דרוש מידע מיומנו של משגיח כשרות - כנסו וגלו מה אתם אוכלים!!

יש הבדל בין לא כשר הלכתית לבין בעיה רוחנית של מוזיקה ואנשים שלא מתאימים,
בגדול ההכשר אמור להיות על הפן ההלכתי היבש, היכן שהם יכולים הם מנסים להכניס גם את העניין הרוחני ולשמור על צביון כמו הרב לנדא בבני ברק שלא מסכים לשבת אחרי 11 בלילה,
הכעיה מתחילה (ולא אצל הרב לנדא) כשאינטרס הצביון הרוחני ואינטרס הכסף נפגשים....
 
א. אם הכשרות תהיה תלויה גם בזה, אני מאמינה שיותר יקפידו.
ב. הוא ענה עם קשר, זה שלא הבנת את ההקשר זו בעיה אחרת.
א. ואני מאמין שאם הכשרות תהיה תלויה בזה יבואו לידי מכשולות [לדוגמא, יבוא בעל מקום ויאמר כל המוצרים העה"ח רובין ולנדא, וההכשר הוא חוג חת"ס בגלל ששמתי שירים חילוניים], ואף שהמקפידים על הכשרות לא יכשלו בכך, רבים יבואו לידי מכשול [כמו המצב לצערנו בטשולנטיות למיניהם שאין כשרות וכותבים שכל המוצרים בהכשרים מסוימים ורבים אוכלים שם.
ב. מדהים איך אנשים כותבים תגובות בלי לנסות להבין מה כתבו, אפשר להתווכח האם שירים חילוניים זו סיבה לא לתת כשרות, אבל אין כל קשר למקום שמבשל ומחלל שבת שאי אפשר לתת כשרות כי האוכל נאסר, וכן במקום פרוץ וכדו' שמשגיח יר"ש לא יכול לבוא לשם...
 
נערך לאחרונה ב:
לא היה לי זמן לקרוא את כל ה16 עמודים, ולכן איני יודע אם הזכירו את זה,
אין שום כשרות עם השגחה צמודה ויותר מזה אין שום כשרות שאין איזה שהם מכשולות
אנחנו נאכל כפי המוסרת ובתפילה לבורא עולם שלא יכשיל אותנו במאכלות אסורות.
אני הייתי משגיח מטעם הבד"ץ העד"ח על הענבים משעת הבצירה בכרם עד הגעתם ליקב, בעיות חמורות ביין נסך על ימין ועל שמאל פשוט מזעזע.
??????
אין השגחה צמודה איפה? במפעלים? מסעדות? מלונות? חנויות?
מאיפה כבודו מביא את זה כל מקום ומערכת לגופו
יש מקומות שחייבים ויש השגחה צמודה
יש שחייבים ואין לצערי
ויש מקומות שמספיק נאמן כשרות ומשגיח שמסתובב בכמה חנויות באזור
 
דוד של בעלי הוא שותף באחד היקבים המשובחים.
ליינות שם יש 2 השגחות, אחת היא מצויינת שמקובלת על כולם (רובו ככולו) והשניה בדרגה מאד נמוכה. משהו נדיר שכמעט לא מצוי.
שאלנו אותו איך זה מסתדר ומתי המשגיחם מגיעים.
הם מגיעים כל ערב פסח לקבל ארגז יינות...
יכול להיות שהם ומכים על אנשי היקב שהם אנשים יר"ש באמת.
 
א. ואני מאמין שאם הכשרות תהיה תלויה בזה יבואו לידי מכשולות [לדוגמא, יבוא בעל מקום ויאמר כל המוצרים העה"ח רובין ולנדא, וההכשר הוא חוג חת"ס בגלל ששמתי שירים חילוניים], ואף שהמקפידים על הכשרות לא יכשלו בכך, רבים יבואו לידי מכשול [כמו המצב לצערנו בטשולנטיות למיניהם שאין כשרות וכותבים שכל המוצרים בהכשרים מסוימים ורבים אוכלים שם.
מי שאוכל במקום שאין תעודת כשרות זו בעייתו, זה לא אמור להיות צד בשיקולים של מערכת הכשרות
 
??????
אין השגחה צמודה איפה? במפעלים? מסעדות? מלונות? חנויות?
מאיפה כבודו מביא את זה כל מקום ומערכת לגופו
יש מקומות שחייבים ויש השגחה צמודה
יש שחייבים ואין לצערי
ויש מקומות שמספיק נאמן כשרות ומשגיח שמסתובב בכמה חנויות באזור
לא הבנת אותי נכון,
התכוונתי לומר שגם בכשרויות הכי טובות אין השגחה צמודה בכל שעות הפעילות ועל סמך דברים שא"א לסמוך עליהם
אמנם יש פעמים שההלכה מתירה ואומרת שאין צורך בנוכחות מתמידה של משגיח, אך יש מקומות בהם א"א כשהכללים במקום לא כ"כ ברורים, או שבעל הבית חשוד וכו שאז א"א לעזוב את המקום, (יש בזה המון דוגמאות ודקויות כך שא"א לפרט)
אני אומר זאת כאחד שהיה מבתוכו (אמנם לא להרבה זמן אבל אני יודע את הדרישות ואת הנהלים) ורק בגלל זה עזבתי, מי יכול לקחת אחריות על הדברים האלו?
 
בוא לא נגזים.
זו הגזמה
אבל לא עיוות
תעשה
בגדול ההכשר אמור להיות על הפן ההלכתי היבש,
אני רואה תעודה ועל סמך התעודה אני נכנס למקום
הכעיה מתחילה (ולא אצל הרב לנדא) כשאינטרס הצביון הרוחני ואינטרס הכסף נפגשים....
למה בעיה הרי ההשגחה לא אמורה להיות על זה
א. ואני מאמין שאם הכשרות תהיה תלויה בזה יבואו לידי מכשולות [לדוגמא, יבוא בעל מקום ויאמר כל המוצרים העה"ח רובין ולנדא, וההכשר הוא חוג חת"ס בגלל ששמתי שירים חילוניים], ואף שהמקפידים על הכשרות לא יכשלו בכך, רבים יבואו לידי מכשול [כמו המצב לצערנו בטשולנטיות למיניהם שאין כשרות וכותבים שכל המוצרים בהכשרים מסוימים ורבים אוכלים שם.
אולי נקל גם בהלכה בגלל זה?
 
דוד של בעלי הוא שותף באחד היקבים המשובחים.
ליינות שם יש 2 השגחות, אחת היא מצויינת שמקובלת על כולם (רובו ככולו) והשניה בדרגה מאד נמוכה. משהו נדיר שכמעט לא מצוי.
שאלנו אותו איך זה מסתדר ומתי המשגיחם מגיעים.
הם מגיעים כל ערב פסח לקבל ארגז יינות...
יכול להיות שהם ומכים על אנשי היקב שהם אנשים יר"ש באמת.
שוב את מוכנה לכתוב את שם הכשרות והיקב כדי שכל אחד יוכל להלחליט אם הוא סומך על היקב למרות שלמעשה אין כשרות , אני מניח שלא
אז מה התועלת לכתוב את זה
אלה אם מתכוונת אף פעם לא לסמוך על חותמת הכשרות ( לפחות ביין/מיץ ענבים לפי הסיפור שלך) אלא תמיד לברר לבד ולמי שאין את היכולת או האפשרות תדע תמיד שיתכן שאתה אוכל בלי הכשר למרות שזה הכשר מהודר( בהתחשב בעובדה שלא כתבת איזה הכשר ונצא מנקודת הנחה שזה סיפור אמיתי אז כל ההכשרים חשודים) או שיפסיק לקנות שוב איזה עוד תועלת יש בסיפורים האלה
הדיון נפתח עם משיהו שדי נראה שבאמת התכוון להזהיר לא לצרוך כשרות של הרבנות אם לא מכירים את המשגיח ויודעים מה הסיפורים שם, אך רבים אחריהם רק מספרים סיפורי זוועה על הכשרים חסרי שם (אך מהודרים תמיד מהודרים ) שתראו אסור לסמוך אך כמובן לא ניתן לכם פרטים מה הם כדי שתדעו להיזהר
ואל תגידו לי שזה נועד להגביר מודעות תחשבו שיצא הודעת ריקול ממשרד הבריאות לדוגמה שהתגלו חתיכות פלסטיק בשוקולד מחברה כל שהיא ולכן יש להחזיר את השוקלד מתאריך א' עד תאריך ב'
אבל לא יכתבו איזה חברה ברור שכולנו נתרעם שהם מצפים שלא יאכלו כלל שוקולד כי הם לא נותנים שום פרטים לעקוב אחרי זה(שדרך אגב עם כל הקמפיין נגד שתיה מתוקה של משרד הבריאות זה יכול להיות קונספרציה לא רעה בפעם הבאה שיהיה הודעת ריקול על משהו לא בריא) כך כאן חוץ מלהגביר חששות ונערווין אני לא מוצא את התועלת בסיפורים האלו
אלה אם כן אתם מסבירים מה כן לעשות איך מבררים על הכשר אם הוא באמת טוב או לפחות מספרים איזה כשרות זאת כדי שנדע לעקוב ולהיזהר
אבל בלי זה זה נראה לי סיפור מעניין (ומחשיד מאוד) אך בלי תועלת אמיתית לדיון
 
למה בעיה הרי ההשגחה לא אמורה להיות על זה
זה מה שכתבתי בתחילת ההודעה שהכשר אמור להיות על הפן ההלכתי היבש,
וכמענה לאלה ששאלו מדוע לא משגיחים על צביון ורוח, הוספתי לומר שזה לפעמים מגיע בגלל ניגוד אינטרסים
 
שוב את מוכנה לכתוב את שם הכשרות והיקב כדי שכל אחד יוכל להלחליט אם הוא סומך על היקב למרות שלמעשה אין כשרות , אני מניח שלא
אז מה התועלת לכתוב את זה
אלה אם מתכוונת אף פעם לא לסמוך על חותמת הכשרות ( לפחות ביין/מיץ ענבים לפי הסיפור שלך) אלא תמיד לברר לבד ולמי שאין את היכולת או האפשרות תדע תמיד שיתכן שאתה אוכל בלי הכשר למרות שזה הכשר מהודר( בהתחשב בעובדה שלא כתבת איזה הכשר ונצא מנקודת הנחה שזה סיפור אמיתי אז כל ההכשרים חשודים) או שיפסיק לקנות שוב איזה עוד תועלת יש בסיפורים האלה
הדיון נפתח עם משיהו שדי נראה שבאמת התכוון להזהיר לא לצרוך כשרות של הרבנות אם לא מכירים את המשגיח ויודעים מה הסיפורים שם, אך רבים אחריהם רק מספרים סיפורי זוועה על הכשרים חסרי שם (אך מהודרים תמיד מהודרים ) שתראו אסור לסמוך אך כמובן לא ניתן לכם פרטים מה הם כדי שתדעו להיזהר
ואל תגידו לי שזה נועד להגביר מודעות תחשבו שיצא הודעת ריקול ממשרד הבריאות לדוגמה שהתגלו חתיכות פלסטיק בשוקולד מחברה כל שהיא ולכן יש להחזיר את השוקלד מתאריך א' עד תאריך ב'
אבל לא יכתבו איזה חברה ברור שכולנו נתרעם שהם מצפים שלא יאכלו כלל שוקולד כי הם לא נותנים שום פרטים לעקוב אחרי זה(שדרך אגב עם כל הקמפיין נגד שתיה מתוקה של משרד הבריאות זה יכול להיות קונספרציה לא רעה בפעם הבאה שיהיה הודעת ריקול על משהו לא בריא) כך כאן חוץ מלהגביר חששות ונערווין אני לא מוצא את התועלת בסיפורים האלו
אלה אם כן אתם מסבירים מה כן לעשות איך מבררים על הכשר אם הוא באמת טוב או לפחות מספרים איזה כשרות זאת כדי שנדע לעקוב ולהיזהר
אבל בלי זה זה נראה לי סיפור מעניין (ומחשיד מאוד) אך בלי תועלת אמיתית לדיון
זה בדיוק העניין שאין שום הכשר שיכול להבטיח לך 100 אחוז השגחה ואפס בעיות,
כמו בכל מקום גם בהכשרים יש ליקויים, חלקם חמורים יותר כמו הדוגמא הראשונה כאן באשכול ויש חמורים פחות.
אף אחד לא מביא שם של חברה או ההכשר כי זה פשוט לא יועיל כי לאיזה הכשר תעבור? להכשר ששם עדיין לא שמעת על הליקויים שלו? ואז כשתשמע שגם הוא לוקה בחסר אז מה תעשה אז? תפסיק לאכול? תלך בעצמך להשגיח על מפעלי ענק? תייצר לבד אוכל בבית? תגדל פרות ותשחט אותם? תפטם אווזים במזון כשר שאתה בוחר?
אנחנו נאכל במקומות כשרים עם תעודת הכשר ראויה לצד תפילה לבורא עולם שלא יכשיל אותנו במאכלות אסורות!!!
רק באים לומר לך אל תלך תמים במקום שאתה יכול לברר אז תברר. כי בכל מקום יכול להיות בעיות
 
בוא לא נגזים.
זו הגזמה
אבל לא עיוות
אני לא מגזים בכלל אבל ליתר דיוק
אני חוזר ואומר יש רבנים שאפילו שלמדו היטב הלכות מליחה
פעמים בודדות ראו בעיניהם איך עושים את זה בפועל
אם בכלל לדבר על זה שעשו זאת בעצמם
ולתאיילנדים שעומדים ומולחים כל יום יש קצת יותר פרקטיקה מהם
אחרי שעומד שם רב משחטה זוטר או אחראי כשרות אחרומלמד אותם מה לעשות

אני בעצמי כמה פעמים שאלתי רבנים גדולים בנושאים פחות מוכרים
הכשרים שבהם אמרו לי פשוט "איני יודע"
ומי שקצת פחות בלבל בשכל עד שהסתבך וענה אז את אותה התשובה
וכמובן שתמיד מצאתי רב יר"ש שמונח בנושא וידע לענות כמו שצריך
 
אני עובד כמשגיח כשרות במטבח באחת מהמועצות דתיות בארץ, ואני מעוניין לשתף את הציבור בשני מקרים שהייתי עד להם
לפני כן קצת רקע - המטבח מתחיל לפעול כל יום בשעה 4:00 לפנות בוקר ועד השעה 14:00, התקבלתי לעבודה על דעת זה שאני מגיע בשעה 8:30 עקב כך שאני צריך להכניס את הילדים למוסדות חינוך (כבר דבר שבכשרות בד"ץ לא היו מסכימים לזה) המטבח מבשל אך ורק בשרי בכשרות מהדרין!
מקרה א'
- הגעתי בבוקר לעבודה ואני רואה ששמו כמות גדולה מאד של כבד טרי קפוא בסיר עם מים חמים בכדי שיפשיר, ושאני יתחיל להכשיר את הכבד, אחרי שהכבד הופשר שמו על רשתות מיוחדות להכשרת כבד ומכניסים לתנור עם תבניות עם מים מתחת לקליטת הדם שזב מהכבד.
עד כאן הסיפור... עכשיו מתחילות הבעיות...
אסור להפשיר כבד טרי במים חמים מחשש שהכבד מתבשל ואח"כ לא תעזור ההכשרה.
אסור לשים תבניות עם מים בכדי לקלוט את הדם מכיוון שהדם יורד למים, והמים מעלים אדים והכל חוזר חזרה לכבד, (בדיעבד זה בסדר)
בכדי להכשיר כבד בתנור צריך להשאיר את הדלת פתוחה ליציאת האדים ובמטבחים גדולים התנורים נכבים עם פתיחת התנור....
לכל תהליך הכשרת הכבד צריך כלים ותבניות מיוחדות לכך
ולאחר הכשרה הגיע הערבי ושלח את הכל לשטיפת כלים, ולך תמצא את הכלים עכשיו...
התקשרי לאחראי כשרות במועצה, והוא דיבר עם הבעלים שכמובן לא הסכים לזרוק כזאת כמות גדולה של כבד, והגיעו לפשרה שזה ייצא למוסד שלא תחת הכשרות שלו, אלא למחוץ למועצה למקום בעל כשרות רגילה (לא מהדרין) לכל האוכלים רבנות רגילה זה מה שאכלתם!

ועכשיו לסיפור קצת יותר מזעזע... (יותר מזעזע מכיוון שהכבד כן עבר הכשרה כל שהיא...)
מקרה ב' - הסתדר לי להגיע למטבח בשעה 7:00 בבוקר (הגעתי בלי להודיע מראש) אני עושה סיבוב שגרתי במטבח, ומאחורה של המטבח אני רואה טבח שאני לא מכיר... מערבב בתוך סיר מלא סוגי גבינות וקוטג'ים ומכניס לתבניות חד פעמיות ומכניס לתנור! התנור בשרי!! וככה מכין לו פשטידות חלביות לאיזה אירוע... (להזכירכם המטבח בשרי!! בכשרות מהדרין!!!) הטבח הקבוע אמר לי שהוא מגיע מידי פעם ומכין... כמובן שלקחתי את כל הכלים שהוא השתמש בהם והכשרתי אותם, כולל את התנור.
עכשיו, לכו תדעו כמה פעמים הוא הכין את הפשטידות שלו וכשהגעתי ב 8:30 לא היה לזה זכר... ואף אחד לא יודע, וכל מי שקיבל באותו תנור את האוכל אכל בשר וחלב!!! כמובן בכשרות מהדרין ה"י!!!
כמובן ששוב התקשרתי לאחראי כשרות, שהתקשר לבעלים ואמר לו נו נו נו...והזהיר אותו לא לעשות זאת שוב....

לסיכום: מה שאני רוצה להעביר לכם זה שכשאתם רואים כשרות מהדרין זה לא אומר שמשה רבינו הכין את האוכל!!!
הרבה חושבים שכתוב מהדרין אז לא צריך לבדוק כלום...
תבדקו הכי טוב שאתם יכולים!!! תדברו עם המשגיח על מה שאתם מכניסים לפה... (אם הוא ירא שמיים הוא לא ייפחד ללכלך על הכשרות...)

נ.ב. לא כתבתי את המועצה דתית שאני עובד בה מכיוון שזה לא הנקודה, הבעיה קיימת בכל המקומות...


חומרת אכילת דברים אסורים חמורה יותר מכל דבר עבירה אחרת, וכדברי המסילת ישרים (פרק יא - בפרטי מדת הנקיות): "והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו". וההסבר בפשטות הוא כי הכנסת דבר איסור לתוך גופו של האדם, אינה משפיעה רק על נשמתו אלא גם על המציאות הגופנית שלו!!!
פיצה של כשרות מחפוד היא כשרות טובה?
 
כשר? הכל כשר. לא פגשתי רב שאמר להגעיל כלי שבישלו בו רבנות.
אבל מהודר? ודאי שלא.
הרב שלי הורה לי לא רק להגעיל אלא להתייחס לזה כטרף גם לקולא (כמדומני לעניין זה שלאחר בשר טרף לא צריך לחכות שש שעות, אבל מכיוון שחלף זמן רב ואני לא זוכר בוודאות על תסמכו עלי)
 
יישר כח
עמדתי מול המקרר בחנות
גבינה צהובה מיבוא מחו"ל
וההתלבטות היתה קשה
מצד אחד זה חצי מחיר כפשוטו
מצד שני זה הכשר שמשתדלים לא לאכול
נו באמת, מה כבר יכול להיות ... גבינה צהובה .. זה רכיב אחד בלבד ...
כן כן... הגבינה הצהובה "עלמה" שהייתה בכשרות "מחזיקי הדת" ו"בית יוסף" ופתאום נהייתה "חת"ס פ"ת"...
ואז נעלמה מהמדפים...
שאלתם את עצמכם מה הסיפור?
קריאה מענה! (כן! מענה!)
 

קבצים מצורפים

  • סיכום ביקורת הרבנות הראשית לגבינות עלמה בכשרות בדצים בעלזא ובית.pdf (1).pdf
    2.4 MB · צפיות: 150
  • החלטה ועדת יבוא - מפעל יצור גבינות (1).pdf
    KB 239 · צפיות: 151
ציצית מוכנה אתה קונה, וגם תפילין ומזוזות בלי לדעת מי הסופר, פירות וירקות אתה לא מעשר בבית, חלה אתה לא מפריש בבית, אתה מטלטל בשבת, וסומך על המקווה שהוא כשר.
לא נכון באף אחד מהדברים למעט מקווה שלגברים כשר מעיקר הדין, ולנשים לא ארחיב רק אכתוב שפעם טהרת המשפחה בדקו את המקוואות בארץ וגילו עיר לא היה בה מקוה אחד כשר, (מכיוון שהם לא פרסמו ברשמי באיזו עיר מדובר מחמת פגם משפחה, לא אכתוב גם אני) ואז ר' אהרון ליב חייב אותם לפתוח מערך כשרות למקוואות.
לא רלוונטי בלולים הישראליים בהם התרנגולות לא זוכות לראות תרנגולים
כבר כתבתי שפגשתי תרנגול בלול
אגב, בנוגע לביצים הרבה פעמים הקליפה נשברת באיזור החותמת שעל הביצה וזה נראה כדם.
אולי תפתחו על זה אשכול צריך להעביר חוק להחליף את צבע החותמת לכחול או ירוק.
הסופרת ברטלר, הם מכינים הכול בבית.
איך אני יודעת?
יש להם מחותנים בקהילה שלנו.
נכון אבל לא מדויק, לא לגמרי הכל שמן למשל הם לא סוחטים מהסויה וקונים בד"ץ בחנות, הם מחמירים לצרוך ממפעלים רק מוצרי יסוד (מנהג שמקובל בהרבה משפחות בפסח)
לא רוצה לספר לכם איך הכשירו את כל המכשירים לפסח... (אם בכלל)
אחי סיפר לי שכשהוא הכשיר מטבחים (פרנסה קלה לבחורי ישיבות) אז אמרו להם לעבור אם הברנר (מבער) על כל משטח נירוסטה פעמיים בכל נקודה, אבל אחר שעות עבודה, על כורחך אתה מחפף.
היכן הב"י כותב שצריך לקלף את כל הסינטה? מה זה שומן הגב ומפני מה לדעתך הוא אסור? חלב הסינטה הוא באיסור כרת? מדין מה? זה נכון שיש כמה ת"ח חשובים בכולל חזו"א שחושבים שצריך לנקר את כל הסינטה וגם פרסמו חוברת בענין, כבודם במקומם מונח. אבל מכאן ועד ההמצאה שזה מסורת תימנית הדרך ארוכה...
לא רק ת"ח חשובים בכולל חזו"א יש מכתב בנושא מהרב עובדיה, וכן מכתב מהרב אלישיב הרב ווזנר ור' ניסים קרליץ
אתה מתכון לבשר הסינטה שהוא לא מנקר את כולו כדברי הבית יוסף
אלא מנקר רק שתי אצבעות בלבד שיש לו מסורת תימנית ע"ז
ולהספרדים זה חלב גמור וחייבים כרת על כל כזית
וכן בשומן הגב שלא מוריד הכל
אגב ככל הידוע לי שמים גוש מהסינטה מעל הבשר של של השווארמה כדי שימס מעליה (משהו כזה) ולכן ראוי למי שחושש לדעת מרן הרב עובדיה לברר לפני שאוכלים שווארמה בהכשר הרב מחפוד
 
נערך לאחרונה ב:
פירות וירקות אתה לא מעשר בבית, חלה אתה לא מפריש בבית,
אמר לי רב של אחת המועצות בדרום (רבנות, כן?) שממה שרואה דעתו שצריך להפריש מעשרות בבית כמעט מעיקר הדין.
רב ספרדי, מכיל ומקבל שעיסוקו עם קיבוצניקים ולא חזונישניק בכלל.
ותכל'ס, מה כזה קשה?
אתה עושה מנוי בקרן המעשרות (40 שקל לשנה...) וכל דבר שאתה פותח או אוכל אתה מוריד חתיכה ואומר את הנוסח הקצר ("כל הפרשת תרו"מ וכו'... יחול כפי הנוסח למנויי קרן המעשרות") וזהו! זה כל הסיפור...
בחלה זה עוד יותר פשוט: מכל לחם\עוגיות\ופלים שפותחים לוקחים פירור, אומרים "הרי זו חלה" וזה כל הסיפור!
ענין של הרגל.
 
הדיון נפתח עם משיהו שדי נראה שבאמת התכוון להזהיר לא לצרוך כשרות של הרבנות אם לא מכירים את המשגיח ויודעים מה הסיפורים שם, אך רבים אחריהם רק מספרים סיפורי זוועה על הכשרים חסרי שם (אך מהודרים תמיד מהודרים ) שתראו אסור לסמוך אך כמובן לא ניתן לכם פרטים מה הם כדי שתדעו להיזהר
הוא ביקש להביא סיפורים ממקור ראשון. ואני מקור שני.
הייתי מאד רוצה לתת פרטים, אבל זה לא עומד בכללי הלשון הרע הבסיסיים. זה יכול לגרום נזק כלכלי למפעל שאני כן יודעת שבעליו הם יר"ש..
חוץ מזה בידוע שלא על כל הכשר מותר לדבר . כמו שלא כל הכשר שאוכלים מספרים (אפשר ללכת למסעדות בהכשרים מחפוד ובית יוסף ולראות מי יושב שם לאכול.)אבל זה זניח , יכלתי לכתוב באישי למי שמתעניין.
מה עוד? סיפור הפלאפל הוא לא מהשנים האחרונות, וגם חמי לא יספר בעולם באיזו חנות זו הייתה.

מה רצוני בסיפורים אלה? לעורר את האנשים -כשרות מאכל מורכבת מהשגחה+ יר"ש של בעל החנות.
אני יכולה לכתוב ממקור שלישי מה ההכשרים שהרב מנדלזון אכל זצ"ל ואילו הכשרים צאצאיו אוכלים (זה ממקור שני)
מה הם לא מכניסים לפה ומאילו טעמים... אבל ממש אין לי ענין . ביקשו סיפור , אמיתי, הבאתי.
 
נערך לאחרונה ב:
כן כן... הגבינה הצהובה "עלמה" שהייתה בכשרות "מחזיקי הדת" ו"בית יוסף" ופתאום נהייתה "חת"ס פ"ת"...
ואז נעלמה מהמדפים...
שאלתם את עצמכם מה הסיפור?
קריאה מענה! (כן! מענה!)
החלק הראשון הובא כבר
כאן מתברר בחלק השני - שהרבנות אישרה את זה בסוף
אבל בכלל קשה להתייחס לטענות
כשאין תגובה של הבד"ץ המכשיר
שכתוב בדף שהוא אמר שזה כשר לכתחילה למהדרין
גם אחרי כל טענות הרבנות
מענין מה טענותיהם
 
דוד של בעלי הוא שותף באחד היקבים המשובחים.
ליינות שם יש 2 השגחות, אחת היא מצויינת שמקובלת על כולם (רובו ככולו) והשניה בדרגה מאד נמוכה. משהו נדיר שכמעט לא מצוי.
שאלנו אותו איך זה מסתדר ומתי המשגיחם מגיעים.
הם מגיעים כל ערב פסח לקבל ארגז יינות...
יכול להיות שהם ומכים על אנשי היקב שהם אנשים יר"ש באמת.
הכשרות ביקבים שונה לחלוטין מכל המפעלים:
1. הרבה מההשגחה היא בכרם.
2. החומר גלם מגיע ליקב פעם בשנה אין מה לחשוש שמבריחים חומר גלם באמצע החורף כשענבים לא גדלים.
3. ההשגחה היא שיהיה עובדים שומרי תומ"צ ובאם העובדים הם כאלו פשוט אין על מה להשגיח, ורק אם היינן שטועם את היין חילוני הוא צריך משגיח שיוציא לו מהחביות לטעום.
4. תרו"מ בוודאי שמבוצעות ע"י המשגיח.
לכן כמעט אין על מה להשגיח.
אני מניח שזו הייתה גוזמא בעלמא שהם מגיעים רק לפני החג לקבל קרטון יין, אבל כן בהחלט זה לא מפעל שצריך השגחה הדוקה שלא מכניסים סחורה וכו'.

מכיר מקרוב יקב בכשרות העד"ח שאין שם משגיח אף פעם רק אינטרקום שמצלצל להם בחדר הבקרה כשבעל היקב נכנס והם משגיחים מהמצלמות שלא נכנסים לשם אנשים שיכולים לאסור את היין, כמובן שתרו"מ ע"י העד"ח
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים מלכת ארצ'יבל

#סיפור בהמשכים - ממלכת ארצ'יבל#

חלק א' - מסדר הדרקון/אינדה.

פרולוג:

המלך מלטאזר ישב על כיסא מלכותו. ידו הימנית על מצחו. מחשבות אפפו אותו.

מחשבות על גורל הירושה. ימים ארוכים עוד נכונו לו על כיסאו, אולם השרים דוחקים בו להעמיד יורש. הכל ידעו שהנסיך אזמרגד הוא יורשו החוקי של המלך, שכן הוא הבכור. אולם הנסיך ארטמיס יותר כריזמטי, עריצות, וגבורה, היו מעט מתכונותיו. לעומתו אזמרגד היה נסיך עדין נפש שאצילות חקוקה בו אולם מעבר לזה לא הייתה בו שום תכונה שמלך זקוק לה.

אם אוריש את המלכות לארטמיס, האם יחשוב הנסיך אזמרגד שאנני אוהב אותו? שלא אכפת לי ממנו? ואולם אם אעשה הפוך מה יחשוב הנסיך ארטמיס?

"אדוני המלך", הסריס הוגו נכנס אל חדרו של המלך בבהילות. "אדוני המלך", נכנס בצעדים מהירים.

המלך נתן לו את רשות הדיבור, שמח בינו לבין עצמו שהרהוריו נקטעו.

"הנסיך ארטמיס מנהיג מרד", נשימותיו קצרות, דיבורו מהיר. "יש עמו אנשי חייל, הוא דואג להשמיד כל מי שמאמין בנסיך אזמרגד יורש העצר".

"מה?" המלך מלטאזר התרומם באחת, שמחתו הפנימית פגה ואת מקומה תפסה החרדה. "על מה אתה מדבר? הנסיך ארטמיס לא יעז להמרות את פי".

דפיקה רמה נשמעה על דלת חדרו של המלך. "יבוא!!", צעק המלך ממקום עומדו. חושש שאם יזוז טיפה קדימה, יפול.

שר הצבא נכנס אל החדר. "הוד מעלתך המלך, הנסיך ארטמיס בוגד בנו, הוא כבש את הערים בגבול הצפוני, עד לעיר ארקוב".

"מה!!", המלך שמר על קולו מאופק. איך זה יכול להיות? "שלח את הלגיון השלישי שיצא להילחם בו", המלך מלטאזר התיישב חזרה על כס מלכותו. "הביאו אליי את ארטמיס בחיים".

הסריס הוגו מיהר להגיש למלך מים מן החבית המונחת בצד החדר. המלך גמע מגביע הזהב ורוקן את תוכנו אל קיבתו המלכותית.

הנסיך ארטמיס בוגד!! לשם מה? האם רוצה הוא להשיג את המלכות שלא ביושר? המלך מלטאזר ידע את התשובה, אולם ליבו מיען לקבלה. ההבנה שבינך בוגד בך, ומאיים להורגך לא הייתה מקובלת עליו.

"שעת ארוחת הערב, הוד מעלתך", נשמע קולו של השומר העומד מחוץ לחדר. בשעות הלילה היה המלך נוהג לאכול לבדו בחדרו. על כן היו נשות המטבח עומלות ומכינות למלך מלטאזר את האוכל בקעריות נפרדות מקערות הענק הנשלחות לשולחן הפאר שבחדר המיועד לאכילה.

המלך התעלם מהדברים, ואילו סריסו הראשי הוגו מיהר להכניס את האוכל אל החדר. "אדוני המלך עליך לאכול על מנת להתחזק".

"אנני יכול לאכול כעת", נופף המלך בידו להרחיק מעליו את קערת האורז שהגיש לפניו סריסו. "הממלכה בסכנה קיומית ואני אשב לי פה ואוכל? בני מוליך נגדי מרד!! מה יחשבו עלי העם היושב בארצי'בל אם ידעו שמלכם אכל בשעה שבנו כובש ושורף ערים?" קולו של המלך נסדק מעט.

"מה יועיל לממלכה מלך רעב ומותש", הסריס לא וויתר, הוא הניח חתיכת בשר מתובל בתוך קערית האורז והגיש שוב למלך. "תוכל על מנת להישאר חזק".

המלך מלטאזר לקח לידיו את הקערה. "אתה צודק הסריס הוגו", המלך אכל לתיאבון.

"תנו לי להיכנס, אני מתחננת", נשמעו צעקות אישה מחוץ לחדר המלך.

המלך מלטאזר כיווץ את גבותיו, והביט בפליאה בסריסו. "מה קורה שם?" הרים את קולו. הוגו ניגש לבדוק.

"תנו לי להיכנס", נשמעה הקריאה בשנית.

הוגו פתח את דלתות החדר על מנת לראות מה מתרחש, אולם בטרם הספיק להוציא הגה מפיו האישה הצועקת פרצה ונכנסה פנימה. המלך מלטאזר מביט על הכל ממקום מושבו, קערת האורז נתונה עדיין בידו.

האישה רצה לעבר המלך, חוטפת מידו את קערת האורז וזרקה אותה לריפצה.

"חצופה!!", קם המלך בחמת זעם. "מה את עושה? איך מעיזה אישה נחותה שכמותך להתפרץ כך אל חדרי ולקחת מידי את מנת האוכל שעמלו עליה שעות נשות המטבח".

האישה רעדה באימה. "יסלח לי אדוני המלך", הרכינה ראשה. "אני היא רות, יהודיה הינני מהעיר אמקור. הופקדתי על הכנת התבשילים במטבח, אני הכנתי עבורך את המאכלים מיום היכנסי לתפקיד ועד לרגע זה".

דלתות החדר נסגרו, הוגו התקדם לעבר המלך. המלך מלטאזר התיישב חזרה על כסאו, מנסה להרגיע את עצמו.

"חוששני כי מישהו הרעיל את האוכל", קולה רעד. "הטועמת המלכותית, מתה מיד אחרי שטעמה מתבשיל הבשר.."..

כמו בתזמון קרו שני דברים בו זמנית.

צעקות רמות נשמעו מחוץ לחדר, עדר נשים קיננו על הטועמת המלכותית, נותנים אישור לדבריה של רות. הדבר השני היה דם שנורה כארס נחש מפיו של המלך.

הסריס הוגו מיהר לקרוא לרופא המלכותי, זה הגיע בתוך מספר רגעים משכיב את המלך על מיטתו, מנסה לחוש את דופקו.

הוגו הגיש לפני הרופא המלכותי את קערת הבשר. הרופא רחרח את הקערה, "עשב השטן", קבע הרופא. "זהו צמח הדטורה, המכונה בפי כל 'עשב השטן' מישהו ידע טוב מאוד מה הוא עושה".

הנסיך אזמרגד שבדיוק נכנס אל החדר, ראה את אביו שוכב על הארץ עיניו פקוחות מביטות בו. "אבא מה קרה?"

"תשמור על עצמיך, נסיכי", שיעול קולני בקע מגרונו, ושוב ירק דם. "אני מוריש לך את כס המלכות. לך תציל את הממלכה בני, ואל תתן לאף אחד לשלוט בך", המלך מלטאזר עצם את עיניו כשחיוך מרוח על פניו.

הוא כבר לא שמע את בכיותיו של בנו בכורו, לא רואה את הטבחית הקורסת על הארץ, ומבינה שחייה נתונים בסכנה, ולא הרגיש את טילטוליו של הוגו סריסו הראשי.

המלך מלטאזר נח לעולמים.

*****

פרק 1

חצר המלוכה המה בסריסי המלך, שהתהלכו הנה והנה, למלאות אחר פקודות הוד מעלתו המלך אזמרגד.

הנסיך אינדה המתעתד להיות יורש העצר התגנב אל החדר בחשאי, חומק מסריסים, שומרים, משרתות, ואפילו משרים. אף אחד לא חש בהגיעו.

רצונו לדעת על מה אביו מדבר עם השרים, מה הן שיחותיהן? תמיד חש אינדה שאביו מתכוון להעניק לו את כס המלכות ביום מן הימים, על כן חש צורך לדאוג שאנשי הממלכה יבינו זאת.

תמיד היה מתייחס לכל באי הארמון באדנות, בעריצות, לא אכפת לו עד כמה מושפלים הם מהתנהגויותיו. תמיד עשה זאת ביודעין, הרי נסיך הוא ואף אחד לא יכול להגיד לו מה לעשות מלבד הוריו. המלך והמלכה בכבודם ובעצם.

"אני עומד להכריז על בני הנסיך אינדה כיורש העצר החוקי של ממלכת ארצי'בל", המלך אזמרגד בפתח את פיו ודיבר בטקסיות מושלמת. בתוך תוכו רצה אינדה להיות כאביו. למלוך שלטון ללא עוררין, בלי שאי מי ירצה להפיל את מלכותו, אולם לא ידע שאין מלך בלי מתנגדים.

כל שרי הממלכה עמדו בשתי שורות מהכיסא המלכותי עליו יושב המלך ולכיוון דלת החדר. שערות שיבה מילאו את ראשו, של המלך אזמרגד. בן שישים וחמש היה המלך, וביום הולדתו השישים ושש, שיחוג בעוד יומיים, תכנן המלך להכריז על בנו כממשיך דרכו.

"אני מבקש מכם לא להתערב בדבר", קולו של המלך אזמרגד תקיף, כמו יודע ששרי המדינה העומדים לצידו מתנגדים לרעיון.

המלך אזמרגד בנו של המלך המנוח מלטאזר, מלכה של ארצי'בל המאוחדת. ישב על כס מלכותו, ראשו בין ידיו. מותו בטרם עת של אביו, גרם לשסע עמוק בעם. אחיו של המלך אזמרגד הלא הוא המלך ארטמיס, הפיל את העוצרות מידיו של אחיו, והצליח להשתלט על כרבע מצבאו.

המלך ארטמיס ברח יחד עם צבאו אל מעבר ליער האסור, [לימים אסר המלך אזמרגד להיכנס אל היער, מלבד לנזירים]. שם כבש את העיר ארקוב בה היה ממוקם ארמון החורף של אביו, והקים בה את ממלכתו.

מאז עברו עשר שנים, בהם לא פגש המלך אזמרגד באחיו.

"אדוני המלך", העז שר הממשלה הראשי טוביאס בלוס לפתוח את פיו ראשון. "המלך עודנו צעיר, עוד נכונו למלך ימים ארוכים על כיסא מלכותו", כופף מעט את גבו בהשתחוויה. הנסיך אינדה שהביט בו מהצד תיעב אותו באותם רגעים.

"הוד מעלתך, חזור בך מהחלטתך למנות את הנסיך אינדה לממשיך דרכך". ביקשו כל שלוש עשר יועציו של המלך אזמרגד יחדיו, וקדו קידה.

חמתו של המלך בערה בו. "בקשתי שלא תתערבו", צעק. זעם מהול בקולו. המלך אזמרגד ידוע היה בנרגנותו, ואם זאת נתיניו אהבו אותו מאוד, ובו בזמן חששו מפניו. "הוא בני הבכור, והוא עתיד להנהיג את הממלכה הזאת, בין אם תרצו בך ובין אם לאו".

שריו ויועציו של המלך אזמרגד שתקו, אף אחד לא העז לפצות את פיו, לנוכח הזעם שהתפרץ מהגרון המלכותי.

"הוד מעלתך", נשמע קולו של הסריס אלפונסו הכנעני, מעם הדלת.

"כנס", פקד עליו המלך אזמרגד.

אלפונסו הכנעני נכנס פנימה, מכתת את רגליו בין יועציו החזקים של המלך, נרעד לעמוד מול בעלי הכוח. "מה בפיך?", נתן לו המלך את רשות הדיבור. "דבר מהר".

"חסדיך גדולים, הוד מעלתך". הקדים אלפונסו את הנוסח שנהגו העם לומר בפני בני המלוכה האצילים. "הסריסים סיימו את אשר הטלת עליהם, הוד מעלתך". השתחווה אלפונסו הכנעני מלא קומתו.

"שאלוקי הרוחות יברך אתכם, בני הכנענים". הודה המלך לאלפונסו ושיחרר אותו לדרכו.

הנסיך אינדה הזיז את מבטו מאביו והעיף לרגע מבט בשר טוביאס, היה נראה שהוא לא מוכן לוותר. "הוד מלכותך, חזור בך מהחלטתך, למנות את הנסיך אינדה ליורש העצר". שוב כופף מעט רק את ראשו. "הדבר עלול להביא תוהו על הממלכה", רעד אחז בקולו. תדהמה פשטה בכולם.

המילים האחרונות שיצאו מפיו של שר הממשלה הראשי, גרמו לשקט מפחיד להתפשט בחלל אולם הכינוסים. הנסיך אינדה שהתחבא בפינת החדר, יכול היה להרגיש איך חמתו של אביו בוערת, משתוקקת לערוף את ראשו של השר טוביאס בלוס משאר חלקי הגוף.

"שתוק עבד מיצרי שכמותך!!". השתמש המלך בשם ארצו של טוביאס, מזכיר לו בכך כי לולא הוא, עדיין היה משועבד במצרים.

שר הממשלה השתתק ופסע צעד אחד אחורנית.

הנסיך אינדה מעולם לא שמע את אביו המלך מזכיר את עברו של טוביאס. כנראה אבא באמת רוצה שאהיה המלך. ליבו התמלא באושר.

"אמרתי שלא הרשה לכם להתערב, קבל את הדברים ותכבד אותם", קולו של המלך נרגע מעט, התמתן.

"בן מוות אני הוד מעלתך". השתחווה טוביאס על הקרקע, וביקש רחמים על נפשו. "אנא חוס עלי". תחנון בקולו.

"הפעם אינני מתכוון להעניש אף אחד", חיוך הצטייר על פניו המזדקנות של המלך. "יום הולדתי קרב ובא", המלך הורה לשר הממשלה שיעמוד על רגליו. "רק ממנו אתה צריך לבקש רחמים", הצביע המלך כלפי השמיים. "שכן הוא העניק לי את כל הכבוד הזה".

הנסיך יורש העצר, הביט באצבעו של אביו, ומיד הרים את גבתו השמאלית בפליאה. המלך אזמרגד מעולם לא שייך עצמו לדת מסויימת, הדבר יצר בילבול גדול בקרב כולם. אולם אף אחד לא העז להתעכב על כך.

הנסיך יורש העצר הביט לרגע בשר הממשלה, נראה היה כי קיבל את הדברים. היום הוא ניצל ממות, שכן התחצף וניסה לדחות את דבריו של המלך. אבל יום יבוא, והוא יבוא על עונשו. חייך הנסיך ועזב כשם שנכנס את אולם הכינוסים.

*****

"היזהר הנסיך אינדה", מתיוס המורה ללוחמה בסייף לימד את הנסיך עוד כשהיה ילד קטן. עכשיו כשהוא כבר בוגר דיו וכמעט מלאו לו עשרים וחמש שנים, העלה המורה את רמת הלחימה.

"עתה תזדקק להעלות את רמתך, כמה רמות מעל כל אדם", חייך המורה ושלח את חרבו קדימה לעבר לוח ליבו של הנסיך. "אם תרצה למלוך על הארץ הזו ביום מן הימים, תצטרך ללמוד להגן קודם כל על עצמך".

הנסיך אינדה הצליח להגן על ליבו, והעיף את חרבו של המורה מידיו. "נראה לי שאתה הוא זה שתזדקק לרמה חדשה?" צחקק הנסיך.

כבודו של המורה נפגע מעט. הוא רץ לעברו של הנסיך אינדה ושנייה אחת טרם נפגש גופם, נעצר המורה וחטף את חרבו של הנסיך. "אמרת משהו?" שאל והצמיד את חרבו אל גרונו של הנסיך. "בפעם הבאה נראה שכדאי שנעלה עוד את הרמה".

"כנראה", פניו של הנסיך היו מובסות כלפי מטה, מושפלות.

"מה קורה כאן?" קולה של המלכה רעד. נראה היה כי נחרדה לראות את המורה לסייף, מניף את חרבו ומצמידה לגרונו המלכותי של בנה בכורה. "המורה מתיוס! תזיז את החרב, מיד!!" הבהלה שבקולה, דרמה לבקשה להישמע הרבה יותר מאיימת מכפי שהייתה בפועל.

"הוד רוממותך זה בסדר, אנחנו רק..". הנסיך אינדה ניסה להגן על המורה לסייף, אולם אימו קטעה אותו.

"אנחנו רק מה? רק משחקים? או שמא אתם בכלל לומדים? לא זכור לי שכך מלמדים את בני האצולה", כעס נשמע בקולה. "מדוע אינכם לובשים את חליפות המגן, לפחות היית צריך ללבוש איזה שהוא שריון שיגן עליך".

"תסלחי לי, גבירתי המלכה", קרא בקול המורה לסייף, הוא לא העלה בדעתו כי המלכה או המלך יופיעו לשיעור שלהם, בדיוק היום כשהחליט להעלות את רמת הלחימה. "הנסיך איננו אוהב את חליפות המגן, ושריון מאוד יכביד על גופו הצנום".

"ולכן עדיף לסכן את חייו של בני? חיו של יורש העצר?" קולה עלה בזעזוע.

"אמא", קרא הנסיך אינדה וכמו הוריד מכבודה של אימו, שכן הכלל בממלכה הוא שבני המלוכה אינם קוראים להוריהם לצד השרים, הסריסים, ושאר אנשי הממלכה, בשם 'אבא' או 'אמא' אלא רק בשמות 'הוד מעלתך' או 'הוד רוממותך'. "אסור לך להזכיר את העוצרות, זה מסוכן עבורך ובמיוחד עבורי, את יודעת את זה", הכל ידעו כי המלך לא אהב שמזכירים לו את עניין יורש העצר, כמו כבר חושבים להחליפו.

"נכון", המלכה התעלמה כליל מכך שבנה הוריד מתוארה. "תמשיכו בלימוד אחרי שתלבשו את המדים", תקיפות בקולה. אחר הסתלקה מהמקום יחד אם משרתותיה.

"נמשיך ביום אחר?" קיווה הנסיך אינדה שדעתו של מתיוס תהיה שווה לשלו.

"בשמחה". מתיוס אסף את חרבות הסייף והשריון והניחם בפינה המיועדת להם, אחר נפרד מהנסיך בכריעה ויצא מהחדר.

הנסיך אינדה נותר עוד מספר רגעים באולם הלימודים, מעבד את שראה באולם הכינוסים, מנסה להבין מדוע שר הממשלה אינו רואה בו כמלך הבא של הממלכה. מי יכול למלוך פה מלבדי? הנסיך דנאתור? הרי עוד לא מלאו לו שש עשרה שנים. או שמא אנסטסיה שעתידה להינשא לבנו של שר הממשלה הנגדי? הרי בנות אינן יורשות את כס המלכות.

הנסיך חזר לחדרו מהורהר. ביקש מהסריס הראשי שיקרא לאלפונסו הכנעני, סריסו האישי של אביו המלך אזמרגד. הסריס יצא וחזר כעבור זמן מועט, כשהסריס אלפונסו לצידו.

"קראת לי הוד רוממותך הנסיך אינדה?" הסריס אלפונסו השתחווה מלא קומתו אפיים.

"אכן" הנסיך אינדה ישב על מיטתו. "ברצוני לדעת מי הם המתנגדים לעצם היותי יורש העצר?".

"הוד מעלתך", חלחלה בקולו. "יודע הינך שאינני ראשי לספר על כך דבר. מה שקורה בחדר הישיבות המלכותי נשאר בחדר הישיבות המלכותי", אלפונסו השתחווה בשנית, כמו מבקש רחמים על נפשו.

"לפחות תאמר לי, האם רבים הם המתנגדים?"

בחשש כבד ענה אלפונסו לשאלתו של הנסיך, "כן". הנסיך אינדה זיהה את החשש.

"מתי אבא מתכנן להודיע על כך שאני בעזרת אלוקי הרוחות יהיה יורש העצר?" הנסיך זקף את גבו ככל שיכל, הוא חייב לדעת את התאריך המדויק. שאל על אף ששמע את אביו אומר שביום הולדתו יכריז על כך.

"כבר אמרתי לך הוד רוממותך, אינני יכול לספר דבר". התנצל הסריס הכנעני אולם הפעם לא השתחווה.

"ובכל זאת..". דרש הנסיך אינדה לדעת.

אלפונסו שתק, נשך את שפתיו בכוח. נראה היה כאילו מתחוללת בתוכו מלחמה. "יסלח לי הוד מעלתו אולם אינני מבין מדוע להעמיד אותי במצב שיכול לגרום למותי".

"נו..". לחץ עליו הנסיך מתעלם מדבריו האחרונים.

אלפונסו נכנע. "המלך אמר כי ביום הולדתו שיחוג בעוד מספר ימים, יבשר את הבשורה".

"מצוין, אתה רשאי לחזור לעיסוקיך". סימן באצבעו לעבר הפתח. הסריס אלפונסו יצא ברגלים כושלות מהחדר.

את הנסיך אינדה לא עניין דבר מירושת אביו, כל שרצה מאלפונסו היה שעשוע. הנסיך אינדה נהנה לראות את כאב המלחמה שהתקיים בליבו של העבד הכנעני.

לראות איך הוא חושש שמא יגלה המלך, כי סריסו גילה דברים מהישיבה המלכותית, ומאידך כיצד הוא חושש לא לספר למלך הבא את הדברים שמבקש לדעת.

מאז ומתמיד כשהנסיך אינדה החליט לחקור את הסריס אלפונסו היה מצליח להוציא ממנו את כל הדברים שמסתיר ממנו אביו המלך.

זוהי אחת מני אלף סיבות, שלא רצו השרים שהמלך אזמרגד ימנה את הנסיך אינדה למלך אחריו. חלקם טענו כי אינו מבין את העם, חלקם אמרו שאינו ראוי כלל למלוכה כיון שאין לו את החינניות הדרושה למלך.

וחלקם הנותר טען כי רוע לב בצבץ ממנו, לא רק שאינו מבין את העם, הוא גם עתיד לשעבד אותו יתר על המידה.

והכל למען ההנאה.

אף שר לא החליט להיכנע, הם החליטו כי ילחמו במלך אזמרגד עד אשר ישנה את דעתו. אולם אף אחד לא חזה את שעתיד לקרות.



*****

ספר הביכורים שלי עתיד לצאת בקורב, בעז"ה! עד אז אשמח לתגובות על הספר הנ"ל. ביקורות יתקבלו בברכה. ואף רעיונות לשינוי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה