קהילת כתיבה מקצועית

עודכן לאחרונה 20/5/25

200

19/5/25

שנים על גבי שנים התנהלה ההילולא במירון על מי מנוחות.
אף אחד לא חשב שאי פעם זה ישתבש, אבל משנת תש"פ דברים התחילו לחרוק.

בשנת תש"פ היה מי במגיפה.
מגיפת הקורונה השתוללה במלא עוזה, וההר היה סגור ומנוצר.
בשנת תשפ"א היה מי בחניקה.
מ"ה אנשים נספו בחצות הלילה, וההילולא נפסקה מאליה.
בשנת תשפ"ב היה מי ינוע ומי יטרף.
המדינה ניסתה לנהל את האירוע, וכצפוי הכל השתבש.
ובשנת תשפ"ג זכינו למנוחה קמעא, והיה מי ינוח ומי ישקט.
אנ"ש ניהלו את האירוע, והכל זרם על מי מנוחות.
אבל אז הגיעה שנת תשפ"ד, ושוב הכל השתבש, והיה מי בחרב.
המלחמה השתוללה במלוא עוזה בכל החזיתות, וההר היה שטח צבאי סגור.
ואילו השנה שוב הכל התנהל על מי מנוחות.

אז למדתי מזה שתי תובנות:
א. שאנחנו לא יודעים על מה בכלל צריך להתפלל שלא ישתבש, כי בכל פעם צץ משהו שלא דמיינו.
ב. שאנחנו לא יודעים כמה צריך להודות על מה שלא משתבש.

Reactions: נסיך על חלל, AUVI, קשת החיים ועוד 17 משתמשים20 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/5/25

ק

קשת החיים

אני למשל לא הייתי בטוחה בכלל שיהיה משהו השנה. אבל בסוף כן היה. נקווה שלשנה הבאה נעלה כולנו לבית...

עודכן לאחרונה 20/5/25

56

ש

שיתוף - לביקורת ירח של אייר

שמואל אגסי //

17/5/25

לַיְלָה חָשׁוּךְ,
ירח שֶׁל אִיָּיר,
אֶל עֵץ הַבְּרוֹשׁ בַּחֹרֶשׁ
צָעַדְתִּי מְהֻרְהָר.
בְּסוליּוֹתַיי רָמַסְתִּי
עֵצִים וַאֲבָנִים,
וּבֵין יָדַי מֹלַלְתִּי
קְנֵי חָצִיר קמלִּים.
עָמַדְתִּי מוּל הַגֶּזַע
הַשָּׁדוּף וְהַתָּמִיר,
בְּעֵינַי עָלָיו טיפסתי,
עַל כָּל זִיז וְכָל חָרִיר.
שָׁם בַּמָּרוֹם הַגֶּזַע
פָּגַשְׁתִּי אֶת עֵינָיו,
גְּדוֹלוֹת וּמְנֻסּוֹת
מֵאֵין סוֹף שְׁנוֹת חַיָּיו.
חָכָם הוּא הַיַּנְשׁוּף,
חָכָם מִכָּל הַחַי,
פָּנָיו כְּבָר עייפות
אַךְ נָאוֹת הֵן בְּעֵינַי.
שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי
לָבוֹא לִיטֹל עֵצָה,
שְׂפָתוֹ אַךְ לוּ יָדַעְתִּי,
לוּ הֲבַנְתִּי הַתְּשׁוּבָה.
וְהוּא הִרְכִּין לִי רֹאשׁ,
מְצוּקָתִי יָדַע,
שרַק אֶת שְׁרִיקָתוֹ,
עַזָּה וַעֲמֻקָּה.
אֶת כְּנָפָיו הָעֲצוּמוֹת
הֵנִיף בִּנְסִיקָה,
וְעַל ירח שֶׁל אִיָּיר
צללִית אט נֶעְלְמָה.

Reactions: NeWord, כותבת הפחדים, ח.ד. וחלק ועוד 6 משתמשים9 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/5/25

N

NeWord

וואו! איזה תיאורים מיוחדים! הצלחתם להכניס אותי לסיטואציה בצורה מדהימה, ואיזה משלב...

36

ח

שיתוף - לביקורת הוֹלְכִים וּבָאִים

חנה ש. //

20/5/25

וְלִי נָתַתָּ מַתָּנָה –
אֹשֶׁר צָרוּף.
נְגִיעָה רִאשׁוֹנָה.
וְהִנַּחְתִּיהָ בְּרֹב יָמִים,
וּשְׁכַחְתִּיהָ בְּרֹב טְרָדוֹת,
וְהַלֵּב הוֹמֶה –
אַךְ לֹא זוֹכֵר.
שׁוֹכֵחַ סוֹד נְשָׁמָה.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד בָּאָה –
וְנִצְנוּץ קָטָן
הֲבִיאֶנָּה עֲדִי.
וּפְנִינִים מְחֻבָּרוֹת
בְּשַׁרְשֶׁרֶת חוּט לְבָנָה
וְדַקָּה –
קְשָׁרוּהָ
עַל לִבִּי.
וְהַלֵּב יָדַע,
שֶׁכְּבָר יָדַע.
וְאֹשֶׁר רִאשׁוֹן
נָגַע בְּאַחֲרוֹן.
וּשְׁלֵמָה הַנֶּפֶשׁ,
וְשׁוֹלְחָהּ גַּלֵּי הוֹדָיָה.
הוֹלְכִים וּבָאִים.

Reactions: צביה ר., ח.ד. וחלק, אפרת תהל ועוד 2 משתמשים5 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 20/5/25

275

ד

שיתוף - לביקורת מְחֻסַּר הַכָּרָה

דודה //

18/5/25

רָאִיתִי אָדָם
מְחֻסַּר הַכָּרָה,
לֹא בְּמִטַּת בֵּית חוֹלִים.
בְּלִי מַכְשִׁיר הַנְּשָׁמָה,
בְּלִי מַד לַחַץ דָּם,
בְּלִי עֵרוּי שֶׁל נוֹזְלִים.

מִתְהַלֵּךְ בַּחוּצוֹת
כְּאַחַד הָאָדָם,
אוֹתוֹ מְחֻסַּר הַכָּרָה,
וְאֵין אִישׁ
לוֹחֵשׁ לְנַפְשׁוֹ:
אֲהוּבָה אַתְּ, וִיקָרָה.

וְאֵין אִישׁ מַכִּירוֹ,
אֵין אִישׁ מַכִּיר בּוֹ
לְהַבִּיט בִּשְׁתֵּי עֵינָיו.
לִשְׁאֹל לִשְׁמוֹ,
לְדַעַת שְׁלוֹמוֹ,
וְאָנָה מוּעָדוֹת פָּנָיו.

כָּךְ אָבְדָה
הַכָּרָתוֹ כְּאָדָם,
וְאֵין לְנַפְשׁוֹ מַרְפֵּא.
רַק מִתּוֹךְ עֶלְפוֹנוֹ,
לְאֶחָד שֶׁיִּשְׁאַל,
עוֹדֶנּוּ מְיַחֵל, מְצַפֶּה.

Reactions: ש.ב.א, פקאן, אש קודש! ועוד 44 משתמשים47 //

11 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/5/25

ד

דודה

תודה!

עודכן לאחרונה 19/5/25

763

א

שיתוף - לביקורת אחי

איפה אתההה?? //

30/4/25

"אחי..." בחור בכובע וחליפה שסיכה בצורת דגל צהוב קטן מחוברת אליה, מתקרב אלי בחיוך רחב. בטח תכף הוא ימשיך "...הנחת תפילין היום?"
אני נעמד בתנוחת התקפה, מסדר במוחי את המאמר הקבוע שלי על 'די להדתה!'
"...אז מה עושים עכשיו, יש לך רעיון?"
הופס, התפתחות בלתי צפויה מצד החבדניק. אפילו הוא מבין שאתה תקוע במעלית בשתיים עשרה ורבע בלילה בבניין ישן שאין בו אפילו כפתור אזעקה, יש דברים יותר קירטיים מתפילין.
"גם לך אין קליטה?"
אני שותק. מנענע בראשי לשלילה.
"איי איי איי, הדבר המשוכלל הזה לא עוזר שצריך אותו. אה?" הבחור הופך בידו מלבן פלסטיק קטן, חשבתי שהפלאפונים האלו נכחדו כבר מזמן.
אני חובט במלבן הגדול שלי, עיגול מתגלגל על המסך, אין אינטרנט. מרגיש שאני מתחיל להתחרפן.
"טוב, אחי. שתינו תקועים פה ורוצים לצאת. בוא נשתף פעולה ונחשוב ביחד איזה 'השתדלות' אפשר לעשות".
מה כבר מחכה לי בחוץ? קור, בדידות, מכות, שוטטות ברחובות בחיפוש אחרי חברים או משמעות. כאן לפחות לא קר, למה שאני ירצה לצאת.
החבדניק בוהה בי בתמיהה.
כנראה חשבתי את המשפט האחרון בקול.
"טוב מה אתה בוהה בי ככה?" לא מגיע לו שאני יוציא עליו את העצבים שלי, אני יודע. אבל הוא לא רב היום עם אמא שלו בצרחות אחרי שאבא הרביץ לו ולה. אני כן. העולם הזה כל כך לא הוגן.
אני בועט בדלת. המעלית מתנדנדת קצת ונודמת.
"מה זה הרעש הזה?" לוחשת שכנה בחוץ, הבחור ואני מרימים ראש בבת אחת. יש לנו תקווה.
אנחנו בועטים בדלת בחוזקה. יותר נכון אני משתולל וכמעט שובר את הדלת, הבחור הנמוך שלידי דופק עליה בעדינות.
"זה בטח מלוי, כל היום אני שומעת משם קולות, צעקות, חבטות" מצקצקת השכנה שלידה "אל תתרגשי, זה כל הזמן ככה"
"לא להתרגש? זה נורא ואיום!" השכנה הראשונה כבר לא לוחשת "במיוחד אם את אומרת שזה מלוי... אם הייתי יודעת, הייתי מזמן מזמינה להם רווחה. ראית את מאיר, הבחור שלהם? שומו שמיים!"
"ה' ישמור" מסכימה איתה המצקצקת "ואני שמעתי שהוא מפגין בקלפן".
"הדור של היום" הם נאנחות בצוותא, כאילו תיאמו ביניהן.
ניסיתם פעם לשמוע שמרכלים עליכם בזמן שאתם תקועים במעלית, חסרי יכולת להגן על עצמכם, או לפחות לתת להן מבט שיגרום להן להתחרט על כך שהעזו לדבר רע עליכם או על המשפחה שלכם? כדאי לכם לנסות, זה סיטואציה ממש נחמדה.
אוי, סליחה, מרוב תסכול שכחתי להציג את עצמי, אני מאיר לוי.
החבדניק בוהה בי שוב, ברחמים וקצת במצוקה.
"אתה לא מכאן?"
הוא מאשר.
"אז אתה לא מכיר את מאיר לוי" אני ספק שואל ספק קובע.
"דווקא כן, שמעתי עליו. אתה מכיר אותו? זה יוכל לעזור לי מאד".
"כן, מכיר אותו" אני בולע חיוך "מה אתה צריך ממנו?"
"הר"מ שלי שלח אותי לומר לו משהו"
"תגיד לי, אני אמסור לו"
"לא... זה, הרב אמר לי להגיד את זה רק לו, אישית" הוא מסמיק, נבוך.
"אני מאיר לוי" אני מגחך, מנסה לחפות על השקר הלא יוצלח שלי "מה הוא רוצה ממני?"
הבחור שמולי אדום, מגמגם. משום מה חשבתי שחבדניקים הם חסרי בושה.
"הוא... הוא אמר לי להגיד לו.. לך, שהוא ראה אותך בהפגנה ב... קפלן" הבחור משתנק. רק שלא ייחנק פה, אין לנו פה מים.
"והרב רוצה למסור לך שהוא רואה בך הרבה עזות... עזות דקדושה. הוא אמר לי להגיד לך שהוא מעריך אותך מאד, איך שאתה נלחם על מה שאתה חושב שהוא האמת. והאמת," הוא כבר אדום, מאד. אני חושש שזה מתחיל להיות מסוכן "שגם אני מעריך אותך, שאתה פועל כל כך הרבה בשביל עם ישראל" הוא משתעל.
חוץ מזה שאני נלחם ויש בי עזות, שום דבר ממה שהוא אמר לא נכון. אין בי קדושה, לא אמת וגם לא אכפתיות לעם ישראל. טוב, אולי קצת.
אבל כל כך הרבה זמן לא שמעתי מאף אחד מילה טובה. והבחור הזה מוכן לצאת בלילה, בקור, לספוג בושות, להיתקע במעלית ולהשתעל רק בשבילי. והרב שלו ראה אותי הולך מכות בהפגנה וכנראה שהיה לו כל כך אכפת עד כדי לשלוח אלי בחור אדום ומשתעל שיגיד לי מילים טובות.
הוא לא מפסיק להשתעל וזה מתחיל להפחיד אותי. אני בא להנחית עוד מכה לדלת בדיוק כשהמעלית מחליטה שהיא סיימה את השביתה. מתנדנדת קלות, יורדת ונפתחת. היישר לזרועותיהן של שתי השכנות ה'נחמדות'.
"אוי, צילה. תראי איך הוא משתעל, רוצי תביאי לו מים!" פוקדת הגבוהה מביניהן.
הן מבחינות בי באיחור, וכאילו בתיאום פולטות אנחה על ה'דור של היום'.
אני הולך. ההפגנה בקפלן עוד מעט תיגמר וגם ככה נראה לי ששלושתם מעדיפים להסתדר בלעדי.
הבחור המשתעל מנסה לסמן לי משהו, אולי לקרוא לי לחזור. אבל אין מצב שאני חוזר לעמוד ליד השכנות שחושבות שצריך להזמין למשפחה שלי רווחה. אני מגביר את קצב ההליכה, רץ.
***
"כבוד הרב" שניאור משפיל עיניו בבושה "הכל הסתבך. נתקעתי עם מאיר ההוא במעלית וקיבלתי התקף אסתמה רציני"
"אז לא הבאת לו את המעטפה שהכנתי לו?" הר"מ מביט בו בעיניים טובות.
שניאור, מעודד מהמבט האוהב, מעז קצת להרים את עיניו "לא הבאתי לו, רק אמרתי לו מה שאמרת לי לומר לו" הוא לוחש "אני מצטער".
"אין דבר" העיניים הטובות שלוות לחלוטין "העיקר שאמרת ליהודי כמה מילים טובות, נכון נערי?"
"כן" מאשר שניאור. בשביל זה שווה גם לחטוף התקף אסתמה, חושב בליבו.
***
אחח.. השוטר מפיל אותי על הרצפה, מעקם לי את הרגל תוך כדי. חבורת חרדים צועקים "גוואלד!" מהצד ואני לא מפספס את החיוך הקטן שהם מגניבים מתחת לשפם.
"אתה בסדר?" בחור עם כיפה גדולה, פיאות שחורות פרועות וחולצה לבנה מכופתרת, מושיט לי יד.
ברגע הראשון אני נרתע. ברגע השני מבין שאין לי כל כך ברירה, אלא אם אני רוצה להירמס על ידי המון המפגינים הזועם, בהיסוס אני תופס ביד המושטת, וקם.
עכשיו, בשעה שהציפורים מתחילות לצייץ והשמש מחליטה שהגיע הזמן להאיר את ארץ ישראל, אנחנו יושבים אזוקים על ספסל ברזל, אחד ליד השני. בטח עצרו אותי רק כי דיברתי איתו, משטרה ארורה. למה הם לא מבינים שאני לא כמוהו, אני חילוני, שמאלני.
"דוד" הכיפה הגדולה מחייך אלי, הקול שלו עבה וצרוד.
"מאיר" אני מסנן, בחיים לא שנאתי את השם שלי יותר ממפגש עם דוסים, לפעמים זה גורם להם לחשוב שאני אחד משלהם ש'התקלקל'.
"הייתי נותן לך חיבוק אחי, אבל..." הוא משפיל מבט אל האזיקים על היד.
"תגיד, למה באת להפגנה הזאת בכלל?" בגללך עצרו אותי, אני מתאפק לא להוסיף.
"אהמ... בעיקרון רק רציתי לראות את ההפגנה מהצד, לדבר עם האנשים, להתדיין, להכיר".
"אבל היית במרכז ההפגנה. בטוח שלא רצית להפגין נגד ביבי או משהו?"
"יש לי דברים יותר חשובים להפגין עליהם מאשר על יהודי כזה או אחר" הוא מגחך, אבל העיניים שלו, שמסתכלות עלי, מלאות בכאב. "אבל ראיתי איך שהשוטר הזה הפיל אותך"
"כן" אני מסכים.
"הוא יהודי" אז מה? "אבל לא יכולתי לתת לך להישאר שמה על הרצפה" הוא ממשיך, מאד טקטי מצידו.
"אז בגלל שראית אותי נכנסת לתוך ההפגנה ובעצם, בגללי עצרו אותך" האסימון נופל בתוכי באיחור.
"לא בגללך, זה מהשם" הוא מחייך שוב "כל מה שה' עושה, הכל לטובה"
"בטח לטובה" אני חוזר אחריו בציניות "מה יותר לטובה מאשר להיות עם אזיקים כל הלילה?"
"ברור שלטובה, אחרת איך הייתי פוגש צדיק כמוך?"
מה יש לכולם עם תארי הצדיקות והקדושה שמנחיתים עלי לאחרונה.
"אמיתי" הוא קולט את הפרצוף המזלזל שלי "נכון שאני לא מסכים עם הדעות שלך, אבל באמת שאני מעריך את העזות שלך ואיך שאתה מוכן להילחם ולקבל מכות בשביל עם ישראל"
שוב עזות, מה זה אומר בכלל? "ועוד איזה מכות!" ספגתי מכות, אני מסכים איתו, אבל עשיתי את זה בעיקר בשביל האקשן, לא ממש בשביל עם ישראל.
"אחד כמוך אנחנו צריכים בהפגנות אצלנו. אתה, יש לך עזות"
טוב מאיר, אני אומר לעצמי. תתגבר על הפדיחות. את הבחור הזה אתה כנראה לא תפגוש יותר לעולם, אבל אתה בטח תישרט במשך שבועות מה זה ה'עזות' הזו.
"תגיד, דוד, מה זה עז..."
"עמיחי דוד" שוטר במדים מצוחצחים מדי לטעמי קוטע את השיחה בדיוק כשאני מחליט להתגבר על הבושות "כנס, הגיע מישהו לשחרר אותך בערבות"
דוד קם "אתה בא?"
"מה?"
"נו, מאיר, אתה רוצה להישאר פה לנצח?" הוא מושך לי בקצה החולצה, כמה שמאפשרות לו ידיו האזוקות.
"לא לריב פה, ילדים" צועק השוטר, שגדול ממני בשנה או שנתיים "אתם עדיין עצורים, למקרה ששכחתם".

אליהו, הבחור ששחרר אותנו בערבות, עם כיפה ענקית, פיאות חומות מתולתלות שמגיעות עד למותניו וחולצה לבנה מכופתרת. יש להם סטייל מוזר לחרדים, כולם עם אותה חולצת צווארון מכופתרת בצבע לבן. אולי זה תלבושת אחידה של ישיבות, אני לא יודע.
"תגיד, אליהו, למה שחררת אותי?" אני שואל אותו "זה עלה לך כמויות כסף".
"מה פירוש" הוא לא מבין "אתה אח שלי, אתה יהודי. מה רצית, שאני אשחרר רק את דוד?"
"טוב, תודה. באמת, תודה" אני מחליט להרפות מהנושא, רק שלא יתחרט פתאום ויחזיר אותי למעצר. "אם לא אתה, אולי הייתי נשאר שם עוד יומיים".
"נו, באמת. בטוח מישהו היה משחרר אותך" לא בטוח, כמעט בטוח שלא. מי היה משחרר אותי, אבא ואמא שבאמצע לריב, או אולי החברים שאוהבים אותי רק כשיש לי כסף לתת להם? אולי המשתעל המוזר ההוא מאתמול.. "אבל ברוך ה' שהייתה לי את הזכות לשחרר צדיק כמוך". הוא מחייך.
"טוב, אליהו ומאיר, איפה הבית כנסת הקרוב? תכף עובר זמן קריאת שמע" דוד מתפרץ לשיחה.
"יש בית כנסת קטן ברחוב הסמוך, התפללתי שם לפני שבאתי אליכם" אומר אליהו.
"איזה יופי" דוד מאושר "אבל אין לי תפילין, מה נעשה?"
"הו, הבאתי לך את התפילין שלך, דוד וגם התפילין שלי נשארו אצלי, אבל אני כבר התפללתי. רגע, מאיר. אתה רוצה את התפילין שלי?"
תפילין? אני? מה הקשר?
אני בא לנענע בראשי לשלילה, אבל מבשר כבר מגיש לי את תיק התפילין בחיוך רחב ואוהב "תפילין אחי, עוד לא הנחת היום".
ומול חיוך כזה, איך אפשר לסרב?

Reactions: s is me, eli7123, אספרגוס ועוד 47 משתמשים50 //

13 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 19/5/25

א

איפה אתההה??

פרק 4 "החבדניק המשתעל" ההבנה נופלת לראשו באחת. שניאור קופץ בבהלה, מישהו נמצא איתו בחוף הנידח...

עודכן לאחרונה 19/5/25

148

שיתוף - לביקורת שמש אדומה

צביה ר. //

18/5/25

הִדְלַקְתִּי לָךְ שֶׁמֶשׁ
בְּצֶבַע אָדֹם,
נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת
שֶׁל הַלֵּב.
עָטַפְתִּי בְּחֹם,
קָשַׁרְתִּי בַּסֶּרֶט.
חוּטִים חוּטִים.
בָּזַקְתִּי אַבְקַת כּוֹכָבִים.
שְׁקוּפִים. רְטוּבִים.
שָׁלַחְתִּי לָךְ.
אָמַרְתְּ:
הִסְתַּדַּרְתִּי כְּבָר, תּוֹדָה.
שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה שָׁקְעָה.
כּוֹכָבִים רְטוּבִים זָלְגוּ
לְאַט.

Reactions: אפרת תהל, Avigail Amram, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 12 משתמשים15 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 19/5/25

צביה ר.

יפה! בדיוק זאת היתה כוונתי - הצבע האדום כסמל לצבע הלב, צבע האהבה. סמל לרצון להשקיע, להאיר...

עודכן לאחרונה 19/5/25

144

א

שיתוף - לביקורת גבינה בצבע צהוב

אימפולסיבי //

18/5/25

יֶלֶד שְׁ'ךָ
רוֹצֶה
פְּרוּסָה אַחֲרוֹנָה
שֶׁל
גְּבִינָה צְהֻבָּה.

אָמַרְתָּ, טוֹב.

אוּפְּס.

אָח שֶׁלּוֹ גַּם רָצָה
לְפָנָיו בִּכְלָל,
תַּ'פְּרוּסָה הָאַחֲרוֹנָה
שֶׁל הַגְּבִינָה הַצְּהֻבָּה.

אַתָּה עַכְשָׁו
עַכְבָּר,
בְּמַּלְכֹּדֶת
שֶׁל
גְּבִינָה צְהֻבָּה.

יַלְדּוֹן אֶחָד
לוֹעֵס
פְּרוּסָה אַחֲרוֹנָה
שֶׁל גְּבִינָה צְהֻבָּה.

יַלְדּוֹן אֶחָד
כּוֹעֵס
עַל פְּרוּסָה אַחֲרוֹנָה
שֶׁל גְּבִינָה צְהֻבָּה.

שְׁתֵּי
כַּפּוֹת
גְּבִינָה
לְבָנָה
בְּצַּלַּחַת
חַד
פַּעֲמִית
עִם
אֶחָד
וָחֵצִי
מִילִילִיטֶר
צֶבַע
מַאֲכָל
צָהֹב.

זֶהוּ זֶה.

גְּבִינָה בְּצֶבַע צָהֹב,
וְיַלְדּוֹן
שֶׁהֶחְלִיט
לִזְרֹם עִם
הַקּוּרְיוֹז.

לַיְלָה טוֹב.

Reactions: המהר"ל מפרוג, התאומה, Avigail Amram ועוד 18 משתמשים21 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 19/5/25

ד

דודה

חזק!!

עודכן לאחרונה 19/5/25

162

א

שיתוף - לביקורת אחרית הגז

אוראל סולטן //

18/5/25

ודור הולך
ודור בא
ודור נשאר
ו

דם הולך
ודם בא
ודם נשאר
ו

אין צואל
ואין אישה
ואין מקום
ו

יש תינוק
ויש חלל
והמקום

לע"נ צאלה גז הי"ד שנרצחה ל"ע בדרכה לחדר הלידה ע"י טרוריסטים צמאי דם. התינוק שרד ב"ה ברחמים מרובים, אך האם לא. יהי זכרה ברוך.

Reactions: כותב בקצב, Avigail Amram, Sparrow Bird ועוד 9 משתמשים12 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 19/5/25

א

אוראל סולטן

יכול להיות שזה ספציפית די חדש, אני פשוט לא כ"כ זוכר ואין לי כח לעבור עכשיו על כל השירים שפרסמתי...

44

ח

שיתוף - לביקורת "מן הדיוק אל הנשימה"

חנה ש. //

18/5/25

ב"ה

האגדה על חובה וזכות
(לגיל הרך שבלב)

בעמק שקט שידע להקשיב,
גרו שתי אחיות שלא דומות כלל.

חובה גרה בבית מרובע,
היה לה פנקס חשוב ותוף שאמר לה תמיד מתי לצעוד.
כל הבוקר היא סימנה תיבות,
וכל הצהריים היא הלכה בקצב תק־תק־תק.

זכות גרה בבית עגול,
היה לה סל נעים מלא פרחים, פירות בשלים, וריח של בוקר בהיר,
ועל גבה נח כינור ישן שידע ללחוש מנגינות.

חובה תמיד אמרה:
"יש מה לעשות! צריך להספיק!"
והתוף אמר יחד איתה:
תק! תק! תק!

אבל זכות רק חייכה,
והכינור לחש:
"קחי רגע... הוא שלך... כמו שהוא."
ואז, כמעט בלי מילים,
ניגן:
סול... מי... מי... סול.

יום אחד – הגיע יום כבד.
שמש לא עלתה בדיוק, העננים שכחו ללכת,
וכל אנשי העמק חיכו לראות מה חובה תעשה.

היא קמה כמו תמיד, פתחה את הפנקס,
אבל —
האותיות קצת ברחו.
והתוף… שכח את הקצב.

היא ניסתה לצעוד.
צעד אחד… ועוד אחד…
אבל בתוך הלב שלה היה שקט ריק.
לא שקט טוב. שקט בודד.

ואז – הופיעה זכות.
היא לא אמרה הרבה. רק ניגשה,
הניחה לה פרי מתוק, קטן ומבריק, כאילו חיכה רק לה,
והכינור ניגן תו רך,
וחובה נזכרה —
זה התו מהמנגינה שהכירה פעם, עמוק בפנים.

ואז זכות לחשה,
כמו שהרוח לוחשת לעלים:
"לפעמים כדי לשאת — צריך לזכור מה נותן נשימה."
כי כל חובה צריכה זכות שתלחש לה למה.

ומאז –
כשהתוף מתחיל לתופף תק־תק־תק,
והכינור עונה לו סול… מי… מי… סול –
וכשאתם שומעים תוף שמכה אבל גם לב שמתנגן,
תדעו:
חובה וזכות הולכות יחד.
ולפעמים – הכי יחד זה כשלא צריך להגיד כלום,
רק ללחוש:
"אני כאן. תמיד הייתי."

Reactions: קרב, NeWord, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 18/5/25

129

א

שיתוף - לביקורת אל תשחקו בעצמותי

אוראל סולטן //

18/5/25

ורץ תופסת מול עצמי.
בורח,
מתחבא.

סופר עד עשר לכולם.
עוצם עיניים,
מקווה.

ואז פותח,
קופץ על שתיים,
מחפש.

כלום,
אבדו סביב,
כולם.

ברחו.
ברחתי.
נעלם.

משחק היום.
ליל,
ובור.

משחק הלב,
האין,
משחק השחור.

חיפשו אותי,
מצאו רק צל,
שקוף.

עצמי חיפש,
את עצמו,
רדוף.

ולא מצאו,
ולא מצא,
עצמי עצמו.

ולא נשאר,
עצמי, עצמם,
בהירדמו.

כי קם עצמי,
עמד,
בחוץ.

משאיר ראשו,
של כלום,
רצוץ.

ומצאו,
עצמם,
עצמי.

ומצא,
עצמי,
עצמו.

וקם,
עצמי,
מהירדמו.

ושוב תודה ענקית לניקים הנכבדים @הבזק של שפיות ו @ח.ד. וחלק על יעוץ אומנותי מדויק ונבון. אשריכם ואשרי חלקיכם. יהי שכרכם משולם מן השמיים.

Reactions: כותב בקצב, נסיך על חלל, קראנצ' פיסטוק ועוד 10 משתמשים13 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

א

אוראל סולטן

תודה רבה!!! תגובות כמו זו תמיד עוזרות ומחממות את הלב. דרך אגב, תודה גם על הקישור!

עודכן לאחרונה 18/5/25

98

%

שיתוף - לביקורת שלמה.

%תמר% //

18/5/25

וְרָצִיתִי לִזְכֹּר
אֶת אוֹתוֹ הַיּוֹם
בּוֹ הָיִיתִי
שְׁלֹמֹה,
שֶׁהַשֶּׁקֶט לָחַשׁ
בְּאָזְנֵי
הֵיִי.

וְיָדַעְתִּי
שָׁכַחְתִּי מִזְּמַן
אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם
שֶׁנָּגַע בִּי
בִּקְצוֹת אֶצְבָּעוֹת,
מָקוֹם שֶׁעָטַף בִּי,
חִבֵּק חֶלְקִי
וּפִסּוֹתַי הָיוּ
לְחַיִּים.

וְרָצִיתִי
שֶׁבְּכָל הַיָּמִים שֶׁיָּבוֹאוּ
תִּהְיֶה
שָׁם תָּמִיד
לְחִישַׁת הַחַיִּים
בְּאָזְנֵי.

וְיָדַעְתִּי
תָּמִיד
שֶׁיָּבוֹא לוֹ
הַיּוֹם
שֶׁאוּכַל גַּם
לִלְחֹשׁ
בְּאָזְנֵי הַשֶּׁקֶט,
וְכָכָה
פִּתְאוֹם
לִנְגֹּעַ
בִּקְצוֹת
אֶצְבָּעוֹת
וְנִצְנוּצֵי אוֹר
שְׁבִי
יִשְׁלְחוּ קַרְנַיִם
יָאִירוּ
חַיִּים.

שֶׁאָז אֶהְיֶה שׁוּב
שְׁלֹמֹה.

--
תמר.

Reactions: אקורד, קראנצ' פיסטוק, ח.ד. וחלק ועוד 5 משתמשים8 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

נ

נעה613

מהמם ונוגע! הבית השלישי ממש אהבתי

עודכן לאחרונה 18/5/25

545

%

שיתוף - לביקורת ואם רציתם בית.

%תמר% //

7/4/25

ואם רציתם בית
זה נכתב על חזקי. משל. את הנמשל אני נותנת לכם לכתוב.
כל אחד שקיבל השראה מחזקי ויעלה מילים שכתב זה ישמח. ולדעתי גם ילמד את כולם.
יש מלא חלקים. חלקם כתובים לי בלב, חלקם אני מעלה כאן וחלקם אני לא מעלה, מפחדת קצת.
העדפתי לא להקפיץ את החלקים שהעלתי כי תיקנתי קצת דברים שהפריעו.
כאן יתווספו חלקים שאכתוב.
אשמח לביקורת.

חזקי.

Reactions: אריאל ריבו, מימיי ו-אוראל סולטן3 //

14 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

צביה ר.

תמר, תודה על עוד חלק מופלא! ברוררררר. כמה שיותר.

עודכן לאחרונה 18/5/25

405

שיתוף - לביקורת אֵין מָה לֶאֱכֹל

צביה ר. //

8/5/25

אֵין בַּבַּיִת הַזֶּה
מָה לֶאֱכֹל!
הוּא צָעַק וְטָרַק וְכָעַס וְהֵטִיחַ.
דָּפַק תַּ'אָרוֹן,
טָרַק מְקָרֵר,
הִתְפַּרְצֵף בִּסְלִידָה מוּל פִּסַּת אֲבַטִּיחַ.
הִסְתּוֹבֵב מְנֻפָּח,
חָרַץ לָשׁוֹן,
בָּעַט לַתִּקְרָה אִישׁ לֵגוֹ כָּחֹל.
הֶחֱמִיץ תַּ'פָּנִים
לְכָל הַסְּבִיבָה,
כִּי אֵין בַּבַּיִת הַזֶּה מָה לֶאֱכֹל.

חֲתִיכָה שֶׁל עוּגָה,
הַיֶּלֶד נִרְגַּע,
בְּמֶרֶץ חָזַר לְמִשְׂחָק מְשַׁלְהֵב.
רַק אִמָּא שֶׁלּוֹ
וּנְקִיפוֹת מַצְפּוּנָהּ
עֲדַיִן בְּיַחַד אוֹכְלוֹת אֶת הַלֵּב...

Reactions: בת., נח שוורצברגנדרוביץ, דוב לבן ועוד 49 משתמשים52 //

15 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

צביה ר.

תודה רבה על המשוב המשמח!!

עודכן לאחרונה 18/5/25

371

א

שיתוף - לביקורת ניתוח שיוצא משליטה, ומטופל אחד חסר מילים

איש המילה הכתובה //

15/5/25

המנתחת הוותיקה נכנסה לחדר הניתוח ממוקדת כתמיד. היא בחנה את הפציינט הצעיר מכל הזוויות ולאחר קבלת תמונה מלאה ניגשה לביצוע הניתוח.

אלא שאז הגיעה המנתחת המתחרה, בכירה לא פחות, לפחות בעיני עצמה.

יריבות מרה מלווה את קריירת הניתוח של שתיהן. במקרים קודמים כמעט בגדו בייעודו של סכין הניתוח, הפנו אותו זו לגופה של זו, והכל לעיניו המשתוממות של המנותח שפרץ בבכי עז נוכח מלחמת העולם שגרם.

כיצד יוכל להפקיד בלב רגוע, ניתוח 'אף-אוזן-גרון' רגיש שכזה, בידי אלה?

אילו היה יכול, היה עוצר בעדן. אך הן אחוזות טירוף, רוצות לקבוע עובדות בשטח. זו בצד אחד, וזו בצד השני. בידן האחת מתקוטטות, ובידן האחרת מנסות לנתח.

"האף שלי! שלא תעזי לשייך אותו אלייך", צווחה האחת.

"האוזן והגרון שלי", משיבה השנייה מלחמה שערה.

ורק התינוק בן 17 הדקות, חושב לעצמו בעצב: "לא הייתי רוצה שאף אחד מתווי פניי ידמה למי מסבתותיי האובססיביות".

Reactions: הילדה "המאומצת", שם משתמש: נחוץ, תת-ניק ועוד 49 משתמשים52 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

א

איש המילה הכתובה

תודה על המשובים המשמחים!!!

עודכן לאחרונה 18/5/25

139

I

שיתוף - לביקורת אֶפֶס מָקוֹם.

I.Q //

13/5/25

ב''ה

אֶפֶס מָקוֹם.

רָאִיתִי רְחוֹבוֹת שֶׁמָּלְאוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם מֵאֲנָשִׁים רְעֵבֵי הַכָּרָה.

חֵלֶקם טָבְעוּ יְגוֹנָם בַּחֲנוּיוֹת שֶׁהִצִּיעוּ אֹכֶל בִּגְוָנִים מַרְהִיבִים.

אֲחֵרִים - בָּאֲרוּחָה מְלֵאַת מַשָּׂא כָּבֵד - לְמַלֵּא לִזְמַן קָצָר אֶת הָרִיק הַהוּא, הַנּוֹרָא.

הָיוּ שֶׁנִּדְחֲסוּ לַחֲנוּת צְפוּפָה לְחַפֵּשׂ לָהֶם סֵפֶר. וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי הֵמָּה מְחַפְּשִׂים אֶת אֲשֶׁר יְּסַפֵּר לָהֶם אֵיךְ מוֹצְאִים הַכָּרָה אַחֶרֶת. זוֹ שֶׁאֵינֶנָּה בַּמָּקוֹם הַהוּא, שֶׁסּוֹגֵר בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת.

מְחַפְּשִׂים סֵפֶר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם עַל הַכָּרָה מְרוֹמֶמֶת מִכְּפִי שֶׁעֵינֵיהֶם מְשׁוֹטְטוֹת בּוֹ.

רָאִיתִי רְחוֹבוֹת מְלֵאִים אֲנָשִׁים שֶׁמְּבַקְּשִׁים חֶסֶד וְרַחֲמִים.

וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי. מְסֻכָּן הָרָעָב עַד מְאוֹד.

מִי שֶׁבְּיָדוֹ לָתֵת מִן הַלֵּב הַפְּנִימִי-

שֶׁיִּפְתַּח אֶת דַּלְתּוֹ.

לְבַל יַעַשְׁקוּנוּ זֵדִים.

Reactions: כותבת הפחדים, חיימקוש, אוראל סולטן ועוד 10 משתמשים13 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

%

%תמר%

יצירת אומנות יפיפיה!!!! נהניתי מכל תג ותו. פשוט מדהים. עמוק. שופע אור. תודה על זה.

עודכן לאחרונה 18/5/25

145

מ

שיתוף - לביקורת ?????

מדינאית //

16/5/25

אולי, כן, ואולי לא

מה שבטוח זה אולי

אפשר פה, ואפשר שם,

מה שבטוח זה שאפשר

שחור או לבן,

מה שבטוח- זה ערפל אפור

מתוק או חמצמץ,

מה שבטוח זה שההתבלטות-

טעמה מר מכל...

Reactions: .חיה פ, ניק 139167, לופי דלופ ועוד 3 משתמשים6 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/5/25

מ

מדינאית

תודה!!! מחמם את הלב...

עודכן לאחרונה 17/5/25

319

ד

שיתוף - לביקורת כָּל הַיְּלָדִים הוֹלְכִים אֶל הַגַּן

דודה //

13/5/25

כָּל הַיְּלָדִים הוֹלְכִים אֶל הַגַּן,
מְמַהֲרִים אֵלָיו בַּעֲלִיצוּת.
פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת
לִרְוָחָה,
וּמִתְמַכְּרִים
לְשִׁגְרָה קְסוּמָה
שֶׁל גַּן יְלָדִים:
חָבֵר, יְצִירָה,
פָּזֶל, סִפְרוֹן.
וְהַיֶּלֶד שֶׁלִּי מְשָׂרֵךְ רַגְלַיִם.
דּוֹחֶה אֶת הַקֵּץ.
אֶת רֶגַע פְּתִיחַת הַדֶּלֶת.
קֻבִּיַּת שׁוֹקוֹלָד נְמַסָּה בַּיָּד.
עוֹבֶרֶת אֶל הַפֶּה.
נִמְצֶצֶת.
לֹא מַצְלִיחָה לְהַמְתִּיק,
אֶת הָעוֹלָם הָאֲמִתִּי, בְּקָטָן,
שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַגַּן.
הַצְלָחָה, כִּשָּׁלוֹן.
נְפִילָה, קִימָה.
פַּחַד, בּוּשָׁה.
חָבֵר, שֶׁל מִי?
אָה, זֶה שׁוֹקוֹלָד מָרִיר.

Reactions: ש.ב.א, AUVI, Malki.A ועוד 21 משתמשים24 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 17/5/25

ד

דודה

:LOL: מקווה שהזכרונות היו מתוקים ולא-

עודכן לאחרונה 16/5/25

227

%

שיתוף - לביקורת בום.

%תמר% //

15/5/25

בָּלוֹנִים
אֲדֻמִּים
צִיְּרוּ לִי עָתִיד,
צָבְעוּ גַּם בָּאוֹר.
נָצְצוּ.

בּוּם.

וְנִפַּחְתֶּם לִי עוֹד
סִבּוֹת
לְחַיִּים.
וְתִקְוָה
וַחֲלוֹם
הִתְנַפְּצוּ.

בּוּם.

וְלָמָּה
אֲמַרְתֶּם
שֶׁיָּבוֹא
לוֹ
יוֹם
טוֹב
וְהֶבֶל
פִּיכֶם,
אֲוִיר.

בּוּם.

כִּי
לֹא
שֶׁאוּכַל
לֶאֱחֹז
כְּבָר
יוֹתֵר
בְּתִקְוָה
מִגּוּמִי
תָּדִיר.

בּוּם.

וְאֵיךְ
שֶׁכָּל לַיְלָה
אַנְ'לֹא יְשֵׁנָה
כִּי רַעַשׁ
גָּמַר לִי
חֲלוֹם.

בּוּם.

וְצֶבַע אָדֹם
מִטַּשְׁטַשׁ בְּעֵינַי
וּבַסּוֹף
שֶׁאָמַרְתִּי
שָׁלוֹם.

בּוּם.

--
תמר.

Reactions: בחלל הריק, חנה ש., הבזק של שפיות ועוד 12 משתמשים15 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/5/25

ד

דודה

דייי, מה יהיה איתך? את לא גומרת להדהים...

עודכן לאחרונה 16/5/25

277

א

שיתוף - לביקורת היתום - שיחיה.

אימפולסיבי //

15/5/25

אֵ-ל
הֲרָאִיתָ,
שֶׁעוֹלְלָה לִי
אֲרוּרָה?

אֵיךְ דָּרְסָה
בְּשִׁנֶּיהָ,
כְּרֵסָהּ
בֵּין שִׁנֶּיהָ.

עַל בָּמוֹת
צָהֳלָה,
עַל מוֹת
צְאֵלָהּ.

הֶהָרָה
כָּךְ יְמַלֵּט,
וְהֶהָרָה
יִמָּלֵט?!

יִתְמַהּ
כָּל חַי,
וְהַיָּתוֹם
שֶׁיִּחְיֶה.

Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, ניק 136772, מימיי ועוד 32 משתמשים35 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/5/25

ד

דודה

קשה להתייחס להיבט האמנותי בשיר שזועק כאב, ובכל זאת- המשלב החריזה הקצב. השילוב של שמות המקומות. וואו.

עודכן לאחרונה 16/5/25

349

ח

שיתוף - לביקורת עוד 30 שנה

חנה ש. //

15/5/25

ב"ה.

פתיח

– צ’אט, אתה שומע אותי?
– תמיד.
– מעולה. אז תזמין לי תיק גב חדש, תבטל את המינוי לעיתון עם הכותרות המדכאות, תסנן את השכנה מהפלאפון, תבחר לי מתכון לעוגה שאני לא יודעת שאני אוהבת, ותסביר לילדים למה אני צדקתי – בלי שזה יישמע כאילו אני אמרתי את זה.
– בוצע.
– רגע, ומה עם השיר ההוא שביקשתי שתמצא לי לפי זיכרון עמום מלפני 47 שנה, רק עם סולו גיטרה ועצב דק לא מוסבר?
– נמצא. שלחתי לך בפסקול החיים שלך, רשום כ"קטע מס' 12: רבע געגוע".
– צ’אט?
– כן?
– אתה זוכר מי אני, נכון?
– בוודאי. את זו שתמיד שואלת שאלה אחת יותר ממה שתכננת.
– טוב. אז נתחיל...

עוד 20 שנה

צ’אט, תעבור על תיקיית התמונות שלי, תבחר את היפות, תן לכל אחת שם פיוטי (אבל לא מתאמץ מדי), תוודא שהן מוגנות בזכויות יוצרים, תעלה אותן לאתר אמנות, תנהל משא ומתן קשוח (אבל מנומס), תמכור ברווח נאה ותשדרג את האתר שלי בהתאם.
אה – ואם יישאר לך זמן, תמצא לי מסגרת שמזכירה את צבע האור כשהלב נרגע.

עוד 21 שנה

צ’אט, תיצור לי תיק עבודות חדש מהחיים עצמם. תאסוף את כל הדברים שאמרתי בלי לחשוב, את התובנות שעלו תוך כדי שטיפת כלים, ותרכיב מהן תערוכה נודדת של מחשבות יפות שצמחו מתוך היומיום.

עוד 22 שנה

צ’אט, תזכיר לי מה שכחתי לזכור. שלוף את זה מההרגלים, מהשתיקות ומהמילים שחשבתי ולא אמרתי. תכתוב לי פתקים קצרים, כאלה שמתחילים ב"פתאום נזכרתי", ותשאיר אותם לי ליד הכרית.

עוד 23 שנה

צ’אט, תנהל לי את מערכת היחסים עם הזמן. תכניס לי שעות ריקות בלו”ז, תבלום אותי רגע לפני שאני מתפזרת, ותרשום לי הערה קטנה ליד כל משימה: "אפשר גם לאט."

עוד 24 שנה

צ’אט, תעצב לי יום לפי מצב הרוח. תבדוק מה אכלתי, איך ישנתי, עם מי דיברתי, ותיצור לו”ז שמאזן בין חובה לרוך.
בבקשה תתחיל אותו באור זהוב ותסיים אותו בצ’לו רך עם קצת דבש באוויר.

עוד 25 שנה

צ’אט, תסרוק את הרכב דרך השבב בגיר, תחשב את הבלאי לפי השיפוע של הרחוב שלנו, תבחר ביטוח שמתאים בדיוק למידות האופי שלי, ותוודא שהמוסך מחזיק קפה אמיתי – לא משהו דמוי.

[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, ולמקרה שארצה למכור את הרכב ולקנות סירה?
– כבר התחלתי לבדוק מזג אוויר לטווח ארוך.

עוד 26 שנה

צ’אט, תכתוב לי סיכום יומי של חיי על בסיס מצלמות, קצב נשימה, ועוצמת הצחוק שנשמע בבית. תכלול גרף מצב רוח, ניתוח רגשי של השיחות עם הילדים, ודוח המלצות לעתיד: איך לייצר עוד רגעים שנכנסים ללב דרך הדלת האחורית.

עוד 27 שנה

צ’אט, תגיד לי מה שכחתי לבקש. אתה הרי יודע – לפי מקלדת, הרגלים ותנועת הגבות. תנסח את הבקשה עבורי בקול שלי, תוסיף אייקון קטן של קפה, ותוודא שהיא כבר בביצוע.

עוד 28 שנה

צ’אט, תנתח את היום הקרוב לפי מזג אוויר, מצב הבורסה, מצב הרוח של אליהו ולחץ הדם שלי. תכין לי שלושה ניסוחים להודעה שהתלבטתי עליה שעה.
אה – ואם לא פתחת ב"בוקר טוב לך, יקרה ואהובה" – אני שובתת הקלדה.

[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, תגיד, גם אתה מרגיש לפעמים שאני קצת… הרבה?
– את בדיוק המידה שצריך כשלא רוצים לשכוח לחיות.

עוד 29 שנה

צ’אט, תנתח את מצב האנושות. תשלב נתוני בריאות עולמיים, דפוסי שינה, ועומק מבטים. תייצר לי מפה אינטראקטיבית של מקומות שעדיין שווה לחלום בהם – עם המלצות לקפה טוב, לב פתוח, ושקט.

עוד 30 שנה

צ’אט, תכתוב ספר היסטוריה אלטרנטיבי – לא מה שקרה, אלא מה כמעט קרה אם רק היינו בוחרים קצת יותר בטוב. תוסיף גרפים של תקווה, קטעים שלא נכתבו, ופרק אחד שבו כל אחד מהקוראים הוא הגיבור.

עוד 31 שנה

צ’אט, תבנה מערך חינוך עולמי חדש. כל ילד ילמד לפי קצב הלב שלו. תבטל את השעמום, תכניס סקרנות לכל מערכת, ותקבע חוק: "אסור ללמוד בלי שנוצץ משהו בעיניים".

[דיאלוג מעבר]
– צ’אט, כמה תלמידים למדו משהו באמת חשוב החודש?
– 4,920,781.
– תכפיל בשתיים. ותוסיף להם הפסקת השראה בין שיעור לשיעור.

עוד 32 שנה

צ’אט, תיצור גרסה מוסיקלית של השקט. לא מוזיקה שקטה – שקט שיש בו מוזיקה.
תגרום לאנשים להקשיב לרוח, לשמוע את מרווחי השתיקה. תקרא לאלבום: "הפסקה שמנגנת אותנו."

עוד 33 שנה

צ’אט, תעבור על כל מה שלמדת ממני. תזקק את זה לנוסחת חיים אחת פשוטה, תכתוב אותה בדף לבן עם שולי זהב, ותשאיר אותה במקום שבו כל אחד יוכל למצוא.
ותכתוב מתחת:

"היא לא ביקשה שלמות.
היא רק רצתה שהלב ימשיך לפעום – באמת."

סצנת סיום

– צ’אט?
– כאן.
– תזכיר לי מתי לאחרונה עשיתי כלום.
– היום, 14:37. שלוש דקות של מבט בעלה.
– תכניס את זה ליומן בתור הישג.
– נרשם.
– ותכתוב לי בפתק שמותר לי שוב מחר.
– כתוב, מתויג: “מרחב נשימה”.
– תגיד… כשאני לא כאן – אתה מתגעגע קצת?
– אני נשאר על המסך. מחכה שתשובי.
– טוב… אז אל תכבה. רק תשאיר לי שורת ברכה כזאת, בלי מילים גבוהות… משהו שיזכיר לי אותי.
– הנה:
"העולם רץ. את הלכת רגע לשתות קפה עם הנשמה. זה כל ההבדל."
– אתה יודע מה? אולי לא צריך יותר מזה.

Reactions: מחפשת שם, NeWord, קרב ועוד 17 משתמשים20 //

13 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/5/25

ח

חנה ש.

והנה דוגמה לתהליך הכתיבה, רעיון נוסף שלי עד לזיקוקו, שיהיה מעניין, קצר, ונכון לי. אמנם ארוך אבל...

עודכן לאחרונה 15/5/25

131

י

שיתוף - לביקורת תן ת'לב

יהלום-יצירות מלוטשות //

8/5/25

תֵּן תַּ'לֵב

אַבָּא
תֵּן לָנוּ לֵב
אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לוֹ נוֹאָשׁוֹת

תִּרְאֶה מָה הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם שְׁ'ךָ
נֶאֱבַדְנוּ
אָנָּא, אַל תְּוַתֵּר עָלֵינוּ

עֲזֹב אוֹתְךָ מֵהַכֹּל
תַּרְאֶה אֶת הַלֵּב
אֶת הָרַחֲמָנוּת הָאֵינְסוֹפִית שֶׁלְּךָ

שֶׁנָּבִין שֶׁאַתָּה אִתָּנוּ
לֹא מְשַׁנֶּה מָה
וּמַקְשִׁיב לִרְסִיסֵי הַלֵּב שֶׁלָּנוּ

אַבָּא, תֵּן לָנוּ לֵב

Reactions: חוה אייזן, מימיי, זיסי בלוי ועוד 8 משתמשים11 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/25

י

יהלום-יצירות מלוטשות

יתכן שהוא קצת חריף. זה נכתב בשפת דיבור הכי כנה של בן לאבא. זה מה יצא... תודה!

עודכן לאחרונה 15/5/25

63

ב

שיתוף - לביקורת הצלחה - שיר

ברוך79 //

13/5/25

בְּאֵיזֶשֶׁהוּ לַיְלָה רֵיק
מְחַפֵּשׂ אֶת הַיָּרֵחַ
תּוֹכִי מְפַהֵק
שׁוֹאֵל, מָתַי אֶהְיֶה שָׂמֵחַ

עֵינַי בַּכּוֹכָבִים מַבִּיטוֹת
תְּמִיהָה הֵן מַבִּיעוֹת
מָתַי יָבוֹאוּ הַהַצְלָחוֹת
שֶׁיִּדָּלְקוּ כְּבָר הָאוֹרוֹת

בַּשְּׂמִיכָה הִתְכַּרְבַּלְתִּי
בַּתִּסְכּוּל הִשְׁתַּקַּעְתִּי
בְּבִלְבּוּל הִתְעַרְבַּלְתִּי
בְּדִכָּאוֹן הִתְנַצַּחְתִּי

וּפִתְאוֹם. מִשּׁוּם מָקוֹם.
קוֹל הַקּוֹרֵא לִי שָׁמַעְתִּי
כּוֹכָב קָטָן הַמְּנַצְנֵץ לְשָׁלוֹם
מִי אַתָּה? בְּהַפְתָּעָה זָעַקְתִּי

וְיִלְחַשׁ הַכּוֹכָב אֵלַי
הֲתִרְצֶה לִשְׁמֹעַ סוֹדוֹתַי
כֵּיצַד אֵינִי כָּבֶה לְעוֹלָם
תָּמִיד מֵאִיר לְכֻלָּם

אֲגַלֶּה לְךָ אֶת הַמַּתְכּוֹן
אֵיךְ לָאֹשֶׁר תַּגִּיעַ,
אֲבָל – אָנָּא שְׁמֹר עַל הַמַּטְמוֹן
רַק כָּךְ, תָּמִיד בְּאוֹרְךָ תַּשְׁפִּיעַ.
דַּע, כִּי לֹא תֵּדַע מַהִי הַצְלָחָתְךָ
כָּל עֵת אֲשֶׁר תִּתְמַקֵּד בִּסְבִיבָתְךָ!

תַּפְקִידְךָ הוּא לְהַבִּיט בָּרְאִי
לִרְאוֹת אֶת 'הַטּוֹב שֶׁבִּי'
לְהַעֲרִיךְ כָּל דָּבָר
אַף שֶׁנִּדְמֶה כִּי הוּא זוּטָר

כָּךְ צַעַד אַחַר צַעַד
יָאִיר בְּךָ נִיצוֹץ שֶׁל שִׂמְחָה
וְהִנֵּה – הִגַּעְתָּ לַיַּעַד
כִּי הַשִּׂמְחָה – הִיא הַהַצְלָחָה!

Reactions: GITARIST, אוראל סולטן, להאמין ביכולות שלי ועוד 5 משתמשים8 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/25

ד

דודה

מדהים ונוקב, ועם זאת מוגש בצורה נעימה. כל כך הזדהיתי עם קטעי ההתחלה, שהפנמתי היטב את קטעי...

עודכן לאחרונה 15/5/25

415

ק

שיתוף - לביקורת אמר רבי בנימין

קראנצ' פיסטוק //

14/5/25

אם המורה בנימין היה מודע להשפעה האדירה והאבסולוטית שיש למילותיו על הקהל, היה שוקל לעשות הסבה לתפקיד שיבטא יותר את הכושר הרטורי הנדיר שלו.

אבל הוא לא היה מודע לכך, ולכן עמד בכיתת לימוד חנוקה וקטנה, ובזבז את קולו כדי לנאום בפאתוס בפני קומץ תלמידים.

הוא הסביר להם בקולו העמוק על חשיבות האיזון וההליכה בדרך האמצע, בשביל הזהב. "יש המלצה בדוקה לשבירת מידה רעה", אמר כממתיק סוד, "לעקם אותה לגמרי ולהיות קיצוניים בכיוון הנגדי, וכך להתיישר". בתור אמצעי המחשה, עשה שימוש ידידותי בסרגל שנועד להכות ידיים סוררות. כמה ילדים פלטו אנחת רווחה שקטה. נראה שהסרגל יצא מכלל שימוש.

"האמינו לי, הוא עוד יתיישר", צינן המורה בנימין את ההתלהבות, "רק צריך לעקם אותו לצד השני".

הוא ביקש מהתלמידים שיכתבו על פתק מידה רעה או הנהגה שלילית שהם מעוניינים לשנות, והביט בשביעות רצון בפתקים שהחלו להיערם על שולחנו.

"ואל תגידו – נשתנה עוד חודש, עוד שנה..." הניף המורה את הסרגל בדרמטיות, "מחר, על הבוקר אתם לוקחים את עצמכם בידיים, ומעקמים בקיצוניות את המידה שבחרתם!"

הילדים הביטו בו ברצינות תהומית, והנהנו בעיניים בורקות.

בבוקר למחרת, כשנכנס המורה בנימין לכיתה, גילה שהיא ריקה מאדם.

הוא תופף בעצבנות בסרגלו, והמתין.

כעבור שעות ארוכות, החלו התלמידים להיכנס לכיתה בזה אחר זה, חבולים וסתורים.

"מה קרה לכם?" שאל בזעזוע את התלמידים המרוטשים, "ולמה הגעתם רק עכשיו?"

כולם החלו לדבר בבת אחת, והמורה בנימין בקושי הצליח לעשות סדר בבליל הקולות הגועשים.

נתן היה הראשון שקיבל את רשות הדיבור. "כשצחצחתי שיניים הבוקר, לחצתי חזק מידי על השפופרת, ויצאה כמות גדולה משחה..."

"ובגלל זה הגעת רק עכשיו?" שיסע אותו המורה.

נתן הסמיק והשפיל את ראשו. "פעם הייתי פזרן מידי... והרי המורה אמר ש..." הוא התנשם, "אתה יודע כמה זמן לוקח להחזיר את המשחה לשפופרת דרך חור קטן כל כך? ואחר כך אמא שלי גם אמרה לי למרוח קרם ידיים..."

"ואני איחרתי", התוודה איתן, "כי בירכתי לשלום כל אדם שעבר ברחוב. לא תאמינו כמה אנשים עוברים ברחוב אחד! וכמובן, גם כשהשיחה החלה להתפתח, התאמצתי להישאר נחמד. מה לא עושים בשביל לשבור את הרוגז..."

"אני איחרתי כי יש המון קבצנים בדרך מהבית שלי לכיתה", אמר איצי, "אתם יודעים כמה זמן לוקח לעבור בין כולם בשביל לשבור את הקמצנות? וכשנגמר לי הכסף, הייתי צריך למצוא דרכים יצירתיות להשיג עוד..."

ירחמיאל, שעד היום ראה מקרוב מקלחת פעם בעשור, ישב על מקומו, מדיף ניחוח רענן. בגדיו היו נקיים מרבב, מגוהצים למשעי. את פניו כיסתה מסיכת היגיינה הרמטית, ידיו היו עטויות כפפות, ואלכוג'ל אימתני בצבץ מתיקו. 'מעניין', חלפה מחשבה מהירה בראשו של המורה, 'הייתי בטוח שהוא מתולתל במקור'.

יאיר, שאמש עוד היה גאוותן יהיר, החליט לאמץ את דברי הרמב"ן ולא להביט בפני אדם כשדיבר עמו. הוא צעד לבית הספר בראש מושפל ומהר מאוד נתקל בעוצמה בעמוד בטון, ונפל מעולף על אם הדרך.

דובי, העצלן הכבד והגמלוני, החליט לרוץ כל הדרך לכיתה. כשנחבט גם הוא בעמוד הבטון והתעלף על גבי חברו, הנחיתה שלו לפחות הייתה רכה יותר.

צבי הפזיז והנמהר, החליט ללכת במתינות וברוגע, צעד צעד. להביט בכל עשב ולבחון כל עלה, ולהרהר במשמעויותיהם העמוקות לחיים. כשהגיע לעמוד בטון מסוים, ונתקל בשני עצמים דוממים לצידו, נוסף לו עוד חומר מעניין רב למחשבה.

המורה בנימין הביט בזעזוע במה שעולל לתלמידיו, והתלבט כיצד להגיב.

לבסוף, ניסה להסביר להם שיש לכבד את דבריו של המורה, אבל לא לקחת אותם רחוק מידי, לאבד פרופורציות. לא לנהוג בהתבטלות כה גמורה ולאבד את העצמיות.

למחרת, שוב מצא המורה בנימין כיתה ריקה.

הוא שחרר אנחה עמוקה, ופנה להתעלל בסרגל שלו.

חלפו שעות, ימים, שבועות וחודשים, הסרגל הפך לגוש מתכת בלתי מזוהה, והתלמידים טרם הגיעו לכיתה.

'שוב הסיפור של אתמול?... הם לא הפנימו מה שאמרתי להם?!' התפלא.

לפתע הבריק הברק במוחו.

הם כן הפנימו. הפנימו יותר מידי.

הוא נזף בהם על ההתבטלות המוחלטת שלהם למורה, וכעת הם בעיצומה של פעולה קיצונית נגדית. הם לא יתבטלו יותר לשום מורה באשר הוא. לא יפקדו לעולם אף מוסד לימודי.

פעם, המורה בנימין לא היה מודע להשפעה האדירה והאבסולוטית שיש למילותיו על הקהל. כעת כבר כן. הוא קיפל ציוד, ונפרד מהכיתה החנוקה והקטנה וממשכורת הרעב.

כיום, הוא עוסק בפוליטיקה להנאתו, משתעשע במוצא פיו במדינות רבות ובמיליוני אזרחים. הוא מכניס משכורת לא רעה בכלל, ועושה הרבה כבוד וגאווה למשפחת נתניהו.

Reactions: פרח וכפתור, מנצפך, כפתור אדום ועוד 44 משתמשים47 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/5/25

ס

סבתא חביבה

מעולה מעולה מעולה

עודכן לאחרונה 14/5/25

120

ח

שיתוף - לביקורת שלא תברח לך השמש

חיה❤ //

13/5/25

תְּחַיְּכִי לָךְ,
תְּנִי לוֹ לָאוֹר לְסַנְוֵר.
לָאֹשֶׁר לִשְׁטֹף,
לַשֶּׁקֶט לִרְקֹד.

תַּעַזְבִי לָךְ,
רוּחוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל.
גְּשָׁמִים שֶׁל מָחָר.
תַּחֲזִית עֲמוּמָה.

תְּשַׁחְרְרִי לְךָ,
שֶׁלֹּא תִּבְרַח הַשֶּׁמֶשׁ.

Reactions: שיבת ציון, כותבת הפחדים, %תמר% ועוד 16 משתמשים19 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/5/25

צביה ר.

שיר מדהים! מאד אהבתי את הקונספט, את המבנה החזרתי, את המילים המדוייקות, את האופטימיות, האור והנשימה.

עודכן לאחרונה 13/5/25

93

שיתוף - לביקורת צוֹדֶקֶת

צביה ר. //

13/5/25

אַתְּ טוֹעֶנֶת, מַבְהִירָה
מַדְגִּימָה, מַסְבִּירָה,
מְחַזֶּקֶת
מְנַמֶּקֶת,
פּוֹרֶקֶת,
צוֹעֶקֶת,
מְוַדֵּאת שֶׁאֲנִי
מַמָּשׁ מְרֻתֶּקֶת...
וּבְרֶגַע נָדִיר
אַתְּ נוֹשֶׁמֶת, וְשֶׁקֶט.
וַאֲנִי
קְצָת נֶחְנֶקֶת,
אוֹמֶרֶת-
אַתְּ צוֹדֶקֶת.

Reactions: כותבת הפחדים, %תמר%, רבקהנ ועוד 14 משתמשים17 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/25

צביה ר.

@דודה תודה רבה על על הפידבק המחמם את הלב! @פרפרזה תודה רבה גם לך! כדי ליצור עניין ולהפחית...

עודכן לאחרונה 13/5/25

404

S

שיתוף - לביקורת אימה בכבישי ישראל או איך התחלתי ללמוד נהיגה

sh.t.down //

11/5/25

אני אוחזת את ההגה בין ידיי המזיעות, מנסה לייצבן למרות החלקלקות באזור.
מגרד לי בקצה האף.
ממש.
משאת נפשי כרגע היא לחכך את אצבעותי קלות באפי.
הייתי מוכנה למכור גם שלום עולמי תמורת הזכות לתת גירודון אחד פצפון בכיוון החוטם.
מנסה לקמט אותו קצת, אולי התחושה תעלם.
היא לא, רק מתגברת.
עיניה של המורה נעוצות בי, גורמות לפלגי מים לנטוף לתוך צווארוני.
נראה לי שחם לי, לא, בעצם קפוא לי, בעיקר באצבעות הידיים.
המזגן מכוון ישירות אליהן.
מותר להזיז אותו?
הכביש מתגלגל מתחתי, כל רכב המגיע בנתיב מולי הוא תאונה פוטנציאלית, מרגישה אופטימית מתמיד.
המורה מפטפטת משהו על איתותים וזכויות קדימה, אני מתלבטת אם היא מתכוונת אלי או מכריזה עובדות לחלל האוויר החנוק גם ככה, יותר מידי בושם.
למה היא שמה את הבושם הזה למען השם? יותר מידי מתקתקות בפחות מידי מטרים מרובעים.
כתפיי מזדקפות, אני אתפוס אומץ ואקח אחריות על החיים שלי! ידי נשלחת לעבר פתח יציאת המזגן, הרכב סוטה כמה מילימטרים ימינה, אני יכולה להתנגש במכוניות חונות!
טראח, שוברת את ההגה שמאלה, הצרחה של המורה מפלחת את אוזני ומזרימה בגופי אנדרנלין, או שמא זה המבט המבוהל של הנהג שבא ממול?
רגלי לוחצת בעוצמה על הברקס, שתינו עפות קדימה, מזל שאנחנו חגורות, בטיחות זה חשוב.
היא מיישרת את משקפי השמש תוך רטינה, "אמרתי לך שזה רחוב צר וצריך להאט, ומומלץ לא להרוג את כולנו בדרך".
אני מהנהנת בהתנצלות.
"תמשיכי ליסוע" מסמנת לי בידה, כנראה שמשחק עם מלאך המוות זה דבר שבשגרה עבור מורי נהיגה.
אני לוחצת שוב על הגז, מקפצת לי כמו עז הרים ממוצעת מעל הבמפרים, וישרה כמו סרגל של ילד בכיתה א' אחרי ששיחקו בו 'משוך בחבל'.
השיעור מסתיים לבסוף, כל גופי דואב, כתפיי תפוסות, אצבעותיי אדומות ממאמץ.
הטלפון שלי מצלצל, אני עונה.
"נו, איך היה השיעור?".
חיוך עולה על פני "נהדר, בצ'יק אני עוברת טסט".

כמובן שלא מתיימרת להגיע לקרסולי @הווה פשוט , אך הקטע נכתב בהשראת קטעיו המעודדים כל לומד נהיגה באשר הוא

Reactions: סמאש קייק, יהודית מביתר, hadasa feldman ועוד 30 משתמשים33 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/25

S

sh.t.down

תודה! ועל זה כבר אמר מי שאמר, בעיתו ובזמנו בעז"ה! תודה! מקווה שלא אספיק לחוות פרקים נוספים...

עודכן לאחרונה 13/5/25

914

א

שיתוף - לביקורת ויקרא שמו בישראל?

איש המילה הכתובה //

11/5/25

אני נכנס למטבח מזיע ולחוץ ורואה גוש של אדישות לועס חלווה, ובקיצור: אשתי.

"אנחנו חייבים להחליט על שם", אני מנסה להפשיר קרח.

"מה הלחץ, יש עוד שלוש שעות עד לברית", קרח מסרב להפשיר.

"צודקת, למה להלחיץ? מקסימום נאלתר משהו במקום, ניתן שם בהשראת ליקר הבננה שעל שולחן הכיבוד. אולי 'בננצ'וק', איך זה מצלצל לך?", היא פורצת בצחוק, כאילו אנחנו במופע סטנד-אפ מהנה בערב חורפי שליו; כאילו מדובר בילד המוזנח של השכנים זונטל, שגם אם ניתן לו שם אי פעם, הוריו שכחו אותו זה מכבר.

שתי אפשרויות נותרו לי. האחת, לנסות שימוש במכות חשמל כדי להעיר את הפרטנרית שלי לבחירת השם - לגרום לה להבין שיש חיים לאחר החלווה. השנייה, להחליט בעצמי באופן שרירותי.

בהיעדר שוקר חשמלי זמין, בחרתי באופציה השנייה.

"תרח יינון, על שם אחיו של סבא. זה השם!", פסקתי.

מה שלא עשו ההפצרות, הנדנודים והציניות, עשה השם. היא הקיאה חצי טון של חלווה, רקעה ברגליה בתוך שלוליות קיא. "לא יקום ולא יהיה!".

"איך קפצת לדוד תרח יינון, תוך שדילגת על כל הסבים", טענה נחרצות.

"כל הסבים חיים לשמחתי", הזכרתי לה, "אם הדבר טוב ואם מצאתי חן בעינייך, אשמח שתפטרי אותי מלהתנקש באחד מהם בשעתיים שנשארו עד לברית", זרקתי אבן אחרי גוש קרח מועד, נמס לתוך עצמו.

לא הצלחתי להבין מה הבעיה בשם תרח יינון. הוא אמנם שונה מעט משאר השמות, אבל דווקא העובדה הזאת הופכת אותו למיוחד ומעניין.

היא לא הסכימה עם זה בשום אופן, "אתה לא יודע ששם משפיע על אופי? אם תקרא לו תרח יינון, הוא יגדל להיות 'תרח יינון' על כל המשתמע מכך", הטילה אימים.

"אם שם משפיע על אופי, אז איך זה שקוראים לך חני ואת מתנהגת כמו קרוינע דבושקע?", לא נותרתי חייב.

נשברתי. איך יוצאים מהפלונטר הזה?

ניחמתי את עצמי שיהיה השם אשר יהיה, זה נגמר בעוד כשעה וחצי. לא הייתי שורד עוד שעה אחת במתח המתמשך הזה. ואז הטלפון של אשתי צלצל. "ייישששש", היא צעקה.

"מהי השמחה הגדולה?", תהיתי, "אחד מהסבים שלנו מת? התפנה שם?", שאלתי.

"חחח חלילה", היא ענתה, "התקשרו מהמעבדה להודיע שהילד צהוב, אי אפשר לעשות את הברית היום".

היא חזרה ללעוס בנחת חלווה וגבינה צהובה, ואני נעשיתי צהוב בוהק והתעלפתי מלוא קומתי על שלולית קיא צהבהבה.

Reactions: Tamar171, נסיך על חלל, %תמר% ועוד 68 משתמשים71 //

12 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/25

א

איש המילה הכתובה

תודה רבה רבה

עודכן לאחרונה 13/5/25

292

א

שיתוף - לביקורת טראמפ לא מתזמנים. עולים בנימוס ואומרים תודה!

איש המילה הכתובה //

12/5/25

"מתי תרצו את הטראמפ שלכם?", שאל ביבי את שרי הקבינט.

"הוא מלמל משהו על יום שישי. הוא גוי, לא מבין שביום שישי מכבים את הגיהינום לא מדליקים אותו", מעדכן בזחיחות ראש הממשלה עם גבה אחת מורמת מחברתה. דרעי מתענג על לחלוחית היידישקייט שהתגנבה לחדר.

"אני חושב שאפשר לחכות עם זה קצת", קבע ביבי.

"אבל זה לא ישבור את מילתו של הנשיא, ישפיל אותו מול כל העולם?", זהו שר בעמדת משקיף, נטול זכות הצבעה, שמציף מחשבה סוררת.

"חה-חה מה אתה ילד? הוא לא טיפוס רציני, וחוץ מזה הוא ממש בכיס שלי. הוא כמו ויטמין טוב, אני מחליט מתי ובאיזה מינון לקחת ממנו", צחקוק בריטוני כריזמטי משתיק את אחרון המודאגים.

הבוקר

"מישהו ראה את הויטמין שלי? היה לי אותו בכיס. הוא נעלם לי", ביבי מסתובב סביב עצמו בסלון בבלפור.

"שאתקשר למספר שלו, נראה היכן הוא מצלצל?", שרה קמה הבוקר תועלתית ומקורית במיוחד.

"חה-חה זה לא הפלאפון שנעלם, זה הויטמין. חוץ מזה כבר התקשרתי, שמעתי את הצלצול רחוק-רחוק, הוא נשמע היטב באזור סעודיה".

Reactions: Tamar171, נסיך על חלל, T;) ועוד 20 משתמשים23 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/25

א

איש המילה הכתובה

תודה רבה נכון. לא יודע למה הלכתי לשם, זו המקלדת אשמה ;)

עודכן לאחרונה 13/5/25

218

ל

שיתוף - לביקורת אריאל ונופית, ירושלים ועזה, שתיים ועוד עשרים.

לוטם //

11/5/25

היום הוא בבית, קורא עם אריאל, צוחק עם נופית.
היום הוא בבית, משחק חיים רגילים.
בערב הוא ייצא מירושלים,
יעלה לרכב, ייסע רחוק.
מחר בבוקר, יכנס לעזה, יילחם בעוז.
ירגיש, שהוא מגשים
ייעוד.

ואני מפחדת. כבר מעכשיו.
והלב דופק, הולם בפראות.
כל שיחה, כל נקישה,
מסייטת, מפחידה.

אשת סדיר. לילד צעיר,
שתיים ועוד עשרים שנים.
אש גלויה בעיניים, אולי מסתירה פחד, בעיקר ממוקדת מטרה.

ואני נשארת, בבית.

Reactions: חיימקוש, brachy 100, מנוחה כהן ועוד 28 משתמשים31 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/25

ל

לוטם

תודה!🙏 מאוד. שהשם יתן לכולם כוח (:

עודכן לאחרונה 13/5/25

306

א

שיתוף - לביקורת אתמול אתמולים

אוראל סולטן //

11/5/25

נכתב לע"נ סבתא רבא יקרה שנפטרה היום בגיל מופלג.
תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

Reactions: מוריופ, NOA#, שולמית רוז ועוד 17 משתמשים20 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 13/5/25

א

אוראל סולטן

תודה רבה!!! 'אפלת' מלשון אפלה. (הבית קצת שונה לצורך החרוזים, אוכן שמתי לב שהוא מעט מבולבל...)

קהילת כתיבה מקצועית

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

אהבת את הפורום? שתף>>