קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
הודעה חשובה- עליה המונית לבעל "חוק מרפי" - הקטן מרפי שר"י טפו טפו.

היום ומחר יצאו אוטובוסים רכבות ומסוקים לקברו של בעל "חוק מרפי" על מנת לשפוך שם מים, נפט, קוקה קולה ואקונומיקה וכן לירוק על המצבה. זאת לאור אלפי כשלונות שונים ומשונים שארעו מאז ניסוח החוק ועד היום.
לכל המעוניינים להצטרף לנסיעה: נא להתלבש בבגדים חמים (למרות מזג האוויר החורפי השוכן בהרי אוראל- מקום קבורתו של הפרסונה נון גראטה הנ"ל), בגדים קיציים, ולהצטייד בכפפות, כינין, אנטיביוטיקה, וזיקוקים לאותת לכוחות החילוץ.

המסע מיועד להרפקתנים בלבד! יש לקחת בחשבון שככל הנראה הרכבות יסטו ממסלולן, המסוקים יופלו בזה אחר זה ע"י נשרי ענק שיקלעו לרוטרים, האוטובסים יתקעו לאחר סתימה קשה במשנק של האוטבוס הראשון בקטע הדרך הכי תלול והכי צר.
מזג האוויר יהיה גרוע, צפויים להתרחש שטפונות בלתי צפויים, חום נוראי שייבש כל מקור מים אפשרי בדרך, וישנה היתכנות בלתי אפשרית לנמרים מורעבים שיזנקו על העולים לקברו.

במידה ושום דבר בלתי צפוי לא יתרחש, סדר העליה לקבר (נשים בצד שמאל גברים בצד ימין ובאמצע שוקי לרר) יתנהל כך: בתחילה נירק כאיש אחד בלב אחד על קברו, ולאחמ"כ כל איש ואישה יגשו בתורם אל המצבה ויאמרו את אשר שיבש וקלקל הנפטר בחייהם, בעצם כך שניסח את החוק המקולל הידוע בשם "חוק מרפי".

נא לקצר היות ויש הרבה מאוד מה לומר ועל כן מן הראוי להתחשב באחרים.

בברכה, המארגנים.
המכתב שלא יישלח לעולם
"אמא, לו היית יודעת לאיזה תהום נפלנו בגלל האינטרנט בבית"
המכתב הזה לא מיועד רק לאמא של דינה (שם בדוי). הוא מיועד גם לכל ההורים, המחנכים, והאנשים שחושבים שהם מספיק חכמים להתמודד לבד עם הסכנות שבגלישה שאינה מבוקרת ומסוננת באינטרנט. לא מאמינים? תקראו. 'המכתב שלא יישלח לעולם', במכתב נוקב במיוחד

אמא,
ביום שישי האחרון דיברנו על סינון אינטרנט במחשב של אחי הקטן, בגלל הפרסומות שקופצות, ואני העליתי באותה הזדמנות את הנושא של סינון האינטרנט של כל בני המשפחה, כולל בסמארטפונים.

את לא הבנת מאיפה אני מביאה את זה, וטענת שאין טעם לסנן תכנים, כי אנחנו אנשים פשוטים שיודעים לשלוט בעצמם, ובכלל, אנחנו בבית לא מכירים תכנים כאלה. הבטתי בך כשאמרת את זה, ורציתי לשאול אותך: אמא, האם את באמת חושבת שאני לא מכירה את זה מקרוב?

את האמת הזאת כנראה לא תדעי לעולם. אני מחביאה אותה ממך כבר לא מעט זמן, ולעת עתה יודעת להסתיר את המצב שלי מצוין, אבל האמת היא שאני כבר כמה שנים נופלת-קמה-נופלת-קמה ומחזקת את עצמי בעצמי, כי אין מישהו אחר שיתמוך בי בנפילות ובעליות. אין מישהו שאני מרגישה בנוח לספר לו על הנפילה לתהום הזו. אני מתביישת בזה, מתביישת בנפילה, מתביישת להודות שאני, הבת הצדיקה שלך, "ילדה טובה של אמא" כמו שאחותי מכנה אותי, אני, כן אני, נפלתי לשם.

אמא, אני מכירה את תעשיית הסרטים והזוהמה ישר והפוך, מסרטונים ותמונות ועד סיפורים שזיעזעו אותי - אבל לא היה לי את הכוח הדרוש כדי לצאת משם באמצע.
אמא, מכל האנשים בעולם קיוויתי שדווקא את תשימי לב לרמזים שניסיתי להסתיר. רציתי שתשימי לב שמחקתי מההסטוריה של המחשב אתרים שגלשתי בהם כל לילה, מהשעה שבה הלכתם לישון - ועד ארבע לפנות בוקר, במשך כמעט חצי מהחופש הגדול.

מסתבר שהסתרתי אותם טוב מדי. את לא מאמינה שיש אפשרות בכלל שנפלתי, סתמת לי את הרצון לספר לך על הנפילה שלי, כי אני לא יודעת איך תגיבי.
אני רוצה שיהיה סינון לאינטרנט בבית בלי שאצטרך להגיד לך למה.

חז"ל כבר אמרו לפני מאות שנים ש"אין אפוטרופוס לעריות", ועכשיו, כשאני כותבת את זה אני מצטמררת מכמה שזה נכון, מכמה אני מכירה את המציאות הזו מקרוב. כשסירבת לסנן את האינטרנט בבית, בעצם הצבת אותי במעין מלכוד - מצד אחד, אני לא רוצה ליפול לשם שוב, אבל לבד אני לא אצליח להחזיק את עצמי. אני צריכה שיהיה מַשהו חיצוני שלא אוכל להתגבר עליו, כמו סינון לאינטרנט.

מצד שני, אתם לא מבינים את הצורך בסינון ואני לא מרגישה מספיק בפתיחות כדי להסביר לכם למה צריך סינון בבית שלנו.

כן אמא, בבית שלך, הילדים שלך צופים בתכנים שאינם הולמים. ואם יכולתי, מעבר לכתיבה של המכתב הזה בעילום שם, הייתי צועקת לך את מה שהלב שלי מתחנן כבר חודשים: אמא, בשבילך ובשבילנו, שימי סינון. כן, גם בסמארטפון של האחות שלי, זאת שאני יודעת שנפלה לשם בדיוק כמוני.

תסמכי על חז"ל שהם ידעו טוב מאוד מה הם אומרים לדורות. אין מילים כדי לתאר את הנפילות האלה. את השריטה העמוקה שבה הן שורטות את הנפש, משחיתות אותה מבפנים ומוציאות את החשק לקיים מצוות ולהתעלות. כי איך אפשר להתעלות ולהתקדש, כשהנפש מלאה בזוהמה ורפש? איך אמא, תגידי לי איך??

אני לא צריכה שתתמכי בי, כבר התרגלתי להתמודד בעצמי, בכל יום שעובר מחדש. אני רק רוצה שתסנני את האינטרנט בבית ובסמארטפונים השונים, כדי שהאחים שלי לא יפלו לתהום אליה אני נפלתי, וממנה אני מתקשה כל כך לקום כרגע.

באהבה,
הבת שלך שרוצה לחיות חיי קודש.

על הצג מהבהב המספר של שרה, אני נאנחת. מותשת.
שרה נאבקת על עצם קיומה, על עצם מהותה ואמהותה. היא לא מסוגלת לוותר על הזכות שלה לנווט, לנתב, להוביל - להיות יעילה ולפתור את כל הבעיות. כמו שהיא עושה במשרד שלה, כמו שהיא מנהלת את הקריירה שלה.
כמו שהיא מנסה ליישר את רויטל.

אבל רויטל היא לא עוגה שלא הצליחה ואפשר לכסות את פגמי הייצור שלה בקצפת. היא קיימת, והיא נאבקת להוכיח את זה. היא מתעקמת. היא בועטת בכל הכללים והמוסכמות ויוצאת מכל הקווים והשורות והשבילים.

"אז מה להגיד לה?"
"כלום, שרה, שום דבר".
"אז מה אני יכולה לעשות בשבילה?"
"להכין לה חביתה. לשאול אותה מה שלומה ולצאת איתה להליכה".
"אבל אני מרגישה חסרת אונים".
"אני יודעת".

את הדו שיח הזה ניהלנו לא פעם. התפקידים בו לא תמיד זהים. לפעמים אני מובילה את שרה אל המטרה, לפעמים שרה צריכה לשמוע את הדברים נאמרים, בבירור.

"אבל אני אמא שלה, אני צריכה לחנך אותה".
"החינוך הזה עוזר לרויטל? את רואה איזו שהיא תוצאה חיובית בגללו?"
לא, רק להפך. כל פעם שאומרים לה משהו היא מסתייגת ומתכדררת ומתכווצת ומתקפדת.
אז תפסיקי לחנך אותה פשוט תפסיקי. תקני לה גלידה. תכיני לה מופלטה. קחי אותה לטיול ותדברי איתה על ציפורי-הבר המקננות בחלון.
לחנך - תפסיקי.

אבל אני חייבת!!!

***********
"המכון המיקצועי לטיפול ריגשי היתפתחותי הכי טוב בעיר!!!"
למה את מעלה את עלוני- החינם הללו, למה? כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי.
אלף כוכבים וכוכביות בעיצוב של WORD למתחילים "מיבצע!!!" "המומחים הכי גדולים לטיפול ריגשי!!!"
פעם הייתי ממש כועסת. אני מכירה את מנהלת המכון הזו, היא לא טפשה בכלל ויש לה מה למכור. בניגוד למה שאנשים חושבים היא דווקא מקצועית בתחומה. [טוב, זה לא באמת טיפול רגשי אלא סוג של שירות בוטיק ייעודי, אבל הייתי חייבת כמובן :)].
ניסיתי, באמת שניסיתי להציע לה לפרסם בלי סופרלטיבים, להפסיק עם סימני הקריאה ועם הגרפיקה הקיטשית. לפנק את הלקוחות שמגיעים ולא לשדל אותם לרכוש בצורה דביקה וטרחנית.

היא - בשלה עומדת. הלקוחות בורחים לה כי "יש לה המון מתחרים", והיא "בשוליים של העיר ואנשים הולכים למי שבמרכז" ועוד המון סיבות, פתטיות לגמרי כמובן.
בלתי אפשרי לתת יעוץ עסקי, או ייעוץ בכלל לאנשים שבטוחים שהעולם והלקוחות עובדים לרעתם.

אלברט אינשטיין, שעבורי הוא יותר הוגה דעות מופלא, מאשר מדען ופיזקאי דגול, ביטא את זה בשנינות מלאת- החן שלו "אי שפיות היא לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ולצפות בכל פעם לתוצאות שונות".

לפעמים כל מה שצריך זה להפסיק לדחוף את העגלה שלא נוסעת, להפסיק לישר בזעף את הדרך שמקרטעת.
לעצור. לשבת על השביל העקום. להבחין ביופי הטבעי שלו. בפרחים שצומחים בצידיו. לא לרמוס אותם, לא לשפוך עליהם מפלים של מים ולא לחבק אותם בחיבוק מגונן של פיל או דוב שכול.
פשוט להיות שם. להרפות ולהבחין. לבדוק מה אתם מצפים שיקרה ובאיזה מקום ההתנגשות החזיתית הודפת אתכם לאחור, בכל פעם מחדש.

אנשים - ילדים או לקוחות, או בכלל, לא אוהבים שדוחפים אותם, שלוחצים אותם. הם כן ירצו שתהיו שם בשבילם, רגועים, נינוחים ובטוחים בעצמכם. מוכנים לתת, אבל לא להוטים.

נסו את זה. והיו בטוחים - זה עובד ומתניע היטב גם בלי סימני קריאה, שיחות חינוך וכוכבים וכוכביות של מבצעים או הנחות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה