בהתחלה חשבתי לכתוב רק קטע אחד, אבל מסתבר שאני די אוהבת לכתוב על הדמויות האלו, התכנון הוא להמשיך בסיפור קצר (עשרה פרקים אולי). יש ביקוש?
----
הקטע הבא מתרחש על ציר הזמן מיד בסיומו של הספר 'יוזבד' וכשנה לפני הקטע הכתוב למעלה.
------
את מהללאל פגש מיכאל ביום השלישי לשובו לארמון, באותן מסיבות עליזות שנערכו עם הגעתו לאתיל והתאחדו באלגנטיות יחד עם חגיגות קביעת מועד הנישואין של האקסידטור אולה והנסיכה אונמר.
בהתחשב בכך כי מיכאל יצא מכוזר כשאת פניו אף לא מעטרת חתימת זקן, והעביר את כל שנות התבגרותו הרחק מהממלכה היה מראהו בקרב בני משפחתו ואנשי הארמון לא יותר מזיכרון קלוש ותוספות רבות של דמיון. אולי לכן הופתעו כל אותם מפקפקים ורכילאים להיווכח, כי דמיון בין אחיו של המלך לבין בנו של שר צבא כוזר היה גם היה.
מנכבדי המועצה העליונה, עובר דרך נותני השירות שבארמון וכלה במשרתו האישי של הנסיך. הטענה הרווחת אותה חזרו הכול והשמיעו באוזניו של מיכאל הייתה, כי מהללאל אכן דומה לו מאד.
על סיפור ההתחזות של היערן שהתגלה כבן דודו הראשון, שמע מיכאל עוד בטרם עזב את בבל. אבל למען האמת התקשה במקצת להבין איך שכחו בני משפחתו את מראה פניו עד שנער אחד הצליח להוליך אותם שולל. אולם רק לאחר שחתנה של אחותו הציג לפניו את הצעיר שהתחזה לדמותו במשך יומיים תמימים, החל מיכאל להבין את בני משפחתו.
אמת. הוא ומהללאל היו שונים. גם צבע עיניו האפור לא תאם את הכחול שבעיניו של הגבר שמולו, אבל כשהצטרפו שאר הפרטים והרכיבו יחד פרצוף אחד שלם, תקפה את מיכאל תחושה מוזרה כאילו הוא מתבונן במראה מיוחדת המציגה לו גרסה אחרת של עצמו.
מופתע בוהה מיכאל במהללאל רגע ארוך והמבט מביך עד מאד את בן מקאן הצעיר, ומכיוון שהנסיך מוסיף לשתוק מוצא מהללאל את עצמו סוקר גם הוא את מיכאל, מתלתליו השחורים ועד לעיניו האפורות.
משועשע סוקר אולה את המחזה ומבטו מרצד בין שני הצעירים הרציניים שעומדים ובוחנים זה את זה, ועל אף שהרעיון להפגיש בין הנסיך למהללאל היה שלו, מתחילה הסצנה להיות מוזרה גם בעיניו. "נו די", הוא אומר לבסוף, כשקץ בשתיקתם הארוכה של בני דודיו. "לא תוכלו לעשות אחד לשני אבחון אישיות רק על פי מבט העיניים".
זיכרון הפעם הראשונה בה שמע את המשפט הזה עולה בראשו של מהללאל מציף את מוחו בריח של מרק עוף ודם, אבל הוא רק מושך על שפתיו חיוך נאה, וכשהוא דוחק במאמץ את מראה פניו הפצועות של פילאק ממוחו קד בקלילות. "יברך אותך האלוקים, הוד נסיכותך".
"המברך יתברך" משיב מיכאל, התדהמה שחש כשראה את מהללאל נשמעת עדיין על קולו. "נראה כי רכילאי אתיל המעיטו בתיאורך, לרגע לא חשבתי כי הדמיון בינינו הנו יותר מהשערה קלושה בלבד".
מהללאל מחייך במבוכה, מעביר את ידו בשערו השחור והקצר, והאזכור לדמיון בינו לבין הנסיך נדמה לו כרמז עבה על השימוש הציני בו עשה בדמותו של האדם שמולו.
"שמעתי שהיית קרוב לאחי, הנסיך יקוואל", אומר מיכאל בניסיון להציל את השיחה הגוועת, "על אף שלא הייתי כאן בשנים האחרונות, הבנתי כי בתקופות מסוימות הייתה ידידותך עבורו הצלה של ממש".
העובדה כי מיכאל מודע לבריחתו של יקוואל מהארמון יכולה להפוך גם את המשפט הזה לבעל כוונות נסתרות, אבל מהללאל מחליט להתייחס למילים כפשוטן. "אני מודה להוד נסיכותו על מילותיו הטובות, שמחתי להיות לו לחבר, אולם לא אכחד ממנו כי הידידות עם יקוואל תרמה רבות גם לי".
"אני שמח לשמוע על כך", אומר מיכאל, וקולו עד כמה שכשיר מהללאל לקבוע, כנה וחף מכוונות אחרות. "הבה נקווה כי השעות הרבות שהקדשת לו, בנו את אישיותו של אחי ויעזרו לו במסעו כאזרח מן השורה". הוא נשמע אסיר תודה וקולו שליו למדי, אבל מהללאל שמוצא עצמו מביט עמוק בעיניו האפורות של הנסיך, מופתע במקצת לגלות את הכאב המסתתר מאחוריהן.
מיכאל הינו אחיו הבכור מאם של יקוואל. ועל אף שאין למהללאל מושג איך היה נראה הקשר בין האחים המלכותיים בתקופה שלפני יציאתו של הנסיך לבבל, הוא יכול להניח כי אכפת לנסיך מאחיו הצעיר. למה זה אם כך הוא מופתע לגלות כי היעדרותו של יקוואל מכאיבה למיכאל?
האם בשל יחסו של המלך לאחיו הצעיר, חשב כי גם מיכאל ינהג ביחס דומה?
לא הוגן לחשוב ככה. לא הוגן בכלל. במיוחד כשהוא יודע יותר מכולם עד כמה התאמץ המלך בחינוכו של יקוואל, אבל הכאב שהוא מוצא בעיניו של מיכאל, שונה עד מאד מהמבט אותו ראה על פניו של המלך בכל פעם בה הוזכר האח הסורר, והשוני מקל עליו ומכאיב בו זמנית, האם יכול להיות כי אם היה מגיע מיכאל שנה מוקדם יותר לכוזר, היה יקוואל עדיין בארמון?
מיכאל כך נראה חושב כמוהו. אפשר לראות זאת מן האופן בו הוא מתעניין במעשיו של יקוואל לפני בריחתו ובשאלותיו על הנושאים בהם עסקו שיחותיו עם מהללאל. אבל המעמד בו הם נמצאים אינו מתאים לשיחה ארוכה, גם לא ריבוי האוזניים המקשיבות, ומכיוון שגם ארוחת הערב עומדת להתחיל ממש בעוד מספר רגעים מעלה מהללאל חיוך רחב על שפתיו, "זהו סיפור לא קצר", הוא אומר, "אשמח לספר עליו להוד נסיכותו ברגע בו יתאפשר לי לשוחח עמו באריכות".
הרמז אינו מבוזבז על מיכאל, שסוקר אותו רגע ארוך כבודק את רצינות כוונותיו, ומפטיר "אדאג למצוא לכך זמן מחר". הערתו מופנית לכיוונו של ראש הפמליה הנסיכותית, ומהללאל שמבין כי השיחה מסתיימת ממהר לקוד לעברו של מיכאל.
רגע ארוך הוא עומד ובוהה בקבוצה המתרחקת, ואחר כך נאנח ופונה בחזרה אל בן דודו במטרה לצעוד יחד אל שולחן הסעודה בו יושב כבר אביהם, אבל אולה נטוע עדיין באותו מקום בו עמד מתחילתה של השיחה, מבט עיניו נעוץ בנסיך המתרחק וידו נשענת על ניצב חרבו כאילו חיפשה שם נחמה.
----
rhon.co.il
הנושאים החמים
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //