העתק הדבק מ'גלובס'
בלה-לה-לנד שקיים פה, לעצמאים יש רק חובות ולשכירים רק זכויות ■ העצמאים יוצרים, מסתכנים, עובדים סביב השעון ללא הגנות - בעוד שהשכירים קוטפים משכורת, פנסיה, הבראה, חופשה, ימי מחלה, חופשת לידה; ועוד מתלוננים
זהו? משבר בטבע ובבילון וכבר שוכחים את העיקר? אל תתנו לדרמות האלה להיות ה"איראן" של הצדק החברתי, אותו איום גדול אך רחוק, המסיט מן האיום העצום והקרוב אף יותר: היוזמה ההזויה למתן חמישה ימי חופשת אבהות על חשבון המעסיק, ובעיקר תפיסת-היסוד המפלה מעסיקים, שמאחוריה.
כי מה ששכירים-שאין-להם-מושג-מה-זה-עסק, כולל נבחרי ציבור שאין-להם-מושג נקודה, לא מבינים הוא, שעם כל הכבוד לתאגידי הענק מי שעושה את הכלכלה, את קרביה, את גלגלי מנועיה, את הליבה שמהותה היא עשייה אמיתית, יומיומית, סיזיפית, הם דווקא העסקים הקטנים והבינוניים, שלא נסחרים בבורסה ושאיש לא קורא עליהם בעיתון.
סכנת ההתמוטטות שלהם אמורה להיות הדאגה מספר אחת של כולנו, וזה מה שיקרה אם נמשיך עם חקיקת דיני עבודה פסאודו-מתקדמים שרק מעוותים עוד ועוד את חוסר הצדק החברתי המובנה כיום נגד המעסיקים כולם, קל וחומר הקטנים שבהם.
נו באמת... רק חמישה ימי חופשת אבהות על חשבון המעסיק? למה לא 20? למה לא חודשיים? למה לא קניית סל לידה מלא לתינוק, כולל עגלה יוקרתית, על חשבון המעסיק? למה לא מימון רופאה מיילדת פרטית פלוס דוּלׇה, על חשבון המעסיק? למה לא חופשה מפנקת בצימר בצפון להורים הטריים והילוד, בצירוף מטפלת, על חשבון המעסיק? ואם כבר חושבים על זה: למה לא חופשת לידה מלאה לאֵם על חשבון המעסיק – לא חבל על הביטוח הלאומי? יש לו כל כך הרבה הוצאות אחרות...
אם אתם חושבים שזו בעיה רק של עצמאים, אתם טועים. כפי שמניות משפיעות עליכם גם אם אתם לא משקיעים בהן ישירות (דרך עלייה/ירידה בשווי קרן הפנסיה שלכם, למשל), כך גם חוסן או התמוטטות של עצמאים יתגלגל אליכם לכיס.
אתם, אני, כולנו צ-ר-י-כ-י-ם, לצורך יציבותנו הכלכלית, את הנגר, השרברב, המסגר, המעסיקים 1-3 פועלים גג. אנחנו צריכים גם את הארכיטקט, רופא השיניים, רואה החשבון המעסיקים מזכירה ועוד כמה עובדים בודדים. וכמובן, גם את הבוטיק, הירקן, טכנאי המחשבים שעובדים לבד או עם בן/בת הזוג ואולי עוד איזה בן משפחה (mom & pop shop). דאגה להישרדותם ולרווחתם היא אינה "טובה" שעושים להם – זה ביטוח כלכלי לכולנו!
אז מי, מי ממציא חדשות לבקרים חוקים פסאודו-חברתיים המקבעים עיוותים היסטוריים בדיני עבודה? אני אגיד לכם מי: שרים הרוצים להסיט את תשומת לב הציבור ממשרדם הלא מתפקד וחברות כנסת פסאודו-פמיניסטיות, המקבעות את תפקיד האשה כקורבן, והנטועות אי שם בשוק העבודה של שנות השבעים.
אלה כאלה מקבלים רוח גבית חזקה ממקהלת השכירים של "מעמד הביניים", שלה רק רפליקה אחת ברפרטואר: "אכלו לי שתו לי", ובבסיסה תפיסת עולם קורבנית של ילד מפונק: "מגיע לי".
בלה-לה-לנד החוקי והנורמטיבי שנוצר פה, לראשונים יש רק חובות, לאחרונים - רק זכויות. הראשונים עושים את העבודה הקשה של יצירת תעסוקה יש מאין, לקיחת סיכונים כלכליים ועבודה סביב השעון כדי להישאר עם הראש מעל המים, ללא שום הגנות, שכספי המיסים הגבוהים הנגבים מהם, היו אמורות לספק. זאת בעוד שהאחרונים קוטפים, עם או בלי השקעה רבה, גם משכורת, גם הפרשה לפנסיה, גם דמי הבראה, גם חופשה רגילה, גם ימי מחלה וכעת גם אבהות. לקינוח הם צוברים מיני עילות למיני תביעות, ואחרי כל זאת, עוד שומרים לעצמם את הזכות לטעון לאי-צדק מובנה כנגדם. עולם הפוך.
הנה כי כן, עוד בגדי מלך חדשים הנפיקה לנו המטווייה המחוקקת שלנו. ועל-כן אין מנוס מלחשוף שוב: גם המלך הזה עירום. ואלה הן הסיבות לכך:
מחלה?
דייק להגדיר זאת עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר: "לעובד אין זכות להיות חולה, אלא יש לו הזכות לקבל תשלום בגין ימי מחלה כאשר הוא באמת חולה... במשך השנים עוותה התכלית המרכזית של תשלום בגין ימי מחלה וימי המחלה הפכו לזכות".
ואני מוסיפה: עצם העובדה שנדרש היה "להתלבש" על זכאות קיימת כלשהי בדיני העבודה מוכיחה כשלעצמה את היותו של החוק המוצע טלאי לא ראוי. אילו הדבר כה חשוב למחוקקים הנכבדים, ולו היו עושים את עבודתם נאמנה, היו מתכבדים ופועלים לחקיקה אמיתית, שעניינה יחסי האב עם המדינה, ולא מגלגלים זאת לפתחו של המעסיק.
לסיכום, יוזמי החוק, כבוד השר אריאל וח"כ זנדברג, בואו אני אגיד לכם מה יהיה "בעל תועלת למשק, לחברה ולמשפחה" – שנבחרי הציבור יבואו לעבוד ולא לעבודה, ושכל היעדרות מישיבת ועדה או מליאה תנוכה משכרם כמו יום חופשה, כאחד האדם, ואם יימצאו באותו זמן במזנון – גם יחטפו קנס. הנה, זה צדק חברתי! למה שלא תקדמו חוק?
הכותבת היא מנכ"ל BossProblem, הפורטל להצלחה בעבודה,
יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.

Reactions: בובתי1 //