קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אור ליום חמישי. השעה 2:00 אחרי חצות.

אני יושבת במרפסת, כוס משקה קר בידי ואני נושמת עמוק עמוק לתוכי את השקט והחושך. כועסת על עשרות עמודי תאורה הגוזלים לי גם בשעה זו של לילה את זוהר הכוכבים.

רעש, נהמת מנוע המשאית קורעת את הדממה ומושכת את תשומת הלב, המשאית עולה על המדרכה מולי ונעצרת, הדלת נפתחת ומתא המטען יורדת ערימת ספרים אחת ועוד אחת, והם נבלעים בחנות של פלדהיים - יפה נוף הפותחת לרגע את דלתה.

ה'נורמלי האחרון' בחנות, אני פולטת לכסא המאוכלס לימיני. ויודעת שמחר זה אצלי ביד עם ניחוח טרי טרי של דפוס. וכך היה.

---

הייתי מגדירה את הספר כערבוב טוב ורע ולא במשמעות השלילית. אם ברוב הספרים (שאני מכירה, ואני מכירה הרבה....) הגיבורים מוחלטים. או טובים או רעים. בספר זה כל דמות היא צבעונית ומקפלת לתוכה חלקים של טוב וחלקים של פחות, כולן מאד מאד אנושיות. גם הסצנות מורכבות ואף אחת לא כפשוטה טובה או רעה.
הסופרת מקלפת באומנות את הגיבורים וחושפת את ליבם, את היותם קודם כל אדם, אפ' את הרבנית חנה אפשר לחבב ואת המיזנתרופיות של איציק שלא לדבר על ה'ג'רוזלם סינדרום' של צדוק.

אני חושבת שהמסר מתכתב עם דילמת יקוואל... ועובר לאורך כל הספר: תאהבו, תקבלו, ותחברו אליכם את האנושות באהבה.

מי שיוצא כאן קצת מקופח זה הרוב הנורמלי... וזה לטעמי קצת יותר מידי, הנורמלית היחידה שקולה השפוי נשמע זו פייגי.

אהבתי מאד את הקטעים על פפואה ניו גיני וכהי העור, אני בהחלט חושבת שזה משנה את ההסתכלות על השחור הבא שנראה מסדר מדפים בסופר או סתם כך מטייל עם מכונת השטיפה. אבל יותר מכל: המשל והנמשל... דבריו החכמים של סבא קרגו אודות המציאות החזקה מכל... דבריה של ברנדין על לחנך לדברים החשובים... אני מקווה שמורות הסמינר שלנו תקראנה את זה באותם משקפיים שלי. כי אם כן אולי בכל זה יש סיכוי למערכת החינוך שלנו.
לדעתי תהליך המודרניזציה שלהם היה מאד מאד מהיר וקצת מוגזם.

הקטעים של צדוק - ללקק את האצבעות ולהצטער על שאר הרוח החסר לי ועל חיי המשמימים, רק הקריאה על מרים אשתו גורמת לי לרחם על משפחתי ובכל זאת להעדיף להשתייך לרוב הלא נורמלי.

מה הפריע לי:

הספר כתוב יחסית במשלב לשוני נמוך... ומכיל יותר מסלנג שניים, בקטעים של שרה'לה זה משרת את הנאיביות והאפיון הילדותי מעט שלה אבל זה דלף לגיבורים נוספים.

זה יפה מאד שהסופרת לא מערבת אותנו בכל חיבוטי הנפש של הגיבורים (כפי שנוהגות בימינו רבות וטובות אחרות) וכל שנותר לנו זה להבין זאת ע"פ התנהגותן, עדיין היו כאן בספר כמה תהליכים מהירים יותר מידי.

הספר נשען על מאורעות אקטואליים ועל מקומות מדויקים. כ"מקור ברוכית" לשעבר הרגשתי בבית, אני חוששת שבשביל אלו שאינם בקיאים באזור, שטף המידע השכונתי והעירוני אינו תורם להם דבר ועלול לקטוע את רצף הסיפור. מעניין איך הספר יראה כחלוף עוד 5-10 שנים, כשהאקטואליה תהיה רחוקה, האם לא יצטרכו לפתוח ויקיפדיה כדי להבין את מהלך העניינים? או שהסופרת תאלץ להוסיף הקדמה קלה למהדורות ההן?

(לו נניח עד אז יהיה הסכם שלום כולל עם סעודיה, סוריה תתפרק סופית, החמאס יקרוס, אבו מאזן ימות ומחליפו יהיה שפוי יותר ויחתום על הסכם בר קיימא. אצל כל אחת תעבוד איזה ערביה אחת או שתיים, שערבי ירים סכין על יהודי, מה??? ....)

בקיצור, המלצה חמה לספר שווה (כבר קראתי פעמיים:))

נ.ב. לתשומת לב המגיבים - אבקש לשמור על טוהר הדיון כיאה לבמה הנוכחית, תודה.
  • 784
  • 0 תגובות
    ברשותכם, אני זורק כאן כפפה קטנה, תזרמו איתי בעניין :)

    פגשתי היום ידיד טוב. הוא לא היה נראה כתמול שלשום ולא כמו שראיתי אותו מעולם. עיניו העולצות בדרך כלל היו נפולות, ומהחרכים הצרים שנותרו לפליטה – נשקפו כל היגון והייאוש שבעולם.

    מפני חובת השעה וקריטיותו, דילגתי על השורות השגרתיות של 'מה נשמע, מה קורה ומה בכל זאת' וניגשתי היישר אל השאלה המתבקשת: "קרה משהו?"

    "לא... לא... שום דבר..." הוא מלמל בקול חלוש, מעורר רחמים כמו הפרצוף שלו, ורווי חמלה עצמית עד כאב. רק על סמך קולו המהוסס והגווע אל תוך עצמו – הייתי מוכן לחתום כי קרה דבר נורא.

    אלא שידעתי את טבעו של ידידי המופנם, הוא לא יתנדב מרצונו לשפוך את ליבו הטעון מבלי שאכריח אותו. החלטתי לעשות את מה שרצה יותר מכל: הכרחתי אותו. בשיטה שהמצאתי במיוחד עבורו.

    "אז אם הכל בסדר, הכל בסדר... לא?" אמרתי בהשלמה מחויכת ותכף עברתי לנושא הבוער הבא, "תגיד, שמעת על המכירה הגדולה של עודפי גרביים מהפירמה היוקרתית של 'גאליציה' שמתקיימת ממש עכשיו באולם של ויז'ניץ? זול שם, הא?"

    זה עבד. הוא פער את חרכי עיניו מעט יותר ומיד מצמץ בתסכול. "זה רק... שאני אה... טוב.. נו.. לא משנה..."

    "מה עובר עליך?" שאלתי בדאגה אמתית.

    "אתה יודע מה?" הוא תלה בי עיניים שלא הצלחתי לתרגם את פשר מבען, "אספר לך מה עובר עלי".

    "הגיוני", אמרתי, מכין את ליבי החלוש לבשורה הקשה.

    "האמת היא שהימים הנוראים שבפתח, הם אלו שמעיקים עלי".

    "הימים הנוראים??" שאלתי מופתע, כשבד בבד אני מתאמץ להחניק את אנחת הרווחה שבעבעה בי בהקלה. "מה הם כל כך מעיקים עליך?"

    "אין לי כח אליהם!" הוא ירה במרירות.

    נרגעתי סופית. לא קרה שום דבר, סתם טמטום חולף. מצב רוח עראי.

    "מה? למה? אלול, שנה חדשה, סליחה, מחילה, דף חדש... מה, לא מדבר אליך? למה להיות מצוברח בגלל מתנות טובות שכאלה.."

    הוא שוב הביט בי, והפעם מבטו אמר: אין לך מושג מהחיים. אתה צעיר. תמים. נאיבי. הדיוט.

    "אתה יודע בן כמה אני?" הוא שאל ולא המתין לתשובה. "עוד מעט אני נכנס לעשור החמישי שלי. ואתה יודע מה זה אומר? זה אומר שעברתי כבר כמעט ארבעים ראשי שנים, ימי כיפורים, כמעט ארבע מאות ימי תשובה!

    "ותבין, מאז שהתחלתי להכיר את נפש בהמתי, אני לומד מוסר, שומע שיחות חיזוק, דרשות התעוררות, קורא מאמרי התעלות. אני יודע שלקראת יום הדין אני צריך לתפוס את עצמי בידיים, לחזור בתשובה, להשתנות, לעשות מהפך אמיתי בחיי, וכל שנה אני עומד בסליחות, מתחנן למחילה ובתמורה מבטיח להשתנות ולהתהפך לטובה.

    "ואיכשהו, אני מוצא את עצמי שנה אחרי שנה, באותו מקום עלוב, מסואב, עם אותם חטאים ואותן ניסיונות, בלי ששום דבר מכל המילים היפות וההבטחות הגדולות, החיזוקים והקבלות הטובות - נותר בידי לפליטה. אני נשאר אותו אדם, באותו מקום, באותו מצב.

    "אתה מבין? עכשיו עומד להתחיל כל התהליך המייגע הזה מהתחלה: אקום מוקדם, אשמע שופר, אמלמל אין ספור פיוטי סליחות, אקרא המון פעמים ה' ה', אשלח ואקבל ים של מכתבי שנה טובה, אטביע תפוח בדבש וצנון במרק, תפילות ארוכות, חזן ששואג ב"ומלאכים יחפזון...", אסובב כפרות, אתן כופר נפש יד לאחים, אבקש סליחה מאנשים עד לזרא, אלבש קיטל, אברך את הבנים, אוכל סעודה המפסקת, אזמזם 'כל נדרי' עם החזן, אתרגש בהפטרה של אלקנה וחנה העקרה, אשאג ב"כי פנה יום" ואאחל לרעיי 'פתקא טבא' בעיניים מצועפות...

    "א-י-ן ל-י כ-ו-ח-!" ידידי נהם בקול מתרסק. "אין לי כוח! אתה מבין? בשביל מה? מה יהיה לי מכל הסיבוב הזה אם אני יודע מראש שאפגש עם הראש של דג בשנה הבאה כשאני והוא באותו מצב כמו אשתקד. בשביל מה? למה? מדוע? תן לי סיבה אחת למה להתחיל שוב פעם לגלגל את הגלגל חסר התוחלת הזה? - - - "


    טוב, השאלה היא, והאתגר הוא, מה עונים לו?

    הוא מחפש תשובה לא ארוכה מדי, אבל משהו שיתן לו תקווה. מחשבה חדשה שתעודד אותו להתחיל שוב את רצף הימים על מנהגיו ודרישותיו, רעיון מנוסח היטב שיפיח בו רצון ומשמעות להשקיע.

    (גילוי נאות: אני מתכווין להשתמש ברעיונות הנבחרים שיוצעו כאן, אם יוצעו, בשביל מאמר נרחב ומקיף אותו אני אמור לכתוב לקראת ראש השנה.)

    תודה.
    • תודה
    Reactions: cheinanit1 //
    24 תגובות

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה