קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
לא ברור לי מהו ההסבר ההילכתי של כלל זה. אם נסתמך על כללי הדקדוק בלבד, נראה כי מדובר בכלל שבא לפייס שבין שיבושים או מנהגים שונים (?).

הניק געוואלדיג כתב על הנושא בהתייחסות לארמית בפורום ניקוד ארמית.
(
http://prog.co.il/showthread.php?t=30622&page=2)

אלא שאותי היה מעניין מהו הטעם לכלל זה. ניסיתי להבין מהמבט הדקדוקי בלבד והנה תוצאות עריכת מחקרי הקצר. כל המוסיף לדברי או מתקן אותי, ברוך ומבורך.

[FONT=&quot]מֹשֶׁ"ה מוֹצִיא (גורם להוציא את האות אל"ף מפיו) וְכָלֵ"ב[/FONT] [FONT=&quot] מַכְנִיס (ההיפך ממש"ה).[/FONT]
[FONT=&quot](למעשה לכאן שייכת גם האות דל"ת שבארמית)[/FONT]
[FONT=&quot]הכלל מתייחס לשם המפורש בלבד ( כתיב יְקֹוָק או לְלָ) עקב ההגייה האלטרנטיבית (קרא אֲ-דֹ-נָי) של שם זה משום שאת השם המפורש אין להזכיר בשום פנים ואופן. השם החילופי לשם המפורש הינו "אֲ-דֹ-נָי" שנגזר מן המלה הידועה "אָדוֹן". [/FONT]
[FONT=&quot]כל"ב: [/FONT]
[FONT=&quot]כַּי[/FONT][FONT=&quot]קוָק – [/FONT]KAdo… [FONT=&quot] ולא [/FONT]KaAdo…[FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot]לַי[/FONT][FONT=&quot]קוָק – [/FONT]LAdo… [FONT=&quot] ולא [/FONT]LaAdo…[FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot]בַּי[/FONT][FONT=&quot]קוָק – [/FONT]BAdo….[FONT=&quot] ולא [/FONT]BaAdo…
[FONT=&quot]מש"ה: [/FONT]
[FONT=&quot]מֵיְ[/FONT][FONT=&quot]קוק – [/FONT]MeAdo…[FONT=&quot] ולא [/FONT]MEdon…[FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot]ולא [/FONT]MAdon….
[FONT=&quot]שֶיְ[/FONT][FONT=&quot]קוָק – [/FONT]ScheAdo[FONT=&quot] ולא [/FONT]SchEdon…[FONT=&quot] ולא [/FONT]SchAdon….
[FONT=&quot]ולכאורה גם [/FONT][FONT=&quot]הַיְ[/FONT][FONT=&quot]קוָה – [/FONT]HaAdon…[FONT=&quot] ולא [/FONT]HAdon….[FONT=&quot]. (אל מלה זאת אחזור עוד לדון בה בהמשך)[/FONT]
[FONT=&quot]עד כאן תיאור הכלל.[/FONT]
[FONT=&quot]דקדוק עברי[/FONT]
[FONT=&quot]על פי הדקדוק העברי, צירוף כינוי הקניין (כאן גוף ראשון יחיד) בסוף המלה מחייב החלפת תנועת הקמץ לשווא בראש בראש המלה ( גכון מָרוֹם > מְרוֹמִים וכו'). אלא שבמקרים רבים, ובכל מקרה בראש מלה, האל"ף אינה יכולה לקבל שווא ולכן באה תנועת חטף-פתח לעזר. [/FONT]
[FONT=&quot]הָאָדוֹן שֶׁלִּי > אָדוֹן + י > [/FONT][FONT=&quot]אֲ[/FONT][FONT=&quot]דוֹנִי . וכך גם ברבים עם נו"ן מקומצת: אֲ-דֹ-נָי[/FONT][FONT=&quot][/FONT]
[FONT=&quot]סיכום הניקוד:[/FONT]
[FONT=&quot]םֲםֹםָם [/FONT]
[FONT=&quot]מצד אחד, ניקוד זה הולבש לכתיב השם המפורש כדי להורות על ההגייה האלטרנטיבית. מצד שני, האות יו"ד אינה מקבלת חטף-פתח בראש מלה ולכן הניקוד הוא:[/FONT]
[FONT=&quot]םְםֹםָם (או בצורה המקוצרת םְםָ)[/FONT]​
[FONT=&quot]לכאורה הכלל "מש"ה מוציא וכל"ב מכניס " הינו בילבול של שני דברים:[/FONT]
[FONT=&quot]הוספת תחילות וכל"ב למלים שמתחילות בשווא, כגון [/FONT][FONT=&quot]בְּ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]יְ[/FONT][FONT=&quot]רוּשָׁלַיִם > [/FONT][FONT=&quot]בִּי[/FONT][FONT=&quot]רוּשָׁלַיִם והיו"ד אינה מנוקדת.[/FONT]
[FONT=&quot]הוספת תחיליות וכל"ב למלים שמתחילות בחטף-פתח. [/FONT]
[FONT=&quot]כגון [/FONT][FONT=&quot]לְ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]חֲ[/FONT][FONT=&quot]נַנְיָ'ה > [/FONT][FONT=&quot]לַחֲ[/FONT][FONT=&quot]נַנְיָ'ה, הרי חטף-פתח דינו כדין השווא ואין שני שוואים באות זו ליד זו בראש מלה. כלומר הפתח שבלמ"ד אינה מורה על צורה מיודעת, מה גם שהשם חנני'ה מיודע מלכתחילה.[/FONT]
[FONT=&quot]כְּ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]אֲ[/FONT][FONT=&quot]דֹנ... > [/FONT][FONT=&quot]כַּאֲ[/FONT][FONT=&quot]דֹ-נָי אז מדוע לקרוא [/FONT]KAdo-naj...[FONT=&quot] במקום [/FONT]KaAdo-naj[FONT=&quot] ? הרי אין כותבים [/FONT][FONT=&quot]כָּא[/FONT][FONT=&quot]דֹ-נָי , אלא אם כן מדובר בתופעה פונולוגית של קיווץ [/FONT]AA[FONT=&quot] ל-[/FONT]A[FONT=&quot]. ועוד אחזור לדון בכך מאוחר יותר.[/FONT]
[FONT=&quot]מה שכן, יש כאן השלכה לכלל הראשון, הרי האות הראשונה של השם המפורש הינה יו"ד והיא לא מקבלת חטף פתח בראש מלה. ולו היו כותבים את האל"ף של אֲ-דֹ-נָי ביוד היה זה [/FONT][FONT=&quot]כְּ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]יְ[/FONT][FONT=&quot]דֹנָי > [/FONT][FONT=&quot]כִּי[/FONT][FONT=&quot]דֹנָי כמו [/FONT][FONT=&quot]כִּי[/FONT][FONT=&quot]רוּשָׁלַיִם. ואכן יש לנו יו"ד במקום האל"ף, כי הגיית השם המפורש הוחלפה בא-ד-ני. כלומר הבדל גדול בין הסימנים הגרפים לבין הפונטיקה. יש לנו כאן מקרה מיוחד ביותר של כתיב וקרא. והשאלה היא לפי איזו שיטה ננקד. לפי הקרי או לפי הכתיב? לפי איזו שיטה נהגה? לפי הכתיב או לפי הקרא? [/FONT]
[FONT=&quot]הכלל "מש"ה מוציא וכל"ב מכניס" הינו שילוב של שניהם. ואם יש מסורת לכך, אדרבא, נשתמש בה. אלא שהיה מעניין אותי איך נוצר השילוב הזה של שתי השיטות. בכוונה תחילה או עקב שהכרעה בין שתי המסורות?[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]מעניין, כי [/FONT]
1) [FONT=&quot]סידור "שפת אמת" מביא [/FONT][FONT=&quot]הַי[/FONT][FONT=&quot]קֹוָק בלא שווא (ולא [/FONT][FONT=&quot]הַיְ[/FONT][FONT=&quot]קֹוָק כפי הכלל, ראה ההפטרה לט' באב, ירמיה ח' י"ט).[/FONT]
2) [FONT=&quot]אותו סידור, בתפילת הלל (תהלים קי"ג), מביא כַּללָ ללא שווא ביו"ד הראשונה. וזה אכן לפי הכלל.[/FONT]
3) [FONT=&quot]שם, תהלים קט"ו מובא [/FONT][FONT=&quot]לַל[/FONT][FONT=&quot]לָ וגם בַּללָ, וכולן ללא שווא ביו"ד הראשונה.[/FONT]
4) [FONT=&quot]תנ"ך בהוצאת קורן י-ם פותר את הבעיה בכך שלא מנקד כלל את השם המפורש.[/FONT]
5) [FONT=&quot]מאגר ספרות הקודש מביא במשלי, י"ח כ"ב [/FONT][FONT=&quot]מֵיְ[/FONT][FONT=&quot]קוָק, עם שווא ביו"ד ואף בתהלים קמ"ד, פסוק ט"ו [/FONT][FONT=&quot]שֶׁיְ[/FONT][FONT=&quot]קוָה עם שווא ביו"ד אך הוא אינו עקבי בנוגע לכלל משום שאת היו"ד בדוגמא [/FONT][FONT=&quot]הַי[/FONT][FONT=&quot]קוָק לא מנקד לפי הכלל, כאילו דוגמת מש"ה מכניס ולא מוציא.[/FONT]

[FONT=&quot]בסיכומו של דבר, לא ממש ברור לי מה ההגיון מאחורי הכלל "מש"ה מוציא וכל"ב מכניס". אלא אם כן, נתייחס לחלק הפונולוגי בלבד שבעניין. בתחיליות מ"ם ושי"ן יש משותף, הריהי תנועת הצירי והסגול ([/FONT]E[FONT=&quot]). ואילו במקרים האחרים של כ"ף, למ"ד, בי"ת וגם (!!) ה"א התנועת היא תנועת הפתח ([/FONT]A[FONT=&quot]). ומכאן שאולי מדובר בקיווץ ה-[/FONT]AA[FONT=&quot] ל-[/FONT]A[FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot]כַּאֲ[/FONT][FONT=&quot]דֹנ... ל- [/FONT][FONT=&quot]כָּא[/FONT][FONT=&quot]דֹנ.... [/FONT]
[FONT=&quot]קיווץ זה לא מתאפשר במקירה הראשון: [/FONT]EA[FONT=&quot] מֵאֲדֹנ... ו-[/FONT]SheA[FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot]שֶׁאֲדֹנ.... . ואם כך, מוזר מאוד, מדוע הוספה לכלל גם ה"א הידיעה, הרי שם גם מתאפשר קיווץ ה-[/FONT]AA[FONT=&quot] ל-[/FONT]A[FONT=&quot], [/FONT][FONT=&quot]הַאֲ[/FONT][FONT=&quot]דֹנ...., כמו באותיות כל"ב? אולי עקב נדירותה. ה"א הידיעה צמודה לשם המפורש הינו דבר נדיר ביותר. מלבד הדוגמא שבהפטרת ט' באב, ירמי'ה ח, לא מצאתי.[/FONT]
[FONT=&quot]הסבר אחר, או בלבול נוסף, יכול להיות בכך שהכלל מתייחס לא רק לשם המפורש (ושם האדונות) אלא גם לשם א-לקים. והתופעה מוכרת מאוד מן ספרות הקודש:[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT][FONT=&quot]וְ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]אֱ[/FONT][FONT=&quot]-לֹקִים > [/FONT][FONT=&quot]וֵא[/FONT][FONT=&quot]-לֹקִים[/FONT] [FONT=&quot] (במקום [/FONT][FONT=&quot]וְאֱ[/FONT][FONT=&quot]-לֹקִים, שהוא הכלל הדקדוקי) . או [/FONT][FONT=&quot]כְּ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]אֱ[/FONT][FONT=&quot]לֹקִים > [/FONT][FONT=&quot]כֵּא[/FONT][FONT=&quot]-לֹקִים (במקום [/FONT][FONT=&quot]כֶּאֱ[/FONT][FONT=&quot]-לקִים.[/FONT] [FONT=&quot]על כל פנים, יש כאן גם הידמות של התנועות [/FONT]ee[FONT=&quot] >[/FONT]e [FONT=&quot] , אך כנראה לא במקרה של [/FONT][FONT=&quot]שֶׁ[/FONT][FONT=&quot] + [/FONT][FONT=&quot]אֱ[/FONT][FONT=&quot]-לֹקִים > שעל פי הכלל אמור להישאר) ומעניין כי התבנית של ניקוד אֱ-לֹקִים (אולי אֱלֹקַי) מזכיר לנו בקצת את הניקוד של אֲ-דֹ-נָי. חטף סגול כנגד חטף הפתח ושניהם בקצת שינוי כנגד השווא שבניקוד שם המפורש.[/FONT]
[FONT=&quot]םֱםֹםִים (םֱלֹםַי) – םֲםֹםָם - םְםֹםָם[/FONT]​
[FONT=&quot]מקרה קשה מצאתי בספר דברים ל"ב, ו': [/FONT]
[FONT=&quot]"[/FONT][FONT=&quot]הַלְיְ[/FONT][FONT=&quot]קֹוָק תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם" – מנוקד פעמים בשווא!![/FONT]
[FONT=&quot](הֲ + לְ + יְקֹוָק = ה"א השאלה שהיא כרגיל חטופה לפני שווא הופכת לפתח.)[/FONT]
[FONT=&quot]רוב המקורות שבדקתי (ראה מסמכים מצורפים) מסבירים את התופעה באמצעות אימות הקריאה (א, י,ה). [/FONT]
התחלתי לכתוב סיפור חדש כמובן שצריך המון שיפוץ (אם זה יענין אשלח את ההמשך) :
חצות לילה, הלילה היה ערפילי ומבשר רעות.
אף לא אחד מתושבי ק. שכונה בפאתי העיר בני ברק, הרגיש בתכונה מיוחדת שהתרחשה מתחת לאפם, ברחוב השקט והשומם בשעה לילה זאת.
שתי מכוניות מסחריות זרות מדגם פורד קורולה, שחורות ומבריקות, חנו בצורה שקטה, תמימות למראה ולא העידו על המתחולל בקרבם.
זגוגיות הרכב הכהות, שמשו כמחסה וצינה לפעילות שחרשה בתוכם.
בבנין מגורים רגיל בעל שתי קומות, ישן ומתקלף, שגרתי לשכונה, ישב לו משה במרפסת ביתו.
לצדו כוס נס קפה, מהול בחלב חסר סוכר, ועוגה אפויה קמח מלא.
משה חיבב שעה זאת, שעה של שקט ושלווה, ילדיו כבר מזמן עלו על יצועם, הרחוב היה שקט ואפלולי, מלבד מכוניות מועטות שנצלו את הכביש הריק לנסיעה מהירה.
בחלונות הבתים כבו האורות בזה אחר זה. תריסים הוגפו בטריקה, אישה כועסת צרחה משהו, כנראה על ילד סורר שמיאן לישון.
חש איך ראשו מתרוקן אט אט מעמלו של יום, מן הרגשת רוגע זחלה אל תוך גופו העייף.
עיניו כמעט נעצמו כשצלצל הטלפון.
כמו ניעור בבת אחת מחלום מתוק, למציאות קודרת ואפילה.
מחוגי השעון החוו על השעה 12 דקות אחר חצות הלילה.
רעייתו ענתה לשיחה.
נופף לה בידו בחזקה, כשהוא מנסה למשוך את תשומת לבה, הכה באצבע צרידה. כשהוא מנסה לרמוז לה לומר לאותו מתקשר אלמוני חצוף שהוא משה אינו בבית.
אך היא במפגין בחרה להתעלם...
"כן הוא נמצא! כן עדיין ער לחלוטין!" שמע אותה אומרת ברוגע, וחש איך דם חם ובשפע, זורם מגופו לראשו.
"איני יכולה לשקר, אני מצטערת" לחשה לו שמסרה לו את השפופרת.
"ער לחלוטין" חזר אחריה בלעג, חטף מידה את הטלפון, כשהוא שולח לעברה מבט זועם.
"הלו!" קרא בקול מנומנם וצרוד.
התכוון להשמיע לאותו מתקשר, עד כמה זה לא נימוסי ואף מחוצף להתקשר בשעה מאוחרת כזאת, בשעה שילדיו הקטנים כבר נמים את שנתם, לאחר מסע ארוך ומפרך של השכבה, שדלו ממנו את שארית הכוחות שעוד נותרו בו, שלא לדבר על התינוקות, שכל רחש קטן מעיר אותה, והיא עם יללותיה עלולה להעיר את כל השכונה.
אבל משהו בקולו של המתקשר האלמוני עצר בעדו.
היה לו קול רגוע, בטוח וסמכותי "משה מה שלומך? חשבתי שלא אמצה אותך ער בשעה זו?" פתח הלה בשיחה.
משה התבלבל "הא... כן טוב ברוך ה' הכל בסדר" זרק לבסוף בגמגום.
שתיקה קצרה.
"אני מאד מצטער על השעה המאוחרת" אמר בנימוס "פשוט ידיד נתן לי את מספר הטלפון שלך לפני מספר דקות".

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה