דרוש מידע סיור ב"יד ושם"

[אחד החכמים]

יש את יזכרם 0722706000
יש שם המון המון סיפורים על השואה
וזה מתעדכן כל הזמן

 

[אבן קיסר]

מה שצריך לעבור זה ההבנה וההרגשה של גודל החורבן והאסון.
והכאב והמוות.

אני שמה לב שלאורך כל האשכול אתה מדגיש את זה בהודעותיך
ודאי שצריכה להיות הבנה והרגשה בגודל החורבן והאסון,
אבל האם זו המטרה העיקרית של לימוד וזכירת השואה?
מה מפריע לך שלוקחים את זה למקום ערכי ואמוני?

 

[ברבור1]

אני שמה לב שלאורך כל האשכול אתה מדגיש את זה בהודעותיך
ודאי שצריכה להיות הבנה והרגשה בגודל החורבן והאסון,
אבל האם זו המטרה העיקרית של לימוד וזכירת השואה?
מה מפריע לך שלוקחים את זה למקום ערכי ואמוני?

הרבה פעמים,
כשלוקחים למקום אמוני,
הרצון הטבעי של הסופר שיהיה הפי אנד,
או לפחות שחלק מהסיפור לא יהיה כ"כ טראומתי (זה מה שנאי רואה אחרי שקראתי המוני ספרים על השואה, שנכתבו עבור הציבור החרדי..)
ברוב הפעמים (לא בכולם!), מטשטשת מעט התמונה הנוראה שהיתה...
(שלא לדבר שהרבה תאורים נשמטים , כיון שהם לא ראויים שיהיו בספר חרדי...(קרה כך כשראינו את סבא שלי ז"ל, השמיטו כמה קטעים מאד קשים .. שלא המעיטו לדעתי מהגבורה היהודית שהיתה שם... שלא לדבר שמאד הדגישו את הגבורה היהודית וקצת טישטשו את הדילמות .....)

למרות הכל , לא הייתי לוקחת לשם ילדים - זה לא נראה לי משהו שנפש רכה יכולה להכיל ..
בגיל מבוגר יש לשקול את הענין,
כמובן אחרי הבנה וידע שיש,
ובצורה מושכלת , ועדיף דרך המחלקה החרדית שם...

 

[shali]

ברור שלא!!
זה לא זיכרון השואה זה חילול השואה

לא להוציא דברים מהקשרם...
לא מתאים לילדים בטח לא חרדים...

 

[אבן קיסר]

או לפחות שחלק מהסיפור לא יהיה כ"כ טראומתי (זה מה שנאי רואה אחרי שקראתי המוני ספרים על השואה, שנכתבו עבור הציבור החרדי..)
ברוב הפעמים (לא בכולם!), מטשטשת מעט התמונה הנוראה שהיתה...
(שלא לדבר שהרבה תאורים נשמטים , כיון שהם לא ראויים שיהיו בספר חרדי...(קרה כך כשראינו את סבא שלי ז"ל, השמיטו כמה קטעים מאד קשים .. שלא המעיטו לדעתי מהגבורה היהודית שהיתה שם... שלא לדבר שמאד הדגישו את הגבורה היהודית וקצת טישטשו את הדילמות .....)

רק שואלת את עצמי,
כשאני חושבת על הסבים והסבתות שלי (מכל הצדדים) שעברו את הזוועות על בשרם
האם היה חשוב להם דווקא שנתוודע לזוועות בשיא חדותם ועוצמתם, במיוחד כילדים צעירים?
לא בטוחה...
כשהם סיפרו לנו את הסיפורים שלהם (חלק הוסרט באופן מקצועי),
הם בעצמם העדיפו להתמקד דווקא בפן הערכי והאמוני,
ופחות בשחזור פרטי הזוועות
אולי כי זה מה שהיה חשוב להם שניקח משם...
כך בכל אופן במשפחה שלי, אבל בטוחה שאני לא היחידה.

 

[פוינט]

מה שצריך לעבור זה ההבנה וההרגשה של גודל החורבן והאסון.
והכאב והמוות.

וואוו ודאי שהכאב והמוות,
החורבן האישי, המשפחתי והקהילתי היה עמוק לאין ערוך.
לא נוכל לתאר את גודל הקושי, גם לא בתיאורים הכי מסעירים,
ואם לא שנפגשנו עם אנשים מ'שם', זה גם היה עבורנו מנותק מהמציאות.

וכאן לעניות דעתי מגיע ההבדל
אחרי שעברו 80 שנה, וכמעט אין ניצולים סביבנו,
הנוער של היום לא יכול להיחשף לגודל הזוועה
מבלי שילווה אותו מסר אמוני,
עובדה שבנות סמינר שביקרו במקום שאלו שאלות אמוניות שהמקום לא מספק אותם,
וגם אלו שלא עלתה על דעתם לשאול, חזרו עם תחושה לא ברורה - מה רצו מאיתנו.
הם לא פוגשים את הניצולים בפועל,
לא מבינים באמת מה היה שם,
ומבלי מבט אמוני - זה הופך להיות קושי רגשי.

ודווקא בגלל שזה כה רחוק מאיתנו, לצערנו
לנו כמאמינים, יש צורך לספר דווקא את הסיפורים המפעימים של אלו שחוו את גילוי הפנים האישי
אלו שמסרו נפשם על קיום מצוות
אלו שהלכו בהכנעה לפני בורא עולם להכנס למקום ממנו לא יוצאים בחיים.
כדי להראות את גודל עוז רוחו של העם היהודי
לא כפי אלו שרצו להציג את היהודים שכביכול הלכו כצאן לטבח, והגבורה מבחינתם היתה המרד בגטו ורשא.

 

[ברבור1]

רק שואלת את עצמי,
כשאני חושבת על הסבים והסבתות שלי (מכל הצדדים) שעברו את הזוועות על בשרם
האם היה חשוב להם דווקא שנתוודע לזוועות בשיא חדותם ועוצמתם, במיוחד כילדים צעירים?
לא בטוחה...
כשהם סיפרו לנו את הסיפורים שלהם (חלק הוסרט באופן מקצועי),
הם בעצמם העדיפו להתמקד דווקא בפן הערכי והאמוני,
ופחות בשחזור פרטי הזוועות
אולי כי זה מה שהיה חשוב להם שניקח משם...
כך בכל אופן במשפחה שלי, אבל בטוחה שאני לא היחידה.

זה לא ממש קשור,
אנחנו כעם צרכים לדעת מה עבר עלינו,
"זכור את אשר עשה לך עמלק"...
רוב ניצולי השואה שהכרתי - רובם בכלל לא סיפרו בפירוט את מה שהם חוו (אולי בהזדמנויות מיוחדות לאנשים ספציפיים)
הם רצו "להגן" כביכול , על ילדיהם..
שלא ידעו..
זה סוג של הדחקה - שאם קראת ספר פסיכולוגי אחד או שתיים,
זה משהו בסיסי שהמח לא רוצה לעכל שאכן קרה..
ולכן המוח מנסה להדחיק לצד - את מה שקרה - כאילו לא היה,
את יכולה לראות תמונות של ניצולי שוא השעברו את מחנות הכי הכי קשים,
4-5 שנים אחרי השואה ,
על רוב התמונות של האנשים הצערים, את יכולה לומר "וואו הם נראים ממש טוב"
אבל ממש לא היה להם טוב בתקופה הזו!
וזה חלק ממנגנון ההדחקה...

כל מי שב-א-מ-ת נתעמק במה שהיה שם,
באמת ניסה לתפוס ולהבין את גודל הטרגדיה,
יודע טוב טוב,
שסיפורי הגבוה היו כנרות באפלה,
אמנם הם נוצצים למרחוק,
אבל האפלה היתה גדולה כ"כ , והסיפורים היו קשים כ"כ.
ומציאות החיים היתה כל כך לא מציאותית,
שזה בלתי נתפס...
אני רואה אנשים דור שני ושלישי לשואה,
שיודעים שההורים/הסבים והסבתות שלהם , הם ניצולים יחידים מכל המשפחה או מכל הכפר,
ועדיין לא מבינים את הזוועות,
ומבחינתם תאי הגזים זה שואה,
ולא מודעים לדרך הארוכה שעברו עד שם,
או אלו שלא זו היתה דרכם האחרונה....
מי שלא רוצה להיות ביד ושם - מובן לחלוטין.
אבל לקרוא רק ספרים של גבורה יהודית בשואה,
זה איך לומר קצת רדוד מבחינת ההבנה של התקופה ....

ובלי קשר ואולי כתוצאה ישירה מכך, בסיפורי הילדים שרצים היום בקומיקסים על השואה...(כן גם בתוך בציבור החרדי האותנטי) - הם בעיני בין מכחישי השואה הכי גדולים שיש.... - למרות שכתוב בעמוד הראשון שזה סיפור דמיוני..

 

[פוינט]

כל מי שב-א-מ-ת נתעמק במה שהיה שם,
באמת ניסה לתפוס ולהבין את גודל הטרגדיה,
יודע טוב טוב,
שסיפורי הגבוה היו כנרות באפלה,
אמנם הם נוצצים למרחוק,
אבל האפלה היתה גדולה כ"כ , והסיפורים היו קשים כ"כ.
ומציאות החיים היתה כל כך לא מציאותית,
שזה בלתי נתפס...

הדברים כואבים ומאד
אני מרשה לעצמי לשאול - מתוך מקום של כבוד, וחלילה לא מזילזול.

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

נראה לי שמבלי משים אנחנו מנותקים רגשית ממה שעבר על העם שלנו
אולי זה חוסר יכולת להכיל קושי, לא ברור לי.

ודאי שיש מקום להרגיש ולדעת שהיו זוועות ואלו תקופות קשות של הסתר פנים.
ובכל אופן לדעת שהבורא מעביר אותנו בכור היתוך, והכל מחושב ומדוקדק, באופן כללי ופרטי,
וכל אחד צריך לקבל את החוסן של העם שלנו,
כדי לקבל כוחות לעבור בכור ההיתוך הפרטי שלו.

שנזכה לגאולה השלימה, במהרה אמן

 

[אבן קיסר]

ברבור,
מסכימה איתך לגמרי לגבי ספרי הקומיקסים, גם אותי זה מקפיץ כל פעם מחדש.
בקשר לספרי גבורה יהודית, אני לא יודעת בדיוק לאיזה ספרים את מתכוונת.
אני אישית לא מכירה ספרים שמביאים רק סיפורי גבורה.
ברוב ספרי השואה שאני קראתי בצעירותי
יש תיאור די מפורט - מתחילת המלחמה ועד סופה
זוכרת שבתור ילדה קראתי עשרות פעמים את 'אמא בקשתך התקבלה' של גיטה זילברברג
את 'עלים שעלו מן האפר' ועוד כאלה,
ובהחלט קיבלתי משם הרבה ידע על המלחמה ומוראותיה.
גם קו יזכרם נותן מענה מאוד מאוזן בנושא, לטעמי.

 

[ברבור1]

ברבור,
מסכימה איתך לגמרי לגבי ספרי הקומיקסים, גם אותי זה מקפיץ כל פעם מחדש.
בקשר לספרי גבורה יהודית, אני לא יודעת בדיוק לאיזה ספרים את מתכוונת.
אני אישית לא מכירה ספרים שמביאים רק סיפורי גבורה.
ברוב ספרי השואה שאני קראתי בצעירותי
יש תיאור די מפורט - מתחילת המלחמה ועד סופה
זוכרת שבתור ילדה קראתי עשרות פעמים את 'אמא בקשתך התקבלה' של גיטה זילברברג
את 'עלים שעלו מן האפר' ועוד כאלה,
ובהחלט קיבלתי משם הרבה ידע על המלחמה ומוראותיה.
גם קו יזכרם נותן מענה מאוד מאוזן בנושא, לטעמי.

אף ספר כמעט לא מביא רק את סיפורי הגבורה,
אבל עדיין הרקע והפירוט מסביב מתאים אולי לגיל הנעורים..
רחוק מ-א-ד מלהגיע , ולפרט את הזוועות שקרו שם...
יתכן באמת שלא צריך להסביר את כל הזוועות,
אבל אני בתור בחורה שקראה המון ,
חשבתי שאני יודעת מעט מהספרים האלו ,
את מאורעות השואה
(כמובן שהבנתי שאלו סיפורים פרטיים, אבל אני מדברת מבחינת מהלך השואה גם אם הוא מתואר על מקרה פרטי..)
לאחר שקראתי סיפורת שואה ברמה גבוה יותר,
הבנתי רק כמה אני לא יודעת,
ולאחר ש"במקרה" שמעתי מסבתא שלי , באיזה תשעה באב קודר,
סיפור אוטנטי שקרה לה, בצריף התאומות של מנגלה ימ"ש,
הבנתי כמה עוטפים אותנו כציבור , בצמר גפן..
יתכן שיותר מידי צמר גפן...
אבל לקרוא סיפורת מסוג שנכתב למעלה ולהסיק מכך, שיודעים מעט ממה שקרה שם...
זה לא נכון..
זה רחוק מכך.....

 

[החכמה צודקת]

@איש אחד הלך @ברבור1
אני חושבת שבעיקר מתוך סיפורי הגבורה היהודית אנחנו מצליחים להתחבר לסבל ולאבדן שעבר הדור הזה,
אחרת זה בשבילנו אוסף של סיפורים טראגיים אחד יותר מהשני.
אני באופן אישי בתור ילדה ובחורה היה לי ממש קשה לקרוא על השואה כי זה עשה לי רע
אחרי זה נתקלתי באיזה מאמר של בעל ה"נתיבות שלום" זצ"ל על כך שמי שלא קורא את מה שעבר עמ"י בשואה האיומה
זה נובע מאטימות ואכזריות בלב.
הדברים האלה ממש טלטלו אותי ומאז כשנתקלתי בחומר על השואה קראתי את זה עם חיבור פנימי אמיתי לנסות להבין את גדלות הרוח והנפש של האנשים שעברו על בשרם את הנורא מכל
וזה שהתעסקתי בפן האמוני והערכי זה מה שנתן לי את היכולת להתחבר באמת!
ובסופו של דבר השאלה היא תמיד מה ה' רוצה ממני?
להבין את עוצמת הטרגדיה בשביל לכאוב ולדמוע או בשביל לקחת איתי ערכים אמיתיים לחיי נצח?

 

[סטיל יאנג]

הדברים כואבים ומאד
אני מרשה לעצמי לשאול - מתוך מקום של כבוד, וחלילה לא מזילזול.

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

נראה לי שמבלי משים אנחנו מנותקים רגשית ממה שעבר על העם שלנו
אולי זה חוסר יכולת להכיל קושי, לא ברור לי.

ודאי שיש מקום להרגיש ולדעת שהיו זוועות ואלו תקופות קשות של הסתר פנים.
ובכל אופן לדעת שהבורא מעביר אותנו בכור היתוך, והכל מחושב ומדוקדק, באופן כללי ופרטי,
וכל אחד צריך לקבל את החוסן של העם שלנו,
כדי לקבל כוחות לעבור בכור ההיתוך הפרטי שלו.

שנזכה לגאולה השלימה, במהרה אמן

אבל, זה הכי קרוב אלינו בזמן!
זה קרה בעולם של "היום"
זה הסבים והסבתות שלנו, וילדיהם.
אנחנו באמצע תקומה, באמצע התאוששות.
בוודאי ובוודאי שאנחנו מתייחסים יותר לזה, מה גם,
שהשואה, הרבה רבנים אמרו שזה דבר שלא היה. מעולם.
(להוציא את מצריים)
(ואנחנו יושבים ב'ליל הסדר' וכן, מנסים לזכור.)
נכון שאנחנו רוצים שיהיו פה הערכים גדולים מהקושי.
אבל, במחילה, הקושי אז היה עצום מכל הערכים. רק בזכות אמונה הם שרדו,
אבל לא נתאר כיצד נראתה האמונה שלהם.
חייבים חייבים לזכור ולא לשכוח.
חייבים לדעת.
ולהגיד: "סבתא שלי הייתה אישה חזקה וגם בגיא צלמוות לא אבדה שמחתה ובטחונה לא נגוז"
לא אמיתי. לא משקף.
עוד הערה: לא ברור, ולא נבין לעולם גם, איך הם ניצלו ואיך הם השתקמו זה נס פלאי מעל לכל דרך טבעית
ואסור להתעלם מ'דור שני' שספג הרבה גם הוא.

 

[ברבור1]

הדברים כואבים ומאד
אני מרשה לעצמי לשאול - מתוך מקום של כבוד, וחלילה לא מזילזול.

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

נראה לי שמבלי משים אנחנו מנותקים רגשית ממה שעבר על העם שלנו
אולי זה חוסר יכולת להכיל קושי, לא ברור לי.

ודאי שיש מקום להרגיש ולדעת שהיו זוועות ואלו תקופות קשות של הסתר פנים.
ובכל אופן לדעת שהבורא מעביר אותנו בכור היתוך, והכל מחושב ומדוקדק, באופן כללי ופרטי,
וכל אחד צריך לקבל את החוסן של העם שלנו,
כדי לקבל כוחות לעבור בכור ההיתוך הפרטי שלו.

שנזכה לגאולה השלימה, במהרה אמן

אנחנו לצערינו הרב,
לא מרגישים זאת,
יש המון המון סיפורי זוועה,
על חורבן הבית,
ועל אינקוזיציה,
תכלס אם תשאל אנשים מה זה ,
הם ידעו כמה סיפורים שעברו ,
ועם השנים , היספורים יותר מתמקדם לדוגמא באור ובשטיחים של אנשי ספרד,
והרבה הרבה פחות , בזוועות,
הם יתארו בפרוטרוט, אתאיך האינקוזיצה ניסתה לעקב אחר היהודים שהמירו דתם,
ופחות בזמן המאסר של היהודים,
בצורת הוות, והועוד הרבה הרבה פרטים..
הקורא הצעיר ידע בסופו ש לדבר,
על כך שבסופו של דבר היהודים הועלו על המוקד..
אבל לא ידע אם היה עו דמיתות משונות,
ועוד כמה דברים,
הוא יותר יזכור איך היהודי המומר ,
התחבר לפתע לאלוקין , אותו מצא בין קירות הככלא האימתניים...

וזה נכון שצריך לספר כך,
אבל זה בהחלט לא נותן לנו הבנה של תקופה..

כיון שאנחנו נמצאים מרחק מ-א-ד גדול מהתקופות הנ"ל
החומר התעודי שיש לנו הוא די דל ...
(כן יש ציורים וכד, אבל לא הרבה סיפורים אוטנטיים.. ואולי גם לסיפורים האמיתיים שהיו אז עשו "פוטושופ" הורידו את מה שהיה מיותר, התמקדו בפרטים שוליים.. ורק סיפרו גבורה יהודית, ואנחנו נותרנו כמעט ללא חומר כלל....)
בניגוד לשואה שעדיין מסתובבים בינינו אודים מוצלים מאש...
יש המון המון חומר תעודי אוטנטי...
וגם אם רוב הניצולים כבר לא איתנו,
כולנו מכירים אנשים כלאו שחיו בינינו עד לפני עשור...
ולעניות דעתי, כששולחים צוות לראיין אדם חרדי,
ומוחקים ומשמיטים מהסרט,
המוון מידע (גם אם אכן הוא לא קשור באופן ישיר לגבורה היהודית..)
ומוחקים את הנפילות הדתיות שהיו שם,(ואני לא חושבת שאפשר לקרוא לכך נפילות.. זו אדמת קודש!!! אבל חוששים שמא לחלילה מישהו יקח את השורה התחתונה למקום לא נכון.. ומוחקים ועורכים ככ הרבה דברים, כדי לקבל חותמת של רבנים כדי שחלילה ילד בן 12 אם יקרא את הספר לא יהרהר בכך שוב...)
אז כן אנחנו מרויחים מכך את ההסתכלות של כמה גיבורי אמונה הם היו,
אבל אנחנו מפסידים את הגבורה האמיתית שכן היתה,
ואנחנו מפסידים ה-מ-ו-ן , ידע והבנה של מה שהיה אז..... וגם את עומק הדילמות שהיו אז......
ואז אנחנו מגדלים דור של אנשים שבגיל 40-50 , שלכל הדעות כבר יכול להבין ולהכיל מורכבות מסוימת...
אם ידע דליל עד מצחיק על מה שקרה להורים שלהם עצמם ובשרם!!

 

[החכמה צודקת]

@איש אחד הלך @ברבור1
אני חושבת שבעיקר מתוך סיפורי הגבורה היהודית אנחנו מצליחים להתחבר לסבל ולאבדן שעבר הדור הזה,
אחרת זה בשבילנו אוסף של סיפורים טראגיים אחד יותר מהשני.
אני באופן אישי בתור ילדה ובחורה היה לי ממש קשה לקרוא על השואה כי זה עשה לי רע
אחרי זה נתקלתי באיזה מאמר של בעל ה"נתיבות שלום" זצ"ל על כך שמי שלא קורא את מה שעבר עמ"י בשואה האיומה
זה נובע מאטימות ואכזריות בלב.
הדברים האלה ממש טלטלו אותי ומאז כשנתקלתי בחומר על השואה קראתי את זה עם חיבור פנימי אמיתי לנסות להבין את גדלות הרוח והנפש של האנשים שעברו על בשרם את הנורא מכל
וזה שהתעסקתי בפן האמוני והערכי זה מה שנתן לי את היכולת להתחבר באמת!
ובסופו של דבר השאלה היא תמיד מה ה' רוצה ממני?
להבין את עוצמת הטרגדיה בשביל לכאוב ולדמוע או בשביל לקחת איתי ערכים אמיתיים לחיי נצח?

ובסופו של דבר כל אחד צריך להכיר את הנפש שלו
אני בטוחה שבשבילי, סיור באושוויץ בשלב הזה של החיים, לא יגרום ליותר מדי הרבה טובים
וזה ישפיע עלי, על הילדים ועל כל הסביבה.
לכן כל אחד חשוב שיקרא ויצפה בחומר שהנפש שלו מסוגלת להכיל .
לדעתי, גם בנושא הזה אין צורך לחספס את הנפש והרגש..
כמובן שמי שנפשו מסוגלת למשל לצפות בסרטוני פיגועים, תאונות ושאר דברים קשים אולי מן הראוי שיצפה גם בחומרים קשים על השואה........אני ב"ה נמנעת.

 

[ברבור1]

ובסופו של דבר כל אחד צריך להכיר את הנפש שלו
אני בטוחה שבשבילי, סיור באושוויץ בשלב הזה של החיים, לא יגרום ליותר מדי הרבה טובים
וזה ישפיע עלי, על הילדים ועל כל הסביבה.
לכן כל אחד חשוב שיקרא ויצפה בחומר שהנפש שלו מסוגלת להכיל .
לדעתי, גם בנושא הזה אין צורך לחספס את הנפש והרגש..
כמובן שמי שנפשו מסוגלת למשל לצפות בסרטוני פיגועים, תאונות ושאר דברים קשים אולי מן הראוי שיצפה גם בחומרים קשים על השואה........אני ב"ה נמנעת.

זה לא אמור לחספס את הרגש..
וזה לא דומה לסרטון של תאונה מצמררת..
זה כן טראומה, אבל זה טראומה שאפשר לעבור. אם מישהו חווה אותה יום יום על בשרו , אנחנו אמורים לפחות לדעת מה קרה שם...
ואכן כל אחד צריך להבין את מקומו,
ואני גם לא הייתי ממליצה לכל אחד סיור באושוויץ בכל שלב בחיים,
אבל מצד שני, צריך להבין שהסיפורת המכילה שקיים לנו היום - בתוך הציבור,
היא סיפורת דלה , מבחינת ידע והבנת תקופה,
והבנת דילמות...
וגם בסיפורים שיש לנו , שנראים לנו כמצולמים ואוטנטיים,
גם הם נערכו שוב ושוב...
וצריך לדעת שאסור לנו
בשום אופן ,
לשכוח את מה שהיה שם באמת,
גם אם אנו לא מסוגלים..
לדעת שאם קראנו רק סיפורת כזו אז אנחנו לא יודעים כלום (גם מי שקרא יותר לא ממשיודע.. אבל לפחות יודע שיש עוד חוץ ממה שידע עד היוום..)
ולא לכל אחד מתאים ללכת ליד ושם,
ממש לא,
אבל כן זו קבלה של מימד אחר על מה שבאמת היה שם...
ואגב, שאלות באמונה זה דבר מדהים- כל עוד הן מגיעות ממקום שבאמת רוצה להבין ולא ממקום מתריס...
זה מראה על מחשבה עמוקה , על רצון אמיתי להתחבר לאלוקים,
ויש תשובה לכל שאלה,
אבל מי שלא שואל לא ידע!
ומי שחושב ששאלה באמונה , אחרי סיור ביד ושם מראה על בעיתיות של המקום.. זה ממש לא כך
יש לנו היום רבנים שיודעים לענות על כך,
אפשר להפנות לרב נויגרשל ולרב גולדווסר,
שהם יענו על הכל בפרוטרוט..
לכבות בן אדם בגלל שהוא ראה טראומה והתעוררה לו שאלה מהותית - זה לא דרך...

 

[החכמה צודקת]

זה לא אמור לחספס את הרגש..
וזה לא דומה לסרטון של תאונה מצמררת..
זה כן טראומה, אבל זה טראומה שאפשר לעבור. אם מישהו חווה אותה יום יום על בשרו , אנחנו אמורים לפחות לדעת מה קרה שם...
ואכן כל אחד צריך להבין את מקומו,
ואני גם לא הייתי ממליצה לכל אחד סיור באושוויץ בכל שלב בחיים,
אבל מצד שני, צריך להבין שהסיפורת המכילה שקיים לנו היום - בתוך הציבור,
היא סיפורת דלה , מבחינת ידע והבנת תקופה,
והבנת דילמות...
וגם בסיפורים שיש לנו , שנראים לנו כמצולמים ואוטנטיים,
גם הם נערכו שוב ושוב...
וצריך לדעת שאסור לנו
בשום אופן ,
לשכוח את מה שהיה שם באמת,
גם אם אנו לא מסוגלים..
לדעת שאם קראנו רק סיפורת כזו אז אנחנו לא יודעים כלום (גם מי שקרא יותר לא ממשיודע.. אבל לפחות יודע שיש עוד חוץ ממה שידע עד היוום..)
ולא לכל אחד מתאים ללכת ליד ושם,
ממש לא,
אבל כן זו קבלה של מימד אחר על מה שבאמת היה שם...
ואגב, שאלות באמונה זה דבר מדהים- כל עוד הן מגיעות ממקום שבאמת רוצה להבין ולא ממקום מתריס...
זה מראה על מחשבה עמוקה , על רצון אמיתי להתחבר לאלוקים,
ויש תשובה לכל שאלה,
אבל מי שלא שואל לא ידע!
ומי שחושב ששאלה באמונה , אחרי סיור ביד ושם מראה על בעיתיות של המקום.. זה ממש לא כך
יש לנו היום רבנים שיודעים לענות על כך,
אפשר להפנות לרב נויגרשל ולרב גולדווסר,
שהם יענו על הכל בפרוטרוט..
לכבות בן אדם בגלל שהוא ראה טראומה והתעוררה לו שאלה מהותית - זה לא דרך...

לא יודעת על מה את מדברת
לי הספיקו כתבות איכותיות ב"מרווה לצמא"
בשביל לא להפסיק לדמוע.

 

[ברבור1]

לא יודעת על מה את מדברת
לי הספיקו כתבות איכותיות ב"מרווה לצמא"
בשביל לא להפסיק לדמוע.

אני אומרת שזה לא סותר את הכתבות במרווה לצמא,
שאכן מרגשות וסוחטות דמעות,
אבל עדיין לא מסבירות לנו את גודל הטרגדיה שהיתה בשואה,
מסבירות שהה טרגדיה,
אבל לא מסבירות לעומק...

 

[לא חשוב לא ידועעע]

רק שואלת את עצמי,
כשאני חושבת על הסבים והסבתות שלי (מכל הצדדים) שעברו את הזוועות על בשרם
האם היה חשוב להם דווקא שנתוודע לזוועות בשיא חדותם ועוצמתם, במיוחד כילדים צעירים?
לא בטוחה...
כשהם סיפרו לנו את הסיפורים שלהם (חלק הוסרט באופן מקצועי),
הם בעצמם העדיפו להתמקד דווקא בפן הערכי והאמוני,
ופחות בשחזור פרטי הזוועות
אולי כי זה מה שהיה חשוב להם שניקח משם...
כך בכל אופן במשפחה שלי, אבל בטוחה שאני לא היחידה.

כל אחד וסבותיו...

מה שידוע לי הוא שסבתא שלי תמיד הייתה אומרת שמנסים לצייר את השואה במין סיפור אמונה אחד גדול
ובפועל לא היה אפילו מחשבה על מה אני יעשה עכשיו או מה יותר נכון פשוט עשו מה שיכלו כדי לחיות!

כל הסיפורים על ויתור על הלחם או על למצוא משהו כשר לאכול, נרות חנוכה וכו... פתאום נראה כאילו הייתה להם בחירה חופשית כמו איזה התמודדות פשוטה בת ימינו

מהצד השיני אני כן שמעתי סיפורים על הקלויזנבורגער רבה בשואה, כנראה שעדיין כן היו סיפורים אבל הם היו כל כך מעטים וזה לא מה שהאיר את החושך בשואה צריך שאנשים יבינו שפשוט כל הזמן היה חושך!

 

[ברבור1]

כל אחד וסבותיו...

מה שידוע לי הוא שסבתא שלי תמיד הייתה אומרת שמנסים לצייר את השואה במין סיפור אמונה אחד גדול
ובפועל לא היה אפילו מחשבה על מה אני יעשה עכשיו או מה יותר נכון פשוט עשו מה שיכלו כדי לחיות!

כל הסיפורים על ויתור על הלחם או על למצוא משהו כשר לאכול, נרות חנוכה וכו... פתאום נראה כאילו הייתה להם בחירה חופשית כמו איזה התמודדות פשוטה בת ימינו

מהצד השיני אני כן שמעתי סיפורים על הקלויזנבורגער רבה בשואה, כנראה שעדיין כן היו סיפורים אבל הם היו כל כך מעטים וזה לא מה שהאיר את החושך בשואה צריך שאנשים יבינו שפשוט כל הזמן היה חושך!

בולללל!
ומי שמבין מה היה שם מבין שרוב הסיפורים הם בין רצון לשדר לנו - הדור שאחכ על נורמליות..
לבין משהו אולי קליל שעבר במחשבה...

חשוב לציין שכן היו הרבה סיפורי גבורה,
אבל רוב רובם של הסיפורים,
לא קרו במחנות הזוועה ,
חלקם אכן קרו בתוככי הגטו,
חלקם קרו במחנות היותר עדינים..

אם אנשים שרדו את המחנות זוועה ונשארו איכשהוא שפויים
זה בגלל שהן פעלו כמו רובוטים,
מכח האנרציה ופתיל החיים שיש לכל אחד ..
הסיפורים עם השנים עברו המון עריכה,
גם אצל הניצולים עצמם..
הטשטשו המון המון דברים...

 

[איש אחד הלך]

אני שמה לב שלאורך כל האשכול אתה מדגיש את זה בהודעותיך
ודאי שצריכה להיות הבנה והרגשה בגודל החורבן והאסון,
אבל האם זו המטרה העיקרית של לימוד וזכירת השואה?
מה מפריע לך שלוקחים את זה למקום ערכי ואמוני?

כן, זאת המטרה העיקרית.
זאת דרך מאוד חשובה להבין ולהתחבר-לפחות קצת-לאבלות על החורבן ועל בית המקדש שזה דבר שחסר בדורנו
מה זה "למקום ערכי אמוני"? למה דווקא צריך להדגיש את ההתמודדות האמונית המדויקת של מי שהיה שם מנקודת המבט של האנשים שהכי יכלו להבין ולהחזיק מעמד?

וואוו ודאי שהכאב והמוות,
החורבן האישי, המשפחתי והקהילתי היה עמוק לאין ערוך.
לא נוכל לתאר את גודל הקושי, גם לא בתיאורים הכי מסעירים,
ואם לא שנפגשנו עם אנשים מ'שם', זה גם היה עבורנו מנותק מהמציאות.

וכאן לעניות דעתי מגיע ההבדל
אחרי שעברו 80 שנה, וכמעט אין ניצולים סביבנו,
הנוער של היום לא יכול להיחשף לגודל הזוועה
מבלי שילווה אותו מסר אמוני,
עובדה שבנות סמינר שביקרו במקום שאלו שאלות אמוניות שהמקום לא מספק אותם,
וגם אלו שלא עלתה על דעתם לשאול, חזרו עם תחושה לא ברורה - מה רצו מאיתנו.
הם לא פוגשים את הניצולים בפועל,
לא מבינים באמת מה היה שם,
ומבלי מבט אמוני - זה הופך להיות קושי רגשי.

ודווקא בגלל שזה כה רחוק מאיתנו, לצערנו
לנו כמאמינים, יש צורך לספר דווקא את הסיפורים המפעימים של אלו שחוו את גילוי הפנים האישי
אלו שמסרו נפשם על קיום מצוות
אלו שהלכו בהכנעה לפני בורא עולם להכנס למקום ממנו לא יוצאים בחיים.
כדי להראות את גודל עוז רוחו של העם היהודי
לא כפי אלו שרצו להציג את היהודים שכביכול הלכו כצאן לטבח, והגבורה מבחינתם היתה המרד בגטו ורשא.

דווקא זה מה שחסר
ההבנה של חוסר האונים, הכאב והשבר
לא עוז הרוח!

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

דווקא מתוך זה
מתוך ההבנה וההרגשה של השואה אפשר לנסות להבין עוד
להבין גם את הצרות הקודמות