- הוסף לסימניות
- #281
הסיפור הוא סיפור אמיתי שהיה עם הרה"ק מראפשיץ שהיה לו משמש לא כ"כ חכם בלשון המעטה (לא זוכר עכשיו את שמו) והוא שאל אותו למה אתה גוזז אחרי המקוה אז הרה"ק (שכמובן אין לנו מושג לערך קדושתו וגודל כוונותיו) גחאו בקש לומר לו שזה יותר קל לגזוז אחרי המקוהכמו המעשה באדמו"ר פלוני שנהג בכל פעם שיצא מהמקווה לגזוז את צפרניו, וחסידיו המשיכו בדרכו בדבקות עליונה והסבירו שיש בכך סודות נעלים ונעלמים.
לימים שאלו את פי כ"ק האדמו"ר שליט"א לטעם המנהג הקדוש.
השיבם הרב'ה בנימת שחוק (שלא לומר התפקעות מצחוק..) לא טעם ולא סוד פשוט כשאני יוצא מהמקווה הצפרניים מתרככות ובנקל אני מצליח לגוזזן כדבעי
וידוע הסיפור שהיה אצל הרה"ק מצאנז שפעם התארח אצלו אחד הצדיקים (אולי הרה"ק מקאמינקא לא בטוח עכשיו איזה צדיק זה היה) כמה פעמים לשבת והמנהג אצל הרה"ק מצאנז היה לחתוך לבד את הבצל ל"איי מיט צוויבל"
וכשהיה אצלו פעם חד בעה"ב כפרי ושאלו למה הוא חותך בעצמו אז ענה לו הצדיק הרי הבצל אם יחתכו מידי עבה זה לא יהיה טעים אז אני לא סומך על אנשי המטבח אז אני רוצה לבד כך ייצא כמו שצריך
ופעם היה אצלו איש גאון גדול בהלכה הוא ענה לו כי יש הרבה שאלות בהלכות שבת שלא יהיה טוחן ועוד כל מיני הלכות אז הוא לא סומך עליהם שידעו את כל ההלכות לכן מעדיף לבד
ופעם כשהיה אצלו מישהו מקובל הוא ענה לו הסבר על פי קבלה (אני לא זוכר עכשיו את ההסבר)
אז סיים הצדיק האורח " אניהבנתי שלא זה ולא זה ולא זה הטעם האמיתי אלא יש לו עניינים גבוהים מאוד
הנושאים החמים