דרוש מידע יומן מסע של איש עם קוליטיס. מוזמנים להצטרף

עדיין זה סותר בהחלט את הטענה שחלב של בעלי חיים לא נועד לשימוש האדם
עיקר הטענה היא על חלב בקר.
ואכן מהתבוננות סביב רוב ככל הרגישויות לחלב הם לחלב בקר, וחלב עיזים אכן פותר את הבעיה.
 
עיקר הטענה היא על חלב בקר.
ואכן מהתבוננות סביב רוב ככל הרגישויות לחלב הם לחלב בקר, וחלב עיזים אכן פותר את הבעיה.
המציאות היא שבגוף האדם קיים בדרך כלל אנזים שמפרק ומעכל את החלב, גם חלב בקר, כך שההנחה שגויה מיסודה.
 
פרק י"ד



אחת לחודש אני מתייצב באשפוז יום לקבל את הרמיקייד.
אך התוצאות לא משביעות רצון.

ד"ר אבנרי מזמן אותי לפגישה יחד עם האחות המתאמת ורופא נוסף, לדיון איך להתקדם.

הצוות הרפואי עובר יחד על ההיסטוריה הרפואית, וממליץ לנסות את ה'אינטיביו'.
האינטיביו היא תרופה ביולוגית חדשה שאושרה באותה תקופה לשימוש ונכנסה לסל.

ד"ר אבנרי מבקש לערוך שוב בדיקת קולונוסקופיה, אך כיוון שבבדיקה האחרונה היה קושי מסוים במעברים במעי, המליץ לערוך הפעם בדיקת קפסולה.

בדיקת קפסולה למעי היא בדיקה לא פולשנית המאפשרת הדמיה מעולה של המעי הדק. וידאו קפסולה דומה בגודלה לגלולת ויטמין והיא נבלעת בקלות הודות לציפוי מחליק מיוחד. לכמוסת הווידיאו מצלמה ומקור אור משלה. בזמן שהכמוסה עושה את דרכה בתוך מערכת העיכול נשלחות תמונות אל החגורה המונחת על מותני הנבדק ואל המקלט הנישא. לאחר הבדיקה יצפה הרופא בסרט ויאבחן את הממצאים.

קפסולת וידאו למעי הינה חד פעמית. אחרי שהיא מסיימת את הצילומים של מערכת העיכול, היא מופרשת עם הצואה ונשטפת באסלה. בדיקה לא פולשנית זו הינה מאוד נוחה למטופל. אין בה קרינה. אין צורך לשתות חומר משלשל במסגרת ההכנה אליה. היא לא כואבת ולא דורשת טשטוש.



משך הבדיקה הינו 12 שעות. רוב מהלך הבדיקה מתבצע בביתו של המטופל. המטופל רק צריך להגיע למרכז למשך חצי שעה. לאחר מכן הוא משוחרר הביתה להמשך הבדיקה. למחרת המטופל צריך להחזיר את הציוד למרכז.

***

מנהל החיידר הרב שלנגר הראה לי פרסום על כנס מיוחד שנערך למלמדים פרטיים מטעם ארגון שמכשיר מלמדים. הוא ידע שאני לא אוהב נסיעות וכנסים, אבל הציע בכל זאת שאסע לייצג את החיידר בכנס.

בדקתי ונרשמתי.
הכנס נערך באולם לא רחוק מ"ניצני ההחלמה" וקבעתי את התור ל'קפסולה' באותו היום.

בדיקת קפסולה וידאו
יצאתי לפנות בוקר מהבית כדי לקבל את הקפסולה מוקדם ככל האפשר.

8:00 בבוקר "ניצני ההחלמה"
הרופא מחבר אותי למכשיר, ואני נושא אותו על החגורה כמין מכשיר קשר. מיד אח"כ בולע את הקפסולה והיא מתחילה לשייט ברחבי הקיבה והמעיים.

הקפסולה מצלמת את כל התהליך בוידאו שמשודר למכשיר.
בדיקה קצרה. עובד.
אני משוחרר.
עלי להסתובב עם המכשיר כ-10 שעות ועד שהקפסולה תצא בשירותים.

כפי שתכננתי מראש, אני יוצא מהמכון ונוסע לכנס.

נכנס לאולם מחפש מקום נח לשבת כך שהמכשיר לא יבלוט ויפריע. המשתתפים שהקדימו להגיע גודשים את השולחנות הערוכים בארוחת בוקר מלאה ומגוונת. אני בצום של אוכל כבר מאתמול, ומסתפק רק בשתיה קלה.

במשך היום שמענו הרצאות, צפינו בראיונות ופאנלים בנושאי חינוך, השתדלתי שלא להראות חריג, למרות שלא בטוח שהצלחתי, הסתובבתי בחליפה שניסתה להסתיר את המכשיר, ובשעות אחה"צ חזרתי למכון להפרד מהקפסולה.

לאחר כשעה גיליתי את הקפסולה מהבהבת באסלה, היא סיימה את פעולתה והמשיכה לביוב, אני העברתי את המכשיר לצוות המכון ע"מ שימשיך לפענוח בימים הבאים.

***

בתיבת הדואר המתינה לי מעטפה מביטוח לאומי.
"בשל שינויים ברמות השכר של אחד מבני הזוג, בוצע חישוב מחדש של הקצבה החודשית.
הקצבה החדשה היא... בחישוב רטרואקטיבי חשבונכם ביתרת חובה של 2567 ₪".


מתקשר לצביקי, מעדכן אותו שהקצבה ירדה, ומבקש לחשב מחדש את העמלה שנגבתה ממני זה מזמן...
"אנחנו לא מחזירים כסף, זאת בעיה שלכם שביצעתם שינויים בשכר שלכם..."
תגיד צביקי, זה הגיוני לשלם עמלה על כסף שלא קבלתי?
"מבחינתי זה הגיוני ביותר לעמוד בתנאי החוזה שעליו חתמת".

***

התוצאות מהקפסולה הגיעו.
אין שינוי מיוחד.
ממשיכים לאנטיביו.

מתחילים סדרה חדשה.

את הבדיקות המקדימות חסכתי, שכן הבדיקות הקודמות עוד היו בתוקף.
אז בקשתי אישור מהקופה, הזמנתי, רכשתי, וקבעתי תור ב'אשפוז יום'.

אלא שהפעם הודיעו לי מהמכון שעל מנת להקל עלינו, נפתח במכון הגסטרו חדר מיוחד לקבלת עירויים, ואין צורך לשבת באשפוז יום.

הגעתי למכון, החדר החדש הרבה יותר נחמד, ישבנו יחד כמה שותפים לדרך, כולנו עם קרוהן או קוליטיס, כולם גם בעלי קילומטראז' ארוך, ופטפטנו.

היתה גברת מבוגרת שהגיעה מאשקלון ולא הפסיקה למרר על מר גורלה, ואנחנו השתדלנו להרגיע ולעודד.

היה גם אברך תלמיד חכם שהביא אתו דפי חזרה למבחן הקרוב בכולל.

היה מפיק אירועים מאוד מפורסם בציבור הכללי (כך לפי דבריו לפחות) שתמיד אחרי אירוע גדול חוטף התפרצות ומגיע לקבל עירוי.

היו גם בני דודים שלא ממש שיתפו אותנו, אולי כי לא מספיק התעניינו.

העירוי עצמו קצר יותר, אך יש המתנה של שעתיים אחריו לעקוב שאין תופעות לוואי.
משום מה אני לא סובל את השעתיים הללו וניגש לאחות לבקש 'קיצור שליש'...

כך בפעם הראשונה.
כך גם לאחר שבועיים
וכך גם לאחר חודש וחודשיים.

בבדיקות המעקב שערכנו לאחר הסדרה הראשונה לא היו שינויים משמעותיים, גם לא בתחושה ובתפקוד היומיומי.

התחלתי ללחוץ לכיוון ניתוח.

***

ישבנו אצל ד"ר אבנרי, הפעם הבאתי לתגבור גם את רעייתי.
אמרנו לו במילים פשוטות:
"אם העלילה שלנו מסתיימת בניתוח, אז למה לחכות? זה סבל מיותר שאין בו שום תועלת!"

הרופא הקשיב, ובקש לצרף לפגישה את צילה, צילה היא אחות מתאמת מחקרים רפואיים.

תוך מס' דקות צילה נכנסה לחדר, והרופא הסביר:
"בעצם כמו שאמרתם, אחרי שניסינו כמעט הכל, אין הרבה ברירות אלא לגשת לניתוח.
הניתוח הוא לא פשוט, ואנחנו מנסים לדחות את הקץ ככל הניתן, והסיבה היא, כיון שיש כל הזמן תרופות חדשות שנכנסות לסל, ואנחנו רוצים למצות כל אפשרות.
כרגע אין תרופה מאושרת לשימוש שאני יכול להציע, אבל לצילה יש מה לומר לכם.
אני מציע שתקשיבו לה ותחליטו אחר כך".

צילה: "כמו שהבנתי מד"ר אבנרי אתם קליינטים ותיקים פה, ואתם צועדים לעבר הניתוח הבלתי נמנע.
הייתי רוצה להציע לכם להצטרף למחקר חדשני שבודק תרופה חדשה למחלות מעיים, אמנם התרופה כבר מאושרת לשימוש בתחומים אחרים, אבל אנחנו מנסים אותה כעת גם למחלות מעיים".

למה שנעשה את זה?
"משתי סיבות. הראשונה היא בשבילכם, כי אם התרופה באמת תועיל אז רק הרווחתם.
השניה היא למען החולים האחרים, כי גם אם לכם היא לא תועיל, עדיין תסייעו במחקר לחולים אחרים. וזה חשוב כי בלי מחקר לא נוכל אף פעם למצוא פתרון".

במה זה כרוך?
"מתן עירוי לפי תכנית, ובדיקות מעקב אחת לשבועיים. מכיון שאנו מודעים לקושי שלך להגיע, נשלם עבורך מונית לפחות לצד אחד וגם ארוחת בוקר במהלך השהות שלך פה".

אם באמת התרופה תועיל, אוכל להמשיך לקבל אותה?
"היא כרגע לא בסל הבריאות, ולכן תוכל לקבל רק במסגרת המחקר, לאחר מכן תצטרך להמתין עד שהתרופה תאושר"

אז בעצם אין פה פתרון בשבילי, רק בשביל המחקר...

בקשנו זמן לבדוק ונפרדנו מצילה ומד"ר אבנרי.

כשיצאנו ד"ר אבנרי אמר: "אני מבין את החשש שלכם, ובכל זאת ממליץ ללכת על זה".
צילה דחפה לנו דף מידע בנוגע למחקר.

***

כשהגענו הביתה הבנו שיש פה שאלה ליועץ רפואי ולרב פוסק.
היתה השאלה על עצם ההשתתפות במחקר, והיו גם שאלות הלכתיות שעלולות היו לצוץ במהלך המחקר.

לקחנו את הזמן לחשוב בשיקול דעת, המחקר דרש ממני נסיעות ארוכות ומרובות, ולא ראיתי בו שום תועלת. התייעצנו עם יועץ רפואי מפורסם שהמליץ לנסות את המחקר, בטענה שהניתוח הוא לא פשוט ועדיף לדחות ככל שניתן...

גם הרב שהתייעצנו אתו פסק להשתתף במחקר.

כך עשינו.

***

מוטק'ה, חבר כמו אח, מתעדכן מידי פעם במצב, עוזר מרחוק בלב קרוב, מתקשר אלי באמצע סתם יום.

"תקשיב אני נכנס בעוד רגע לר' חיים, מה אפשר לבקש בשבילך?"

האמת שרציתי כ"כ להכנס לבקש ברכה, אבל לא היו לי כוחות לכך, ניצלתי את ההזדמנות ובקשתי ממוטק'ה: "תכניס לרב את השם שלי, ותשאל מה עלי לעשות כדי לצאת מהמחלה הזאת".
מוטק'ה סיפר לרב עלי בקצרה ובקש עצה וברכה.

הרב אמר: "שילך למקווה כל ערב שבת ויהיה לו רפואה שלמה"

מוטק'ה חוזר אלי מיד ומספר לי.
אני מופתע לגמרי.
מניין ידע הרב שאינני מקפיד על טבילה בע"ש?

מאז אני משתדל להקפיד לטבול בערב שבת, ומאמין שבזכות זאת יש בי את הכח והיכולת לשבת ולהקליד עכשיו...
 
פשוט לא יאומן!
כל הודעה כאן גורמת לעוד כוונה ב''אשר יצר''.
כואב לקרוא מה שאנשים עוברים, אבל פשוט מחזק לראות את הצורה בה הדברים נכתבים.
הרבה בריאות ובשורות טובות לכולם!

ו @קוליטיס עם חיוך נשארנו במתח....
מעניין אם עברת בסוף את הניתוח. בשבת בדיוק אמרתי לבעלי . אוף חבל שעברת את הניתוח. אמנם אתה בריא מהקוליטיס אבל הסטומה . נמאס לו ממנה זה סיוטטטטט
זה באמת סיוט עלי אדמות.
מה שאני כן יכולה לעודד קצת, שאצלנו היה מישהו יקר במשפחה המורחבת שלפני כמה שנים טובות עבר ניתוח מסיבה דומה אבל מעט מורכבת יותר.
חי עם סטומה מס' שנים ולצערנו זה לא ממש עזר, הוא לא הצליח להבריא...

היום ב''ה הנושא הזה כבר הרבה יותר התפתח, ואם פעם חשבתי שסטומה זה סוג של גזר דין ה''י היום אני מכירה אנשים שחיים עם זה בבריאות ושלווה עד מאה ועשרים וזה ממש הצלת נפשות.
 
פרק י"ד



אחת לחודש אני מתייצב באשפוז יום לקבל את הרמיקייד.
אך התוצאות לא משביעות רצון.

ד"ר אבנרי מזמן אותי לפגישה יחד עם האחות המתאמת ורופא נוסף, לדיון איך להתקדם.

הצוות הרפואי עובר יחד על ההיסטוריה הרפואית, וממליץ לנסות את ה'אינטיביו'.
האינטיביו היא תרופה ביולוגית חדשה שאושרה באותה תקופה לשימוש ונכנסה לסל.

ד"ר אבנרי מבקש לערוך שוב בדיקת קולונוסקופיה, אך כיוון שבבדיקה האחרונה היה קושי מסוים במעברים במעי, המליץ לערוך הפעם בדיקת קפסולה.

בדיקת קפסולה למעי היא בדיקה לא פולשנית המאפשרת הדמיה מעולה של המעי הדק. וידאו קפסולה דומה בגודלה לגלולת ויטמין והיא נבלעת בקלות הודות לציפוי מחליק מיוחד. לכמוסת הווידיאו מצלמה ומקור אור משלה. בזמן שהכמוסה עושה את דרכה בתוך מערכת העיכול נשלחות תמונות אל החגורה המונחת על מותני הנבדק ואל המקלט הנישא. לאחר הבדיקה יצפה הרופא בסרט ויאבחן את הממצאים.

קפסולת וידאו למעי הינה חד פעמית. אחרי שהיא מסיימת את הצילומים של מערכת העיכול, היא מופרשת עם הצואה ונשטפת באסלה. בדיקה לא פולשנית זו הינה מאוד נוחה למטופל. אין בה קרינה. אין צורך לשתות חומר משלשל במסגרת ההכנה אליה. היא לא כואבת ולא דורשת טשטוש.



משך הבדיקה הינו 12 שעות. רוב מהלך הבדיקה מתבצע בביתו של המטופל. המטופל רק צריך להגיע למרכז למשך חצי שעה. לאחר מכן הוא משוחרר הביתה להמשך הבדיקה. למחרת המטופל צריך להחזיר את הציוד למרכז.

***

מנהל החיידר הרב שלנגר הראה לי פרסום על כנס מיוחד שנערך למלמדים פרטיים מטעם ארגון שמכשיר מלמדים. הוא ידע שאני לא אוהב נסיעות וכנסים, אבל הציע בכל זאת שאסע לייצג את החיידר בכנס.

בדקתי ונרשמתי.
הכנס נערך באולם לא רחוק מ"ניצני ההחלמה" וקבעתי את התור ל'קפסולה' באותו היום.

בדיקת קפסולה וידאו
יצאתי לפנות בוקר מהבית כדי לקבל את הקפסולה מוקדם ככל האפשר.

8:00 בבוקר "ניצני ההחלמה"
הרופא מחבר אותי למכשיר, ואני נושא אותו על החגורה כמין מכשיר קשר. מיד אח"כ בולע את הקפסולה והיא מתחילה לשייט ברחבי הקיבה והמעיים.

הקפסולה מצלמת את כל התהליך בוידאו שמשודר למכשיר.
בדיקה קצרה. עובד.
אני משוחרר.
עלי להסתובב עם המכשיר כ-10 שעות ועד שהקפסולה תצא בשירותים.

כפי שתכננתי מראש, אני יוצא מהמכון ונוסע לכנס.

נכנס לאולם מחפש מקום נח לשבת כך שהמכשיר לא יבלוט ויפריע. המשתתפים שהקדימו להגיע גודשים את השולחנות הערוכים בארוחת בוקר מלאה ומגוונת. אני בצום של אוכל כבר מאתמול, ומסתפק רק בשתיה קלה.

במשך היום שמענו הרצאות, צפינו בראיונות ופאנלים בנושאי חינוך, השתדלתי שלא להראות חריג, למרות שלא בטוח שהצלחתי, הסתובבתי בחליפה שניסתה להסתיר את המכשיר, ובשעות אחה"צ חזרתי למכון להפרד מהקפסולה.

לאחר כשעה גיליתי את הקפסולה מהבהבת באסלה, היא סיימה את פעולתה והמשיכה לביוב, אני העברתי את המכשיר לצוות המכון ע"מ שימשיך לפענוח בימים הבאים.

***

בתיבת הדואר המתינה לי מעטפה מביטוח לאומי.
"בשל שינויים ברמות השכר של אחד מבני הזוג, בוצע חישוב מחדש של הקצבה החודשית.
הקצבה החדשה היא... בחישוב רטרואקטיבי חשבונכם ביתרת חובה של 2567 ₪".


מתקשר לצביקי, מעדכן אותו שהקצבה ירדה, ומבקש לחשב מחדש את העמלה שנגבתה ממני זה מזמן...
"אנחנו לא מחזירים כסף, זאת בעיה שלכם שביצעתם שינויים בשכר שלכם..."
תגיד צביקי, זה הגיוני לשלם עמלה על כסף שלא קבלתי?
"מבחינתי זה הגיוני ביותר לעמוד בתנאי החוזה שעליו חתמת".

***

התוצאות מהקפסולה הגיעו.
אין שינוי מיוחד.
ממשיכים לאנטיביו.

מתחילים סדרה חדשה.

את הבדיקות המקדימות חסכתי, שכן הבדיקות הקודמות עוד היו בתוקף.
אז בקשתי אישור מהקופה, הזמנתי, רכשתי, וקבעתי תור ב'אשפוז יום'.

אלא שהפעם הודיעו לי מהמכון שעל מנת להקל עלינו, נפתח במכון הגסטרו חדר מיוחד לקבלת עירויים, ואין צורך לשבת באשפוז יום.

הגעתי למכון, החדר החדש הרבה יותר נחמד, ישבנו יחד כמה שותפים לדרך, כולנו עם קרוהן או קוליטיס, כולם גם בעלי קילומטראז' ארוך, ופטפטנו.

היתה גברת מבוגרת שהגיעה מאשקלון ולא הפסיקה למרר על מר גורלה, ואנחנו השתדלנו להרגיע ולעודד.

היה גם אברך תלמיד חכם שהביא אתו דפי חזרה למבחן הקרוב בכולל.

היה מפיק אירועים מאוד מפורסם בציבור הכללי (כך לפי דבריו לפחות) שתמיד אחרי אירוע גדול חוטף התפרצות ומגיע לקבל עירוי.

היו גם בני דודים שלא ממש שיתפו אותנו, אולי כי לא מספיק התעניינו.

העירוי עצמו קצר יותר, אך יש המתנה של שעתיים אחריו לעקוב שאין תופעות לוואי.
משום מה אני לא סובל את השעתיים הללו וניגש לאחות לבקש 'קיצור שליש'...

כך בפעם הראשונה.
כך גם לאחר שבועיים
וכך גם לאחר חודש וחודשיים.

בבדיקות המעקב שערכנו לאחר הסדרה הראשונה לא היו שינויים משמעותיים, גם לא בתחושה ובתפקוד היומיומי.

התחלתי ללחוץ לכיוון ניתוח.

***

ישבנו אצל ד"ר אבנרי, הפעם הבאתי לתגבור גם את רעייתי.
אמרנו לו במילים פשוטות:
"אם העלילה שלנו מסתיימת בניתוח, אז למה לחכות? זה סבל מיותר שאין בו שום תועלת!"

הרופא הקשיב, ובקש לצרף לפגישה את צילה, צילה היא אחות מתאמת מחקרים רפואיים.

תוך מס' דקות צילה נכנסה לחדר, והרופא הסביר:
"בעצם כמו שאמרתם, אחרי שניסינו כמעט הכל, אין הרבה ברירות אלא לגשת לניתוח.
הניתוח הוא לא פשוט, ואנחנו מנסים לדחות את הקץ ככל הניתן, והסיבה היא, כיון שיש כל הזמן תרופות חדשות שנכנסות לסל, ואנחנו רוצים למצות כל אפשרות.
כרגע אין תרופה מאושרת לשימוש שאני יכול להציע, אבל לצילה יש מה לומר לכם.
אני מציע שתקשיבו לה ותחליטו אחר כך".

צילה: "כמו שהבנתי מד"ר אבנרי אתם קליינטים ותיקים פה, ואתם צועדים לעבר הניתוח הבלתי נמנע.
הייתי רוצה להציע לכם להצטרף למחקר חדשני שבודק תרופה חדשה למחלות מעיים, אמנם התרופה כבר מאושרת לשימוש בתחומים אחרים, אבל אנחנו מנסים אותה כעת גם למחלות מעיים".

למה שנעשה את זה?
"משתי סיבות. הראשונה היא בשבילכם, כי אם התרופה באמת תועיל אז רק הרווחתם.
השניה היא למען החולים האחרים, כי גם אם לכם היא לא תועיל, עדיין תסייעו במחקר לחולים אחרים. וזה חשוב כי בלי מחקר לא נוכל אף פעם למצוא פתרון".

במה זה כרוך?
"מתן עירוי לפי תכנית, ובדיקות מעקב אחת לשבועיים. מכיון שאנו מודעים לקושי שלך להגיע, נשלם עבורך מונית לפחות לצד אחד וגם ארוחת בוקר במהלך השהות שלך פה".

אם באמת התרופה תועיל, אוכל להמשיך לקבל אותה?
"היא כרגע לא בסל הבריאות, ולכן תוכל לקבל רק במסגרת המחקר, לאחר מכן תצטרך להמתין עד שהתרופה תאושר"

אז בעצם אין פה פתרון בשבילי, רק בשביל המחקר...

בקשנו זמן לבדוק ונפרדנו מצילה ומד"ר אבנרי.

כשיצאנו ד"ר אבנרי אמר: "אני מבין את החשש שלכם, ובכל זאת ממליץ ללכת על זה".
צילה דחפה לנו דף מידע בנוגע למחקר.

***

כשהגענו הביתה הבנו שיש פה שאלה ליועץ רפואי ולרב פוסק.
היתה השאלה על עצם ההשתתפות במחקר, והיו גם שאלות הלכתיות שעלולות היו לצוץ במהלך המחקר.

לקחנו את הזמן לחשוב בשיקול דעת, המחקר דרש ממני נסיעות ארוכות ומרובות, ולא ראיתי בו שום תועלת. התייעצנו עם יועץ רפואי מפורסם שהמליץ לנסות את המחקר, בטענה שהניתוח הוא לא פשוט ועדיף לדחות ככל שניתן...

גם הרב שהתייעצנו אתו פסק להשתתף במחקר.

כך עשינו.

***

מוטק'ה, חבר כמו אח, מתעדכן מידי פעם במצב, עוזר מרחוק בלב קרוב, מתקשר אלי באמצע סתם יום.

"תקשיב אני נכנס בעוד רגע לר' חיים, מה אפשר לבקש בשבילך?"

האמת שרציתי כ"כ להכנס לבקש ברכה, אבל לא היו לי כוחות לכך, ניצלתי את ההזדמנות ובקשתי ממוטק'ה: "תכניס לרב את השם שלי, ותשאל מה עלי לעשות כדי לצאת מהמחלה הזאת".
מוטק'ה סיפר לרב עלי בקצרה ובקש עצה וברכה.

הרב אמר: "שילך למקווה כל ערב שבת ויהיה לו רפואה שלמה"

מוטק'ה חוזר אלי מיד ומספר לי.
אני מופתע לגמרי.
מניין ידע הרב שאינני מקפיד על טבילה בע"ש?

מאז אני משתדל להקפיד לטבול בערב שבת, ומאמין שבזכות זאת יש בי את הכח והיכולת לשבת ולהקליד עכשיו...
אחרי החוב בבט"ל
ממליצה לצאת למכירה מוקדמת של הספר, בטוח יכסה...
אני הקונה הראשונה
בתקווה שעל זה לא חתמת אחוזים לצביקי
 
קודם כל מדהים!!
כיף ומחזק לקרוא את הפרקים האלו כל פעם מחדש!

אני חושבת שהמסקנה העיקרית מכל זה...
''אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו'' - לא באמת..
אף אחד לא יכול לדעת מה הולך אצל השני בפנוכו, אבל להבין טוב מאד שאנחנו לא יודעים כלום.
ויתכן שמי שעומד מולנו בדיוק מתמודד עם משהו שאין לנו שום שמץ של מושג במה מדובר.

וכן, אני עד היום חשבתי שקרוהן וכל הנ''ל מסתכם בתכיפות לשירותים ותו לא,
זה גם נוראי לכשעצמו אבל לעומת כל הטרפת המתוארת כאן זה באמת הפיצוחים של כל העסק.

ולא תמיד אפשר להסביר, כל אחד וסיבותיו הוא,
אני יכולה לשתף שתודה לה' אני לא במועדון הנ''ל. אבל כן במועדון אחר מאתגר בפני עצמו.
ולעולם אני לא אוכל להסביר לנהג אמבולנס או כונן על אופנוע מה הוא גורם לי ולכל מי שסובל מהאתגר הרפואי הזה כשהוא מפעיל את המנורות המהבהבות שלא לצורך...
וזו רק דוגמא אחת מחיי שגרה.
 
ישבנו אצל ד"ר אבנרי, הפעם הבאתי לתגבור גם את רעייתי.
אמרנו לו במילים פשוטות:
"אם העלילה שלנו מסתיימת בניתוח, אז למה לחכות? זה סבל מיותר שאין בו שום תועלת!"

מה עם כל הקטע של טיפול נפשי? (קונבנציונלי או אלטרנטיבי). לא ניסיתם?
 
זהו?
אני מקווה מאוד שלא
יש המשך...
מה עם כל הקטע של טיפול נפשי? (קונבנציונלי או אלטרנטיבי). לא ניסיתם?
למרות שהיה לי מאוד קשה לקבל את הרעיון שזה קשור למשהו נפשי, כי הרגשתי בריא לגמרי בנפש, בהמשך יבואו פרקים שיספרו גם על טיפולים מסוג זה...
 
שלום .
האם שמעתם על דרך הבטן ?
English | צור קשר


phone2.png





שמענו גם שמענו
הם רוצים הרבה כסף
 
@קוליטיס עם חיוך וכל המתמודדים הנ''ל,
תגידו לא אבדתם קצת אימון בכל המערכת בשלב מסוים?
מנסים מנסים וזה נראה כאילו רודפים אחרי הרוח...
יש מישהו שכן הגיע למנוחה ולנחלה אחרי אחד מהניסיונות הנ''ל?
 
פשוט לא יאומן!
כל הודעה כאן גורמת לעוד כוונה ב''אשר יצר''.
כואב לקרוא מה שאנשים עוברים, אבל פשוט מחזק לראות את הצורה בה הדברים נכתבים.
הרבה בריאות ובשורות טובות לכולם!

ו @קוליטיס עם חיוך נשארנו במתח....

זה באמת סיוט עלי אדמות.
מה שאני כן יכולה לעודד קצת, שאצלנו היה מישהו יקר במשפחה המורחבת שלפני כמה שנים טובות עבר ניתוח מסיבה דומה אבל מעט מורכבת יותר.
חי עם סטומה מס' שנים ולצערנו זה לא ממש עזר, הוא לא הצליח להבריא...

היום ב''ה הנושא הזה כבר הרבה יותר התפתח, ואם פעם חשבתי שסטומה זה סוג של גזר דין ה''י היום אני מכירה אנשים שחיים עם זה בבריאות ושלווה עד מאה ועשרים וזה ממש הצלת נפשות.
אל תתלהב מסטומה . ברור שזה מציל מבחינת ההחלמה מקוליטיס אבל מי שיש לו את זה מתמודד עם קושי בכלל לא פשוט. רק אומרת...מהצד הכל נראה סבבה . אבל לא הכל רואים בחוץ ולא לכולם זה פיקניק כולל תופעות לוואי של התייבשויות או פאוצייטס שזה בעצם הקוליטיס שמתלבש על הפאוץ. או כיבים ודלקות בעור מתחת למדבקה ... בקיצער לא אצל כולם זה פיקניק ...
 
@קוליטיס עם חיוך וכל המתמודדים הנ''ל,
תגידו לא אבדתם קצת אימון בכל המערכת בשלב מסוים?
מנסים מנסים וזה נראה כאילו רודפים אחרי הרוח...
יש מישהו שכן הגיע למנוחה ולנחלה אחרי אחד מהניסיונות הנ''ל?
שאלתי ברצינות גמורה.
כי אני ממש בכיוון הזה כבר כמה חודשים,
לא מבינה איך אנשים שורדים במשך שנים כשמגיעים לרגעי האמת ופתאום מגלים את הרפואה הכ''כ מתקדמת עומדת בפה פעור מול פלאי גדוף האדם וסודותיו.
 
פשוט לא יאומן!
כל הודעה כאן גורמת לעוד כוונה ב''אשר יצר''.
כואב לקרוא מה שאנשים עוברים, אבל פשוט מחזק לראות את הצורה בה הדברים נכתבים.
הרבה בריאות ובשורות טובות לכולם!

ו @קוליטיס עם חיוך נשארנו במתח....

זה באמת סיוט עלי אדמות.
מה שאני כן יכולה לעודד קצת, שאצלנו היה מישהו יקר במשפחה המורחבת שלפני כמה שנים טובות עבר ניתוח מסיבה דומה אבל מעט מורכבת יותר.
חי עם סטומה מס' שנים ולצערנו זה לא ממש עזר, הוא לא הצליח להבריא...

היום ב''ה הנושא הזה כבר הרבה יותר התפתח, ואם פעם חשבתי שסטומה זה סוג של גזר דין ה''י היום אני מכירה אנשים שחיים עם זה בבריאות ושלווה עד מאה ועשרים וזה ממש הצלת נפשות.
אל תתלהב מסטומה . ברור שזה מציל מבחינת ההחלמה מקוליטיס אבל מי שיש לו את זה מתמודד עם קושי בכלל לא פשוט. רק אומרת...מהצד הכל נראה סבבה . אבל לא הכל רואים בחוץ ולא לכולם זה פיקניק כולל תופעות לוואי של התייבשויות או פאוצייטס שזה בעצם הקוליטיס שמתלבש על הפאוץ. או כיבים ודלקות בעור מתחת למדבקה ... בקיצער לא אצל כולם זה פיקניק ...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה