קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
עוד פרק שמצטרף לחצי יובל של פרקים..
והוא נמצא כבר
בבלוג
בתפריט:
להקשיב לגרשון זה לא כל כך מסובך, מתנות לאביונים כחיפוי על יצר הפטפוט, מי יצר את הבתים העצובים, ולמה שליבוביץ הקריח? מי רוצה להתחלק איתי בנפט?
הבעת הפנים של בגתן ותרש, לא מעירה אותי בכלל מן השינה, והפרעת קצב וריקוד, עם הזעת יתר הופכים ריקוד לסיוט.
חושך שמכסה את הכל, מגלה לנו איך נראה הברבור כשהוא בדרך להיות על הגריל, ומלחמה קצרה ועיקשת, נותנת מושגים על העוצמה הפנימית גם כשהלא ידוע לפנינו.
הצעת הגשה:
זיתים ומלפפפונים חמוצים מתוך פח גדול, מהשולחן של החנווני, רק לטעום, רק אם אתה רוצה לקנות. מסטיק בטעם אבטיח.
וגם....חרבונא זכור לטוב..
בס"ד

כח המשיכה


אין דבר שאנו אוהבים יותר בעולם מאשר ילדינו החביבים. ילדים הם שמחה, ילדים זה ברכה, ילדים הם שפע של טוב, של אהבה ועצבים. למה, לעזאזל, הם רוצים כל הזמן להיות על הידיים? איזה כח קסום יש בידיי, ידיים יגיעות של אב טרי, שאין במגרש המשחקים הפרוש בכל פינה בבית? מה יש בה, באדמת ארץ ישראל הקדושה, שמרחיק כל כך את היצורים הללו? אין זאת, כי אם יצר הנקמנות הוא זה שמפעם בליבם. אין כל ספק בעניין הזה.
הדבר המעניין בסיפור הזה הוא שהמקרה היחיד עליו יוכל בני לתלות את תאוות הנקם הזאת, היה ממש אונס גמור מצידי. זה היה בוקר עייף במיוחד, והחלטנו בכל זאת לשלוח אותו אחר גווינו אל המעון בתקווה שהמעונאית לא תשים לב שבלילה הקודם הוא הקיא... וחום... לא שמנו לב לזה, באמת... אולי הוא נדבק כאן... מאחד הילדים.. עליכם להגביר את העירנות! הצענו לגננת הקטנה, 'ישנם כאן הורים שלא אכפת להם'... אבל אז אספנו אותו בחום אל ליבנו ושרנו לו כל הדרך שירים בריאים. אני לא סבור שאפשר כאן לכעוס.
מכל מקום, בבוקר אחד בו חשתי במיוחד את הקסם הרב של כח המשיכה המצוי ללא ספק בין זרועותיי, ארזתי מעט ממטלטליי וחמקתי חרש אל חנות אביזרי התינוקות הגדולה, שם נמכרים מידי יום עשרות לולים גבוהי גדר נגד ילדים, ועריסות משוכללות המסתירות בחוכמה את תוכנן. מיד בהתקרבי לאיזור, קלטה עיני את פינת שטיחי הקטינים. בחרתי לי בזריזות שטיח רצפה ענקי עם ציורי כבישים לוכדי מבט, וארזתי אותו יחד עם פיצויים קלים נוסח דובי אדמוני ותמונות רבנים.
אל הבית חדרתי בצללי הערב, ופרשתי ללא שהיות את השטיח הגדול בחדר המרכזי. רק למקרה חרום שפכתי עליו את התכולה של כל מה שהיה בהישג יד. אחר רגעים מספר שנידמו כזמן קצר מאד, החליט הנער כי די לו בנימנום הקל שתפס, והגיע הזמן לעוד יום חוויתי.
התהליך מעכשיו, הוא כה פשוט.
מוצץ. שתי דקות שקט. בכי. בקבוק. חמש דקות. בכי אומלל. מוצץ. דקה וחצי יקרות. בכי קורע לב. על הידיים. בוקר.

* * *

אני לא מחזיק מעמד. כבר ארבע דקות הוא על הידיים שלי, מה עושים עכשיו? בזמן ששהה אצל יולדתו זה היה נראה די קל, היא הכינה ארוחת צהריים, הטעינה שני מכלי כביסה ועשתה ספונג'ה ובינתיים הילד התגורר ביד השנייה. לעומת זאת אני, האב החוקי, מנסה לשתות מים וזה בלתי אפשרי. נשמע לי הגיוני השימוש בשתי ידיים בשביל לפתוח את הפקק.
הצורך לעבור לתוכנית ב' הגיע מוקדם מן הרגיל ואני החלטתי להעביר את מוקד ההתעניינות לשטיח.
יו! מה זה?? קראתי בגיל, מה זה האוטו הזה?? התשובה הייתה פשוטה, כמובן. זהו טרקטור רגיל. אך הילד הטיפש גילה בו התעניינות יוצאת מגדר הרגיל. עיניו ברקו וחיוכו נמתח לאין שיעור, עד שיכולתי לחשוב שיחליף את הצעצוע הזול ההוא בדמות האב שהייתי לו. הוא החל ללטף את הצעצוע מכל צדדיו ולהתבונן מקרוב בגלגליו המבריקים ולבכות כי הלכתי לרגע.


לא היה מנוס. הפתרון היה, כמו תמיד, בהפנמת צעדיו של האויב והקדמתו בכל מהלך בצעד אחד.
חישבתי את מסלולו האפשרי של הרודף הקטן והצבתי את המכשולים. ברגע שיגמור להתעניין בבובה שתומת העין, יחל את דרכו אליי בנקודת ציון 01, ואז יפתיע אותו הדובי. מיד אחרי הדובי, בקו ישר אליי, תעבור הרכבת ותחסום את דרכו למשך, נגיד, 40 שניות, עד שיעלה המחסום, ואז המכונית הזולה מהדודה תגיח פתאום ותנעים את זמנו במנגינות עליזות. נותר לי רק לקוות כי אחד מהמכשולים יהיה אפקטיבי מספיק על מנת לטשטש את היעד.

לא אכביר במילים, אך לא לקחתי בחשבון שחוסר המעש של הבובה עם העין יגרום לה לעוף בקשת שמאלה יד ביד עם הדובי, והרכבת חצתה ביעף את המהירות המותרת וגמרה בקבר אחים עם יושבי המכונית המלהגת. רק דמויות ההוד של הרבנים הספיקו להפתיע במעט את הפעוט הדוהר, והסיטו אותו לרגע ממסלולו, אך נעליי הגדולות הסגירוני והילד ננעל בשנית על המטרה. מפוקס יותר. ממוקד יותר, וקרוב יותר מאי פעם אל היעד.
נשכבתי על הרצפה הקרה והרמתי את העולל.
עינינו נפגשו. ראיתי בעיניו את ניצוץ ההבנה. עכשיו הוא קלט.
אין באמת מה לעשות כאן. הכל היה טעות. ידיי ריקות מתוכן, אין בהם מאום. ראיתיו פוזל אל השטיח. הכיבוש המתוכנן העלה חרס והאויב נסוג. הוא שלח יד קטנה לעבר הקובייה הצבעונית ואני מצידי הנחתי לו לגלוש לעברה. נפרדנו כמו שני מצביאים שתפסו באחת את עוצמת השלום. ההבנה הזאת, שאפשר לחיות יחדיו גם בלי להיכנס זה לחלקו של זה. אני באדמתי והוא באדמתו.
לחצתי לו יד וקמתי ממקומי. הוא התבונן בי בהערצה גלויה שעה שיצאתי מן החדר, ורק אז, החל לבכות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה