סיפור בהמשכים בית ספר גבוה למשפטים.

[Ruti Kepler]

זה החלק המעניין - מה הוא מצא בה?!

המבחר המוצע לבחורים חסידיים מודרניים, בפרט כאלו שעובדים/מתכוננים לעבוד מיד אחרי החתונה, הוא די מצומצם.
והוא מן הסתם לא רוצה בחורה נושרת למחצה, או כזאת עם בעיות שונות ומשונות.
דבורה היא אופציה מצויינת - טובה ברמה מספקת מצד אחד (לא נשרה מהסמינר, מצייתת יחסית להוריה), אבל מודרנית מספיק בשביל להסכים לקחת אותו.

מצטרפת לדעה שהיא ילדותית להפליא.

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

בסביבות השעה אחת עשרה האולם התחיל להתרוקן.

ישבתי ליד שורי ולאהלה ודיברנו עלי, איפה נגור ואיך מתחילים להתארגן.

שמעתי כסא נגרר פתאום לידי, הסתובבתי וראיתי את ההיא מהווארט. זאת שחייכה כל הזמן.

גם עכשיו היא חייכה ''שלום דבורה אני אסתי הורביץ, עוד לא הספקנו לדבר כלום!'' היא התיישבה ביני לבין לאהלה ושתיהן היו ניראות מבסוטות מקרבת המשפחה החדשה שלהן ''עד שיש לי גיסה היא עסוקה יותר מדי חחח'' היא ציחקקה בעליזות.

פתחתי את הפה ושכחתי לסגור אותו.

זאת אסתי?? זאת האחות המדוברת? לא יודעת למה דמיינתי משהי ממש לעניין, אולי בגלל שלאהלה היא טיפוס חזק כזה.

הרגשתי אכזבה דקה עולה לי בלב, אפילו משהי אחת נורמלית לדבר איתה אין לי שם.

שורי התרחקה אחורה עם הכסא, בוחנת אותי במבט מוטרד.

רציתי לשאול אותה על מה היא חושבת כשפתאום שמעתי את אמא ממש קרוב אלי.

''דבורה? את כאן? בואי, החתן מחכה לך!'' היא חייכה בסלחנות למראה הקפיצה שלי.

תחושה שכבר נהייתה לי מוכרת זינקה לי במעלה הגרון, מתפרצת בסומק מרוגש לפנים.

הלכתי אחריה לכיוון צד הגברים, היה שם חדרון מאולתר מקירות של מחיצות האולם, בין החורים בדוגמת העץ ראיתי את שלוימי עומד עם גב אלי, נשען עם יד אחת על הכסא.

הרגשתי תחושות מטורפות עולות בי, משתוללות לי בבטן וגורמות לי להרגיש שאין לי סיכוי להוציא מילה מהפה.

כמה חיכיתי לרגע הזה!

השתחלתי בין המחיצות, נזהרת לא להיתקל ברגלי הכסא והסתכלתי על שלוימי בהתרגשות.

שלוימי עשה חצי סיבוב לכיווני וחיוך עליז עלה לו על הפנים.

''סוף סוף הגיע הרגע המיוחל'' הוא התיישב על כסא הברזל המרופד, מושך את הכסא השני ומקרב אותו אלי.

התיישבתי, הרגשתי קצת רעד ברגליים.

''באמת היה לי מאוד קשה, אני מרגישה כאילו עברו שנים מאז הווארט...'' חייכתי כל הזמן ושיחקתי בלי הפסקה בצמיד, בטבעות ובשעון. מנהג מגונה שמבקר אותי בעיתות לחץ.

שלוימי הקשיב לי בשימת לב, ראיתי אותו מעביר את מבטו אל השעון שלי וחיוך גדול עלה לו על הפנים ''אז בסוף בחרת את השעון הכי יקר? יש לך טעם טוב אשתי לעתיד!'' הוא קרץ אלי ''אני מקווה שאהבת את השעון הזה, כי אני חושב שזה השעון הכי יפה שהיה בחנות!''

הבטתי בשעון בבלבול ואז בשלוימי ''מה זאת אומרת הכי יפה בחנות?'' שאלתי, ''אתה גם היית בחנות?'' לא הבנתי על מה הוא מדבר.

החיוך של שלוימי התרחב. ''מה זאת אומרת אם גם הייתי בחנות,'' הוא כבר צחק ''רק אני הייתי בחנות, אני בחרתי לך את השעונים הללו'' הדהים אותי, לוקח את כל המחווה המרגשת של השוויגער והופך אותה על פניה.

נעצתי בו מבט המום ''דיי..! אני לא מאמינה'' באמת לא האמנתי ''אתה קנית את זה?? איך..? כלומר, מאיפה אתה מבין בשעונים? ואיך אתה יודע איזה שעון אני אוהבת??'' הייתי מופתעת לגמרי. אז לא השוויגער בחרה?

שלוימי היה נראה מאושר ''ברור שאני'' הוא ענה בהתלהבות ''בפגישה הראשונה דיברנו על מותגים ואמרת שאת אוהבת את החברה של מישל והיית רוצה שעון כזה, אז כששמעתי את אמא שלי מתלבטת איזה שעונים להביא אמרתי לה שתעביר את העניין הזה אלי'' הוא עצר כדי לנשום.
הרגשתי רגשות גואים, אז הכל בזכותו! שלוימי הביא בי בציפיה ''נו? אז איך את? אוהבת?'' אהבתי את הנימה שהיתה לו בקול, הנהנתי בחוזקה. ''בטח!'' אמרתי, ''אתה לא מבין איך שמחתי כשראיתי את זה, פחדתי שהיא תתן לי שעון זהב מיושן'' הבטתי בו בזהירות, אבל שלוימי היה מרוצה דווקא.

''בטח'' הוא אמר ''היא כבר כמעט קנתה כמה כאלו, זה היה ברגע האחרון...''

מיששתי את השעון בחלומיות, נותנת לדמיון שלי להעביר אותי אל ימי הולדת עתידיים ומפנקים עם הרבה קופסאות עור של מישל.

איזה בעל שווה יש לי!

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אחרי כן המשכנו עוד לדבר.

הוא סיפר לי שהגיעו לו מלא חברים.

הם בעיקרון קבעו טיול, לטבריה. אבל ביטלו כשהם שמעו שהארוסים יהיו היום.

עניין אותי איזה סגנון חברים יש לו, כמו שמלי שאלה אותי. איזה סוג הם?

נזכרתי בשיחה עם מלי והרגשתי ענן דקיק ומוטרד עובר לידי.

שלוימי השתקק ובחן אותי בדאגה.

''הכל בסדר?'' הטון שלו היה מתעניין, זה עשה לי טוב.

''בטח שבסדר...'' הרגעתי אותו ''רק ש...''ניסיתי לנסח במוחי את השאלה, שלוימי הקשיב לי בריכוז ''רק ש-מה?'' הוא שאל. מעודד אותי לדבר.

''אני לא יודעת אם אתה זוכר, בפגישה נראה לי השניה, סיפרתי לך על מלי מינץ, חברה שלי. זוכר?'' שלוימי הנהן ''בטח זוכר'' אמר ''זאת שהביאה לך עוגת מספרים ליום הולדת?'' הוא ווידא, מפגין בקיאות.

''בדיוק, זאת'' עניתי ''אז היא דיברה איתי ביום שישי בבוקר, והתחילה לומר לי דברים שמאוד בלבלו אותי'' השתתקתי. נזכרתי בשיחה עם נעמי, ועם חנהלה. ובשאלות נוספות שעלו לי בשבוע האחרון.

שלוימי בחן אותי בעיון ''בלבלו?'' הוא שאל, מטעים את המילה ''מה היא אמרה לך?''

נאנחתי.

''זו לא רק היא'' הסברתי לו ''היו כמה אנשים בימים האחרונים שאמרו לי דברים שבלבלו אותי ואני לא יודעת איך לחשוב עליהם'' הסתכלתי עליו קצת במצוקה, אני אפילו לא מצליחה להגיד לו מה הם אמרו לי ומה לא מובן לי.

שלוימי חשב רגע.

''אני מבין'' הוא אמר באטיות.

הסתכלתי עליו, חיכיתי לשמוע מה יש לו לומר, כששלוימי חושב נהיים לו הרבה קמטים במצח שעושים לו פרצוף עוד יותר חכם ממה שיש לו בדרך כלל.

''תראי, את אומרת פה משהו חשוב'' הוא אמר לבסוף.

''יש אנשים, שאנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם, אבל הם אמרו לך דברים שלא הוסיפו לך לשמחה או לרוגע שלך. להפך, הם רק גרמו לך למתח'' הוא הביט בי, מחכה לתגובה שלי.

הנהנתי, היה לי ברור שהוא יודע שהוא אמר בדיוק מה שהרגשתי.

שלוימי המשיך '' אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך'' הוא חייך אלי חיוך מלא הבעה ''עכשיו אין לנו מספיק זמן, ואני גם לא יכול להיות בטוח שהערשי לא מתחבא כאן איפשהו, מקשיב לנו לכל מילה...'' צחקנו ביחד.

המשכנו לדבר עוד כמה דקות והחלפנו מספרי טלפונים.

ידעתי שאני לא אספר לאף אחד שכתבנו באנשי קשר 'דבורה שלי' ו'שלוימי שלי'

יש דברים שלתמיד ישארו רק בינינו.

 

[לוצ'י]

איזה כיף, שני פרקים ביחד!

סוף סוף שלוימי יוצא קצת מתדמית הנבל המרושע, ומתחיל להיראות קצת כמו בעל(לעתיד, לעתיד) אכפתי ומתלהב, שזוכר לפרטי פרטים כל מה שדבורה אמרה לו אי פעם : )

מחכה ממש להמשך!

 

[מימיי]

איזה כיף שהעלית פרק!
לא מאמינה שהתגעגעתי לסיפור בהמשכים כל כך מהר

שלוימי המשיך '' אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך'' הוא חייך אלי חיוך מלא הבעה

ממש פסיכולוג למופת ; )

 

[רצתה]

וואו!!!

אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך''

עכשיו נשאר במתח עוד פעם???

 

[מגבת]

שורי התרחקה אחורה עם הכסא, בוחנת אותי במבט מוטרד.

שלוימי השתקק ובחן אותי בדאגה.

אה, אז תנועה משפחתית כזו

את יכולה להזכיר מי זו שורי, גדולה? קטנה? בחורה?

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אה, אז תנועה משפחתית כזו

את יכולה להזכיר מי זו שורי, גדולה? קטנה? בחורה?

''טוב, אז ככה'' ניסיתי לחשוב מאיפה להתחיל. ''בעצם אנחנו ארבעה ילדים במשפחה, לאהלה, שהיא למדה בכיתה של אסתי אחותך הבכורה'' התחלתי פשוט מההתחלה ''והיא נשואה לשרוליק טויב, מהחסידות שלכם. ויש להם שלושה ילדים.'' שלוימי הנהן, ראיתי שהוא נהנה מהידע שהפגנתי.

''...מתחתיה יש את דודי שלאשתו קוראים שורי, ויש להם תינוק פשושייי בן שנה, קוראים לו ארהלה.'' אני אוהבת את האחיינים שלי מאוד, אני יכולה לדבר עליהם שעות! שלוימי צחק צחוק קטן למראה ההתלהבות שלי.

''ואז יש אותי,'' שתינו חייכנו ''וזהו, אחרי יש את חיימק'ה בן שבע עשרה. הוא לומד באלעד''

 

[מוסיא ב.]

וואו וואו וואו @בואו נעצב את זה ביחד אין לי מילים!
הכל כל כך זורם הכתיבה מהממת ופשוט הייתי מרותקת למסך בלי יכולת לזוז עד הסוף, ואז ראיתי שעוד אין כזה,
מחכה בקוצר רוח לפרק הבא
תודה!

 

[~שפרה~]

איזה בעל שווה יש לי!

תינוקת בהגזמה. ממליצה לסדר את הנושא הזה. היא מרגישה ילדה בת 12. רק בפרק לאחר מכן יש תחושה מעט *מעט* יותר בוגרת. אבל עדיין מידי מוגזם כל העסק. המעבר דרסטי ולא ברור.
חוץ מזה, את מוכשרת, ונראה שהנושא באמת מסקרן אחרים.
בהצלחה בכתיבה!

 

[גאווהסקריפט]

מתי עוד פרק????
הסיפור מדהים וסוחף
אני רק מחכה להתנגשות ביניהם כי בינתיים היא מסכימה לכל מילה שלו
מסוקרנת מתי הוא יפלוט משהו שלא ימצא חן בעיניה.
ויש נקודה שעלתה כאן ומטרידה גם אותי-איך בחורה תמימה כל כך קמה ועשתה שינוי?
מבחינת האופי שלה ואיך שהיא מסתכלת עליו כאחד שכל מילה שלו קודש הייתי מצפה ממנה גם להסתכל בצורה כזאת על ההורים שלה.
מעניין

 

[מלכה שליסל]

וואו!
עכשיו סיימתי לקרוא הכל בשלוק אחד ענקקקק, וזה היה מד-הים!
תודה על זה!

מיחד מאוד. כמו שציינו רבים לפניי- המון רגש, במעט מילים. כשרון!
וחייבת להודות ששלוימי כבר מהפרק השני לא הריח לי משהו בכלל...
מחכה בקוצר רוח להמשך....

מצטרפת לכל מילה!

החיבור גרוע. הבחור בעייתי ברמות ולדבורה לא היה שכל מהרגע הראשון
ואיפה ההורים??? משגע אותי! גם במציאות זה ככה שההורים עיוורים?? ההורים שלו בטח מכירים את הבן יקיר שלהם, איך הם נותנים לו להתחתן ככה? ואיפה ההורים של דבורה? תמימים כמוה?
סיפור מעולה שהולך למקום רע...

עיוורון.
רלוונטי מאד אם הסיפור הולך לאן שאני משערת
ומשכך יש לסיפור הזה שליחות מאד גדולה!

יש לי שאלה בעניין שמפריע לי.
איך כולם יודעים פתאום ששלוימי הולך להיות השטן המשחית והדמון המושלם?
אתם מכירים אותו כל כך טוב? אולי גם הוא מרוגש? נראה לכם שהוא חיכה להתחתן רק כדי להיות הבעל המרושע של דבורה?

לדעתי, אדם עם הפרעת אישיות בכלל לא חייב להיות שפועל ממניעים מרושעים (והוא גם לרוב לא בחר להיות כזה מבחירה מודעת). עם שאת, זה לא אומר שדפוסי ההתנהגות שלו לא יוצאים לפעמים מרושעים מאד כלפי הקרבן.
כן. זה שמישהו לא מתכוון להתעלל לא אומר שלא יהיה קרבן.
ככה אנחנו מקבלים סיפורים אנושיים טרגדיים, בלי שיש "אשם" בהכרח. (מה שכמובן לא פוטר מלקיחת אחריות של כל אחד מהצדדים)

בחור חסידי ממשפחה שמורה זה דבר אחד. מניפולטיבי מקצוען בכזה גיל צעיר זה דבר אחר לגמרי.


פיזרת יפה מאד את הדגלים האדומים בפגישה

אם אני מנחשת נכון (כמוך?)
אז שימי לב שלא צריך להיות "מקצוענים" בשביל דפוסי אישיות בעייתיים. צריך פשוט להיות נושאיהם.
מה שכן צריך בעלי מקצוע טובים שיעזרו לכל הצדדים.

והנה עוד דוגמה לדגל אדום : באדיבות "בואו נעצב את זה ביחד"


"עברתי ליד המעמד העגול של השלוש קומות והסתכלתי בעיון על פחיות השייק הקטנות כששמעתי פתאום רחש מאחורי.

''זה מדהים''

מה?? הסתובבתי בבעתה מוחלטת, הלב שלי זינק במהירות והרגשתי שאני מאבדת נשימה.

שלוימי עמד שם בגודל טבעי, מחייך אלי חיוך עם ניצוץ קונדסי בעיניים.

 

[סבתא חביבה]

והנה עוד דוגמה לדגל אדום : באדיבות "בואו נעצב את זה ביחד"


"עברתי ליד המעמד העגול של השלוש קומות והסתכלתי בעיון על פחיות השייק הקטנות כששמעתי פתאום רחש מאחורי.

זה קפץ לי מיד כשקראתי. לא יודעת למה לא הגבתי על זה בזמנו, אבל זו התנהגות מאד מאד בעייתית.

 

[המלמד מבני ברק]

התנהגות מאד מאד בעייתית

למה? הפרעת שליטת יתר או משהו כזה?

 

[סבתא חביבה]

למה? הפרעת שליטת יתר או משהו כזה?

קוראים לזה הפרעת אישיות גבולית, ושלא תדע מצרות... זו הפרעת אישיות קשה וכמעט בלתי ניתנת לטיפול.

עריכה: אני לא בטוחה שזה זה, כי שלוימי מתואר כבחור מקסים נוטף דבש ונופת צופים. מי שיש לו הפרעת אישיות גבולית נוטה להתפרצויות זעם וחוסר ויסות רגשי, שזה לא רואים אצלו.
מצד שני, הוא בהצגה כרגע, קונה את דבורי התמימה, ואחרי שיתחתנו היא תגלה עוד צדדים באישיות שלו, פחות נעימים. הוא מנצל את הבוסריות שלה, כי בחורה קצת יותר בנויה היתה מרגישה שיש פה משהו לא תקין ועוצרת את הקשר הזה או לפחות בודקת לעומק ומשתפת את הסביבה הקרובה שלה. במיוחד מי שכבר יש לה אחים נשואים.
ההורים עיוורים ויישארו כאלה כנראה גם אחר כך.
מי ייתן והיא תמצא את הדמות שתתן לה באמת כוחות להתמודד.
ככל הידוע לי, עם הזמן נוצרת פגיעה אישית רגשית עמוקה מאד, וזה לא קל בכלל בכלל בכלל לאף אחד מהשותפים כולל הילדים.
זו אלימות קשה, גם אם אינה פיזית, ואשה במערכת יחסים אלימה מתקשה לצאת לבד מהמעגל הזה מסיבות רבות. גם האיש סובל מאד, למרות שקשה להרגיש אליו אמפתיה כי הוא "האיש הרע" בסיפור. הוא בדרך כלל במצב רגשי לא קל ולא מספיק מבין מה עובר עליו. חייו אינם שלווים והוא חי בבדידות רגשית קשה.
@בואו נעצב את זה ביחד
אם הסיפור הולך לכיוון הזה, בבקשה תבדקי ותלמדי את הנושא לעומק ככל האפשר, כולל, אם אפשר, לשמוע נשים שחוו בעצמן נישואין כאלה. זה חייב להיות אותנטי ותואם למציאות.
כמה שזה מעניין ומרגש ומרתק, בסוף מדובר בנושא שהוא מקצועי וחשוב לשמור על האמינות של הדמויות והסיפור.

 

[סבתא חביבה]

הולך להיות לי, לא? או: איזה חתן שווה יש לי...

יואו יואו יואויואויואו.............
איזה מרגש וילדותי... הבה נלבלבה ביחד... משלוימי ציפיתי להרבה יותר!!

הוא משתף איתה פעולה, זה חלק מהקטע שלו להלהיב אותה ולנהל אותה

 

[ליליאן]

איך בחורה תמימה כל כך קמה ועשתה שינוימבחינת האופי שלה ואיך שהיא מסתכלת עליו כאחד שכל מילה שלו קודש הייתי מצפה ממנה גם להסתכל בצורה כזאת על ההורים שלה.
מעניין

יש מצב שהיא פשוט עושה מה שבא לה. אני רואה אצלה קושי עד חוסר יכולת לתפוס מורכבות, אפילו להכיל שונות או לשער איך נראית המציאות מעיניים אחרות. ממה שהיא חושבת שאיך שהיא חושבת - היא משליכה את זה על כל העולם. אז מה חא הגיוני בזה שאם יש לה דחף להתמדרן או להשקיע במראה חיצוני - היא תלך על זה. אם נראה לה שדרך החיים של ההורים שלה מיושנת - אז על זה היא תרוץ.

 

[ליליאן]

קוראים לזה הפרעת אישיות גבולית, ושלא תדע מצרות... זו הפרעת אישיות קשה וכמעט בלתי ניתנת לטיפול.

עריכה: אני לא בטוחה שזה זה, כי שלוימי מתואר כבחור מקסים נוטף דבש ונופת צופים. מי שיש לו הפרעת אישיות גבולית נוטה להתפרצויות זעם וחוסר ויסות רגשי, שזה לא רואים אצלו.
מצד שני, הוא בהצגה כרגע, קונה את דבורי התמימה, ואחרי שיתחתנו היא תגלה עוד צדדים באישיות שלו, פחות נעימים. הוא מנצל את הבוסריות שלה, כי בחורה קצת יותר בנויה היתה מרגישה שיש פה משהו לא תקין ועוצרת את הקשר הזה או לפחות בודקת לעומק ומשתפת את הסביבה הקרובה שלה. במיוחד מי שכבר יש לה אחים נשואים.
ההורים עיוורים ויישארו כאלה כנראה גם אחר כך.
מי ייתן והיא תמצא את הדמות שתתן לה באמת כוחות להתמודד.
ככל הידוע לי, עם הזמן נוצרת פגיעה אישית רגשית עמוקה מאד, וזה לא קל בכלל בכלל בכלל לאף אחד מהשותפים כולל הילדים.
זו אלימות קשה, גם אם אינה פיזית, ואשה במערכת יחסים אלימה מתקשה לצאת לבד מהמעגל הזה מסיבות רבות. גם האיש סובל מאד, למרות שקשה להרגיש אליו אמפתיה כי הוא "האיש הרע" בסיפור. הוא בדרך כלל במצב רגשי לא קל ולא מספיק מבין מה עובר עליו. חייו אינם שלווים והוא חי בבדידות רגשית קשה.
@בואו נעצב את זה ביחד
אם הסיפור הולך לכיוון הזה, בבקשה תבדקי ותלמדי את הנושא לעומק ככל האפשר, כולל, אם אפשר, לשמוע נשים שחוו בעצמן נישואין כאלה. זה חייב להיות אותנטי ותואם למציאות.
כמה שזה מעניין ומרגש ומרתק, בסוף מדובר בנושא שהוא מקצועי וחשוב לשמור על האמינות של הדמויות והסיפור.

לדעתי הגזמה פראית. לא הייתי אנדיקצה לבורדרליין לאורך כל התיאורים של שלומי. רמזי רמזים, ככה לא מאבחנים. יש קריטריונים ברורים, צריך לפחות X מתוך Y תסמינים אפשרים, יש לו אחד, אולי אולי שניים. זה ממש א מספיק ולא קרוב. גם בהרגשה הכללית והרושם.

 

[משולש ברמודה]

אז שימי לב שלא צריך להיות "מקצוענים" בשביל דפוסי אישיות בעייתיים. צריך פשוט להיות נושאיהם.

בעיני הדגלים האדומים לא היו דפוסי אישיות בעייתים, יותר כמו קלישאות נפוצות בהן אנשים מדמים לראות 'דפוסי אישיות בעייתים' ומאבחנים בגינן את הסובבים בשלל בעיות משונות.

גם הפרעות למיניהן מתפתחות עם הזמן, משתנות מאדם לאדם, ולא בכולן הגבר המניפולטיבי והתככן מאמלל את חייה של אשתו התמימה והנאיבית.

אם אני מנחשת נכון (כמוך?)

הניחוש שלי היה הפרעת כלשהי מתחום הנפש בו כמובן הבעל הוא זה שסובל מבעיה נפשית.
קצת אלימות נפשית, קצת מילולית, הרבה מניפולציה ולא מעט תמימות...

אני מצטערת על הציניות, אבל זה צפוי מידי באקלים הסיפורים הזוגיים הנפוצים אצלינו...

הסתייגות אחת: בינתיים קשה לי לדעת אם זה הכיוון כי בפרקים האחרונים לא הייתה התקדמות מיוחדת בעלילה, אז נחכה ונראה.

אני עדיין בדעה ששלוימי דמות לא אמינה. (וכן, גם דבורה תמימה באופן מוגזם לבחורה שמנסה לפזול החוצה, אבל זה עוד איכשהו מחליק לי).

למה? אני אתן דוגמא מהקטע הבא:

''זו לא רק היא'' הסברתי לו ''היו כמה אנשים בימים האחרונים שאמרו לי דברים שבלבלו אותי ואני לא יודעת איך לחשוב עליהם'' הסתכלתי עליו קצת במצוקה, אני אפילו לא מצליחה להגיד לו מה הם אמרו לי ומה לא מובן לי.

שלוימי חשב רגע.

''אני מבין'' הוא אמר באטיות.

הסתכלתי עליו, חיכיתי לשמוע מה יש לו לומר, כששלוימי חושב נהיים לו הרבה קמטים במצח שעושים לו פרצוף עוד יותר חכם ממה שיש לו בדרך כלל.

''תראי, את אומרת פה משהו חשוב'' הוא אמר לבסוף.

''יש אנשים, שאנחנו לא יודעים מה המניעים שלהם, אבל הם אמרו לך דברים שלא הוסיפו לך לשמחה או לרוגע שלך. להפך, הם רק גרמו לך למתח'' הוא הביט בי, מחכה לתגובה שלי.

שלוימי המשיך '' אני ממליץ שבפגישה הבאה שלנו, שתהיה בעזרת השם בקרוב, נדבר על כל הדברים שמפריעים לך''

דבורה התמימה מאד מאד מספרת לשלוימי איך אנשים אמרו לה, שימו לב: *דברים* שהיא לא יודעת איך לחשוב עליהם.
היא אפילו לא אומרת אם הם דברים רעים או טובים. סתם דברים.
הרי זאת הגדרה יפה, ממצה ומדויקת, לא? מי צריך פירוט בכלל. מי אולי חושב סתם לזרוק שאלה: 'אממ, אילו דברים למשל, דבורה?'
שלוימי? מה פתאום, הוא הרי תככן מניפולטיבי מקצוען, כל מטרתו בחיים היא לתמרן את דבורה. מי צריך בכלל לדעת למה היא מתכוונת.
הוא רק חושב לו לרגע אחד קצר, ומיד מיד הוא מבין למה התכוונה דבורה כשהיא אמרה 'דברים'.
אממ טוב, אבל אולי הוא סתם זורק מילים כי זה לא המקום המתאים מבחינתו לדבר עם דבורה?
אולי באמת. לכאורה זה גם מה שהוא אומר בסוף הסצנה.
אבל אם ככה בשביל מה מגיעים המשפטים הבאים בשיחה בהם הוא מייד מנתח לה את מניעי האנשים שסביבה, שכמובן אי אפשר לדעת מה המניעים שלהם (מישהו אמר דגל אדום?) וממליץ לה בנימה פסיכולוגית מקצועית לדבר בפגישה הבאה על כל הדברים שמפריעים לה!

אני מצטערת, אבל אני היחידה שקצת קשה לה לקנות את זה?

ו @בואו נעצב את זה ביחד אני מתנצלת מראש אם לא ביקשת ביקורת והביקורת שלי קצת מעיקה : ) קהילת כתיבה וזה...

לדעתי הגזמה פראית. לא הייתי אנדיקצה לבורדרליין לאורך כל התיאורים של שלומי. רמזי רמזים, ככה לא מאבחנים. יש קריטריונים ברורים, צריך לפחות X מתוך Y תסמינים אפשרים, יש לו אחד, אולי אולי שניים. זה ממש א מספיק ולא קרוב. גם בהרגשה הכללית והרושם.

לגמרי.

אני קצת משועשעת למען האמת איך ראו כאן דגל אדום מפחיד שכזה בעובדה שהיא נבהלה מרחש מאחוריה...
לא יודעת, אבל לפעמים גם אנשים נורמליים יכולים להבהיל בטעות אנשים נורמליים אחרים, זה עדיין קורה : )

אבל כמובן, שלוימי כבר מסומן מבחינתנו. הגבר הקלאסי שסובל מהפרעת אישיות מעיקה. איך לא נחשוד בכל פעולה שלו?

 

[סבתא חביבה]

לדעתי הגזמה פראית. לא הייתי אנדיקצה לבורדרליין לאורך כל התיאורים של שלומי. רמזי רמזים, ככה לא מאבחנים. יש קריטריונים ברורים, צריך לפחות X מתוך Y תסמינים אפשרים, יש לו אחד, אולי אולי שניים. זה ממש א מספיק ולא קרוב. גם בהרגשה הכללית והרושם.

שומעת. לדעתי זה כן הולך לשם. בודאי שאני לא מאבחנת, אני קוראת סיפור שלדעתי יש בו רמזים לבורדרליין. אולי להפרעת אישיות אחרת.
ואולי באמת הגזמתי והם בסך הכל שני ילדים שנהנים לשחק במגרש של הגדולים, מרוגשים מהעולם הגדול כל כך שהם מנסים לגלות ובגדול די עפים על עצמם. הבנות שלי קוראות לזה "מתפתחים", ולא כמחמאה

אנחנו עוד לא מספיק מכירים את שלומי אבל בינתיים ראינו שיש בו מניפולטיביות אופיינית להפרעות אישיות, ולי דווקא יש הרגשה כללית ורושם שזה כן מספיק וכן קרוב.

מעניין באמת לאן זה הולך.
נחכה ונראה