קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
לאחר שכתבתי ביקורות על איסתרק ומהללאל שטבעו בתהום נשיה עם מחיקת האשכול ההוא.
להלן ביקורת על יוזבד.

להסיר לזות שפתיים על התלהבות יתירה:), לא קניתי את הספרים ועדיין לא זכיתי לחשוב על כך והנה זכיתי באורחת שבאה עם שני הספרים גם יחד... מסקנה, גדולה הכנסת אורחים:)

נתחיל במה שטוב.
העלילה ממשיכה באותו עולם מוכר ואהוד של ממלכת כוזר, הדמויות מאופיינות כמו שצריך, ועייפות מ-7 שנות מאבק.
הפעם המסר העיקרי הוא: שכרון הכח, המסכות שהוא לובש והבלמים לעוצרו.

האהבתי מאד את המסר האקטואלי מאד גם לימינו אנו, המדבר על כך שישנם מצבים בהם הימנעות משיתוף/ התייעצות עם בן הזוג/ גדול בתורה/ בתירוצים של אי הפרעתו מלימודו הקדוש (או במצבים אחרים מפרישותו העילאית) אינם אלא כסות להחזקת הכח והעצמה חזק בידיים קרוב ללב...

העלילה דינמית, מכילה אירועים המתפרשים בכפל משמעות ונותנים את הערך המוסף והמסרים משתדלים להיטמע בעלילה.

יוסף דיאלידן מתעלה לדרגת שגעון גדלות מוחלט יחד עם פרנוית רדיפה הגורמת לו לחשוד כבר בקרובים אליו ביותר. מציאותי ביותר, תמהני רק על מטריאס שטרם מצא את ההזדמנות להתנקש בו.

שלוואן וליאה הקימו בית יפה בישראל והמיזוג ביניהם בו כל אחד הושפע קצת מהשני חמוד וחינני.

מה פחות טוב לענ"ד,
בספרים הקודמים היתה עלילה ראשית אחת, גיבור ראשי אחד וכל השאר היו נספחים.
בספר זה העלילה מורכבת מהסתעפויות הסתעפויות ללא ציר ראשי, למרות שכולן עוסקות פחות או יותר מול אותם אירועים. יוזבד הוא דמות משנית למדי לפחות מול שלוואן המבצע בחירות מהותיות יותר.

יש משהו שטחי וקטנוני שנזרק בחלק מהדמויות שאהבנו בעבר, איני יודעת אם זה משום שאנחנו עייפנו, הם עייפו, או הסופרת...

פחות אהבתי שמנרם ה"תלמיד חכם", השקול, העדיף מנביא, מניח לאשתו ולגיסו לסובבו על האצבע הקטנה מה שמניח את לומדי התורה כנאיבים המאפשרים לסובב אותם בכחש.

יותר מידי הפי אנד, יותר מידי אנשים מתו סיימו את תפקידים לרווחת הכוזרים, אחרים הסתדרו והובנו, התסיסה נרגעה באופן חלק מאד.

יותר, יותר מידי חזר על עצמו הביטוי, שמנוני, שמנונית, שמנוניות, וכו'...

והגיע הזמן למפה! מפת האזור, תרשימי תקריב של האזורים השונים, סכמות של הארמונות, ועוד אמצעים ויזואלים שיעזרו לנו למצוא סדר בשושנת הרוחות, כיווני ההרים, הערים, הנהרות והדרכים.

עד כאן לבינתיים. אם טרם קראתם, מקווה שלא הרסתי לכם, בכל אופן השתדלתי לא לגלות ממש...
  • חחח
Reactions: ESTI.1 //
363 תגובות
אתמול קראתי ספר לא מוכר, שלא נמכר בחנויות החרדיות, וחשבתי שיש לו חוזקות בגינן ראוי להמליץ עליו:
הספר דק כרס, יש מקום לעבות את אפיוני הדמויות שלו, אך התרבות שהוא משקף ראויה להיכרות, והעובדה שמדובר בסיפור אמיתי שגיבוריו חיים בינינו - יש בה כדי להוסיף מימד של חשיבות.
"מאחורי השטיח הפרסי"- זה שמו של הספר. מאת שני פרדיאן, עולה מפרס. הספר פורש את חייהם של יהודי איראן בעלילת מתח קצרה. מי שלא רוצה לתת לילדיו (או לעצמו) לקרוא את הקלאסיקות הלא יהודיות של חיים בצל המהפכה האיראנית – יוכל למצוא כאן תחליף הולם, כשר ונקי. נראה לי שאפשר לקבל כאן נקודת מבט פחות שטחית על חיים תחת משטר, מכיוון שיש חיבור בין מזרח למערב, חיים באיראן וטסים לישראל, לדוגמה.
הכרתי את המחברת במסגרת עבודה, (יהא זה גם גילוי נאות), והיא אישרה לי שחלק מהגיבורים עדיין חיים באיראן , וגם מי שלא – מפחד לפתוח את פיו. עניין אותי להבין עד כמה הנקודה הזו משותפת לכל העולים מפרס בעשורים האחרונים, ובעוד אני מהרהרת בה – הידיעה הבאה מעיתון 'המבשר' של היום – נקראה אצלי בספקנות ובעניין, ובעיקר בידיעה שהחיים הם לא שחור לבן:
אישית, אני לא מחבבת במיוחד קריאת סיפורים בודדים שנכתבים בעיתוני חג,
מעדיפה סיפורים בהמשכים, כתבות או מחקרים.
לפעמים, אני מעיפה מבט על סיפורים, ובד"כ אני ממש מתאכזבת.
לא מדברת עכשיו על הכתיבה, הסגנון וכו' שיש טובים מאד ויש גם לא...
מדברת על המסר.
נראה לי מרוב רצון למסור לקוראים מסר עוצמתי המחדיר יראת שמים אמיתית עם תובנות שישארו לאורך ימים ויהדהדו בלבבות - שוכחים שיש גם מסרים סמויים בינות לשורות, שגם אותם הקוראים קוראים, וגם אותם הם מפנימים.
למה אני מתכוונת?
לאיש הצדיק, ירא השמים והלמדן שחטף ילד מיד אביו בכדי להשיבו אל חיק היהדות (אביו גוי, ועל כן הוא לא ראוי בכלל להתיחסות, לא בזמן החטיפה ולא אח"כ).
לבעל המסור והדואג שלא סיפר לאשתו פרטים על חייו אלא ביים 'מחלה' כדי שלא תדע על מעשיו. אך לא חושב על הרגשות שלה כאשר היא מגלה זאת לאחר מותו.
לבן המסור שמקפיד מאד מאד על הנהגה מסוימת, אך בשביל זה פוגע בכבודם של הוריו שדורשים ממנו משהו שונה.
כל הדוגמאות כאן, ועוד הרבה שאיני זוכרת כרגע, לא נכתבו בצורה ברורה ולא זה היה המסר של הסיפור, זה היה עוד 'נספח' קטן לקוראי הסיפורים.
התמיהה שלי גדלה כשאני מדברת עם אחרות על הסיפורים והן לא מוצאות שום פסול, זה נראה כאילו אני היחידה שהבחנתי בזה. ואולי באמת כך?
דעתכם/ן

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה