קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
שלום לכולכם,
נתבקשתי ע"י נדיב כלשהוא לקחת לידים שלי מכון תורנית שמיועד להוציא פרוייקט אחד ולארגן את התפקידים של כל אחד ואחד כדי לזרז את העבודה ולהתקדם יותר מהר מעד עכשיו וללוות את הפרוייקט בהמשך.

אני בכלל לא עוסק בתחום של עריכה, אבל ארגנתי כבר כמה פעמים בכמה מכונים דרך וסדר עבודה, בחלוקת תפקודים ברורים, והדרכת שיטות של הכנסת תיקונים והכנות לדפוס והמסתעף.

למרות שאני לא מעוניין לקבל את הפרוייקט הזה מפני כמה סיבות והעיקר משום שאין לי זמן לזה וגם שלכאורה אני לא מתאים לזה, הסכמתי לברר את הענין ולהגיש דו"ח ביקורת על הניהול של עד עכשיו (כבר 4 שנים) והמלצות על העתיד.

ובכן, אני רואה שמסתובבים כאן בעלי כשרון שעוסקים בתחום הייתי שמח לשמוע ממכם דעתכם איך מכון כזה אמור להיות מנוהל.

לצורך הענין אשתמש בדוגמא שהמכון עומד להוציא לאור משניות כמתכונת שוטנשטיין.

1. כמה עובדים צריכים על משנה (סקיצה ראשונית, מסגנן, ת"ח בר סמכא שעובר על זה, מסגנן ההוספות וכו').
ולכאורה המהירות יהיה תלוי בכמות הזוגות שיהיה בנוי על פי זה (דהיינו, נגיד שמשנה אחת דורש 4 אנשים ולוקח יממה, אם הנדיב רוצה 2 משניות ביום יהיה צורך ב8 אנשים, או ישתמש מאחד העובדים של זוג 1 בזמן שהוא פנוי).

2. איך מחלקים את העבודה, האם כדאי שמי שלומד הטיב את המשנה יקליד את ביאורו או ילמוד בחברותא עם מסגנן והמסגנן יקליד.

3. האם עדיף שכל משנה יעבור אותם אנשים באותו מהלך או אפשר לפצל את העבודה בין זוגות שונות שכל משנה יהיה גם בסגנון שונה, או לכה"פ להקפיד שהמסגנן יהיה אחד.

יש עוד הרבה דברים, אבל אני חושב שהסברתי דיו כדי להבין את שאלתי, וכעת אשמח לשמוע את חוו"ד, ובפרט מאלה שכבר עבדו במכונים כאלה ויודעים לברר את המהלכים הנכונים.

תודה מראש
ציטוט מאשכול זה :
ורחל באה, הטעם בב' ורחל באה הטעם בא'. האחד בא, מגיע. והשני הולך, חוזר. (ע"י יונה)
והגיבו על זה (געוואלדיג):
אני חולק על זה, שניהם פעל אחד, האחד הוה והשני עבר. עיין פירש"י.

לגבי רחל באה, צודק געוואלדיג. אבל לעצם הענין צודק יונה של"באה" יש שתי משמעויות הפכיות: מגיע והולך. כמו "השמש באה".

האשכול ההוא ננעל [בצדק!!] ולכן אני מגיב כאן.
בפורום זה הוצעו הרבה פעמים מלים פרטיות בעברית אשר אינן תואמות את העברית הקדומה, או שאינן הולמות את כללי הדקדוק.
ברצוני להצביע על שני הבדלים משמעותיים מאד בין העברית הנוכחית למקורית - הבדלים המקיפים את כל לשוננו.
הבדל ראשון: יש מושג הנקרא וא"ו ההיפוך מעבר לעתיד ומעתיד לעבר. לדוגמא, מלת וְאָמַרְתָּ, כאשר הוא"ו הוא וא"ו החיבור, הכוונה לעבר, אולם לפעמים הכוונה לעתיד, ואז הוא"ו הוא וא"ו ההיפוך מעבר לעתיד. וכן "וירד" - כאשר הוא"ו הוא עם שו"א (וְיֵרֵד), המלה מורה לעתיד, ואם הוא"ו בפת"ח, נקרא וא"ו ההיפוך מעתיד (וַיֵּרֵד) לעבר.
אין כמעט שני פסוקים בתנ"ך אשר אין ביניהם לפחות פעם אחת וא"ו ההיפוך. אולם בלשון המשנה וחז"ל אין אנו מוצאים כמעט את המושג הזה של וא"ו ההיפוך, זולת כמה ברייתות בודדות דוגמת קידושין סו, א: וַיֹּאמֶר אלעזר בן פועירה, וַיֹּאמֶר יהודה בן גדידיה.

בנוגע ללשון המשנה יכול להיות שאני טועה בגדול, כי איני בקי. אולם בעברית המדוברת אין שימוש כלל במושג זה.

הבדל שני: "אותיות הכנוים". זוהי הגדרה דקדוקית לאותיות המורות על מלת "את" ועל הקנין, ואותיות אלו הן ה' כ' נ' ו' י' ם'. פירוש הדברים, במקום לומר יברך אותי, יאמרו יברכ-ני, במקום הבית שלי - בית-י, בית שלך - בית-ך, שמור אותו - שמר-הו, שמור אותם - שמר-ם.
והנה "הכנוים" המורות על הקנין (בית-י, אב-יך וכדו'), אינן מקובלות בעברית המדוברת, אם כי מוצאים אותן בעברית הכתובה. אולם "הכנוים" המורות על מלת "את" (יברכ-ני) אינן מקובלות אף בספרות הכתובה.
בס"ד

נראה לנו לפעמים שלערוך חידה זה דבר כל כך מסובך, ומשום כך אנו עורכים חידות מסובכות עם הרבה מלכודות.

אך לא כן הדבר!
החכמה היא לערוך חידה פשוטה, עם פתרון כל כך פשוט, עד שלאחר פתרונה, יתפוס כל אחד את ראשו ויאמר - איך לא עליתי על דבר פשוט כזה.

איך עושים זאת? הא לכם כמה נקודות מאלפות:
א. לחפש רעיון מקורי (לא של אחרים), בכך האפקט של החידה יהיה מושלם, והפתרון ייבנה בצורה יפה, מלבד שזה יהיה יותר מעניין ויותר "מושך" (גם את הזמן).
ב. מאתרים פתרון די פשוט, שאמנם הוא ידוע, אך מיקומו אינו ידוע. ויש כאלו הרבה דברים, שהגם אם ראינו אותם, לא שמנו לב אליהם.
ג. מנסים למצוא לו רמז, או בחלק משמו, או קשור למקומו - לדוגמא שם הנגזר משם מקומו. וכדומה לזה.
ד. חשוב להזכיר חידה עם רמז בצידה, אחרת זה נראה כאילו אתה מפחד שיגלו.
ה. לתת רמזים נוספים, כמה שיותר. אם החידה מקורית, אל תפחדו, כי אם זה דבר שלא שמו לב אליו, גם הרבה רמזים לא יועילו.
ו. והחשוב מכל. חידה, זו לא התנצחות או ויכוח, זה בסך הכל חידוד המחשבה ושימת הלב, כך שאין כאן מקום להתרברבות. כי אמנם היום אני יודע ואתה לא, אך ייתכן שמחר אתה תהיה זה היודע ואני אהיה זה שאינו יודע, שהרי דברים רבים חולפים לנגד עינינו מבלי משים.

טיפ לסיום :):
מהיום נשים לב לכל מה שאנו רואים או קוראים, ולא נעבור על כך במבט חטוף.

נ"ב, כל מי שיש לו מה להוסיף (ויש!), מוזמן.
(ואתם מוזמנים לתת הצעות לכותרת).

ללא כותרת

"את יודעת?" שאלה אותי נעמי גיסתי כשאכלתי את העוגה בו היא כבדה אותי, שעה לפני שבת, "כל פירור שנופל על הרצפה, מזמין אליו מיד ערימות של נמלים. אז תשימי לב, שלא יפול". באמת שמתי לב שלא יפלו לי פירורים, ונהלתי מרדף קצר וממוקד אחרי אלו שסרבו להשמע להוראת בעלת הבית.
בליל שבת לא טיילו נמלים על הרצפה. בדקתי אחרי הסעודה, והרצפה נצצה. לא נפל עליה שום דבר מאכל. שמחתי בשביל עצמי, והתארגנו כולנו ליציאה לטיש. "אז מה את אומרת, נשאיר חלונות פתוחים?" כך שמוליק אחי, בעלה, "את יודעת נעמי, חם עכשיו, וכדאי לתת לבית להתאוורר, במיוחד אם ילדים קטנים ישנים בו גם". לכן נעמי השאירה את החלונות פתוחים, ולכן קרה גם מה שקרה.
כשחזרנו, חשכו עינינו. מחול עועוים קידם אותנו על גבי הנורות התלויות, האגרטל שהכיל פרחים, אף הוא היה יעד מועדף למעופפים. עשרות פרפרי עש וחרקים מעופפים (שונות), ספרו לנו למה לא היה טוב בשבילנו להשאיר חלונות פתוחים לרוחה, לאוורור. כמה מעופפים אחים חגגו סביב עצמם והזכירו לי למה אני לא אוהבת לעבור בתקופה הזאת באזורי גינות. פוי!
בלית ברירה הלכנו להתארגן לשינה. נעמי ברחה לחדרה, חדר השינה, ואילו אני עוד פניתי לשתות לפני כן. תגידו, הרגשתם פעם טפיחת שכם ג'וקית על הגב? זה בדיוק מה שהיה. עצם בלתי מזוהה שחדר לטריטוריה המקומית הצליח להקפיץ אותי ואת אחי. "מ מ מה זזה?" הוא קפץ לאחוריו מבועת לחלוטין, "מה זה? ה' ישמרנו". כדור פלא בינוני התעופף במטבח המטופח, מאיים בגירוש חד משמעי על בעלי הבית החוקיים. "אמאלה!" נעמי צרחה בבהלה. "מה זה? ירחם". החרק עלום המראה המשיך להתעופף באדישות מכוונת, מאיים להוציא את כולנו משלוות הרוח. עכשיו הוא רקד בנסיון השתלטות על הנורה המרכזית.
"ששממולליק, תתתעיף אותו מהר". נעמי גמגמה, ונסה על נפשה. בינתיים נטל שמוליק מטאטא וניסה לנווט את המעופף הענק מחוץ לחלון, אבל שום דבר לא עזר לו. המה זה המשיך לעוף, לעצבן, ולרקוד לי ולשמוליק על העצבים.
פקעת עצבים כולי, התערבתי. "מחול לך, מחול לך, מחול לך" צעקתי לעבר המעופף שלגלג עלי חזרה, "שמוליק, אולי זה גלגול?".
כאן כבר הבין הנודניק שהוא לא רצוי, אבל עדין לא- מה צריך לעשות. הוא דלג מנורה לנורה, מהמטבח לסלון וחוזר חלילה, ושמוליק עמד רועד מולו עם המטאטא, עדיין מנסה לנווטו מחוץ לבית. אבל די, כמה אפשר. המעופף התעייף, ונתקע תוך כדי סיבוביו בתקרה, בקירות ובי. (נעמי, נס, ברחה לה קודם). ראיתם פעם חרק שיכור?
סוף סוף החליט לנוח. שום קיר לא מצא חן בעיניו, אבל כשמצא את השושן הצחור באגרטל, נשא זה משום מה חן בעיניו המגעילות. הוא התיישב על הגבעול. עכשיו התקרבתי, פרפר עש. פוי!!! שמוליק הוציא את האגרטל לסורגים מחוץ לחלון. הפרפר מחה חלושות, אבל לא נותר בו מספיק כח להתנגד ולפצוח במחול חדש, נוסף. סוף סוף הוא היה מחוץ לחלון. נעמי התקרבה רועדת: "זהו, סופית?"
שמוליק התבונן בפרפר המותש מטווח קרוב, מוגן באמצעות השמשה המבדילה. "יואו, בואו תראו! הוא יפהפה!!!" לא האמנתי. בדיוק החרק המפלצתי הזה... כנפיו היו אפרפרות, זהות בדוגמתן המעניינת, וגופו העגול, המתחדד בקצהו, חולק בצבעיו לפס אפור- פס חום, כמו גרב כותנה אופנתית. שמוליק התבונן עדיין בפרפר, שהיה מותש לחלוטין, ואני, מותשת גם כן, הלכתי ללבוש בגד שינה. "כשאחזור, אבדוק שנית מה כל כך מרתק בו" הבטחתי לעצמי.
כשחזרתי, הוא כבר לא היה, חבל. אלא מה, הלך לחפש בית אחר שיארח אותו, היפהפה, בכבוד יותר גדול.
איך הן מצליחות לסחוב אותו עד קצה הנשימה ל - 70-80 פרקים? מעולם לא הצלחתי להבין.

את כללי הסיפור הקצר יודעת כל ילדה בת 12 שעברה קורס :)מקיף, מקצועי ומאסיבי:) אצל מדריכת הכתיבה השכונתית.
הי, איני מזלזלת, אני בהחלט מעודדת הורים לפתח את כישורי ילדיהם מגיל אפס.

אז אוקיי, כמו בסיפור קצר, אנחנו זקוקים לעלילה טובה על רקע מעניין, לדמויות מגוונות, לסגנון כתיבה מפתיע, שונה.
בשלב מסוים בסיפור, כאשר מגיע נקודת מפנה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנשים מצפים; ללמוד מהציפיות שלהם, ולפנות בדיוק לכיוון ההפוך!

ואם כבר שוחחנו על צפוי ולא צפוי:
כנערה אהבתי לקרוא ספרי בלשים. היו סופר וסופרת מסוימים שאת ספריהם קראתי (איני יודעת אם בפורום כאן מקובל לנקוב בשמות של סופרים חיצוניים. אם אפשרי -אמחיש זאת בשמותיהם).

היה ביניהם הבדל מעניין מאד. הסופר היה תמיד מתוחכם יותר, מעמיק יותר. ארך לי זמן רב להבין את הראש שלו כדי לקלוט לאן הוא מוביל, ואחר כך גם ידעתי באמצע הספר מי יהיה ה"איש הרע"
אוח, היו שם המוני אנשים רעים.:mad:

אצל הסופרת, לעומת זאת, תמיד ידעתי מהרגע הראשון מי האיש הטוב ומי הרע.

ואני שואלת את עצמי – איך בסיפור בהמשכים הם תמיד, הסופרים/ות החרדים/ות דווקא (מי מחפש היום בלשים? די בילדים הבולשים אחריי ללא הרף) – מצליחות להפתיע כל כך, לגרום לנו לקרוא מדי שבוע פרק אחר פרק, להמתין בקוצר רוח?

מהם הכללים לכתיבת סיפור בהמשכים, שגם יגרום לקורא לזכור בפרק 40 את הפרק הראשון?

גם מי שאינה עוסקת בפועל בכתיבת סיפורים - בהחלט עשויה לשים לב למרכיבי הסיפור, ואולי אף היא יכולה לנסות את כוחה ולענות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה