קהילת הפרסום והקופירייטינג

פורום קהילת פרסומאים וקופירייטרים מהחברה הדתית והחרדית.
מנהלי הפורום: hershy sh, גבריאל פ.
להצטרפות לקהילת הפרסום, הקש כאן

פרסום וקופירייטינג >> תוכן מקצועי

הפקות דפוס

כל מה שקשור להפקות דפוס, הוצאת ספרים לאור וכדו'.
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
נושאים
8.6K
הודעות
35.9K
מגלי היבשות של העידן הדיגיטלי

אנתרופולוגים בשירות ענקיות הטכנולוגיה נשלחים לחיות בקרב קהילות "זרות", לתעד את ההרגלים של המקומיים - ולהפוך אותם לקהלי יעד חדשים. קולוניאליזם שיווקי או שירות מופלא שמתאים לכל קהילה בעולם את המוצר שהיא צריכה?

"יום אחד, לפני כמה שנים, הגענו, הצוות ואני, לכפר קטן באקוודור. כל הבתים בכפר היו זהים - קטנים, ובנויים מטיט ומשאר חומרים מקומיים. רק בניין אחד עמד מבודד והיה בנוי לתלפיות, בעיקר לעומת בתי המגורים, ומטבע הדברים הוא עורר את תשומת לבנו. שאלנו את המקומיים למה הוא משמש, והתברר שזה מבנה שהוצב בכפר מטעם ארגון הומניטרי כלשהו. אבל מכיוון שאיש לא טרח לשאול את התושבים אם הם זקוקים לו, ולאחר שהוצב שם איש לא הסביר להם מה תכליתו, הם פשוט הפכו אותו למחסן לכלי עבודה".
מבחינת ד"ר טוני סלבדור, הסיפור הזה הוא ההמחשה הטובה ביותר לכך שהמקצוע שלו נחוץ. סלבדור עובד כאנתרופולוג באינטל, חוקר בעבורה חברות ברחבי העולם - ודואג לכך שענקית המחשוב לא תנחית על המשתמשים מוצרים שהם לא צריכים ושאינם מתאימים להם. סלבדור ועמיתיו - אנתרופולוגים ופסיכולוגים חברתיים המועסקים בחברות טכנולוגיה גדולות - הופכים כפרים, ערים ואפילו מדינות שלמות לקבוצות מיקוד. את מה שמומחי השיווק והמיתוג עושים בחדרים קטנים וממוזגים, לא רחוק ממטה החברה, האנתרופולוגים עושים בשטח, אי שם בעולם. ובאופן טבעי, הערך המוסף של עבודתם גדול לעתים עשרות מונים מזה שמספקים מחקרים בכלים אחרים.
מה לומדים בשטח


את הדוגמה המפורסמת ביותר לאנתרופולוגיה טכנולוגית אפשר למצוא היום בכל משרד. ב־1979 שכרה זירוקס את שירותיה של האנתרופולוגית לוסי שומאן, שיצאה לשטח לתעד את ה"ילידים": עובדים במשרדים בארצות הברית. היא צילמה אותם בווידיאו נאבקים במכונת הצילום, בניסיון פשוט ביותר לשכפל דף אחד. הסרט שיצרה הלם בקברניטי זירוקס עם התובנה שהפעלת המכונה צריכה להיות, קודם כל, פעולה פשוטה. כך נולד הכפתור הירוק הגדול, שמאפשר צילום מהיר של עמוד בודד ומתנוסס כיום כמעט על כל מכונות הצילום.



במקרה אחר היתה זאת אינטל שהפיקה תובנה טכנולוגית בסיסית ממחקר אנתרופולוגי. החוקר מטעמה ליווה דייגי סלמון באלסקה ונתקל בטנדר שאוסף את הדגה מכל הדייגים. נהג הטנדר הדביק מחשב נייד על החלק החיצוני של הקבינה, והסביר שהוא צריך לרכז הרבה מאוד נתונים מקצועיים - ושזה פשוט המקום הנוח ביותר שמצא למחשב. המחקר הזה, שזכה לכינוי "Fish and Chips", הוביל לכך שאינטל מפתחת כיום רכיבי מחשב שעמידים גם בתנאי מזג אוויר קיצוניים.
מה צריך דייג באלסקה? טכנולוגיה שמחזיקה מעמד בכל מזג אוויר צילום: MCT​

כן, כך נראים חייהם של האנתרופולוגים הטכנולוגיים: טיולים ברחבי העולם ומשכורת של הייטק. "אני חושב שיש לי אחד הג'ובים הטובים באינטל, אם לא בתעשייה כולה", מאשר ד"ר סלבדור, ומספר על אחד המחקרים המקיפים של הצוות של אינטל בשנים האחרונות. "במחקר לקראת ה־Classmate PC (מחשב נייד בסיסי שמיועד, בין השאר, לילדים) ביקרנו בבתי ספר בארה"ב, בצ'ילה, בברזיל, באקוודור, בקניה, בניגריה, בגאנה, בסין, בהודו, בקוריאה, במצרים ובסעודיה. דיברנו עם הילדים, ההורים, המורים, המנהלים והרשויות. עסקנו גם בשאלות שנראות לא רלבנטיות - מהו בית ספר? איזו משמעות יש לו? למה הורים שולחים את הילדים לבית ספר? למה לכל מדינה יש מערכת חינוך? מה ההבדלים בין התפיסות החינוכיות במדינות השונות? ואיך מחשבים יכולים להשפיע על חוויית הלמידה? - וגם בהיבטים טכניים לחלוטין.
"כך, למשל, גילינו שהשולחנות בבתי ספר בעולם השלישי מאוד קטנים, מה שהשפיע על העיצוב ועל הגודל הסופי של המחשב. המקלדת והמסך, מן הסתם, הותאמו גם הם לילדים, והמחשבים קשיחים, כי ילדים נוטים להפיל דברים. יש היבטים טכניים מורכבים יותר: מה דרישות התוכנה של ילדים? האם לכתוב מסמך ארוך? לא ממש. לעבוד יחד על שאלה במתמטיקה? זה יותר מתאים. ולילדים, גם לאלה שאין להם מחשב, היו כל מיני רעיונות משלהם למולטימדיה; הם לא קראו לזה כך, אבל הם דיברו על ציור, האזנה למוזיקה וכדומה. הם ידעו להגיד אילו פונקציות הם צריכים".


איפה נכנס האלמנט האנתרופולוגי ההשוואתי? ההבדל בין התרבויות? "מאחר שהתשובות שונות ממדינה למדינה, גם התוכנות והעסקים שיוצרים עבור המגזרים הללו משתנים. כשמזהים את ההבדל בגישות אפשר להציע לכל קהל את המערכת המתאימה - חלק מבתי הספר קיבלו תוכנות מתמטיות, אחרים קיבלו חבילות מולטימדיה. הנה דוגמה אחרת: לפני כמה שנים הייתי בספרד וגיליתי שהספרדים לא נוטים לארח בבית; רוב הזמן הם נפגשים במקומות ציבוריים. זה שונה מאוד מהמצב בארה"ב, שם רוב הדברים קורים בבית. ההבדל הזה הפתיע אנשים באינטל, נכנס למערכת השיקולים ונהפך לגורם משפיע בעבודה על המוצרים, הן מבחינת הגודל והן מבחינת צורכי הניידות וה־WiFi".


לפעמים, מתברר, צריך להזכיר לאמריקאים שלא כל העולם חי כמוהם. במחקר אחר שלו, סלבדור ושניים מעמיתיו בילו קיץ שלם באירופה. הם לא יצאו עם משימה ספציפית, הקשורה למוצר מסוים או ליעד עסקי כלשהו (בפועל, מתוך 70 מיזמי המחקר שהציגו האנתרופולוגים של אינטל השנה, רק שלושה עסקו ישירות בתחום העיקרי של החברה - ייצור שבבים). החוקרים פשוט התבקשו למפות טוב יותר את אורחות החיים של היבשת הישנה. "התלווינו לנבדקים יום ולילה, שהינו בבתיהם ובמשרדיהם, הלכנו איתם לבתי קפה ולקניות וטיילנו איתם בפארק. צילמנו אלפי תמונות, הקלטנו מאות שעות של אודיו ואספנו הרים של הערות כתובות", סיפר סלבדור בעבר. "גילינו שהחיים באירופה סובבים הרבה יותר סביב המשפחה בהשוואה לארה"ב. באירופה העבודה מותאמת לחיים; בארה"ב המצב הפוך. זה לא בא לידי ביטוי במעבד חדש - אבל כן אִפשר להבין מה הדרישות הייחודיות של אירופים לעומת אמריקאים", הוא מבאר כעת.
תצפיות, מעקבים, סרטים מפתיעים


החוקרים מטעם התאגידים, שמשלבים בעבודתם אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, תקשורת וחוש ריח טוב להזדמנויות עסקיות, חוקרים לא רק חברות שונות, אלא גם קבוצות גיל שונות. בעולם שבו הטכנולוגיה דוהרת קדימה, התאגידים נדרשים לחדש כל הזמן ולכוון לקהל הכי מעודכן - הצעירים. המהנדסים הבכירים במשרדי החברה לא תמיד מבינים מה צרך קהל היעד הנוכחי שלהם, או מי שיהפכו לקהל היעד בתוך כמה שנים. "התפקיד שלי הוא להבין איך זה להיות מישהו אחר", מסביר סלבדור. "בני נוער הם משתמשים כבדים בטכנולוגיה, וכשחקרנו את הרגלי השימוש שלהם גילינו שהם שונים מאלו של מבוגרים".
למסקנה דומה הגיע גם דאג לוק מענקית התוכנה האמריקאית Autodesk, שמייצרת תוכנות לעיצוב תלת־ממדי. "אחד הפרויקטים שעבדנו עליהם לאחרונה היה מחקר שמטרתו לבחון את עתיד העבודה המשותפת (Collaboration). ראיינו אדריכלים, מהנדסים ומעצבים תעשייתיים - וגם סטודנטים ובני נוער. אנחנו עדיין בשלבי איסוף המידע, אבל כבר גילינו שצעירים לא משתמשים במייל; מבחינתם זה עניין מיושן לחלוטין, של זקנים. נער בן 15 סיפר, למשל, שהוא משתמש במייל פעם־פעמיים בחודש. עיקר התקשורת של סטודנטים ותלמידים נעשית בהודעות טקסט או בפייסבוק - הם בודקים אותו כמעט 24 שעות ביממה. זה משהו שלא ידענו, ובכל פעם שאני מראה את הסרטון לאנשים בני 40-30 הם המומים", צוחק לוק.
ומה השימוש הקונקרטי שלכם במידע הזה? "לכאורה אין לזה קשר ישיר לאוטודסק, אבל חשוב לנו להבין שהדור הבא מתקשר בצורה אחרת ולדעת להתמודד עם זה. אנחנו רוצים להעניק ללקוחות חוויית שימוש עשירה, ובשביל זה צריך להכיר את המשתמשים הרלבנטיים. בעניין העבודה המשותפת, למשל, בחנו התנהגות של גיימרים וגילינו שהם מדברים זה עם זה באוזניות, דרך המחשב, מתכננים אסטרטגיה ומקימים צוותים. הם לא חשבו על זה כלל כ־Collaboration, אבל בפועל, אינטואיטיבית, הם פשוט עבדו יחד מרחוק. זה משהו שהם לא יכלו לספר לנו בקבוצת מיקוד או בשאלון, ואפשר היה ללמוד רק מצפייה בהם. האופן שבו הם עושים את זה חשוב לנו מאוד כדי לפתח את הכלים העתידיים לעבודה משותפת".

התפקיד הרשמי של לוק - בוגר לימודי אמנות ואדריכלות ומומחה למתודות עיצוב טכנולוגי - הוא מעצב אסטרטגי בכיר ומנהל Autodesk Labs, שממונה על צוות של 20 חוקרים. העבודה שלהם כוללת בעיקר ראיונות ותצפיות, בדיוק כדי להניב את אותן תובנות שלא יכולות לעלות מ"נתונים מחקריים יבשים שנאספים בשאלונים ובקבוצות מיקוד", כהגדרתו.
יאן בלום, נוקיה: מעקב אחר הנבדקים מאפשר לגלות מה האדם רוצה או צריך


אחת משיטות העבודה המרכזיות היא Shadowing, מעין מעקב אחר הנבדקים. "אם אנחנו רוצים ללמוד על השימוש במולטימדיה, למשל, אנחנו פוגשים מישהי בביתה, צופים בה מתכוננת ליציאה מהבית ועוקבים אחריה כשהיא הולכת ברחוב ומאזינה לאייפוד, כדי להבין את ההקשרים השונים שבהם היא משתמשת במדיה", מסביר יאן בלוֹם, מנהל מעבדת המחקר של נוקיה בהודו ובעל דוקטורט בהשלכות פסיכולוגיות של ממשקי משתמש מותאמים אישית. "השדואינג הוא טכניקה יעילה מאוד, כי היא מאפשרת לנו לגלות מה האדם רוצה או צריך גם כשהוא לא מסוגל להעביר לנו את המסר הזה בשיחה. כשעשינו מחקר על יזמים קטנים התלווינו אליהם בעבודה. כשעשינו מחקר על שעות פנאי הלכנו לבתיהם של אנשים ובחנו כיצד הם מבלים. חשוב שהאדם ירגיש בנוח ויהיה בסביבתו הטבעית ולא במעבדת מחקר".
בשיטה נוספת המעקב הוא אחר נבדקים אנונימיים; למשל, כשהחוקרים עומדים בתחנות אוטובוס שונות במשך כמה ימים, צופים בעוברי האורח ממתינים לנסיעה ומתעדים את פעולותיהם. במקרים אחרים נבדקים מתבקשים לתעד את עצמם, באמצעות יומן, מצלמות או תוכנות מיוחדות. "זה תלוי במטרת המחקר, כל שיטה מתאימה לאופי המחקר ואף אחת מהטכניקות לא מושלמת, לכן אנחנו נוהגים לשלב ביניהן", אומר בלום.

גם סלבדור מאינטל משלב בין השיטות. "אחת הטכניקות היא 'התבוננות השתתפותית' - אנחנו חיים עם האנשים שאנחנו עובדים איתם כדי לנסות להבין כיצד חייהם מתנהלים בהקשרים שונים. אנחנו מבצעים תצפיות וגם ראיונות. בבתי הספר, למשל, התבוננו בכיתה עצמה וגם במבנה שלה, בדקנו מהיכן באים הספרים או המחשבים, איפה המורים למדו, לאן התלמידים הולכים אחרי שעות הלימודים; הבטנו במערכת בפרספקטיבה רחבה".

ברקע מהדהדת כל הזמן האנתרופולוגיה המודרנית, ברוח קלוד לוי־שטראוס. "איננו משתמשים בשאלונים, משום שהם מבוססים על ההנחה שאנחנו יודעים אילו שאלות לשאול", אומר סלבדור. "הפעילות שלנו הפוכה: אנחנו מאזינים לאנשים כדי שנוכל להבין מה לשאול. הם מכירים את חייהם בצורה הטובה ביותר, ועלינו להבין מה חשוב להם כדי להבין אם הטכנולוגיה שלנו רלבנטית לחייהם".

חוקרים תרבות ומוכרים מוצרים


דאג לוק, אוטודסק: "לא בודקים איך אפשר ליישם טכנולוגיה קיימת, אלא מסתכלים על הדברים מנקודת המבט של המשתמש"

האנתרופולוגים שעמם שוחחתי מדגישים את הנקודה הזאת מכיוונים שונים. מבחינתם, הם לא באים למכור טכנולוגיה או לשכלל מוצר קיים, להתאים המצאה שנולדה במשרדי החברה לשטח, אלא יוצאים למחקר לא ממוקד - ורק אז באים עם רעיון. "מבחינתנו מדובר בהגשמת הרעיון של טכנולוגיה מונחית־לקוח. העבודה שלי היא בעצם לייצג את הלקוחות", אומר לוק מאוטודסק. "אנחנו לא מתחילים מזה שיש לנו טכנולוגיה ותוהים איך נוכל ליישמה, אלא מסתכלים על הדברים מנקודת המבט של המשתמש ואז שואלים איזו טכנולוגיה תתאים לו ואיך נוכל לעזור לאנשים לתקשר, לתאם ולעבוד בסביבה שאנחנו בודקים. זה חלק מההבדל ממחקרים כמותיים כמו קבוצות מחקר, שבודקות רעיון שכבר קיים. מה שאנחנו עושים מתחיל מוקדם יותר".

סלבדור מחרה־מחזיק: "אנחנו בוחנים כיצד אנשים חיים ומה כוללת הזהות התרבותית של מקום המגורים שלהם, ומנסים ליצור בסיס של רעיונות ותובנות בנוגע לדרכים שבהן הטכנולוגיה יכולה להשתלב בחיים הללו. זאת לא שאלה של איזה כפתורים חסרים, אלא מחקר עמוק הרבה יותר, שבוחן מהו טבעה של התרבות, של החברה, של הקהילה, של היחיד וזהותו - ומה תפקידה של הטכנולוגיה בכל זה".

סלבדור, פסיכולוג בהכשרתו, היה החוקר החברתי הראשון באינטל, שאליה הצטרף ב־1993. הוא היה שותף בהקמת זרוע המחקר האתנוגרפי של החברה, שנקראת People & Practices Group, וכיום משמש מנהל התכנון האסטרטגי ב־Emerging Markets Platforms Group - צוות של 40 חוקרים, אנשי שיווק ומהנדסים שמשמשים חוד החנית של החברה במדינות המתפתחות. "יש לנו שיתוף פעולה מלא עם ההנהלה, ואנחנו מנסים כל הזמן למקד את תשומת לבם בחברות ובמגמות שלדעתנו טומנות בחובן הזדמנויות מעניינות. אנחנו כמובן זקוקים להם כדי להבין את ההקשרים העסקיים, כך שזה מעין משא ומתן".

לפעמים המגמות המסתמנות מתבררות כטעות. "לא פעם הקדשתי כמה חודשים למחקר ואז גיליתי שמדובר בעניין שגוי מבחינה אסטרטגית. זה קורה לעתים קרובות יותר ממה שאפשר לנחש. בשלבי המחקר המוקדמים העבודה שלנו לא סדורה וליניארית, והמון דברים מתרחשים כחלק מתהליך טבעי שאי אפשר לצפות אותו. בכל מקרה, גם אם לא תמיד יוצא מזה מוצר - החומר שאספנו כה מעמיק, שיש לו חיי מדף ארוכים. עמית שלי שאל אותי אתמול על עבודה שעשינו לפני 12 שנה ורק עכשיו קורה איתה משהו מעשי. אפשר להגות רעיון טוב בעיתוי גרוע, והחברה רוצה לשמור את הרעיונות הללו".

לא רק אינטל; ענקית התקשורת האמריקאית AT&T היתה הראשונה שגייסה חוקרת מתחום מדעי החברה, כבר ב־1984, ואפל, מיקרוסופט, מוטורולה ומעצמות טכנולוגיה אחרות מעסיקות אנתרופולוגים כבר שנים. מבחינת החוקרים מדובר בהזדמנות לצאת מגבולות האקדמיה, להשפיע - ולהרוויח היטב; מבחינת החברות מדובר בפלטפורמה להשגת אוצר אסטרטגי, באמצעות חוקרים מיומנים.

לפעמים התוצאה היא מוצר ספציפי: ב־1987, נציגי חברת מצושיטה בילו חמישה חודשים במטבחו של אופה לחם מהולל, ותצפיותיהם שימשו לפיתוח מכונה להכנת לחם שחיקתה את תנועות הלישה שלו. במקרים אחרים המחקרים מאפשרים ליצור שוק חדש: בקנון השיקו מדפסות ביתיות זולות יחסית כבר ב־1995, אבל הן לא נמכרו. החוקרים שיצאו לברר מדוע גילו לחברה שכדאי לשווק עם המדפסות גם תוכנה גרפית, כדי שהמשתמש הביתי יוכל להדפיס גם כרטיסי ברכה ופוסטרים. כשהשינוי הזה נעשה, המכירות התחילו לצמוח.

ד"ר טוני סלבדור, אינטל: "מתקיים כאן סחר חליפין הוגן. איננו מסתירים את העובדה שבאנו מטעם אינטל ושברצוננו לספק לתושבים פתרונות טכנולוגיים"

בסופו של דבר, אם כן, החוקרים יכולים להמשיך להתהדר בשירות הלקוח - אבל החברות הן שרושמות רווח כלכלי משמעותי, בטווח הארוך או המיידי. אבל לסלבדור חשוב להדגיש שאין כאן שום ניצול של שווקים מתפתחים או כפרים נידחים. "מתקיים כאן סחר חליפין יפה והוגן", הוא אומר, "אנחנו מאוד ישירים. איננו מסתירים את העובדה שבאנו מטעם אינטל ושברצוננו לספק להם פתרונות טכנולוגיים. איננו באים לתת להם מתנות, אלא לדבר ולהבין אם יש חפיפה בין מה שאינטל יכולה לעשות לבין הדרך שבה הם מתקשרים, לומדים, משחקים ומבלים. פעמים רבות אנחנו משתפים אותם בתהליך עיצוב המוצר ומקבלים משוב על אבות טיפוס. באחד הכפרים באקוודור אפילו הזמנו כמה אנשים לוועידה של אינטל. אנחנו מנסים לשמור איתם על קשר ויוצרים מערכות יחסים ארוכות טווח".
ובכל זאת, גם הוא עצמו העלה כמה שאלות אתיות מעניינות בכנס שבו השתתף לפני שנתיים. "למי שייך המידע שאנחנו אוספים, ובאיזו זכות אנחנו בוחנים את חייהם של אנשים אם המטרה שלנו היא פיתוח מוצרים חדשים?", תהה. תשובות עדיין אין לו.
בלום מנוקיה, מצדו, מגמגם כשהוא נשאל על מכירת טלפונים סלולריים לחברות שלא בהכרח יכולות להתמודד עם ההשלכות הכלכליות, התרבותיות ואולי אף הבריאותיות של העניין. "אנחנו מנהלים מחקר שיש לו השלכות אתיות מסוימות, אבל לא ראיתי שום הוכחה חד־משמעית לכך שטלפונים סלולריים מסוכנים לבריאות. הסוגיה האתית עשויה להיות בעיה, כי הטלפון הסלולרי משנה מאוד את החברה, בייחוד בשווקים מתפתחים כמו הודו. אבל יש להם גם השפעה חיובית; ראיינו נהגי ריקשה הודים שסיפרו לנו שהשימוש בטלפון סלולרי תרם לצמיחה של 20% בהכנסותיהם, וזו רק דוגמה אחת לצדדים החיוביים של הטכנולוגיה. בסך הכל, אם נביט על החברה של ימינו ונשאל את הצרכנים אם ירצו לשוב לאחור, הייתי מהמר שרבים ישיבו בשלילה"

----
כלכליסט, מדור: השראה.
  • 164
  • כולם מוזמנים לחוות דעה, בפול הדוגרי שאפשר,
    פורסם כאן הגיג מבית בלוגו של גל-אורן, כתבתי תגובה נגדית,
    הנושא:
    האם החרדים בולעים ומטמיעים בשקיקה רדודה את התקשורת יותר מהציבור הכללי
    או שהם אינטלגנטים יותר וביקורתיים יותר
    מה אתם אומרים? מי אתם-אנחנו?

    "היה כתוב..."


    יעקב איזק

    אין עוד מקום של כבוד למילה הכתובה כמו בעיתונות החרדית.

    מגיל אפס חונכנו לרחוש הערכה לכתוב ולנכתב. מאז שהובלנו בגיל שלוש בטלית ללקק בדבש את אותיות ה – א' ב', ספגנו לתוכנו את ערכן של מילים, אותיות, תגים ומשפטים המופיעים על הנייר. ילד חרדי בגיל חמש כבר קורא וקורא פרקים שלמים בעל פה. אנו רוכנים כל חיינו מעל גבי החומש, המשנה, הגמרא והסידור. למילה יש ערך. יש בה קדושה. יש לה כוח.

    להבדיל כמובן ממילים של קודש, הציבור החרדי לשבטיו מייחס חשיבות רבה מאוד למילים. כל המילים. "היה כתוב בעיתון", הפך מזמן למושג של כח, מעין אסמכתא של מהימנות. אלפי אנשים שיסתפקו באמינות ענינית בכל תחום שהוא, פוליטית או אינפורמטיבית, יקבלו את הכרעת "המערכת" בתמימות אופיינית. "אם זה כתוב בעיתון זה נכון"...

    כפרסומאים ואנשי יח"צ, אנו עושים שימוש נרחב ב'כתוב'. במקום בו כל מילה נשקלת, הופכת המילה המודפסת לכלי שיווקי מדרגה ראשונה. הקורא החרדי יוצא מנקודת הנחה שהחומר המוגש בעיתון שלו עבר את כל המסננות החינוכיות והפוליטיות. עובדה זו מעצימה את האחריות העליונה ואת המחויבות הרבה שיש ל"המבקר" (מלעיל) ולאנשי מערכות העיתונות החרדית לכל מילה, ממש לכל מילה הכתובה בעיתון.

    העיתונות בכל העולם סובלת מרגרסייה ומפופולאריות שלילית. בעוד ה'פרינט' מאבד מערכו במגזר הכללי, לטובת האינטרנט והטלוויזיה, כוחה של המילה המודפסת הולכת ומתעצמת בציבור החרדי. הדבר בא לידי ביטוי גם בענף הספרות. כשהאינטרנט מחליף את ספרי הקריאה בכל העולם, ענף הספרות המקצועית פורח ונוסק במגזר החרדי. מיליוני שקלים מופנים רק בשנתיים האחרונות לתחום פרסום של ספרי קודש ולהבדיל, ספרות כללית. תחום חדש שענף הפרסום לא נגע בו בעבר.

    כאנשים העוסקים ב'לכתוב', לנסח ולבטא על הכתב, אנו חייבים לשנן לעצמנו את כוחה של המילה. אל לנו לזלזל בתפקידנו כמעבירי המסר הכתוב. בכל מודעה, ידיעה, כתבה או כל טקסט שהוא יש לראות ולחוש את הצד השני – הקורא הנאמן, שמשתדל לקבל את המסר שלנו מתוך כבוד והערכה. בואו ונעניק לו את אותו משקל, כי למילה הנכתבת יש כוח. שחור על גבי לבן!

    ======================================================

    התגובה שלי, שהכנסתי גם לבלוג המקוירי של גל אורן ולא אושרה לפרסום שם...




    נכון בערך מאוד . סיפורים נכונים, ניתוח לא. מלוקק להפליא.

    היחס למלה הכתובה בצבור הכללי כיום עדיין קיימת היא פשוט הוחלפה 'ראיתי כתוב באינטרנט'. במקום בעתון.

    נכון שמלקוקי הדבש וכו' אנו מתייחסים למלה הכתובה ברגש עז וכו'
    אך:
    אצלנו מתייחסים למלה או משפט כתוב בתור נושא שלם לדיון מה כתבו, איך, למה, ובעיקר מה לא כתבו, זה לא יחס של כבוד! זה ביקורת!

    1] אצלנו מלמדים 'לא להאמין למה שכתוב' אלא 'להבין' לחקור ולדרוש, ובדרך ארוכה. החילונים מאמינים בני מאמינים בכתוב יתר עלינו הם ציבור שטוף מוחית מגיל אפס 24 שעות ומוכן לקבל מה ש'מוכרים' לו הרבה יותר.
    2] זה גם טכנית מאי יכולת לכתוב מפורש בעתון כל מה שיש בבטן, וכן רמת כתיבה פחות מחוספסת ועוקצנית, כל זה בנושאים פוליטיים וכו'.
    3] גם פוליטית, כבר פחות מאמינים אצלנו בשל ריבוי מחלוקות, ותולים מידע בשיוך ואילוצים פנימיים וחיצוניים.
    4] נייעס רבותי, וכך יקראו ויטחנו וכו' וכו'

    יפה כתבת על האחריות האדירה הרובצת על כתפיך... צריך לכתוב ביתר זהירות לציבור החרדי, ותטמיע זאת. לא בגלל התמימות, אלא מאנשים שחונכו לבקר, ולטחון, תמיד, הכל.
    ====================

    מה אתם אומרים? מי אתם-אנחנו?
    [נכון שהוא לא אמר מפורשות שאנחנו רדודים, אלא מפרגן על היחס המכבד שעל המילה הכתובה, אבל מונח כאן שהחרדים לא יודעים להבדיל ויחסם אל עתון כאל תנך-גמרא, בכל מקרה בשורה התחתונה, הוא טוען, שמה שכותבים להם הם קונים!]
    כזה שיווק עוד לא ראיתם!


    המשרה "הטובה בעולם" - עבודת נקיון ותחזוקה ב200,000 $ לשנה!


    הבחירה מאוד קשה. עבודה במשרד או קבלת שכר מנהלים תמורת עבודת נקיון ותחזוקה ?

    התפקיד אינו דורש כישורים רשמיים, אולם המועמדים,שחייבים להיות בני 18 ומעלה, צריכים לדעת לטאטא, לנגב, ולסחוט סמרטוט.

    הזוכה המאושר ייהנה ממשכורת של 200 אלף דולר למשך 12 חודשים, ויתגורר בווילה צמודה.

    לדברי מנהל 'מוזיאון הקוגעל' : "זה לא נשמע רע במיוחד, נכון? אנחנו מחפשים מישהו שייודע רק לנקות, ויצרנו את מה שנראה לנו כמשרה חלומית".

    מי שימלא את התפקיד יידרש לעבוד 12 שעות בחודש בלבד. חובות התפקיד כוללים נקוי החדרים, הברקת הקוגעלים על שלל זניהם, ואיסוף דברי הדואר של המוזיאון. כמו כן, הזוכה בתפקיד יצטרך גם לנהל בלוג, יומן מצולם, ועדכוני וידיאו, כדי למשוך תיירים.

    "יש מאות סוגים ותת סוגים של קוגעל", אומר המנהל "אנחנו מחפשים מישהו שיוכל לצאת ולעניין את הציבור במאכל האגדי" ולאחר מכן לדווח לעולם על מה שראה. אנחנו צריכים אדם מיוחד. הוא יהיה עסוק מאוד בלהנות מהחיים".

    משרת החלומות

    *גיל: המועמד צריך להיות בן 18 שנה ומעלה

    *מגורים: וילה צמודה של שלושה חדרים

    *שעות עבודה: 12 שעות עבודה בחודש בלבד

    *שכר: 200 אלף דולר בעבור 12 חודשי עבודה

    *כישורים נדרשים: נקיון, תחזוקה, אהבת והבנת הקוגעל.

    *חובות התפקיד: איסוף דברי דואר, וניהול בלוג יומי כדי למשוך לתיירים,

    הבנתם את השיווק הגאוני? אם לא, ראו
    כאן
    יצא למכרז: קמפיין הפירסום של 'יהדות התורה'

    לאחר שנציגי הסיעות לא הגיעו להסכמה על משרד פירסום שיוביל את הקמפיין, מסתמן: מכרז בין המשרדים. הח"כים ליצמן וגפני יעמדו בראש מטה ארגון והסברה משותף. ההכרעה ביום א'

    יונה גרין, כתב בחדרי חרדים
    תאריך: 09/01/2009 13:43:00 בעקבות הקרב בתוככי מפלגת 'יהדות התורה' על זהות משרד הפרסום שילווה את הקמפיין של המפלגה בבחירות לכנסת, ולאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם, מסתמן היום (ו) כי נציגי הסיעות השונות יוציאו את קמפיין הפירסום של המפלגה למכרז בין משרדי הפירסום החרדיים.

    הנציגים החליטו על פגישת סיכום, שנקבעה ליום א', במהלכה יחליטו סופית על כל פרטי הקמפיין ועל התפקידים להם יהיה אחראי כל גורם במפלגה.

    הרעיון לצאת עם מכרז הועלה על-ידי ח"כ משה גפני, לאחר שאף גורם במפלגה לא רצה להטיל וטו רישמי על אף משרד פירסום.

    בשבועיים האחרונים עלו וירדו שמות של משרדי פירסום, תוך שכולם - פוליטיקאים, עסקנים ואנשי פירסום - בוחשים בקדירה ומנסים להפעיל קשרים ולחצים, בניסיון נואש לזכות בהובלת הקמפיין.

    השמות שהוזכרו כמועמדים פוטנציאלים היו משרד 'בולטון-פוטנציאל' – המשרד שהוביל את קמפיין המפלגה בבחירות הקודמות ("משפחה אחת גדולה", ו"כדי שנוכל לחיות כאן"), משרד הפרסום 'גל-אורן', הנחשב לאחד המשרדים הבולטים בתחום הפרסום, שכמה מבכירי המשרד ידועים כקרובים מאוד לח"כ יעקב ליצמן, ומשרדי הפירסום 'טריו', 'תוצאות אפקטיביות' ו'פרסום נטו'.

    משרד 'אפיקים', מי שמוביל את קמפיין הבחירות של ש"ס, לא יוכל להשתתף במכרז זה.

    במקביל מסתמן כי ח"כ יעקב ליצמן, מי ששימש בשלושת מערכות הבחירות האחרונות כיו"ר מטה ההסברה, לא יקח הפעם את התפקיד. כאקט של הפגנת אחדות, יאוחד מטה ההסברה עם מטה הארגון, בראשו עמד עד כה ח"כ משה גפני, והשניים יעמדו יחדיו בראש המטה המשותף.

    ----------

    עם ההוצאה למכרז הוצאה ידיעה מרעישה מועדת הדברור המאוחדת והשבת כי בוטל הצורך בהוכחת יכולת הבאת עציץ ומשפך בעקבות התפטרות רביץ...

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה