קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 126
    • נ
    שיתוף תהליך דולאן - המסע נמשך
  • נודד //
    • שמח וגאה לשתף כי עולם האקטים שנוצר בין כתלי הבמה החשובה הזו, ונחשף בספר "יחידאי", הוליד המשך בדמות "דולאן - המסע נמשך".
    מצרף את ההודעה מאשכול הספרים החדשים:
    נכתב ע"י נודד:
    לכל השואלים והמתעניינים - הספר "דולאן - המסע ממשיך" מאת רבקה זילברמן, המשכו של רב המכר "יחידאי" יגיע לחנויות הספרים בעז"ה בהמשך השבוע.
    יודגש שהספר אמנם ממשיך את סיפור עולמו של יחידאי ואומת האקטים, אבל הוא עומד גם כיצירה עצמאית.
    למעוניינים בכל זאת לקרוא גם כן את "יחידאי", מודפסת בימים אלו מהדורה נוספת, לאחר שב"ה אזלו המהדורות הקודמות.

    על הספר - דולאן, המסע ממשיך:

    מסעות חוצי יבשת, איום שחודר כל הגנה, וגיבור אחד שמחפש את מקומו.
    הציר יעקב מלונדון, ובמקביל - היחידאיים ורייף - מותחים גבולות כדי להציל את יחידאי, בעוד בנג'י
    מנסה להיחלץ מצילו של אחיו הנעדר. אך כשהאגים ניצבים מול סיכון קטלני, ומסך ההסתרה של
    האקטים מאיים להתנפץ – הכל משתנה:
    במרכזו של המאבק הפוליטי - קיומי נעוץ דולאן, הכבול לציפיות של אחרים. הוא מושלך למשימה
    בלתי אפשרית, בה עליו ליצור ברית פיקטיבית תוך שמירה על שלום הקונפדרציה.
    דולאן מגלה שדווקא דרך הייחודיות שלו ניתן ליצור מרחב לשותפות שתאחד את שני העולמות, והכל
    בא על מקומו.
    פנטזיה מסעירה, נוגעת עמוק ולוקחת רחוק. חוויה קצבית ורעננה, אומנותית ומחברת.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    055dbd5e-e475-4534-8635-82d3bc1c127d copy (1).jpgלל.jpg
    לל.jpg
    055dbd5e-e475-4534-8635-82d3bc1c127d copy (1).jpg
    לל.jpg
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, ללי99, רות ב. ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לרקוד על הירח
    וואו! מרגש... המשפחה ממש מתרחבת בקצב!...
  • 54
    • א
    שיתוף תהליך למה כדאי לך לצאת מהבית כשאת מרגישה רצון להתפרץ
  • אסתיאר //
    • יום אחד היא עמדה שם , השכנה. כועסת, נוזפת.
    “הבן שלך.”
    שתי מילים. קצרות. חותכות. נכנסו אליי כמו חץ בלב.
    בלי לעצור לחשוב הבטתי בו.
    מבט כועס. מבט שכבר פסק דין.
    הבטחתי לה שהעניין יטופל. ובחומרה.
    ואכן טופל.
    בחומרה, ובכאב.
    לא ביררתי מה באמת קרה.
    לא שאלתי אם הילד שלי אשם, מבולבל, פגוע, או פשוט ילד.
    פעלתי כי כך לא מתנהגים.
    כי מה יגידו.
    כי במסגרת חרדית “אסור שידברו”.
    זה היה טיפול שהשאיר סימן.
    לא רק בהתנהגות , בנשמה.
    ורק הרבה אחרי שהשקט חזר לבית,
    כשהוא כבר נרדם ואני נשארתי ערה עם עצמי,
    הבנתי שלא חינכתי אלא נבהלתי.
    לא הגבתי אליו, הגבתי לפחד שלי.
    לפחד ממה יגידו, ממה יחשבו,
    מהמבט של שכנה אחת שהפך בעיניי למשפט של עולם שלם.
    ושם כאב לי באמת.
    כי הבנתי שבאותו רגע לא ראיתי ילד, ראיתי בעיה.
    לא הקשבתי למה שקורה לו ,
    ניסיתי לסגור רעש מבחוץ.
    כי ילד כמו ילד, לא נזכר בצעקה כדי להשתפר.
    הוא נזכר בה כדי להיזהר.
    והזהירות הזו לא בונה אדם.
    היא מקטינה אותו.

    עבר זמן.
    והקב״ה, ברחמיו, שלח שליח.
    אדם אחד. רגע אחד.
    מילים פשוטות שהאירו מקום כואב שלא רציתי לגעת בו.

    הוא אמר ככה:
    ברגע שאמא צועקת בבית, או הופכת לתקיפה מול הילדים,
    קורה דבר שאינו בשליטה.
    הילד מאבד את המקום האחרון שבו הוא אמור להיות בטוח.
    המקום של אמא.
    המקום העוטף, המוגן, החם והטוב.
    אבא יכול להיות תקיף.
    זה תפקידו מהשורש.
    הוא מביא גבול, חוק, משמעת ואחריות.
    ילד יכול לכעוס על אבא,
    להתעמת איתו,
    אפילו למרוד, ועדיין להישאר מחובר לחיים.
    אבל אמא איננה עוד סמכות.
    היא לא שוטרת.
    לא אצבע מאיימת. אמא היא החיים עצמם.
    ובמיוחד בעולם תובעני, עמוס ציפיות, כללים ולחץ מתמיד,
    אמא אמורה להיות המקום שבו אפשר לנשום.
    המקום שבו גם כשנופלים , לא מאבדים אהבה.
    אלא מקבלים חיבוק. הגנה. קרקע יציבה.
    וזה חשוב לומר בפשטות:
    אהבה אימהית איננה ויתור.
    חיבוק איננו הפקרות.
    והקשבה איננה היעדר גבול.

    אפשר להציב גבול.
    אבל גבול לא יכול להגיע בצעקה, באיום, בהשפלה, ואפילו לא בביקורת.

    גם “לא” יכול להיאמר בשפה עדינה וברורה.

    גם עצירה יכולה להיות מתוך יציבות, לא מתוך כעס.

    כי זה לא מה שאמא אומרת , זה איך שהיא אומרת.

    כשגבול נאמר בקול שקט,
    בעיניים רואות,
    בלב שמחזיק, הילד לא מתכווץ, הוא נבנה. הוא לומד שיש חוק, אבל גם שיש אהבה, שיש אחריות ויחד עם זה, גם מקום בטוח לטעויות.
    וזה בסדר וזה מותר.
    כי כולנו טועים לפעמים.

    ברגע שאמא צועקת, מאיימת או מענישה מתוך כעס ,
    זה כבר לא חינוך.
    זה שבר.
    צעקות לא בונות מסגרת.
    הן שוברות ביטחון, מבלבלות זהות,
    ומלמדות את הילד שהוא רצוי רק כשהוא עומד בדרישות.
    וכאן מתחיל תהליך מסוכן:
    כיבוי רגשי.
    העמדת פנים.
    ניתוק.
    לפעמים אפילו נדר שקט מהחיים עצמם.
    לא בקול.
    לא במרד גלוי.
    אלא מבפנים.
    ילד חרדי שלא מרגיש אהבה אימהית יציבה,
    לא רק נושר מהמסגרת.
    הוא נושר מהקיום. מעצמו. מההרגשה. מהבחירה החופשית.

    ולכן האמת צריכה להיאמר בלי לעטוף:
    אמא לא אמורה לצעוק. בכלל. על כלום.
    אם הכעס עולה,
    אם הלב רותח,
    אם השליטה בורחת ,
    עדיף לצאת רגע מהבית.
    לחדר מדרגות. לחצר. לרחוב.
    עדיף שילד יחכה כמה דקות,
    מאשר שיישא צעקה של אמא כל החיים.
    אבא הוא הגבול.
    אמא היא הקשר.
    אבא מביא דין.
    אמא מביאה חיים.
    החלפת תפקידים לא מחזקת מסגרת ,
    היא מסכנת נשמות.
    ויש כאן גם תקווה גדולה.
    אמא שמתקנת , מתקנת עד השורש.
    אמא שבוחרת להיות חיבוק ולא מאבק,
    שהבית לא שדה קרב אלא מקום של אהבה ולא איום,
    מחזירה לילד את החיים.
    אמא מחבקת, אמא אוהבת,
    מגדלת פרחים שיפארו את רחובות החצר,
    את הבתים ואת הקהילות.
    ילדים שיגדלו וילכו בעולם עם גב זקוף ולב פתוח,
    ובכל מקום שאליו יגיעו ,
    יישמע ניגון תורתם למרחקים.
    אהבה אימהית לא הולכת לאיבוד.
    היא נעשית שורש.
    ושורש כזה ,מצמיח חיים.
    שנזכה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הכובסת, eli7123, אוראל סולטן ועוד 13 משתמשים16 //
    0 תגובות
  • 108
    • א
    שיתוף תהליך סדרת ספרים הצעה לסדר- סדרה בת 3 ספרים, בקרוב ספר רביעי
  • א. פרי //
    • הצעה לסדר היא סדרת ספרים מקסימה. נכתבה מתוך רצון טוב להגיע לעולם טוב יותר ומבוססת על העולם האמיתי.

    גיבורי הסיפורים:
    מילאן בלאץ, קצין קובני שמתנגד לשיטת הממשל הקומוניסטית בארצו ומהגר לארצות הברית.
    אחיו קרלו, שבניגוד למילאן אוהב את החיים הקלים ומחפש כל דרך להתחרות באחיו ובשאיפתו להביא חופש לעולם כולו.
    שוקי, שהיה מנהיג קבוצת רחוב בצעירותו, התחזק ומרגיש אשמה ורצון לתקן את העולם.
    ניצן הררי - סוכן ביטחון העובד באופן עצמאי ויש לו קשר עם שרותי הביטחון.
    הסופר רינגו סמית, אדם עשיר ומשפיען בינלאומי, סופר קנדי שכתב סדרת ספרים על חירות וחופש ומעוניין להשפיע על העולם.
    נתנאל הלל גרץ, צעיר חרדי מתמודד, מחפש שידוך ועבודה, אכפתי מאוד.
    מיכה מאירי, עוזרו של חבר הכנסת החרדי צביאלי.
    רבקה, אשתו של מיכה.
    אלו הדמויות המרכזיות, יש גם דמויות משנה.

    כל ספר בסדרה מגיש עלילה בפני עצמה:

    הצעה לסדר - עלילה במהלכה שוקי מלכה מנסה להכתיר מלך על מדינת ישראל, באופן חוקי, השב"כ מנסה למנוע את ההכתרה, כוחות נוספים מנסים להתערב.
    גיבור הסיפור הוא צעיר חרדי מתמודד, העומד מול ההתלבטות: מה זה מלך? האם יש מקום למלך? האם אני יכול להיות מלך? מה זה דורש ממני?
    בספר יש גם עלילת משנה סביב דמותו של צעיר קובני, קצין ששואף לחופש, ואחיו קרלו שרוצה להתחרות בו.

    סדר הפוך - ארגון אנרכיסטי מנסה להוביל את המדינה למהפך שילטוני וגורם לסכסוך בין בתי המשפט לראש הממשלה. בספר נתנאל הלל מנסה למצוא שידוך, מתן מתמודד עם חרדה חברתית ופחד קהל, ניצן, הסוכן הבלתי רישמי של כוחות הביטחון פוגש דמות כריזמטית משמעותית הרוצה להשפיע עליו, כוחות נסתרים מנסים להכתיר דמות כלשהי כמנהיגת האנרכיה המתגבשת ועוד...

    מסדר מלחמה -
    רבקה מתמודדת מול הצורך במחשב לצד ההתנגדות המשפחתית לשימוש במסך.
    נסיך אתיופי נדרש לצאת למסע. נתנאל הלל, מנהיג האנרכיה, נאלץ לצאת למלחמה על תפקידו ועל השידוך הנוצץ לו זכה, ועוד...

    *

    בקרוב אני רוצה להתחיל לכתוב את הספר הרביעי בסדרה, בעז"ה, ואולי אעלה לכאן את הפרקים, אם יהיה לזה ביקוש, ואם אצליח לבנות את הספר עם עלילה מסודרת.

    אם שמתם לב לכך שהסדרה היא על בסיס המילה "סדר", אם יש לכם רעיון איך לקרוא לספר הרביעי כתבו לי. חשבתי על "סדר עולמי". אבל אשמח לרעיונות נוספים.
    • תודה
    Reactions: מורה לאנגלית, אוראל סולטן, החיים טובים ועוד 3 משתמשים6 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    החלטתי לקרוא לספר "מסדרון אוירי". אם אתם מכירים במה שמחפשת סיפור בהמשכים, אשמח לשלוח.
  • 744
    • חוה אייזן
    שיתוף תהליך עוטפת שנה
  • חוה אייזן //
    • לא להאמין ששוב אנחנו בחודש אלול
    מתקרבים בצעדי ענק לחגים
    ועומדים לציין שנתיים לטבח...
    מה לא עברנו בשנתיים האלו,
    כמות האירועים שהעם שלנו חווה, מספיקים לתקופת חיים שלמה.

    לאורך השנתיים האחרונות
    מאורעות קטנים וגדולים שתפסו אצלי מקום בלב, תורגמו מיד לכמה משפטים או לשיר
    בזמן אמת, וברגש מפעפע
    הם נחרטו ביומן מלחמה שקרם עור וגידים עם הזמן.

    אני מתרגשת לשתף פה (אתם הראשונים להתעדכן...) שאסופת הקטעים והשירים שלי על המלחמה עומדת לצאת לאור כספר

    הספר נקרא "עוטף מציאות" כמחווה לעוטף עזה, שפרח כלניות אדומות, ונטבח בנהרות של דם.

    אני מצרפת הדמיה של הכריכה ושני עמודים מהספר
    (אחד מהם נכנס לצערי ברגע שאחרי האחרון כשציינו 700 ימים לשהותם של אחינו במנהרות)

    "עוטף מציאות" יראה אור בשבועות הקרובים אי"ה לקראת החגים
    מי שמעונין לרכוש אותו לפני ראש השנה יכול לפנות אלי במייל שבחתימה
    עוטפת שנה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רבקה שמואל, איוליס, M:D ועוד 49 משתמשים52 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    עוברת לאישי
  • 354
    • א
    שיתוף תהליך שנים שאני יושבת מולך ורק בוכה
  • אסתיאר //
    • בס"ד

    אני לא יודעת איך זה קורה, אבל כל פעם שאני מחליטה ואומרת לעצמי:
    "היום – אני הולכת להתבודד. לספר לו הכול. לדבר איתו באמת…"
    זה מגיע. אני מגיעה.
    אבל... כלום.
    משהו חסום.
    שלט של "אין כניסה" תלוי שם, ואני עומדת מבחוץ. משותקת. מאוכזבת. בוכה.

    ושוב אני רואה אותם – את האנשים שמדברים איתו בפשטות.
    הם משתפים, מספרים, שופכים לב.
    ואני? הלב שלי יוצא.
    אני מבטיחה לעצמי: "הפעם אני אעשה את זה גם".
    ושוב – זה מגיע.
    ושוב – כלום לא מגיע.
    לא בא. לא נפתח.

    אני יוצאת מהשיחה מתוסכלת, שבורת לב.
    ולא רוצה לדבר יותר.
    למה אני כל כך חסומה?
    למה כולם יודעים לדבר איתו כל כך טוב, להגיד לו הכול,
    ואני רק בוכה מולו כשכואב –
    ולא מצליחה כמעט להוציא הגה מהפה?

    למה, אבא? למה?

    שנים שאני יושבת מולך ובוכה.
    שנים שאני מדברת איתך –
    אבל הכול בדממה. בזעקה פנימית. בלי קול.

    ושוב אני פוגשת אותם –
    אלה שמספרים איך הם אומרים לך דברים כל כך פשוטים וקרובים:
    "אבא, זאת חדוה, אתה שומע?
    עבר עליי יום לא קל…
    הילדים אמנם מתוקים, אבל הרגשתי שפשוט נגמר לי הכוח…"

    ואני שומעת אותם ושואלת את עצמי:
    מה יש להם שאין לי?
    למה זה יוצא להם כל כך טבעי, ולי זה כל כך חסום?

    אני מחפשת תשובות.
    ולא יודעת מה לענות.
    אולי אני פשוט לא רוצה מספיק, כמו שאמא אמרה לי כל החיים?
    שאני לא מתאמצת באמת?
    אז אני מבטיחה לעצמי: היום אתחיל שוב. אתאמץ מחדש.

    אבל שוב…
    הכאב הזה.
    אבא, למה זה חסום לי מולך?
    למה אני כבר שלוש שנים לא מצליחה באמת להתבודד?
    למה אני לא מצליחה פשוט לדבר איתך?
    לספר מה עובר עליי?
    למה זה נגמר בבכי – בלי מילים?

    וברגע קטן של אור –
    הארת לי משהו, אבא.

    שאלת אותי פתאום בלב:
    "האם אי פעם ידעת לספר?"
    "האם מישהו אי פעם באמת שאל?"

    כשהגעת מהגן בוכיה, אחרי שהגננת העמידה אותך בפינה סתם כך –
    מישהו שאל מה קרה?
    שאלו, בלשון חסרת סבלנות לשמוע את הבכי הצורמני...


    כשבכיתה ה', הסתובבת שעות ברחוב, מחפשת קשר,
    מישהו שאל אותך, קצת יותר מהשאלה, איך עבר עליך היום?
    לא ממש.

    כשכבר היית נערה, אחרי יום קשה של מבחנים,
    מישהו חיכה לך בבית ושאל – "איך היה המבחן באמת, לא רק לצאת ידי חובה?"
    לא.

    אז מה הפלא, ילדה שלי, שאת לא יודעת לדבר עכשיו?
    שאת לא מכירה את השפה הזאת של שיתוף?
    של ביטוי רגשות?

    הימים עברו, השנים חלפו, והלב נסגר.
    רגשות? שיתוף? הקשבה?
    מי לימד אותך איך עושים את זה?

    אז איך תוכלי לדעת לדבר איתי –
    כשאף פעם לא לימדו אותך איך לדבר בכלל?

    אני לא יודעת איך משתפים.
    אני לא מכירה את זה.
    אני לא יודעת מה אומרים.

    אבל אבא שלי, אני רוצה.
    כל כך רוצה.

    רוצה לבוא אליך כל יום, שעה ביום.
    רוצה לשבת איתך.
    רוצה להיות קרובה.

    אבל הדלת סגורה.
    אני עומדת מול שער נעול, רוצה להיכנס – ולא יודעת איך.

    רוצה לספר לך הכול כמו כולם,
    לא רק לבכות.
    לספר לך שכואב לי.
    לספר שאני – בסך הכול ילדה קטנה שלך,
    שמסתובבת עם כאב וגעגוע,
    ורק רוצה יד חמה, חיבוק, קרבה.

    רוצה לשתף אותך באמת,
    להרגיש אותך איתי.
    לשבת איתך, אבא,
    ולא לרצות שהזמן ייגמר.

    אבל אבא…
    הדלת נעולה.
    משהו סגר לי אותה מבפנים.

    אבא, חדש אותי.
    תן לי להתחיל מחדש.
    תן לי להחזיר את הימים שהיו חשוכים – אל האור שלך.
    תחזיר אותי אל הקדושה, אליך.

    תן לי לדעת את הדרך.
    לגלות את השביל.
    אני כל כך רוצה, אבא.
    מתחננת:
    תן לי לפגוש אותך מחדש.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיה_chaya, שולי איטח, אבק קוסמי ועוד 48 משתמשים51 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    כן. זה טעות , לא יכולתי לתקן אחר כך.
  • 2K
    • mic003
    שיתוף תהליך המדריך למשפחת השיכור / טור חובה לפורים!
  • mic003 //
    • המדריך המלא למען משפחות השיכורים.​

    ימי הפורים קרבים מתמיד, ואיתם – מגיעים גם רגעי חוסר האונים של משפחות איכותיות ומכובדות, שאינן יודעות כיצד להתנהל מול אב המשפחה שהחל להתנהג התנהגויות משונות, לחבק מתפללים בבית הכנסת, להיכנס למקלחת בעודו לבוש בבגדי חורף ומחזיק מטריה ורודה בידו, ועוד שלל התנהגויות חריגות.

    אם גם אתם מזדהים עם חששות אלו, אם גם את אינך יודעת כיצד לנהוג כאשר בעלך הצעיר יוצא אל בית הכנסת כשהוא מעוטף בטלית ובידו בצל, גבעול סלרי ארוך, צרור פטרוזליה ועלי דפנה, ופיו צועק בקול ניחר: ׳הושענא למען נעים זמירותיך׳, אתם לא חייבים לעבור את זה לבד!

    אנו, בעמותת ׳חמרמורת׳, גאים להציג בפניכם את פירות מחקרנו רב השנים. על פי מסמך קצר זה, תוכלו לאבחן את סוג השכרות ממנה סובל יקיריכם, להכיר את התסמינים ולהיערך אליהם כראוי, ולהימנע מפעולות שיחמירו את תופעות הלוואי.

    במסמך קצר זה, אספנו מידע על מספר זנים נפוצים במיוחד של שיכורים, עליהם ערכנו מחקר מקיף בעלות של עשרות שקלים. אנו מפרסמים אותו בלא כל תמורה לתועלת הציבור, על מנת להעלות את המודעות לזנים שונים ונדירים של שיכורים שעד עתה לא אובחנו מעולם.

    השיכור המטפס:

    המטפס הוא שיכור בעל מאפיינים מיוחדים, שמתבטאים בדחף בלתי רציונלי להימצא בכל רגע נתון בנקודה הגיאוגרפית הגבוהה ביותר שבסביבה.

    כדי לממש את דחפיו, עשוי המטפס להשתמש בעצמים כגון צינורות, מוטות, ענפי עצים, ואפילו בני אדם. המטפס בדרך כלל אינו מחזיק ביכולות טיפוס מקצועיות, כך שבדרך כלל יחווה המטפס מספר נפילות ופציעות עד שיצליח להשיג את מבוקשו.

    מחקרים מוכיחים, כי המטפס יעדיף להגיע אל מחוז חפצו בדרכים המסוכנות ביותר הקיימות. כך למשל, עשוי המטפס להעדיף להיכנס אל ביתו שבקומה השנייה באמצעות טיפוס על תחנת האוטובוס שבסמיכות לחלון ביתו, מאשר לעלות במדרגות או בסולם.

    מחקרים נוספים מוכיחים, שככל ומשקל הגוף של המטפס גדול יותר, כך גדול יותר הדחף שלו לנוח על משטחים שבירים או בלתי עמידים. בדרך כלל, מטפס בעל משקל גוף העולה על תשעים קילוגרמים, יעדיף לטפס על ענפים דקיקים או על גגוני פלסטיק, וישאב סיפוק רב מצלילי החריקה או הריסוק.

    טעויות שחשוב להיזהר מהן: חוקרים מאוניברסיטת פלורידה הגיעו למסקנה, כי צלילי זעקות פחד, במיוחד זעקות נשיות, עשויות לעודד את המטפס ולגרום לו לסיכונים קיצוניים. באחד המקרים שתועדו בספרות המחקרית, הצליח מטפס להעפיל אל פסגתו של עמוד חשמל, וזעקות האימה של אשתו השפיעו עליו כל-כך - עד שהוא הצליח להתייצב בקצה העמוד, לקפץ על פיסת ברזל ברוחב עשרה סנטימטרים ולשיר ״ליהודים הייתה אורוה״.

    הצומיסט.

    ׳השיכור הצומיסט׳ הוא זן נפוץ ממשפחת ׳השיכורים הנסתרים׳.

    מסיבות פיזיולוגיות שונות, האלכוהול שבמעי הצומיסט נשמר באופן שאינו משפיע כלל על הצומיסט, עד לרגע בו נמצא הצומיסט בחברתם של מספר בני אדם, אז בבת אחת מתפרק האלכוהול ועולה אל מוחו של הצומיסט.

    מאפיינים מיוחדים אלו עשויים לגרום תסכול רב בקרב בני משפחת הצומיסט, שעשויים לבלות בחברתו שעות ארוכות מבלי להרגיש שום דבר מוזר. ברגע בו מגיע הצומיסט לחברתם של בני משפחה, חברים, ובמיוחד שיכורים אחרים – הוא עשוי פתאום להתנהג באופן מביך במיוחד, כאשר תמיד הוא מנסה להתבלט יותר משאר האנשים עמם הוא שוהה.

    טעויות שחשוב להיזהר מהן: הטעות הנפוצה ביותר, נעשית בדרך כלל על ידי אשתו של הצומיסט, שפולטת לצידו מתוך מבוכה: ׳אתה עושה לי בושות׳. מסיבות עלומות, מילים אלו מטריפות את הצומיסט ומובילות להתנהגויות קיצוניות. הצומיסט מסוגל לשכב על הרצפה וליילל, להשליך משלוח מנות מושקע לשלולית, ואפילו לספר לבני משפחתה של אשתו מה אשתו חושבת על גיסתה.

    חשוב מאוד להימנע ממחוות מקובלות שאמורות לאותת לצומיסט שהוא מתנהג בחוסר טקט, כגון דריכה על קצה אצבעות רגליו או צביטות קלות. הצומיסט עשוי להגיב בצרחת ׳איה׳ מביישת, להתלונן שהוא גבר מוכה, ובמקרים בהם יש אורחים רבים בבית – הוא מסוגל להתקשר למרכז לזכויות הגבר ולדרוש מקלט.

    מחקרים מוכיחים, כי הצומיסט ניזון מרגשות מבוכה שהוא גורם לבני משפחתו, ולכן ככל שהבושות יהיו גדולות יותר – ייעשו פעולותיו קיצוניות יותר. כך לשם הדוגמא, אם תפגוש אשת הצומיסט בנוכחותו את המנהלת שלה, עשוי הצומיסט לצעוק: ׳היא בכלל לא נראית כמו קרציה׳.

    הצו״ל.

    ׳השיכור הצו״ל׳, הוא זן ממשפחת ׳השיכורים המופנמים׳, ששכרותו כוללת מאפיינים של מרה שחורה, הלקאה עצמית, והרס סעודת פורים.

    סדר יום הפורים של הצו״ל כולל שתיית שני בקבוקים של יין אדום מתוק או ליקר בננה, לאחריהם פוצח הצו״ל בזעקות שבר על מצבו הרוחני הירוד, ועל כך שהוא אינו מקיים מצוות עשה כגון הפרשת פטר חמור, או חילול פרוטה חמורה.

    תהליך ההלקאה העצמית של הצו״ל עשוי לארוך שעות, במהלכן מרבה הצו״ל לפרוץ בבכי, תוך כדי שהוא מספר לאשתו המבועתת שהיא התחתנה עם ׳רשע גמור במדרגת אנטיוכוס, אחשוורוש ושעשגז׳.

    את יום הפורים יסיים הצו״ל כשראשו טמון באסלה לאחר סבב הקאות ופיו צורח במרה: ׳שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!׳.

    המוכיח בשער:

    ׳השיכור המוכיח בשער׳ הוא שיכור בעל מאפיינים דומים לאלו של הצו״ל, אלא שבשונה מהצו״ל – המוכיח אינו מסתפק בלהוכיח את עצמו, אלא הוא גומל חסד עם מכריו ומוקירי זכרו ומציל אותם מדינה של גיהנום.

    בדרך כלל, פעילותו של המוכיח מתחילה עם הגשת המנה העיקרית לשולחן, אז מתחיל המוכיח לזעוק: ׳תאיווס!״ לאחר מכן, פותח המוכיח בדברי כיבושין, שבדרך כלל כוללים סודות תורה שאינם מובנים לאף בריה. לעיתים עלול המוכיח להיטפל אל אחד מבני המשפחה שחווה לאחרונה הידרדרות רוחנית מובהקת, כזו שמעידה על פריקת עול - כמו נעיצת סיכה בדש החליפה או מעבר דירה לעיר פריפריאלית בלתי מוכרת, ולייעץ לו עצות נבונות בנוגע לניהול חיים תורניים עמוקים יותר. הדרשה תיאמר ברציפות במשך שעה, ותיפסק רק לצורך תזכורות נחוצות כמו: ״מה אתה עושה? זה בורר דאורייתא!״

    בסיום הדרשה, עשוי המוכיח להזכיר לבני משפחתו שהשקיעה עוד שתי דקות, ולזכות אותם ברגעים ארוכים של לחץ ומועקה, עד שמישהו יזכיר שהם כבר התפללו מנחה מוקדמת.

    התלמיד חוכם.

    ׳השיכור התלמיד חוכם׳, הוא שיכור ממשפחת השיכורים העדינים, והוא מתאפיין בכך שהוא מנצל את סעודת הפורים כדי להוכיח למשפחתו ולחבריו את גודל בקיאותו בש״ס ובפוסקים.

    בדרך כלל, ימתין התלמיד חוכם בסבלנות עד למספר רגעים של דממה, ואז יבקש באדיבות מהעומד לצידו לבחון אותו על מסכת מגילה בעל פה.

    מכאן ואילך, ידהים התלמיד חוכם את בני משפחתו בציטוט מדוייק, מילה במילה, של מחצית המשנה הראשונה במסכת מגילה, לאחריה הוא יעבור לצטט קטע ממסכת תענית, קטע מברכת המזון וקטע ממסילת ישרים. לאחר כרבע שעה תפקע סבלנותו של הבוחן, והוא יימלט על נפשו בעוד שפתיו של התלמיד חוכם המתנמנם דובבות ופולטות ציטוטים שונים.

    בסופו של היום, יירדם התלמיד חוכם, כאשר הציטוט האחרון שלו הוא: ״בכל כפית קטשופ יש שני מיליגרם ליקופן״.

    הרוטינה:

    ׳שיכור הרוטינה׳, הוא שיכור שמתאפיין בזיכרון מהיר וחד של שמונה עד תשע שניות.

    פעילותו של שיכור הרוטינה תתחיל כבר משעות הבוקר, אז ישמעו בני ביתו לראשונה את משפט המפתח המציין את פורים של אותה השנה.

    משפט המפתח ייבחר על ידי השיכור בקפידה. לעיתים תהיה זו הלצה שחוקה שמקורה בעלון השבת האחרון, לעיתים ינדוד השיכור אל סוגת הדרמה ויבחר משפט מרגש ומלא תוכן כמו: ׳קול דממה דקה עולה מן השמים ושר אליי את שיר המעלות׳, לעיתים יהיה זה שיר קצבי כמו: ׳בן בג-בג בן בג-בג אומר׳.

    החל משעות הצהרים המוקדמות, יתחיל השיכור לערוך שינויים בטקסט המקורי, עד שהתוצאה תהיה מרגשת או מצחיקה מספיק לטעמו. מרגע זה ואילך, יחזור השיכור על אותו המשפט במנגינות שונות ובטונים שונים, עד שהסובבים אותו ימאסו בחייהם.

    טעויות שחשוב להיזהר מהן: חשוב מאוד להקפיד על התוכן אליו נחשף שיכור הרוטינה.

    חשוב שלא להשמיע לו שירים מורכבים שדורשים יכולת ביצוע גבוהה, משום שבמקרים כאלו – ייאלצו המסובים לשולחן לשמוע אותו מזייף בטון צרוד את ׳אדרבה׳ של אברהם פריד, כאשר מסיבה מסוימת – המילה ׳חברינו׳ מוחלפת במילה ׳חצירנו׳, ומסיבה תמוהה עוד יותר – הוא מתעקש לצחוק אחרי כל פעם בה הוא חוזר על השיבוש.

    השיכור הנעלב.

    ׳השיכור הנעלב׳ הוא שיכור מסוג השיכורים שאינם מודעים לשכרותם. הוא מתאפיין בכך שלמרות שכרותו, הוא שומר על רמה גבוהה של אינטיליגנציה רגשית ומודעות עצמית, שגדלה ככל ורמת האינטיליגנציה השכלית פוחתת.

    פעילותו של השיכור הנעלב תתחיל מיד לאחר הפעם הראשונה בה יאמר מישהו לעברו את המילים: ׳אתה שיכור׳, ׳אתה מסטול׳, או ׳אתה מבושם׳. מרגע זה ואילך, יפתח השיכור בסבב הכחשות נמרצות, יטען בריש גלי שהוא אינו שיכור, יטפס על השולחן וישליך פיסות דג סלמון לכל עבר, תוך כדי מחאות נמרצות במי שהעז לכנות אותו שיכור. המהומה תיפסק רק אחר שהשיכור ישמע הבטחה מפורשת מכל בני משפחתו שהוא פיקח לגמרי, צלול כיין, וחד כמו נוצה של קרנף (ההבטחה היא על פי נוסח שקובע השיכור עצמו).

    למרות ההבטחות המפורשות, מרגעים אלו ואילך עשוי השיכור לחוש תחושות קשות של חוסר אמון, ולחשוד בבני משפחתו שהם משקרים לו. השיכור עשוי לדרוש מאשתו לבוא עמו לבית הכנסת ולהישבע בספר תורה ובנקיטת חפץ שהוא אינו שיכור. כשאשתו תסרב בטענה שהיא אינה נשבעת אפילו על אמת, יסכים השיכור להקל ולדרוש ממנה שתידור ׳קונם מכל הפירות שבעולם עליי אם איני שיכור׳. בנקודה זו, עשוי השיכור להסתפק האם לשון הנדר היא ׳אם איני שיכור׳ או ׳אם אני שיכור׳, ובחסות הבלבול – תימלט אשתו אל מקום בלתי ידוע.

    מכאן ואילך, עשוי השיכור לחוש תחושות נחיתיות קשות, ולהאשים את כל מקורביו באפליה על רקע שיכורי. הוא עשוי לדרוש מהם דרישות מופרזות במטרה לבחון את נאמנותם וכשאלו לא ייענו – הוא ייעלב עד עמקי נשמתו, וינסה להשליך את עצמו אל פח האשפה תוך כדי שהוא ממלמל ׳אם אני לא שווה כלום, אז אולי כדאי שתזרקו אותי לפח׳.

    במרבית הפעמים, ינטוש השיכור הנעלב את ביתו בעיצומה של הסעודה תוך כדי הצהרות שהוא הולך ׳למקום שבו אוהבים אותי ומעריכים אותי׳. בסביבות השעה ארבע בצהרים ייאבד השיכור, ומכאן ואילך יעבירו בני משפחתו את שארית היום בניסיונות חסרי תוחלת למצוא אותו, ובשיחות טלפון לכל מי שהוא עשוי להיות בביתו. כמובן, השיכור הנעלב לא יימצא עד שעה לפני חצות, אז יתברר שהוא ניסה להגיע לבאר שבע, שם מתגורר אחד הר״מים של הישיבה בה הוא למד לפני עשרים שנה, ואצלו ניסה השיכור לתפוס מחסה מתוך מחשבה שאותו ר״מ נשכח ׳הוא היחיד שאי פעם האמין בי׳.​
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חעחעי, הים הגדול, שולחן וכיסא ועוד 82 משתמשים85 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    הה"ד 'נכנס יין יצא דוס'
  • 4K
    • מ
    שיתוף תהליך פאנפיק ממלכה במבחן – שיתוף תהליך
  • משולש ברמודה //
    • לפני קצת יותר משנה כתבה כאן ניקית מוכשרת ושמה @7שבע7 פאנפיק קצר על ממלכה במבחן.

    אז לא הייתה לי אפילו הרשאה להגיב על הקטע היפה, אבל הקריאה שלו נתנה לי רעיון שלא חשבתי עליו מעולם: לנסות לכתוב בעצמי פאנפיק, לא רק לקרוא כמה כאלו. (משום מה הייתה לי איזו מחשבה מוזרה, שפאנפיקים נועדו לקריאה בלבד, וכתיבה שלהם רק תהרוס לי את ההנאה...)

    (אגב, @7שבע7 השם הארוך של האשכול לגמרי באשמתך ;) החלטתי בהשפעת הכותרת של הסיפור שלך לתת כבוד למקבילה העברית והארוכה למילה פאנפיק).

    בהתחלה העזתי לכתוב סתם סצנה קצרה, עם הרבה בעיות כתיבה ופיסוק לא משהו בכלל : ), רק אחרי הפרק השני התחלתי לתכנן סיפור ארוך יותר, במטרה סופית, די נסתרת בהתחלה אפילו מעיני: לקבל סיום אחר לסדרה הבלתי נשכחת – ובעיקר שונה מפדהאל.

    כן, יהיה קצת קשה להכחיש את זה אחרי ההודעות הנלהבות שלי כאן על פדהאל, וגם בפאנפיק הזה יהיה אפשר לומר שהשתרבבה פה ושם ; ) ביקורת רצינית על הספר, אולי אפילו חלקים מהותיים מהפאנפיק מבקרים הנחות מסוימות שמופיעות בספרים. אבל למרות שלפדהאל היה קשה לי באופן אישי להתחבר – יהיה לי כמעט בלתי אפשרי להסביר עד כמה השפיעה עלי הסדרה 'ממלכה במבחן' וכמה היא תרמה לכתיבה שלי.

    אם כבר, אולי זאת הסיבה העיקרית שגרמה לי להשקיע כל כך הרבה בכתיבה של הפאנפיק הזה. כבר אמר מי שאמר: פאנפיק כותבים מאהבה או שלא כותבים בכלל...

    אולי זה ברור, אבל חשוב לי לציין את זה, אחרי הכול העזתי ככה לגעת בדמויות היפות של מיה קינן : )

    מדובר בסדרת מופת. הטובה ביותר כנראה שנכתבה אי פעם בציבור שלנו. יצירת אומנות אמיתית שנגעה עמוק בלבבות של כל כך הרבה אנשים. ששנים אחרי שיצאה ממלאת אשכולות ארוכים בוויכוחים לוהטים ודעות עמוקות, ואפילו גורמת לאנשים לחפש בנרות סיפורי המשך לדמויות האהובות. (ומודה ששימח אותי לגלות שהפאנפיק הזה הפך ל'סיפור בהמשכים' המדורג ביותר בפורום, אבל אחרי שנהניתי לי קצת מהתואר הנכבד : ) אהיה מספיק כנה עם עצמי כדי לומר שאין סיכוי שסיפור ראשון שלי היה מגיע לחשיפה שכזו, אלמלא היה מדובר כאן בממלכה במבחן).

    לא שלא שחשבתי ככה לפני, אבל הבנה אמיתית על רמת ההשקעה הגיעה לי רק אחרי שכתבתי בעצמי קצת על הדמויות והעולם שיצרה הסופרת. אני לא יודעת כמה מאמץ ושכתוב ועריכה אינסופית נדרשו כדי ליצור את אותן סצנות בלתי נשכחות מהספרים – אבל אני בטוחה שזה היה קשוח. כן, גם פדהאל, עם כל הביקורת שהייתה לי עליו.

    ונכון, לא חייב לאהוב כל ספר, וביקורת זה דבר לגיטימי. אבל בכנות, לו הייתי יודעת כמה מאמץ נדרש בשביל כתיבה טובה, מניחה שהייתי טורחת לחפש טוב טוב את המיילים של הסופרים שאהבתי את הספרים שלהם, ולו רק כדי להודות להם על המאמץ האינסופי שעומד מאחור, גם אם התוצאה לא תמיד יצאה מושלמת.

    אם לא קראתם את הסיפור ואתם מתכננים לקרוא – פה יש קישור לסיפור המלא. מכאן והלאה הקריאה על אחריותכם בלבד... מלא מלא ספוילרים בהמשך : )
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ברסלבית148, אוראל סולטן, י"ג מידות ועוד 37 משתמשים40 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    סימנתי לי לקרוא את שיתוף התהליך וסוף סוף הגעתי לזה וואו משולש איזה השקעה! וכיף לקרוא את התהליך...
  • 3K
    • נ
    שיתוף תהליך יחידאי - איך זה קרה
  • נודד //
    • אז איך קרה הדבר הזה?

    אולי עדיף להתחיל מן ההתחלה...
    לפני כמה שנים באחד מלילות חנוכה יצאו להם זוג נחמד לטיול חנוכיות.
    האישה, שלמדה בצורה מקצועית כתיבה יוצרת שנים לפני כן, והרגישה שחיידק הכתיבה לא נותן לה מנוח, העלתה את הנושא במהלך הטיול. בעלה, שהחזיק מעצמו עוד מימיו כתולעת ספרים אובססיבית, כותב מעולה ומבקר ספרות משכמו ומעלה, הסכים נחרצות שצריך לעשות משהו עם הכישרון המבוזבז הזה.
    הגיע הזמן לכתוב ספר.
    על מה?
    זה חייב להיות משהו חדשני, יצירתי, משהו מסעיר!!
    הרהור לפה, מחשבה לשם, והאישה זורקת – אולי ספר פנטזיה!
    הבעל, שחיבב פנטזיה על שלל סוגותיה עוד משחר נעוריו הנהן בהתלהבות.
    הם עשו סיבוב פרסה, חזרו הביתה, הקלסר מימי החוג נשלף, כוס קפה, דף חלק ו... תקציר העלילה כבר מקבל צורה.
    נכתב קטע אחד, ועוד אחד ואולי אפילו שניים ו...העסק נתקע.
    מה קרה? החיים עצמם.
    ילדים, עבודה, חגים וכו' וכו' מידי פעם הנושא עולה, נכתבים כמה פרקים ו... נשלחים למגרה.
    ואז... יום אחד במהלך בירור יסודי באינטרנט על התקנת ספסל אחורי ברכב סטיישן, אני (כן, ניחשתם נכון!) נתקל בפורום כתיבה של פרוג.
    נרשם לאתר, ממתין שלושה חודשים, מתקבל לפורום כתיבה ו...מתמכר קלות לעולם הכתיבה. (ומה עם הספסל אתם שואלים? בסוף קנינו רכב 7 מקומות. הפחידו אותנו מידי מתאונות שרשרת...)
    אני משכנע את אשתי לנער את האבק מהסיפור ההוא ולהעלות את מה שכבר נכתב לפורום, הרי בלאו הכי הספר לא ממש זז.
    היא משתכנעת והסיפור עולה.
    קטע ועוד קטע מתפרסמים ואנשים מגיבים, ובעוצמה!!
    אני מתפתה לשלוח את ידי גם כן בכתיבת קטעים בספר, למרבה הצער התגובות על מה שכתבתי חיוורות בהרבה, ואני נאלץ להודות ביני לבין עצמי שעדיף להותיר את הכתיבה למוכשרת שבינינו (אל דאגה! הקטעים ההם נמחקו או שוכתבו עמוקות בגירסא הסופית).
    התגובות עושות את שלהן, אשתי ממשיכה לכתוב במרץ, ואני זז באלגנטיות למשבצת המבקר/ יועץ. הספר ממשיך להיכתב, להשתכלל, לעבור כמה וכמה עריכות יסודיות, ולקבל תפניות שהופכות אותו ליצירה חדשה לגמרי.
    והנה הספר הגיע אל משפט הסיום.
    פקקי השמפניה נחלצים (שוופס בטעם ענבים), מוזמנת הסוויטה הנשיאותית של מלון "פור סיזנס" היוקרתי (שבת אצל ההורים) ו...הגיע הזמן לחפש הוצאה לאור.
    מכיוון שסוכם עוד בשלב מוקדם שהיא הכותבת, ואני ה"אמרגן", אני משנס מותניים ומגבש רשימת אופציות להמשך. עורכים, מגזינים(כסיפור בהמשכים) הוצאות לאור פרטיות וממוסדות
    אחרי כמה ימים השגנו כתובת מייל כלשהיא שקשורה ל"אור החיים", ניסחנו את הפנייה בצורה המושכת ביותר, ו...שלחנו.
    אחרי פחות מחצי שעה! קיבלנו תגובה ידידותית מאוד שמזמינה אותנו לשלוח את כתב היד או פרקים מתוכו + תקציר מפורט, הם יישלחו ללקטורים מטעמם ובמקרה והספר ייבחר הם יצרו קשר.
    חולפים כמה ימים ואני משכנע את אשתי שלפי מה שאני מתרשם מניקים שונים בפרוג, הסיכוי להיבחר על ידי הוצאת ספרים הראשונה ששלחנו אליה היא קטנה מאוד.
    החלטנו ללכת על עריכה ואז לנסות שוב. פנינו לכמה עורכים, גיבשנו עמדה, וכמעט סגרנו עם עורכת. ברגע האחרון ניסינו את מזלנו במייל נוסף ל"אור החיים", שתהה בנימוס תוך כמה זמן בערך נקבל תשובה, כי חשבנו ללכת לעוד כיוונים וכו' וכו'.
    שוב התגובה לא איחרה לבוא - "מאוד ייתכן שכן, נעדכן בימים הקרובים".
    עצרנו כמובן את סגירת החוזה עם העורכת, המתנו בקוצר רוח משווע, הכולל תיזוז עצבני בסביבת המחשב, וריענון של דף המייל אחת לדקותיים, כן, גם בשעות שהתרנגול מכחכח בגרונו לקריאת השכמה, והנה ההודעה סוף סוף נוחתת.

    הספר נבחר.

    מתואמת שעה לשיחה טלפונית, ובה מתוודעת אשתי לראשונה עד כמה זכינו.
    מסתבר שישנו פרויקט (כבר שנה שלישית) בהוצאת אור החיים בשם "פרויקט הכוכבים סופרי העתיד" במסגרתו ממיינים לקטורים מטעם ההוצאה את עשרות (האמת, על פי ראיון שמצאנו באיזשהו אתר עם הבוס - מדובר במאות! בשנה) כתבי היד שנשלחים אליהם, ובוחרים מתוכם ששה ספרים שראויים בעיניהם לתואר סופרי/סופרות העתיד ושזכאים למעטפת הנרחבת שמעניקה ההוצאה.
    מבלי לדעת הגשנו את הספר להתמודד לתואר והוא אכן זכה.
    עברנו כמה ימים גדושי אופוריה ולחץ לסירוגין, כשבסופם נחתם חוזה נדיב בין אשתי להו"ל, ומכאן קווינו שהדברים יתחילו להתגלגל.
    אבל הבורא חפץ אחרת...

    לא אלאה אתכם בפרטי העיכובים שנוצרו, חופשה של המו"ל, בחירת עורכת, חגי תשרי, ואז אסון שמחת תורה והמלחמה שבעקבותיה, חילופי עורכות עקב אי התאמה, ועוד ועוד. כל אחד מהנ"ל גרר עיכוב של שבועות!!
    ושעון החול ממשיך לטפטף בעקשנות לעבר הדד ליין שנחקק בחוזה...
    אבל הנה, סוף טוב הכול טוב, עם המון סייעתא דשמיא והרבה מאמץ אינטנסיבי מצד כל הנוגעים בדבר הסתיימה העריכה (עם העורכת שוודאי מוכרת לרבים מכם     @ליאורהA ) העימוד המושלם(על ידי @Carrot ) והכריכה המרהיבה בביצועה של אוריה עומר, כשהגות הכריכה ופיקוחה על ידי גב' יהודית היימן.

    הספר הוגש למו"ל ולנו נותר לנשום עמוק, וסוף סוף - להירגע.
    בימים שנותרו המתנו בקוצר רוח עד שצו איסור הפרסום מטעם המו"ל הוסר, ושחררנו את האצבעות על המקלדת...
    לכם נותר לרוץ לחנות הספרים הקרובה. (זהירות בכביש) או לחילופין, לתפוס תור בספרייה (בתקווה שהתור יגיע לפני שייצא הספר הבא ...)

    אז כפי שכתבתי, לולי העידוד, הפירגון, וההערות המדייקות, סביר שהספר היה נותר להצהיב במגירת קובץ הוורד ולא היה זוכה לחזות בנועם זיו המכבש והדיו. על כך נתונה לכם תודתנו העמוקה.
    בנוסף אציין שהרבה מאוד מן הידע שצברנו לוקט מן המאמרים העשירים והמחכימים שבפורום הזה (בפרט המאמר של @מ. י. פרצמן על איך מוציאים ספר. וגם של @ליאורהA על צורת העבודה מול עורכת) ומדיונים נרחבים בנושאים מגוונים, אז תודה לכל הכותבים באשר הם.

    לעת עתה אני מתכוון להיעלם מן הפורום ולהניח לכם לפרגן/לבקר/ או סתם לרכל בנחת מאחורי הגב.
    בעזרת ה' אני מקווה ביום מן הימים להעלות מאמר, בו אפרט את הטיפים שליקטנו לאורך המסע של הספר, מן המחשב - אליכם בערסל שבגינה.

    ועד אז היו שלום!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, אביגלוש, נעמה :) ועוד 77 משתמשים80 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    טוב, אז כמובן שכבר קניתי את הספר (לשבת שעברה!) חוזרת לעדכן. מתוק מדבש! מסר מהמם! אהבתי! אהבתי...
  • 2K
    • א
    שיתוף תהליך הספר "סדר הפוך"
  • א. פרי //
    • בסיעתא דשמיא הספר "סדר הפוך" מודפס בימים אלו.

    "סדר הפוך" הוא ספר מתח ייחודי ומשעשע, שמביא עלילה יצירתית ועצמאית.
    כרגע החלטתי להדפיס 100 עותקים בלבד, גם כי לא מצאתי הפצה לחנויות וגם מכיוון שאין לי כרגע אפשרות לממן הדפסה של עותקים נוספים.
    ובמידה ויהיה ביקוש לספר אדפיס עותקים נוספים אי"ה.

    מבחינה אישית, הפקת הספר היא סוג של סגירת תקופה בשבילי.
    היום אני הרבה פחות נאיבית ממה שהייתי בתחילת הדרך, אני מכירה את עצמי יותר ויודעת שמה שהכי מפחיד אותי זה להפסיק להיות 'אני' - האותנטית, לכן אני גם חוששת מהצלחה גדולה כי אני מבינה שכשאתה מצליח אתה מפסיק להיות 'אתה' והופך ל'אישיות'.

    אני מאמינה שאנחנו מאוד דומים ומאוד שווים, וההצלחה היא רק של בורא עולם, ולא שלנו, כבני אדם.

    דוגמה:
    את הכריכה של "הצעה לסדר" עשיתי בבית הדפוס. אני לא מבינה בכריכות ולא בגרפיקה, כך שהגרפיקאית של בית הדפוס עשתה מה שביקשתי ממנה, והתוצאה: כריכה פשוטה עם כמה אלמנטים: כנסת ישראל, מגבעת וכתר.
    לא למדתי מטעויות, וגם את הכריכה של "סדר הפוך" ביקשתי מבית הדפוס לעשות...
    אבל בורא עולם עזר לי ובאותה תקופה בית הדפוס יצר שיתוף פעולה עם מעצב מקצועי והכריכה יצאה מקצועית להפליא.

    מבחינתי - היתה זו אותה פעולה, לבקש מבית הדפוס ליצור כריכה - אך ההצלחה היא של בורא עולם, שסובב כריכה מקצועית ומתאימה.

    *

    אני חושבת שבהוצאה לאור של ספר יש שני רבדים: הרובד של התהליך של הכותב מול עצמו והרובד של התהליך של כתיבת הספר עצמו, שנכתב ואמור להיות מוגש לציבור הקוראים.

    התהליך של הסופר זה תהליך חשוב מאוד, אבל פחות רלוונטי לקוראים.
    היום אני מבינה שהתנאי לכתיבה טובה זה מודעות אישית שהיא חלק מכריע בתהליך.
    כשאתה, ככותב, עובר תהליך של מודעות אישית, אתה לומד ולומד ולומד על טבע האדם. על המניעים, המחשבות, תהליכים וכו'.
    הכתיבה נעשית עמוקה יותר, ובה בעת היא יכולה להשאר שיטחית וקלילה.
    מודעות אישית זה תהליך קצת מביך, כי קשה להיות מודע ל... ול...
    ולעובדה עד כמה אני משקר אפילו לעצמי.

    בעניין זה: אתמול היתה לי שיחת טלפון עם קרוב משפחה, תלמיד ישיבה שעבר בחיים וכיום מתמודד.
    דיברתי איתו וניסתי לעזור לו ותוך כדי כך הבנתי עד כמה כיף להיות מודע לעצמך באופן נכון ובריא!
    הגעתי איתו למסקנה שהרבה מהבעיות שלו נובעות מכך שהוא מעביר על עצמו ביקורת.
    "לא להעביר ביקורת על עצמי? אז איך אדע להיות בסדר?" שאל.
    "האמת שהאדם מטיבעו שואף להיות בסדר, אנחנו טובים. הטבע שלנו זה לא לדבר לשון הרע, בטבענו אנחנו רוצים להיות טובי עין. הביקורת היא זו שגורמת לנו להתעסק ברע... תפחית את הביקורת העצמית ותקבל על עצמך את מצוות התורה כי זה בריא וטוב לך, ולא לאף אחד אחר", אמרתי לו.
    אני חושבת שמודעות אישית מספרת לנו עד כמה אנחנו לא-מי-יודע-מה, כך שהתנאי למודעות הזו היא לשלב עם אהבה עצמית וחוסר שיפוטיות כלפי עצמנו (וגם חוסר שיפוטיות כלפי הזולת), מתוך הבנה שאנחנו טובים מעצם טבענו, ומצוות התורה מכוונות אותנו לטוב אמיתי.

    לגבי הספר - "סדר הפוך" הוא מציג ז'אנר של ספרות ספקולטיבית.
    היום, לאחר כתיבת שלושה ספרים, אני כבר לא יכולה לומר אם הספר טוב או לא כי אני מבינה שאני משוחדת... בה בעת שאני מודעת לחסרונותיו המובהקים.
    ראוי לציין שקוראי הבטא שקראו את הספר שיבחו וציינו שמדובר בספר חשוב עם מסרים טובים ועלילה יצירתית,
    והעובדה שהם היו מסוגלים לקרוא את הספר במלואו כבר מעידה שהספר טוב, לדעתי.

    ומשהו שקשור לפרוג: בקרדיט בספר לא שכחתי לציין תודות לקהילת הכתיבה בפרוג.

    אמנם הספר יופק כרגע ב- 100 עותקים אך כמובן שבכוונתי להדפיס עוד במידה ויהיה ביקוש, כך שאשמח אם תוכלו להיות המשווקים של הספר. שיווק עולה הרבה כסף, ואין כמו שיווק של הקוראים.
    כך שאשמח אם תפיצו את המידע על הספר ועל אתר המכירות החדש שלי (קישור לאתר בחתימה) לכמה שיותר אנשים.

    ואם הספר יודפס בעותקים נוספים אשתדל לעדכן בהמשך אי"ה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: איש ברמה, מנחם דרורי, כוכב מאדים ועוד 17 משתמשים20 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    תודה! אני מבינה שלא כל מה שברור לי ברור לכולם... הקובץ של "הצעה לסדר" שהעליתי הוא לא הקובץ של...
  • 3K
    • נ
    שיתוף תהליך סוף סוף זה קורה – יחידאי – ספר פנטזיה / מתח למבוגרים, יוצא לאור
  • נודד //
    • ליוויתם אותו עוד כשהיה בחיתוליו, פרגנתם, נתתם טיפים, ביקורת בונה ומועילה, ראיתם אותו צומח ומתפתח ופתאום... הוא נעלם.

    קיבלתם הבטחה שהסיפור הזה לא ישאיר אתכם באמצע הדרך וישקע אט אט במצולות הפורום, כמו סיפורים בהמשכים רבים כל כך. חיכיתם בסבלנות ראויה לציון לקיומה של ההבטחה, - והנה הגיעה העת לפרוע את שטר החוב.

    "יחידאי – המסע מתחיל" עולה, בעזרת ה', על מדפי חנויות הספרים.

    אז מה ומתי זה קורה בדיוק?

    הספר, והסופרת שנבחרו על ידי הלקטורים של הוצאת "אור החיים" במסגרת "פרוייקט הכוכבים – סופרי וסופרות דור העתיד", יקשטו, בעזרת ה', את דוכני חנויות הספרים בסוף השבוע.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, מימיי, נעמה :) ועוד 73 משתמשים76 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    B
    brachy 100
    וואו! עכשיו גמרתי את הספר פשוט מדהים!!! אני אכתוב יותר בהרחבה אחרי שאני אגמור לעבד את הסיפור....
  • 2 8K
    • ח
    שיתוף תהליך מגיע לי מזל טוב!
  • חדוי לינד //
    • הבכור שלי נולד.
    כרגע גם המז'יניק. אבל ימים יגידו...
    3ריקוד מז'ורי.png

    כבר לפני כמה שנים, כשמאסתי בכל ספרי ה'טיפול רגשי' שהיו לא תואמים מציאות במקרה הטוב, או שרלטנים במקרה הגרוע.
    הבטחתי שאכתוב סיפור טיפולי, עלילתי, נאמן למקור.

    התחלתי לכתוב.
    היה משהו מאד מלמד בלקחת את המסר שאני רוצה להעביר לקוראים. להניח אותו בצד.
    להתקדם ולפתח רק את גיבורי הסיפור, את העלילה, את האישיות של כל אחד מהם.
    למחוק עוד סצנה טיפולית. ועוד סצנה טיפולית.
    ולסמוך על הקוראים שהם מספיק אינטליגנטים. אני לא צריכה לכתוב בכל עמוד כמה טיפול רגשי הוא חשוב. או לתאר לפרטי פרטים סיטואציות טיפוליות.
    נתתי לגיבורת הסיפור להוביל אותי דרך החוויה שלה.
    ובסופו של דבר, היא הביאה את המסר שלי בסאב-טקסט שלה.
    כי אם בניתי היטב דמות שעברה וחוותה טראומת טרור, שכול, כאב וחיבור. כל השאר פשוט יבוא מעצמו.
    משחקי תפקידים שעשיתי לה/איתה.
    שאלונים וראיונות בלי סוף.
    הביאו אותה אותנטית כל כך והיא כתבה את עצמה.
    למרות שלפעמים היא החליטה לשתוק. כמה שדחקתי בה שעורכת העיתון מעיפה אותי עוד שניה מכל המדרגות. ואני מבטיחה לה שאם היא לא חוזרת לעצמה, אין ספר. אין.
    היא ידעה להפגין, אז הייתי צריכה לכתוב לבד.
    הרגישו את ההבדל.
    כשהיא חזרה בתשובה, חזרה לעצמה. ביקשתי ממנה לתקן את הפרקים שכתבתי לבד.
    והיה מרתק למצוא את ההבדלים בין הפרקים בעיתון לפרקים המעומדים לספר.

    החלק המסויט ביותר, היה בהוצאה לאור כספר.
    לעדן ניסוחים, לרכך סצנות.
    עורכת ספרותית.
    עורכת לשונית.
    גרפיקאית לכריכה.
    מגיהה.
    כריכה.
    מעמדת.
    כריכה.
    מגיהה.
    כריכה.
    מעמדת.
    פריסת דפוס.
    העתק שמש.
    מעמדת.

    והבטחתי שבספר הזה, לא ימצאו שום שגיאה לשונית או דקדוקית. שום.
    מצאו כבר. אפשר לשבת רגוע.


    זהו, הספר יצא לאוויר העולם.
    אחראית על הכריכה     @סטודיו מנטה האלופה.
    אחד הדברים המיוחדים בעיני זה שיתופי העבודה הנוצרים בבמת פרוג המכובדת
    גם בזכות האשכול המפורט של @מ. י. פרצמן יכולתי להרגיש בטוחה יותר במרחב.
    לדוג' להגיד: "ומה עם העתק שמש, מה הצפי?" כי לולי האשכול, לא בטוח שהייתי יודעת שיש מושג כזה:oops:


    מילה אחרונה והמלצה ממני?!
    תבחרו לכם גיבורי סיפור נחמדים וחמודים. או שאתם אוהבים אותם אהבה עזה, או שונאים אותם באותה מידה.
    שתי הרגשות האלו חיוביים מאד.
    תכינו להם תעודות זהות.
    תעבירו אותם ראיונות עבודה וקבלה קשוחים.
    שבו איתם על ספסל בגינה.


    ועוד משהו קטן,
    איומים על גיבורי ספר לא מועילים הרבה.
    יציאה משותפת של הסופר/ת עם גיבור/ת הסיפור לכותל או להבדיל לוופל בלגי, הוכח כיעיל הרבה יותר.
    3ריקוד מז'ורי.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, רו"חית, אוראל סולטן ועוד 87 משתמשים90 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חדוי לינד
    תודה. באתרים של הנ"ל
  • 1K
    • הדוויג
    שיתוף תהליך פרויקט של פעם במאה שנה
  • הדוויג //
    • בחודשים האחרונים זכיתי להיות אחד מראשי צוות התוכן בפרויקט יומי - פרויקט מהפכני שנועד להנגיש את לימוד הגמרא לכל יהודי.
    זו הייתה (ועדיין) משימה מאתגרת ושאפתנית מאוד. בשורות הבאות אבקש לחלוק אתכם את האבנים שמהן מורכב המבנה האדיר הזה.

    הרב שניאור זלמן כהן - היזם והמייסד שעומד בראש הפרויקט האדיר הזה - השקיע מאמצים ומשאבי עתק כדי לבנות פלטפורמה חדשנית ללימוד הגמרא.
    פלטפורמה שפותחה בהשקעה של קרוב ל-2 מיליון ש"ח(!) וכוללת ביאור חדש, יחד עם עוד מגוון פיצ'רים נלווים, כמו אפשרות למצוא חברותא וללמוד איתו דרך האתר, מערכת חכמה של דרבונים ויצירת מוטיבציה, ועוד שלל פיתוחים מעניינים שעשויים להביא למהפכה של ממש, לפיה כל אדם צריך ויכול להתענג מלימוד גמרא.

    אחת הבשורות של הפלטפורמה, היא הביאור של הגמרא. הרב כהן גייס את כותבי התוכן הטובים ביותר (ואותי....) על מנת ליצור ביאור שכתוב כולו בעברית מדוברת, זורם ומרתק לקריאה, תוך שמירה על מיקוד ובהירות מירבית.

    הגמרא היא טקסט מאוד קשה לפענוח. היא לא מנוקדת, לא מפוסקת, כתובה בשפה זרה, ובנויה על דפוסי חשיבה שאנחנו לא מורגלים בהם ביום יום. היא לא מדברת בשפה שלנו, תרתי משמע.

    קיימים בשוק כמה וכמה ספרי ביאורים לגמרא. החל משטיינזלץ, דרך חברותא, ועד שוטנשטיין ומתיבתא. המכנה המשותף לכולם הוא שהם מתרגמים את הגמרא עבור מישהו שכבר יודע ללמוד. הוא מכיר את הלך החשיבה של הגמרא, אלא שהוא לא מכיר את הסוגייה הספציפית.

    ב'יומי' באנו עם גישה חדשה. אנו לא עוסקים רק בתרגום מילולי, אלא בתיווך והנגשה של הגמרא לעברית של 2023. המטרה שלנו הייתה שקריאת הביאור תהיה נעימה וחווייתית ככל האפשר, ממש כמו לקרוא עיתון להבדיל, ושהלומד יוכל להבין את הגמרא מאפס גם אם הוא לא מכיר את המושגים הכי בסיסיים, או גם אם הוא בסוף יום עבודה מאומץ.
    כך לדוגמה במקום להשתמש בביטוי 'גזירה שווה' בחרנו במונח 'השוואת מילים כפולות בפסוקים'. במקום 'קניין' - כתבנו 'פעולת העברת בעלות', וכן הלאה. כל שורה בגמרא תורגמה לשפה המדוברת בימינו.
    יחד עם הביאור, מופיעות בצד פינות שמרחיבות את המושגים שהוזכרו בגמרא, סוקרות את דמויות החכמים שהוזכרו בדף, ואת 'כללי התלמוד' - צורת החשיבה של הגמרא.

    לאחר כל ההשקעה הרבה, התוצאה - פשוט מענגת.
    אנשים נכנסים לאתר ולומדים דף גמרא אחרי דף גמרא, בחשק ובעניין. זה משנה חיים.


    צפינו מראש שיכולות להיות כל מיני התנגדויות לפרויקט. החל מעצם העובדה שהוא מתקיים במרחב וירטואלי ולא בספר מודפס כמיטב המסורת, יש שיאמרו שהוא מבטל את עמל התורה, ואולי בכלל לא ראוי לתרגם את הגמרא לעברית מדוברת.
    אין לי תשובות נחרצות על זה. השאלה היא מה האלטרנטיבה. ברור שאם מישהו יכול ללמוד בכולל בעיון - אין סיבה שהוא ירצה להצטרף ליומי, (אם כי גם אנשים שיודעים ללמוד סיפרו שכשהם קוראים את הפירוש הם מבינים את הגמרא ברמה אחרת ומתחברים אליה הרבה יותר).
    אבל אם נדבר על מישהו שהיה רוצה ללמוד והוא פשוט לא מגיע לזה, או מישהו שמעולם לא התחבר לגמרא, או אדם שלא מצליח להבין את הגמרא, או אפילו יהודי מתקרב שלא למד בחיידר ורוצה ללמוד גמרא לראשונה בחייו. לאנשים כאלה אין אלטרנטיבה. הם לא ישבו ויתנדנדו מול גמרא בהוצאת טלמן.

    מישהו אמר לי "גמרא באפליקציה? זה נראה לך לעניין?", אמרתי לו "ולגלול סטטוסים כל היום זה לעניין? אז בוא. אם אתה כבר במסך, לפחות נביא אליך גם את הגמרא לתוך המסך"...


    כששאלתי את הרב שניאור כהן מה מניע אותו להשקיע כל כך הרבה, הוא הסביר לי: "לימוד הגמרא הוא הביטוי של צורת החשיבה היהודית. כל יהודי צריך שיהיה לו בראש הרבה גמרא כדי להיות קשור לקדוש ברוך הוא ולחשוב כמו יהודי. תמיד ציער אותי לראות שיש כל כך הרבה יהודים שלא מתחברים לגמרא או חושבים שגמרא זה לא בשבילם. גמרא זה בשביל כל יהודי".


    עד כה הצטרפו ליומי כבר כמה אלפי משתמשים, מהארץ ומהעולם.
    החזון הוא ליצור 24,000 חברותות של לומדי גמרא מכל שכבות העם, להגיע לכל פינה בעולם היהודי ולהאיר אותו באורו של לימוד הגמרא.
    בשנת תרפ"ג יצא לדרך המהפך של לימוד הדף היומי. בשנת תשפ"ג יצא לדרך המהפך של לימוד הדף - ב'יומי'.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שלמה.ל., שמוחה, יודעלה ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 2 3K
    • נ
    שיתוף תהליך מה קרה ליחידאי?! (ספור פנטזיה בהמשכים למבוגרים ונוער)
  • נודד //
    • מכיוון שקיבלנו תהיות מקוראים (כולל בפרטי) שעקבו אחר הסיפור וביקשו לדעת מדוע הוא נעצר. אשמח להבהיר כמה דברים.
    ראשית מגיעה לכם, הקוראים, התנצלות.
    הבטחנו שהספור בהמשכים לא יזנח בשלב כלשהוא וישאיר אתכם במתח באשר להמשכו כפי שקרה בסיפורים רבים אחרים.
    והנה חלפו להם כמה וכה חודשים מן הפרק האחרון שהעלנו.
    אז סורי על זה.
    והנה ההסבר:
    ככל שהתקדמה הכתיבה התברר שחלקים שכתבנו כאן צריכים לעבור שכתוב רציני משתי סיבות.
    א. רמת הכתיבה של חלקם הייתה בלתי מספקת בלשון המעטה (ספויילר - קטעי כתיבה שכתבתי אני מתקופתי הראשונית בפורום. [בשונה מאשתי שלמדה כתיבה יוצרת ברמה גבוהה, הייתי צריך להשתפשף בתחום ולכן הקטעים המעטים שכן כתבתי נאלצו להימחק או להשתכתב עמוקות]).
    ב. עם העריכה התברר שנכון יהיה לשנות את סדר העלילה בעניינים רבים, כך שנושאים רבים צריכים להיכתב ולהחשף בשלבים מאוחרים יותר של הספר.
    במצב שכזה העדפנו לסיים את העריכה הסופית סופית סופית וכו' וכו' ולהציג בפני הקוראים את הספר במתכונתו הטובה על גבי מדפי חנויות הספרים.
    העדפנו גם להניח לאשכול לשקוע בתהומות הפורום ולתת לקוראים חדשים להנות מן הספר כשייצא לאור בצורתו הטובה, ולא לחשוף אותם לקטעים הפחות מוצלחים, ולפרטים המיותרים שנכתבו באשכול כאן.
    בתוך המרוץ של העריכה הסופית וכו' נולד לנו בן בשעטו"מ. והספר נזנח בתוך סחרחורת של לידה, שלום זכר, ברית. ואז נקיונות לפסח, פסח וכו'.
    והנה אנחנו כאן!!
    בקיצור -
    תירוצים כמו חול ואין מה לאכול (או לקרוא).
    השורה התחתונה:
    אנחנו מקווים בתקופה הקרובה לתת לספר את הדחיפה האחרונה ולהיכנס סוף סוף למו"מ עם מלקטרים, הו"ל, וכל המסתעף.
    בעז"ה ככל שהעניינים יתקדמו נעדכן אתכם/ן
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, M . A, kshir ועוד 30 משתמשים33 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נודד
    ואז לקבל תגובה "לבבית" למייל ש- הספר כתוב ממש יפה, אבל אולי היה עדיף כן להשאיר את... מהגרסא...
  • 965
    • נ
    שיתוף תהליך יומנם של אבודים - מאחורי הקלעים
  • נ. גל //
    • מי שעוקב, כרגע מתפרסם פה בפורום סיפור בהמשכים בשם "יומנם של אבודים".
    למי שלא, נספר כי מדובר בסיפור אלגורי, בו הדמויות (הידועות לזמן זה) נקראות שפי, רוף ולו. הן תקועות יחד על אי בודד עד שימלאו את תפקידן בו ויעברו לעולם הבא. אופס, סליחה. לאי הבא.

    הסיפור נכתב מפרק לפרק, בשונה מהרגיל אצלי. 0 בישול. גג בישול של מנה חמה.
    לפעמים זה הולך ככה:
    "שפי?" אני שואלת. בעדינות. נזהרת כמה שרק אפשר.
    "לא." הוא עונה, עצבני. "מה עכשיו?"
    "אתה יכול בבקשה לעדכן מה עובר עלייך?"
    שפי מעקם את אפו. "יש משהו לא הוגן בזה שבגללך אני תקוע במקום שבו כל הזמן עוברים דברים, את יודעת?"
    אני מהנהנת קלושות. "בסדר, ואחרי שעברנו את זה, התנצלות וכולי. אני צריכה להעלות פרק, מה העניינים?"
    הוא מושך כתף. "דברי עם רוף, שיכתוב הוא הפעם."
    לחצ/י כדי להרחיב...
    ואכן פרקים מסויימים נכתבים בשם רוף, פשוט כי לשפי אין כח להסביר את הצד שלו בעניין.
    ככה זה, דמויות שנבנות מקבלות חיים משל עצמן, ולכי תרדפי אחרי הרוח. או אחרי השפיות, ספציפית במקרה הזה.

    יש גם פעמים מרנינות יותר, בהן המצב הוא:
    "אהלן." אני זורקת ערימת דפים חדשה על האי. "קדימה, תתחילו לכתוב."
    "את מה?" רוף מנער את כף העץ משאריות אוכל, מוודא שהאש כבויה.
    "מה... שהיה." אני מציעה. "מה עבר היום?"
    "הכנו דגים." מסייע שפי. "ואכלנו בננות."
    "ותפוחים." מזכיר רוף. "זה היה על הבוקר."
    אני מעפעפת. "יפה, יפה מאוד." רוחי קצרה עליי. "אז מה בעצם עוד עשיתם?"
    הם מחליפים מבטים. "כלום." עונה רוף לבסוף בפשטות. "היינו אמורים לעשות משהו?"
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כן, דמויות אמורות לעשות משהו.
    בשביל זה הן נכנסו לתוך סיפור.
    וכאן מתחיל תהליך מייגע של שאלות.
    "מחר, נגיד." אני מציעה. "אולי שמישהו כמעט יטבע?"
    רוף ממצמץ. "למה?" הוא תוהה. "הים שקט."
    "אבל אתם באי אלגורי." אני מזכירה. "כל מה שצריכים זה סערת רגשות כדי לטבוע, כן?"
    "לי אין סערות." ממהר שפי לחתוך את השיחה.
    חיוך זדוני מתגנב על פניי.
    "אני לא ראיתי ולא שמעתי!" זועם שפי. "איפה האולר, רוף?"
    "קח." מעביר לו רוף. "לא הבנתי, למה זה טוב?"
    אני מעבירה את מבטי ביניהם. משערת שהתשובות שלי לא ימצאו חן בעיניהם. "בשביל העלילה." אני עונה בקצרה לבסוף, מעשה סופרת. "אז רוף, זה סגור? מחר אתה דואג ששפי יטבע?"
    רוף מהנהן בחוסר שביעות רצון. "שיחנק או לשחרר לפני?" הוא מברר בענייניות מבואסת.
    אין לי ממש תשובה. רק הרגע חשבתי על הרעיון בכלל. "נראה." אני פוסקת. "כשהוא כבר יהיה במים נראה מה משרת את העלילה."
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כמות הרעיונות שעולים ויורדים בפרק זמן של שבוע יכולה להיות עצומה או זעירה, הכל תלוי באורכו של השבוע אצל הכותבת.
    לפעמים, שבוע מספיק כדי ליצור עלילה ל3 פרקים קדימה. לפעמים הוא מנפיק רק 5 שורות חדשות.

    איך שומרים על קצב?
    ובכן, משתדלים.
    כשמצליחים - מה טוב.
    כשלא... נו, כנראה בשביל זה אלוקים ברא את סיוטי הלילה:
    "תגידי לי!" השריקה זועמת מעל ראשי.
    "מה?" אני פוקחת עיניים. מחוקה מעייפות. איזה יום היום?
    "שום יום!" הזעם מנער אותי. "את באמת חושבת שזה לגיטימי להשאיר אותי ככה עם שני החברים הנודניקים האלה?"
    זו לו. אני מזהה סוף סוף. מתהפכת לצד השני. "שבוע הבא." אני פוסקת מתוך שינה. "יהיה משהו מעניין בפרק..."
    "אני לא אוהבת שקרים." מסננת לו. מפחידה גם בחלומות. "יש לך עד מחר להעלות פרק, אחרת גם מחר יהיו לך חלומות עליי."
    אני רוצה להגיד שזה לא כזה גרוע, ושהיא אחלה דמות סך הכל. אבל היא לא אוהבת שקרים, אז אני מתהפכת שוב לצד הראשון ומקווה להחליף חלום.
    לחצ/י כדי להרחיב...

    בעיה נוספת שנוצרת מהקונספט, היא העובדה שאני לא ממש שומרת את הפרקים אצלי...
    כשאני מתיישבת לכתוב, אני צריכה להיכנס לפרוג, לחפש את האשכול (שכמובן לא שמור בקיצורי דרך, עוד בעיה בפני עצמה), לקרוא את הפרקים האחרונים ולהיזכר מה בעצם אמור להיות ההמשך מכאן.
    כל מה שרשום אצלי זה תרשים קטן על חתיכת דבק נייר, שאמור להביע את השתלשלות העלילה בקודים המובנים רק לי. וכאשר הדמויות לא יודעות מה יקרה בפרק הבא - הן מסרבות לבצע מהלכים מוגזמים מדי, ולכי תתמודדי עם סרבנות בלי רמטכ"ל...

    מסקנתי מהתהליך:
    עדיף לכתוב סיפור יחסית רצוף, ולא לגלות את העלילה ממש בו זמנית עם הקוראים. קצת ספייס לא מזיק לדמויות, וכנראה גם לכותבים אותן. אם כי לא בכל סיפור זה אפשרי, ולפעמים אין ברירה אלא להתמודד עם מצב נתון.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נאו ממש, ניק 144552, חיפאית!!!! ועוד 47 משתמשים50 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    זה טוב ממש! וזה עוד יותר מפליא, איך הפרקים כתובים נהדר, והרצף מובן ממש, תמשיכי להנות אותנו...
  • 1K
    • א
    שיתוף תהליך בנושא ספר שצריך לצאת לאור
  • א. פרי //
    • שלום לכם

    (כתבתי שאפסיק לכתוב בפורום כתיבה כדי לא לתפוס את המרחב – כי הכתיבה שלי מסוימת מאוד, אבל הפוסט הזה מביא נושא אחר..)

    לפני זמן מה סיפרתי כאן על הרצון שלי להפיק ספר שיביא תכנים בנושא יציאה לאור.

    ביקשתי שתשלחו חומרים ובאמת שלחתם דברים ממש יפים והספר ערוך אם כי תמיד אפשר להוסיף תוכן נוסף.



    יש לי נסיון בהוצאה לאור כי את הספר "הצעה לסדר" הוצאתי לאור בעצמי, זה לא מסובך.

    יתכן שגם את ספרי הבאים אבחר להוציא לאור בעצמי, כך שאין לי בעיה לשלוח את הספר לדרכו.

    אבל מדובר בקצת יותר מ"סתם ספר" שחשוב לי להוציא לאור.

    למען האמת לי אישית לא חשוב להוציא אותו לאור בשבילי, אלא אני חושבת שהוא יכול להביא תועלת עצומה לכולם.

    מה התועלת שספר כזה יכול להביא?

    יציאה לאור/מימוש עצמי היא דרך מצוינת לחוות את העולם ולהתקדם.

    כל אדם צריך/ חייב לאפשר לעצמו לקדם את הכשרונות שלו – וזה תנאי בסיסי לחברה משגשגת ותקינה.

    חשוב לציין שלחברה כולה אמור להיות אינטרס ראשון במעלה להעביר ידע ועידוד ושכל אחד יבין שהוא יכול!!! (כי כשיש יחידים שמצליחים ומתקדמים החברה כולה מתקדמת, זה מדהים! אולי האנשים המצליחים פחות מבינים בערך העצום הזה, אבל דווקא אני, שאני הייתי בשני צידי המתרס יכולה להעיד עד כמה זה חיוני).

    מתוך נקודת המוצא הזו החלטתי שהספר הזה אמור לצאת בגדול, אני מוכנה להפיק אותו בלי מטרת רווח כמובן, ואפילו מוכנה להשקיע זמן בלי תמורה, אבל חשוב לי שהספר יצליח בענק.

    זאת אומרת – שיגיע לכל אדם שצריך אותו, משהו כמו ספר טלפונים. שיהיה בכל בית.

    בלי זה – פחות שווה לי להוציא אותו לאור. כי המטרה היא שהתכנים יהיו נגישים לכולם, אין לי מטרה סתם להוציא אותו לאור בלי הדהוד רציני, דווקא בגלל התוכן שלו.

    אז ניסיתי בשבועות האחרונים להציע שיתופי פעולה עם: משרד התרבות, מערכות עיתונים, חברות כדוגמת תלמה ותנובה וכו', אגודות וארגונים בנושא מיזמים לטובת הציבור, רובם חזרו אלי (חוץ מהעתונים) אבל מצאו תירוצים למה לא.

    אז חשבתי למה שהציבור לא יתרם למען המיזם הזה?

    מכיוון שאני ממש עסוקה בכתיבת הספר הבא שלי וגם כעת חופש ואין זמן גם ככה, רציתי להעביר את המיזם הלאה, כך שאם מישהו כאן מוכן ליטול על עצמו את המשימה – אשמח להעביר לו את התכנים, ואת דרכי הפעולה האפשריים להמשיך עם זה הלאה אם כי אמשיך לפקח על ההתקדמות בעז"ה.

    זה צריך להיות אדם אלטרואיסט או אפילו מישהו שמוכן להשקיע כדי להרוויח כסף, כי בהחלט אפשר להרוויח כסף ממיזם כזה (כמו שדפי זהב מרוויחים למשל).

    אם בשבוע הקרוב ימצא מתנדב/ת (שכאמור יוכל להפיק מזה רווח, וזה יכול להיות צוות של מתנדבים) אז אעדכן בעזרת ה'.

    במידה ולא – אצטרך לקחת את הפרויקט ולנסות לקדם אותו בעצמי. אעשה זאת כנראה בהמשך, מכיוון שכרגע אין לי זמן כל כך.

    אשמח אם בכל זאת כל אחד מקוראי הפוסט הזה יחשוב על הדברים (ולא משנה עד כמה הוא כבר הצליח לצאת לאור, כי מדובר בנושא חשוב ואף אחד לא יכול לדעת איפה ובאיזה צומת הוא יקבל תועלת מהתקדמות של מישהו אחר). אז שכל אחד יחשוב על הדברים מזווית ראיה נדיבה וכללית, בלי אינטרסים צרים, ואם יש פה אנשים שיש להם קשרים עם דרגים גבוהים (כמובן שאין כזה דבר דרגים גבוהים אלא כולם צריכים להיות בשביל אחד ואחד בשביל כולם בלי קשר לכמות הכסף/הכבוד/המעמד/הכישרון שקיבלו במתנה משמים!) שיכולים לסייע לקידום המיזם החשוב הזה – אז זה יהיה נפלא שמישהו שיש לו יכולות יקח חלק במיזם הזה.

    כי הציבור שלנו חייב להתקדם וזה בלתי אפשרי להיווכח עד כמה אנשים טובים נמצאים כשבויים בתוך אינטרסים של אנשים שלא רואים אף אחד, אלא רק את עצמם. (ואין כאן ביטוי כלפי התנהלות ספציפית כי כולנו אינטרסנטים וככה צריך להיות), למרות זאת חשוב כבר לפתוח את העיניים סוף כל סוף ולהבין שלכל אדם מגיע להתקדם, לזכות לביטחון כלכלי ולערך עצמי בצורה שווה, כי כולנו שווים.

    אנחנו כציבור לא צריכים תלושי מזון וקצבאות, אנחנו לא מסכנים! (לפי דעתי המדינה צריכה לתת קצבאות בסיסיות לכולם, אבל בעין טובה ולא מתוך זלזול באזרחים).

    התנהלות המדינה (בטח זה משמים) דחקה את הציבור שלנו במשך שנים לעמדה הזו בה אנו צריכים: להיחשב כאוכלי חינם, בלי יכולת לראות את האופק, לרדוף אחרי עצמנו כי אנחנו אשמים בהכל! אנחנו לא טובים רוחנית, לכן יש צרות בעולם! אנחנו לא טובים גשמית, לא עובדים ולא יצרנים! מישהו ניסה לתת לציבור שלנו עבודות? הזדמנויות? אפשרות כלכלית בסיסית? מישהו לימד את הציבור ונתן לו כלים אמיתיים להתקדם, חוץ מלהעביר ביקורת?

    זמנה של ההתנהלות השערורייתית הזו צריך לעבור מהעולם.

    אנחנו אנשים שווי זכויות, אנשים נדירים עם איכויות ומגיע לנו לחיות ברווח כלכלי, אישי, נפשי וחברתי בלי לחשוש מהצל של עצמנו ובלי להיות נתונים ונתינים של מישהו.

    אני עברתי מסע אישי עם עצמי ואני מודה לבורא עולם על כך. ואין לי צורך להתנצל בפני אף אחד גם אם אני לא מושלמת או אם יש לי הפרעה/חיסרון כזה או אחר!

    אני טובה כמו שאני וכל אחד מאיתנו טוב כמו שהוא.



    (לאחרונה הייתי אצל אשת מקצוע שבגלל שהיא למדה הרבה שנים היא כנראה מאלה שמרגישות מורמות מעם אז בגלל התהליך שעברתי השתדלתי להסתכל עליה כשוות ערך, למרות שהיא התנהגה בהתחלה בהתנשאות מעליבה, למשל אמרה לי לא להתקרב עם הכיסא לשולחן אלא לשמור מרחק ודיברה בזעף, אבל לא נעלבתי וגם לא התנשאתי עליה חזרה, אלא הצלחתי לשמור על יחס מעולה כלפיה, בסיום הפגישה היא ממש יצאה מכליה והתלהבה! אמנם נשארתי אותו טיפוס מתמודד שאמור בעיני אנשים מסוימים להתנצל על עצם קיומו, אבל העולם כבר לא ימכור לאנשים כמוני את החשיבה המטופשת שאני לא שווה כי אני מתמודדת, אני שווה וכל אדם שווה, ולכל אדם מגיע להיות הגירסא הטובה של עצמו בלי לחשוש מה חושבים עליו).



    אז באמת כולנו צריכים ויכולים לקדם את עצמנו ואת העולם, כך שאשמח לכל סיוע בנושא הספר, מכיוון שזה לא ספר שלי ולא הפרויקט שלי – אלא זה של כולנו!
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: מנוחה שלמה, YOM&TOV, גודגוד ועוד 5 משתמשים8 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    אני רואה צורך להסביר את הדברים שכתבתי בהודעה המצוטטת, כדי שלא ייחשב שכתבתי מתוך התנשאות חלילה...
  • 814
    • ר
    שיתוף תהליך לשתף אתכם - תהליך כתיבת קטע. אשמח לדעתכם על כל שלבי התהליך. חמש בלונות.
  • רואים שקוף //
    • השבוע, שמעתי -כמו רבים, מן הסתם- את נאומו של ביבי נתניהו, ראש ממשלת ישראל. הנאום שעוד ייזכר בספרי ההיסטוריה כ'נאום הבלונים'. ואולי יימחק מספרי ההיסטוריה. תלוי מי יהיה שר החינוך דאז. אז בעתיד, ה'אז' של 'ימלא שחוק פינו', או של קצת לפני.

    תיכף כששמעתי את הנאום, הבטחתי לעצמי, אני חייב לשמור לי את הקטע הזה, לקחת את הנאום ההוא, ולעשות ממנו קטע. איזו כתבה, איזה מאמר, משהו עם תוכן, משהו עם לקח. מוסר השכל. ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים.

    ההבטחה הייתה בגדר הבטחה בינונית במשך כמה ימים, כזו שתלויה ועומדת, איני יודע מה לכתוב והאם, איני יודע איך לכתוב ומדוע.

    אתמול בערב, עדיין לא התבשל אצלי רעיון. החלטתי שאשאל בפרוג לפחות על כיוון, אולי יוכלו לתת רעיון למוסר השכל, והמשל יהיה מוכן מאליו. הנמשל יהיה מובן מאליו. החלטתי. והחלטתי לבצע.


    לא באמת, האמת שאתמול החלטתי שאני יושב לכתוב ויהי מה. ככה ב-1 בערב. אבל כך הוא שיתוף של תהליך...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, מנוחה כהן, M . A ועוד 3 משתמשים6 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מנוחה כהן
    מנוחה כהן
    נהנתי לקרוא ולעקוב אחרי התהליך! הפתגם הזה שייך לרבי מקוצק...
  • 659
    • א
    שיתוף תהליך מתחושת גדלות - לכתיבת ספר על נפוליאון בונפרטה
  • א. פרי //
    • תחשבו על זה שאתם נמצאים בתודעה שלכם במקום נעלה, חושבים שאתם מי יודע מה, בטוחים בכך שיש בכם משהו גדול, בשורה חדשה, ואז מגלים שזה בעצם שגעון. ממש מאגרא רמה לבירא עמיקתא. (הכוונה היא לא סתם שאתם מעריכים את עצמיכם - אלא בגלל שחוויתם הרבה השפלות והגעתם למקום נמוך אז אתם שואפים להגיע לאיזון ובטוחים שיש בכם משהו מעל כולם).

    זה היה במהלך המסע שלי להתקדם ולממש את כשרון הכתיבה שלי. (אני מתמודדת עם בעיות רגשיות/נפשיות, שהשנים לא היטיבו עימן, והמסע הזה היה עבורי מייגע ומאתגר מאוד).

    ואז, במהלך היציאה שלי לאור, בעקבות כמה התרחשויות, נפלה לי ההבנה: יש לי שגעון גדלות.

    הייתי אז בסיבוך עם תחושת רדיפה על ידי עצמי, וחשבתי שכל העולם נגדי.

    ואז – ההבנה הזו היתה סוג של קש ששבר את גב הגמל.

    באותה תקופה חיפשתי רעיון עליו אוכל לבסס את הספר השני שלי, היו לי פה ושם רעיונות דלים מאוד. והייתי במצוקה כי בספר "במה ללא קהל" היתה אמירה שצריך להתקדם, ולא משנה התוצאה. ורציתי להגשים את האמירה הזו...

    ואז פתחתי ויקיפדיה על 'שיגעון גדלות' וחיפשתי שם מידע, והגעתי לדמותו של נפוליאון.

    התחלתי לקרוא את המידע עליו וקצת התעודדתי, כי איכשהו אם החוקרים טוענים שהיה לקיסר המעניין הזה שיגעון גדלות אולי זה לא כזה נורא..

    כך עלה בדעתי רעיון לסיפור מסקרן ואפילו נועז:

    איש עסקים ישראלי עשיר, שיתעמת מול דמותו של נפוליאון בונפרטה!

    התחלתי לכתוב את הספר, הרעיונות זרמו ברוך ה'.

    בכל זאת ברקע היתה ההפרעה הזו, שככל שנהייתי מודעת לה יותר היא התגברה, כאילו איזו רוח הזויה נכנסה בי.

    זה היה מביך מול הקוראים, רציתי להודיע להם מי אני, ושלא צריך לקחת ברצינות את הכתיבה שלי.

    מה הם קוראים את הדברים שלי בכלל?

    זה היה אתגר רציני, מצד אחד לדעת שהדברים צריכים להכתב ומצד שני לדעת שאני לא רוצה להיות קשורה אליהם.

    כיום, במבט אל התקופה ההיא -אפשר לומר שהכתיבה שלי בהתחלה – של הספרים "במה ללא קהל" ו"קוד נפוליאון" לוותה בהרבה קשיים ואני שמחה ומודה לבורא שהיום אני במקום אחר, לטוב ולמוטב.

    שכן אין לי כרגע כ"כ את הצורך החזק הזה שיקראו אותי ולהיות במרכז וכו', אך אני מזכירה לעצמי שעם כל הכבוד לזה שבורא עולם זיכה אותי להגיע לשלווה נפשית בעניין הזה, הרי שזו חובתי להשתדל להמשיך לכתוב ולנסות להעביר הלאה את המחשבות והמסקנות שהגעתי אליהן.

    היום בחסדי שמים אני מבינהה שעלי להמשיך ליצור ולכתוב, לא ברור לי לאן הכתיבה שלי תתקדם, אבל בכל זאת אתם בטח מבינים מה המסר שלקחתי מהמסע המשמעותי הזה...

    בנוסף, אני מזכירה לעצמי שהכל בגדר השתדלות. גם החזרה שלי לפורום, שעבורי היא מביכה למדי, היא סוג של השתדלות.

    בסך הכל רציתי להיות אדם רגיל, נורמלי... אך החיים לקחו אותי לכאן, כי כנראה לכל אחד יש מסע בו הוא צריך/חייב להביא את עצמו לידי ביטוי ולהוציא לפועל את חלומותיו וכשרונותיו.
    וככל שהבור בו האדם נמצא גדול יותר - הרי שעל ידי חיבור לבורא עולם הישועה יכולה להיות גדולה ומשמעותית יותר. כמו שנאמר: יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך.

    הערה: במהלך המסע שלי פגשתי בדמויות שעברו מסע דומה לשלי וזכו להגיע גם כן לאותן הבנות כמו שלי, מה שאומר שאני או המסע שלי פחות חשובים, אלא יש כאן אמירה: שכולנו שווים לפניו יתברך ולכל אחד יש מסע משלו אך לכולנו יש מטרה משותפת אחת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אננס מצוי, נקורפדע, אש קודש! ועוד 17 משתמשים20 //
    0 תגובות
  • 2K
    • א
    שיתוף תהליך כמה מילים על הספר "הצעה לסדר"
  • א. פרי //
    • "הצעה לסדר" הוא ספר שהייתי הכי שלימה עם כתיבתו, המסרים המשולבים בו שבו את ליבי, את רובם לא ידעתי, או לא ידעתי שאני יודעת, עד לרגע בו הם נכתבו.

    צפיתי מהצד על העלילה הנכתבת ממש כמו סופרים רבים שמספרים שהדמויות, תוך כדי כתיבה, תופסות אישיות ומדברות בעצמן.

    אני מאוד התחברתי לספר מכיוון שהוא מביא תהליך מופלא – בו הגיבור נעשה תלותי ובהמשך משתחרר מתלות באדם שהיה משמעותי עבורו.

    מאז שהתחלתי לכתוב התחלתי להבין הרבה דברים – המרכזי שבהם זה את עניין התלות שמגיע אלינו כשאנחנו חווים חולשה או קושי – אז אנחנו מנסים למצוא מישהו להישען עליו, זה לא מצב אידיאלי כי המצב הטוב הוא שנהיה חזקים ועצמאים, ולא נצטרך אף אחד – גם לא מבחינה מנטלית.

    ועכשיו לחלק הכיפי - החסרונות:)

    החיסרון המרכזי בספר הוא שמרוב להיטות להוציא אותו לאור בזמן – נראה לי לפני חגי תשרי - אז דילגתי על ההגהה. מה עוד שהוצאתי אותו לאור באופן עצמאי ולא מצאתי הגהה בפרק זמן כה קצר.

    יש בספר שגיאות הגהה נראות לעין – ואני מאמינה שבעין מקצועית יש הרבה יותר שגיאות. רק שלמדתי לסלוח לעצמי, מתוך תקווה שהחידוש שבספר יפצה איכשהו על חסרונותיו. (הוא בטח לא יפצה! מה לעשות...)

    כשכתבתי אותו חשבתי שהוא כל כך חשוב ומשמעותי עד שהייתי בטוחה שהוא חייב להיות בכל בית!

    אך בתכל'ס זה הספר שנרכש פחות משאר הספרים שלי, זאת אומרת - הרבה הרבה פחות (בינתיים).

    בספר הבא אשקיע הרבה יותר בעזרת ה'. אני לוקחת את הזמן שלי בכתיבה, אולי יותר מידי. כבר אין לי את הרצון הזה שהניע אותי לכתוב כדי לשנות את העולם.

    בעוד הספר "הצעה לסדר" הוא מאוד פשוט, אין בו תחכום כמעט (אולי כי אני לא יודעת להתחכם) הרי שבספר הבא יש הרבה יותר פעולה, ויהיה בו גם תחכום רציני, משהו שאני עצמי מתקשה לתפוס, ולכן לוקח לי זמן להבין מי נגד מי ומה המקום של כל אחד בפסיפס הזה.

    בתפילה שה' יאיר את עינינו להבין מה טוב ומה פחות.

    אם תרצו לקבל את הספר בקובץ דיגיטלי במייל ללא תשלום אפשר לשלוח בקשה למייל peri33550 שטרודל נקודה קום

    בהודעה הבאה מספר קטעים מהספר "הצעה לסדר".    צפה בקובץ המצורף 1339279
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מוריופ, AUVI, rachelita ועוד 8 משתמשים11 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    בעקבות פניות רבות על קבלת הספר "קוד נפוליאון" בפורמט דיגיטלי - ניתן לרכוש בקישור את הקובץ...
  • 2K
    • C
    שיתוף תהליך איך *לא* הופכים פוסט בפרוג לכסף? מבחן ארוך טווח
  • castamir //
    • לפני כמעט שנה, בתקופה הווקאלית של תשפ"א, פרסמתי כאן את הפוסט "שירת העצבים. מאת זמרים בעלי שם. ומשפחה."

    בפוסט הזה, למי שלא קרא (ויש הרבה כאלו...), ניסיתי להציג בזווית מחויכת את תעשיית הפיכת כל שיר חסידי מפורסם לשריד ווקאלי שלו.

    לסיום, הופיע הקטע הבא:

    נכתב ע"י castamir:
    במעבר חד", בישר הקריין, "נעבור לשיר "עוקר הרים" של הזמר הצעיר והמבטיח, שמולי ברנד". זה היה השלב בו מיהרתי לסגור את הרדיו במעבר חד. רק זה חסר לי עכשיו, לחרב גם את השיר המופלא הזה.

    שמולי ברנד, כבודו במקומו מונח כל זמן שלא פותח את פיו. קולו צלול כנהמת מיילך קאהן; דיוקו הלשוני כפסוקי בני גנץ; עושרו הקולי כעושר טוביה החולב; וסולמותיו כחבלים. מה אשמע ממנו עכשיו, "חוקר ערים בתוך-ענן דג דג"?

    דפדוף על הסקאלה העלה שתחנת האם החדשותית, משדרת כעת יום התרמה לעמותת "אוזן קשבת". חזרתי בחשש אל התחנה המוזיקלית, מכין אוזניים לנזק.

    ואז נשמע קולו של שמולי ברנד מכריז בהתלהבות: "אני כן באתי לעולם להיות תלמיד חכם, עוקר הרים וטוחנן דק דק"...

    נחה דעתי.
    לחצ/י כדי להרחיב...

    בשעת כתיבת הדברים, מיותר היה לציין כי לא זו בלבד שאין זמר בשם כזה (שכל כולו פארודיה על "שולי רנד"), אלא שגם שיר כזה בגרסה ווקאלית אין, ובטח שאין שינוי כזה בשיר שלא קיים. הקטע כולו הוא היפותטי, תיאורטי, דמיוני, ספקולטיבי, מומצא, מצוץ מן האצבע, אשלייתי, אלגורי, אסי וגורי, ניצה ולחם.

    עד פה הכל היה ברור, סגור וחתום. האשכול שקע במצולות ארכיון ואפילו כשניסה לקפץ מעט כדי להסיר מעליו אבק ושומנים, הוא נתקל בחומת איסור ההקפצה האימתנית.


    א-בל! (תופים)
    טוויסט בעלילה!

    לפני שישה ימים, בפרוש עלינו העונה הווקאלית של תשפ"ב, הפציע שוב הזמר החסידי המקסים בעל הקול הערב מלך הווקאלי מאיר חג'בי, בשיר חדש: "עוקר הרים" ווקאלי!

    ו...?

    כמובן. שינוי קטן ובודד בתחילת השיר. הנה הוא לפניכם בצילום מסך:

    1652254623179.png


    כן כן, בלי המילה כן, אבל בדיוק השינוי המתבקש הזה: אני באתי לעולם להיות תלמיד חכם!


    אז מה רציתי לומר? כמה דברים:

    1. עניין פעוט, כן? את כל קטע של הקרדיטים, האחוזים, התמלוגים, הדיבידנדים - אפשר להעביר ישירות לחשבון הבנק של אימא שלי. את הפרטים תוכלו לקבל בתיבה הפרטית. אין ספק שלזמר מוכשר כזה או למפיקים שלו יש חשבון פרימיום בפרוג. מחכה להודעה.

    2. לאלו שקוראים את הטור כיום (ויש גם כאלו, אבל הרבה פחות מאלו שלא קוראים בכלל לא אז ולא עכשיו), הצהרה חשובה: הקטע לא נכתב לתיאור המציאות. אולי המציאות נכתבה בעקבות הקטע (כנראה שלא), אבל בשעתו הוא היה פרי מוח קודח בלבד.

    3. מצד שלישי, מפיקים יקרים, אם בחרתם לאמץ את השינוי בשיר מתוך הקטע הזה, אז שימו לב גם למה שנאמר שם על קול צלול, דיוק לשוני, עושר קולי וסולמות. הכול בא יחד בעסקת חבילה.

    4. ובגדול, אם נמשיך לראות נזק לאשכול ההוא לאורך זמן, על ידי כל אלו שייהנו פחות מהקטע בעקבות קיום הדברים במציאות - מרשי ואני והוא נשקול תביעת פיצויים משמעותית. ט.ל.ח


    אשריך, מאיר חג'בי האלוף. אוהבים את השירים שלך! וד"ש לשמולי ברנד.
    1652254623179.png
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מתן מאור, רות ב., משולש ברמודה ועוד 101 משתמשים104 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    ההמחאה התקבלה. אולי זה ההסבר?
  • 2K
    • RACHELIZ
    שיתוף תהליך פספוסים
  • RACHELIZ //
    • קרה לכם ש:
    ישבתם שעה-שעתיים, כתבתם, כססתם, המשכתם לכתוב, ליטשתם, קראתם, יחסית אהבתם, הלכתם לישון, משהו קצת פמפם לכם, חשבתם, אהה, קאט, מחקתם איזה קטע?

    ברוכים הבאים למועדון.
    כאן המקום לשיתוף קטעים שמהיום תחשבו למחוק או כאלו שלא באמת מחקתם ושמרתם בתחתית הדף, כי מה, תוותרו על מילים שילדתם?

    ו... שתפו אותנו למה מחקתם.
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, Yeshivish, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 14 משתמשים17 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    טוב, לא חשבתם שהרעיון נזרק אלי בנבואה, אז אני מתחילה: בסיפור שכתבתי לאתגר הנוכחי, ממש כאן...
  • 506
    • ב
    שיתוף תהליך כתבתן פעם סרטון תדמית או שיווק?
  • ביזנסטורי - אילה //
    • אם בא לך ללמוד קורס תסריטאות
    אצל התסריטאית יהודית פסל
    את מוזמנת להצטרף לקבוצה של נשים שאני מארגנת בבית שמש.
    זה הולך להיות קצר,
    יעיל,
    ממוקד,
    ובעלות הגיונית לחלוטין.

    אם את מעוניינת להצטרף
    תוכלי לכתוב לי במייל 8589740אין לכתוב כתובת מייל (להחליף את הסולמית בכוכבית)
    • תודה
    Reactions: רות גולדבלט1 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    תודה לכל הפונות, כרגע כבר לא רלוונטי. תודה.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה