דרוש מידע סיור ב"יד ושם"

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #82
מה שצריך לעבור זה ההבנה וההרגשה של גודל החורבן והאסון.
והכאב והמוות.
אני שמה לב שלאורך כל האשכול אתה מדגיש את זה בהודעותיך
ודאי שצריכה להיות הבנה והרגשה בגודל החורבן והאסון,
אבל האם זו המטרה העיקרית של לימוד וזכירת השואה?
מה מפריע לך שלוקחים את זה למקום ערכי ואמוני?
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
אני שמה לב שלאורך כל האשכול אתה מדגיש את זה בהודעותיך
ודאי שצריכה להיות הבנה והרגשה בגודל החורבן והאסון,
אבל האם זו המטרה העיקרית של לימוד וזכירת השואה?
מה מפריע לך שלוקחים את זה למקום ערכי ואמוני?
הרבה פעמים,
כשלוקחים למקום אמוני,
הרצון הטבעי של הסופר שיהיה הפי אנד,
או לפחות שחלק מהסיפור לא יהיה כ"כ טראומתי (זה מה שנאי רואה אחרי שקראתי המוני ספרים על השואה, שנכתבו עבור הציבור החרדי..)
ברוב הפעמים (לא בכולם!), מטשטשת מעט התמונה הנוראה שהיתה...
(שלא לדבר שהרבה תאורים נשמטים , כיון שהם לא ראויים שיהיו בספר חרדי...(קרה כך כשראינו את סבא שלי ז"ל, השמיטו כמה קטעים מאד קשים .. שלא המעיטו לדעתי מהגבורה היהודית שהיתה שם... שלא לדבר שמאד הדגישו את הגבורה היהודית וקצת טישטשו את הדילמות .....)

למרות הכל , לא הייתי לוקחת לשם ילדים - זה לא נראה לי משהו שנפש רכה יכולה להכיל ..
בגיל מבוגר יש לשקול את הענין,
כמובן אחרי הבנה וידע שיש,
ובצורה מושכלת , ועדיף דרך המחלקה החרדית שם...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #85
או לפחות שחלק מהסיפור לא יהיה כ"כ טראומתי (זה מה שנאי רואה אחרי שקראתי המוני ספרים על השואה, שנכתבו עבור הציבור החרדי..)
ברוב הפעמים (לא בכולם!), מטשטשת מעט התמונה הנוראה שהיתה...
(שלא לדבר שהרבה תאורים נשמטים , כיון שהם לא ראויים שיהיו בספר חרדי...(קרה כך כשראינו את סבא שלי ז"ל, השמיטו כמה קטעים מאד קשים .. שלא המעיטו לדעתי מהגבורה היהודית שהיתה שם... שלא לדבר שמאד הדגישו את הגבורה היהודית וקצת טישטשו את הדילמות .....)
רק שואלת את עצמי,
כשאני חושבת על הסבים והסבתות שלי (מכל הצדדים) שעברו את הזוועות על בשרם
האם היה חשוב להם דווקא שנתוודע לזוועות בשיא חדותם ועוצמתם, במיוחד כילדים צעירים?
לא בטוחה...
כשהם סיפרו לנו את הסיפורים שלהם (חלק הוסרט באופן מקצועי),
הם בעצמם העדיפו להתמקד דווקא בפן הערכי והאמוני,
ופחות בשחזור פרטי הזוועות
אולי כי זה מה שהיה חשוב להם שניקח משם...
כך בכל אופן במשפחה שלי, אבל בטוחה שאני לא היחידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
מה שצריך לעבור זה ההבנה וההרגשה של גודל החורבן והאסון.
והכאב והמוות.
וואוו ודאי שהכאב והמוות,
החורבן האישי, המשפחתי והקהילתי היה עמוק לאין ערוך.
לא נוכל לתאר את גודל הקושי, גם לא בתיאורים הכי מסעירים,
ואם לא שנפגשנו עם אנשים מ'שם', זה גם היה עבורנו מנותק מהמציאות.

וכאן לעניות דעתי מגיע ההבדל
אחרי שעברו 80 שנה, וכמעט אין ניצולים סביבנו,
הנוער של היום לא יכול להיחשף לגודל הזוועה
מבלי שילווה אותו מסר אמוני,
עובדה שבנות סמינר שביקרו במקום שאלו שאלות אמוניות שהמקום לא מספק אותם,
וגם אלו שלא עלתה על דעתם לשאול, חזרו עם תחושה לא ברורה - מה רצו מאיתנו.
הם לא פוגשים את הניצולים בפועל,
לא מבינים באמת מה היה שם,
ומבלי מבט אמוני - זה הופך להיות קושי רגשי.

ודווקא בגלל שזה כה רחוק מאיתנו, לצערנו
לנו כמאמינים, יש צורך לספר דווקא את הסיפורים המפעימים של אלו שחוו את גילוי הפנים האישי
אלו שמסרו נפשם על קיום מצוות
אלו שהלכו בהכנעה לפני בורא עולם להכנס למקום ממנו לא יוצאים בחיים.
כדי להראות את גודל עוז רוחו של העם היהודי
לא כפי אלו שרצו להציג את היהודים שכביכול הלכו כצאן לטבח, והגבורה מבחינתם היתה המרד בגטו ורשא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
רק שואלת את עצמי,
כשאני חושבת על הסבים והסבתות שלי (מכל הצדדים) שעברו את הזוועות על בשרם
האם היה חשוב להם דווקא שנתוודע לזוועות בשיא חדותם ועוצמתם, במיוחד כילדים צעירים?
לא בטוחה...
כשהם סיפרו לנו את הסיפורים שלהם (חלק הוסרט באופן מקצועי),
הם בעצמם העדיפו להתמקד דווקא בפן הערכי והאמוני,
ופחות בשחזור פרטי הזוועות
אולי כי זה מה שהיה חשוב להם שניקח משם...
כך בכל אופן במשפחה שלי, אבל בטוחה שאני לא היחידה.
זה לא ממש קשור,
אנחנו כעם צרכים לדעת מה עבר עלינו,
"זכור את אשר עשה לך עמלק"...
רוב ניצולי השואה שהכרתי - רובם בכלל לא סיפרו בפירוט את מה שהם חוו (אולי בהזדמנויות מיוחדות לאנשים ספציפיים)
הם רצו "להגן" כביכול , על ילדיהם..
שלא ידעו..
זה סוג של הדחקה - שאם קראת ספר פסיכולוגי אחד או שתיים,
זה משהו בסיסי שהמח לא רוצה לעכל שאכן קרה..
ולכן המוח מנסה להדחיק לצד - את מה שקרה - כאילו לא היה,
את יכולה לראות תמונות של ניצולי שוא השעברו את מחנות הכי הכי קשים,
4-5 שנים אחרי השואה ,
על רוב התמונות של האנשים הצערים, את יכולה לומר "וואו הם נראים ממש טוב"
אבל ממש לא היה להם טוב בתקופה הזו!
וזה חלק ממנגנון ההדחקה...

כל מי שב-א-מ-ת נתעמק במה שהיה שם,
באמת ניסה לתפוס ולהבין את גודל הטרגדיה,
יודע טוב טוב,
שסיפורי הגבוה היו כנרות באפלה,
אמנם הם נוצצים למרחוק,
אבל האפלה היתה גדולה כ"כ , והסיפורים היו קשים כ"כ.
ומציאות החיים היתה כל כך לא מציאותית,
שזה בלתי נתפס...
אני רואה אנשים דור שני ושלישי לשואה,
שיודעים שההורים/הסבים והסבתות שלהם , הם ניצולים יחידים מכל המשפחה או מכל הכפר,
ועדיין לא מבינים את הזוועות,
ומבחינתם תאי הגזים זה שואה,
ולא מודעים לדרך הארוכה שעברו עד שם,
או אלו שלא זו היתה דרכם האחרונה....
מי שלא רוצה להיות ביד ושם - מובן לחלוטין.
אבל לקרוא רק ספרים של גבורה יהודית בשואה,
זה איך לומר קצת רדוד מבחינת ההבנה של התקופה ....

ובלי קשר ואולי כתוצאה ישירה מכך, בסיפורי הילדים שרצים היום בקומיקסים על השואה...(כן גם בתוך בציבור החרדי האותנטי) - הם בעיני בין מכחישי השואה הכי גדולים שיש.... - למרות שכתוב בעמוד הראשון שזה סיפור דמיוני..
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
כל מי שב-א-מ-ת נתעמק במה שהיה שם,
באמת ניסה לתפוס ולהבין את גודל הטרגדיה,
יודע טוב טוב,
שסיפורי הגבוה היו כנרות באפלה,
אמנם הם נוצצים למרחוק,
אבל האפלה היתה גדולה כ"כ , והסיפורים היו קשים כ"כ.
ומציאות החיים היתה כל כך לא מציאותית,
שזה בלתי נתפס...

הדברים כואבים ומאד
אני מרשה לעצמי לשאול - מתוך מקום של כבוד, וחלילה לא מזילזול.

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

נראה לי שמבלי משים אנחנו מנותקים רגשית ממה שעבר על העם שלנו
אולי זה חוסר יכולת להכיל קושי, לא ברור לי.

ודאי שיש מקום להרגיש ולדעת שהיו זוועות ואלו תקופות קשות של הסתר פנים.
ובכל אופן לדעת שהבורא מעביר אותנו בכור היתוך, והכל מחושב ומדוקדק, באופן כללי ופרטי,
וכל אחד צריך לקבל את החוסן של העם שלנו,
כדי לקבל כוחות לעבור בכור ההיתוך הפרטי שלו.

שנזכה לגאולה השלימה, במהרה אמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
ברבור,
מסכימה איתך לגמרי לגבי ספרי הקומיקסים, גם אותי זה מקפיץ כל פעם מחדש.
בקשר לספרי גבורה יהודית, אני לא יודעת בדיוק לאיזה ספרים את מתכוונת.
אני אישית לא מכירה ספרים שמביאים רק סיפורי גבורה.
ברוב ספרי השואה שאני קראתי בצעירותי
יש תיאור די מפורט - מתחילת המלחמה ועד סופה
זוכרת שבתור ילדה קראתי עשרות פעמים את 'אמא בקשתך התקבלה' של גיטה זילברברג
את 'עלים שעלו מן האפר' ועוד כאלה,
ובהחלט קיבלתי משם הרבה ידע על המלחמה ומוראותיה.
גם קו יזכרם נותן מענה מאוד מאוזן בנושא, לטעמי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
ברבור,
מסכימה איתך לגמרי לגבי ספרי הקומיקסים, גם אותי זה מקפיץ כל פעם מחדש.
בקשר לספרי גבורה יהודית, אני לא יודעת בדיוק לאיזה ספרים את מתכוונת.
אני אישית לא מכירה ספרים שמביאים רק סיפורי גבורה.
ברוב ספרי השואה שאני קראתי בצעירותי
יש תיאור די מפורט - מתחילת המלחמה ועד סופה
זוכרת שבתור ילדה קראתי עשרות פעמים את 'אמא בקשתך התקבלה' של גיטה זילברברג
את 'עלים שעלו מן האפר' ועוד כאלה,
ובהחלט קיבלתי משם הרבה ידע על המלחמה ומוראותיה.
גם קו יזכרם נותן מענה מאוד מאוזן בנושא, לטעמי.
אף ספר כמעט לא מביא רק את סיפורי הגבורה,
אבל עדיין הרקע והפירוט מסביב מתאים אולי לגיל הנעורים..
רחוק מ-א-ד מלהגיע , ולפרט את הזוועות שקרו שם...
יתכן באמת שלא צריך להסביר את כל הזוועות,
אבל אני בתור בחורה שקראה המון ,
חשבתי שאני יודעת מעט מהספרים האלו ,
את מאורעות השואה
(כמובן שהבנתי שאלו סיפורים פרטיים, אבל אני מדברת מבחינת מהלך השואה גם אם הוא מתואר על מקרה פרטי..)
לאחר שקראתי סיפורת שואה ברמה גבוה יותר,
הבנתי רק כמה אני לא יודעת,
ולאחר ש"במקרה" שמעתי מסבתא שלי , באיזה תשעה באב קודר,
סיפור אוטנטי שקרה לה, בצריף התאומות של מנגלה ימ"ש,
הבנתי כמה עוטפים אותנו כציבור , בצמר גפן..
יתכן שיותר מידי צמר גפן...
אבל לקרוא סיפורת מסוג שנכתב למעלה ולהסיק מכך, שיודעים מעט ממה שקרה שם...
זה לא נכון..
זה רחוק מכך.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
@איש אחד הלך @ברבור1
אני חושבת שבעיקר מתוך סיפורי הגבורה היהודית אנחנו מצליחים להתחבר לסבל ולאבדן שעבר הדור הזה,
אחרת זה בשבילנו אוסף של סיפורים טראגיים אחד יותר מהשני.
אני באופן אישי בתור ילדה ובחורה היה לי ממש קשה לקרוא על השואה כי זה עשה לי רע
אחרי זה נתקלתי באיזה מאמר של בעל ה"נתיבות שלום" זצ"ל על כך שמי שלא קורא את מה שעבר עמ"י בשואה האיומה
זה נובע מאטימות ואכזריות בלב.
הדברים האלה ממש טלטלו אותי ומאז כשנתקלתי בחומר על השואה קראתי את זה עם חיבור פנימי אמיתי לנסות להבין את גדלות הרוח והנפש של האנשים שעברו על בשרם את הנורא מכל
וזה שהתעסקתי בפן האמוני והערכי זה מה שנתן לי את היכולת להתחבר באמת!
ובסופו של דבר השאלה היא תמיד מה ה' רוצה ממני?
להבין את עוצמת הטרגדיה בשביל לכאוב ולדמוע או בשביל לקחת איתי ערכים אמיתיים לחיי נצח?
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
הדברים כואבים ומאד
אני מרשה לעצמי לשאול - מתוך מקום של כבוד, וחלילה לא מזילזול.

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

נראה לי שמבלי משים אנחנו מנותקים רגשית ממה שעבר על העם שלנו
אולי זה חוסר יכולת להכיל קושי, לא ברור לי.

ודאי שיש מקום להרגיש ולדעת שהיו זוועות ואלו תקופות קשות של הסתר פנים.
ובכל אופן לדעת שהבורא מעביר אותנו בכור היתוך, והכל מחושב ומדוקדק, באופן כללי ופרטי,
וכל אחד צריך לקבל את החוסן של העם שלנו,
כדי לקבל כוחות לעבור בכור ההיתוך הפרטי שלו.

שנזכה לגאולה השלימה, במהרה אמן
אבל, זה הכי קרוב אלינו בזמן!
זה קרה בעולם של "היום"
זה הסבים והסבתות שלנו, וילדיהם.
אנחנו באמצע תקומה, באמצע התאוששות.
בוודאי ובוודאי שאנחנו מתייחסים יותר לזה, מה גם,
שהשואה, הרבה רבנים אמרו שזה דבר שלא היה. מעולם.
(להוציא את מצריים)
(ואנחנו יושבים ב'ליל הסדר' וכן, מנסים לזכור.)
נכון שאנחנו רוצים שיהיו פה הערכים גדולים מהקושי.
אבל, במחילה, הקושי אז היה עצום מכל הערכים. רק בזכות אמונה הם שרדו,
אבל לא נתאר כיצד נראתה האמונה שלהם.
חייבים חייבים לזכור ולא לשכוח.
חייבים לדעת.
ולהגיד: "סבתא שלי הייתה אישה חזקה וגם בגיא צלמוות לא אבדה שמחתה ובטחונה לא נגוז"
לא אמיתי. לא משקף.
עוד הערה: לא ברור, ולא נבין לעולם גם, איך הם ניצלו ואיך הם השתקמו זה נס פלאי מעל לכל דרך טבעית
ואסור להתעלם מ'דור שני' שספג הרבה גם הוא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
הדברים כואבים ומאד
אני מרשה לעצמי לשאול - מתוך מקום של כבוד, וחלילה לא מזילזול.

האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?

נראה לי שמבלי משים אנחנו מנותקים רגשית ממה שעבר על העם שלנו
אולי זה חוסר יכולת להכיל קושי, לא ברור לי.

ודאי שיש מקום להרגיש ולדעת שהיו זוועות ואלו תקופות קשות של הסתר פנים.
ובכל אופן לדעת שהבורא מעביר אותנו בכור היתוך, והכל מחושב ומדוקדק, באופן כללי ופרטי,
וכל אחד צריך לקבל את החוסן של העם שלנו,
כדי לקבל כוחות לעבור בכור ההיתוך הפרטי שלו.

שנזכה לגאולה השלימה, במהרה אמן
אנחנו לצערינו הרב,
לא מרגישים זאת,
יש המון המון סיפורי זוועה,
על חורבן הבית,
ועל אינקוזיציה,
תכלס אם תשאל אנשים מה זה ,
הם ידעו כמה סיפורים שעברו ,
ועם השנים , היספורים יותר מתמקדם לדוגמא באור ובשטיחים של אנשי ספרד,
והרבה הרבה פחות , בזוועות,
הם יתארו בפרוטרוט, אתאיך האינקוזיצה ניסתה לעקב אחר היהודים שהמירו דתם,
ופחות בזמן המאסר של היהודים,
בצורת הוות, והועוד הרבה הרבה פרטים..
הקורא הצעיר ידע בסופו ש לדבר,
על כך שבסופו של דבר היהודים הועלו על המוקד..
אבל לא ידע אם היה עו דמיתות משונות,
ועוד כמה דברים,
הוא יותר יזכור איך היהודי המומר ,
התחבר לפתע לאלוקין , אותו מצא בין קירות הככלא האימתניים...

וזה נכון שצריך לספר כך,
אבל זה בהחלט לא נותן לנו הבנה של תקופה..

כיון שאנחנו נמצאים מרחק מ-א-ד גדול מהתקופות הנ"ל
החומר התעודי שיש לנו הוא די דל ...
(כן יש ציורים וכד, אבל לא הרבה סיפורים אוטנטיים.. ואולי גם לסיפורים האמיתיים שהיו אז עשו "פוטושופ" הורידו את מה שהיה מיותר, התמקדו בפרטים שוליים.. ורק סיפרו גבורה יהודית, ואנחנו נותרנו כמעט ללא חומר כלל....)
בניגוד לשואה שעדיין מסתובבים בינינו אודים מוצלים מאש...
יש המון המון חומר תעודי אוטנטי...
וגם אם רוב הניצולים כבר לא איתנו,
כולנו מכירים אנשים כלאו שחיו בינינו עד לפני עשור...
ולעניות דעתי, כששולחים צוות לראיין אדם חרדי,
ומוחקים ומשמיטים מהסרט,
המוון מידע (גם אם אכן הוא לא קשור באופן ישיר לגבורה היהודית..)
ומוחקים את הנפילות הדתיות שהיו שם,(ואני לא חושבת שאפשר לקרוא לכך נפילות.. זו אדמת קודש!!! אבל חוששים שמא לחלילה מישהו יקח את השורה התחתונה למקום לא נכון.. ומוחקים ועורכים ככ הרבה דברים, כדי לקבל חותמת של רבנים כדי שחלילה ילד בן 12 אם יקרא את הספר לא יהרהר בכך שוב...)
אז כן אנחנו מרויחים מכך את ההסתכלות של כמה גיבורי אמונה הם היו,
אבל אנחנו מפסידים את הגבורה האמיתית שכן היתה,
ואנחנו מפסידים ה-מ-ו-ן , ידע והבנה של מה שהיה אז..... וגם את עומק הדילמות שהיו אז......
ואז אנחנו מגדלים דור של אנשים שבגיל 40-50 , שלכל הדעות כבר יכול להבין ולהכיל מורכבות מסוימת...
אם ידע דליל עד מצחיק על מה שקרה להורים שלהם עצמם ובשרם!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
@איש אחד הלך @ברבור1
אני חושבת שבעיקר מתוך סיפורי הגבורה היהודית אנחנו מצליחים להתחבר לסבל ולאבדן שעבר הדור הזה,
אחרת זה בשבילנו אוסף של סיפורים טראגיים אחד יותר מהשני.
אני באופן אישי בתור ילדה ובחורה היה לי ממש קשה לקרוא על השואה כי זה עשה לי רע
אחרי זה נתקלתי באיזה מאמר של בעל ה"נתיבות שלום" זצ"ל על כך שמי שלא קורא את מה שעבר עמ"י בשואה האיומה
זה נובע מאטימות ואכזריות בלב.
הדברים האלה ממש טלטלו אותי ומאז כשנתקלתי בחומר על השואה קראתי את זה עם חיבור פנימי אמיתי לנסות להבין את גדלות הרוח והנפש של האנשים שעברו על בשרם את הנורא מכל
וזה שהתעסקתי בפן האמוני והערכי זה מה שנתן לי את היכולת להתחבר באמת!
ובסופו של דבר השאלה היא תמיד מה ה' רוצה ממני?
להבין את עוצמת הטרגדיה בשביל לכאוב ולדמוע או בשביל לקחת איתי ערכים אמיתיים לחיי נצח?
ובסופו של דבר כל אחד צריך להכיר את הנפש שלו
אני בטוחה שבשבילי, סיור באושוויץ בשלב הזה של החיים, לא יגרום ליותר מדי הרבה טובים
וזה ישפיע עלי, על הילדים ועל כל הסביבה.
לכן כל אחד חשוב שיקרא ויצפה בחומר שהנפש שלו מסוגלת להכיל .
לדעתי, גם בנושא הזה אין צורך לחספס את הנפש והרגש..
כמובן שמי שנפשו מסוגלת למשל לצפות בסרטוני פיגועים, תאונות ושאר דברים קשים אולי מן הראוי שיצפה גם בחומרים קשים על השואה.......;).אני ב"ה נמנעת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
ובסופו של דבר כל אחד צריך להכיר את הנפש שלו
אני בטוחה שבשבילי, סיור באושוויץ בשלב הזה של החיים, לא יגרום ליותר מדי הרבה טובים
וזה ישפיע עלי, על הילדים ועל כל הסביבה.
לכן כל אחד חשוב שיקרא ויצפה בחומר שהנפש שלו מסוגלת להכיל .
לדעתי, גם בנושא הזה אין צורך לחספס את הנפש והרגש..
כמובן שמי שנפשו מסוגלת למשל לצפות בסרטוני פיגועים, תאונות ושאר דברים קשים אולי מן הראוי שיצפה גם בחומרים קשים על השואה.......;).אני ב"ה נמנעת.
זה לא אמור לחספס את הרגש..
וזה לא דומה לסרטון של תאונה מצמררת..
זה כן טראומה, אבל זה טראומה שאפשר לעבור. אם מישהו חווה אותה יום יום על בשרו , אנחנו אמורים לפחות לדעת מה קרה שם...
ואכן כל אחד צריך להבין את מקומו,
ואני גם לא הייתי ממליצה לכל אחד סיור באושוויץ בכל שלב בחיים,
אבל מצד שני, צריך להבין שהסיפורת המכילה שקיים לנו היום - בתוך הציבור,
היא סיפורת דלה , מבחינת ידע והבנת תקופה,
והבנת דילמות...
וגם בסיפורים שיש לנו , שנראים לנו כמצולמים ואוטנטיים,
גם הם נערכו שוב ושוב...
וצריך לדעת שאסור לנו
בשום אופן ,
לשכוח את מה שהיה שם באמת,
גם אם אנו לא מסוגלים..
לדעת שאם קראנו רק סיפורת כזו אז אנחנו לא יודעים כלום (גם מי שקרא יותר לא ממשיודע.. אבל לפחות יודע שיש עוד חוץ ממה שידע עד היוום..)
ולא לכל אחד מתאים ללכת ליד ושם,
ממש לא,
אבל כן זו קבלה של מימד אחר על מה שבאמת היה שם...
ואגב, שאלות באמונה זה דבר מדהים- כל עוד הן מגיעות ממקום שבאמת רוצה להבין ולא ממקום מתריס...
זה מראה על מחשבה עמוקה , על רצון אמיתי להתחבר לאלוקים,
ויש תשובה לכל שאלה,
אבל מי שלא שואל לא ידע!
ומי שחושב ששאלה באמונה , אחרי סיור ביד ושם מראה על בעיתיות של המקום.. זה ממש לא כך
יש לנו היום רבנים שיודעים לענות על כך,
אפשר להפנות לרב נויגרשל ולרב גולדווסר,
שהם יענו על הכל בפרוטרוט..
לכבות בן אדם בגלל שהוא ראה טראומה והתעוררה לו שאלה מהותית - זה לא דרך...
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
זה לא אמור לחספס את הרגש..
וזה לא דומה לסרטון של תאונה מצמררת..
זה כן טראומה, אבל זה טראומה שאפשר לעבור. אם מישהו חווה אותה יום יום על בשרו , אנחנו אמורים לפחות לדעת מה קרה שם...
ואכן כל אחד צריך להבין את מקומו,
ואני גם לא הייתי ממליצה לכל אחד סיור באושוויץ בכל שלב בחיים,
אבל מצד שני, צריך להבין שהסיפורת המכילה שקיים לנו היום - בתוך הציבור,
היא סיפורת דלה , מבחינת ידע והבנת תקופה,
והבנת דילמות...
וגם בסיפורים שיש לנו , שנראים לנו כמצולמים ואוטנטיים,
גם הם נערכו שוב ושוב...
וצריך לדעת שאסור לנו
בשום אופן ,
לשכוח את מה שהיה שם באמת,
גם אם אנו לא מסוגלים..
לדעת שאם קראנו רק סיפורת כזו אז אנחנו לא יודעים כלום (גם מי שקרא יותר לא ממשיודע.. אבל לפחות יודע שיש עוד חוץ ממה שידע עד היוום..)
ולא לכל אחד מתאים ללכת ליד ושם,
ממש לא,
אבל כן זו קבלה של מימד אחר על מה שבאמת היה שם...
ואגב, שאלות באמונה זה דבר מדהים- כל עוד הן מגיעות ממקום שבאמת רוצה להבין ולא ממקום מתריס...
זה מראה על מחשבה עמוקה , על רצון אמיתי להתחבר לאלוקים,
ויש תשובה לכל שאלה,
אבל מי שלא שואל לא ידע!
ומי שחושב ששאלה באמונה , אחרי סיור ביד ושם מראה על בעיתיות של המקום.. זה ממש לא כך
יש לנו היום רבנים שיודעים לענות על כך,
אפשר להפנות לרב נויגרשל ולרב גולדווסר,
שהם יענו על הכל בפרוטרוט..
לכבות בן אדם בגלל שהוא ראה טראומה והתעוררה לו שאלה מהותית - זה לא דרך...
לא יודעת על מה את מדברת
לי הספיקו כתבות איכותיות ב"מרווה לצמא"
בשביל לא להפסיק לדמוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
לא יודעת על מה את מדברת
לי הספיקו כתבות איכותיות ב"מרווה לצמא"
בשביל לא להפסיק לדמוע.
אני אומרת שזה לא סותר את הכתבות במרווה לצמא,
שאכן מרגשות וסוחטות דמעות,
אבל עדיין לא מסבירות לנו את גודל הטרגדיה שהיתה בשואה,
מסבירות שהה טרגדיה,
אבל לא מסבירות לעומק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
רק שואלת את עצמי,
כשאני חושבת על הסבים והסבתות שלי (מכל הצדדים) שעברו את הזוועות על בשרם
האם היה חשוב להם דווקא שנתוודע לזוועות בשיא חדותם ועוצמתם, במיוחד כילדים צעירים?
לא בטוחה...
כשהם סיפרו לנו את הסיפורים שלהם (חלק הוסרט באופן מקצועי),
הם בעצמם העדיפו להתמקד דווקא בפן הערכי והאמוני,
ופחות בשחזור פרטי הזוועות
אולי כי זה מה שהיה חשוב להם שניקח משם...
כך בכל אופן במשפחה שלי, אבל בטוחה שאני לא היחידה.
כל אחד וסבותיו...

מה שידוע לי הוא שסבתא שלי תמיד הייתה אומרת שמנסים לצייר את השואה במין סיפור אמונה אחד גדול
ובפועל לא היה אפילו מחשבה על מה אני יעשה עכשיו או מה יותר נכון פשוט עשו מה שיכלו כדי לחיות!

כל הסיפורים על ויתור על הלחם או על למצוא משהו כשר לאכול, נרות חנוכה וכו... פתאום נראה כאילו הייתה להם בחירה חופשית כמו איזה התמודדות פשוטה בת ימינו

מהצד השיני אני כן שמעתי סיפורים על הקלויזנבורגער רבה בשואה, כנראה שעדיין כן היו סיפורים אבל הם היו כל כך מעטים וזה לא מה שהאיר את החושך בשואה צריך שאנשים יבינו שפשוט כל הזמן היה חושך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
כל אחד וסבותיו...

מה שידוע לי הוא שסבתא שלי תמיד הייתה אומרת שמנסים לצייר את השואה במין סיפור אמונה אחד גדול
ובפועל לא היה אפילו מחשבה על מה אני יעשה עכשיו או מה יותר נכון פשוט עשו מה שיכלו כדי לחיות!

כל הסיפורים על ויתור על הלחם או על למצוא משהו כשר לאכול, נרות חנוכה וכו... פתאום נראה כאילו הייתה להם בחירה חופשית כמו איזה התמודדות פשוטה בת ימינו

מהצד השיני אני כן שמעתי סיפורים על הקלויזנבורגער רבה בשואה, כנראה שעדיין כן היו סיפורים אבל הם היו כל כך מעטים וזה לא מה שהאיר את החושך בשואה צריך שאנשים יבינו שפשוט כל הזמן היה חושך!
בולללל!
ומי שמבין מה היה שם מבין שרוב הסיפורים הם בין רצון לשדר לנו - הדור שאחכ על נורמליות..
לבין משהו אולי קליל שעבר במחשבה...

חשוב לציין שכן היו הרבה סיפורי גבורה,
אבל רוב רובם של הסיפורים,
לא קרו במחנות הזוועה ,
חלקם אכן קרו בתוככי הגטו,
חלקם קרו במחנות היותר עדינים..

אם אנשים שרדו את המחנות זוועה ונשארו איכשהוא שפויים
זה בגלל שהן פעלו כמו רובוטים,
מכח האנרציה ופתיל החיים שיש לכל אחד ..
הסיפורים עם השנים עברו המון עריכה,
גם אצל הניצולים עצמם..
הטשטשו המון המון דברים...
 
אני שמה לב שלאורך כל האשכול אתה מדגיש את זה בהודעותיך
ודאי שצריכה להיות הבנה והרגשה בגודל החורבן והאסון,
אבל האם זו המטרה העיקרית של לימוד וזכירת השואה?
מה מפריע לך שלוקחים את זה למקום ערכי ואמוני?
כן, זאת המטרה העיקרית.
זאת דרך מאוד חשובה להבין ולהתחבר-לפחות קצת-לאבלות על החורבן ועל בית המקדש שזה דבר שחסר בדורנו
מה זה "למקום ערכי אמוני"? למה דווקא צריך להדגיש את ההתמודדות האמונית המדויקת של מי שהיה שם מנקודת המבט של האנשים שהכי יכלו להבין ולהחזיק מעמד?
וואוו ודאי שהכאב והמוות,
החורבן האישי, המשפחתי והקהילתי היה עמוק לאין ערוך.
לא נוכל לתאר את גודל הקושי, גם לא בתיאורים הכי מסעירים,
ואם לא שנפגשנו עם אנשים מ'שם', זה גם היה עבורנו מנותק מהמציאות.

וכאן לעניות דעתי מגיע ההבדל
אחרי שעברו 80 שנה, וכמעט אין ניצולים סביבנו,
הנוער של היום לא יכול להיחשף לגודל הזוועה
מבלי שילווה אותו מסר אמוני,
עובדה שבנות סמינר שביקרו במקום שאלו שאלות אמוניות שהמקום לא מספק אותם,
וגם אלו שלא עלתה על דעתם לשאול, חזרו עם תחושה לא ברורה - מה רצו מאיתנו.
הם לא פוגשים את הניצולים בפועל,
לא מבינים באמת מה היה שם,
ומבלי מבט אמוני - זה הופך להיות קושי רגשי.

ודווקא בגלל שזה כה רחוק מאיתנו, לצערנו
לנו כמאמינים, יש צורך לספר דווקא את הסיפורים המפעימים של אלו שחוו את גילוי הפנים האישי
אלו שמסרו נפשם על קיום מצוות
אלו שהלכו בהכנעה לפני בורא עולם להכנס למקום ממנו לא יוצאים בחיים.
כדי להראות את גודל עוז רוחו של העם היהודי
לא כפי אלו שרצו להציג את היהודים שכביכול הלכו כצאן לטבח, והגבורה מבחינתם היתה המרד בגטו ורשא.
דווקא זה מה שחסר
ההבנה של חוסר האונים, הכאב והשבר
לא עוז הרוח!
האם אנחנו מרגישים את גודל הזועה שהיתה בגירוש ספרד והאינקויזיצה,
או קצת נוגעים בהבנה של הקושי שהיו בגיזרות יוון,
או יותר רחוק, בראשיתו של העם שלנו בשיעבוד מצרים?
דווקא מתוך זה
מתוך ההבנה וההרגשה של השואה אפשר לנסות להבין עוד
להבין גם את הצרות הקודמות
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה