריסטיות שהשעות יוכרו להן כהתנסות, מורות מ''מ שתשמחנה בתוספת הכנסה לימות הקיץ, אפשר וחובה למצוא פתרונות.

אז מה קרה הפעם?
זוהי שעת חירום. הכלכלה אינה מושג אמורפי משיעור אזרחות, והמדינה היא לא דודה מאמריקה עם כיסים ללא הגבלה. זה אני ואת והוא, כולנו יחד. משק צומח ומשגשג הוא אינטרס של כולנו, ומערכת חינוך פעילה בחודש יולי, עשויה להניע את גלגלי המשק ביתר קלילות. לטובת כולנו.

5. הלוואי שיבואו ימים של תכלת
תכלת של שמיים פתוחים ואופק בלי גבולות,
תכלת של ים קיצי עם אבטיח על גרגרים זהובים,
ו...תכלת של חולצות תלבושת...
27,700 בדיקות למיליון איש

המדינות היחידות שיש בהם יותר בדיקות למיליון
הם מדינות קטנות או זעירות
איי פוקלנד, מלטה, איסלנד (0.35M), סן מרינו, בחריין, לוקסמבורג (0.6M), גיברלטר (0.03M), קפריסין (1.1M), אסטוניה (1.3M) וליטא (2.5M). ובהם במספר בדיקות כללי נמוך, מגיעים למספר גבוה לנפש.

המדינה היחידה שמעליה היא איחוד האמירויות שהיא מדינה עשירה מאוד

כל שאר מדינות העולם המפותחות ביותר והעשירות ביותר
הם מתחת

מצו"ב קישור
העמודה של הבדיקות היא הראשונה מימין


עריכה:
אם מחלקים את ארה"ב למדינות
במדינת ניו יורק יש 20 מיליון תושבים, ו-33,000 בדיקות לנפש ,ואז ישראל היא מקום שלישי
זה טור קצת קשה , אבל מציג את המציאות שלא נתבלבל מההקלות וננהג באחריות

טור מטלטל: כך נפטר ניצול השואה ביום השואה

ד"ר אשר שנור, סטאז'ר במחלקת הקורונה מתייחס בטור להגבלות בהנחיות הקורונה, מתאר על רגעי הסתלקותו של ניצול שואה שחלה בנגיף, ומפציע בציבור: תישארו בבית (ארץ)

ד"ר אשר שנור


|

כ"ח בניסן תשפ 20:10 22.04.20

טוב, אז לפי משרד הבריאות מותר כבר לצאת לתפילות ולמקווה (גברים) תוך כדי שמירה על החוקים...

באו אספר לכם קצת על מה עבר עלי בערב יום השואה. הייתי תורן באחת ממחלקות קורונה בשערי צדק. הגעתי לביקור ערב ונכנסתי לחדר של הרב ש'.

הרב ש' הוא יהודי חרדי בן 95 שמוכר למחלקתנו מזה שבוע וחצי. בן אדם נחמד מאד ובסה"כ היה במצב יחסית טוב לאורך כל האשפוז (לא היה לו משהו נורא מורכב בנוגע לטיפול). נכנסתי לחדר שלו הבחנתי שחום גופו עלה, ומשהו במדדי הניטור החיוניים שלו היה שונה, בסה"כ המספרים שלו לא היו מחרידים במיוחד. אך משום מה התמונה הקלינית שלו לא מצא חן בעיניי. קשה לי להסביר את זה, אבל הוא היה "נראה לא טוב".

התחלתי לדבר איתו וראיתי שהוא לא מגיב כמו שהוא היה מגיב כל יום. התקשרתי דרך המצלמות לחמ"ל (החדר מחוץ למחלקה, איפה שיש את כל המסכים והרופאים עושים את רוב המעקב על המטופלים משם), ואמרתי להם שמצבו של הרב ש' לא מוצא חן בעיניי.





הבכירים דיווח כי הם יתחילו מעבר על התיק ומעקב מרחוק, וביקשו שבינתיים בין מטלותיי במחלקה, שמידי פעם אבוא להסתכל עליו מקרוב, כך עשיתי, זמן מועט לאחר מכן חזרתי אליו. הפעם המדדים שלו כבר בישרו על מגמה רצינית.

הורדתי את השמיכה שלו וראיתי מלא כתמים אדומים מפוזרים לאורך הגפיים שלו. כתמים שבמקרים רבים מבשרים על אורח לא רצוי בחדר... מלאך המוות...

מפה לשם הוא התחיל להתדרדר מול העיניים שלי. התקשרתי שוב לרופאים בחוץ דרך המצלמות וביקשתי עזרה. אמרו לי שמישהו כבר בדרך, ובינתיים עלי להכניס 2 עירויים ולתת לו נוראדרנלין. התחלתי לנסות להכניס לו את העירויים אבל לא מצאתי ווריד מכיוון שהוא היה בצקתי לגמרי. לא משנה איפה דקרתי אותו, יצא מים ולא דם.

דיווחתי לאחור שצריכים להכניס לו central line (עירוי מרכזי גדול דרך ורידי הצוואר שנכנס ישר לתוך הלב). בשלב הזה הנשימות שלו גם ירדו, הוא התחיל לנשום לאט יותר וגם עמוק יותר, סימן ממש ממש לא טוב. נתתי לו אקמול דרך הווריד (מצאתי עירוי קטן שאיכשהו עדיין היה פתוח) וגם נתתי לו מורפיום ועוד נוראדרנלין. לא עזר, הלחצים שלו לא עלו.

התחלתי להזיע עוד יותר בתוך הסרבל שלי. אחרי כ-6 ניסיונות טיפול נכנס מרדים לאינטובציה והכנסת central line. תוך כדי הפרוצדורה שמתי לב שאין לו דופק. קפצתי על המיטה שלו והתחלתי עיסויים. וכך עשינו החייאה עליו במשך כ-12 דקות שהיו נראות לי נצח, אני עשיתי עיסויים והמרדים הזריק תרופות החייאה לפי הפרוטוקול

תוך כדי העיסויים ומתן תרופות החייאה הסתכלתי בעיניים של היהודי הזה. ניצול שואה ששמר על הדת גם לאחר כל מה שהוא עבר. ראיתי את העיניים שלו ואת האישונים שלו שלאט לאט הלכו ונהיו מורחבים יותר. ובכיתי, בכיתי עם דמעות כמו שלא בכיתי שנים...

תוך כדי העיסויים התחלתי להפנים שהוא כנראה לא ישרוד את זה. ואז המוח שלי עבר לשלב הבא, השלב של אחרי ההחייאה. מי יהיה איתו בזמן צאת הנשמה? מי יאמר איתו וידוי וקריאת שמע? עדיין בשיא העיסויים התחלתי להגיד וידוי ושמע ישראל בקול רם.

לאחר 15 דקות נוספות אמר לי המרדים "אשר, עזוב, אין לנו יותר מה לעשות בשבילו. תראה, גם המוניטור לא מודד דופק יותר. הוא נפטר". הסתכלתי עליו בפעם אחרונה ולא הייתה לי אפילו אפשרות לנגב את הדמעות מאחורי מגן הפנים שלי. ירדתי מהמיטה, אמרתי שבע פעמים "השם הוא האלוקים" וכיסיתי אותו.

חברים ומשפחה יקרים, אני לא מאחל לאף אחד מכם להיות במצב כזה. נכון, בחרתי תחום עבודה שהמוות הוא חלק בלתי נפרד ממנו, ולצערי הייתי כבר עד ללא מעט פטירות. אבל הפעם משהו נגע בי יותר מתמיד. לרוב, בחולים קשים שמצבם מתדרדר מהר והעתיד לא נראה טוב במיוחד, מתקשרים למשפחה והמשפחה נמצאת שם בזמן יציאת הנשמה. ולפעמים עם הדבר מתאפשר, יש מקרים שאפילו מביאים מניין ונותנים לנשמה להיפרד בצורה מכובדת.

לראות ניצול שואה הולך לעולמו ללא משפחה וללא טקס מינימלי זה הדבר הכי עצוב שראיתי בחיים שלי. הוא כבר עבר את השיא! הוא עבר את השואה! הצליח להגיע לארץ הקודש ולהקים משפחה לתפארת! ובכל זאת הוא נפטר בתנאים דומים למה שהיה לפני 75 שנים. לבד...

תעשו לי טובה, עזבו את ההנחיות החדשות של ראש הממשלה ושל משרד הבריאות ותמשיכו עם ההנחיות הישנות. תישארו בבית. תתפללו במרפסות. אל תלכו למקווה. למה? כי אם נתחיל לחזור לחיים "הרגילים" מהר מידי, סיכוי גבוה שיהיה גל נוסף של מקרים כאלה. ויודעים מה? לא מגיע לזקנים שלנו למות בצורה כזו. פשוט לא מגיע להם...

כותב הטור, ד"ר אשר שנור, הוא סטאז'ר במחלקת הקורונה בבית החולים שערי צדק
אבקש לאסוף טיפים לשימוש להורים ולמלמדים במערכות הלמידה הקוליות.
נא להיות עניני בלבד.

שידור חי - ועידה, במערכות ימות המשיח. - השתקה על ידי המורה בהקשה על המקש 0 . אם התלמידים עושים רעש. ללחוץ על 0 ומיד נהייה שקט.
התלמידים יכולים ללחוץ על 1* ולחזור לדבר עם המורה.
להחזיר לכל התלמידים אפשרות דיבור בהקשה חוזרת על 0.

כמה זמן אמור להיות השיעור המוקלט? בימות המשיח 9* בזמן שמיעת הקובץ. ובמערכות אחרות להקיש על 8 בזמן שמיעת השיעור המוקלט.

לחזור למקום איליו האזנת לאחרונה... צר לנו. בחלק מהמערכות אין אפשרות, ובחלק האחר זה תלוי בהגדרת המערכת.

טיפ: כדאי תמיד בפעם הראשונה להקשיב לכל המלל והדיבורים של הקריין עד הסוף. הסבלנות משתלמת וחוסכת.

כדאי גם להתנסות בלחיצה על כל הלחצנים הן בתפריט הראשי והן בזמן שמיעת הודעה. אין מה להפסיד, אי אפשר למחוק... סך הכל מנתקים ומחייגים מחדש. תעשו את זה בלי הילדים כמו עכשיו בשקט.....

הרצה: בדרך כלל הלחצן 3 מריץ בין 10 שניות ל30 שניות והלחצן 1 מחזיר אחורה בין 10 ל30 שניות.
הרצה 5 דקות ... חלק מהקוים זה הלחצן 6 ובחלק 9
אחורה 5 דקות .. חלק מהקוים זה הלחצן 4 ובחלק 7
בוואצפ אין אפשרות למיטב ידעתי להריץ 5 דקות.
הפסקה לחיצה על לחצן 5 ושוב לחיצה על לחצן 5 כדי להפסיק את ההשתקה.

אפשר להקשיב :
דרך הטלפון בשקט או דרך הרמקול של הטלפון
או לחבר דרך אוזניה
או לחבר למערכת (בשקט) שמע בקבל אוקס
ויש מערכות שאפשר גם דרך הבלוטוס.

לילדים שצריכים עזרה לחייג לכיתה שלהם או מסתבכים. לשמור להם באנשי קשר את המספר כולל ההפניות דרך P השהיה אחרי כל לחיצה.

למלמדים שמשאירים הודעות מוקלטות יש דרך (לפחות בימות המשיח) להגדיר שההודעה תשמר גם בניתוק הטלפון ללא שמירה.
וכן בדרך כלל בשידור חי ההשמעה נשמרת ללא צורך בלחיצה על מקש כלשהו.


נשמח לקבל טיפים נוספים לתועלת ההורים והילדים והמלמדים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה