דרוש מתכון מנה עיקרית בשבת למשפחה צעירה

מצב
הנושא נעול.
כמו המעשה באדמו"ר פלוני שנהג בכל פעם שיצא מהמקווה לגזוז את צפרניו, וחסידיו המשיכו בדרכו בדבקות עליונה והסבירו שיש בכך סודות נעלים ונעלמים.
לימים שאלו את פי כ"ק האדמו"ר שליט"א לטעם המנהג הקדוש.
השיבם הרב'ה בנימת שחוק (שלא לומר התפקעות מצחוק..) לא טעם ולא סוד פשוט כשאני יוצא מהמקווה הצפרניים מתרככות ובנקל אני מצליח לגוזזן כדבעי
הסיפור הוא סיפור אמיתי שהיה עם הרה"ק מראפשיץ שהיה לו משמש לא כ"כ חכם בלשון המעטה (לא זוכר עכשיו את שמו) והוא שאל אותו למה אתה גוזז אחרי המקוה אז הרה"ק (שכמובן אין לנו מושג לערך קדושתו וגודל כוונותיו) גחאו בקש לומר לו שזה יותר קל לגזוז אחרי המקוה
וידוע הסיפור שהיה אצל הרה"ק מצאנז שפעם התארח אצלו אחד הצדיקים (אולי הרה"ק מקאמינקא לא בטוח עכשיו איזה צדיק זה היה) כמה פעמים לשבת והמנהג אצל הרה"ק מצאנז היה לחתוך לבד את הבצל ל"איי מיט צוויבל"
וכשהיה אצלו פעם חד בעה"ב כפרי ושאלו למה הוא חותך בעצמו אז ענה לו הצדיק הרי הבצל אם יחתכו מידי עבה זה לא יהיה טעים אז אני לא סומך על אנשי המטבח אז אני רוצה לבד כך ייצא כמו שצריך
ופעם היה אצלו איש גאון גדול בהלכה הוא ענה לו כי יש הרבה שאלות בהלכות שבת שלא יהיה טוחן ועוד כל מיני הלכות אז הוא לא סומך עליהם שידעו את כל ההלכות לכן מעדיף לבד
ופעם כשהיה אצלו מישהו מקובל הוא ענה לו הסבר על פי קבלה (אני לא זוכר עכשיו את ההסבר)
אז סיים הצדיק האורח " אניהבנתי שלא זה ולא זה ולא זה הטעם האמיתי אלא יש לו עניינים גבוהים מאוד
 
אם כבר אז שנחכים - מה הפירוש?
שנה טובה. גוט=טוב.
גם אני נזכרתי בכל הדיון פה במנהגי ראש השנה. ובחבושים למשל שהסבתות שלנו כ"כ התאמצו להכין והרי מה זה בכלל לא מובא בשום מקום. אבל "כך מקובלני מבית אמא" ויש לזה המון כח כמו שאמרה פה משהי. באופן כללי תמיד אני חושבת על הסימנים הנוספים שבסה"כ חוזרים על עצמם כמו הסימנים הבסיסיים, רימון= רוביא תמר=סילקא וכו', זה פשוט כנראה כי באירופה לא היה להם רימון/תמר אז חפשו תחליף, ואנחנו כ"כ נבהלים אם חסר לנו סימן....
אז באמת צריך לקחת דברים בהגיון אבל יש למסורת ערך מוסף מעבר לטעים לי או לא, עם ישראל עומד כל השנים בזכות השמירה האדוקה על המסורת והמנהגים העוברים מדור לדור איך אפשר לבטל את זה במחי יד?
 
יפה ומעניין. עם זאת מובא כל האוכל דג ביום דג ניצול מדג. ופירשו ד"ג ר"ת דין גיהנם. וכן דג גימטריא שלו זה 7 כנגד יום השביעי שבת קודש. וכן בשר, יין, חלה כולם = 7 .
אבל מרק זה ווארט יפה.
מה ההבדל בין דג למרק זה שניהם מגיע
מאותם ווארטים חסידיים
כשאתם זוג צעיר תעשו כראות עינכם...
כשיש ילדים לכל דבר יש משמעות
אין לזה שום צורה לאכול חלבי בליל שבת
מה הייתם חושבים אם ילדכם הנשוי אוכל סושי בסעודת שבת...
אצלנו שום דבר לא מבולבל
יראת שמיים לא נמדדת בזה
כשיש ילדים אנחנו יותר מחויבים לתת דוגמא אישית טובה
מה שלא תעשה ליד הילדים אל תעשה לעולם
הילדים לא טמבלים הם קולטים הכל
וזה נקרא דוגמא אישית לשקר ולמרמה
כמו המעשה באדמו"ר פלוני שנהג בכל פעם שיצא מהמקווה לגזוז את צפרניו, וחסידיו המשיכו בדרכו בדבקות עליונה והסבירו שיש בכך סודות נעלים ונעלמים.
לימים שאלו את פי כ"ק האדמו"ר שליט"א לטעם המנהג הקדוש.
השיבם הרב'ה בנימת שחוק (שלא לומר התפקעות מצחוק..) לא טעם ולא סוד פשוט כשאני יוצא מהמקווה הצפרניים מתרככות ובנקל אני מצליח לגוזזן כדבעי.
נראה לי מוזר כי יש עניין לגזוז ציפורנים לפני הטבילה
ובן כמה הוא.
זה יותר דחוף מאשר לאיזה קהילה
 
מדורי דורות הדרו את השבת בבשר ודגים וכל מטעמים
בוודאי יש ענין בסעודה בשרית
לא מצליחה להבין את מי שכתבה שאוכלים בשישי בצהרים בשרי
ואז בליל שבת חלבי
הסבה לכך שלא אוכלים אחרי חצות ביום שישי היא כדי להגיע תאב לסעודת השבת
בעיני לא יהודי לאכול בשרי בשישי בצהרים וחלבי בליל שבת
טעים- אולי, אבל לא מתאים ולא מכבד את השבת.
כמו"כ מנהגי ישראלי יסודתם בהררי קודש אם תחקרו
תמצאו סבה למה מפה לבנה בדווקא, למה קרש חיתוך ולא סלסלת לחם,
למה דגים ואפילו למה ביצה עם כבד...
למה ליצור מסורת חדשה? למה לא להתחבר לדורות קודמים?
מה תנחילו לילדים? חלבי כי אמא יותר אוהבת
או בשרי כי....
אצל חלק מיהודי תימן אוכלים חלבי בסעודת הבוקר ועוף בסעודה שלישית. אצל בני עדות המזרח אין בכלל כבד בשבת והם לא פחות יהודים ממך.
ואם כבר אז חיוני שיהודי שומר תורה ומצוות ידע את ההבדל בין הלכה למנהג ומה נכלל באמת בחיוב לענג את השבת.
 
הדיונים פה שמי שלא אוכל מרק הילדים שלו ילכו עם חולצות צבעוניות, מזכיר לי מורה שהיתה אומרת לנו שמי שהולכת עם גרביים שחורות בעלה ילך עם עניבה אדומה....


ובלי קשר לאיך בחרתם לנהל את חייכם, בעייני מאוד חשוב ללמד ילדים ובעיקר נוער מה ההבדל בין הלכה, חומרה ומנהג ולא לקשור הכל בחבילה אחת.
ברגע שמשווים לא לאכול מרק בשבת ללכת עם סמרטפון או ללכת עם נעליים לבנות ללכת עם חצאית קצרה אתם מוזילים את הערכים החשובים יותר. מסורת זו דבר חשוב, ואפשר וצריך לחנך על ברכיה, אבל חשוב לחנך שזו לא הלכה ואפילו לא חומרה אלא מסורת.
 
באופן כללי תמיד אני חושבת על הסימנים הנוספים שבסה"כ חוזרים על עצמם כמו הסימנים הבסיסיים, רימון= רוביא תמר=סילקא וכו', זה פשוט כנראה כי באירופה לא היה להם רימון/תמר אז חפשו תחליף, ואנחנו כ"כ נבהלים אם חסר לנו סימן....
המנהג לאכול רוביא וסילקא מקורו מהגמרא!!!!
"אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי" (כריתות ו.).
אמר אביי, משום שכעת אמרת שיש משמעות לסימנים, יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי.
המנהג לאכול רימון מובא רק מתקופת הראשונים (המאוחרים נראה לי. אבודרהם, אולי מעט קודם).

אגב, אמירת ה'יהי רצון' עם כל סימן וסימן, לא מוזכרת בגמרא והחלה בשנים מאוחרות יותר (אדרבא, אם סימנא מילתא, אז הסימן הוא הנושא, ולא התפילה שאחריו).
 
ואגב לא מומלץ לקרוא לכל העניינים האלה "מנהג" כי למנהג בהלכה יש משמעות הלכתית! תקראו לזה מסורת או מה שאתם רוצים אבל שלא יהיה בלבול אף אחד לא עובר עבירה אם לא אכל פתיתים..
חשוב להבין מהו מנהג אבל צריך גם לדעת שיש עניין שמנהג דוחה דין
על הנושא של ביצה עם בצל - יש הרבה שאלות הלכתיות שיכולות להתעורר תוך כדי הכנה, ועדיין הפוסקים אומרים
"המנהג ברעכט הדין"!- כלומר מנהג שובר את הדין

ולגבי המנהגים שרוצים לוותר על זה, כן גם בגלל סיבות רפואיות
צריך לעשות התרת נדרים!

לגבי חינוך הילדים:
כל עניין המסורת/מנהגים וכדו' יש להם כוח השפעה מאוד גדולה על חינוך הילדים
לא חושבת שמי שלא אוכל מרק או אפילו אוכל חלבי בסעודה זה אומר מה הבן שלו ילבש,
אבל אם יש מסורת ומוותרים עליו, לכו תדעו על איזה מסורת הבן שלכם יוותר?!
ואם אין לכם מסורת בעניין ואתם עושים ככה, מעולה! אין לכם סיבה לעשות את זה ,
אבל אם אתם לועגים לאילו שעושים את זה, איך הבן שלך יהיה חזק עם מסורת שאת רוצה להנחיל ולא כולם מקפידים עליו???
 
אבל אם אתם לועגים לאילו שעושים את זה, איך הבן שלך יהיה חזק עם מסורת שאת רוצה להנחיל ולא כולם מקפידים עליו???
לא ראיתי פה לעג
רק התערבות בוטה למי שרוצה תפריט שבת קצת אחר כדי לכבד את השבת לפי מה שמתאים לו.
מי שמתאים לו לשמור על מסורת מסוימת זה מכובד ונפלא אך ממש לא מכובד להתערב לאחרים.
 
הדיונים פה שמי שלא אוכל מרק הילדים שלו ילכו עם חולצות צבעוניות, מזכיר לי מורה שהיתה אומרת לנו שמי שהולכת עם גרביים שחורות בעלה ילך עם עניבה אדומה....


ובלי קשר לאיך בחרתם לנהל את חייכם, בעייני מאוד חשוב ללמד ילדים ובעיקר נוער מה ההבדל בין הלכה, חומרה ומנהג ולא לקשור הכל בחבילה אחת.
ברגע שמשווים לא לאכול מרק בשבת ללכת עם סמרטפון או ללכת עם נעליים לבנות ללכת עם חצאית קצרה אתם מוזילים את הערכים החשובים יותר. מסורת זו דבר חשוב, ואפשר וצריך לחנך על ברכיה, אבל חשוב לחנך שזו לא הלכה ואפילו לא חומרה אלא מסורת.
זה לא נכון
רצינו לעשות התרת נדרים על מנהג מסוים שנוהגים במשפחה של בעלי בפסח (לא קטניות או לא לאכול קנוי משהו הרבה יותר קטן)
הרב גרוס לא רצה להתיר לנו בגלל חינוך ילדים וכיבוד הורים.....
בסוף ששמע את כל הצדדים התיר בדוחק
אני עדיין תוהה לעצמי מה נגיד לילדים שישאלו למה סבא וסבתא וחלק מהדודים נוהגים ואנחנו לא......
נגיד להם שהיה לנו קשה עם המנהג? מחר להם יהיה קשה במשהו אחר.......
כנראה נחזור לזה כשיגדלו

אני לא חסידית אז לא מבינה למה צריך דוקא מאכלים מסוימים אבל לא מזלזלת
אצל אומות העולם להבדיל יש מאכל מסורתי שאוכלים בזמנים מסוימים ולא רואה שצוחקים ומזלזלים בהם
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה