קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
שודדי הנפש

"סיסמאות-החוצות עמוסות היום מילים נזילות. כולן מסלולי-התחמקות ממסרים מייגעים" • הרב יעקב ב. פרידמן על שעתה הגדולה והעלובה של המילה המודפסת • 'מפנקסו של בן ישיבה'

הרב יעקב ב. פרידמןתאריך: 05/02/2009 9:28:00
1.
בשנת תרצ"ט נולד בעיר לודז' בפולין, שמואל שייביץ, למשפחה מתבוללת-למחצה. בגיל צעיר הגר עם הוריו לפאריז. כבר אז החל בעסקים מפוקפקים של סחר בסיגריות. בגיל 25 כבר שלט על צי ענק של משאיות שנעו ברחבי צרפת. בשנת תש"כ כבר היה מליונר.

מתוקף מעמדו, המיר את שמו לשמואל פלאטו שרון. זה נשמע יותר מליונרי.

כשעלה, כעבור 15 שנה, מצרפת לישראל, הותיר מאחוריו עבר פלילי 'עשיר'. צרפת ביקשה את הסגרתו, אבל פלאטו-שרון החליט לרוץ לכנסת. שום מעוף ושום חזון. היה לו חזון אחד: חבר כנסת אי-אפשר להסגיר לחו"ל.

הוא ויד ימינו, שבתאי קלמנוביץ (שהתגלה לימים כבוגד, ונכלא), הקימו מפלגה לכנסת התשיעית, תחת הכותרת "האיש הבודד לכנסת".

זה התגלה כתכסיס גאוני. שרון שיכנע בשם בדידותו, שלושים אלף וארבעים ותשע איש, להצביע לפושע. שני אחוז מתושבי הארץ השתכנעו להצביע לפושע, בגלל סיסמה מעוררת רגשנות:

"האיש הבודד".


2.
הסיפור היה מדהים יותר:

הסיסמה של פלאטו, תוכננה מלכתחילה ל"אל תיתנו להסגיר את האיש הבודד". שהייתה בעצם תמצית המצע המדיני של מפלגתו...

הפרסומאים התנגדו נמרצות.

למה? ה"בדידות" מעוררת הסימפטייה והחמלה, תטבע במלל של שש מילים שלימות! האדם המודרני עייף רגשית, ואינו מסוגל להתרגש זמן רב כל-כך, באורך של שש מילים.

ומי שיחלוף במכוניתו בשש בבוקר, במרוצתו לעבודה, וייתקל להרף עין בשלט נוסח "אל תיתנו להסגיר..." יאבד עניין. אנשים אינם מתעניינים בשאלה מה "לא לתת להסגיר"... בפרט כשהביזנס מצפים מעבר לשלט.

הציבור דורש התרגשות קליטה. מהירה.

הדור הזה קצר-רוח גם להתרגשויותיו.

"האיש הבודד", ריכז סביבו 30.000 מעריצים שסגדו לבדידותו. מאוחר יותר התגלה שרימה גם את רבבות מרחמיו בסיסמאות שוא, הוא נשפט ונכלא על הונאת מרחמיו...


3.
במסע בחירות שנערך לפני כ-10 שנים, הלמו ברחובות שלטי חוצות:

"נתניהו - מנהיג חזק לעם חזק".

נתניהו מגלה כישרון מרהיב: לאכלס ארבעה שקרים בארבע מילים. נתניהו של אז לא היה 'חזק' ולא 'מנהיג'. גם העם, כמנהיגיו, הרגיש אז חלש בצל הפיגועים המרים...

אבל הפרסומת הזו חדרה כמו אופיום, מהדלת האחורית, לוורידי הלב של המוני מצביעים. למה? כל אדם רוצה שיחשיבו אותו 'חזק'. ורוצה עד מאוד להשתייך למי שמעניק לו תוארי חוזק.

היום, נתניהו כבר מקמץ על הדיו של סיסמאותיו, ומסתפק ב"חזק בביטחון". סבלנות הציבור נחלשה בעשור האחרון, והוא אינו בשל למסרים מעל שתי מילים.

ההקשר של הסיסמה לנתניהו מפוקפק, אבל סיסמה היא ליסטים מזויין, שתפקידו ללסטם את שיקול הדעת, על-ידי ליטוף ה'אגו'.


4.
"מה תענה לילדיך כש...", מקשה בהיסטריה מתחסדת סיסמת בחירות. את הכותרת הצעקנית מלווה תמונה של ילד רך, יפה עיניים וטוב רואי. עיניו הכחולות מתחננות ושואלות "מה תענה לו"...

זה כבר שוד לאור היום.

המסר של הילד תכול העין, והצורך "לענות לו", נקלט בצומת הרגישה והפגיעה ביותר בנפש: הנקודה האבהית ותסכוליה. "מה תענה" ועיניו הנוגות של הילד, מזכירות למאות עוברי אורח באורח מטריד את מאירק'ה, וחיימקה, שרק אמש צרחת עליהם באופן מופרז, או סרבת לקנות לו וופלה.

הסיסמה האלימה הזו, מושיבה את נפגעיה על ספסל הנאשמים.


5.
סיסמאות-החוצות עמוסות היום מילים נזילות, כמו "איש גדול", "איש חזק", "מוביל", "בקומה זקופה", כולן מסלולי-התחמקות ממסרים מייגעים, והן מתייחסות בחוצפה ישירה לרבדים הבהמיים בנפש הקורא.

מר"ץ, למשל, שוטפת את הציבור בסיסמת-הבל: "לא מתפשרים". והיא לא טורחת לבאר לו למצביע הנבוך, על מה הם "לא יתפשרו".

"לא להתפשר" על משהו - נשמע תמיד טוב.

פרסום הוא עניין יקר, והמפרסמים אינם גמ"ח. עצם הנכונות שלהם להוזיל כספי עתק על סיסמאות שדופות, ועצם הביטחון שלהם שאדם מהשורה ישתכנע ממילים סתמיות, מלמד באופן מעליב, עד כמה קל לחדור למרתפי נפש האדם ולחולל שם מהומה!


6.
בחירות הם עיסוק מתוח. הפעילות שם תמיד אפופת משברים. דברים מתנפצים עוד לפני התרחשותם. ותמיד גואה שם משהו על גדותיו.

שעות כאלו הם שעות השתקפות טבע האדם. והם מהווים בית-מדרש ללימוד יצרי האדם.

זוהי שעתה הגדולה והעלובה של המילה המודפסת.




7.
כאשר מרן רבי אייזיק שר זצ"ל ביקש לעלות ארצה עם סלובודקא – שוחח על כך מרן ה'חזון איש' עם הרב מפוניבז'. ניצב לכאורה החשש מתחרות, בדור שבני ישיבות לא היו שכיחים.

הזדעזע הפוניביז'אי מההווא-אמינא.

כשאחד פותח – אמר – חנות מתחרה, הוא מקפח את פרנסת חברו. מה שאין כן בשוק, שוק עניין אחר... ככל שרבות החנויות מאותו מוצר ואותו מין – הנהירה לשם גוברת, השוק ורווחיו מתעצמים...

בני ברק – אמר – היא 'שוק' של תורה... תבא סלובודקא, יבא רבי אייזיק, יגדיל תורה ויאדיר!

עד לפני 30 שנה – כזה היה להבדיל, גם השיקול הכלכלי. רחובות שלמים הוקדשו לאותו סוג סחורה, ולאותו הגיון. ככל שההצע, והמבחר יגברו – כוחות השוק יתחזקו.

כשהחלה תופעת ה'קניונים' לפשוט בעולם, השתנתה המגמה. בניגוד לחוקי השוק, את הקניון מנהלת חברה המתאמת את סדריו.

קניון הוא גם אתר בילוי כשלעצמו.

מהסיבות האלו ההסדר הפוך לגמרי: מפזרים שבע חנויות נעליים ומגדניות בכל רחבי הקניון.

למה?


8.
אדם מחפש נעליים, ומבקש לו מבחר, הוא נכנס לחנות נוספת... אגב חיפושיו הוא מטייל במחוזות-הפיתוי שבין החנויות עם רעיתו וילדיו; בדרך, ליד חנות כלים, נזכרת הגב' שהיא ממש-ממש חייבת סכו"ם... מחלון הראווה של חנות תכשיטים נוצץ צמיד מוזהב מיותר להפליא, שהוא גם סמלו של הדור הזה, החי ומוכר ברזלים צבועים.

רוחו של הבעל טובה עליו, והוא מעוניין לקנות את הברזל הזה, העומד ליד זהב, שי לרעיתו.

הוא נכנס לחנות בניחותא, מעשה בעל-בית, בוחר את המרהיב שבצמידים, שולף באדנות את ארנקו...

איזה מעמד משפיל!

לא אתה פותח את הארנק, לא אתה בוחר צמידים.

באחד המשרדים למעלה, יושב מישהו, בעל הקניון, המכיר את חולשותיך... ומתכנן את חנות הצמידים והסכו"ם המיותר, הוא זה שפותח לך את הארנק והוא שבוחר לך צמידי ברזל-מוזהבים...

יש לך את הבזיון להיות מובל.

ומה שחמור יותר – לא לדעת שאתה מובל...


9.
רובנו – מובלים.

מתגלגלים ממעשה למעשה. רובינו מגיבים.

העולם החיצון שולט: מחדד יצרים: כעס, התפעלות, קנאות קטנות. מהצעד הראשון מהמיטה.

אפילו הקימה נעשית משום שההסעה של אברמי כבר צופרת...

מעט מאוד דברים שאנחנו עושים – הם ילידי כוח פנימי. עם שיקול דעת מנווט.

היכולת להרהר לפני מעשים; להפעיל שיקול-דעת, תיכנון... ארגון פנימי, שכל מעשה שלנו, יהיה פרי מחשבה, ובעל "חוט שידרה" – יכולה לרומם ולהחיות את הפעולות הקטנות והסתמיות של האדם לפסגות לא נודעות!

כך אמרה קלם:

"וישא עיניו וירא".

גם ראיה בעלמא צריכה מעשה "נשיאת עין". גם לראיה לא "מתגלגלים"!

הריכוז הזה הוא הנכס החשוב ביותר לאדם. הוא לא מרשה לחלקות מוזנחות להעלות עובש.

הוא מעניק לאדם את המרוממת שבחוויות:

שליטה עצמית. הרגשת בעל בית!


10.
בימי אבלה ומשבתה של המילה המודפסת, והלהג הריקני, זו השעה להציץ לטרקלינה של המחשבה היהודית.

איך ראה מרן ה'פחד יצחק' התגבשות של מילה.

באיגרת שראתה אור ב'הנאמן', ושימשה אשנב לעולמו הפנימי של ה'פחד יצחק', הוא מוליך אותנו קוממיות בחבלי הלידה המיוסרים של יצירת מילה.

נקשיב לצליל:


11.
"ניצוץ כל יצירה הוא עונג גרידא... שנייה לו ההתרקמות, ותחילת רחש החיים... ההתהוות מתחילה, משעה שאון היצירה מתחיל להראות את עוצם ידו, וכובש לו מציאות לעצמה...

"הבזק המחשבה – אינו אלא אושר פנימי. מכאן ואילך שלוות ההירקמות במסתרים, וקליטת גרעין המחשבה בתאי הנפש...

"הסבל מתחיל, כאשר יציר המחשבה מתבדל מהמוח היוצר, חורג ממסגרותיו וחותר לקראת ביטוי והסברה..."

ומי שהוא בעל נפש מתפעם מהסיום, זהו ווידויו של ה'פחד יצחק' שנאבק כל ימיו באחד היצרים החזקים שלו: אנינות הניסוח:

"...ובבואו להתממש באותיות, במשפטים, כבה הנר, וחיות המחשבה הולכת ונכבשת לפני חילותיו של הסגנון..."

"חיות מחשבה הנכבשת לפני חילותיו של הסגנון!" יש לך וידוי אישי מופלא מזה?!


'
מפנקסו של בןישיבה', טורו של הרב יעקב ב. פרידמן, מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
הגיע הזמן!!


למלא סקרים ולהרוויח כסף. זה אמיתי!

חברות וארגונים רואים במגזר החרדי "גוש" אחיד, שאין צורך להבין אותו. אתר מזמין גולשים מהציבור החרדי למלא סקרים ולהרוויח כסף - על כל סקר שימלאו
"אם היו שואלים אותי, זה היה נראה לגמרי אחרת".

כמה פעמים ביום המחשבה הזו עוברת לך בראש? אם יצרנית השוקולד הייתה שואלת אותך מי בביתך אוכל שוקולד - המוצרים שלה היו נראים אחרת. אם החברה להשכרת רכב הייתה מתייעצת איתך לגבי המועדים המועדפים למבצעים - המכירות שלה היו נראות אחרת. אם המפלגה הייתה מקשיבה למה שיש לך להגיד על המסרים שלה - התוצאות שלה בבחירות היו נראות אחרת.

אבל, מעט מאוד גורמים מקשיב לך ולעצות שיש לך לתת להם. הרבה חברות וארגונים, רואים במגזר החרדי "גוש" אחיד של אנשים בעלי מאפיינים, תפיסות וצרכים משותפים, שאין צורך להעמיק ולהבין אותו ואת הניואנסים הרבים של הפרטים המרכיבים אותו.

הקול שלך, כצרכן, כאזרח, כאיש משפחה כמעט ואינו נשמע, ולכן אינו משפיע על החלטות משמעותיות.

אבל זה עומד להשתנות.

עכשיו לא רק שלא יתעלמו מדעתך, אלא אפילו יבקשו ממך להביע אותה במגוון נושאים ואף יתגמלו אותך כספית.

איפה זה קורה?

חברה אשר עורכת סקרים על גבי האינטרנט, קוראת לך ולגולשים נוספים מהמגזר החרדי להצטרף לפאנל משיבים ייעודי שמטרתו, ייצוג המגזר והשפעה על מקבלי ההחלטות באשר הם.
במידה ותצטרף לפאנל המשיבים, תקבל מדי פעם זימון לסקרים במגוון נושאים. באמצעות הסקרים תוכל להשפיע על פיתוח מוצרים ושירותים חדשים, על גיבוש אסרטגיה שיווקית ועסקית של חברות כלפי המגזר החרדי ובכלל על הבנה נכונה יותר שלו.

בניגוד לסקרים טלפוניים, שתופסים אותך תמיד כשאתה עסוק במשהו אחר וקצר-רוח, על הסקרים האינטרנטיים תוכל להשיב בזמנך הפנוי, כשנוח לך לעשות כך. בנוסף, תוכל להפסיק את הסקר ולחזור אליו במועד מאוחר יותר.

אבל הכי חשוב: כיוון שדעתך חשובה כל-כך לחברה, אתה תתוגמל עליה! המשמעות היא שעל כל סקר שתמלא תרוויח כסף, אשר יועבר אליך בצ'ק על שמך!

עשרות אלפי ישראלים כבר חברים בפאנל המשיבים של החברה, ועכשיו זה הזמן שגם אתה תצטרף, תביע את דעתך ותשפיע.

כל שעליך לעשות הוא לגלוש לאתר החברה להירשם ולהתחיל להשמיע את קולך ואת קולו של המגזר החרדי.



על החברה:
החברה הינה מכון מחקר, המתמחה בביצוע סקרים על גבי פלטפורמת האינטרנט. החברה עורכת סקרים עבור חברות מובילות במשק כמו Yes, בנק דיסקונט, אל על ועוד. החברה הינה מכון המחקר הרשמי של ערוץ הכנסת וחדשות ערוץ 2.

החברה מפעילה פאנל משיבים אינטרנטי ייעודי למגזר החרדי, אשר לוקח בחשבון את המאפיינים הייחודיים של המגזר. כל פרטי החברים בפאנל, והתשובות שהם נתנו על הסקרים השונים, נשארים בחברה בדיסקרטיות מוחלטת ולא נעשה בהם שימוש מסחרי אחר.



מתוך חדרי חרדים
למכירה: רעיונות. יש קונים?



בעולם הגדול יש מי שעושה כסף, ואפילו הרבה מאוד, ממכירת רעיונות. נראה שאצלנו זה לא יעבוד; ככל שרעיון גאוני יותר, הוא פשוט. ומי ישלם כאן לפרסומאי תמורת רעיון "פשוט"? פורסם: 02.02.09, 10:35

בראיון שהתפרסם בשבוע שעבר טענה מנכ"ל גיתם BBDO, מיכל המאירי, שנושא התשלום למשרדי פרסום יצטרך להשתנות, כך שמשרד הפרסום יוכל לגבות כסף בעבור רעיון, ולא רק בעבור רכש מדיה.
כל מלה בסלע. ברור שהיא צודקת. אך האם זה גם בר ביצוע? האם ימצאו לקוחות שיהיו מוכנים לשלם תמורת רעיון? ואם כן, כמה? לצערי התשובות הן: לא, לא ומעט מאוד.
שיטת התיגמול של משרדי הפרסום - המבוססת על עמלות מהמדיה - ארכאית ונוצרה עם הולדת הפרסום במדיה, לפני יותר מ-100 שנה, כשהפרסומאים היו סוכני המדיה. מאז השיטה לא השתנתה.
פרט לשיטת העמלות, כל הענף עבר שינויים מפליגים: משרדי הפרסום הם כבר מזמן לא הסוכנים של המדיה; השירותים שמעניקים משרדי הפרסום התרחבו, השתכללו והתמקצעו; תורת הפרסום השתנתה מן היסוד יותר מפעם אחת; אמצעי הפרסום התרחבו והשתכללו ללא הכר. רק שיטת
העמלות נשארה בעינה. למה? כי המפרסמים מעדיפים אותה, בעיקר מסיבות אמוציונליות. נוח להם עם השיטה הישנה והמוכרת הניתנת לכימות, למיקוח ולפיחות.

ההבדל בינינו לגויים

לפני כ-5 שנים התפרסמה במגזין ADVERTISING AGE כתבה מאת יהודי בשם ג'וי ריימן. הוא טען ש"הסחורה" המבוקשת ביותר בשוק היא "רעיונות". לגרסתו, עולם העסקים - התחרותי והממציא חידושים מדי יום - אינו יכול להתקיים רק על הון, חומרי גלם וטכנולוגיה; אלה הם נחלת הכלל. רעיונות מבריקים הם שעושים את ההבדל בין המצליחים לנכשלים. אלא שרעיונות הם מטבעם חמקמקים, ולכן יקרי ערך.
כשריימן עמד על התובנה הזאת הוא הקים חברה למכירת רעיונות. לדבריו, את הרעיון הראשון שלו הוא מכר תמורת 30 אלף דולר. את הרעיון הבא הוא מכר תמורת 75 אלף דולר. את הבא אחריו הוא כבר מכר בעבור 450 אלף דולר. כיום הוא מוכר רעיונות תמורת יותר ממיליון דולר ליחידה.
הרעיון שלו למכור רעיונות הצליח משני טעמים: א. הלקוחות שלו לא היו יהודים, ובוודאי לא ישראלים. ב. הוא לא פרסומאי.
אינני מכיר אף מנכ"ל או יזם ישראלי שיהיה מוכן לשלם תמורת רעיון. מה עוד, שככל שהרעיון גאוני יותר - כך הוא פשוט יותר. ומי ישלם כסף תמורת רעיון "פשוט"?! ונניח שיימצא ה"פראייר" שיעשה טובה ויהיה מוכן לשלם, האם זה יהיה סכום ראוי? ודאי שלא.
ישראלים מוכנים לשלם תמורת מוצרים מוחשיים, ופחות תמורת שירותים, אבל לא תמורת רעיונות שלאחר שנחשפו בפניהם, הם בטוחים שיכלו להגות בעצמם.


הפרסומאי כנדבן

כל מי שנזקק להוכחה לטענתי זאת, מצא אותה לצד הראיון עם מיכל המאירי. שם מצוטט גם עדי כהן, סמנכ"ל השיווק של סלקום, האומר: "אם היה מגיע אלינו רעיון חדשני, הייתי מוכן לשלם עליו למשרד הפרסום. אבל זה צריך להיות רעיון גדול, פורץ דרך... בלי ספק הייתי מוכן להמר עם משרד הפרסום, באופן מושכל כמובן, לתגמל אותם בהתאם". מרוב סייגים, הסתייגויות והתניות ברור לגמרי שאין לו כל כוונה לשלם לפרסומאי תמורת רעיון.
אילו מר ריימן היה פרסומאי, הוא לא היה מצליח לגבות ולו סנט שחוק אחד תמורת הטוב שברעיונותיו. כי מהפרסומאי מצפים משום מה שיחלק את רעיונותיו בחינם כחלק מהשירותים שתמורתם הוא מקבל עמלה מהמדיה.
כל פרסומאי שעובד מספיק שנים במקצוע יודע שהוא תרם ללקוחותיו רעיונות, שהם מצדם בנו עליהם אימפריות ואיש לא הציע לו מעולם תשלום תמורתם; אפילו לא כמחווה של רצון טוב. זה נראה כל כך מובן מאליו.
אביא כאן דוגמא אחת מני רבות. בשנות ה-80, המכללה למינהל נמנתה עם לקוחות משרד הפרסום שלי. בזמנו, המכללה היתה אוסף של קורסים ללימודי תעודה. החל בקורסים למזכירות וכלה בהנהלת חשבונות. עקב כך סבלה המכללה מדימוי ירוד ביותר.
אני זוכר שהצעתי לד"ר פוקס, שהיה אז מנכ"ל המכללה, להיות הראשון שיעניק תואר B.A במינהל עסקים עם התמחות בפרסום ובתקשורת. באותן שנים לא היה אף מוסד שקיים לימודי פרסום ותקשורת אקדמיים, ותואר במינהל עסקים אפשר היה לעשות רק כתואר שני אחרי לימודי כלכלה.
אמרתי לד"ר פוקס שהרעיון שהעליתי בפניו פשוט לכאורה, אך מבטיח לו שלושה יתרונות בלעדיים: "גם תהיה הראשון והיחיד שמציע תואר אקדמי בתקשורת, גם תהיה הראשון והיחיד המעניק תואר במינהל עסקים כתואר ראשון וגם תעשה שידרוג לדימוי הנמוך של המכללה".
ד"ר פוקס, באופן מפתיע, אימץ את עצתי, הקים את המסלול האקדמי והשאר היסטוריה. כששאלתי אותו יום אחד כמה שווה לדעתו הרעיון הזה, הוא תקע בי מבט מזרה אימה ולחש: "אל תחשוב על זה אפילו". והוא לא היה איש רע או קמצן, הוא פשוט לא היה שונה מהלקוח הישראלי המצוי.

חינם, עד להודעה חדשה

לכן, הרעיון של המאירי נכון וראוי, אך לצערי הרב בלתי ישים. גם אם מישהו יצליח למצוא את הלקוח שיסכים לשלם תמורת רעיון, הוא יתקשה מאוד לגבות מחיר הולם תמורתו. ואם המחיר הוא סמלי או בלתי ראוי, אז מוטב כבר לוותר עליו.
אבל לפני שמדברים על הצורך בתשלום בעבור רעיונות, בואו נתחיל בתשלום בעבור אסטרטגיה שיווקית, עבור עיצוב ועבור קוֹפּי. אחרי שיקבע תעריפון מוסכם בעבור כל אלה, אפשר יהיה להתקדם לחיוב בעבור רעיונות.
ואחרי כל זה, אני חוזר ואומר, כמו קאטו הזקן: הגיע הזמן לשנות את מודל התיגמול של משרדי הפרסום. הם כבר מזמן לא סוכנים של המדיה. הם יועצים של המפרסמים, וצריכים להיות מתוגמלים ככאלה.
לסיום, למען הסר ספק: כשאני מדבר על רעיונות שראוי שמפרסמים ישלמו תמורתם, אינני מתכוון לרעיונות בתחום הפרסום (שגם הם ראויים לתשלום). אני מתכוון בעיקר, לרעיונות שיווקיים ו/או עסקיים ו/או תפעוליים, שאינם קשורים לפרסום עצמו, ובכל זאת פרסומאים מקצועיים נוהגים להציע אותם ללקוחותיהם, חדשות לבקרים, חינם אין כסף.

הכותב הוא מנכ"ל
ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
מה אתם אומרים?

סופרבול 2009: שני מובטלים מאינדיאנה הביסו את תעשיית הפרסום האמריקאית

המפרסמים הגדולים כנראה לא ינטשו את שדרות מדיסון בקרוב, אבל אנחנו מקבלים עוד תזכורת לעייפות הציבור מהפקות נוצצות

ענף הפרסום האמריקאי התעורר אתמול למציאות חדשה, מטרידה מאוד עבור מאות אלפי העובדים בתעשייה: הפרסומת האהודה ביותר במהלך הסופרבול לא היתה הפקה נוצצת של סוכנות בינלאומית וגם לא ספוט עם פרזנטור נוצץ, אלא סרטון קטן בהפקה ביתית של שני אחים מעיירה שכוחה באינדיאנה, שמעולם לא עבדו במשרד פרסום.

דבר כזה יכול לקרות רק בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: ג'ו ודייב הרברט, שבדומה למאות אלפי אמריקאים אחרים נפלטו ממעגל העבודה בשנה האחרונה, יצרו פרסומת דלת תקציב שגברה על 50 ספוטים שהפיקו מיטב סוכנויות הפרסום של אמריקה. השניים זכו במקום הראשון ב־Ad Meter, מדד פרסומות הסופרבול של העיתון "USA Today". ב־21 השנים שבהן נערך הסקר הזה, ה־Ad Meter ביסס את מעמדו כמדד הרשמי לבדיקת מידת האהדה של קהל הצופים לפרסומות באירוע היוקרתי ביותר של תעשיית הפרסום האמריקאית. המדד מבוסס על תגובות של 288 צופים אמריקאים לצפייה בשידור, שתעריף זמן האוויר שלו עמד השנה על 3 מיליון דולר ל־30 שניות. כל אחד מהמשתתפים בסקר קיבל לידיו שלט מיוחד, שבאמצעותו דירג בזמן אמת עד כמה אהב את הפרסומת שזה עתה ראה או סלד ממנה.

30 שניות של סלפסטיק מצחיק

האחים הרברט השתתפו בתחרות של דוריטוס ליצירת סרטון פרסומת ביתי עבור החטיף. 1,900 סרטונים נשלחו במסגרת התחרות, והשתיים הטובות ביותר שודרו בערב המשחק, לפני יומיים. התחרות של דוריטוס כבר נהפכה למסורת לאחר שהושקה לראשונה בסופרבול 2007. אך הפעם נקבע תקדים: מעולם לא ניצחה פרסומת חובבנית בהפקה ביתית את הפקות הענק של משרדי הפרסום הגדולים ב־Ad Meter. הפעם זה קרה, והפרסומת שיצרו השניים הדיחה לראשונה זה 10 שנים את הפרסומות של ענקית הבירה אנהייזר־בוש מראש הטבלה. לא מדובר בהברקה חד־פעמית: גם למקום החמישי במדד הגיעה פרסומת חובבנית לדוריטוס של אדם אלמוני מחוץ לתעשייה.

האם המסקנה היא שכבר אין צורך בבריפים עמוקים ותקציבי ענק כדי לזכות בלבו של הצרכן, שאולי יודע טוב יותר מכל קופירייטר או פלנר איך לחבר צרכנים אחרים למותג? המפרסמים הגדולים כנראה לא ינטשו את שדרות מדיסון בקרוב; אבל אנחנו כן מקבלים תזכורת נוספת לעייפות הציבור מהפקות נוצצות ומשמות גדולים (פפסי שילמה הון כדי להשתמש באגדת המוסיקה בוב דילן והגיעה למקום השמיני, באדווייזר הביאה את השדרן מארח האגדי קונן אובריאן והגיעה למקום 19), ולחזרה למודל של סיפור קטן, משעשע ולא מאוד מתוחכם.

הסרטון הזוכה מציג סיטואציה בין שני עובדים במשרד. הראשון אוחז בידו כדור בדולח, טוען שבאמצעותו הוא יכול לראות את העתיד, ומדגים: בקרוב ייהנה כל המשרד מדוריטוס חינם. כשחברו מפקפק בניבוי הזה, הוא משליך את הכדור בעוצמה למכונת החטיפים שבמסדרון ומנפץ את זכוכית המגן שלה.

משרדי 'דמיון'​
'טריו' ו'דמיון' יובילו הקמפיין של ג'

הוכרע הקרב ב'יהדות התורה' על זהות משרד הפרסום שילווה את קמפיין המפלגה בבחירות. הזוכים: 'טריו' ו'דמיון'. המאוכזבים: 'תוצאות אפקטיביות' • כל הפרטים

יונה גרין, כתב בחדרי חרדים
תאריך: 21/01/2009 21:20:00 הוכרע הקרב בתוככי מפלגת 'יהדות התורה' על זהות משרד הפרסום שילווה את הקמפיין של המפלגה בבחירות לכנסת. הזוכים: משרדי הפירסום 'טריו' ו'דמיון'.

כזכור, לאחר שהסיעות השונות ב'יהדות התורה' לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהן, באיזה משרד פירסום לבחור, הוחלט להוציא את קמפיין הפירסום של המפלגה למכרז בין משרדי הפירסום החרדיים. הרעיון לצאת עם מכרז הועלה על-ידי ח"כ משה גפני, לאחר שאף גורם במפלגה לא רצה להטיל וטו רישמי על אף משרד פירסום.

הבחירה במשרד הפירסום 'דמיון', הנמצא בבעלותה של רותי אטיאס, גיסתו של שר התקשורת אריאל אטיאס, נזקפת לזכותם ח"כ משה גפני וראש עיריית בני ברק יעקב אשר.

הבחירה ב'טריו', הנמצא בבעלות משרד הפירסום 'אדלר חומסקי' (המריץ את הקמפיין של 'קדימה') נעשה לאחר לחצים מצד ח"כ יעקב ליצמן והעסקן מוטקה בלוי מ'דגל התורה'. את 'טריו' מנהל מתי קוטיינר, חסיד גור.

ח"כ מאיר פרוש לחץ לגייס אל הקמפיין את משרד הפירסום 'תוצאות אפקטיביות', אולם הוא הפסיד.

בשבועות האחרונים עלו וירדו שמות של משרדי פירסום, תוך שכולם - פוליטיקאים, עסקנים ואנשי פירסום - בחשו בקדירה וניסו להפעיל קשרים ולחצים, בניסיון נואש לזכות בהובלת הקמפיין.

השמות שהוזכרו כמועמדים פוטנציאלים בתחילה היו גם משרד 'בולטון-פוטנציאל' – המשרד שהוביל את קמפיין המפלגה בבחירות הקודמות ("משפחה אחת גדולה", ו"כדי שנוכל לחיות כאן"), משרד הפרסום 'גל-אורן', שכמה מבכירי המשרד ידועים כקרובים מאוד לח"כ יעקב ליצמן, 'תוצאות אפקטיביות' ו'פרסום נטו'.

'גל אורן', המוביל כיום את קמפיין הבחירות של 'האיחוד הלאומי', הודיע כבר בשלב מוקדם על פרישתו מהמכרז.

משרד 'אפיקים', בהנהלת יגאל רווח, לא התמודד במכרז, שכן הוא מוביל את קמפיין הבחירות של ש"ס בציבור החרדי.

כעת, עם תחילת מערכת הבחירות, הוא ימצא עצמו נלחם חזיתית בשני המשרדים שנבחרו - במאבק על קולות הציבור החרדי.


-----------------
כעת נראה מה יכולים 'טריו' היצירתיים תמיד, לחדש בדבר כזה, ובמצב כזה,
למה תשדירי הבחירות הם הדבר הכי מצחיק על המסך שלכם?

דקות נמשכים שידורי תעמולת הבחירות לכנסת ה-18. אבל הפוליטיקה, כהרגלה, מצליחה לכופף את הפיזיקה ולגרום לשעה להיראות כמו הרבה יותר. למעט הבלחות אינטליגנטיות פה ושם, מתמקדים התשדירים בהטלות רפש הדדיות. וכשזה מגיע לזה, אתם יכולים לסמוך עלינו שנגיש לכם את הפרשנות הראויה. קבלו מיפוי של תשדירי התעמולה לבחירות 2009:

עבודה מחנה ברק הפנים את הפופולאריות וניסה את כוחו בסאטירה. לצורך העניין הוא גייס את הבנים של מסעודה משדרות - פחח, טייח והאח החורג של מיקי בוגנים, שמסבירים לנו איך בניגוד אליהם, "ברק לא יודע לטייח" ולכן אין לו סיכוי להיבחר. היי, לפחות ניסו שם גישה יצירתית יותר מסתם טינוף על ביבי. ונכון, העסק כולו מריח מהתנשאות, אבל הניסיון לרדת אל העם ולהסתחבק איתו מובן, הרי אם היו מנסים לשכנע אותנו לבחור בו כי הוא האדם איתו היינו רוצים לשבת על כוס בירה,קשה להאמין שהיינו קונים את זה. לכן, הומור סאטירי הוא בהחלט טקטיקה הגיונית. חוץ מזה, הכל עדיף על ביקור בשוק וצילומים עם תינוקות.


מתוך התשדיר של מפלגת עבודה
קדימה
בניגוד לקמפיין של העבודה, בקדימה חושבים שעכשיו אין זה הזמן לבדיחות. בכל זאת, יש להם פרסונה לבנות. התשדיר הראשון נראה בעיקר כמו פרופיל פייסבוק מפואר (כולל אפליקציית אילן יוחסין) - "הוריי היו לוחמי אצ"ל", מתרפקת לבני, וברקע משייטות תמונות נוסטלגיות מהאלבום המשפחתי. הרפרנסים המיליטנטיים ברורים, לבני לא ביטחוניסטית אבל היא נצר לאצולה לוחמת. בין לבין, מצולמת ליבני כשהיא צועדת נמרצות, ואז: ביבי במועל יד, הליכוד כהמון זועם, תמונה הרואית של שרון וקאט. חבל שדווקא התשדיר השני והמושקע יותר, מתמקד דווקא בביבי, כולל אווירה כלבוטקית מושקעת . דווקא פה התחקירנים והעורכים הזיעו קצת יותר והלכו אל מעבר לספרי המחזור, עם ציטוטים של מרידור, בגין ויעלון נגד ביבי.


מתוך תשדיר הבחירות של מפלגת קדימה
ליכוד
נתניהו פונה אל העם מלשכתו בלשון ובתאורה רכה. כה עדין דיבורו על רקע המוזיקה הקלאסית, עד כי הצופה מתחיל לתהות שמא העביר בטעות לשידורים חוזרים של "בטיפול". אבל במקום לטעון א-לה ד"ר ראובן דגן ש"אין מנהיגים רעים, יש מנהיגים שרע להם", מברך ביבי על היותנו עם חזק עם עורף חזק וצבא חזק, ומציע לנו ממשלה חזקה להשלמת הקולקציה. לפחות הוא לא עמום ומציג את היעדים הדחופים על פי סדר עדיפותם: השמדת איראן וייצוב הכלכלה.

לשם האמינות גם צצים קטעים ארכיוניים של התפטרותו מהממשלה לפני ההתנתקות ואת התנבאויותיו מאז: "הוא זיהה ב-2005 את מה שכולנו נבין ב-2009", מתפייט השדרן, "כזה הוא ביבי". בסדר, כזה הוא גם אורן זריף ואתם לא רואים אותו רץ לכנסת. כמחווה למיתון ולמובטלים אנחנו מקבלים גם את קורות החיים של לבני עם הסיכום המלבב: "10 שנים, 0 הישגים". מלחמת הבוץ הזו מטופשת קצת יותר ממשפט הסיום בו מבטיח נתניהו: "יחד, בעזרת השם, ננצח". ואנחנו חשבנו שלא צריך אותו כשיש לך את ש"ס.


מתוך תשדיר הבחירות של הליכוד

ש"ס
התשדיר נפתח בטינופים על לבני. אחרי הטלת הרפש פונה אלי ישי אל העם ומתחיל לדבר על הפיגועים בירושלים. למרבה ההפתעה, דווקא התשדיר של ש"ס יונקת המסורת, הוא בעל המראה המלוטש ביותר, עם עריכה היי-טקית קצבית, כשמדי פעם עוצרים להתנגחות בליבני על רקע קצבאות הילדים. לטובת המתקשים בהבנת הנשמע, בנוסף לעזרים ויזואליים כגון סרטי מדידה וכוונות, מוצגים גם איורים של סנדוויצ'ים וסודרים בכל פעם שיש דיבור על קצבאות.


מתוך תשדיר הבחירות של ש"ס
ישראל ביתנו



אביגדור ליברמן דווקא מביא אותה בחידוש, ובמקום לפתוח בהתנגחות בלבני הוא מרענן ומנגח בערבים. הפריים הראשון הוא פרופיל של עזמי בשארה עם החותמת "בוגד", ומיד אחר כך הסלוגן הקליט "רק ליברמן מבין ערבית" ו"בלי נאמנות אין אזרחות". בשביל האווירה, מראים גם שידורי ישיבות מהכנסת בהן ליברמן צועק על הח"כים הערבים שהם בוגדים. והנה שוב דז'ה-וו, הפעם הפרופיל של אחמד טיבי מקבל חותמת "בושה וחרפה", בין לבין משובצים פריימים של מהומות ואדי ערה והבטחה ש"רק ליברמן ישמור על הציביון היהודי של מדינת ישראל". למרות המסר האחיד, הקטעים לא מהודקים מבחינת העריכה. כנראה שלני ריפנשטאל הייתה תפוסה. בכל מקרה, אפשר שלא להסכים עם ליברמן, אבל את המסר שלו קשה מאוד לפספס. גם אם ממש מנסים.


שלט תעמולה של ישראל ביתנו (צילום: תומר אפלבאום)


יהדות התורה

יהדות התורה בוחרים להעכיר את האווירה עם תעמולה שנראית כמו תשדיר "יזכור". על המסך החשוך נדלק לפתע נר, אבל למרות התקווה שמדובר בפתיח של "זהו זה", מיד מתחילה לרוץ על המסך צוואתו של מנהיג התנועה ז"ל, כאשר למטה בוערת שלהבת הנר הכתום. הרבי אולי היה "חכם ויהודי ויהודי חכם", אבל בטח גם ביאס כל מסיבה שהוא נכנס אליה.
חד"ש

חד"ש מביאים ניחוח קולי (אם כי לא מקורי במיוחד) עם תשדיר שמזכיר במידת מה את הסירטון של דב חנין מהימים בהם התמודד על תפקיד ראש העיר של תל אביב. חבורת צעירים, יהודיות וערבים אינטליגנטיים (עם קוקו ומשקפיים עם מסגרת עבה והכל) מדברים בתורם על השמאל החדש על רקע תפאורה מינימליסטית. "בונים שמאל חדש", הם אומרים, וקצת קשה להבין, אם הערבים שלהם כולם יאפים, מי יערבב את הטיח?
האיחוד הלאומי

התשדיר מתמקד ברובו באדם המכונה "כצל'ה". אינני יודעת מיהו, אבל מקפידים לדבר בו כאילו היה התורה. אחר כך אומרים ש"הליכוד בגד". בשביל לדעת שהליכוד הוא מאהבת הפכפכה אני לא צריכה לשמוע שהאיחוד הלאומי בכה בהתנתקות ולחם בלבנון, אבל כנראה שכצל'ה מאמין שזה חשוב.


האיחוד הלאומי (מתוך
אתר המפלגה)

התנועה הירוקה

למרות הפתיחה החביבה של צילום עשרות פתקי קלפי כשברקע הבטחות המפלגות השונות שנחתמות בשאלה "היי, מה עם הסביבה?", התנועה הירוקה מאבדת את הצופים כבר בשניות הראשונות. "אנחנו היחידים שמתעניינים בסביבה", הם טוענים. קצת בעייתי כשבעוד שלוש דקות עולה התשדיר של "הירוקים", לא?
עלה ירוק

התשדיר נפתח בדמות של הולך בשדה עם כבשה על צווארו. כנראה למאנצ'יז. לאחר הפתיחה הלא ברורה הזו הם דווקא מדברים לעניין עם ריאיון מוקומנטרי של ח"כ כלשהו שמשנה את תפקידו בכל רגע ומסכם: "אין לכם מושג למי אתם מצביעים". הסיום חוזר למחוזות הסהרוריים כאשר ההולך בשדות יושב על קברו של בן גוריון ומציע לו שאכטה. בן גוריון, מצידו, לא מרים את הכפפה. עם החשיש הגרוע שיש היום, אפשר להבין אותו.
ניצולי השואה ובוגרי עלה ירוק

קשיש מנסה לרכוש מוצרים בסיסיים על רקע מוזיקת יד ושם, אך לשווא. המספר שיש לו על היד לא מקבל בהקפה. עד כה, סוחט דמעות כנדרש. אך לפתע מופיעה שירה קצבית וסלוגן של עלה קנביס עם ידיים קופץ בשמחה לפריים בעוד שירה עליזה פוצחת ב"הבחירה המוסרית שלכם בקלפיות", ואיכשהו יוצא שגם המילים "ניצולי שואה" מפזזות בעליצות על המרקע. כנראה שיש פרחים בגטו.
ישראל חזקה

התשדיר מורכב רובו ככולו מתמונות של גזרי עיתונים המלאים בידיעות על שריפות, פגיעה בקשישים, הם אומרים שאפשרי לחסל את הפשע. אני חושבת שזה פשע שעל דבר כזה מקבלים זמן מסך.
  • 738
  • האתר Obamicon.Me מאפשר לשים את הפנים שלכם על כרזת "Hope" המפורסמת של אובמה. הכרזה המקורית, שמזכירה כרזות סובייטיות ישנות, נולדה בכלל כקמפיין עצמאי של אמן הרחוב הפוליטי שפרד פרי. בעקבות ההצלחה שלה היא אומצה לקמפיין הרשמי.
    http://obamiconme.pastemagazine.com
    0 תגובות

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה