קהילת הצלמים

פורום קהילת הצילום מיועד לצלמים ולנוגעים בתחום הצילום מהמגזר הדתי והחרדי.פורום קהילת הצילום המקצועי בחברה הדתית והחרדית. הכתיבה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלי הפורום: רותי המניק, נמש =), יואל ארלנגר - קקטוס, ראובן 10
להצטרפות לקהילת הצילום המקצועית, הקש כאן

צילום ועיבוד תמונות >> תוכן מקצועי

ילדות ובת מצווה

תת פורום בקהילת צילום של פרוג לשיתופים, טיפים וטכניקות צילום לתמונות ילדות (גילאי 3-12)
הפורום פתוח לצפיה לנשים בלבד.
פרטי

צלמות מקצועיות - הפורום הסגור

הפורום הסגור המחודש לצלמות מקצועיות.
מנהלות הפורום: רותי המניק, נמש =)
להצטרפות לפורום לחצי כאן ←
פרטי
תמיד שאלתי את עצמי מהי ההגדרה של אומנות ועכשיו קיבלתי את התשובה המלאה.


צילום-טכנאות מושלמת או אמנות
צילום הוא ילד חורג. הוא ילד חריג בעולם האמנות. והשאלה היא האם הוא בכלל אמנות?
האם הוא לא וירטואוזיות טכנית? או במילים אחרות- טכנאות. וכאן נראה לי טמונה הבעיה המרכזית.
על ציור אין ויכוח.זאת אמנות ( אגב גם בחיובי הארנונה הם מוכרים ואנחנו לא...). בואו ננסה לפשט את עבודת הצייר: מתחיל מגליון חלק. מפעיל את הדמיון. נותן ביטוי אישי ליצירה שלו.ויוצר ציור. בין אם זה ציור טבע או דמיוני, ראליסטי או סוראליסטי- אין ספק שזו האינטרפרטציה והדמיון שלו שציירו את הקנווס.
והפסל: גם פה אין ויכוח. גם הוא אמן. חוצב בגוש אבן "סתמי", מכייר בחימר, מרתך ברזלים מגלף בעץ יוצק בפלסטיק- ועוד המון טכניקות ומהויות שונות. גם הוא התחיל מ"דף חלק" וגם הוא יצר מדמיונו וראייתו הייחודית.
וסופר, ומשורר- הם בטוח התחילו מדף חלק.
ואיפה אנחנו?
קצת על המקור ל " עזות המצח " שלי: אני צלם מקצועי מזה כ- 25 שנה ועוד כמספר שנים כזה נולדתי וגדלתי לבית של צלמים מקצועיים.עברתי בחיי המקצועיים כמעט את כל סוגי הצילום- למעט תת ימי ורנטגן- ואני מרשה לעצמי לנסות ולהסביר את גישתי. צילמתי חתונות, צילמתי חדשות, צילמתי אפילו מהאוויר, תיעדתי ניסויים ואירועים מתלהמים כמו גם משמחים, צילמתי אופנה, פורטרטים וביוטי, צילמתי דומם, צילמתי ארכיטקטורה ועיצובי פנים. תיעדתי המון ויצרתי לא מעט. זוהי אהבתי ומקור פרנסתי העיקרי.
ואני מצלם היום הרבה להנאתי. מה שנקרא- אמנות.
ולענייננו: איפה אנחנו? למה אנחנו "בנים חורגים לאלוהים"?
אני חושב שאנחנו די "אשמים" בעניין.
אני מסתובב הרבה בין אתרי מועדוני הצילום, בוחן את צילומי תלמידי, קורא את הביקורות הנלהבות ובצדק בין חברי המועדונים השונים, נהנה מהמראות אבל קצת מצקצק בלשוני.
מוכרח להודות: הצילומים מרהיבים ברובם. צילומי מאקרו מרשימים, צילומי הומלס או הפגנה, חרדים או ערבי זקן, הודי צבעוני או מלחמה ופיגוע, דמעות של ילד או צחוק מתגלגל, משפחה או טבע. הכל נורא יפה.
אני שואל את עצמי: זאת אמנות?
ואני עונה לעצמי:הרוב טכנאות משובחת.
הציוד היום כל כך טוב, העדשות נהדרות והמחשבים הם מחשבי על עם פוטושופ או לייטרום או כל תכנה אחרת. וכמויות הצילומים שאנחנו מצלמים ויכולים לבחור מהם היא כל כך גדולה- ובחינם. אז ברור שהכל נורא יפה.
אני טוען שהרוב המכריע זה תיעוד. טכנאות. משובח אומנם- אבל לא אמנות. צילום חיילים בשדה הקרב בסיטואציות שיוצרות את הדרמה- זה תיעוד. צילום ההודי הצבעוני או ההומלס- גם זה תיעוד. צילום פרח במאקרו והדבורה המעופפת אליו- זהו תיעוד מלווה בשלמות טכנית. הביטוי האישי שהוא תנאי הכרחי ומובהק לאמנות- לוקה פה בחסר. ואני מרשה לעצמי אפילו לומר שכמעט כל מי שמצלם טוב ומבין קומפוזיציה וחשיפה נכונה היה מצלם אותו צילום באותה סיטואציה- פלוס מינוס.
איפה אנחנו בתמונה? איפה הביטוי האישי? איפה הצילום מהקישקס? איפה פה התנאי המוחלט להגדרת האמנות לעזאזל?
אני חושב שתוכר אמנותנו ככזאת כשנשכיל אנחנו להבחין בין תיעוד וטכניקה לבין יצירה שלמה שמתחילה מהדף החלק. כשאנחנו נבין שאמנות היא יצירה שכולה שלנו. משלב הרעיון דרך התכנון ועד הביצוע. רק אז נהיה "לגיטימיים" ללא עוררין ( וגם בארנונה...)
ברשותכם אספר על התהליך שאני מעביר "צילום" משלב התכנון ועד לביצוע:
אני מדמיין. מפנטז סיטואציות תאורה. לוקיישן. דמות שתתאים לסיטואציה. ואח"כ מתחיל לממש את החלום. ממש כמו בציור. מתחיל מדף חלק. מבחינתי צלם בתפקידו כאמן הוא התסריטאי, הבמאי, התאורן, התפאורן, המלהק- ובסוף גם המצלם. ( ובינינו – הרבה פעמים גם עובד במה...).
כך אני מתחיל. מדף חלק. וממילא ברור שהכל שלי והכל מתהליכי העיכול שלי. אף אחד לא יכול לצלם את אותו הצילום שלי- כי אני יצרתי אותו. אני " המצאתי " אותו. אני לא מעתיק סיטואציה- אלא יוצר אותה. הסיטואציה שיצרתי באה מהבטן שלי.
וזאת האמנות שלי. לא תיעוד ולא טבע ולא הפגנה ולא העתקת המציאות.
ובאמנות זאת- הכל מותר. בתנאי כמובן שהצלם שולט באופן מוחלט בכלים ובכללים : פוקוס הוא רק המלצה. חשיפה נכונה- מה זה? אסור לשרוף? אסור להשחיר? לא בבית ספרי. מותר הכל. הכל ברמת האסטטיקה- האם נעים לעין או לא? (וכמובן מה זה נעים ויפה לעין? עוד שאלה בעייתית.) האם הצילום יחזיק בשיני הזמן או שייעלם במלתעותיו. ודבר אחרון: גם ביקורת היא לא לגיטימית בעיני. רצה הצלם לעשות כך? כזה ראה וקדש. אני מרשה לעצמי לבקר לפי טעמי האישי בלבד. מתאים בעיני בלבד, לא יפה בעיני בלבד, אבל אין ביקורת ברמה של נכון או לא נכון.
ואחרי שניישם- אולי גם נזכה להנחה בארנונה...


קרדיט איציק קנטי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים

לוח מכירה - ציוד צילום

למעלה