דרוש מידע מה אומרים לאחות צעירה שילדה תסמונת מותק?

  • פותח הנושא shny
  • פורסם בתאריך
מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #42
לפנות להרב יהודה הבר יש לו ארגון יד על הלב לחזק משפחות עם ילדי תסמונת.
מאד מאד ממולץ, הוא יושב עם ההורים מחזק אותם, סיפר לי חבר שנולד לו ילד תסמונת והם היו מאד שבורים, והרב הבר ישב אצלם בבית חיזק ועודד אותם ומאז הם רואים את כל הענין אחרת וממש נתן להם הרבה כח ושמחה.
וגם שבמהלך השנה הוא מארגן למשפחות התסמונת ימי חיזוק הרצאות וכו', וכן שבתות במלון.
הרב הבר אדם מיוחד ומדהים מגמד את החששות מכל הבחינות
לפי מה שאני יודעת הוא מגיע לכל משפחה גם בלי שפונים אליו הבתי חולים כבר מכירים אותו
אבל אם עדיין לא פנו אז באמת ששווה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
  • הוסף לסימניות
  • #44
הכי חשוב לשמוע מה היא אומרת או לא אומרת...
לתת לה הרגשה של אני כאן בשבילך, הלב שלי איתך, אני מזדהה עם ההלם והכאב
ואם את רוצה לשתף ולפרוק יש לך מקום... או אם את צרכה עזרה ...

לא חושבת שזה הזמן "לחזק" באמונה וכל זה...
זה מצב רגיש מאוד גם נפשית אבל גם פיזית של אחרי לידה
שגם נשים אחרי לידות בריאות ורגילות עם הורמונים ורגישות כפולה לכל מילה ודמעות בפתח...

וכמו שכתבו לך אם יש לך חברות שמתמודדות עם דבר כזה ומוכנות לדבר איתה
תציעי לה לדבר איתן
אבל גם זה... עוד לא עכשיו
רק ברגע שהיא תדבר איתך פתוח על הקושי שלה
ותרצה לשמוע ממך עצות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
סליחה על החפרנות. האם הם ידעו על כך בהריון?

(יש לי אחות כזו בת 44)
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
לא ידעו
והיא עוד לא בת 30.
אמא שלי ילדה את אחותי כשהיתה בת 28. ילדה שניה שלה. אין הסבר רפואי לזה.
גם לא ידע, אבל זה היה לפני 44 שנים.
לא פשוט בכלל.גם את אמא לי מכעיס אפילו היום שאומרים לה שהיא צדיקה וה' בחר בה ובלה בלה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אמא שלי ילדה את אחותי כשהיתה בת 28. ילדה שניה שלה. אין הסבר רפואי לזה.
גם לא ידע, אבל זה היה לפני 44 שנים.
לא פשוט בכלל.גם את אמא לי מכעיס אפילו היום שאומרים לה שהיא צדיקה וה' בחר בה ובלה בלה...
גם חמותי ילדה בגיל 28 ילד שני תסמונת דאון ללא כל הסבר רפואי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
אני גם חושבת לפנק בדברים ומתנות מעבר לרגיל סוג של פיצוי וגם הרגשה שאנחנו אתכם. אנחנו נגדל את הילד אתכם ביחד....
חוץ מזה שמעתי פעם שמה שהכי קשה להורים זה הקושי של ההורים שלהם
וזה כי להורים הקבה נותן כח להתמודד ולסבא וסבתא לא
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
  • הוסף לסימניות
  • #54
לא יודעת מה תגידי עכשיו.

אבל לעתיד, לא לשכוח שזה לחיות עם התמודדות יום יומית, ולנסות לשאת בעול.

לקחת את הילד בשבתות לארוחות, להוציא אותו מהבית אליכם בחגים/חופשות לתת למשפחה זמן איכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אני זוכרת שאמרו לי בהתרגשות כל מיני חכמים
ד' בחר בכם לקבל את המתנה
איזה משפחה מיוחדת אתם....
אמרתי -
אתם ביקשתם גם מתנה כזאת?
למרות שהיום לא יודעת מה הייתי בלעדיו
אני אחות לדאון בן 20
למזלי קבלתי את המתנה הזו כשהיתי בת ארבע
הוא האח שבא אחרי
ואמי כל פעם שהיו לי שאלות היתה אומרת לי את זה ואני מאד קניתי את זה
וזה באמת נתן לי את הגאווה ליהות אחות של ...


אבל מאמינה שלאמי זה לא היה קל בהתחלה והיא בעצמה ספרה לי על ההלם הראשוני ועל הימים הקשים
ועל התגובות הכי מעצבנות היו כמו האלה שבאו להמליץ לה למסור אותו ביום הלידה ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
  • הוסף לסימניות
  • #57
1. קודם לעכל ואח"כ לתת עצות. לדעתי חודשיים שלוש. (עברתם פעם דירה? היה לכם כח לשמוע עיצות פרקטיות ככל האפשר? או שהעדפתם חודש חודשיים שקט כדי להתאפס על עצמכם?!), זה לא קשור לאמונה, זה קשור להתארגנות מול מצב חדש והבלתי נודע.
2. תסמונת זה לא דבר קל ולא דבר שרוצים אותו, וגם מי שיש לו כזה לא מבקש ב'שמע קולינו' עוד אחד כזה, אלא רוצה ילד בריא ורגיל.., זה נכון שמי שמוכן להתמודד עם הבעיה הזו רואה בה המון דברים טובים , והמון חששות נעלמים עם הזמן.
3. לדעתי , הפיתרון לכל הדברים הללו היא לתת תחושה "אנחנו מבינים שאת/ אתם מתמודדים" , ולכן זה קשור לעזרה בכל מה שזז (אפי' כשקופץ לנו בראש "מה זה קשור שנולד לה ת"ד, בגלל זה היא לא יכולה לקחת את הילד לגן בבוקר?"), כי כשאתם מביאים להם פיצה לארוחת ערב, או מציעים עזרה בקיפול כביסה, אתם משדרים להם "אנחנו מבינים שאתם מתמודדים!" וזה נותן המון כח.
ואם אתם מציעים עזרה תעשו את זה כך: מתי אני יכול לקחת את הילדים שלכם לגינה, מה את צריכה שנבשל לך לשבת הזו, תהיו ממוקדים וספיצפיים!, כשאנשים באים ואומרים "אם אתה צריך משהו תגיד" זה לא שווה כלום, אין לאנשים את האומץ לבוא ולהתקשר "אתה זוכר שפעם הבטחת לי שתעזור לי, אני צריך את זה עכשיו".
ואל תדאגו, אחרי שלב ההפנמה, הם כבר לא יבקשו מה שהם לא צריכים באמת.
4. לפרגן תמיד על ההשקעה שהם עושים, ("איך הוא מטופח!", "איך את מספיקה לדאוג לכל הילדים שלך עם כ"כ הרבה טרדות?") האנשים האלה מתאמצים, וכהסביבה מתייחסת זה נותן להם כח, וגם עוזר שבזמנים שקשה ואין כח להתאמץ זה קופץ בראש 'הי, מה סבא יגיד שפתאום יראה אותו ככה'...
5. רוצים לעזור: תהיו אוטנטיים.. תגידו בדיוק את מה שקפץ לכם בראש כששמעתם על הבשורה, או מה הייתם אומרים ח/חושבים אם זה היה קורה לכם?!, כל אחד היה פורץ בבכי, או נעצב עד עמקי ליבו, אז מדוע נחשוב שהשני יאמין ויתחבר לדברים שלנו על קנקנים וניסיונות???

המון הצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
למה צריך הסבר רפואי?
בגיל 28 עפי הסטטיסטיקה זה ממוצע של 1 ל 800-1000 לידות
סיכוי לתסמונת דאון,
לא מאד נדיר
אפשרןת ללדת תסמונת דאון בכל גיל
רק שבגיל 45 יש פחות לידות
כך שהממוצע עולה
לא בגלל הגיל המבוגר,אלא שבגלל שיש פחות לידות בגיל זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אפשרןת ללדת תסמונת דאון בכל גיל
רק שבגיל 45 יש פחות לידות
כך שהממוצע עולה
לא בגלל הגיל המבוגר,אלא שבגלל שיש פחות לידות בגיל זה
עושים ססטיסטיקה לפי מספר לידות.
ככה שזה ממש לא נכון מה שכתבת.
ומדעית מוכח שהסיכון עולה עם הגיל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה