דרוש מידע יומן מסע של איש עם קוליטיס. מוזמנים להצטרף

עדיין זה סותר בהחלט את הטענה שחלב של בעלי חיים לא נועד לשימוש האדם
עיקר הטענה היא על חלב בקר.
ואכן מהתבוננות סביב רוב ככל הרגישויות לחלב הם לחלב בקר, וחלב עיזים אכן פותר את הבעיה.
 
עיקר הטענה היא על חלב בקר.
ואכן מהתבוננות סביב רוב ככל הרגישויות לחלב הם לחלב בקר, וחלב עיזים אכן פותר את הבעיה.
המציאות היא שבגוף האדם קיים בדרך כלל אנזים שמפרק ומעכל את החלב, גם חלב בקר, כך שההנחה שגויה מיסודה.
 
פרק י"ד



אחת לחודש אני מתייצב באשפוז יום לקבל את הרמיקייד.
אך התוצאות לא משביעות רצון.

ד"ר אבנרי מזמן אותי לפגישה יחד עם האחות המתאמת ורופא נוסף, לדיון איך להתקדם.

הצוות הרפואי עובר יחד על ההיסטוריה הרפואית, וממליץ לנסות את ה'אינטיביו'.
האינטיביו היא תרופה ביולוגית חדשה שאושרה באותה תקופה לשימוש ונכנסה לסל.

ד"ר אבנרי מבקש לערוך שוב בדיקת קולונוסקופיה, אך כיוון שבבדיקה האחרונה היה קושי מסוים במעברים במעי, המליץ לערוך הפעם בדיקת קפסולה.

בדיקת קפסולה למעי היא בדיקה לא פולשנית המאפשרת הדמיה מעולה של המעי הדק. וידאו קפסולה דומה בגודלה לגלולת ויטמין והיא נבלעת בקלות הודות לציפוי מחליק מיוחד. לכמוסת הווידיאו מצלמה ומקור אור משלה. בזמן שהכמוסה עושה את דרכה בתוך מערכת העיכול נשלחות תמונות אל החגורה המונחת על מותני הנבדק ואל המקלט הנישא. לאחר הבדיקה יצפה הרופא בסרט ויאבחן את הממצאים.

קפסולת וידאו למעי הינה חד פעמית. אחרי שהיא מסיימת את הצילומים של מערכת העיכול, היא מופרשת עם הצואה ונשטפת באסלה. בדיקה לא פולשנית זו הינה מאוד נוחה למטופל. אין בה קרינה. אין צורך לשתות חומר משלשל במסגרת ההכנה אליה. היא לא כואבת ולא דורשת טשטוש.



משך הבדיקה הינו 12 שעות. רוב מהלך הבדיקה מתבצע בביתו של המטופל. המטופל רק צריך להגיע למרכז למשך חצי שעה. לאחר מכן הוא משוחרר הביתה להמשך הבדיקה. למחרת המטופל צריך להחזיר את הציוד למרכז.

***

מנהל החיידר הרב שלנגר הראה לי פרסום על כנס מיוחד שנערך למלמדים פרטיים מטעם ארגון שמכשיר מלמדים. הוא ידע שאני לא אוהב נסיעות וכנסים, אבל הציע בכל זאת שאסע לייצג את החיידר בכנס.

בדקתי ונרשמתי.
הכנס נערך באולם לא רחוק מ"ניצני ההחלמה" וקבעתי את התור ל'קפסולה' באותו היום.

בדיקת קפסולה וידאו
יצאתי לפנות בוקר מהבית כדי לקבל את הקפסולה מוקדם ככל האפשר.

8:00 בבוקר "ניצני ההחלמה"
הרופא מחבר אותי למכשיר, ואני נושא אותו על החגורה כמין מכשיר קשר. מיד אח"כ בולע את הקפסולה והיא מתחילה לשייט ברחבי הקיבה והמעיים.

הקפסולה מצלמת את כל התהליך בוידאו שמשודר למכשיר.
בדיקה קצרה. עובד.
אני משוחרר.
עלי להסתובב עם המכשיר כ-10 שעות ועד שהקפסולה תצא בשירותים.

כפי שתכננתי מראש, אני יוצא מהמכון ונוסע לכנס.

נכנס לאולם מחפש מקום נח לשבת כך שהמכשיר לא יבלוט ויפריע. המשתתפים שהקדימו להגיע גודשים את השולחנות הערוכים בארוחת בוקר מלאה ומגוונת. אני בצום של אוכל כבר מאתמול, ומסתפק רק בשתיה קלה.

במשך היום שמענו הרצאות, צפינו בראיונות ופאנלים בנושאי חינוך, השתדלתי שלא להראות חריג, למרות שלא בטוח שהצלחתי, הסתובבתי בחליפה שניסתה להסתיר את המכשיר, ובשעות אחה"צ חזרתי למכון להפרד מהקפסולה.

לאחר כשעה גיליתי את הקפסולה מהבהבת באסלה, היא סיימה את פעולתה והמשיכה לביוב, אני העברתי את המכשיר לצוות המכון ע"מ שימשיך לפענוח בימים הבאים.

***

בתיבת הדואר המתינה לי מעטפה מביטוח לאומי.
"בשל שינויים ברמות השכר של אחד מבני הזוג, בוצע חישוב מחדש של הקצבה החודשית.
הקצבה החדשה היא... בחישוב רטרואקטיבי חשבונכם ביתרת חובה של 2567 ₪".


מתקשר לצביקי, מעדכן אותו שהקצבה ירדה, ומבקש לחשב מחדש את העמלה שנגבתה ממני זה מזמן...
"אנחנו לא מחזירים כסף, זאת בעיה שלכם שביצעתם שינויים בשכר שלכם..."
תגיד צביקי, זה הגיוני לשלם עמלה על כסף שלא קבלתי?
"מבחינתי זה הגיוני ביותר לעמוד בתנאי החוזה שעליו חתמת".

***

התוצאות מהקפסולה הגיעו.
אין שינוי מיוחד.
ממשיכים לאנטיביו.

מתחילים סדרה חדשה.

את הבדיקות המקדימות חסכתי, שכן הבדיקות הקודמות עוד היו בתוקף.
אז בקשתי אישור מהקופה, הזמנתי, רכשתי, וקבעתי תור ב'אשפוז יום'.

אלא שהפעם הודיעו לי מהמכון שעל מנת להקל עלינו, נפתח במכון הגסטרו חדר מיוחד לקבלת עירויים, ואין צורך לשבת באשפוז יום.

הגעתי למכון, החדר החדש הרבה יותר נחמד, ישבנו יחד כמה שותפים לדרך, כולנו עם קרוהן או קוליטיס, כולם גם בעלי קילומטראז' ארוך, ופטפטנו.

היתה גברת מבוגרת שהגיעה מאשקלון ולא הפסיקה למרר על מר גורלה, ואנחנו השתדלנו להרגיע ולעודד.

היה גם אברך תלמיד חכם שהביא אתו דפי חזרה למבחן הקרוב בכולל.

היה מפיק אירועים מאוד מפורסם בציבור הכללי (כך לפי דבריו לפחות) שתמיד אחרי אירוע גדול חוטף התפרצות ומגיע לקבל עירוי.

היו גם בני דודים שלא ממש שיתפו אותנו, אולי כי לא מספיק התעניינו.

העירוי עצמו קצר יותר, אך יש המתנה של שעתיים אחריו לעקוב שאין תופעות לוואי.
משום מה אני לא סובל את השעתיים הללו וניגש לאחות לבקש 'קיצור שליש'...

כך בפעם הראשונה.
כך גם לאחר שבועיים
וכך גם לאחר חודש וחודשיים.

בבדיקות המעקב שערכנו לאחר הסדרה הראשונה לא היו שינויים משמעותיים, גם לא בתחושה ובתפקוד היומיומי.

התחלתי ללחוץ לכיוון ניתוח.

***

ישבנו אצל ד"ר אבנרי, הפעם הבאתי לתגבור גם את רעייתי.
אמרנו לו במילים פשוטות:
"אם העלילה שלנו מסתיימת בניתוח, אז למה לחכות? זה סבל מיותר שאין בו שום תועלת!"

הרופא הקשיב, ובקש לצרף לפגישה את צילה, צילה היא אחות מתאמת מחקרים רפואיים.

תוך מס' דקות צילה נכנסה לחדר, והרופא הסביר:
"בעצם כמו שאמרתם, אחרי שניסינו כמעט הכל, אין הרבה ברירות אלא לגשת לניתוח.
הניתוח הוא לא פשוט, ואנחנו מנסים לדחות את הקץ ככל הניתן, והסיבה היא, כיון שיש כל הזמן תרופות חדשות שנכנסות לסל, ואנחנו רוצים למצות כל אפשרות.
כרגע אין תרופה מאושרת לשימוש שאני יכול להציע, אבל לצילה יש מה לומר לכם.
אני מציע שתקשיבו לה ותחליטו אחר כך".

צילה: "כמו שהבנתי מד"ר אבנרי אתם קליינטים ותיקים פה, ואתם צועדים לעבר הניתוח הבלתי נמנע.
הייתי רוצה להציע לכם להצטרף למחקר חדשני שבודק תרופה חדשה למחלות מעיים, אמנם התרופה כבר מאושרת לשימוש בתחומים אחרים, אבל אנחנו מנסים אותה כעת גם למחלות מעיים".

למה שנעשה את זה?
"משתי סיבות. הראשונה היא בשבילכם, כי אם התרופה באמת תועיל אז רק הרווחתם.
השניה היא למען החולים האחרים, כי גם אם לכם היא לא תועיל, עדיין תסייעו במחקר לחולים אחרים. וזה חשוב כי בלי מחקר לא נוכל אף פעם למצוא פתרון".

במה זה כרוך?
"מתן עירוי לפי תכנית, ובדיקות מעקב אחת לשבועיים. מכיון שאנו מודעים לקושי שלך להגיע, נשלם עבורך מונית לפחות לצד אחד וגם ארוחת בוקר במהלך השהות שלך פה".

אם באמת התרופה תועיל, אוכל להמשיך לקבל אותה?
"היא כרגע לא בסל הבריאות, ולכן תוכל לקבל רק במסגרת המחקר, לאחר מכן תצטרך להמתין עד שהתרופה תאושר"

אז בעצם אין פה פתרון בשבילי, רק בשביל המחקר...

בקשנו זמן לבדוק ונפרדנו מצילה ומד"ר אבנרי.

כשיצאנו ד"ר אבנרי אמר: "אני מבין את החשש שלכם, ובכל זאת ממליץ ללכת על זה".
צילה דחפה לנו דף מידע בנוגע למחקר.

***

כשהגענו הביתה הבנו שיש פה שאלה ליועץ רפואי ולרב פוסק.
היתה השאלה על עצם ההשתתפות במחקר, והיו גם שאלות הלכתיות שעלולות היו לצוץ במהלך המחקר.

לקחנו את הזמן לחשוב בשיקול דעת, המחקר דרש ממני נסיעות ארוכות ומרובות, ולא ראיתי בו שום תועלת. התייעצנו עם יועץ רפואי מפורסם שהמליץ לנסות את המחקר, בטענה שהניתוח הוא לא פשוט ועדיף לדחות ככל שניתן...

גם הרב שהתייעצנו אתו פסק להשתתף במחקר.

כך עשינו.

***

מוטק'ה, חבר כמו אח, מתעדכן מידי פעם במצב, עוזר מרחוק בלב קרוב, מתקשר אלי באמצע סתם יום.

"תקשיב אני נכנס בעוד רגע לר' חיים, מה אפשר לבקש בשבילך?"

האמת שרציתי כ"כ להכנס לבקש ברכה, אבל לא היו לי כוחות לכך, ניצלתי את ההזדמנות ובקשתי ממוטק'ה: "תכניס לרב את השם שלי, ותשאל מה עלי לעשות כדי לצאת מהמחלה הזאת".
מוטק'ה סיפר לרב עלי בקצרה ובקש עצה וברכה.

הרב אמר: "שילך למקווה כל ערב שבת ויהיה לו רפואה שלמה"

מוטק'ה חוזר אלי מיד ומספר לי.
אני מופתע לגמרי.
מניין ידע הרב שאינני מקפיד על טבילה בע"ש?

מאז אני משתדל להקפיד לטבול בערב שבת, ומאמין שבזכות זאת יש בי את הכח והיכולת לשבת ולהקליד עכשיו...
 
פשוט לא יאומן!
כל הודעה כאן גורמת לעוד כוונה ב''אשר יצר''.
כואב לקרוא מה שאנשים עוברים, אבל פשוט מחזק לראות את הצורה בה הדברים נכתבים.
הרבה בריאות ובשורות טובות לכולם!

ו @קוליטיס עם חיוך נשארנו במתח....
מעניין אם עברת בסוף את הניתוח. בשבת בדיוק אמרתי לבעלי . אוף חבל שעברת את הניתוח. אמנם אתה בריא מהקוליטיס אבל הסטומה . נמאס לו ממנה זה סיוטטטטט
זה באמת סיוט עלי אדמות.
מה שאני כן יכולה לעודד קצת, שאצלנו היה מישהו יקר במשפחה המורחבת שלפני כמה שנים טובות עבר ניתוח מסיבה דומה אבל מעט מורכבת יותר.
חי עם סטומה מס' שנים ולצערנו זה לא ממש עזר, הוא לא הצליח להבריא...

היום ב''ה הנושא הזה כבר הרבה יותר התפתח, ואם פעם חשבתי שסטומה זה סוג של גזר דין ה''י היום אני מכירה אנשים שחיים עם זה בבריאות ושלווה עד מאה ועשרים וזה ממש הצלת נפשות.
 
פרק י"ד



אחת לחודש אני מתייצב באשפוז יום לקבל את הרמיקייד.
אך התוצאות לא משביעות רצון.

ד"ר אבנרי מזמן אותי לפגישה יחד עם האחות המתאמת ורופא נוסף, לדיון איך להתקדם.

הצוות הרפואי עובר יחד על ההיסטוריה הרפואית, וממליץ לנסות את ה'אינטיביו'.
האינטיביו היא תרופה ביולוגית חדשה שאושרה באותה תקופה לשימוש ונכנסה לסל.

ד"ר אבנרי מבקש לערוך שוב בדיקת קולונוסקופיה, אך כיוון שבבדיקה האחרונה היה קושי מסוים במעברים במעי, המליץ לערוך הפעם בדיקת קפסולה.

בדיקת קפסולה למעי היא בדיקה לא פולשנית המאפשרת הדמיה מעולה של המעי הדק. וידאו קפסולה דומה בגודלה לגלולת ויטמין והיא נבלעת בקלות הודות לציפוי מחליק מיוחד. לכמוסת הווידיאו מצלמה ומקור אור משלה. בזמן שהכמוסה עושה את דרכה בתוך מערכת העיכול נשלחות תמונות אל החגורה המונחת על מותני הנבדק ואל המקלט הנישא. לאחר הבדיקה יצפה הרופא בסרט ויאבחן את הממצאים.

קפסולת וידאו למעי הינה חד פעמית. אחרי שהיא מסיימת את הצילומים של מערכת העיכול, היא מופרשת עם הצואה ונשטפת באסלה. בדיקה לא פולשנית זו הינה מאוד נוחה למטופל. אין בה קרינה. אין צורך לשתות חומר משלשל במסגרת ההכנה אליה. היא לא כואבת ולא דורשת טשטוש.



משך הבדיקה הינו 12 שעות. רוב מהלך הבדיקה מתבצע בביתו של המטופל. המטופל רק צריך להגיע למרכז למשך חצי שעה. לאחר מכן הוא משוחרר הביתה להמשך הבדיקה. למחרת המטופל צריך להחזיר את הציוד למרכז.

***

מנהל החיידר הרב שלנגר הראה לי פרסום על כנס מיוחד שנערך למלמדים פרטיים מטעם ארגון שמכשיר מלמדים. הוא ידע שאני לא אוהב נסיעות וכנסים, אבל הציע בכל זאת שאסע לייצג את החיידר בכנס.

בדקתי ונרשמתי.
הכנס נערך באולם לא רחוק מ"ניצני ההחלמה" וקבעתי את התור ל'קפסולה' באותו היום.

בדיקת קפסולה וידאו
יצאתי לפנות בוקר מהבית כדי לקבל את הקפסולה מוקדם ככל האפשר.

8:00 בבוקר "ניצני ההחלמה"
הרופא מחבר אותי למכשיר, ואני נושא אותו על החגורה כמין מכשיר קשר. מיד אח"כ בולע את הקפסולה והיא מתחילה לשייט ברחבי הקיבה והמעיים.

הקפסולה מצלמת את כל התהליך בוידאו שמשודר למכשיר.
בדיקה קצרה. עובד.
אני משוחרר.
עלי להסתובב עם המכשיר כ-10 שעות ועד שהקפסולה תצא בשירותים.

כפי שתכננתי מראש, אני יוצא מהמכון ונוסע לכנס.

נכנס לאולם מחפש מקום נח לשבת כך שהמכשיר לא יבלוט ויפריע. המשתתפים שהקדימו להגיע גודשים את השולחנות הערוכים בארוחת בוקר מלאה ומגוונת. אני בצום של אוכל כבר מאתמול, ומסתפק רק בשתיה קלה.

במשך היום שמענו הרצאות, צפינו בראיונות ופאנלים בנושאי חינוך, השתדלתי שלא להראות חריג, למרות שלא בטוח שהצלחתי, הסתובבתי בחליפה שניסתה להסתיר את המכשיר, ובשעות אחה"צ חזרתי למכון להפרד מהקפסולה.

לאחר כשעה גיליתי את הקפסולה מהבהבת באסלה, היא סיימה את פעולתה והמשיכה לביוב, אני העברתי את המכשיר לצוות המכון ע"מ שימשיך לפענוח בימים הבאים.

***

בתיבת הדואר המתינה לי מעטפה מביטוח לאומי.
"בשל שינויים ברמות השכר של אחד מבני הזוג, בוצע חישוב מחדש של הקצבה החודשית.
הקצבה החדשה היא... בחישוב רטרואקטיבי חשבונכם ביתרת חובה של 2567 ₪".


מתקשר לצביקי, מעדכן אותו שהקצבה ירדה, ומבקש לחשב מחדש את העמלה שנגבתה ממני זה מזמן...
"אנחנו לא מחזירים כסף, זאת בעיה שלכם שביצעתם שינויים בשכר שלכם..."
תגיד צביקי, זה הגיוני לשלם עמלה על כסף שלא קבלתי?
"מבחינתי זה הגיוני ביותר לעמוד בתנאי החוזה שעליו חתמת".

***

התוצאות מהקפסולה הגיעו.
אין שינוי מיוחד.
ממשיכים לאנטיביו.

מתחילים סדרה חדשה.

את הבדיקות המקדימות חסכתי, שכן הבדיקות הקודמות עוד היו בתוקף.
אז בקשתי אישור מהקופה, הזמנתי, רכשתי, וקבעתי תור ב'אשפוז יום'.

אלא שהפעם הודיעו לי מהמכון שעל מנת להקל עלינו, נפתח במכון הגסטרו חדר מיוחד לקבלת עירויים, ואין צורך לשבת באשפוז יום.

הגעתי למכון, החדר החדש הרבה יותר נחמד, ישבנו יחד כמה שותפים לדרך, כולנו עם קרוהן או קוליטיס, כולם גם בעלי קילומטראז' ארוך, ופטפטנו.

היתה גברת מבוגרת שהגיעה מאשקלון ולא הפסיקה למרר על מר גורלה, ואנחנו השתדלנו להרגיע ולעודד.

היה גם אברך תלמיד חכם שהביא אתו דפי חזרה למבחן הקרוב בכולל.

היה מפיק אירועים מאוד מפורסם בציבור הכללי (כך לפי דבריו לפחות) שתמיד אחרי אירוע גדול חוטף התפרצות ומגיע לקבל עירוי.

היו גם בני דודים שלא ממש שיתפו אותנו, אולי כי לא מספיק התעניינו.

העירוי עצמו קצר יותר, אך יש המתנה של שעתיים אחריו לעקוב שאין תופעות לוואי.
משום מה אני לא סובל את השעתיים הללו וניגש לאחות לבקש 'קיצור שליש'...

כך בפעם הראשונה.
כך גם לאחר שבועיים
וכך גם לאחר חודש וחודשיים.

בבדיקות המעקב שערכנו לאחר הסדרה הראשונה לא היו שינויים משמעותיים, גם לא בתחושה ובתפקוד היומיומי.

התחלתי ללחוץ לכיוון ניתוח.

***

ישבנו אצל ד"ר אבנרי, הפעם הבאתי לתגבור גם את רעייתי.
אמרנו לו במילים פשוטות:
"אם העלילה שלנו מסתיימת בניתוח, אז למה לחכות? זה סבל מיותר שאין בו שום תועלת!"

הרופא הקשיב, ובקש לצרף לפגישה את צילה, צילה היא אחות מתאמת מחקרים רפואיים.

תוך מס' דקות צילה נכנסה לחדר, והרופא הסביר:
"בעצם כמו שאמרתם, אחרי שניסינו כמעט הכל, אין הרבה ברירות אלא לגשת לניתוח.
הניתוח הוא לא פשוט, ואנחנו מנסים לדחות את הקץ ככל הניתן, והסיבה היא, כיון שיש כל הזמן תרופות חדשות שנכנסות לסל, ואנחנו רוצים למצות כל אפשרות.
כרגע אין תרופה מאושרת לשימוש שאני יכול להציע, אבל לצילה יש מה לומר לכם.
אני מציע שתקשיבו לה ותחליטו אחר כך".

צילה: "כמו שהבנתי מד"ר אבנרי אתם קליינטים ותיקים פה, ואתם צועדים לעבר הניתוח הבלתי נמנע.
הייתי רוצה להציע לכם להצטרף למחקר חדשני שבודק תרופה חדשה למחלות מעיים, אמנם התרופה כבר מאושרת לשימוש בתחומים אחרים, אבל אנחנו מנסים אותה כעת גם למחלות מעיים".

למה שנעשה את זה?
"משתי סיבות. הראשונה היא בשבילכם, כי אם התרופה באמת תועיל אז רק הרווחתם.
השניה היא למען החולים האחרים, כי גם אם לכם היא לא תועיל, עדיין תסייעו במחקר לחולים אחרים. וזה חשוב כי בלי מחקר לא נוכל אף פעם למצוא פתרון".

במה זה כרוך?
"מתן עירוי לפי תכנית, ובדיקות מעקב אחת לשבועיים. מכיון שאנו מודעים לקושי שלך להגיע, נשלם עבורך מונית לפחות לצד אחד וגם ארוחת בוקר במהלך השהות שלך פה".

אם באמת התרופה תועיל, אוכל להמשיך לקבל אותה?
"היא כרגע לא בסל הבריאות, ולכן תוכל לקבל רק במסגרת המחקר, לאחר מכן תצטרך להמתין עד שהתרופה תאושר"

אז בעצם אין פה פתרון בשבילי, רק בשביל המחקר...

בקשנו זמן לבדוק ונפרדנו מצילה ומד"ר אבנרי.

כשיצאנו ד"ר אבנרי אמר: "אני מבין את החשש שלכם, ובכל זאת ממליץ ללכת על זה".
צילה דחפה לנו דף מידע בנוגע למחקר.

***

כשהגענו הביתה הבנו שיש פה שאלה ליועץ רפואי ולרב פוסק.
היתה השאלה על עצם ההשתתפות במחקר, והיו גם שאלות הלכתיות שעלולות היו לצוץ במהלך המחקר.

לקחנו את הזמן לחשוב בשיקול דעת, המחקר דרש ממני נסיעות ארוכות ומרובות, ולא ראיתי בו שום תועלת. התייעצנו עם יועץ רפואי מפורסם שהמליץ לנסות את המחקר, בטענה שהניתוח הוא לא פשוט ועדיף לדחות ככל שניתן...

גם הרב שהתייעצנו אתו פסק להשתתף במחקר.

כך עשינו.

***

מוטק'ה, חבר כמו אח, מתעדכן מידי פעם במצב, עוזר מרחוק בלב קרוב, מתקשר אלי באמצע סתם יום.

"תקשיב אני נכנס בעוד רגע לר' חיים, מה אפשר לבקש בשבילך?"

האמת שרציתי כ"כ להכנס לבקש ברכה, אבל לא היו לי כוחות לכך, ניצלתי את ההזדמנות ובקשתי ממוטק'ה: "תכניס לרב את השם שלי, ותשאל מה עלי לעשות כדי לצאת מהמחלה הזאת".
מוטק'ה סיפר לרב עלי בקצרה ובקש עצה וברכה.

הרב אמר: "שילך למקווה כל ערב שבת ויהיה לו רפואה שלמה"

מוטק'ה חוזר אלי מיד ומספר לי.
אני מופתע לגמרי.
מניין ידע הרב שאינני מקפיד על טבילה בע"ש?

מאז אני משתדל להקפיד לטבול בערב שבת, ומאמין שבזכות זאת יש בי את הכח והיכולת לשבת ולהקליד עכשיו...
אחרי החוב בבט"ל
ממליצה לצאת למכירה מוקדמת של הספר, בטוח יכסה...
אני הקונה הראשונה
בתקווה שעל זה לא חתמת אחוזים לצביקי
 
קודם כל מדהים!!
כיף ומחזק לקרוא את הפרקים האלו כל פעם מחדש!

אני חושבת שהמסקנה העיקרית מכל זה...
''אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו'' - לא באמת..
אף אחד לא יכול לדעת מה הולך אצל השני בפנוכו, אבל להבין טוב מאד שאנחנו לא יודעים כלום.
ויתכן שמי שעומד מולנו בדיוק מתמודד עם משהו שאין לנו שום שמץ של מושג במה מדובר.

וכן, אני עד היום חשבתי שקרוהן וכל הנ''ל מסתכם בתכיפות לשירותים ותו לא,
זה גם נוראי לכשעצמו אבל לעומת כל הטרפת המתוארת כאן זה באמת הפיצוחים של כל העסק.

ולא תמיד אפשר להסביר, כל אחד וסיבותיו הוא,
אני יכולה לשתף שתודה לה' אני לא במועדון הנ''ל. אבל כן במועדון אחר מאתגר בפני עצמו.
ולעולם אני לא אוכל להסביר לנהג אמבולנס או כונן על אופנוע מה הוא גורם לי ולכל מי שסובל מהאתגר הרפואי הזה כשהוא מפעיל את המנורות המהבהבות שלא לצורך...
וזו רק דוגמא אחת מחיי שגרה.
 
ישבנו אצל ד"ר אבנרי, הפעם הבאתי לתגבור גם את רעייתי.
אמרנו לו במילים פשוטות:
"אם העלילה שלנו מסתיימת בניתוח, אז למה לחכות? זה סבל מיותר שאין בו שום תועלת!"

מה עם כל הקטע של טיפול נפשי? (קונבנציונלי או אלטרנטיבי). לא ניסיתם?
 
זהו?
אני מקווה מאוד שלא
יש המשך...
מה עם כל הקטע של טיפול נפשי? (קונבנציונלי או אלטרנטיבי). לא ניסיתם?
למרות שהיה לי מאוד קשה לקבל את הרעיון שזה קשור למשהו נפשי, כי הרגשתי בריא לגמרי בנפש, בהמשך יבואו פרקים שיספרו גם על טיפולים מסוג זה...
 
שלום .
האם שמעתם על דרך הבטן ?
English | צור קשר


phone2.png





שמענו גם שמענו
הם רוצים הרבה כסף
 
@קוליטיס עם חיוך וכל המתמודדים הנ''ל,
תגידו לא אבדתם קצת אימון בכל המערכת בשלב מסוים?
מנסים מנסים וזה נראה כאילו רודפים אחרי הרוח...
יש מישהו שכן הגיע למנוחה ולנחלה אחרי אחד מהניסיונות הנ''ל?
 
פשוט לא יאומן!
כל הודעה כאן גורמת לעוד כוונה ב''אשר יצר''.
כואב לקרוא מה שאנשים עוברים, אבל פשוט מחזק לראות את הצורה בה הדברים נכתבים.
הרבה בריאות ובשורות טובות לכולם!

ו @קוליטיס עם חיוך נשארנו במתח....

זה באמת סיוט עלי אדמות.
מה שאני כן יכולה לעודד קצת, שאצלנו היה מישהו יקר במשפחה המורחבת שלפני כמה שנים טובות עבר ניתוח מסיבה דומה אבל מעט מורכבת יותר.
חי עם סטומה מס' שנים ולצערנו זה לא ממש עזר, הוא לא הצליח להבריא...

היום ב''ה הנושא הזה כבר הרבה יותר התפתח, ואם פעם חשבתי שסטומה זה סוג של גזר דין ה''י היום אני מכירה אנשים שחיים עם זה בבריאות ושלווה עד מאה ועשרים וזה ממש הצלת נפשות.
אל תתלהב מסטומה . ברור שזה מציל מבחינת ההחלמה מקוליטיס אבל מי שיש לו את זה מתמודד עם קושי בכלל לא פשוט. רק אומרת...מהצד הכל נראה סבבה . אבל לא הכל רואים בחוץ ולא לכולם זה פיקניק כולל תופעות לוואי של התייבשויות או פאוצייטס שזה בעצם הקוליטיס שמתלבש על הפאוץ. או כיבים ודלקות בעור מתחת למדבקה ... בקיצער לא אצל כולם זה פיקניק ...
 
@קוליטיס עם חיוך וכל המתמודדים הנ''ל,
תגידו לא אבדתם קצת אימון בכל המערכת בשלב מסוים?
מנסים מנסים וזה נראה כאילו רודפים אחרי הרוח...
יש מישהו שכן הגיע למנוחה ולנחלה אחרי אחד מהניסיונות הנ''ל?
שאלתי ברצינות גמורה.
כי אני ממש בכיוון הזה כבר כמה חודשים,
לא מבינה איך אנשים שורדים במשך שנים כשמגיעים לרגעי האמת ופתאום מגלים את הרפואה הכ''כ מתקדמת עומדת בפה פעור מול פלאי גדוף האדם וסודותיו.
 
פשוט לא יאומן!
כל הודעה כאן גורמת לעוד כוונה ב''אשר יצר''.
כואב לקרוא מה שאנשים עוברים, אבל פשוט מחזק לראות את הצורה בה הדברים נכתבים.
הרבה בריאות ובשורות טובות לכולם!

ו @קוליטיס עם חיוך נשארנו במתח....

זה באמת סיוט עלי אדמות.
מה שאני כן יכולה לעודד קצת, שאצלנו היה מישהו יקר במשפחה המורחבת שלפני כמה שנים טובות עבר ניתוח מסיבה דומה אבל מעט מורכבת יותר.
חי עם סטומה מס' שנים ולצערנו זה לא ממש עזר, הוא לא הצליח להבריא...

היום ב''ה הנושא הזה כבר הרבה יותר התפתח, ואם פעם חשבתי שסטומה זה סוג של גזר דין ה''י היום אני מכירה אנשים שחיים עם זה בבריאות ושלווה עד מאה ועשרים וזה ממש הצלת נפשות.
אל תתלהב מסטומה . ברור שזה מציל מבחינת ההחלמה מקוליטיס אבל מי שיש לו את זה מתמודד עם קושי בכלל לא פשוט. רק אומרת...מהצד הכל נראה סבבה . אבל לא הכל רואים בחוץ ולא לכולם זה פיקניק כולל תופעות לוואי של התייבשויות או פאוצייטס שזה בעצם הקוליטיס שמתלבש על הפאוץ. או כיבים ודלקות בעור מתחת למדבקה ... בקיצער לא אצל כולם זה פיקניק ...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

רובכם מכירים אותי מכאן, אני כותבת כאן לא פעם. אני הסופרת א. פרי ואני רוצה לספר לכם משהו עוצמתי שעבר עלי.

לא פעם שיתפתי את ההתמודדויות מהן הגעתי ליציאה לאור: אילמות סלקטיבית, גמגום, סכיזופרניה פראנואידית, חרדות ועוד...

סיפרתי גם על המסע שלי בו למדתי פעם אחר פעם שכולנו שווים ויש עוד הרבה שעוברים מסעות כמוני, מחושך לאור...

כעת אני רוצה לשתף אתכם בהתמודדות חדשה שהופיעה, הפראנויה שלי חזרה בעוצמה מפחידה לפני שבוע.

לא אספר לכם מה הרקע לזה, וגם לא מה עברתי, אבל כן אשתף אתכם בתחושה החדשה שנולדה בי, בעקבות כל הסבל הזה:

התחושה היא: אני רוצה קשרי אנוש.

'עד אז לא רצית', תשאלו?

עד אז היה לי ריחוק מסוים מהעולם ומהאנשים.

אבל אז הפראנויה גרמה לי להיות מטורפת מרוב פחד, וחיפשתי עוגן ויציבות.
והבנתי שאין תחליף ליחסי אנוש חביבים, חמים נעימים, בגובה העיניים, בלי רגשות פרוד, זלזול או נחיתות.

זה היה מטורף כי מרוב פראנויה לא הייתי לגמרי צלולה כל הזמן, ולא היה אכפת לי להתנהג מוזר, או שיחשבו עלי משהו שלילי, פשוט רציתי לדעת שהכל בסדר, זה הכל.

פתאום מצאתי את עצמי צמאה ליחסי אנוש, מתעכבת ליד דמויות שיש לי היכרות מעטה מאוד, משוחחת, מנסה לשאוב אנושיות ושפיות בתוך תחושת הכאוס שהייתי. וראיתי שזה ממש נחמד לתקשר ככה, בלי רגשות כלשהם.

כל המסכות ירדו ממני, תחושות כמו ריחק, קינאה, כעס, פגיעות הכל נמחקו, רק רציתי לדעת שהרגע הבא יהיה תקין.

הרגשתי שאני בעצם לא קיימת כ'אני', שאני יכולה להכיל באופן מלא את הזולת ולא לחוש מאוימת.
ושאני ממש אוהבת את כולם.

פתאום הבנתי איזה פספוס יש לי שאני לא רוצה לשווק את הכתיבה שלי בגלל ענווה כוזבת...

הבנתי שהעולם חייב לקרוא את המסרים שלי... את הספר גיבור הסיפור... וזה לא הופך אותי ליותר מאף אחד, אלא כולנו שווים גם אם מישהו קורא מה שאני כותבת זה לא נותן לי ערך אלא זו חובה שלי, כי לכל אחד יש אמירה ותפקיד.
פתאום למדתי דברים חדשים...

המוח שלי וכל כולי עברנו טלטלה עצומה שעוד לא התאוששתי ממנה.

אני עדיין עם הרבה סימני שאלה בגלל הטריגר שהוביל אותי לשם.
אני מתחילה להחלים ופוחדת לאבד את התחושה הנפלאה של 'כלום לא חשוב לי, כולנו שווים, אין צורך לחוש זלזול או נחיתות, שווה לחיות ביחסי אנוש, כולם כל כך מתוקים ויש בהם משהו מרגיע הם חשובים לי כל כך'.

אני עדיין בתוך זעזוע נורא, מחפשת את הטוב.

עדיין מחפשת אמונה שלמה בה' ועדיין לא יציבה באופן מלא.
במהלך ההתמודדות שלי חשבתי על רעיון מעניין להקים מפלגה של אנשים מפורסמים, שיש להם קהל, אנשים שמדברים על חזון של גאולה. שיתאחדו וירוצו לכנסת.
תוך כדי סבל נורא מצאתי את עצמי שולחת הודעות לכל האישים שנראו לי מתאימים וסיפרתי להם על הרעיון הזה.
רבים ענו לי תשובה, שללו בכל תוקף כניסה לפוליטיקה או סייגו במידה ויהיו מספיק אנשים.
הרעיון לא הצליח לבסוף, אבל העשייה והחשיבה סביב זה נתנו לי כוחות להחזיק מעמד למרות הקושי.
*
אין לסיפור הזה מסר מסוים או אמירה מסוימת.
זה סך הכל רצון לספר לכם על ההתמודדות, ועל העובדה הפשוטה שאין כמו יחסי אנוש בריאים ותקינים ואפילו אדם כמוני יכול להגיע לשם איכשהו.
וכן , שאפשר להגיע לאהבת חינם גם בלי פראנויה וסבל מיותרים אלא מתוך הבנה פשוטה שכולנו צריכים אלו את אלו כדי לחיות.

שהתמיכה ההדדית, האכפתיות, החיוך, ההסכמה לעצמי לא להיות בריא ונוצץ תמיד, בתוכנו, וגם אם זה מתבטא בחוץ זה בסדר. אלא זה בסדר גם להיות חלש ולא תמיד מאה אחוז בסדר, שמותר לי לתת מעצמי ולהישאר אני, והכי חשוב: רק ה' הוא בעל הכוחות כולם, הוא אוהב את כולם, אין עוד מלבדו. ואנחנו עבדיו ובניו, כולנו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה