"בעלי קוראים"?-הכנסו לכאן!!!

[סטודיו לגרפיקה]

שאלה
ידוע לי שישנם טעמים שתמיד נמצאים בסוף המילה (תלישאות וכד')
וכשהמילה מלעייל הטעם יופיע פעמיים על המילה
זה כלל נכון?
תמיד?

 

[שארפער]

שאלה
ידוע לי שישנם טעמים שתמיד נמצאים בסוף המילה (תלישאות וכד')
וכשהמילה מלעייל הטעם יופיע פעמיים על המילה
זה כלל נכון?
תמיד?

נכון בתיקונים החדשים בלבד.
בישנים, זה היה מופיע תמיד באותו המקום, והיית צריך לדעת דקדוק טוב כדי לא להיכשל.
שיטה טובה לראות אם זה ככה אצלכם, לראות אם התלישות באות גם כפול, או לא.
בסימנים, זה ככה. ומסתמא גם בכל החדשים.

 

[סטודיו לגרפיקה]

נכון בתיקונים החדשים בלבד.
בישנים, זה היה מופיע תמיד באותו המקום, והיית צריך לדעת דקדוק טוב כדי לא להיכשל.
שיטה טובה לראות אם זה ככה אצלכם, לראות אם התלישות באות גם כפול, או לא.
בסימנים, זה ככה. ומסתמא גם בכל החדשים.

אני אכן משתמש ב'סימנים'
אבל עכשיו נתקלתי במילה שלא תואמת לכלל
זה נמצא בהפטרה בפסוק האחרון (ישעיה כט, כג)
"כי בראותו ילדיו..."
מילת "בראותו" מוטעמת בשני תלישאות גדולות, ולא נראה לי כ"כ שהיא נקראית במלעייל.

 

[שארפער]

אויש....
יש כאן עירבוב בין תלישא גדולה לקטנה.
המוסכמה הנהוגה תמיד היתה, שתלישא גדולה תמיד בראש המילה, ותלישה קטנה תמיד בסוף המילה.
אז בסימנים, עשו בתלישא גדולה ומלרע, שני סימונים. אחד בראש המילה, כפי הכלל של תלישא גדולה, ואחד בסוף המילה כי זה מלרע.
אם זה היה תלישא קטנה, היו עושים רק אחד בסוף המילה, משתי סיבות. האחת בגלל שזה הכלל, והשני כי זה המקום הנכון למלרע.
ובגדולה זה ההיפך בדיוק.
אם המילה הייתה מלעיל, היו עושים רק בראש המילה, א בגלל שזאת תלישא גדולה, ב כי זה המקום הנכון למלעיל, אך מאחר והמילה הזאת היא מלרע, והתלישא היא גדולה, אז יש שני סימונים, אחד במקום הקבוע לתלישא גדולה, והשני במקום הנכון למלרע.

אז כשיש שני סימונים איך אני יודע אם זה תלישא גדולה ומלרע, או קטנה ומלעיל?
פשוט וקל.
אם הסימן הוא עם העיגול לימין והידית משמאל, זה תלישא גדולה עם מלרע, ואם העיגול משמאל והידית מימין, זה תלישא קטנה עם מלעיל.
או עוד סימן, אם זה גדולה ומלרע, אז ההוא בראש התיבה, הוא לגמרי לפני כל המילה או על האות הראשונה, שלא סביר ששם הטעם, והאחרון, הוא על האות הנכונה לקראת הסוף.
ואם זה קטנה עם מלעיל, אז הסימון הראשון הוא על האות הנכונה אי שם בהתחלה, אבל לא על האות הראשונה, שבד"כ הטעם שצריך להאריך בו, הוא לא בה, והשני, הוא בסוף המילה לגמרי, בולט החוצה מעט אחרי האות האחרונה.

תעבור באופן אקראי בתיקון, תחפש דוגמאות, זה לא כ"כ מסובך.
מקווה שהועלתי.

 

[סטודיו לגרפיקה]

אויש....
יש כאן עירבוב בין תלישא גדולה לקטנה.
המוסכמה הנהוגה תמיד היתה, שתלישא גדולה תמיד בראש המילה, ותלישה קטנה תמיד בסוף המילה.
אז בסימנים, עשו בתלישא גדולה ומלרע, שני סימונים. אחד בראש המילה, כפי הכלל של תלישא גדולה, ואחד בסוף המילה כי זה מלרע.
אם זה היה תלישא קטנה, היו עושים רק אחד בסוף המילה, משתי סיבות. האחת בגלל שזה הכלל, והשני כי זה המקום הנכון למלרע.
ובגדולה זה ההיפך בדיוק.
אם המילה הייתה מלעיל, היו עושים רק בראש המילה, א בגלל שזאת תלישא גדולה, ב כי זה המקום הנכון למלעיל, אך מאחר והמילה הזאת היא מלרע, והתלישא היא גדולה, אז יש שני סימונים, אחד במקום הקבוע לתלישא גדולה, והשני במקום הנכון למלרע.

אז כשיש שני סימונים איך אני יודע אם זה תלישא גדולה ומלרע, או קטנה ומלעיל?
פשוט וקל.
אם הסימן הוא עם העיגול לימין והידית משמאל, זה תלישא גדולה עם מלרע, ואם העיגול משמאל והידית מימין, זה תלישא קטנה עם מלעיל.
או עוד סימן, אם זה גדולה ומלרע, אז ההוא בראש התיבה, הוא לגמרי לפני כל המילה או על האות הראשונה, שלא סביר ששם הטעם, והאחרון, הוא על האות הנכונה לקראת הסוף.
ואם זה קטנה עם מלעיל, אז הסימון הראשון הוא על האות הנכונה אי שם בהתחלה, אבל לא על האות הראשונה, שבד"כ הטעם שצריך להאריך בו, הוא לא בה, והשני, הוא בסוף המילה לגמרי, בולט החוצה מעט אחרי האות האחרונה.

תעבור באופן אקראי בתיקון, תחפש דוגמאות, זה לא כ"כ מסובך.
מקווה שהועלתי.

א. תודה רבה!
הועלת מאד!
ב. לא הבנתי למה צריך את כל הסימנים שהבאת, הרי מעתה הכלל הוא פשוט: תלישא גדולה יחידנית=מלעיל, כפולה=מלרע. ותלישא קטנה יחידנית=מלרע, כפולה=מלעיל.
לא כך?
ג. מדוע תלישא גדולה הוקבעה לראש מילה ותלישא קטנה לסוף מילה?
ד. האם ישנם עוד טעמים כאלו (זכור לי שכן...)

 

[שארפער]

א. תודה רבה!
הועלת מאד!

בבקשה.

ב. לא הבנתי למה צריך את כל הסימנים שהבאת, הרי מעתה הכלל הוא פשוט: תלישא גדולה יחידנית=מלעיל, כפולה=מלרע. ותלישא קטנה יחידנית=מלרע, כפולה=מלעיל.
לא כך?

נכון, אבל לא כולם גאוניים כמוך...
הבעיה של רובם, שלא זוכרים מה גדולה, ומה קטנה, כך שהסימן השני שכתבתי, מאוד יעיל להם. פשוט לבדוק איזה מהטעמים הוא על אות ריאלית.

ג. מדוע תלישא גדולה הוקבעה לראש מילה ותלישא קטנה לסוף מילה?

כדי שלא יתבלבלו בין שניהם, ובגלל השוני הקלוש ביניהם.

ד. האם ישנם עוד טעמים כאלו (זכור לי שכן...)

יש, אבל זה אף פעם כמעט לא נפק"מ. הסימן השני שכתבתי, מאוד עוזר שם.
יש את זה במונח זרקא, מונח סגול, פשטא וקדמא.
ואולי בעוד.
אבל כפי שכתבתי, הסימן הזה פשוט מסדר הכל.
במונח זרקא ובמונח סגול ובקדמא, הרבה פעמים בסימנים מדגישים יותר בעוד צורות איפה ההטעמה הנכונה. לפעמים באמצעות הגדלת הסימון החשוב, (הנכון להטעמה) ולפעמים, (במלעיל) בהקטנת כל המילה מההברה ההיא ועד סוף המילה.

 

[סטודיו לגרפיקה]

נכון, אבל לא כולם גאוניים כמוך...

"גאוניים" מזכיר לי מפר' השבוע "העבריים"

 

[חייט]

"גאוניים" מזכיר לי מפר' השבוע "העבריים"

מי שלא קרא היוד השני צריך לחזור?

 

[סטודיו לגרפיקה]

קצת מסתבך מה מלעייל ומה מלרע
מישהו יוכל לעזור לי...?

המילים הצבועות באדום הם מלעייל ובכחול הם מלרע
האם צדקתי?

"ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מיטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך"

"ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים"

"למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך"

"וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך"

 

[שארפער]

ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים"

טעות. עבדיך במלעיל.

 

[kaduri]

וסרו

שים לב - גם מלרע

 

[אלעזר 1]

טעות. עבדיך במלעיל.

הטעם ב-ד'. מלרע גמור הוא ב-ך, מלעיל גמור הוא ב-ע.

 

[שארפער]

הטעם ב-ד'. מלרע גמור הוא ב-ך, מלעיל גמור הוא ב-ע.

אין בכל התנ"ך את המילה הזאת ככה. עבדך.
יש או עבדך, או עבדך.
ולכן הרגילות היא לקרוא לעבדך מלעיל, כי לעומת המלרע, היא מלעיל.

 

[חייט]

אין בכל התנ"ך את המילה הזאת ככה. עבדך.
יש או עבדך, או עבדך.
ולכן הרגילות היא לקרוא לעבדך מלעיל, כי לעומת המלרע, היא מלעיל.

אכן רק בצערה הטעם בהתחלה בצדי
והסבה אין לומר כי בעין שהיא אות גרונית לא ראוי לעשות הדגשה
כי מה נענה בגשנה
אלא כי המלה במקור צוער וגשן מלעיל
וגם כשנוסף ההא בסוף זה לא כמו עבדך שבא במקום שלך אחרי המלה היינו עבד שלך
אלא כמו לצוער שגם אז היה בצדי העצירה

 

[שארפער]

אכן רק בצערה הטעם בהתחלה בצדי
והסבה אין לומר כי בעין שהיא אות גרונית לא ראוי לעשות הדגשה
כי מה נענה בגשנה
אלא כי המלה במקור צוער וגשן מלעיל
וגם כשנוסף ההא בסוף זה לא כמו עבדך שבא במקום שלך אחרי המלה היינו עבד שלך
אלא כמו לצוער שגם אז היה בצדי העצירה

הסיבה בצוער וגושן, היא שהמילים הללו בעלות 2 הברות בלבד. לכן אין אפציה אחרת.
משא"כ עבדך בעלת שלוש הברות.

 

[חייט]

הסיבה בצוער וגושן, היא שהמילים הללו בעלות 2 הברות בלבד. לכן אין אפציה אחרת.
משא"כ עבדך בעלת שלוש הברות.

עשית נדון על צוערה וגושנה שיש3 הברות אלא א"כ לחטף לא תקרא הברה

 

[שארפער]

עשית נדון על צוערה וגושנה שיש3 הברות אלא א"כ לחטף לא תקרא הברה

לגבי צוערה, אתה בעצם צודק!
אבל גושנה זה רק שתיים. (גם אם השווא נע, זה לא חטף.)
אגב, יש גם האוהלה וכו'.

 

[חייט]

לגבי צוערה, אתה בעצם צודק!
אבל גושנה זה רק שתיים. (גם אם השווא נע, זה לא חטף.)
אגב, יש גם האוהלה וכו'.

ישר כוח וזה מחזק שהסיבה מבנה המלה במקור ומה נוסף אח"כ

 

[חייט]

ישר כוח וזה מחזק שהסיבה מבנה המלה במקור ומה נוסף אח"כ

כי גם כאן ההא האחרונה במקום להאוהל למד ראשונה

 

[סטודיו לגרפיקה]

מתי מילת האות צ' שב"צפרדעים היא "שווא נע" ומתי "שווא נח"?
בתחילה חשבתי שכל פעם שהצ' בתחילת מילה היא נעה
אבל ראיתי שלא