קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים
בהיותי איש צעיר לימים חשקה נפשי לחנך ילדי ישראל, להיות חלק מהמערך המופלא הזה של המחנכים, להיות חלק מאלו שבונים, מהנדסים ומתכננים את הדור הבא, דור העתיד של עם ישראל. זה דבר מאד מרגש, אני יושב מול כיתה, יש מולי הרבה תלמידים, לכל תלמיד יש את הנקודות המיוחדות רק לו, וכך אני מתחיל לצעוד בדרך חדשה, דרך שרבים הסוללים אשר התוו את דרכה, דרך המסורה לנו מדור דור עד אבותינו הקדושים, ואני, 'נהג חדש' הנני, מנסה, מגשש, באפילה מעט.

ואז מגיעות להן ההתמודדויות הראשונות, פתאום ילד, שאתה מאד אוהב, פתאום הוא מפריע למהלך השיעור, ולעתים אני מרגיש שהוא עושה את זה בדווקא, הוא ממש מפריע לי, לא אכפת לו שזה קשה לי, שאני לא יכול כך להמשיך ללמד, שלא אדבר על כך שיש מקרים בהם הייתי חוזר הביתה ומחליט שאני מודיע למנהל ש'אני עם זה סיימתי', אך לא, צועדים, ממשיכים.

מה אומר ומה אדבר, הזמן עושה את שלו, חולפת לה שנה, חולפות להן שנתיים, ופתאום ה'נהג החדש' הולך ונהיה ותיק, לאט לאט ההתמודדויות קטנות, ואני - איך שאומרים - שולט במצב, בקיצור, אני כבר נהג וותיק, אני יושב בכיתה רגוע, מסירת השיעורים חולפת לה בכהרף עין, והכל על מי מנוחות.

ואז, אז נוגעת בי נקודת התבוננות חדשה, הלא לעתים ה'נהג החדש' הוא מאד מסכן על הכביש, הן כל עיקול בדרך משבש לו את כל הנהיגה, הוא פוחד מכל אדם שסוטה אל נתיבו, לא קלה לו הדרך, ואילו ל'נהג הוותיק' הכל הולך בקלות, אך לעתים הוא כבר נהיה 'מסוכן לסביבה', הוא, שכבר מרגיש בטוח כל כך בעצמו, בדרכו, עד שלעתים הוא לא עוצר לבדוק, לחשוב, אולי אני נוסע מהר מידי, אולי לא תמיד אני מציית לתמרור 'עצור!', לאור אדום, או שהוא עדיין רק כתום מהבהב, אני כבר כזקן ורגיל, רץ את הדרך, אולי לא תמיד מתבונן אל הצדדים, אל צדי הדרך, בשוליים, שם נמצאות להן הסכנות, שם נטושות להן מכוניות שלא הצליחו לעמוד בעליות הקשות, או אלו שהתדרדרו להן במורדות ובעיקולי הדרכים.

העיקר ש'נהג וותיק' הנני?! העיקר שאצלי כבר הכל בסדר?! אני רגוע?! אך מה עם ההתבוננות על הדרך, מה קורה עם אלו שצועדים לצדי, איתי.

וכך אני חושב על כיתתי, תלמידי היקרים, כמה התבוננות צריך בכל יום, בכל שעה, הנה יש איזה תלמיד שכבר תקופה שהוא יושב לו בסוף, שכוח מעט, ועדיין לא הקדשתי מספיק זמן לחשוב היאך אני מעורר בו שוב את כוח הרצון, את המוטיבציה להמשיך, לעלות, לדעת שהוא יכול אם רק ירצה, ולעתים אני חושב, אולי היה כדאי שתמיד ארגיש כ'נהג חדש', תמיד ירעדו ידיי כשהן אוחזות בהגה, אולי כך גם אם לא אהיה מספיק רגוע, גם אם אצא אל התלמוד תורה בחששות ובלב כבד, אך עיני תהיה פקוחה, תהיה לי את הערנות שאולי תהיה מספקת כדי שלא תצא תקלה מתחת ידי.

חושב אני עלי ועל כל העוסקים במלאכת הקודש, מלאכת החינוך, אחריות גדולה על כתפינו, אין זה מספיק שהכיתה 'נוסעת', שהכל מתפקד כראוי, צריכים אנו להקדיש כל הזמן מחשבה על היחיד, על מכוניות בצד הדרך, לבל ידך ממנו נידך.

וה' יתברך יעזרנו, אמן.
כל החנויות כבר נסגרות כשאני חוזרת מהעבודה. אני הולכת בקצב של צב ישיש, מזהה את הדרך אפילו בעיניים עצומות (ניסיתי, אל תגלו).
ריבוע האור של אור החיים מציץ אלי מהעיקול, ספרא השמן לא ממהר להכנס פנימה ולהגיף דלתות. הלקוחות שלו מגיעים- בדיוק כמוני- ממש בשעות הללו.
אני מעיפה מבט חשדני על הספרים החדשים, אף אחד לא קורא לי משם. אף ספר לא מדבר אלי ולא מבקש ממני לקחת אותו. נס.
צלילים מוכרים, ולא מוכרים מדגדגים לי באוזן, אני כבר ממשיכה ללכת- ואז חוזרת לאחור באחת.
אברהם פריד שר לי באוזניים בקול פעמונים, והמילים שלו- המילים שלו, אני מכירה אותן לגמרי אפילו שלא שמעתי אותן מעולם.
"באש ובמים, עם ישראל חי,
מתחת השמים, עם ישראל חי
עם התורה בלי שום מורא (איי...)
עם ישראל חי וקיים"----
בפעם השלישית השיר הזה הוא כבר חבר טוב שלי, אני הולכת לישון איתו, שרה אותו למחרת בבוקר, מנגנת אותו בצהריים ובערב כולם מוכנים לתת לי יותר מפרוטה בשביל שקט.

בכיתה י"א השתתפתי בתחרות המנונים מטופשת. לא בטוחה אפילו שהבטיחו איזה פרס לכיתה המנצחת.
הדבר החיובי בתחרות הזו הייתה חוברת שהדריכה לכתיבת ההמנון המנצח ושעת- הדרכה אישית עם מורה.
המורה שהדריכה אותי התגלתה כאישיות שקטה, נבונה וקצרנית במילים. היא הקשיבה לסקיצה שלי והנידה בראשה. המקצב טוב, המילים והמסר נכונים, אבל-
וכאן שמעתי את המשפט שידעתי מייד שיילוה אותי לאורך זמן.
השיר הזה לא נותן שום חיבור לקהל. המנון חייב לדבר את מי ששר אותו. תתחברי לקהל, תני לו לשיר על עצמו ואת עצמו. תכניסי כמה מילים מוכרות מההוי שלהן.
מילים פשוטות, הכי שיש, מסר נוגע; ואל תטיפי מוסר , בבקשה (-:
אז במקום "שמעי בת האזיני, התחברי אל בוראך, תני לו את נפשך והסכיתי לרוח לבך" (טל"ח) כתבנו שם "אני שומעת את השיר הזה ומתגעגעת, מתחברת לשמיים מביטה אל תוך המים שומעת את אדוות הלב" (נניח.)
כמובן שחברותי פסלו את השיר הזה מפאת רמתו הילדותי והיעדר בלתי נסלח של הגיגי- ערב נוגים ומשפטי מוסר נוקבים.
הנחתי להן לכתוב אותו בעצמן.
הן לא זכו :)

ארבע שנים אחר - כך כתבתי ביחד עם חברה טובה את שיר- הבית למוסד לנערות מתמודדות.
השיר הקודם, אם נדבר רק על המילים ולא על מנגינת האבל המלודרמטית שלו, היה תפארת המסיונריות. "שמעי בת וראי, ואל תלכי בעקבות העלה הנושר" (למה לתת להן רעיונות?...) "הצמדי לגזע העבות קחי ממנו הכוחות, התחזקי, התעודדי בכל ליבך" :(

השיר שאנחנו כתבנו נשמע ככה:
"פותחים לך שערים אל תוך הבית.
גם אני פותחת לך, אחות
זה המקום, להתקרב ולאחות
אנחנו יחד אוהבות ומתחזקות
יש חום בלב,
זה בית של שמחה, כולנו משפחה...
עמוק בתוך הלב, כשטוב וכשכואב".

אני רוצה לדבר על מה שקרה כשהצוות והבנות שמעו את השיר הזה בפעם הראשונה.
כולן בכו.

זה מה שקרה לי כששמעתי את השיר של פריד.
אני רוצה שתשימו לב מה הוא עשה.
הוא לקח את המילים הללו: "כי-תעבור במים איתך-אני, ובנהרות לא ישטפוך: כי-תלך במו-אש לא תיכווה, ולהבה לא תבער-בך". (ישעיהו מ"ג, ב)
אלו מילים שמדברות על אהבת ד' לעם ישראל, אבל הן- לבד במנגינה יפה ומשמחת ככל שתהיה, לא היו הופכות לשלאגר.
אברהם פריד הוסיף להן כמה מילים פשוטות, נוגעות: באש ובמים- עם ישראל חי!
מתחת השמים- עם ישראל חי!
עם הבורא, עם התורה, בלי שום מורא
עם ישראל חי לעולם!''
מילים שמדברות עלינו, מילים שאנחנו שרים אותם על עצמנו.
המילים הללו, הפשוטות, הנוגעות. שמדברות על עם ישראל, שמדברות עליי. הנוסטלגיה הזו, המנגינה הפשוטה והשמחה,
החיבור אל תוך תוכי.

אז זה לא ממש משנה אם אתם כותבים שיר או סיפור. אם אתם ממש רוצים למכור משהו או דווקא לתת אותו חינם אין כסף.
אל תצטעצעו. אל תתנשאו. תתחברו לאנשים. בואו ממש בגובה העיניים ותדברו איתם מתוך הרצונות, השמחה והכאב שלהם. בשפה שלהם. תנו להם גאוות יחידה ("עם ישראל חי!"), תגדישו את החיבור שלהם לקהילה ("עם ישראל חי וקיים!!!"....)
תמכרו את המוצר שלכם כמו שהם היו רוצים אותו ולא כמו שאתם הייתם רוצים שייראה.
ולעולם- לעולם אל תטיפו מוסר, אל תשכנעו ואל תשמשו בשירותי טלמרקנטיג (:
לפני כן אני מבקשת אם ניתן להשאיר את הדיון בנושא עצמו על מסר גלוי וסמוי בספרות. ולא למסר הספציפי העולה מהסיפור שיופיע להלן.

אתמול נמחק כאן אשכול אודות הסיפור של גוטמן, היו שצידדו בעד היו שצידדו נגד, בכל מקרה בביקורת נאמר שהמשפט שחזר על עצמו לאורך הסיפור הוא: "כל באיה לא ישובון". והדיון היה על עצם המשפט אם הוא נכון או לא.

אח"כ קראתי את הסיפור ונדהמתי, המשפט יוצא שוב ושוב מפיו של אדם בדיכאון עמוק לאחר ניסיון התאבדות - יאוש מוחלט מהחיים, ובבד בבד הוא נוקט בצעדים לפני המוות של אדם שבהחלט מודע לצד הנכון של המפה. מה שמשנה את משמעות המשפט לחלוטין מהמסר הסטנדרטי.

כמוכן, חבורת הליצים שלו משהגיעו לפתח קברו ושמעו את סיפור יומו האחרון כפי התיאור של גוטמן עצמו, השילו מעצמם כל בדל חיוך וצחוק - זאת אומרת גם הם, עדיין, למרות ההתמכרות הקשה - עדיין די צלולים בשביל לדעת מהי תכלית החיים.

אז מה המסר?
"כל באיה לא ישובון" ה"י אין סיכוי גם על סף המוות?
או מסר חזק הפוך, למרות היאוש, הדרך הנכונה ברורה?

ובצורה אחרת,
מה חזק יותר, המסר הרשמי או המסר הסמוי אל אף שיהיו כאלו שלא יבחינו בו?

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה