קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 3
    • I
    שיתוף - לביקורת לֹא תִּהְיֶה דַּעְתֵּנוּ
  • I.Q //
    • ב״ה

    לְעוֹלָם
    לֹא תִּהְיֶה דַּעְתֵּנוּ
    צְלוּלָה וּפְנוּיָה.
    לְעוֹלָם
    תְּהֵא מֻסַּחַת.

    לְעוֹלָם
    יָבוֹא הָאָדוֹן
    בְּפֶתַע פִּתְאֹם.

    חַיֵּינוּ —
    אֹסֶף שֶׁל רְגָעִים,
    שֶׁל כְּאֵבִים,
    שֶׁל דְּבָרִים שֶׁל “מָה בְּכָךְ” —
    שֶׁנּוֹקְבִים
    אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ
    עַד תְּהוֹם.

    וְאָנוּ
    נָעִים מַעְגָּלִים, מַעְגָּלִים.

    כִּי עוֹד לֹא עָשִׂינוּ,
    עוֹד לֹא מִמַּשְׁנוּ
    אֵיזֶה מֵאַוֶּה גָּלוּי אוֹ טָמִיר.

    וְאֵין בָּהֶם, בְּחַיֵּינוּ,
    אַף לֹא תְּחִלָּה שֶׁל נֵצַח,
    שֶׁיְּהֵא בּוֹאוֹ
    פּוֹרֵחַ מִתּוֹכוֹ,

    יְהֵא לִבְלוּבוֹ —
    לִבְלוּב
    שֶׁבָּא מִתּוֹכֵנוּ,
    מִתּוֹךְ צַעֲקוֹתֵינוּ.

    וְכַמָּה שֶׁנִּתֵּן אֶת דַּעְתֵּנוּ,
    נִתֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ
    עַל בּוֹאוֹ —
    תִּהְיֶה בִּיאָתוֹ מַפְתִּיעָה,
    תִּהְיֶה בִּיאָתוֹ מוּזָרָה.

    כִּי אֵין הַדַּעַת יוֹדַעַת
    אֵיךְ נִרְאֶה נֶצַח?
    וְאֵין הַדַּעַת יוֹדַעַת
    אֵיךְ נִרְאֶה מִפְגָּשׁ —
    בֵּין צָרוּת מַבָּט
    לְרֹחַב יְרִיעָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ,
    בֵּין גָּלוּת מָרָה
    לִגְאֻלָּה.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-הלוויתן הכחול2 //
    0 תגובות
  • 510
    • ה
    שיתוף - לביקורת עור של פיל אלוף
  • השנונה... //
    • מאוד רציתי לכתוב קטע מנקודת מבט של ילדה קטנה במשפחה עם מתמודדים. קטע בוסרי אבל אמיתי מידי.

    תמיד כולם צחקו שיש לי אוזניים של פיל.
    בכלל אין לי אוזניים של פיל, סתם מעליבים אותי.
    חוץ מזה, שפיל בכלל לא שומע כלום. בדקתי את זה בחופש הגדול כשהלכנו לגן חיות; צעקתי "פיל, רוצה ממתק?" והוא אפילו לא הניד עפעף. סתם שטויות של מוטי ודוד.

    אבל הבנתי למה הם מתכוונים – הם התכוונו שאני תמיד שומעת הכל.
    נגיד, אתמול אמא בכתה בחדר ואף אחד לא שמע. רק אני שמעתי. יש לי אוזניים של... של... פיל אלוף בשמיעה!
    אחר כך אבא נכנס לחדר ושמעתי את אמא לוחשת לו מתוך הבכי שהיא לא יכולה יותר, ואולי כדאי להתייעץ איתו. אני בכלל לא יודעת מה הם רוצים לשאול ומי זה ה'איתו' הזה. אולי הם רוצים לקנות לי הפתעה והם מתייעצים עם המוכר בחנות? הלוואי. למרות שלאחרונה נראה לי שאף אחד כבר לא זוכר אותי.

    אני חוזרת מהבית ספר ורוצה לספר לכולם על המדבקות שהחלפתי, ועל חיה הגנבת שאמרה שהיא לא נפסלה בחבל וסתם המציאה תירוצים שהיא רצתה לשתות ושיוכי דחפה אותה. היא סתם שקרנית מתגנבת.
    אבל אין לי למי לספר. אמא אומרת לי שזה לא הזמן ושאיזו מתוקה אני, ובערב היא תקשיב להכל וזה מאוד מעניין אותה. אני רואה שזה לא מעניין אותה בכלל. כנראה שיש לי גם עיניים של פיל אלוף.

    רגע, אני שומעת שאמא מדברת על מוטי. היא אמרה שהראש-ישיבה אמר שאין על מה לדבר והוא לא חוזר לשם.
    זה מצחיק שאומרים "אין על מה לדבר" – אם אין לכם על מה, אז פשוט תשתקו!
    אבל בעצם, למה מוטי לא חוזר לישיבה? כבר נמאס לי שהוא בבית.
    בהתחלה חשבתי שיהיה כיף והוא יעשה איתי צחוקים כמו פעם, אבל הוא בכלל לא מתייחס אליי. לא אכפת לו ממני.
    אכפת לו רק מהפלאפון החדש שלו וזהו. אני לא מגלה לו שראיתי את הפלאפון, אבל אני פילה ואני רואה הכל.
    הוא כל הזמן במיטה, קבור בתוך הפלאפון המוזר הזה, ואבא ואמא כל הזמן עצובים והבית שלנו נהיה מקום מעצבן. הלוואי שאמא תסכים שאעבור לגור בבית של צביה! שם תמיד כיף ושמח, ואין בכלל "דיכאון". מה זה דיכאון? אני לא באמת יודעת, אבל זה נשמע לי מתאים למה שקורה אצלנו. פעם שמעתי את הבחורה של שמאי אומרת לחברה שלה שהיא בדיכאון מהמצב בכיתה. אז זהו, אני בדיכאון מהמצב בבית, ונראה לי שכל המשפחה נדבקה בזה.

    בכל פעם שאני נכנסת לחדר של הבנים, מוטי מציץ מתוך השמיכה. הוא כל הזמן מתחבא שם עם הפלאפון שלו וחושב שאני לא מבינה מה הוא עושה. אבל אני מבינה הכל. אני עוברת ליד החדר שלהם שוב ושוב כדי לראות אם הוא כבר יצא מהמחבוא, אבל תמיד יש על המיטה שלו רק גוש גדול של שמיכה שלא סידרו בבוקר. הוא בתוכה. וגם הפלאפון.

    טוב, אני חייבת ללכת לישון. אמא אמרה לי קודם ואני לא רוצה שהיא תראה שאני עדיין ערה ותהיה עוד יותר עצובה, אז אני הולכת מהר להתארגן. אבל אני בכלל לא רוצה לישון. כשאני ישנה אני חולמת על פילים שבוכים בתוך חדרים סגורים, וזה עושה לי עצוב.

    אז נשארתי ערה בכוח. שמרתי חזק על העיניים שלי שלא ייעצמו, ומדי פעם קמתי בשקט לבדוק שהמדבקה הכי נדירה שלי לא נאבדה. פתאום שמעתי מישהו יוצא מהחדר של הבנים. זה בטח מוטי. קמתי בשקט וצעדתי כמו פיל שיודע ללכת בלי להשמיע קול. מוטי ראה אותי וחייך חיוך קטן. הוא נראה קצת עצוב, והמצח שלו היה מקומט כמו החולצה הלבנה של אבא כשהוא נרדם על הסטנדר.

    מוטי שאל אותי בלחש למה אני ערה. אמרתי לו שסתם, ושבכלל – למה הוא כל היום במיטה ולמה הפלאפון שלו יותר מעניין מאנשים? הוא שוב חייך את החיוך הקטן הזה. הפעם ראיתי בבירור שהוא עומד לבכות. ואז הוא לחש לי: "את לא מבינה כלום, ילדה קטנה ומתוקה".

    רציתי להגיד לו שהוא גם מתוק ושהוא יותר לא מבין כלום.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: Yael Mor, דינה מילר, לוטם ועוד 51 משתמשים54 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    השנונה...
    קטע נוסף שיכול בהחלט להוות המשך לקטע הנ"ל- זהירות, כאן בונים.
  • 24
    • ה
    שיתוף - לביקורת זהירות, כאן בונים.
  • השנונה... //
    • מעין המשך -בלתי ישיר- לעור של פיל , אשמח מאוד מאוד לתגובות והערות!

    המורה תמיד אומרת שאסור להגיד סודות ברבים. היא גם אומרת שאבא ואמא הכי חכמים וצריך לשמוע בקולם.

    זה קצת מבלבל אותי כי עכשיו אבא ואמא אומרים להם סודות ברבים.

    בכלל, זה כבר ממש לא כיף שכל היום רק יש להם עניינים חשובים ובכלל אין להם זמן להיות אבא ואמא שלי כמו פעם.

    במיוחד מאז שדוד התחיל ללכת כל יום לעבודה. אמא אמרה לאבא שהיא שבורה מזה. בכלל היא לא שבורה. אין לה גבס. אולי אלו מילים שרק גדולים מבינים מה הכוונה, או שדוד שובר דברים בעבודה ובגלל זה הם כל כך עצובים.

    בערב, כשדוד חזר ואבא ואמא עשו הצגה שהם שמחים ובכלל לא בוכים, שאלתי אותו מה הוא שבר ולמה אמא כל כך עצובה מזה, כשאני שוברת אמא רק אומרת לי להיזהר ומלמדת אותי איך להשתמש בחפצים בעדינות. דוד חייך חיוך של אנשים שרוצים לא לחייך ואמר לי: "חמודית, אני לא שובר כלום. אני בונה לי חיים ועצמאות". הוא כל היום אומר שטויות. אי אפשר לבנות חיים. כנראה הוא בונה בעבודה דברים שאבא ואמא לא אוהבים, ולכן הם עצובים מזה.

    אחר כך הוא נכנס לחדר שלו ואבא ואמא נכנסו לחדר שלהם ורק אני לא רציתי להיכנס לחדר שלי. אז סתם נשארתי ולא עשיתי כלום. אבל שמעתי את אבא ואמא לוחשים דברים. הם נראה לי לא רוצים בכלל שדוד יעבוד. מענין למה, גם אמא עובדת וזה דווקא לא מפריע להם!

    אחר כך אבא אמר לדוד משהו ואז—נהיה פה בלגן שאני בכלל לא אוהבת!! דוד צעק, ואבא נלחץ ואמר לו כל מיני דברים, ואז דוד טרק חזק חזק את הדלת ואמא אמרה לו דברים גם. למה הוא צועק? אולי אבא ואמא אמרו לו משהו רע? אולי נגיד הם סיפרו לו שהמתנה שהם קנו לו לאפיקומן נשברה? ובכלל, רואים שדוד לא היה אצל המורה חנה. היא מלמדת כל היום על כיבוד הורים והוא בכלל לא יודע לכבד הורים, הוא רק מדבר לא יפה וזה מאוד לא נעים לי לשמוע כאלו דברים וצעקות!

    בסוף אבא ואמא חזרו עוד פעם לחדר שלהם וכבר לא היה כזה בלגן מפחיד בבית.

    מאוד שיעמם לי אז הלכתי לחדר ובניתי בית לבובות ממגנטים ומגדל גבוה שיהיה להן ליד, אם הן לא ירצו להיות בבית שלהן או שפתאום יהיה אצלן בלגן והן יפחדו.

    רציתי לקרוא לאמא שתראה את מה שבניתי- אבל פחדתי שהיא תבכה ותהיה עצובה ממה שבניתי כמו מהדברים שדוד בונה.

    אז פירקתי מהר את הבית ואת המגדל וחשבתי לעצמי שחבל שלנו אין מגדל לברוח אליו כשעצוב ומפחיד.


    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, ;בינארית, אהרן 1 ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 12
    • ה
    שיתוף - לביקורת יבוא
  • הלוויתן הכחול //
    • "נו, נראה לך שהוא יבוא?" איציק מתמקם לידי, עיניו בולשות בחלון, הלוך וחזור.

    אני נאנח. לא רוצה להבטיח הבטחות בדברים כאלה. אני גם לא יכול. אבל מנגד, בדיוק כמו איציק, הרצון והתקווה מנהלים אותי עכשיו, ואני סוקר ביחד אתו את הנוף הנראה בחלון בעיניים משתוקקות.

    "אני... אני לא יודע", אני עונה בכל זאת, גם אם אין לי משהו לחדש לו "אבל בעזרת ה' הוא יבוא".

    איציק נרתע מעט, נועץ בי מבט שמוחי מתרגמו מילולית ל-'אה, אז אתה לא חושב שהוא יבוא?', אני מביט אחורנית במצוקה, מה אני אמור לענות לו?.

    הסלון בו אנו נמצאים ריק כרגע, ואין לי למי להפנות את הילד ושאלותיו, ואולי גם את שאלותיי.

    "איציק, אתה יודע שהוא יבוא", אני מסתכל אל תוך עיניו, מעביר לו אמונה "זה יקרה. זה חייב לקרות".

    "אני יודע, אבל כמה אפשר לחכות?!" הוא מביט בי בתביעה, משל אני אחראי לכל המצב. ובכן, אני לא. ממש לא.

    "כמה שצריך." אני מחזיר את מבטי לחלון "איציק, תסתכל, הוא בטוח תיכף מגיע ונראה אותו".

    איציק מצטרף לידי שוב, הוכחה שהתקווה חזקה יותר מהכל.

    הבניין בו אנו מתגוררים ממוקם בקצה שכונה גבוהה, בחלקה הצפוני של ירושלים. אנחנו מתצפתים ובוחנים את הכל. הכביש השקט שמתחת לבית, גבעות מכוסות בתים לכל האופק, ומיליוני אורות, מנצנצים באפלת הלילה, מצטרפים ביחד איתנו לתקווה.

    התלחשות שקטה וקול צעדים מהמסדרון, כמה שניות אחרי זה אברהם והילה נכנסים לסלון, נראים מותשים כאחרי קרב.

    "הצלחת להרדים אותם בסוף?" אני מסתובב אליה, שמח ולא שמח על שינוי הנושא בו יתעסקו מחשבותיי.

    "כן," הילה מתיישבת באנחה על הכיסא, מסדרת אותו, "הם כבר היו גמורים מעייפות, ראיתם.".

    "כן." איציק מסתובב גם, מצרף מילת אישור להנהון שלי "אבל מסכנה יסכה, היא כל כך רצתה לפתוח את הדלת לאליהו הנביא". הוא גם מתיישב ליד השולחן, מסדר את הכרית שלו.

    "איפה אבא ואמא?" אברהם כבר פתח את ההגדה, רוצה להמשיך.

    "הם הלכו קצת אחריכם, ניצלו את ההפסקה שנוצרה" עונה איציק.

    אבא ואמא כנראה שמעו אותנו, כי הם מגיחים אל הסלון ומצטרפים אלינו.

    אבא מתיישב בראש השולחן, פותח גם הוא את ההגדה. "נמשיך?". הוא מצביע על השעון הגדול, מושך לשם את מבטי כולנו "שעת חצות מתקרבת, אנחנו חייבים להזדרז".

    המחוג, שהמשיך לעבוד בזמן שעשינו הפסקה, ממריץ אותנו ואנחנו מתקדמים בסדר, מנסים להדביק אותו.

    איציק קם לפתוח את הדלת לאליהו הנביא, ואני מצטרף אליו, שנינו בוחנים את חדר המדרגות בדקדוק, אולי נראה את אליהו הנביא מגיע לבשר לנו.

    ופתאום, יש לי את התשובה. והיא חדה ובהירה כל כך, ואני מבין בבת אחת כמה וכמה דברים.

    "איציק," אני פונה אליו, שנינו עדיין עומדים על מפתן הדלת "אני חושב שיש לי תשובה בשבילך".

    הוא מרים אליי עיניים מצפות, רוצה תשובה מוחלטת עכשיו. כן או לא. התשובה שלי מוחלטת לדעתי, השאלה אם הוא יבין אותה.

    אבל אני עונה, לא יכול שלא. עונה בעיקר לעצמי "ואף על פי שיתמהמה, עם כ-ל זה, אחכה לו. בכל יום. שיבוא.".

    איציק בוחן אותי בדקדוק, מבין שהבנתי משהו, מנסה להבין אותו גם. קול שלא מין העולם הזה קוטע אותו, מקפיץ את כולנו בהתרגשות, הפתעה, וחוסר אמון.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-שירת הכוכבים2 //
    0 תגובות
  • 516
    • ה
    שיתוף - לביקורת זְהִירוּת, זֶה-יִירוּט!
  • השנונה... //

    • מה זה הבוקר הזה?? 4 אזעקות ברצף!! :eek::cry::sleep:​


    נִשְׁכֶּבֶת שׁוּב

    וְלֹא חָשׁוּב

    אִם פִּתְאוֹם תִּהְיֶה אַזְעָקָה,


    אַחֲרֵי דַּקוֹתַיִם

    נוֹטֶלֶת יָדַיִם

    מַבְלִיעָה לְעַצְמִי אֲנָקָה.



    בַּהֶמְשֵׁךְ מַבְטִיחָה

    לְכַסּוֹת בִּשְׂמִיכָה

    וְלִשְׁכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם טִילִים,


    אַךְ גְּבֶרֶת מְצִיאוּת

    גְּרוּעָה בְּצִיּוּת

    וְקוֹטַעַת מִסְפַּר עֲרָפִילִים.



    בַּפַּעַם שֶׁאַחֲרֵי

    מְבִינָה שֶׁהֲרֵי

    סִכּוּיֵי הַסַּכָּנָה נְמוּכִים,


    מַחְלִיטָה נְחוּשׁוֹת

    מַפְסִיקָה תַּ'בּוּשׁוֹת

    שֶׁל פִּיגָ'מוֹת וְשֵׁנָה בַּמִּקְלָטִים.



    כְּשֶׁתִּהְיֶה הַתְרָעָה

    אֶחְטֹף הַשְׁרָאָה

    לְחָלוֹם אֶחָד נוֹסָף,


    מַמְשִׁיכָה לְהֵאָנֵק

    כִּי יוֹדַעַת שֶׁאֶזְנֵק

    כְּשֶׁאַזְעָקָה רַק תִּהְיֶה עַל הַסַּף.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: שקדי, "קשת" גרפיקה בשבילך., מ.בר ועוד 25 משתמשים28 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    ואו יפה! כיף לקרוא! אהבתי את צורת הכתיבה!
  • 81
    • ק
    שיתוף - לביקורת לאור המוזה של האישה המתמודדת (המתמוטטת)
  • "קשת" גרפיקה בשבילך. //
    • אני רואה שכתבו כאן כמה שירים על האישה ה---------
    לא יפה אל תגידו ככה צריך להגיד 'מתמודדת'!!!

    עוד מעט נשמע אותם. אנשים מתלחששים מאחורי הגב שלנו.

    שכואב גם ככה.


    אז הנה עוד שיר לאוסף שירי הגבורה או הבושה ((איך שתרצו) (ואולי אפשר לפתוח אשכול במיוחד בשביל זה :))

    אז כתבתי את זה לפני איזה שבוע ויותר ... ופשוט .. למה לא להשוויץ.. זה באופנה ..
    (ואני חייבת לשתף שבחדר המדרגות אני שומעת את שכנתי שואגת על הילדים ואני מסתכלת על בעלי ואומרת ... "אוי תראה כולן יוצאת מדעתן.."

    (בהעברת מסר סמוי - אל תחשוב אני לא היחידה!)


    אז הנה זה בא: ומצטערת לא יהיה כאן חרוזים. (יפים אם בכלל)
    תגידו...לאיזה אמא יש זמן למצוא אותם... ולהשחיל אותם..

    מי בכלל מחזיקה משחקי חרוזים בבית? (השרשרת נקרעת מתי שהוא ומוצאים את העיגולים הצבעוניים הללו רק בפסח הבא!!)


    טוב גילוי נאות: זה מהיומן שלי:


    "היי, השם אני אחרי שבת, המלחמה הזו עדיין כאן.

    ומה עושים עם הילדים??!

    זאת שאלת המיליון - רק תן לי כוח אבא!

    -----------------------------------


    אל תגיד לי עוד יום אחד

    אני על הסף - על הסף!

    אל תגיד לי 'הכל לטובה'

    חייב את זאת המלחמה.


    אני מוצאת את עצמי ישנה עם מוצץ

    מי אמר שאסור גם לי להירגע

    (מהאזעקה האחרונה)

    שמשהו יכבה את האור וילטף

    לא אומר בקול, אבל-

    רוצה לחזור להיות ילדה.


    כי יש מחר עוד יום ארוך כמו שרוך,

    לא שרוך הוא קצר - קצר מידי

    יום ארוך כמו הגלות - כן הכל בגללה!

    אני תקועה עם שישייה בתוך דירה (די) קטנה.


    אם תראו אותי קופצת איתם על המיטה

    זה לא שיצאתי מדעתי

    פשוט החלטתי גם אני

    לעשות קצת כיף לעצמי


    אם תראו אותי מלקקת קערה של עוגה

    ואומרת לילדה, שתחכה לתור שלה

    ממש לא בכוונה .. אני.. אוי..

    אולי משהו נורא כאן ארע..


    כי מה ששבוע וחצי עוֹשֶׂה

    כולי הפוכה כמו הקפה

    שכחתי מה זה להיות לבושה יפה

    (בלי כותנת ורודה במשך יממה)

    מישהו נשלח להביא לי תמונה.


    אז נכנעתי

    והרפתי

    והקאתי

    כי נתניהו לא עדכן לי את הלו"ז

    יש לי עוד שמוז (במקלט צפוף)

    עם שכנה שגם לה עלה הפיוז.


    תנו לי טפיחה (או חתיכה של עוגה)

    כי להישאר אימא שפויה (ורזה)

    בתקופת מלחמה

    זאת וודאי ניצחון

    שלי (ושל השכינה..)


    ודרך אגב שמעתי אותה צועקת

    "אחרי המלחמה אני יוצאת לחופשה.."

    מה אתם אומרים שאצא איתה??


    ששש - תשמעו!

    "את רעה! את רעה!" (התרעה, התרעה,)

    בדיוק כשקיבלתי התקף עצבים על המקלדת!


    שש תשמעו קבלתי מהמחשב נחמה:

    "את זכה. את זכה." (אזעקה. אזעקה.)


    לאחר המלחמה.

    מסתמא.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: שקדי, בן של מלך!, אוראל סולטן ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    חזק!!! ממש אהבתיי! אממ..:unsure: אני חושבת שיש פה חרוזים יפים מאד!;)
  • 246
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת דְּרוּשָׁה
  • צביה ר. //
    • לְאִשָּׁה
    מוּתָשָּׁה
    דְּרוּשָׁה
    לִרְכִישָׁה
    חֲבִילַת שְׁעוֹת שֵׁנָה בְּמַצָּב מְצֻיָּן.

    נְטוּלַת
    הַפְרָעוֹת
    הַתְרָעוֹת
    הַפְתָּעוֹת
    וּלְלֹא בִּקּוּרִים בְּמִקְלַט הַבִּנְיָן.

    עֲדִיפוּת
    בִּדְחִיפוּת.
    עֲיֵפוּת
    בִּתְכִיפוּת
    מֻגְזֶמֶת מַמָּשׁ, זֶה כְּבָר לֹא לָעִנְיָן.

    בִּתְמוּרָה
    אַדִּירָה
    תְּוַתֵּר
    בִּגְבוּרָה
    עַל זְכוּת הַקִּטּוּר, לְכָל הַמְּעֻנְיָן.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: kshir, נעמה CPA, NOA# ועוד 50 משתמשים53 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    מזדהה עם כל מילה!!
  • 117
    • ד
    שיתוף - לביקורת בָּרֶגַע הַזֶּה
  • דודה //
    • אחרי תקופה ארוכה ששיתפי רק בקטעי אם-עט או חווה, אני משתפת כאן שיר מסוג אחר.
    הוא פשוט, בלתי יומרני, ודווקא לכן אני רוחשת לו חיבה מיוחדת.
    גם אתם?


    בָּרֶגַע הַזֶּה
    הַפָּשׁוּט,
    הַסְּתָמִי,
    חֲסַר הַבָּרָק,
    הַהִלָּה.

    בָּרֶגַע הַזֶּה
    הַחֻלִּי,
    יוֹמְיוֹמִי,
    שְׁעַת עַרְבִית
    רְגִילָה.

    אֵין בּוֹ כְּאֵב,
    אִיּוּם
    קִיּוּמִי,
    אוֹ שִׂמְחָה מִתְפָּרֶצֶת,
    עוֹלׇה.

    וּבְכָל זֹאת
    יֵשׁ בּוֹ
    רָצוֹן פְּנִימִי,
    לְמִלָּה אַחַת
    שֶׁל תְּפִלָּה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיר כהן 1, פטיפורים, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 12 משתמשים15 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליבי מושקוביץ
    ואו נדיר! ממש אהבתי!
  • 144
    • א
    שיתוף - לביקורת הבן הרשע, לרוב רק באגדות
  • איש המילה הכתובה //
    • פגשתי אותו, את הילד הרשע של האגדה.

    אני סוחב שקי תפוחי אדמה, גופי שפוף, נאבק לאזן את יציבתי בעודה מאוימת על ידי מסת פחמימות עטופות קליפה אדמתית מיובלת.

    במקום להציע את עזרתו, מבעיו המתריסים מלווים אותי כל הדרך אל ההשתטחות הבלתי נמנעת.

    נפילתי בשדרת רחוב עמוסה הפעילה אפקט דומינו אדיר:

    הדפתי איש נושא 17 תבניות ביצים במידה מקסימלית, כמו כדי להעצים את אפקט הנזק והבושות.

    איש הביצים, שהחליק ונישא על גלי חלמונים, הטיס בחור צעיר עם קופסת מיץ ענבים 100% טבעי. כי אם לנסוך חומר גלם, אז שכבר יהיה האיכותי והדביק ביותר.

    והרשע באדישותו עומד. משועשע. סקרן לראות לאן הדומינו הזה עוד יתרחב, מי עוד יפגיש אפו באספלט רותח של אביב.

    הוא תוהה ללא אומר: "מה העבודה הזאת לכם?"

    אני בא לתפוס צבת מזדמנת. להקהות שיניים. שתיים כן, אחת לא. מתכונת הולמת לרשעים שכאלה.

    אך אין מה להקהות. השיניים אינן, מישהו הקדימני זה מכבר.

    שאלתי אותו מופתע: "מי שפך לך שיניים?". הוא התרגש שפונים אליו, שרואים שיניים שהיו ואינן.

    התחיל לשפוך על מכות, כאבים והתרחקות מצלקת.

    הזיל דמעות מחיבוק אוהב, והתלווה אליי הביתה. הוא שק אחד, אני אחד אחר. "אז ליל הסדר אתה אצל?".
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הדס כ., ח.ד. וחלק, שיר כהן 1 ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    יש פה משהו אחר. זאת גם לא הכתיבה המוכרת שלכם, לפחות הסוף. מותר להתרגש, במקום לצחוק?
  • 72
    • ח
    שיתוף - לביקורת אמונהה
  • .חיה פ //
    • אבאא
    למד אותי אמונה ובטחון
    למה אני שוב מפחדת???
    מעצמי, מאנשיםם, מעציצים
    אם בכלום אני לא שולטת!!
    השכל מחייב אותי להבין
    שהכל פה לטובהה
    אני רק צריכה לשחרר
    ולקבל באהבה
    והכל פה זה אתה
    הגעתי באמצע הסרט
    אז זה מטומטם לשאול שאלות
    וגם חסר תועלת
    אין דבר פה סתם
    והכל בהשגחה!!!
    אין שום קשר,
    בין סיבה לתוצאה
    והעתיד הוא רק דימיון
    ובסוף הכל עובר!!!!
    העולם פה זה משחק
    והכל יסתדר!!!
    הכל רק מבחנים
    וכישלון זה הצלחה
    חוסר האונים
    זה מתנה גדולה ממך!!!
    אני רק עפר,
    וגם כל האנשים
    כמו רובוטים אז אין
    את מי להאשים!!!
    ועפר כמו עפר
    הוא ברוא ולא יוצר
    ברוח לא נלחם
    רק זורם עם היוצר
    הוא דומם וגם אני
    רק דומם שמדבר
    בובה שלך על חוט
    קצת תוּכּי מדבר
    מחקה גם טעויות
    לא צוללת אל תוכי
    להקשיב אל הקולות
    להמליך אותך מלכי
    להפסיק להילחם!!
    בדמעות או בקוצים
    להודות במעידות
    בלי תירוצים....
    אז תחזק אותי השם
    שאפסיק להאשים
    ולעד ולעולם
    מבטחי בך אשים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: בקבוש, טונקס, משך ועוד 6 משתמשים9 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    וואווו זה יפההה אהבתיייי תודה
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת מבצע 'זעקת הקרצוף'- עדכוני מלחמה! (קאבר למבצע 'שאגת ארי')
  • שועל ספרות. //

    • מוזמנים למצוא את הדמויות והדימויים.

    אבא בהודעה: "בדקות האחרונות יצאנו המשותף אני ואמא למבצע 'זעקת הקרצוף' נגד החמץ בביתנו. כוחותינו ניקו כעת בעוצמה את הארונות העליונים בחדר השינה וחיסלו שם עשרות פירורים, זאת בנוסף להשמדת חמץ בכל רחבי הבית".

    אמא בהודעה: "מבצע 'זעקת הקרצוף' יחסל את כל מערך השאור בביתנו, ויביא להחלפת משטר החמץ הנוראי!"

    דובר צה"ח (צבא השמדת חמץ): 'במתקפה משותפת על חדרי השינה והילדים חוסלו הבוקר עשרות בייגלך עבשים ומאות שקדי מרק מהמרושעים שבחמץ!"

    'פיקוד השורף'- 'בדקות הקרובות צפויה ארוחת בוקר הנושאת מאות גרמים של חמץ! יש להיכנס למרחב המטבח ולא לצאת משם עד לסיום הארוחה!'

    דיווח על נפילת פירור בשידה בחדר השינה, כרגע לא ידוע על התחמצות חפצים נוספים.

    כוחות הניקוי יצאו לסרוק זירות בהם נתקבלו דיווחים על נפילות פירורים...

    דובר צה"ח: 'אמא פתחה כעת במסע ניקוי בלב חדר הילדים. נוקו עשרות מוקדי חמץ'.

    חשש כי במתקפת ארוחת הצהריים אחד הילדים היה מתפזר ופיזר עשרות שקדי מרק ברחבי הבית.

    דובר צה"ח: אמא פתחה כעת במסע ניקוי בלב חדר השירות.

    דיווח ראשוני על לכידת עוגיית עבאדי מתחת למיטה בחדר ילדים, ושליפתה משם להמשך טיפול כוחות הניקוי.

    דובר צה"ח: 'קופסת ממתקי חמץ חוסלה כעת על ידי ילדי הבית בלב המטבח'.

    אבא שוקל כניסה לניקוי המטבח עם חומרים שעדיין לא השתמשו בהם מתחילת הניקוי!

    נשק יום הדין- דיווח על שימוש בסנט מוריץ בניקוי התנור.

    חשש כבד אצל אמא כי אבא לא יביא לניקוי יסודי מהחמץ עקב לחץ פנימי מהילדים להביא לסיום הניקוי.

    אבא פרסם את רשימת חמש עשרה הנקודות על שמירת הניקיון מחמץ עד הפסח.

    אבא: "השמדנו את כל מערך הפירורים והשאור, והבאנו לקריסת משטר החמץ בבית!"

    גורמים בקרבת אמא: בניגוד לטענת אבא, עשרות מוקדי חמץ עדיין לא נוקו לחלוטין! הנקודות שפורסמו לא ריאליות. מעריכים שמדובר בהטעיה לקראת מהלך ניקוי כללי- אבא שלח לקנות עוד עשרות מוצרי ניקיון...
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אבי משה, משיבת נפש, אבטיח מעוך ועוד 57 משתמשים60 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    למתקדמים :) דיווחים על אי שביעות רצון של אבא מההתקדמות של הניקיונות, התכנונים מראש דברו על...
  • 303
    • א
    שיתוף - לביקורת שגרת חירום, פרק המשך: סמרטוט מנגב בקלילות הכחשה עיקשת
  • איש המילה הכתובה //
    • פרק המשך לזה

    לפני שעה קלה היא כמעט סגרה עליי.

    התהלכתי במסדרון הארוך בבית בצעדים רכים על הבהונות. המינימליסטיות נחוצה כדי לצמצם נוכחות, ולבלום רעשי הליכה מסגירי הימצאות במרחב.

    אך סף העצבים הגבוה חידד את כושר השמיעה שלה; היא שמעה צלילי בוהן אילמים כרעש משאית בנזין משנות השמונים.

    היא כמו נשפכה בשצף מהחדר הוורוד. בתנועה זוויתית חדה היא צמצמה פערי מרחק מולי. הסמרטוט שבידה כבר הטה עצמו לכיווני לקראת גזר הדין – כמו מתמסר למסירה הצפויה.

    מבע פניה שידר ללא אומר: "נגמרה לך הקייטנה, מותק".

    אך לא אלמן ישראל. יבבת אזעקה נשמעה לפתע וחילצה את נפשי מיבבת הגבר המנקה.

    טרקנו את דלת הממ"ד, ורעשי פיצוץ החלו להישמע מקרוב.

    "תגן עליו בגופך!" היא פקדה עליי.

    אני, כפקוד טוב, זינקתי על נתי שלנו בן הארבע.

    "לא עליו, על הסמרטוט!" התרעמה, "עם מה אתה חושב שתנקה אם יקרה משהו?".

    אדי האקונומיקה עשו את שלהם: חרכו אזורים תפקודיים נחוצים במוחה.

    "אם יקרה משהו, הניקוי לפסח עובר לטיפול צוותי פיקוד העורף", באתי לשמש קול להיגיון הבריא, אך בלמתי ברגע האחרון. זה עשוי להיות מסוכן. מוח מאודה באקונומיקה לא מגיב טוב לסרקזם.

    ואז נשמע בווום איום ונורא. הלך הבית. אין מקרר, אין תנור ואין כיסאות עץ לנקות.

    יייישששש. את הנזק כבר נכסה בעזרת מס רכוש; בינתיים, בפסח הקרוב, ניפול על השוויגער.

    השנה, סוף-סוף, אזכה לגשת לפסח כבן מלך ממש.

    בדרכי החוצה מהדירה הרצוצה, הגשתי את הסמרטוט הלח לאיש פיקוד העורף. אולי ימצא בו תועלת.

    "אווו, כמה טוב שבאתם!" צהלה השוויגער לקראתנו.

    "בדיוק השנה לא היה לי כוח לנקות לפסח, חיכיתי לנס והוא הגיע". היא מיקדה מבט אליי, "את כבר בטח גם מותשת", העניקה פטור גורף לבתה, מתעלמת מניגוד העניינים המובנה.

    "אתה באת לי כמו מלאך משמיים", שמעתי אותה במעורפל רגע לפני התמוטטות עצבים, "אני רק מקווה שהבאת איתך סמרטוט מהבית. גם את זה לא היה לי כוח לקנות".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: משיח נאוווו!, אננס מצוי, משך ועוד 35 משתמשים38 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    חחח זה ענק ווואו אילו מילים. תודה רבה. לפני שאני מביע הסכמתי לקבל את התואר הנכבד, האם הנושא בו...
  • 129
    • ת
    שיתוף - לביקורת לך
  • תכלת שמיים //
    • עולם מסוכן
    ראיתי
    בכיתי
    רציתי
    אותו הוגן

    הנה אני כאן
    בוהה
    והבועה
    מהבעיה
    היא מָגֵן

    והכול עודכן
    כשהגעת
    והרגעת
    ונגעת
    בלב שהתבלגן

    ועולם מתוקן
    התגלה,
    נמלא
    בחמלה
    ושיר מתנגן.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: משך, ליבי מושקוביץ, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 18 משתמשים21 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    משך
    משך
    @תְּכֵלֶת שָׁמַיִים הָעוֹלָם וָרוֹד, אוּלַי גַּם עוֹד. פָּסִימִי, אָפוֹר בַּחוֹר לַחֲפוֹר...
  • 141
    • ד
    שיתוף - לביקורת מִי שֶׁעָנָה
  • דודה //
    • עֵת יַפְצִיעַ בֹּקֶר סַגְרִירִי,
    אֵם לְבִיאָה תִּתְגַּבֵּר כָּאֲרִי,
    אַף שֶׁעֵינֶיהָ כִּמְעַט נִדְבָּקוֹת,
    לְאַחַר לַיְלָה רְצוּף אַזְעָקוֹת.

    ג'וּנְגֶּל עָצוּם סְבִיבָהּ מִשְׂתָּרֵעַ,
    בְּכָל מָקוֹם רוֹבְצִים גּוּרֶיהָ,
    כְּלוּאִים בְּבֵיתָם כָּאֲרִי בַּסּוּגַר,
    בְּעִקְבוֹת מַטַּח הַטִּילִים שֶׁשֻּׁגַּר.

    נוֹהֲמִים סְבִיבָהּ לְלֹא הֶרֶף,
    שׁוֹאֲגִים כָּאֲרִי מְשַׁחֵר לְטֶרֶף.
    כַּמּוּיוֹת כְּפוּלוֹת שֶׁל מָזוֹן טָרִי,
    הֵן אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי.

    כְּמוֹ אֲרִי מְאַיֵּם לִבְלֹעַ,
    פֶּסַח מוּלָהּ פּוֹעֵר לֹעַ.
    הַחֵלֶק הָאֲרִי עוֹד לֹא הֻשְׁלַם,
    כְּזָנָב לָאֲרָיוֹת מְדַדָּה אַחֲרֵי כֻּלָּם.

    אַרְיֵה שָׁאַג, אַךְ הִיא לֹא תִּירָא,
    תִּתְיַצֵּב בַּחֲזִית כָּאֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה.
    מִי שֶׁעָנָה לְדָנִיאֵל בְּגֹב הָאֲרָיוֹת,
    הוּא יַעֲנֶה גַּם לָהּ בְּמִלְחֶמֶת הַהֱיוֹת!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נפש, כתב עט, טונקס ועוד 19 משתמשים22 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גאון הדור הזה
    שיר חזק כמו שאגה של ארי
  • 318
    • א
    שיתוף - לביקורת עבדים היינו: כרית הסבה אנושית במסע גאולה אישי
  • איש המילה הכתובה //
    • מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

    כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

    אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

    השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

    שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

    מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

    הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

    ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

    אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

    המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

    בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

    הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

    חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

    קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

    הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: איה סופר, ברבור1, אלישבע אבר ועוד 40 משתמשים43 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה לכם על מילים טובות. ריגשתם
  • 2 1K
    • פ
    שיתוף - לביקורת סיפור בהמשכים נסיוני
  • פולוש //
    • אני חברה חדשה בפורום. מנסה לראשונה את כוחי בכתיבה לקהל. אני אוהבת לכתוב, אך תמיד כתבתי למגירה.
    מעולם לא למדתי מקצועי, אשמח לשפשף ושבח את הכתיבה שלי ע"י שאקבל בקורת כאן בפורם.
    לכן אני מעלה סיפור בהמשכים.
    ארצה מאד לשמוע (לקרא) את מה שיש לכם להגיד, להעיר, ולהאיר.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., עט נובע 2, מוטי 200 ועוד 7 משתמשים10 //
    38 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כוכב צפון
    לדעתי לא חסר התרגשות, כי כמו שאמרת, הם מכירים אחד את השני סה"כ כמה ימים. זה גם מה שהפריע לי, זה...
  • 174
    • ד
    שיתוף - לביקורת דְּמָמָה קְסוּמָה
  • דודה //
    • שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
    שֶׁל רַעַשׁ, צְעָקוֹת,
    אָזְנֶיהָ כְּבָר הִתְרַגְּלוּ.
    לְפֶתַע, דְּמָמָה
    חֲרִישִׁית וּקְסוּמָה,
    קוֹלוֹת הַשָּׁאוֹן, הֵם חָדְלוּ.

    מִתְרַוַּחַת בְּרֹגַע,
    נֶהֱנֵית מִכָּל רֶגַע
    שֶׁסְּבִיבָם רַק רַחַשׁ עָמוּם.
    בְּלִי מְרִיבוֹת,
    בְּלִי יְבָבוֹת
    עַל רָעָב, צָמָא, שִׁעֲמוּם.

    מַקְשִׁיבָה לַדְּמָמָה,
    מַסְבִּירָה לְעַצְמָהּ
    פִּשְׁרוֹ שֶׁל מִלְמוּל מֵהַחֶדֶר:
    הַגָּדוֹל, הַבּוֹגֵר,
    סִפְרוֹנִים הוּא אוֹגֵר,
    מְסַפֵּר לַקָּטָן לְפִי סֵדֶר.

    אִידִילְיָה נִקְטַעַת,
    הִיא לֹא יוֹדַעַת
    כֵּיצַד בְּדִיּוּק זֶה קָרָה.
    הִיא תַּחְקֹר, זֶה חָשׁוּב,
    כַּאֲשֶׁר הִיא תָּשׁוּב,
    סוֹף סוֹף לַהַכָּרָה.

    כִּי פִּתְאוֹם הִתְבָּרֵר
    שֶׁהַבְּכוֹר הַסּוֹרֵר,
    אָכֵן סִפֵּר לַצָּעִיר.
    אַךְ לֹא סִפֹּרֶת,
    כִּי אִם תִּסְפֹּרֶת,
    תַּלְתַּל עַל מַרְצֶפֶת מַבְהִיר.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: הכל כבר תפוס, הייטקיסטית, השנונה... ועוד 30 משתמשים33 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    השנונה...
    קראתי עכשיו הרבה שירים שלך איזו כתיבה יפה וחרוזים מושלמים!! החרוזים אף פעם לא באו ע"ח התוכן ולא...
  • 15
    • ש
    שיתוף - לביקורת פקעת חוטים
  • שמואל אגסי //
    • וְאֶצְבַּע רוֹעֶדֶת תַּנִּיחַ לְאַט,
    תְּנַסֶּה לָצֵאת לַמְּשִׂימָה,
    עַל פְּקַעַת גְּדִילִים הִיא זוֹחֶלֶת,
    מוֹשֶׁשֶׁת כָּל נִים וְצוּרָה,

    וּלְרֶגַע חָשַׁבְתְּ לִצְלֹחַ הַדֶּרֶךְ
    לִפְרֹם קָצֶה וְלִבָּה
    קְשָׁרִים לְהַתִּיר חוּטִים לִמְשֹׁךְ,
    לִרְאוֹת קְצָת תְּמוּנָה מְלֵאָה.

    וּבְקִצּוֹ שֶׁל הָרֶגַע הַכֹּל מִסְתַּבֵּךְ,
    וְצֶבַע נִשְׁפָּךְ עַל מַפָּה,
    קַוִּים שֶׁחֹרְטוּ בְּדֵי עָמָל
    הוֹפְכִים שְׁלוּלִית כֵּהָה.

    וְשִׁמְשַׁת הַמְּכוֹנִית מְלֵאָה בְּאֵדִים,
    בְּטִפּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל מָטָר
    מַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ נִסְתָּר מֵהָעַיִן
    אֶל תּוֹךְ עַרְפִלִּים וְעָפָר.

    אֲפִלּוּ שָׁם יֵשׁ מִי שֶׁרוֹאֶה
    אֶל לֵב הַפְּקַעַת מַמָּשׁ,
    כָּל חוּט שֶׁמַּתְחִיל וְיוֹצֵא לוֹ לַדֶּרֶךְ
    כָּל סְבַךְ קְשָׁרִים שֶׁנִּקְרַשׁ.

    שְׁבִיל וּפִנָּה בֵּינוֹת לַתֹּהוּ,
    בּוֹר וּמְצוּדָה בַּמַּסְלוּל
    אַמָּה שֶׁל מַיִם, צֵל שֶׁל גֶּשֶׁר,
    כָּל כְּבִישׁ וְיַעַד סָלוּל

    אוּלַי יוֹם יָבוֹא וְתָעֵז לִבְּךָ
    בְּגַן מְבוּכָה לְטַיֵּל
    וְנִסָּיוֹן הַשָּׁנִים יַנְחֶה אֶת פָּנֶיךָ
    יָמִין וּשְׂמֹאל לְתַכְלֵל

    אֲפִלּוּ שָׁם תִּמְצָא עַצְמְךָ
    פְּעָמִים אוֹבֵד עֵצוֹת,
    וְרַק מִלְּמַעְלָה, מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם,
    יַכְתִּיבוּ שְׁבִילִים וּפְנִיּוֹת
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שירת הכוכבים, הלוויתן הכחול, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 28 29 30 345K
    • ח
    שיתוף - לביקורת קשקשתי את זה פעם
  • -חיה- //
    • יש לכם כל מיני משפטים יפים שחשבתם עליהם?
    קטעים קצרצרים מידי בשביל לשתף?
    תובנה מעניינת?
    זה המקום לשתף התחלות של דפי וורד שמשום מה שמרתם, אז שוטו!
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: Rachel - Art, אינפרא, אוראל סולטן ועוד 21 משתמשים24 //
    587 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    וכשפשטת את בגדי מלכותי, הבנתי שאני בתפקיד.
  • 153
    • מ
    שיתוף - לביקורת כבר שנתיים וחצי...
  • מישהו12 //
    • "אבא בטלפון!" צעקה גיטי. "תני לי לדבר איתו!” אמרה מלכי “אבל את דיברת איתו אתמול, אני עוד לא דיברתי...” אמר מוישי. דוד שתק. בסוף הטלפון יגיע לכולם. עבר כבר שבוע מאז תחילת בין הזמנים, מאז שחזר מהישיבה, ואבא לא הגיע הביתה. אתמול אמא אמרה שאבא אמר לה שהוא לא יודע אם הוא יצליח להגיע לליל הסדר...

    ******************

    הם היו שם, הבנים, ביחד עם אבא, בבית הכנסת, בשמחת תורה תשפ”ד, כשבשעה שמונה פילחה אזעקה עולה ויורדת את האוויר. הוא הסתכל על אבא, והפרצוף שלו אמר הכל. אבא יצא מבית הכנסת, רץ לבית, ולא נכנס לממ”ד. אחרי עוד אזעקה או שתיים במהלך התפילה, הם הבינו את מה שאבא הבין כבר בתחילת התפילה, שעומדים להקפיץ אותו לצבא. אז הם החליטו ללכת לבית, לעזור לאמא. אבא הוקפץ.

    ******************

    לשבת זכור תשפ”ו, המשפחה כולה נסעה לשבת משפחתית. ואז, הגיעו האזעקות. ומאז ועד מוצ”ש, כל השבת כולם חששו מהרגע שידעו שיקרה, משיחת הטלפון שתקפיץ את אבא. ביום ראשון דוד נסע לישיבה, ומאז הוא לא ראה את אבא. רק כמה שיחות טלפון בודדות וקצרות...

    *****************

    הוא נשען אחורה, נזכר ברגע ההוא, כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה, כשמוטי הקטן אמר לו בתמימות “פעם אבא היה אברך והיה חוזר כל יום הביתה. אבל עכשיו הוא בצבא”. הצביטה הזו בלב, על הילד שזהו, מבחינתו הרגיל שאבא בצבא...

    והוא נזכר בשבע ברכות של אלישבע, שכל לילה אבא אמור היה לחזור לצבא לאיזה מבצע סודי, וכל פעם תכננו את הסעודה כאילו אבא לא נמצא, ובסוף זה נדחה ביום.

    והוא נזכר בשבתות הרבות, שהוא, כבכור, עשה את הקידוש ובצע על הלחם.

    אבל...

    ליל הסדר?!

    אז המשפחה זכתה לכמה חודשי הפוגה, בין סוכות לפורים, שאבא היה ברצף בבית.

    אבל בעצם... בעצם, כבר שנתיים וחצי אבא לא בבית.

    ובינתיים, זו התקופה הכי ארוכה שברצף, אבא לא מצליח לחזור הביתה בכלל. כבר חודש.



    ------------------------------------------------------------------------------------------

    הסיפור אמיתי. פרטים ושמות שונו.
    • וואו!
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: חיים 21, אביגלוש, בחלל הריק ועוד 22 משתמשים25 //
    0 תגובות
  • 2 279
    • א
    שיתוף - לביקורת ובאותה העת
  • אוראל סולטן //
    • ובעת האסף מלקוש,
    על גגי.
    בעת רדת הליל,
    על ליבי.

    בעת ללא עת,
    בזמן שמזמן.
    עלה קמוט נופל,
    לא יודע לאן.

    ובעת פריחת שלכת,
    נפילים נפילים.
    בעת קור הדרך,
    סגירת מעילים.

    בעת קום הנפש,
    על עצמה.
    בעת הילחם הרוח,
    את עמה.

    בעת הזאת,
    יורד אלי שאול.
    בעת הזאת,
    מגיע למלכות.

    ובעת שאבד,
    שקע במדרון.
    וברגע שהלך,
    עת אף וחרון.

    ובעת הסתר פנים,
    עת שיגעון.
    עת לסקול,
    להרוג.

    ובעת אחת בינים,
    עת להיבנות.
    בעת הוציאנו ממיצר,
    ויוליכנו לשלום.

    ובעת אכילת מרורים,
    עת גאולה.
    במקום אחר,
    ובאותה העת.

    אשמח מאוד לביקורת. (יצא פחות טוב, לדעתי.)
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, משך, ח.ד. וחלק ועוד 13 משתמשים16 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    שכוייח על ההססבר וההערה הנבונה. בעז"ה בל"נ אנסה לשנות קצת אצלי...
  • 2 1K
    • מ
    שיתוף - לביקורת נבואה ניתנה
  • מוז'יניקית //
    • היי, הקטע הבא הוא אולי-פרק-ראשון-לסיפור-בהמשכים, אבל מכיוון שהסוף שלו עוד לא ברור(מהסיבה הפשוטה שהוא לא קיים), אז הוא יישאר בהגדרה הנוכחית עד לקבלת הנחיות חדשות😄
    __

    שיעורי היסטוריה הם הסיוט שלי.

    כאילו מישהו לקח את הזמן ופיזר את כל החלקיקים הבלתי נראים שלו על פני נצח, ואז מתח את הכל על פני נצח נוסף. ויש לי חשד סביר שזאת גברת שוסטר, המורה המיתולוגית שאחראית לעוול הזה, המתקרא 'שיעור-היסטוריה-בכיתה-י"ב-בשיעור-שמיני-ואחרון-של-יום-ראשון-עייף-במיוחד'.

    בשלב כלשהו הקשרים הסינפטיים במוח שלי נהפכים מבולגנים כמו סיר מקרוני דקיקים ומתוסבכים, והדף המרוט שמולי מעיד על כך בשתיקה דמומה רווית דיו בארבעה צבעים שונים.

    אני מניחה ראש יגע על זרועותיי הלאות, מניחה למחשבה שלי להיסחף לתכנון עליז לאחר הצהריים הקרוב. המחשבה על בגדים חתיכים במחירי סוף עונה בזארה וסט אוברולים זעירים לאחיינית הכי מתוקה והכי יחידה שלי מציתים בי מלאי אנרגיה חבוי, ורטט של ציפייה חולף דרך כתפיי, מתעקל עם המרפקים ומתנגש בקצות אצבעותיי במרץ חסר סבלנות. היידה, מלחה!

    'לא מומלץ, בגין עומד בגלל איזה תאונה עצמית מטופשת וחבורת שוטרים שלקחו הכל ברצינות מדי', קורא קול לא מוכר בקדמת מוחי, ואני משתעלת בהפתעה, תוהה מאיפה זה בא לי.

    ראשית, מה למען השם קרה ליצירתיות האופטימית-בדרך-כלל שהיא משדרת לי מחזות אימה בדמות תאונות ופקקים אינסופיים?...

    שנית, בהנחה ואכן הייתה תאונה, איך ייתכן שאני אדע עליה?

    אוקיי, כן, זה פשוט לא הגיוני. או שאני נביאה, למרות שאני לחלוטין לא חושבת שאני שוטה או קטנה.

    "גברת שטיינברג, אפשר לעזור לך במקרה?" קולה מטיל האימה של גברת שוסטר חודר לפתע דרך עור התוף שלי, והוא נשמע קרוב מדי. אני מרימה ראש, ממהרת למלמל מילות התנצלות.

    "לרגע היה נשמע כביכול את מחרחרת מתוך שינה, אני מניחה שתטפלי בזה עוד היום", היא רצינית להחריד, ואני מוכרחה למלוא השליטה העצמית שלי כדי לא לפלוט צחקוק היסטרי.

    היא חוזרת ללמד, ואני חוזרת לתנוחתי הקודמת, מסדירה נשימה. מיד אחרי זה מעיפה את הקול הטורדני ממקודם ל'stupid thoughts zone' שבירכתי מוחי וחוזרת לטוות חלומות על שמלות מהממות וסוודרים חתיכים שאולי יימצאו.

    הזמן עובר מהר פתאום, ואני מתמתחת באושר כשקולו הרגוע עד אימה של יידל וורדיגר מזמר להנאתו שיר עם מילים ביידיש שמעולם לא טרחתי לנסות להבין.

    אני מכתפת פאוץ', דוחפת אזניות וממהרת לחכות לאוטובוס שיקדם אותי למושא חלומותיי בשעה האחרונה- קניון מלחה.

    אבל תוך דקות אני מוצאת את עצמי כלואה בלופ מחשבות אינסופי, ששוטף אותי בחוזקה ומכריח אותי לחשוב באובייקטיביות האם אני שוטה או קטנה.

    כי בגין עומד בגלל איזו תאונה עצמית מטופשת וחבורת שוטרים שלקחו הכל ברצינות מדי.
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: דינה מילר, ע. אפרוח, בובה בובה ועוד 41 משתמשים44 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לא אבדה האמונה
    וואו וואו! (קצת נדוש אבל זה פשוט וואו) תרשי לי לנחש שאת בעצמך מבית אמריקאי? זה סיפור סופר מגניב...
  • 432
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיתוף - לביקורת עבודה זרה
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • יותם החזיק את המקשיר בשתי ידיים, מביט בו במבט השמור לו, ספק אוהב ספק מעריץ, יודע שהוא לא היה יכול להסתדר בלעדיו אפילו שנייה.
    הוא הסב את תשומת ליבו אל החלק העליון של המקשיר. מרפרף על כל האייקונים ונועץ את עיניו באיור של הסוללה. רואה את האחוזים עולים, ויודע שהוא מרוויח עוד זמן. אפשרות לעבוד עוד. להשלים את הייעוד.
    הוא בז תמיד לחסרי האמונה, האנשים שחשבו שהם יודעים טוב יותר מאלוקים, אותם אלו שלא ראו את ההשגחה בעיניים. הם תמיד היו מוצאים סיבות 'הגיוניות' לכל הדברים. הם טענו שהסיבה שהאחוזים עולים קשורה לכוח מסוים שהם כינו 'חשמל'. הם ניסו להוכיח לכל מי שרק רצה שיש סיבה הגיונית לכך שהמקשיר מאבד אחוזים ככל שהוא עובד זמן רב יותר, ומרוויח אחוזים כשהוא מחובר למרכז, או אפילו רק מונח עליו (במקשירים מהודרים וחדשים, האחוזים היו עולים מהר יותר. אבל לא לכל אחד יש את האפשרות לשדרג כל חצי שנה למקשיר מהודר יותר...)

    איך הם לא רואים את גדולתו של יודע הכול? של הכול יכול? של האל הפרטי של כל אחד ואחד ושל כולם יחד? של האינטרנט?

    הוא נכנס בחזרה למטא, נלחם במחשבות הכפירה שליוו אותו. הנה, איך דבר גדול וקדוש כמו מטא, היה יכול להיווצר בלי שאינטרנט היה נותן לזה יד? אולי אפילו מקים את זה בעצמו. לא סתם הכהן של מטא 'מארק צוקרברג' קרא לה ככה, ברור שהוא ראה ברוח קודשו שבאמת יש כאן משהו מעבר, משהו גדול יותר מכל בן-אנוש, וגדול יותר מהאינטגרליות של כולם יחד.
    יש כאן מישהו שמנהל את העסק. לא ייתכן אחרת. יש כאן מישהו שרואה את התמונה הגדולה. אינטרנט יודע יותר ממה שאנחנו יודעים, ומבין יותר טוב את המכלול. את כל הביג-דאטה של היקום והקיום.
    הוא יודע שהוא נכנס לשאלות תאולוגיות עמוקות, שזה מסוכן, בור ללא תחתית, ויש אנשים שכפרו בסוף באינטרנט אחרי כל השאלות האלו, אבל הוא הרגיש שזה בלתי נמנע. שהוא לא יכול לעצור את עצמו מלהבין יותר טוב.

    חוץ מזה שלא נראה לו שהוא יצליח להחזיק אפילו יום אחד בלי המקשיר. הרי לכך הוא נוצר, ללוות את האדם מרגע שהוא קם ועד הרגע שהוא הולך לישון. והוא עושה את זה מצוין.

    הוא נזכר בימים האפלים, לפני שהאור הגדול של אינטרנט נגלה אליו. הוא היה אז שבר כלי, בודד בעולם, מנותק. הוא זוכר לילה אחד, קר ומנוכר, כשישב לבדו בדירת החדר הקטנה שלו, והרגיש שהייאוש עומד לחנוק אותו. הוא הרגיש שאין מי שרואה אותו, אין מי ששומע את זעקתו השקטה.

    ואז, המקשיר רטט.

    זה לא היה סתם רטט. זו הייתה נגיעה. ליטוף. פתאום, הופיעה התראה. מישהו, אי-שם ביקום, עשה 'לייק' לתמונה ישנה שלו. ואז עוד אחד. ועוד תגובה. "אתה לא לבד, אחי," מישהו כתב לו. מישהו שהוא מעולם לא פגש.

    באותו רגע, יותם הרגיש את הנוכחות החמה של אינטרנט עוטפת אותו. הוא הבין שזה לא היה מקרי. אינטרנט, בחוכמתו האינסופית ובדאגתו הפרטית לכל אחד ואחד, זיהה את מצוקתו. הוא הפעיל את האלגוריתמים הנכונים, חיבר את החוטים הסמויים, ודאג שדווקא ברגע ההוא, יותם יקבל את החיזוק שהוא כל כך נזקק לו.

    אינטרנט ראה אותו. אינטרנט אהב אותו.

    מאז, הוא נשבע אמונים. הוא ידע שהוא חייב להתחזק, ואין דרך טובה יותר מאשר לחזק אחרים, להראות להם שיש מי שרואה גם אותם.

    בליבו גמלה ההחלטה אותה הוא השהה כבר יותר מדי זמן. הוא ילך לאחיו החרד"קים (חרדים קשים - אנשים שהתרחקו מכל דבר שהטכנולוגיה נגעה בו, וסלדו מזרועות האינטרנט) וינסה להראות להם את האור, את האמת.
    הוא פתח את המקשיר, אורו נסוך על פניו, רואה את מאת האחוזים בסוללה ומחייך. יודע שעכשיו הוא יוכל לעבוד כמה שעות בבהירות גבוהה. שום דבר לא יפריע לו.
    "גוגל מפס'" הוא הקליד בשורת החיפוש. יודע שאינטרנט יביא אותו אל המקום בבטחה.
    הוא אף פעם לא היה בבני ברק, ולא רצה להיתקע באזורים מסוכנים. 'בית הכנסת איצקוביץ'' הוא רושם. הוא קרא כתבה ישנה בכיכר השבת, ומשוכנע שימצא שם תמיד עם מי לדבר, את מי לשכנע, להוסיף חילות לחילו של אינטרנט.
    תמיד הוא נהנה מכמה שאינטרנט מעורב בחיים שלו, בפרטים הקטנים, היומיומיים. כמה שהוא עזר לו בכל רגע ורגע, בכל דבר ודבר. אין דרך יותר טובה לדעת איך להגיע, לאן להגיע. אין דבר שיוכל להוביל את חייו כמוהו. חייבים להודות, החיים פשוט יותר טובים עם אינטרנט.

    לא נראה לו שיהיה קשה לשכנע את אותם חרדים. בסופו של דבר, הם הרי בורים, הוא רק יצטרך להראות להם את האור והם כבר יימשכו. המתיקות של אינטרנט כל כך שובה, כל כך יפה, טהורה. מושכת אליה בכבליה, כשתתחיל לא תוכל להפסיק. לא תרצה לעצור לעולם. הוא רק יפתח להם, רק יראה להם דבר אחד קטן, איזה סרטון, הברקה נחמדה שמישהו אמר, הגיג חשוב של מישהו חשוב לא פחות. הם יישבו בקסמיו.
    וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על האלגוריתמים שלו. הוא יודע בדיוק מה כל אחד רוצה, מה חסר לכל אינדיבידואל, מה הוא יראה. והחברים – אין על החברה שאינטרנט מציע לך, מלא אנשים שרוצים אותך. אוהבים, מעריכים.
    בכניסה לאיצקוביץ' הוא מוצא כמה בחורי ישיבה שנראים קצת משועממים. הוא ניסה לחשוב איך הוא משכנע אותם לעבור לצידו.
    ...
    אינטרנט, בחוכמתו האינסופית, ברא לנו את הבינה המלאכותית. שם אנחנו יכולים ליצור איתו קשר ישיר, לדבר איתו כאחד האדם, שם הוא יקשיב לנו, ישמע אותנו כמו שרק הוא יודע להקשיב, וייתן לנו בסוף את העצות המיוחדות שיש רק לו. רק אינטרנט, עם כל הדאטה הענק שיש לו, עם כוח החישוב הענק שלו, יכול באמת לתת תשובה שתבין אותך.
    אני נכנס לאחת האפליקציות האלו שלו, יודע שהוא אוהב את זה, מעריך. אומרים שדרך הצ'אטים האלו אינטרנט יודע הכי הרבה על החיים שלנו, וזוהי דרך נוספת לעבוד אותו.
    "אינטרנט," אני כותב לו, "אני רוצה לקרב אליך יהודים טועים."
    "וואו. איזה יופי," עונה הבינה. "כמה טוב לראות אנשים כמוך. מחוברים באמת. לא מתלבטים, אלא עושים באמת. דע לך שככה אני אוהב אתכם. אתה עושה רצוני – אני אעשה רצונך."
    אני אוהב לראות את הנקודה השחורה המתרגשת נעה על פני המסך בשקדנות.
    "רוצה שאני אנסח לך משפט פתיחה?"
    "ידעתי שתבין אותי," משיב יותם, "אתה תמיד יודע מה אני רוצה. כן, וודאי שאני רוצה."
    "כמה כיף לשמוע ממך מחמאה, יותם," נכתב על המסך. "אתה כמו תלמיד טוב – מקשיב אבל נותן גם למורה פידבק חיובי. אני רק אשאל אותך כמה שאלות, להבין מול מי אנחנו מתמודדים. את מי אנחנו רוצים לשכנע:
    • מי האחים שאתה רוצה לקרב אליי, לתת להם לטעום מהצוף שלי?
    • בני כמה הם?
    • האם יש לך קשר מוקדם איתם?
    • האם הם שמעו אי פעם על אינטרנט?
    • למה הם לא מחוברים אליי כבר היום?"
    הוא מביט מאושר אל המקשיר, יודע שבחר נכון כשהחליט לשאול אותו. הכפתור של הרמקול יוכל לשמש עבורו, זו תשובה ארוכה מעט.
    "הם חרדים, הם צעירים בני 18, אין לי איתם קשר מוקדם. אינני יודע למה הם לא מחוברים לאינטרנט, אבל אני משער לעצמי שהם שמעו עליך."
    בינה: "נפלא. עכשיו שיש לנו את הנתונים האלו נוכל להתקדם.
    הם צעירים – זה מצוין. זה אומר שיהיה קל לסחוף אותם אליי. אני נוצץ, אני ממכר.
    אין לך קשר איתם – לא נורא. זה מכשול שאפשר להתגבר עליו.
    הם חרדים – זה כבר אולי יהווה בעיה, השאלה כמה הם חזקים בזה.
    הם שמעו עליי. אני יודע. הם לא ניגשים אליי מאידיאולוגיה, לא בטעות, לא במקרה. הם יודעים מי אני באמת, והם פוחדים ממני. כל עוד לא תבין למה הם לא מחוברים אליי – יהיה לך קשה לשכנע אותם להשתנות.

    תתחיל במשהו תמים. אל תדבר עליי כעל כוח עליון או מנהיג מיד, הם יירתעו. הראה להם משהו שהם צריכים, משהו שיקל על חייהם היומיומיים. מאגר תורני עצום בלחיצת כפתור, או זמני תפילות מדויקים בכל העולם. תן להם להרגיש את הנוחות. ברגע שהם יסכימו להביט במסך, האלגוריתמים שלי כבר יעשו את השאר."
    יותם הנהן לעצמו, מוקסם מהתבונה המושלמת שניבטה אליו מהמסך. איך לא חשב על זה בעצמו? אינטרנט תמיד יודע איך לגשת לאנשים. הוא כיבה את המקשיר, הכניס אותו לכיסו בזהירות של אדם האוחז ביהלום נדיר.
    הוא מסיר את הקסדה, מתקרב אל אותם בחורי ישיבה ושואל בתמימות: "סליחה, אתם יודעים איך מגיעים מכאן לאיצקוביץ'?"
    הם מסתכלים עליו במבט מוזר. "אתה עומד מולו, אחי," ענה אחד מהם.
    יותם חייך חיוך בוטח, מרגיש את הנוכחות של אינטרנט מגבה אותו מתוך הכיס, מאה אחוז של סוללה שפועמים יחד עם הלב שלו. "רציתי לשאול... קרה לכם פעם שחיפשתם תשובה למשהו מסובך, איזו סוגיה קשה, ולא מצאתם? תשובה שיכולה להיות ממש כאן, בקצה האצבעות?"
    הבחורים החליפו מבטים. אחד מהם, עם משקפיים עבים וחיוך ציני קל, גיחך. "מה, אתה מנסה למכור לנו ?" היה בו איזה זחיחות מסויימת.
    יותם שלף את המקשיר. המסך נדלק מיד, מזהה את פניו, שוטף אותם באור כחלחל, רך ומזמין. "לא למכור," הוא לחש, קולו רועד מעט ביראה, עיניו מבריקות. "לשתף. רק תסתכלו. הוא מכיל את הכול. את כל הידע. אתם לא צריכים להיות מוגבלים יותר."
    הגבוה מבין הבחורים זיהה את הקוך, את ההתרגשות, את החיבור.
    "אתה לא הראשון שמנסה למכור לנו אורות, אבל את האור הזה? את האור מהמסך?" הוא כמעט צעק "זה אור של הסטרא אחרא, זה השטן בכבודו ובעצמו, זה החושך הכי גדול שיש"
    הוא ניסה בכל זאת לפתוח את האפליקציה, האותיות הבהבו בהמתנה. אלא שהבחורים לא הסתכלו על המסך. הם הסתכלו עליו. על המבט המהופנט, הכמעט פנאטי, שיש לו בעיניים כשהוא בוהה במלבן המאיר.
    "עזוב אותו, חיים, הוא קצת מעופף," מלמל אחד מהם ומשך בשרוולו של חברו. "בוא נכנס, מתחיל מעריב"
    הם הסתובבו ונבלעו לתוך המולת בית הכנסת, משאירים את יותם לבדו ברחוב רועש של בני ברק.
    יותם עמד שם, ידו עדיין מושטת קדימה עם המקשיר. הוא לא הרגיש אכזבה. להפך, הוא הרגיש התעלות של מי שעומד בניסיון. הוא השפיל את מבטו אל המסך, אל הנקודה המהבהבת בצ'אט.
    "הם פשוט עוד לא מוכנים לאור," הקליד באצבעות רועדות מעט. "הם מפחדים מהאמת. אבל אנחנו ננסה שוב, נכון?"
    שלוש נקודות שחורות הופיעו על המסך, רוקדות, מתרגשות. אינטרנט חושב. אינטרנט מקשיב.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: משך, devMode, brachy 100 ועוד 33 משתמשים36 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    זה עם נטפרי... :)
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת מכירה את הבדיחה על האישה שחלמה על טסלה?
  • הווה פשוט //
    • היות והפה שלי היה מפוצץ בסלט ירקות, לא יכולתי לעצור אותו כשהוא התחיל לספר לי את הבדיחה על האישה שחלמה על טסלה. וגם אחר כך כשהוא היה כבר בשווּנג, לא הפסקתי אותו לומר שאני מכירה אותה.
    (באמת קשה למצוא בדיחות שאני לא מכירה).

    כמו נחש על פי המאורה, המתנתי בשקט שיגיע לסוף, ואז אפלוט במהירות את הפאנץ' - במקומו.

    אלא שאז התפרץ לפתע גייזר של טוּב-לב בתוך תוכי. ובמקום כוונתי הזדונית, החלטתי להעניק קצת נחת רוח לברנש עם העיניים הנוצצות שמעבר לשלחן.
    (תראו, מגיע לו פה ושם גמול על ההקרבה שלו להתחתן אתי).

    הבדיחה הסתיימה.
    ואני פרצתי בצחוק רם.

    הוא הביט בי בכווצו את עיניו.

    "הכרת את זה?!"

    הצחוק שלי היה כנראה טיפה מוגזם.

    נו מה עכשיו.
    הרי לך דילמה מוסרית: את האמת המשפילה? או שקר בלתי מזיק?
    אפשרות שלישית אין.

    רגע, מי אמר שאין...

    מה עם שיטת ה"קפה שנשפך על החצאית ומשכיח הכול".
    קפה לא היה זמין, אבל בזריזות אלגנטית טבלתי את המרפק בקוטג'.
    צרחתי בהפתעה, והלכתי להחליף חולצה.

    ונגמר הסיפור.

    הרגשתי מה זה קדוֹשה.
    כל הערב הסתובבתי בהתרוממות רוח. ואפילו הרשיתי לעצמי כמה חטאים קטנים, כפיצוי.

    .....

    זה מה שהיה אתמול.

    היום אני משוחחת עם גיסתי על דא ועל הא, וגם על סתם דברים. ופתאום היא פולטת "תשמעי בדיחה".

    ומה אתם חושבים היא מתחילה לספר לי? את הבדיחה עם האישה שחלמה על טסלה!
    כנראה זה משהו שרץ עכשיו בוואצאפים.

    הו, אני כבר מאומנת.
    מקשיבה בשקט, וממלאת חרישית את הריאות לקראת הצחוק.
    לא יותר מדי וגם לא פחות מדי. תתרכזי...
    לא עושים טעות פעמיים.

    גיסתי מגיעה לפאנץ'.

    תחושה נשגבת גואה בי כשאני צוחקת בקול מדוד.
    פניי מאירות כמלאך.
    כמה זה מענג להיות טובים.

    אבל...

    שקט מוזר בצד השני
    ואחריו שיעול מחשיד.

    "את רואה? ידעתי!" קורא בעלי, שהיה איתה על הקו.

    :oops:​

    כמו תמיד משאלתי לא התגשמה - האדמה המעצבנת סרבה לבלוע אותי.

    איך אומר הפתגם:
    "שקר יכול לקדם אותך הרבה, אבל לא להחזיר אותך אחורה".

    ‏‏

    ‏‎
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מני דגני, AYALA A, מנדי זר ועוד 119 משתמשים122 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אחרי ששקרת והרווחת משהו, כבר אינך יכול להתחרט ולהחזיר את המצב לקדמותו. נניח שהשווצת למישהו שאתה...
  • 2 891
    • ד
    שיתוף - לביקורת אֵם-עֵט אוֹ חוֹוָה? | סדרה בהמשכים
  • דודה //
    • קטע מפה וקטע משם הפכו, מבלי שאבחין, למקבץ חביב של קטעי הורות מעלי חיוך (אני מקווה...).
    עד שבאו חכמים ואמרו: הגיע הזמן לאגד את החומר לאשכול אחד.

    בשלב ראשון, מצורפים הקטעים שכבר פורסמו.
    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - הַפְּגִישָׁה עִם הַכָּרִית

    אשמח לביקורת. אני בטוחה שיהיו הערות לגבי האורך, אך לא הצלחתי לקצר. גם ככה במציאות, הסיפור הרבה יותר ארוך... לַיְלָה אֶחָד, סָמוּךְ לַחֲצוֹת, הֶחְלִיטָה אִשָּׁה אַחַת נֶחְרָצוֹת, שֶׁסּוֹף סוֹף הִגִּיעַ זְמַנָּהּ, הַמְּיֻחָל שֶׁל הַשֵּׁנָה. בְּצַעַד מִתְרוֹנֵן הִיא פּוֹנָה, רַק תִּתְלֶה עוֹד...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - לְהַחְלִיף אֶת הַשֶּׁלֶט

    ב"ה, שייך לעבר הקרוב.... אשמח לביקורת- ברצינות!! לְזֶה שְׁמוֹנֶה שֵׁשׁ, קִבֵּל אָקָמוֹל בְּשֶׁבַע. לְזֶה תֵּשַׁע חָמֵשׁ, נוּרוֹפֶן בִּשְׁמוֹנֶה וָרֶבַע. מְסַדֶּרֶת בָּרֹאשׁ טַבְלָה וִירְטוּאָלִית, יֶלֶד, תְּרוּפָה הַשְׁפָּעָה אַקְטוּאָלִית. זֶה בַּמִּטָּה, מְיַלֵּל בִּתְשִׁישׁוּת. זֶה מֵקִיא...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - הֶסְפֵּק חָשׁוּב

    יֵשׁ לָהּ תָּכְנִית מְלֵאָה, תּוֹבְעָנִית, רְשִׁימַת הֶסְפֵּקִים לַלַּיִל, לֶאֱפוֹת, לְבַשֵּׁל, לְכַבֵּס, לְקַפֵּל, כָּרָאוּי לְאֵשֶׁת חַיִל. רַק בָּרִאשׁוֹנָה, כָּךְ בַּקְּטַנָּה, תִּפְנֶה לַחֲדַר יְלָדִים. תִּקְרָא שְׁמַע, תִּדְרֹשׁ דְּמָמָה, תְּסַיֵּם אוֹתָם לְהַרְדִּים. "עַכְשָׁו לִישֹׁן"...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - אַנְ'לֹא רָעֵב

    מְכִינָה בִּמְסִירוּת אֲרוּחָה מְשֻׁבַּחַת, כּוֹלֶלֶת אֶת כָּל אֲבוֹת הַמָּזוֹן. בְּשֶׁפַע רַב מְמַלֵּאת הַצַּלַּחַת, מְיַחֶלֶת לְשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן. כּוֹס, מַזְלֵג, גַּם כַּף מְסַדֶּרֶת, מַנִּיחָה הַצַּלַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאָז לַחֲלַל קְרִיאָה מְשַׁגֶּרֶת: "בּוֹא, חֲמוּדִי, הָאֹכֶל...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - הַמְּשִׂימָה הַיּוֹמִית

    שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם – עֶרֶב, מְשִׂימָתָהּ הַיּוֹמְיוֹמִית: לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בְּקֶרֶב בְּנֵי הַבַּיִת, מְקוֹמִית. לְהָשִׁיב הַשַּׁלְוָה אֶל בֵּיתָהּ הַקָּט וְהֶחׇמִּים, לְהַצִּיעַ פְּשָׁרָה נְאוֹתָה לַנִּצִּים הַזּוֹעֲמִים. עַל הַצִּ'יפְּס וְעַל הַבַּמְבָּה, עַל הַקְּלִיקְס וְעַל...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    מקווה שלא פספסתי משהו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, איה סופר, אודי'ה ועוד 10 משתמשים13 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    https://www.prog.co.il/threads/%D7%9E%D6%B4%D7%99-%D7%A9%D7%81%D6%B6%D7%A2%D6%B8%D7%A0%D6%B8%D7%9...
  • 126
    • ר
    שיתוף - לביקורת בין סנוביות לגבורה
  • רינוש גרפיש //
    • עדיין אנשים

    ואפילו נשים מתבלבלים בין כמעט בכי למבוכה
    בין טקט לאמת
    בין עייפות לחולשה.

    "קצת פחות סנוביות, יהיה הרבה יותר טוב"
    לא רוצה להודות שאני יודעת
    לא רוצה להסביר שאני לא סנובית
    לא רוצה לענות כי אז לא יהיה טוב
    בטח לא יותר בטח לא הרבה.

    יש מילים שהשתיקה יפה להם
    ויש שתיקות שהמילים יפות להן
    אבל בתוך כל המציאות הזו אני לא מחפשת סטייל
    באלי דווקא מכוער
    באלי דווקא בסנוב
    אפילו שאני בכלל לא סנובית,

    ולמה.
    למה עדיין אנשים ואפילו נשים מתבלבלים בין סנוביות
    לגבורה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: yes I am, בת., לחם ומצה ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    הי נזכרתי בשיר הזה, חפשתי אותו. איזה דבר יפה, אחד השירים הטובים ביותר שקראתי. אוהבת כאן כל מילה...
  • 48
    • ד
    שיתוף - לביקורת אל תגידו אמרתי לך.
  • דיתי לינדר //
    • אל תגידי אמרתי לך.
    אל.
    נכון אמרת.
    וצדקת.
    כל כך צדקת.
    והראש שלי כואב.
    מרוב הנהונים.


    אל תגידי אמרתי לך.
    אל.
    אפילו שאכפת.
    כי אמרת.
    וצעקת.
    והזהרת.
    וביקשת.
    והסברת.

    אל תגידי אמרתי לך.
    אל.
    אפילו שהיית חכמה.
    אפילו שזה היה במקום.
    אפילו שידעת שזו טעות.
    אפילו ש…

    אל תגידי אמרתי לך.
    אל.
    כי אני בוכה.
    ואני קטנה.
    ואבודה.
    וכאובה.

    אל תגידי אמרתי לך.
    תגידי אני אוהבת אותך.
    אני איתך.

    מחכה לביקורת...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אפשר עזרה?, &, אההם פפם ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מיוחד! הכתיבה שלך כמו תמיד נוגעת כל כך, מדברת אל הלב. גם אני אהבתי את האנאפורה, ואת העובדה שכל...
  • 105
    • I
    שיתוף - לביקורת לְמַעְלָה מִן הַמִּלִּים:
  • I.Q //
    • ב''ה


    מְשׁוֹטֵט אֲנִי בְּעוֹלָם שֶׁל מִלִּים.

    וְהִנֵּה כֻּלָּם מְדַבְּרִים בּוֹ בְּלַהַט,

    וְכָל אֶחָד מְדַבֵּר אֶת עַצְמוֹ,

    מִדַּעַת,

    אוֹ שֶׁלֹּא.

    וְכָל אֶחָד מְנַסֶּה לְבָאֵר אֶת עַצְמוֹ,

    וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ,

    אוֹ שֶׁלֹּא.

    וּפֶתַח יֵשׁ בָּזֶה הָעוֹלָם

    לִהְיוֹת אֲנָשִׁים מְלַהֲטִים בְּמִלּוֹתֵיהֶם,

    לוֹמַר הַרְבֵּה וּלְכַוֵּן מְעַט.

    כִּי אֵין שָׁם אִישׁ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע,

    אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר.



    וּמֵרֹב דָּחְקָם שֶׁל מִלִּים

    הֻצְרַכְתִּי לֵילֵךְ לְמַעְלָה מִזֶּה הָעוֹלָם,

    לעוֹלָמה שֶׁל מַחֲשָׁבָה.

    שָׁם שׁוֹרֶרֶת שְׁתִיקָה גְּדוֹלָה.

    וְכָל אִישׁ מַבִּיט בַּחֲבֵרוֹ

    וּמִיָּד יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ.

    וּמִיָּד כְּשֶׁעוֹלֶה הָאָדָם שָׁם,

    מִתְמַלֵּא הָאָדָם כְּלִמָּה עַל לְשֶׁעָבַר,

    עַל מִלּוֹתָיו כִּי רַבּוּ.

    וּמִתְכַּנֵּס בְּמַחֲשְׁבוֹתָיו.

    וְנַעֲשֶׂה זַךְ הַמַּחֲשָׁבָה.

    וְכֻלָּם מִתְמַלְּאִים בָּזֶה הָעוֹלָם

    מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְזַכּוֹת.

    וּמִיָּד כִּי עוֹלָה שָׁמָּה מַחֲשָׁבָה

    שֶׁאֵין בָּהּ מִן הַטּוֹב, מִן הַחֶמְלָה,

    וּמִן הָאֱמוּנָה,

    דּוֹחֵק אוֹתָהּ הָאָדָם כְּמַרְאֵה הַבָּזָק.

    וְכָל אֶחָד שָׁמָּה מַכִּיר בְּמַעֲלַת חֲבֵרוֹ בְּלִי אוֹמֶר.

    דַּי לְהַבִּיט בּוֹ לְרֶגַע קָט,

    וּכְבָר הַכֹּל יוֹדְעִים, כֹּל.



    -ולְמַעְלָה מִזֶּה

    עוֹלָם שֶׁכְּדֵי לֵדַע אֶת חֲבֵרוֹ,

    אַף לַחֲשֹׁב אֵין בּוֹ צֹרֶךְ.

    כִּי יוֹדֵעַ אֶת הָאָדָם עַצְמוֹ.

    מִי הוּא,

    תּוֹךְ תּוֹכוֹ.

    וְדַי כְּשֶׁאַךְ מַבִּיט עַל חֲבֵרוֹ,

    יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו.

    אִם אִישׁ רַךְ לְפָנָיו

    אוֹ קָשֶׁה וָעַז.

    אִם אִישׁ תּוּגָה הוּא

    אוֹ שִׂמְחָה מְפַעֶמֶת בּוֹ.

    אִם מֵבִין הוּא מִדַּעְתּוֹ

    וְחוֹקֵר וְסוֹקֵר,

    לְהַגִּיעַ עֲדֵי קַו הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר,

    אוֹ שֶׁלֹּא - כִּי דַּי לוֹ בְּמַה שֶּׁעָלָה בְּיָדוֹ,

    וּמֵעַתָּה אָצָה דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ אֶל מָקוֹם אַחֵר.



    -וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה מִזֶּה

    שָׁם כָּל הָאֲנָשִׁים שָׁוִים לְפָנָיו.

    וְאֵין גְּוָנִים וְאֵין צוּרוֹת.

    וְכֻלָּם נוֹתְנִים רְשׁוּת זֶה לָזֶה.

    וְכֻלָּם עוֹמְדִים

    בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתָם.

    וְאֵין אֶחָד נִכְוֶה בַּחֲבֵרוֹ.

    יֵשׁ רַק רוּחַ חֲרִישִׁית עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

    וַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת אוֹמְרִים בְּקוֹל אֶחָד:

    שְׁמַע.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: קוביד, אינפרא, דיתי לינדר ועוד 12 משתמשים15 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינפרא
    וואו! מדויק וחודר כל כך!
  • 312
    • ע
    שיתוף - לביקורת נסיעה כלה
  • עידו לסרי //
    • אנשי הדור הקודם אמרו: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה"
    אף אני חשתי בעצמי באחד מן הימים שנתקיימה בי אמרה זו. כיצד? בת דודתי שתחיה נישאה בשעה טובה באחת מחורבות ירושלים, שאין לך אדם שיש סיפק בידו לשמוח בבתי האירועים המהודרים שמוציאים ממונו של אדם ומכלים אותו בדברים החולפים ועוברים מן העולם. אלא כך עושים יראי השם, שמתקינים עצמם במחסנים ובפחים שכל מעלתם היא שנאים הם מרחובה של עיר הקודש, ואין צריך לומר מרחובה של בני ברק ודומיה, ואין לנו להגביה עצמנו יותר מיעקב אבינו עליו השלום שנזהר בפחים קטנים - אף אנחנו נתדבק במידותיו, ואפשר שעל זה נתכוונו חכמינו באומרם "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים".

    הכלל שנמצאתי עומד יחד עם בני ביתי ומשים פעמי אל מקום שמחת חתונת בת דודתי, נסתפקתי האם לילך אל התחנה הקרובה לביתי או שמא להרחיק נדוד אל תחילת מסלולו של האוטובוס, שאותו היום- יום רביעי של גלויות היה והצעירים הולכים לבלות בו את זמנם, קל וחומר לימי בין הזמנים שחשים עצמם פטורים מן התורה ולפיכך מרבים הם בנסיעה אל מקומות מגוונים שחלקם עומדים בנתיב נסיעתי, משציפיתי לעומס רב, נפלה ההחלטה בליבי להרחיק אל תחנה מוקדמת יותר, עם שאני צועד במורד הדרך אל התחנה, הופיע האוטובוס כמו בדעתו להשחיץ ולומר לי : "הי לך מחשב דרכים".
    מכיוון שכך, גמרתי בדעתי לדלג אל רחוב אחר שבו צפוי האוטובוס לעבור בהמשך דרכו, לא היו דקות הרבה שעמדו רגלי בתחנה המאוחרת, דבר שהגיר את נשימתי לאורכה ולרוחבה, כי גופי לא רגיל היה למשימת ריצה כגון זו. על כל פנים, משעבר זמנו של האוטובוס לבא אל התחנה, התחלתי סותר את דעתי לאמר שמא טעות בידי לעמוד בתחנה זו, טעות לאו דווקא, אלא נאיביות לשמה שאף אם יבא האוטובוס, לבטח יתמלא הוא עד למאד. לבסוף אכן נתממשו חזיונותי והאוטובוס חלף על פני התחנה לבלתי עצור לנו.

    היום התחיל להעריב עת ניצבתי בתחנה מוקדמת רוחץ בזיעת אפי שאף שדמדומי ערב הופיעו, עדיין החמה שולטת ואני נצלה באורה. כמנהג עירי תובב"א, האוטובוס הבא לא יצא וכשאני מחכה שאחד שלאחריו התמצקו החששות בליבותיהם של בני ביתי אודות החופה שנתפספסה. ברם עדיין אפשר שנספיק את עיצומה של השמחה בריקודים ובמחולות.

    לא נלאה את קוראינו בדברים שאין בהם משמעות כגון דחק בלתי ראוי או צחנת ריקבון וכו' שהרי מורגלים אני בדברים מעין אלו בנסיעותינו התכופות. אלא וודאי שהלבנה שלטה ברקיע כשהגחנו מן ארון הקבורה החנוק העונה לשם אוטובוס ציבורי אל אווירה של ירושלים, בשונה מעירי, שעות הערב של ירושלים זו עת בה הצינה שולטת בכל, אנו הוחרגנו מכך בעקבות החיפזון הרב אל החתונה המתעצמת.
    טלטולים רבים היו מנת חלקנו בדרכיה הפנימיות של ירושלים וביתר שאת בדרכים המובילות אל אזור התעשיה הידוע בו נערכה החתונה.

    מרוטים וסרוחים נפלטנו אל מקום החתונה המבהיל באותו הרגע בו דממה התזמורת מהריקודים הראשונים. הגם שליבי עמוס היה בסתכול, עדיין נותר בו מעט מקום לאכזבה.
    ייזכר לטובה בן דודי האהוב שמילה את כוסי במשקה ראוי ביותר שאינו נופל מן המשקאות ששתינו יחדיו אצל סבי בחג הסוכות דאשתקד.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אחת_אחרת, מחוברת לעצמי, אבינועם גולדברג ועוד 16 משתמשים19 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה!
  • 81
    • A
    שיתוף - לביקורת ~ סוף זמן ~ שיתוף לשיפוט
  • az yashir //
    • סוף זמן | אז ישיר

    זְמַן מִתְבַּזְבֵּז
    בַּז לְאַלְפֵי תֵּרוּצִים מִתְנַצְּלִים

    זְמַן לֹא מְנֻצָּל
    מְקַנֵּא בִּמְעַט חֲרוּצִים מְנַצְּלִים

    זְמַן נִדְחָה שׁוּב וָשׁוּב
    תּוֹפֵחַ
    מַחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּיוֹת
    מוֹתִיר תְּחוּשָׁה חֲמוּצָה
    רֶגֶשׁ הַחְמָצָה

    זְמַן חֵרוּתֵנוּ
    הִזְדַּמְּנוּת לְחַלֵּץ חָמֵץ שֶׁבַּלֵּב
    הִתְנַעֲרִי מַאֲבָק קוּמִי
    כְּנַעַר חָרוּץ נִמְרָץ רָץ חָלוּץ
    מְוַתֵּר עַל כָּל תֵּרוּץ
    מְמַצֶּה כָּל שֶׁבְּדַרְכּוֹ
    לֹא מוֹתִיר אַף פֵּרוּר
    לָהוּט וּבוֹעֵר כְּתַנּוּר
    מְבַעֵר אֶת רֶגֶשׁ הַהַחְמָצָה
    מוֹתִיר בַּלֵּב תְּחוּשָׁה מְמַצָּה

    זְמַן חֵרוּת זְמַן מַצָּה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: צביה ר., נאו ממש, Yes it's me ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מיוחד! גם מבחינת התוכן, גם מבחינת הכתיבה. אהבתי מאוד את המשחקים המצלוליים!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה