קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אשמח לקבל את חוות דעתכם, בעיקר על סגנון הכתיבה.
תודה מראש

הכל חד פעמי
זה קרה בערב פסח, בחלוקה השכונתית. נדבן עשיר ביקר באזורינו וראה את המצב האיום. העסקן השטיבלאי המסור, השיג ממנו תרומה עצומה של מוצרי חד-פעמי. אחרי שלוש וחצי ימים הגיעה משאית כבירת ממדים ופרקה על שטחים נרחבים משטחים רחבים של: אריזות קרטון, ניירות, כוסות, צלחות, כוסיות, מזלגות, כפות, נייר כסף, שקיות אשפה, ניילון להקפאה ולשמפו מקוואי, אשפתונים, כפיות, ניילון נצמד, ועוד ועוד.

לאחר שעות ספורות היה המקום נראה ככוורת דבשית וכמרקחה פסחית. עמדו שם כולם, אנשים נשים וגם טף. ואילולא סדרנים צעירים ומסורים, לבושי אפודים צהובים, שעמדו ופיקדו על כל המערכה, כמעט והביאו איתם העם גם את הצאן והבקר. כולם היו ממוקדי מבט, גודשים ארגזים במוצרי חד-פעמי עד גדות, כאילו אין מחר...

* * *

בפסח היה השיח השכונתי כולו נסוב על חד-פעמי. הגברים המציאו ווארטים, הנשים טיפים מטבחיים, והילדים בנו מגדלים גורדי שחקים מרבבות כוסות וכוסיות. את סעודות החג והשבת פיארו חד-פעמי ומפיונים מעוטרים בחן, ששכחנו להזכיר למעלה שגם הם הצטרפו לחבילת החג המפוארת. שבחו של הנדבן העשיר מחו"ל נישא בפי כל, ואף בדרשת שבת הגדול לא שכח הרב להזכירו לברכה ולתהילה.

אחר מהחידושים היפים ביותר, זכה בתחרות ה"ווארטים" המקומית, ולא גמרו לדון בו עד ליל מוצאי שביעי של פסח, שהיו בו שעות רבות פנויות וריקות, משום שכלל לא היו כלים להעלות לבוידם. הגיג זה, הנקרא בפי באי השכונה "ווארט", שיקף את הלך הרוח החברתי, ובחלוף ימים התברר שהוא נכון להחריד.

שם אומרו נקרא בישראל: יהושע. בעל בעמיו, אב לילדיו, וסב לצאצאיו. מוחו הגה בו בבוקרו של יו"ט ראשון של פסח, בעיצומה של סעודת היום המפוהקת לאחר ליל שימורים שהאיר כיום. רצפת הבית היתה מלאה עד גדות בשברי פלסטיק שבירים, ואף מתחת לכסא כמעט לא נותרו מקום לרגליו היקרות של רבי יהושע.

כה נתמלאו הרצפות בשביבים ובשברים של פלסטיק מפוצפץ, עד כי לא חדלה אֵם הילדים וסבת הנכדים, אשתו של יהושע, ברוב לחצה – להציב כללים איתנים, למען ישמרו כולם שיהיו הילדים לבושי גרביים ונעליים, ולא יסתובבו חלילה יחפים כלל וכלל, משום סכנת חדירת שבר פלסטיק חד ומחודד אל רגל שובבה ויחפה.

יהושע שניסה לומר איזה מהלך חידושי ששמע מפי רב בית הכנסת האהוב על כל בני הקהילה המלוכדת, לא הצליח להשחיל אפילו מילה אחת לאוזני בני הבית, יען הרעש וההמולה הגיעו לדציבלים מחרישי אוזניים.

יהושע, שהיה איש אמונה, ידע שפסח הוא חג האמונה. הרי המצה אותה אוכלים בליל התקדש חג, נקראת מאכל האמונה. הסיק אפוא מסקנה, שאם חג זה של אמונה הוא, הרי מעתה מתחילים חיים חדשים של אמונה.

אלא מאי? יש למצוא, לחקור ולהבין, מדוע מצב אנדרלמוסי שכזה, נקרא אמונה.
לא איש יודע פשרות הוא יהושע. הלך במחשבתו בעודו ישוב על כסאו המוטל אצל ראש השולחן, וטייל בשבילי הדעת. הלוך וילך, חפוש ויחפש, עד שמצא את אותו ווארט שכבש את לבבות כל בני השכונה, שכאמור לא חדלו מלדוש בו, ואף אחרי שנים ערכו מחקרים והוכיחו את נכונותו ואמינותו של חידוש פלאי זה.

* * *

וכה אמר יהושע:

פסח זה על שום מה? על שום שכל הלילות יש בהם גם כלי זכוכית ופורצלן, וגם מוצרי חד-פעמי. אולם הלילה הזה, הלילה של פסח, כולו חד-פעמי. וזאת למה? כי כולו אמונה.
ואם תשאלו: מה קשר יש בין חד-פעמי לאמונה? הרי שלכם לפניכם.

קחו לדוגמה את הקבצן המיתולוגי, בניהו גיבמיר, בן השכונה הוותיק. זה היושב כל יומו בפתח בית המדרש, וכל לילו מקושש מצלצלים על פתחי בתי השכונה. תמיד ידו פשוטה לכל עובר ושב שיעניק לו מעט מן המעט של אחוזים העוברים בחשבון העו"ש בבנקו.

אם לא יבין בניהו מיודענו, שהעולם כאן הוא חד פעמי נטו, ולאחריו מגיע עולם אחר לגמרי, עלול מצב רוחו להיות שפוף ומדוכדך, ירוד ומצוברח. אך תמיד החיוך שגור על שפתותיו, מחמת שזוכר בניהו כי העולם הזה הוא רק פרוזדור.

"בְּרוז'דור העולם הזה", כך נוהג לומר לכל מתפלל המסכים בצאתו מביהמ"ד להתכופף מלוא קומתו ולהאזין לדבריו היוצאים ממקום שבתו אצל הפתח. "מ'כפת לי. כסף לפה, כסף לשם. דור הולך, דור בא. גלגל חוזר בעולם. מ'כפת לי, העיקר אני יהודי מאמין, שומע קדישים. עונה אמנים. מרוויח עוד מצווה. מ'כפת לי..."

בניהו הקבצן הוא איש של אמונה – כך אומר לו לא אחת רב השכונה כאשר הוא חולף לידו, תוך שמכניס אל ידו כמה שקלים טובים – תמיד מאמין שה' ישלח לו את מה שמגיע לו. ואם לא? כפרת עוונות.

בניהו אף פעם לא מתגאה, לא נעול על שום דעה, לא סגור על שום דרך. הוא חי באמונה. מאמין ויודע שהחיים שלו הם 'חד פעמיים'. "כל יום והתפקיד שלו", צוחק באושר, "כל יום משימה חדשה. מ'כפת לי..."

* * *

נמצאנו למדים חידוש נפלא, הרהר יהושע וגירד בפדחתו. זו השייכות העצומה בין חד-פעמי לחג הפסח שכל עניינו אמונה. האמונה מביאה את האדם להבין שכל מציאות העולם הזה היא חד פעמית. ארעית. ברת חלוף.

אמור מעתה, הוסיף עוד נדבך מחשבתי, שברי הח"פ הפזורים כאן ומאיימים לדקור כף רגל של ילדונון, מהווים בעצם חלק בלתי נפרד מהחג. מעין אמירת מוסף. שכן אף הם באים ללמד אמונה.

החידוש הבריק במוחו של יהושע, ככוסו הנוצצת שפיארה את שולחן ליל הסדר, אותה מירקה אשתו בימים שלפני חלוקת החד-פעמי. אבל עכשיו שום דבר לא היה נוצץ.

* * *

הבלגן חגג בבית, צחוק של ילדים ולחץ של הורים מילא את החלל. יהושע נאלץ לפלס לרגליו פיסת קרקע עליה ינוחו עד סיום הסעודה. אחרי שתמה הסעודה העייפה, הלכו כולם לישון והשקט שוב שרר בבית.

אחרי כמה שעות כבר עשה ה"ווארט" את דרכו מפי יהושע אל אוזני חבריו, ומשם אל אוזני נשותיהם וילדיהם. כל השכונה דיברה עליו, דשה בו, התחזקה ממנו והעלתה אותו על ראש שמחתה. כאמור למעלה, הווארט, הנקרא בפי העולם "חידוש", ניצח בתחרות הווארטים השכונתית, ואף נבדק והוכח מדעית.

בחג השבועות, כאשר קראו בבית הכנסת את מגילת רות, היה מי שהתבלבל וקרא בקול את מגילת קהלת: "הבל הבלים... הכל הבל... סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם".

מעם פתח בית הכנסת נשמע קולו של בניהו גיבמיר: "הכל חד פעמי. מ'כפת לי. העיקר הרווחתי מצווה".

ויחקק הווארט בספר דברי ימות השכונה, הלוא הוא שם עד עצם היום הזה.
מה אתה מציעים, איך להמשיך הלאה?
הייתי רוצה להוסיף בהמשך הסיפור עלילה.

רקע לסיפור \ מהו יום העצמאות בשבילי?

אני מוטי ושי חברים טובים היינו עוד מימות הילדות הזכורים בתת-המודע השכוח לטובה ולרעב. יחדיו בילינו יחדיו בשיכון התל-אביבי את השעות הריקות, אחר שנזרקנו מן הכיתה בבית הספר הממלכתי-דתי. סערה לפתה את נפשותינו במשחקי בילוש דרמתיים, וכאב דוקר של מכות ברזל עטף את גופנו במריבות שקול צווחותיהן עלה בסערת שאגה עד לב השמים.

גורלנו אותם ימים היה קשור זה בזה. אחוות רעים שררה בינינו. לא שב אחד מאתנו אל הכיתה לבדו, מבלי שיסכים המורה להחזיר גם את שאר חבריו לצרה ולידידות. לא פסע חבר אל ביתו בשכונת העוני מצמיחת הפושעים ומגדלת העכברושים, מבלי ליווי של שנינו כאחד יחד. עם השנים נשזרה בינינו ידידות אמיצה ואחוות לוחמים. נלחמנו על החיים. על הלחם. על פיסת חברות אחת של אמת במערבולת החיים האיומה שסבבה את חיינו.

כשנוכחנו לראות מבעד לחלונות הקרועים בחדרי השינה אורות כחולים הקרבים אל השכונה, הלמו לבבותינו בחשש של אימה שאין מי שיכול להבינה לולא היה שם בסיטואציות אלו וכאלו. נחרדנו מי יילקח עכשיו לצמיתות ויישארו בני משפחתו יתומים חיים ההולכים אחת לתקופה לראות את קרובם הנרקב אחורי סורג ובריח.

התקווה הגדולה קיננה בלב שלא יהיה זה בן משפחתנו, למרות שבאחת ההזדמנויות, כאשר השתוללנו מרעב ללחם, ראינו את ילדו של מי שלקחה המשטרה בפעם האחרונה, אוכל פיתה מרוקאית לשובע נפשו – ואחד מאתנו סינן בשפתיים חשוקות מקנאה: "חבל שלא לקחו את אב'שלי. כולם היו דואגים לנו וגם הבית היה קצת רגוע".

לאן פנינו ברגעים של אימה ופחד כאלו? לחברים שלנו. ידע כל אחד שגם חבריו מצונפים תחת השמיכה בעצימת עיניים ואטימת אוזניים של בריחה מן המציאות. ותמיד, איכשהו, מצאנו את עצמינו קופצים מהחלון השבור אל הרחוב ונפגשים באותה גינה בה היינו מצויים עתה. יום העצמאות 2015.

* * *

יום העצמאות לבדו, שכבר אין מבין ויודע מדוע ולמה כך נקרא שמו במדינת ישראל, מהווה עבורנו שק זיכרונות כביר ממדים, המדיף בעיקר ניחוח עשן ללא אש של בשר שומני מפוחם ורותח, אותו זכינו לטעום אחת לשנה. ביום העצמאות. מין צעדה היתה זו, בה יצאו כל בני השיכון מן המאורות החשוכות והצפופות אל הגן הסמוך. חלק אחזו בידיהם מנגל, נפט, פחמים וגפרורים. חלק אחר סחבו את הבשר של הכבש אשר היה עדיין מהלך על רגליו ורוח חיים באפיו.

החגיגה הגדולה שהתקיימה על המדשאות התל-אביביות, חקוקה בלבי עד היום בצבעים עזים ומתוקים. חנגה של ממש זו, הזריחה והאירה את שגרת האפילה של חיינו המשמימים. ניפצה את התוואי האפור של חיי בית-ספר שנזרקים ממנו והולכים לחברים להתכתש בריב ולהתקרב בחברות, ולאחר יומיים לחזור אל הכיתה על תנאי אשר יופר תוך יומיים, וחוזר חלילה. סוף כל סוף גם לנו, שולי הכיתה, יש מסיבה ראויה לשמה אשר כמוה אין בכל העיר.

שבועות קודם היינו אנחנו, שלישיית החברים, מסובבים את הגינה בשרשראות ארוכות של ניילון צבעוני, שאריות של שקיות מרשרשות אותם אספנו מהירקן מזה חודשים ארוכים – במהלכם לא הורשה אף ילד להתקרב אל הפינה בה קשרנו אותם והפכנו חומר גלם שכמעט נזרק לאשפה מחמת ייתורו וחוסר ייעודו, ליצירת מופת בעלת מאות מטרים, שזכתה לעטר
את המסיבה השנתית ולהרעיף על ראשנו את מחמאות כל השכונה כולה.

לא היו מאושרים מאתנו ברגעים בהם נכנסה הצעדה אל המדשאות. לא רק כי ידענו שכאשר יהיה הבשר מוכן נקבל אל קרבנו בשר נוטף שומן כמוהו לא טעמנו מהשנה שעברה. אלא בעיקר מחמת הסיפוק העצום של הטיפוס על העצים ותליית השרשראות ונועם המילים הטובות שאף כמותן לא שמעה אוזננו מזה שנה תמימה.

היה אפוא יום העצמאות יום לו חיכינו וציפינו כל השנה כולה...
  • תודה
Reactions: וי שלוק1 //
2 תגובות
לאור השימוש המוזר במילה
אלוף
תמונה אלופה!
ספר אלוף
מתכון אלוףףף​
שאני שומע (או יותר נכון קורא) אותו לאחרונה, בעיקר מהצד הנשי של הציבור בהקשרים שגויים. החלטתי להביא לתועלת הציבור את הפירושים המוכרים למילה "אלוף", מתוך ויקימילון (קיצרתי והסרתי דוגמאות מיותרות)

לשון המקרא ראש שבט (של בני אדם או של בעלי-חיים).
"אלה אלופי בני עשו: בני אליפז בכור עשו: אלוף תימן, אלוף אומר, אלוף צפו, אלוף קנז..." (בראשית לו טו)
"ואני ככבש אלוף יובל לטבוח, ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות..." (ירמיהו יא יט) - מנהיג של העדר - הכבש החזק ביותר, מנהיג העדר, אינו מעלה על דעתו שמתכננים לשחטו.
לשון המקרא החבר הקרוב והאהוב ביותר.
"הלוא מעתה קראתי לי 'אבי, אלוף נערי אתה" (ירמיהו ג ד) - כשהאומה הישראלית מתפללת לה', היא קוראת לו "אלוף נעוריי" = חברי הטוב ביותר מימי הנעורים.
בהשאלה (1) אדם או ארגון שזכה במקום הראשון בתחרות כלשהי.
גארי קספרוב היה אלוף העולם בשחמט.
בית"ר ירושלים היתה אלופת ישראל בכדורגל.
[דרגות בצה"ל] בהשאלה (1) כינוי לדרגת קצונה צבאית בכירה.
בצה"ל, אלוף הוא בעל הדרגה הבכירה ביותר מתחת לרמטכ"ל.
[FONT=&quot]הנמר רוצה לישון[/FONT]​

[FONT=&quot]לכל הדיעות - אין שינה מתוקה יותר מהשינה שאנו רוצים לישון חמש דקות אחרי שהתעוררנו, זוהי השתוקקות לא הגיונית לפיסת כרית ושמיכה הנמצאים גיאוגרפית בהישג יד, אבל טכנית – ניתנים למישוש כבועת סבון נוצצת.[/FONT]
[FONT=&quot]בועת הסבון המטאפורית מבחינתה הייתה מתגמשת והופכת לכדור משחק משעשע ונותנת עוד עשרים דקות של שינה מבורכת[FONT=&quot],[/FONT] אך כשם שפרצופיהם שונים כך מועד פקיעת הצאצאים מביצת השינה שונים בתכלית השינוי מכל מה שהיינו מצפים מאדם בגילם.[/FONT]
[FONT=&quot]עוד בטרם תזרח החמה בשש וחצי בבוקר, פוקח הבכור את עיניו ומתפעם מיופי הבריאה. מחשבותיו לוחשות לו מה רבו מעשיך השם והוא בוכה בעליזות במטרה להקיץ את האחראים על היציאה מהלול. הזכר הבוגר בבית חס על זוגתו לבל יפריע לחיוך הקל המרוח על שפתיה, והוא מדדה לחדר הגדול בעיניים עצומות. נקל לשער שהבוגר הוא אני, אף שבשעת דמדומי הזריחה עדיין לא ברור אם זוהי התכונה האידיאלית.[/FONT]
[FONT=&quot]אני שולף מהלול את כל מה שמפריע לי לישון ומניח אותו בחופשיות על הרצפה. כעת הדרך אל הפוך סלולה. המגע הנעים של הכרית מלטף את ראשי מלמטה, והמגע המטריד של נמר מפלסטיק דופק עליי מלמעלה. כל הבריאה מתגמדת בעיניו של הילד למול שנתו הבריאה של האב. הפתרון שנראה באופק - להרחיק אותו מכאן לנקודה הרחוקה ביותר מהראש שלי.[/FONT]
[FONT=&quot]"זאבי" אני פונה לרך ברגש "עכשיו הנמר רוצה לישון, שים את הנמר מתחת לשמיכה של אבא ולך תביא גם את הפרה". אני חש שעם השנים גובר בי התחכום האבהי כשאני שומע את טפיפות רגליו מתרחקות. אל הבקר רץ הנער ויקח בן בקר אחד ואוטו כחול ויעלה גם אותם אל אביו.[/FONT]
[FONT=&quot]הפרה כמובן עוד לא שפשפה את עיניה מהבוקר שנכפה עליה והיה ניתן להבין את הצטרפותה אליי לחמימות השוררת מתחת לשמיכה. "זאבי, עכשיו תלך להביא את הקובייה". הצעתי. בשני מעלות חשובות ניחנה הקובייה. מעלה ראשונה נתן בה היוצר המתחשב שחס על הורי המשתמש והעניק לה מעטפת של בד רך ועדין. מעלה שנייה נתתי בה אני כאשר ביום האתמול הטמנתי אותה עמוק בתוך סל המשחקים.[/FONT]
[FONT=&quot]אך כבר ברגעיו הראשונים של החלום, עת חלמתי שאני ישן בנחת במקום מבודד על הר גבוה, פיצה אותי בני במגוון נדיר של אנשים זעירים שבאו לנוח מעמל הלילה. אנשים תמימים אלו שנעקרו ממגירתם בשידה הכחולה סחבו איתם בהחלטה של רגע אף את מטלטליהם. להפתעתי נוכחתי שהגרז' הגדול שעמד בפינת החדר שייך אף הוא לקבוצת הגמדים והוא נכנס תחת כנפי השמיכה יחד עם כל סוגי הרכבים שהכיל.[/FONT]
[FONT=&quot]הילד הידס ברחבי הבית כאחוז תזזית ודאג לאלפי עולים להתמקם בנינוחות בדיור המוגן. לעולים שאינם דוברי עברית הוא הסביר בתנועות ידיים נמרצות שהוא רק המבצע בפועל ואבא הוא זה שבעצם הזמין את המשלוח. [/FONT]
[FONT=&quot]קרוב לשעה שמונה הסתיים המבצע הנועז בהכרזה החגיגית שהכלב עושה האו, והגיעה השעה לדאוג לתיירים למזון כשר ומשובח מן המטבח הישראלי. הייבוא החל טיפין טיפין מבקבוק מי עדן שנשאר פתוח על השולחן והגיע עתה למוקד העלייה לרגל, (דווקא איפשהוא ליד האוזן) וכנקדימון בשעתו הרווה את צמאון העם תוך טפיחות עידוד נוסח שתה אדוני וגם לגמליך אשקה.[/FONT]
[FONT=&quot]כאן כבר לא יכול האב המנומס למלאות פיו מים - "ד..י!! נג..מר....!!" ניגנתי בקול ולקחתי לו את הבקבוק בכח הזרוע "עכשיו לך לאמא!" פקדתי.[/FONT]
[FONT=&quot]מתנועות אישוניו הבנתי שיש הגיון מסויים בדבריי, ומהתנומה הברוכה שהשתררה אצלי באותם דקות הבנתי שלא תמיד צריך ללכת רחוק. לפעמים הפתרון טמון ממש מתחת לשמיכה השנייה.[/FONT]

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה