התייעצות שליטה אינו חינוך - מחפשת מקורות

[הוא ואני שווה ביחד]

אני שואלת כי אני קבלתי סוג חינוך שהיה בו הרבה שליטה על החיים שלי, כולל דברים מבחינה רוחנית, וכשאנשים אחרים חשבו שזה קצת קשוח מידי, הורים שלי החזיקו בדעה חזקה שזו הדרך הנכונה שככה צריך לחנך. והם אומרים שתראו את הדור הזה, כ"כ הרבה ל"ע יורדים מהדרך וב"ה כל הילדים שלהם בדרך הנכונה. אבל מאוד כועסים על הרבה דברים בילדות.
באמת גם אני יצאתי א "ערליכע איד" ואני מודה להורים שלי ולכל המשפיעים בחיים שלי ב"ה למרות שגרנו במקומות מאוד פתוחים. אבל היה לי קשה בבית בתור ילדה.
היה לי קשה עם הרבה דברים, ולכן אני מבולבלת ומנסה להבהיר לעצמי אם אולי זה לא הדרך הנכונה עפ"י תורה.

אני רוצה אולי לנסות לעשות לך קצת סדר - מקווה שלא אטעה...
שליטה - במה שמקובל היום לפרש את זה - זה משהו מעין "שוטר"... מישהו שנעמד מעלי והוא שולט על המעשים שלי... הוא אומר לי כל הזמן מה לעשות ומה לא לעשות... זה מישהו שמכריח אותי לקום בזמן בבוקר, ללכת לתפילה במקומות מאוד מסוימים, לברך ברכת המזון מתוך סידור, ללכת ללמוד כך וכך שעות ביום, וכן על זה הדרך...
נראה לי שמה שאת חווית בילדות, לא הייתה השליטה מהסוג הזה... זה משהו שיותר היה מקובל בדור הקודם - והוא היה תקין לחלוטין !!! אלו הם היו "כללי ההנהגה בביתנו"... אני יכול לנחש שחינכו אותך בדרך נעימה והייתם משפחה מחוברת, והראיה שיצאתם מחונכים כפי שאת מעידה... אבל הנחו אתכם הנחיות של דברים שאתם חייבים לעמוד בהם... כמו "אצלינו בבית לא מקובל לחזור מאוחר הביתה"... או משהו שהיה רלוונטי לזמנו "אצלינו לא מקובל שיש לכל נער/ה טלפון אישי"... או כל כלל חינוכי אחר שעמדו על העיקרון שלו בבית שלכם...
זה תקין לחלוטין !!!! וגם בדור שלנו !!!! אוי ואבוי אם לא נציב כללים ברורים בחינוך !!! רק שבדור שלנו הכללים חייבים להיות מותאמים לדור שלנו - על כל המשמעויות שבכך... בוודאי את מבינה שאת לא יכולה להציב את אותם כללים שהיו בבית הורייך - גם אצלך בבית...
אז אם תרשי לי לנחש שאצל הורייך חינכו בדרך מאוד נעימה - אבל הציבו כללים ברורים... וזה לחלוטין לא נקרא שליטה!!!
זה בהחלט כאב לך בזמנו, כי את רצית כמו כולן... אבל דווקא בגלל שלא קיבלת כמו כולן - לכן לא יצאת כמו כולן...
ואם צדקתי - אז את בהחלט יכולה להמשיך בדרכי הורייך !!! ורק שצריכים לקבל הדרכה חינוכית על ההתאמה של הדרישות לדור שלנו...
בהצלחה רבה והרבה נחת. אמן.

 

[סוכריה11]

אני רוצה אולי לנסות לעשות לך קצת סדר - מקווה שלא אטעה...
שליטה - במה שמקובל היום לפרש את זה - זה משהו מעין "שוטר"... מישהו שנעמד מעלי והוא שולט על המעשים שלי... הוא אומר לי כל הזמן מה לעשות ומה לא לעשות... זה מישהו שמכריח אותי לקום בזמן בבוקר, ללכת לתפילה במקומות מאוד מסוימים, לברך ברכת המזון מתוך סידור, ללכת ללמוד כך וכך שעות ביום, וכן על זה הדרך...
נראה לי שמה שאת חווית בילדות, לא הייתה השליטה מהסוג הזה... זה משהו שיותר היה מקובל בדור הקודם - והוא היה תקין לחלוטין !!! אלו הם היו "כללי ההנהגה בביתנו"... אני יכול לנחש שחינכו אותך בדרך נעימה והייתם משפחה מחוברת, והראיה שיצאתם מחונכים כפי שאת מעידה... אבל הנחו אתכם הנחיות של דברים שאתם חייבים לעמוד בהם... כמו "אצלינו בבית לא מקובל לחזור מאוחר הביתה"... או משהו שהיה רלוונטי לזמנו "אצלינו לא מקובל שיש לכל נער/ה טלפון אישי"... או כל כלל חינוכי אחר שעמדו על העיקרון שלו בבית שלכם...
זה תקין לחלוטין !!!! וגם בדור שלנו !!!! אוי ואבוי אם לא נציב כללים ברורים בחינוך !!! רק שבדור שלנו הכללים חייבים להיות מותאמים לדור שלנו - על כל המשמעויות שבכך... בוודאי את מבינה שאת לא יכולה להציב את אותם כללים שהיו בבית הורייך - גם אצלך בבית...
אז אם תרשי לי לנחש שאצל הורייך חינכו בדרך מאוד נעימה - אבל הציבו כללים ברורים... וזה לחלוטין לא נקרא שליטה!!!
זה בהחלט כאב לך בזמנו, כי את רצית כמו כולן... אבל דווקא בגלל שלא קיבלת כמו כולן - לכן לא יצאת כמו כולן...
ואם צדקתי - אז את בהחלט יכולה להמשיך בדרכי הורייך !!! ורק שצריכים לקבל הדרכה חינוכית על ההתאמה של הדרישות לדור שלנו...
בהצלחה רבה והרבה נחת. אמן.

וואו תודה רבה רבה על ההבהרה וההבחנה.
זה אכן מקל עלי לשמוע שאכן הסבל שלי היה באמת היה "שווה" והחינוך שקבלתי היה תקין.

כן, בבית שלנו הציבו כללי ברזל ברורים, לפעמים בנעימות ולפעמים פחות...
זה נכון בהחלט שרציתי להיות כמו כולם ועד היום אני מרגישה כעס, אבל אני שומעת ומקבלת ממך שאכן זה עזר לי לגדול ולהגיע למקום בו אני היום.

(למרות שבסוגריים - יש בעיה קטנה, כי הרבה דברים שהכריחו אותי לעשות אני לא רוצה לעשות יותר. וזה כואב להורים שלי.)

ואם צדקתי - אז את בהחלט יכולה להמשיך בדרכי הורייך !!! ורק שצריכים לקבל הדרכה חינוכית על ההתאמה של הדרישות לדור שלנו...
בהצלחה רבה והרבה נחת. אמן.

נכון לחלוטין. נראה לי שאני צריכה לשאול רב, רק הייתי כ"כ מבולבלת לא ידעתי מה השאלה שלי בדיוק.

 

[סוכריה11]

שאלה:
האם זה תקין לאיים כשילד לא מקשיב לכללים?

מה הדרך ואיך צריך להגיב בסיטואציה כזאת?
מה אם ילד לא יכול או לא רוצה. איך מגיבים בצורה נכונה?

 

[mklj]

שאלה:
האם זה תקין לאיים כשילד לא מקשיב לכללים?

מה הדרך ואיך צריך להגיב בסיטואציה כזאת?
מה אם ילד לא יכול או לא רוצה. איך מגיבים בצורה נכונה

לאיים זה לא יעיל.
כך שלא משנה אם תקין..

 

[BIZZARC- עשירה]

נכון לחלוטין. נראה לי שאני צריכה לשאול רב, רק הייתי כ"כ מבולבלת לא ידעתי מה השאלה שלי בדיוק.

אני ממש ממליצה לך לקרוא את הספרים שהמלצתי עליהם לעייל, זה יכול מאוד לעזור לך לסדר ולהבהיר אצלך את הנושא מהבסיס.

חינוך זה ממש לא רק משמעת.

שאלה:
האם זה תקין לאיים כשילד לא מקשיב לכללים?

מה הדרך ואיך צריך להגיב בסיטואציה כזאת?
מה אם ילד לא יכול או לא רוצה. איך מגיבים בצורה נכונה?

זה לרוב לא יעיל לאיים, השאלה מה נחשב אצלך לאיים ומה נחשב אצלך לא מקשיב לכללים וכן גיל הילד.

 

[ליליאן]

האם זה נכון שהר' שך זצ"ל אמר ששליטה אינו חינוך? מחפשת מקורות מחז"ל או מגדולי ישראל.

אני מאוד מבולבלת - אני יודעת שהכיוון בדורינו הוא לחנך בעדינות, כמובן עם גבולות, אבל ששליטה זה לטווך קצר בלבד.
אולם בחז"ל/גמרה/שולחן ערוך וכד' זה נראה שצריך לחנך אחרת... למשל "חוסך שבטו שונא בנו"

אשמח למקורות ולהבהרה.

תודה רבה

אבל יעקובזון אומר,
תתיחס לילדים שלך לפחות כמו שאתה מתיחס לילדים של השכן.
או לילדים יתומים.
הם לא אשמים שאבא שלהם חי,
ושהאבא שלהם הוא אתה...

זה נותן קצת מבט אחר על כמה התפיסה של הילד כ'שלנו' (אפשר לקרוא לזה שליטה)
מורידה מהכבוד אליהם לצערנו

 

[ליליאן]

חינוך זה הפעלה עם חינוך לעומת שליטה זה רק הפעלה

הרב קוואס מדבר על זה הרבה גם

 

[ליליאן]

חינוך זה ההפך משליטה!
שאת לוחצת על שלט ונדלק לך המערכת שמע זה חינוך?
לא!
חינוך זה שאת מנחה דרך ומכוונת את הילד ללכת בה.

יפה.

חינוך ז ה לגרום שילד יעשה את מה שאתה מכוון אליו
גם כשהוא כבר לא יהיה ברשותך.

שליטה לא יכולה לחשוב שהוא לא יהיה ברשותך.

חינוך זה הכנת כלי או אדם לתפקיד שהוא עתיד לעמוד בו- רש"י על החומש לא זוכרת איפה.

אני חושבת ב'חנוכת המזבח' על חניכה

שליטה זה אילוף לזמן ששולטים בילד- לא משאיר רושם להמשך או משאיר התמרדות.

כנ"ל

בהצלחה בגיל ההתבגרות למי שדוגל בשליטה

 

[ליליאן]

האם זה מחלוקת בין הפוסקים?
אלו רבנים מאוד חשובים אבל זה רק מדורינו. אני מאוד מעוניינת לקרוא את הספרים, אבל שוב שואלת האם זה הוראת שעה? בדורות קודמים לא נהגו ככה?

היום שמעתי את הרב לוישטיין על חנוכה
מספר שפעם בלימוד גמרא עם ילד היו אומרים לו : 'נו, תתרכז, תתחיל ללמוד'
והיום חפשים מחפשים בתוך כל מה שהוא לומד רגע אחד התנהגות אחת סברה אחת יפה,
ומעלה אותה על נס.

אז הוא קישר את שתי השיטות ל2 פירושים ברש"י,
ואמר שרש"י עצמו סבר את הראשון ואח"כ תיקן לשני
(היו כמה גרסאות ברש"י ותיקונים שלא לפני דבריו)

אז מה זה דורנו -
רש"י הקדוש של 900 שנה...

תחפשו את השיחה הזאת על וישב או על חנוכה

 

[ליליאן]

אני שואלת כי אני קבלתי סוג חינוך שהיה בו הרבה שליטה על החיים שלי, כולל דברים מבחינה רוחנית, וכשאנשים אחרים חשבו שזה קצת קשוח מידי, הורים שלי החזיקו בדעה חזקה שזו הדרך הנכונה שככה צריך לחנך. והם אומרים שתראו את הדור הזה, כ"כ הרבה ל"ע יורדים מהדרך וב"ה כל הילדים שלהם בדרך הנכונה. אבל מאוד כועסים על הרבה דברים בילדות.
באמת גם אני יצאתי א "ערליכע איד" ואני מודה להורים שלי ולכל המשפיעים בחיים שלי ב"ה למרות שגרנו במקומות מאוד פתוחים. אבל היה לי קשה בבית בתור ילדה.
היה לי קשה עם הרבה דברים, ולכן אני מבולבלת ומנסה להבהיר לעצמי אם אולי זה לא הדרך הנכונה עפ"י תורה.

אני מסכימה עם כולם שחינוך זה להיות שם בשביל הילד, ללמד אותו ביד רכה וגם לשים גבולות. (וגם שכולם עושים טעויות!) וכמבובן להיות דוגמא אישית. ואני יודעת מנסיון של הילדות שלי שלהכריח ו"לשלוט" על החיים של הילד רק עובדים לטווח קצר. אח"כ כשהילד נהיה עצמאי הוא לא בטוח ירצה לעשות יותר את מה שהכריחו אותו לעשות.

לכן אני שואלת. אני "הרגשתי" שזה לא יכול להיות שזה מה שהתורה רוצה כי זה כ"כ כואב לילד, אבל רגשות זה לא תמיד נכון ואני רוצה מקורות חזקים. כי שמעתי פסוקים וחז"לים שאומרים שזה כן הדרך ולכן אני לא יודעת ומנסה להגדיר לעצמי.

שמעתי גם שכתוב בגמרא משהו בכיוון שכן, ילדים סובלים בתור ילדים וזה חלק מהחובת האב ללמד את בנו למצוות. הוא צריך להכריח את בנו לעשות מצוות. משהו בכיוון אני באמת לא זוכרת בדיוק.



תודה על ההבהרה!

ותודה גם לכולם פה. אני מסכימה איתכם, רק רוצה להבהיר לעצמי שזה באמת מה שה' רוצה ממני בתור אמא

יש שליטה ויש קשוח וזה לא אותו דבר...

 

[הוא ואני שווה ביחד]

(למרות שבסוגריים - יש בעיה קטנה, כי הרבה דברים שהכריחו אותי לעשות אני לא רוצה לעשות יותר. וזה כואב להורים שלי.)

מאוד מאוד הגיוני.
אני מכיר זוג שקיבלו מההורים חינוך מאוד מוקפד - לא בתקיפות אבל החינוך היה למקום מאוד סגור במידה מסוימת, וכרגע הם מחצי הסקאלה השני... וד"ל.
אני יודע שזה לא את. את ברוך ה' כן ממשיכה במידה מסוימת את דרך ההורים שלך... ורק פה ושם את לא רוצה להמשיך בדברים מסוימים שהציקו לך בזמנו...
אז אני אעשה סוגריים ואומר לך, אולי בהסתייגות מסוימת - זה ברור לי שזו לא החלטה מעצבת... זו החלטה שבאה מבריחה... ואת בעצמך, בבוא הזמן ואחרי מחשבה שניה, לא בהכרח שלא תחזרי לאותם דברים שעכשיו את בורחת מהם...

ולגבי השאלה על צורת ההתנהלות מול הילד - תרשי לי לנחש שבשנים אלו את מתחילה את הנהגת החינוך בבית... נכון?
הייתי ממליץ קצת להיכנס למים - אם בקריאת ספרים או בשמיעת הדרכות באופן עצמאי [ולא בקורסים - את עוד לא שם...], ואחר כך יתפתח אצלך הבנה ודרך מסוימת ברצון שלך מה לחנך - ואז יבואו השאלות איך לחנך...
מעריך את השאיפה להשיג את המקסימום, ומאחל בהצלחה מרובה בכל העניינים. אמן.

 

[ליליאן]

שאלה:
האם זה תקין לאיים כשילד לא מקשיב לכללים?

בואי נשאל אחרת -
האם זה יעיל לאיים?
האם ההתנהגות של הילד משתנה?


אני חושבת שבית צריך להיות מקום בטוח
וזה איום זה משהו לברוח ממנו (ביחסים בחוץ), ואם יהיה בבית יתגרלו שזה בסדר.

מה כן?
כן 'אין עונשין אלא אם כן מזהירים'
ומותר להזהיר ומותר להעניש. בעונש פפורפורציונלי הגיוני ומחנך.
אבל
1. לעמוד תמיד בדיבורך, ולכן -
2. לחשוב מליון פעם לפני שאתה מבטיחה שתעשי משהו.

אחרת המילה שלך לא מילה,
וההשפעה שלך יורדת בהתאם.

מה אם ילד לא יכול או לא רוצה.

שני מקרים שונים לחלוטין.....

 

[ניק 136117]

בכל עניני חינוך ולא רק. למעשה בכל עבודת השם והחיים בכלל ממליץ מאוד מאוד על הרב יחיאל יעקובזון שליט"א יש לו ארגון בשם ידידיה שלמעשה מפעיל היום את השיעורים המיוחדים שלו וכן יש לארגון קבוצת יועצים מקצועיים מספר ארגון- 089165050 קו שיעורים -089165055

 

[המליונרית]

שאלה:
האם זה תקין לאיים כשילד לא מקשיב לכללים?

מה הדרך ואיך צריך להגיב בסיטואציה כזאת?
מה אם ילד לא יכול או לא רוצה. איך מגיבים בצורה נכונה?

ממליצה לקרוא את הספר פרקי חינוך לגיל הילדות זה בשיטת הרב יעקובזון עם יותר הסברים. זה ספר שמסביר מאוד יפה את הא'ב' של חינוך. אני ממש נהנית לקרוא את הספר הוא מוסיף לי המון ידע בהירות וכח

משמעת זה שהילד שומע בקול אבא ואמא כי הם ההורים - לא קשור בכלל לפרס ולעונש!
הרב טאומן אומר בהרצאות שלו לומר לילד " אני האבא ואני אמרתי ש......." על זה לשים את הדגש.

חינוך זה לא אילוף דולפינים.

 

[ST!]

לא קשור ישירות לשאלה
ההורים קובעים את הטון בבית
ומה נחשב לאיום ומה לא, מה רמת השיח וכו'
לפעמים ההורה חושב שהוא צריך "לנצח" "להרתיע" "לאיים"
ושוכח שהם ילדים, והמסר עובר בעוד המון דרכים... ואנחנו לא במלחמה
מהכרות אישית משפחות שהאימא "מאיימת" שהיא תהיה עצובה, או שהילד יפסיד מצווה, או שחבל מאוד
[כמובן כשמאמינים בזה וכשמתרגלים שזה השיח בבית.... הילד יכול לבכות אני לא רוצה להפסיד מצווה.... ולא כי הם צדיקים יותר מאחרים פשוט זה מה שמטמיעים בהם]

וזה עובד יותר טוב מ"איום" שמקורו בפחד של ההורה מאיבוד שליטה /ניסיון לשלוט /כעס או רגשות שליליים אחרים.

 

[לורנס]

(למרות שבסוגריים - יש בעיה קטנה, כי הרבה דברים שהכריחו אותי לעשות אני לא רוצה לעשות יותר. וזה כואב להורים שלי.)

תני לי 'להפתיע' אותך, זה קורה כמעט לכל אדם (לא קשור חרדי/חילוני) .
יש שקוראים לזה 'משקעים'
אבל רובנו לא עושים כל מיני דברים דווקא, בגלל שבתור ילדים הוכרחנו לעשות!!
(כמה מאכלים אני לא מכינה לילדים כי אני הייתי צריכה לאכול את זה... וכו)

 

[ה' אוהב אותך]

האם זה נכון שהר' שך זצ"ל אמר ששליטה אינו חינוך? מחפשת מקורות מחז"ל או מגדולי ישראל.

אני מאוד מבולבלת - אני יודעת שהכיוון בדורינו הוא לחנך בעדינות, כמובן עם גבולות, אבל ששליטה זה לטווך קצר בלבד.
אולם בחז"ל/גמרה/שולחן ערוך וכד' זה נראה שצריך לחנך אחרת... למשל "חוסך שבטו שונא בנו"

אשמח למקורות ולהבהרה.

תודה רבה

בלת"ק
יש לי 2 ספרים של הרב יעקובזון-"אל תחטאו בילד"
הוא מדבר על הנושאים ומסביר בדיוק לבטים מעין אלו.
ממש נותן השקפה ,אבחנה והבחנה בהירה וחדה.
אין לי בעיה גם להשאיל למרות שממולץ לכל בית להחזיק כזה דבר.

 

[ה' אוהב אותך]

לא קשור ישירות לשאלה
ההורים קובעים את הטון בבית
ומה נחשב לאיום ומה לא, מה רמת השיח וכו'
לפעמים ההורה חושב שהוא צריך "לנצח" "להרתיע" "לאיים"
ושוכח שהם ילדים, והמסר עובר בעוד המון דרכים... ואנחנו לא במלחמה
מהכרות אישית משפחות שהאימא "מאיימת" שהיא תהיה עצובה, או שהילד יפסיד מצווה, או שחבל מאוד
[כמובן כשמאמינים בזה וכשמתרגלים שזה השיח בבית.... הילד יכול לבכות אני לא רוצה להפסיד מצווה.... ולא כי הם צדיקים יותר מאחרים פשוט זה מה שמטמיעים בהם]

וזה עובד יותר טוב מ"איום" שמקורו בפחד של ההורה מאיבוד שליטה /ניסיון לשלוט /כעס או רגשות שליליים אחרים.

זה גם סוג של איום ומניפולציות.
כמובן תלוי לאיזה גיל.

 

[#מה רבו מעשיך]

אבל יעקובזון אומר,
תתיחס לילדים שלך לפחות כמו שאתה מתיחס לילדים של השכן.
או לילדים יתומים.
הם לא אשמים שאבא שלהם חי,
ושהאבא שלהם הוא אתה...

ממש חכם כמו כל הדברים של יעקבזון - ממש ממליצה את השיעורים שלו - או הספרים -
אבל ממש כיף לשמוע אותו מדבר - הוא ממש מדבר מהלב וישר ולעניין

 

[חנה ש.]

(למרות שבסוגריים - יש בעיה קטנה, כי הרבה דברים שהכריחו אותי לעשות אני לא רוצה לעשות יותר. וזה כואב להורים שלי.)

נראה לי לפני שמחנכים צריך להיות שלמים עם עצמנו.
כדי להגיע להרגשת שלמות כדאי לעבד עם עצמך את מה שחווית,
להתחבר לחלק שקידם אותך, גם אם לא אהבת,
להבין מה החלקים ש"חנקו" אותך, ומה היה חסר לך,
כשתדעי את זה, קודם כל תשלימי עם המציאות שלך.
אחר כך תוכלי לתת ממקום שיודע מה צריך, לתת ממקום שיכול לתת,
להיות שלמה עם ההגבלות שאת קובעת, וללמד בדרך נעימה.