דרוש מידע גן שפה בנים. שאלה לגבי לימוד קריאה

  • הוסף לסימניות
  • #22
מה תיעוד?
הם שלחו לנו דף מפורט על עניין הקריאה והתשלום, זה לא נקרא תיעוד?
לגמרי נקרא
תשלחי לפיקוח
ולמבקר המדינה
מאמינה שתוך שבוע הם ימצאו פיתרון בלי שתשלמו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
לא הבנתי ואם זה גן שפה של סולם, הם לא חייבים לתת מורת קריאה פרטנית?
לא מכירה את סולם
אבל הרבה פעמים גני עמותות עושים בעיות,
בעיריייה לא יעיזו.
ובגני עירייה באמת אין מורה פרטית, לומדים קריאה עם הגננת,
ככה אצלנו בכל אופן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אני לא מבינה על מה הטענות.
תכנית הלימודים בגני הילדים במדינת ישראל אינה כוללת קריאה. אין איזה נוהל מסודר שתכנית הלימודים לבנים במגזר החרדי תהיה שונה. ובודאי לא תקציב ייעודי.
ולכן נשמע שגן שמכניס את זה כאקסטרה וגובה תוספת תשלום לא עובר על שום נוהל.
הגיוני גם שיש מקומות שהחליטו ללכת לטובת הילדים ולהכניס את זה לתכנית הלימודים ללא תוספת.
אבל לתבוע את זה כי זה מגיע. לא נשמע שיש עילה..

אגב מכירה יותר מילד אחד שחזרו מגן שפה לכתת מכינה (ירדו כתה) בגלל שלא למדו קריאה גן. נראה לי השקעה טובה לשלם בגן ולהשאיר את הילד עם בני גילו. לא בכל מקום יש אופציה כזו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני לא מכיר את התמונה מהכיוון של המערכת ושל גני השפה

אבל אני מכיר את התמונה מהצד של המורים והמורות
ואנסה להסביר מה קורה כאן

מדובר באנשים שלמדו מקצוע במשך כמה שנים בהשקעה של עשרות אלפי שקלים ובסוף הם מקבלים איזה תקן חלקי בשכר זעום של משרד החינוך שב"מצב הטוב" מגיע ל-80 ש"ח ברוטו לשעה! כשבפרטי הם יכולים להגיע ל- 100 - 150 ש"ח לשעה! (לשם השוואה כל מי שלמד חצי מהזמן וחצי מההשקעה מקצוע טיפולי מרשה לעצמו לקחת 250 - 300 ש"ח ואפילו יותר)

כל זה גורם למצב שאנשים מקצועיים לא מעוניינים בתפקידים האלו רק אם מקבלים תשלום מלא ולכן המנהלים מבקשים מההורים תשלום עבור שיעורים פרטיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אבל משהי כאן כתבה שהם לא חייבים לתת מורת קריאה פרטית
זה נכון?!
אין להם חיוב לתת מורה פרטית, אבל אם הרמה של הילד היא כבר מוכנות לקריאה, אז כן הגננת אמורה ללמד אותם קריאה, בדיוק כמו במכינה
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
בלת"ק חלקי:
אני הייתי בסכום הזה שולחת למורה אחה"צ פרטני. לדעתי יצא משתלם הרבה יותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אני לא מבינה על מה הטענות.
תכנית הלימודים בגני הילדים במדינת ישראל אינה כוללת קריאה. אין איזה נוהל מסודר שתכנית הלימודים לבנים במגזר החרדי תהיה שונה. ובודאי לא תקציב ייעודי.
ולכן נשמע שגן שמכניס את זה כאקסטרה וגובה תוספת תשלום לא עובר על שום נוהל.
הגיוני גם שיש מקומות שהחליטו ללכת לטובת הילדים ולהכניס את זה לתכנית הלימודים ללא תוספת.
אבל לתבוע את זה כי זה מגיע. לא נשמע שיש עילה..

אגב מכירה יותר מילד אחד שחזרו מגן שפה לכתת מכינה (ירדו כתה) בגלל שלא למדו קריאה גן. נראה לי השקעה טובה לשלם בגן ולהשאיר את הילד עם בני גילו. לא בכל מקום יש אופציה כזו.
זה לא בדיוק ככה
גני שפה כוללים 3 שנים גן + כיתה א' - יש להם מסגרת של 4 שנים
ובשנה הרביעית למדו קריאה. (גם כתיבה ,אגב)
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
זה לא בדיוק ככה
גני שפה כוללים 3 שנים גן + כיתה א' - יש להם מסגרת של 4 שנים
ובשנה הרביעית למדו קריאה. (גם כתיבה ,אגב)
אצלינו יש רק 3 גנים. אם זה כתה א' זה שונה לחלוטין. וגם ברור שזה כולל כתיבה. הרעיון הוא להביא את הילד לרמה טובה כמו יתר בני גילו. ולא לצבור פערים.
תכנית הלימודים בכתה א' כוללת קריאה וכתיבה ואם יש קבוצת גיל שמקבילה לכתה א' בחינוך הכללי אז ודאי שזה בבסיס של תכנית הלימודים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
מקפיצה
הבן שלי כעת לומד בגן שפה (גן מכינה)
ודורשים מאיתנו ההורים לממן לימודי קריאה (360 ש"ח לחודש)
מישהי יכולה להסביר לי למה ההורים צריכים לשלם את זה?
הם לא מקבלים תקציבים גם בשביל זה?
ואם זה אכן לא חוקי, אפשר לעשות עם זה משהו?
את מבית שמש ? כי אני פותחתי אתמול אשכול בנושא הזה בדיוק
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
זה לא בדיוק ככה
גני שפה כוללים 3 שנים גן + כיתה א' - יש להם מסגרת של 4 שנים
ובשנה הרביעית למדו קריאה. (גם כתיבה ,אגב)
מהכרות מבפנים: גני שפה מקבילים בגיל לגני הילדים הרגילים. ולכן זה 3 שנים. יש מקומות שקוראים לשנה האחרונה אצל הבנים במקום גן חובה "כיתה א'" בשביל לתת להם השוואה רעיונית לבני גילם. ויש גם הרבה ילדים שנשארים שנה נוספת (אולי לכן נוצר לך הרושם שיש 4 שנים). הם לא חייבים לתת קריאה פרטנית אלא תשתית אוריינית, כמו מקביליהם בחינוך הרגיל. היות ובציבור החרדי מעוניינים לשלב את הילדים אח"כ בחיידר אין ברירה אלא לתגבר קריאה באופן פרטני שלא לפי תכניות הלימודים של משרד החינוך.
אני לא מבינה על מה הטענות.
תכנית הלימודים בגני הילדים במדינת ישראל אינה כוללת קריאה. אין איזה נוהל מסודר שתכנית הלימודים לבנים במגזר החרדי תהיה שונה. ובודאי לא תקציב ייעודי.
ולכן נשמע שגן שמכניס את זה כאקסטרה וגובה תוספת תשלום לא עובר על שום נוהל.
הגיוני גם שיש מקומות שהחליטו ללכת לטובת הילדים ולהכניס את זה לתכנית הלימודים ללא תוספת.
אבל לתבוע את זה כי זה מגיע. לא נשמע שיש עילה..

אגב מכירה יותר מילד אחד שחזרו מגן שפה לכתת מכינה (ירדו כתה) בגלל שלא למדו קריאה גן. נראה לי השקעה טובה לשלם בגן ולהשאיר את הילד עם בני גילו. לא בכל מקום יש אופציה כזו.
צודקת לגמרי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

בעז"ה


יומן קריאה / אם מישהו שומע, מאת אסתר קווין


לפני מספר שבועות ניגשתי אל הספרנית ובפי בקשה מוזרה.
ביקשתי ממנה פשוט סיפור. סיפור טוב.
הספרנית לא הבינה מה אני רוצה, הרי אני בספרייה. השתדלתי לפרט: "לא רוצה כרגע סיפורי דרמה נשיים סוחטי רגש, עם המון מערכות יחסים והרהורים אין סופיים. מצד שני גם לא רוצה ספר אקשן גבריים בסגנון מרגלים- מוסד. רק סיפור. סיפור טוב."
הספרנית עדיין לא הבינה מה אני רוצה. "מה זה סיפור טוב?"
"סיפור עם התחלה, אמצע, וסוף," הסברתי ברהיטות. "שפשוט כיף לקרוא. עלילה, דמויות, כל זה. רק סיפור."
טוב, היא כנראה ראתה שאיתי היא לא תגיע רחוק, ובמלמול לא ברור קמה ופסעה איתי היישר אל עמקי המדור, משם שלפה כמה ספרים והושיטה לידי. אני לצערי חותמת גורלם של ספרים גם על פי הכריכה האחורית, וחלק מהספרים חזרו בחשאי אל המדף מייד לאחר שהספרנית המלמלת חזרה לעמדתה. אחד מהספרים שנותר בידיי הוא הספר "אם מישהו שומע" של אסתר קווין. מבט בכריכה האחורית, התלבטות קלה - ולקחתי הביתה.

(הופס, עצירה רגע: בואו נדבר שניה על כריכות אחוריות. להרבה סיפורים יפים אצלנו יש כריכות אחוריות שפשוט לא ברמה שלהם. הכל מתחיל ונגמר באופנה בלתי מובנת בספרות שלנו, שנוטה לא לכתוב שום דבר ברור בכריכה האחורית מלבד כמה ציטוטים מרחבי הספר. כריכה אחורית, כך לעניות דעתי, נועדה לעשות את תפקידה הקלאסי והצנוע: לתת לנו טעימה מתמצית העלילה. בספר הזה, למשל, היה מספיק לכתוב את התקציר התמציתי ביותר, הנע בין רובוטים מעופפים, שדרן שסוחף את אמריקה ואמונה ביכולות הפנימיים, והייתי לוקחת את הספר בחשק רב יותר. ומכאן קריאה לכל כותבי הכריכות האחוריות באשר הם: אפשרו להן לעשות את מה שהן נועדו לעשות. אם לַסֵּפֶר שלכם יש מה לְסַפֵּר, אין שום צורך להחביא את זה תחת כמה ציטוטים מלהיבים. פשוט תכתבו את זה.)

למעשה, מייד כשהתחלתי לקרוא את הספר, קלטתי שיש לי ביד סיפור טוב.
מהר מאד נשאבתי לספר. זה היה מעניין. הכתיבה טובה, אפקטיבית, לא מתאמצת ולא עמוסה.
קווי העלילה נעים בין שני סיפורים המתרחשים במקביל: האחד, מסופר בגוף שלישי, הוא של משפחה אפרפרה ולא חשובה עם אבא צולע שמנהל קו טלפוני נידח, בן עם שאיפות כלכליות, ומערכת יחסים משפחתית מורכבת. קו העלילה השני מתרקם בגוף ראשון, על ידי אמו של יודי וחמותה של רוחי, שמתמודדת עם השונות שלהם ועם תוצאותיה.

אז בואו נדבר על הספר, וכרגיל, מתוך נקודת מבט של כותבים, שאוהבים לשלות תובנות על הכתיבה שלהם מכל דבר שמכיל אלף בית:)


מה אהבתי:
  1. את מה שלא כתוב
שאלתם את עצמכם פעם עד כמה הקורא שותף בסיפור שלכם? הנה וורט קטן ומיוחד, שיוכל להבהיר לנו את העיקרון הסופר-חשוב של שותפות הקורא בסיפור: אחת הסיבות לכך שהאדם נברא כך שהוא יצטרך לעבוד ולעמול עבור קבלת הטוב, היא כיוון שהוא מטבעו אינו אוהב לקבל "לחם חסד", או בלשון הקבלה- "נהמא דיכסופא", לחם בושה. ונשאלת השאלה: מדוע, אם כן, לא ברא הקב"ה את האדם עם טבע שונה, שבו לא תהיה לו בעיה לקבל לחם חסד, מבלי לחוש בושה? בתורת החסידות ניתנת לכך תשובה עמוקה ומעניינת מאד: הסיבה הפנימית לכך שהקב"ה ברא את טבעו של האדם כך, היא מכיוון שהוא רצה שהאדם יהיה כביכול שותף במעשה בראשית. כאשר האדם בוחר בטוב- הוא כביכול שותף להקב"ה בבריאה, בכך שהוא הופך אותה להיות שלימה יותר.

אם נקח את זה להבדיל לכתיבה, טמון כאן סוד עמוק וחשוב מאד: גם בקריאה, התשוקה האנושית ליצירה ושותפות - לא נעלמת. הקורא לא רק רוצה לצפות ביצירה המתהווה, הוא רוצה להיות שותף. שותפות נוצרת כאשר חסרים חלקים בפאזל, בין אם אלו תובנות רגשיות עדינות ובין אם אלו פשוט סימני שאלה מסקרנים בנבכי העלילה. כאשר הכותב לא מגלה הכל במפורש, ומעניק לקורא הזדמנות להבין דברים ולהסיק מסקנות בכוחות עצמו, הוא בעצם מוציא אותו מעמדה פסיבית של קורא בלבד, ומעניק לו את המתנה הגדולה ביותר: את השותפות ביצירה.

ומכאן נחזור לספר "אם מישהו שומע"- במהלך הסיפור אנחנו נחשפים למורכבות מעניינת בין האבא, יעקב שלמה, לבני משפחתו, שבאה לידי ביטוי בדיאלוגים או במעשים, שעל ידם אנחנו מבינים את מה שמתחת לקרקע. עד שלב מאוחר יחסית בסיפור, שום הצהרה בומבסטית בנוגע לכשלים הטמונים במערכות היחסים המשפחתיות לא מוגשים עבורנו, הקוראים, על מגש של כסף; אנחנו בונים תובנות על סמך רמזים בלבד.

"אני חייבת לחזור לארץ כמה שיותר מהר, אבא לא במיטבו."
"איך הוא מרגיש, באמת?"
"מסכן," משיבה זהבה בקיצור.


וזה משהו שאני אוהבת. אני אוהבת את העונג הטמון בהבנה איטית, שהולכת ומתבססת פרק אחרי פרק; את היכולת להיות עירנית וחושבת במהלך קריאה, ואפילו את חוסר המושלמות המפתיע, הלא קלאסי, המוצג בסיפור, שיש בו יופי בפני עצמו.

  1. הלחץ
ואז היא הציצה מאחורי כתפו של אבא שלה. "וואו!" היה מה שאמרה, שולחת ידיים. "מה זה?"

נקודה יפה נוספת היא העובדה שלקראת סוף הסיפור, מתווספים גורמי לחץ. סוף הסיפור כאן נדמה למפת ניילון דקה שהטילו עליה עוד ועוד חפצים במרכזה, והיא הולכת ושוקעת תחת המשקל הגדל; מצד אחד נטישה על סף הדלת, מצד שני מעצר על ידי האף בי איי ומצד שלישי נסיון התאבדות הרסני של רובוט; כמה תפניות עלילה שבכולן טמון אפקט הלחץ יוצרות מערכה שקשה לעזוב מהיד. לחץ נוצר על ידי כח מנגד חזק- כמו אויב שהולך ומתחזק, או זמן שהולך ואוזל- ובדיוק כמו פפריקה בתבשיל עוף מרוקאי, כדאי להוסיף אותו בנדיבות למערכה השלישית- זה יעשה לה רק טוב.

  1. המסר
"עכשיו אני מבין מה קורה פה." הוא מסיט את מבטו מארשת פניו התובעניות של האיש.
"ולפני כן?"
"לפני כן?" קולו של יעקב שלמה איטי. "לפני כן לא ידעתי בכלל שמישהו שומע אותי."


המסר מאד מאד יפה בעיניי. התסריט של הספר לא מופרך או פנטזיונרי, ובדרכו השקטה והפשוטה הוא מגיש אמת נכונה מאד: יש בך כוחות שאתה לא מודע לקיומם. וכן, הקול שלך חשוב בעולם. הוא נועד להישמע.



אז לסיכום- קיבלתי מה שרציתי. ספר שיעביר אותי בין כמה קווי עלילה באופן בהיר ומסקרן, מבלי לייגע את מוחי בשאלה מי אמר למי ומדוע; שסיפק מתח ועניין ובו בזמן דילמות רגשיות ויחסים בין אישיים בלתי מושלמים; ושייתן לי מסר שלקחתי, ובשמחה. כל מה שצריך, בעצם, בסיפור.
פשוט סיפור טוב.


תודה שהייתם איתי עד כאן :)
אם קראתם את "אם מישהו שומע" – אשמח ממש לשמוע מה חשבתם. ואם אתם מכירים סיפורים טובים נוספים- תדעו שאני בהחלט ממשיכה לחפש:)




-

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה