התייעצות שליטה אינו חינוך - מחפשת מקורות

[KATZEFET]

צר לי לאכזב אותך
אבל
מכה קטנה זה לא כלום!
לילד צריך להיות בטחון בהורים שלו
קראת את הספר של הרב יעקבזון?
הוא אומר שמכות זה אנטי חינוכי וזה רק שממש ממש ממש ממש אין ברירה

אויש תעשי לי טובה,
הילד לא מאבד בטחון בהורים שלו בגלל שפעם בחודשיים שהוא עשה משהו חמור ולא הפסיק אמא שלו תפסה לו את היד ונתנה לו מכה קטנה וסמלית.
אם המכה לא כואבת, למה זה כ"כ יותר גרוע מלתפוס לו את היד??

 

[אין עוד מלבדו"]

.ילד בן 4 הוא לא כזה קטן, והוא מבין מצוין שאסור לו להציק לילד קטן,
אני מרגישה שאני יוצאת ממש לא מובנת...
אני לגמרי מבינה שילד בן ארבע הוא לא מלאך בכלל,
וברור לי שהוא גם יכול לקנא לפעמים בקטן
ואני נזהרת מאד לא לדרוש ממנו יותר מדי
וכל מה שכתבתן אני גם עושה,
מסתכלת בחומרה, סופרת עד 3, מודיעה שאני מחכה שיעשה את זה וכו..
ובאמת ברב רובם של המקרים זה עוזר וזה מספיק ב"ה.

ועדיין הזעזוע הזה מזה שילד מקבל פעם ב.. איזה מכה קטנה ולא כואבת על היד
נראה לי קצת מוגזם...

הכל נכון
תקראי מה אנשי חינוך אומרים על מכות ואז תחליטי
זה לא לפי אינטואיציה

 

[KATZEFET]

השאלה היא למה אנשי חינוך מתכוונים כשהם כותבים מכות

 

[BIZZARC- עשירה]

את צודקת לגמרי!
וכל הכבוד לך על הסבלנות
שלא תביני לא נכון, אני גם משתדלת תמיד לעשות את זה בדרכים נעימות
ודברים שחוזרים על עצמם, אז אני יעשה מבצע...
אבל, ויכול להיות שזה באמת ימים שיש לי פחות סבלנות, זה יכול לקרות. (אבל נראה לי שמותר לכל אמא
שיהיו לה ימים פחות סבלניים, כל עוד זה לא פוגע בילדים)
ולדעתי, מכה קטנה על היד לילד שמגזים זה לא משהו בעייתי כ"כ, גם אם לא מומלץ מלכתחילה.

מבינה אותך מאוד ואת נשמעת אמא מהממת וטובה
אבל על המשפט האחרון אני חולקת, בעיניי גם מכה קטנה היא בעייתית לנפש של הילד. (לא מדברת על החוק וכו')

אבל באמת אצלי מכה קטנה על היד כ"כ לא נמצא בלקסיקון התמודדות מול ילד שזה כמו שתגידי שגם במקרי חירום את לא מדברת יפנית

ואני למשל לא טובה במבצעים ומצדיעה לאמהות שמצליחות להתמודד מול מבצע. כשיש מבצע מהחיידר אני צריכה מבצע לעצמי כדי לעמוד במבצע של הילד...

 

[אין עוד מלבדו"]

ואני למשל לא טובה במבצעים ומצדיעה לאמהות שמצליחות להתמודד מול מבצע. כשיש מבצע מהחיידר אני צריכה מבצע לעצמי כדי לעמוד במבצע של הילד...

חח
חשבתי שזה רק בעיה שלי
תמיד לא הייתי תלמידה טובה
ולקחת עול של הלימודים של הילדים זה גדול עליי

 

[KATZEFET]

מבינה אותך מאוד ואת נשמעת אמא מהממת וטובה
אבל על המשפט האחרון אני חולקת, בעיניי גם מכה קטנה היא בעייתית לנפש של הילד. (לא מדברת על החוק וכו')

אבל באמת אצלי מכה קטנה על היד כ"כ לא נמצא בלקסיקון התמודדות מול ילד שזה כמו שתגידי שגם במקרי חירום את לא מדברת יפנית

ואני למשל לא טובה במבצעים ומצדיעה לאמהות שמצליחות להתמודד מול מבצע. כשיש מבצע מהחיידר אני צריכה מבצע לעצמי כדי לעמוד במבצע של הילד...

טוב, נראה לי נשאר חלוקות..
נקווה שהקב"ה דאג לכל ילד להורים הטובים בשבילו
ונתפלל שבעז"ה אם הכוונות שלנו טובות ואוהבות שלא תצא תקלה תחת ידינו
העיקר שיהיה הרבה נחת בעז"ה

 

[הוא ואני שווה ביחד]

ולפי התגובות פה אני מבינה שאנחנו מקרה חריג...

תירגעי. את ממש לא מקרה חריג!!!
אם כבר - כל הכותבים ההמומים ממה שיש כזה מושג של "מכה קטנה על היד" [בלע"ז פאץ'] - הם החריגים .......
לא צריך להיבהל מכמה שמנסים לשכתב את צורת החינוך מחדש.... ואני לא מתחבא מהעליהום שיקום עלי ....
זו האמת ואין בלתה !!!!!!!!!!
גם אם לכם מתאים חינוך בניקיון כפיים - זו האמת אצלכם, אבל לא כשיטה בחינוך התורני !!!!!!!!!!

ברור לי שאני לא מושלמת בצורת החינוך שלי... רק משתדלת להיות טובה...
אבל זה לא נראה לי כזה דרמטי וטראומתי

את מושלמת לגמרי בצורת החינוך שלך !!! גם אם את נותנת קצת "פאצ'ים" לילד כשצריך .........
לכל אחד יש החינוך המושלם שלו .... כי הילדים שלך הם לא הילדים של השכנים ולא של כל אלו שכותבים כאן....
את קיבלת ביחד עם הילדים את המתכון המושלם ש-ל-ך לחינוך שלהם, ואם את לא מזייפת אותו - אז החינוך שלך מ-ו-ש-ל-ם!!!

השאלה היא למה אנשי חינוך מתכוונים כשהם כותבים מכות

אף איש חינוך לא יתנגד ל"פאץ'" על היד במקרה הצורך !!!!!!!!! זה חלק מצורת החינוך הברורה !!!!!!!
מרן הגר"ח זצוק"ל מספר על החינוך שהם קיבלו מאביו הסטייפלער זיע"א, והוא כותב בבירור שהם קיבלו גם מכה במקרים חמורים - ומקרה חמור שהוא נותן דוגמא הוא "שקר" .......... כן !!! על שקר הם קיבלו מכה ממרן הסטייפלער זיע"א...... ויצא מזה מרן הגר"ח זצוק"ל.........
אז אם יש מישהו שחושב שהוא יותר טוב מהסטייפלער שהנחיל את זה כדרך חינוך ברורה - שיקום.....
המכות שאנשי החינוך מדברים עליהם הם אותם מכות שהיו נהוגות בדור הקודם, למי שמכיר.... שגם אז הם לא היו חינוכיות, אבל בדור שלנו הם גם מזיקות באופן קריטי ..... וד"ל.

ועדיין הזעזוע הזה מזה שילד מקבל פעם ב.. איזה מכה קטנה ולא כואבת על היד
נראה לי קצת מוגזם...

אכן. זה הרבה מוגזם !!!!!!!!!
את אוהבת את הילדים שלך ??????
כן !!!!!!
אז גם אם הם קיבלו ממך פעם ופעמיים "פאץ'" כי הרגיש לך שזה נצרך - זה לא יזעזע אף אחד!!!!!!
ילד חי את האהבה של ההורים שלו כלפיו יותר ממה שהוא זוכר אם אי פעם הוא קיבל מהם איזה "פאץ'" בגלל שהיה מגיע לו....
מה גם, שלפעמים ה"פאץ'" לא בא כמטרה לעונש אלא סה"כ להמציא לילד את האיזון הנכון בהתנהגות שלו.... אם הילד חורג באופן מוגזם בהתנהגות שלו, אז הוא צריך "איזון"...... ואם הוא נכנס ללופ של חוסר איזון - אז בהחלט ובוודאי שה"פאץ'" יכניס אותו לאיזון הנכון, וזה מה שנדרש לעשות באותו הרגע !!!!!!!
אם את מסוגלת לתת לילד "פאץ'" ויחד עם זה לתת לו גם חיבוק או נשיקה בו זמנית - אז הפאץ' לא יצא לך מנישת העצבים אלא מהרצון לחינוך - וזה מעולה !!!!!!! תמשיכי כך..........

טוב, נראה לי נשאר חלוקות..
נקווה שהקב"ה דאג לכל ילד להורים הטובים בשבילו

זה משפט המחץ !!! אם תסתכלי ימינה ושמאלה תראי שאת בעצמך לא תהיי מסוגלת לחנף ילדים אחרים - למה??? ככה!!! כי לכל ילד יש את האמא והאבא שלו, ומהם הוא מקבל אהבה אין סופית... ובגלל אותה אהבה אין סופית הוא מקבל מהם גם את הפאץ' כשצריך...

ונתפלל שבעז"ה אם הכוונות שלנו טובות ואוהבות שלא תצא תקלה תחת ידינו
העיקר שיהיה הרבה נחת בעז"ה

אמן.

 

[אם הבנות :)]

לא קראתי את כל האשכול, אבל מרפרוף בתחילתו נראה שפותחת האשכול מכוונת למשהו שונה, אולי בתת מודע.
אז אם קלטתי נכון את הסיטואציה, את קיבלת חינוך מסוים בילדותך. כיום מרגיש לך שצריך לחנך בדרך אחרת, את מאד מעריכה את ההורים שלך ומרגיש לך שאם תחנכי באופן שונה מהם אז את מכריזה כי הם טעו.
אז זהו- שלא!
מותר וצריך לבנות את אצמך ואת החיים שלך לפי הקריטריונים שרלוונטים עבורך ואין בזה שום קריאת תיגר על ההורים.
ומה אם בן הזוג גדל שונה לחלוטין וכל אחד רוצה להנחיל את שיטת החינוך של הוריו באופן מדויק? יוצא שמישהו חייב לקרוא תיגר על ההורים.
תבררי, תחקרי, תטעי (זה חלק מהתהליך), תתייעצי, והעיקר- ותתפללי המון שלא תצא תקלה תחת ידך.
בהצלחה רבה ורוב נחת!

(האמור נכתב על פי אבחנה אישית שלי. יתכן כמובן ואני טועה)

 

[אסתר חייה]

טוב, אין לי מושג איך נוצר מצב שנשמע כאילו אני מחטיפה לילדים כל יום (על היום)
אני ממש לא בעד חינוך בכח ובהכאה,
סה"כ אמרתי שלפעמים!, כשדיבורים לא עוזרים,
אני יכולה לתת מכה קטנה על היד כדי להבהיר את חומרת המעשה,
אצל הילדים שלי זה בד"כ עוזר להם להבין שהגזימו.

ואני שואלת, באמת רוצה לדעת
במיוחד שגם אני לא תמיד משתמשת בשיטה הזאת
תכל'ס, נגיד את אומרת לילד ללכת לישון
והוא ממשיך לשחק,
וזה אחרי שנתת לו עוד זמן.. ולסיים את המשחק... וכו'
מה אתן עושות??

אף אחת לא חושבת שכל יום הילדים שלך מקבלים סטירה ממש לא
ולהביר חומרת מעשה אחת ל
זה בסדר גמור לתת מכה קטנה
ואני חושבת שכל מי שכותבת פה עם היא נולדה לפני יותר משלושים שנה
קרה לה לפחות פעם אחת שהיא קיבלה מכה ועדיין היא בסדר גמור
ויותר מזה זה עשה לה אפילו טוב

 

[-דינה-]

תאמיני לי
ממש הייתי מעדיפה מכה קטנה על היד ולא את זה

אני לא מחפשת מה הילד מעדיף
אני מחפשת לחנך אותו לסמכות ומשמעת

 

[ככר השוק]

הנושא הוא לא מכות כן או לא.
מדובר על משפחה שבה ההורים חינכו באופן נוקשה, סמכותי, לא כיבדו את הילדים הבוגרים וכפו עליהם את דעתם ועמדתם גם כשזה לא התאים להם. הילדים יצאו מהבית מצולקים וכואבים עם תהיות מה בדיוק קרה להם שם והאם "חינוך" שפוגע בילד לכל החיים הוא הדרך הנכונה לגדל ילדים.
האם העובדה שכל הילדים המשיכו בדרך מצדיקה את צורת החינוך\ כפיה הזו
אז
1. האם כל הילדים כבר גדלו והקימו משפחות? לפעמים יש הפתעות
2. האם העובדה שכולם ממשיכים בדרך מחוסר ברירה או פחד או אילוף מספיקה כדי להצדיק כפיה? מה עם הנפש? בריאות הנפש?


בעיני, חינוך חייב לבוא מתוך מקום שרואה את הילד כסובייקט. עולם שלם בפני עצמו. ממקום שמכבד את הילד, רצונו, אישיותו. כפיה היא לא חינוך ולא מגדלת לחיים ילד בריא בנפשו, יציב, עם רגשות ברורים ומפותחים ויכולת להחזיק קשרים ולגדל ילדים בריאים בנפשם.

לפי השאלה של פותחת השרשור, מומלץ מאד על תהליך טיפולי כדי להבין מה בדיוק היה שם בבית, ולהיות מודעים לכאב ולפגיעה שנגרמה. אחרי התחלה של ריפוי ומודעות למה שבאמת קרה, אפשר לדון איך נכון לחנך. אבל כשהטראומה עדיין לא נפתחה, הסיכון לטעות בחינוך הילדים גדול יותר.

 

[-דינה-]

.ילד בן 4 הוא לא כזה קטן, והוא מבין מצוין שאסור לו להציק לילד קטן,
אני מרגישה שאני יוצאת ממש לא מובנת...
אני לגמרי מבינה שילד בן ארבע הוא לא מלאך בכלל,
וברור לי שהוא גם יכול לקנא לפעמים בקטן
ואני נזהרת מאד לא לדרוש ממנו יותר מדי
וכל מה שכתבתן אני גם עושה,
מסתכלת בחומרה, סופרת עד 3, מודיעה שאני מחכה שיעשה את זה וכו..
ובאמת ברב רובם של המקרים זה עוזר וזה מספיק ב"ה.

ועדיין הזעזוע הזה מזה שילד מקבל פעם ב.. איזה מכה קטנה ולא כואבת על היד
נראה לי קצת מוגזם...

דבר נוסף שעובד הוא פשוט בלי מילים לקום ולעשות את.
למשל הוא מרביץ- בלי דרמות להפריד אותו ולהוליך אותו לספה.

 

[-דינה-]

אם כבר - כל הכותבים ההמומים ממה שיש כזה מושג של "מכה קטנה על היד" [בלע"ז פאץ'] - הם החריגים .......

הם לא המומים
הם פשוט חושבים שזה לא כל כך מצליח להישאר מכה קטנה על היד
כשהמדובר בילד גדול יחסית.
ונניח נניח שכן- זה פשוט לא נותן שום אפקט.
ילד בן ארבע לא מזיז לו מכה קטנה על היד. והרבה פעמים זה ממש לא נגמר במכה קטנה על היד
זה בתיאוריה שם, אבל למעשה אם נקח מצלמה ונצלם את עצמינו יכול להיות שזה פתאום יתפרש לנו לגמרי אחרת מאשר- מכונת קטנה על היד שהוא לא מרגיש...

 

[הוא ואני שווה ביחד]

דבר נוסף שעובד הוא פשוט בלי מילים לקום ולעשות את.
למשל הוא מרביץ- בלי דרמות להפריד אותו ולהוליך אותו לספה.

מסכים במליון אחוז !!!!!
אבל... - מה תעשי כשהוא מפעיל לחץ חזק ומתנגד ???????
אז את מפעילה כוח כנגדו... כי אם לא, הוא ירביץ לאחותו.... - אז הנה שוב הגענו ל"כוח" כנגד הילד... אז גם זה אסור?????
אלא מה? כל כוח שהוא מובן לילד למה את מפעילה אותו - זה פשוט מצוין !!! זה חינוך למופת !!!
אז יופי. גם כשנותנים פאץ' על התנהגות מוגזמת - זה גם כוח שמופעל על הילד כתוצאה ברורה על התנהגות לקויה מצידו, ומאחר שהוא מקשר בין המכה להתנהגות - זה חינוך למופת !!! זה חינוך מצוין !!!

אז מה מפריע לכל הטוענים נגד? - שקוראים לזה "מכה"???????????
אז אל תקראו לזה "מכה" - תקראו לזה "לטיפה עם תנופה".... - בסדר? עכשיו יותר טוב????

בכל רגע חינוכי צריך להפעיל את השכל - מה כרגע יעזור לי להעביר לילד דרך התנהגות נאותה - אם זה חיבוק, או נשיקה, או הפתעה, או שיחה חמה ומתוקה, או- או- או- ? כן. או הפעלת כוח מדוד וממוקד למטרת חינוך למופת !!!!
וגם אם ח"ו טעינו והפעלנו כוח ק-צ-ת יותר ממה שהיינו צריכים [אם זה מטעות ואפילו אם זה מעצבים] - כבר כתבתי שהילד יזכור את האהבה שלנו יותר טוב מאשר את הפאץ' שקצת נראה לו שהיה לא מוצדק...

 

[-דינה-]

אבל... - מה תעשי כשהוא מפעיל לחץ חזק ומתנגד ???????
אז את מפעילה כוח כנגדו... כי אם לא, הוא ירביץ לאחותו.... - אז הנה שוב הגענו ל"כוח" כנגד הילד... אז גם זה אסור?????

אני אקח את אחותו.
והאמת שזה לא כל כך קורה שאני באה להפריד ועד כדי כך הילד להוט דווקא להמשיך.

@KATZEFET אני קוראת תגובות שלך ומרגישה שחוזרת אחורה...
והאמת שמה שהיכ עזר לי זה פשוט לשאול אנשים מה הם עושים.
לכן אני פחות מאמינה בזה:

את קיבלת ביחד עם הילדים את המתכון המושלם ש-ל-ך לחינוך שלהם, ואם את לא מזייפת אותו - אז החינוך שלך מ-ו-ש-ל-ם!!!

זאת תורה גדולה, ויש הרבה מה ללמוד בה.
ברור שלב של הורים זה משו שא''א ואין טעם גם להתווכח איתו
אבל היכולת לחנך- ממש לא באה לבד. הכי לא.

ובהתחלה הייתה מחטיפה הרבה מידי, וגם אני אמרתי שזה רק מכונת על היד וכו.
אבל האמת שכשהייתי מספיק כנה עם עצמי לראות את עצמי באמת
הבנתי שזו לא "רק מכונת קטנה" וזה גם לא במקום צעקות, ממש לא, וזה לא משליטה זה פשוט מעצבים.
וגם ראיתי שזה לא באמת עובד, זה מקומי, עוצר אותו אבל לא עובד לטווח הרחוק. כי לא היה פה שום תהליך שרציתי ללמד אותו. סתם פרקתי והשתקתי אותו מקומית.
ושאלתי המון נשים מסביבי, איך את מתנהלת, מה את עושה כשילד פשוט לא שומע, ושמעתי כמה פעמים את ההרצאות של הרב יעקובזון, ולאט לאט בניתי לי את הדרך שלי.

אז חלק מהמסקנות שלי:
1. חינוך זה קודם כל שליטה עצמית של ההורה מול עצמו. להכיל את הילד, לדעת להפריד.
2. לרוב כשאני מרגישה כעס משו ערער אותי שם והעבודה תהיה מול עצמי בלבד. אם אני כועסת- זה שלי. זה אומר שמשו לא שלם, אני מרגישה נניח שיש פה מאבק כוחות ואני צריכה להכניע, או מרגישה חוסר אונים, ופחד מחוסר שליטה וכדו. כל הדברים האלה כל כך לא שייכים לילדון החמוד שעומד מולי ופשוט- וזאת המסקנה הבאה-
3. בוחן גבולות.
4. לא כל דבר צריך לראות. יש דברים וזמנים שאני פשוט עוורת...
5. לא כל דבר צריך מילים, לפעמים במקום לאמר אלף פעם- לא לגעת באיקס, פשוט תבואי, תטלי את איקס בשקט, ותניחי במקום גבוה. זה נחרט לילד יותר מדיבורים שעוברים ליד האוזן שלו.
6. כשילד לא מקשיב או פועל שלא כשורה, אני לפעמים כן נאלצת להגיב אבל זה צריך להיות תגובה שקשורה. למשל- אני רואה שמאד קשה לך להישאר רגוע כאן איתנו בסלון, אז בוא תיכנס לשלוש דק' לחדר להירגע. (יש לנו טיימר ואני מפעילה לפי הזמן שנראלי מתאים)
7. לפעמים כשאני ממש עייפה ואין לי כח לחנך (כי צריך הרבה כח לחנך, כי זה עבודה פנימית) אז אני פשוט אומרת להם בכנות, ילדים אני ממש עייפה, אני תיכף צועקת וחבל. ממש לא מתחשק לי לצעוק עליכם. וזה עובד לרוב.

טוב זה לא יגמר... אבל הכיוון ברור נראלי.
חינוך זה עבודה.

 

[אסתר חייה]

הם לא המומים
הם פשוט חושבים שזה לא כל כך מצליח להישאר מכה קטנה על היד
כשהמדובר בילד גדול יחסית.
ונניח נניח שכן- זה פשוט לא נותן שום אפקט.
ילד בן ארבע לא מזיז לו מכה קטנה על היד. והרבה פעמים זה ממש לא נגמר במכה קטנה על היד
זה בתיאוריה שם, אבל למעשה אם נקח מצלמה ונצלם את עצמינו יכול להיות שזה פתאום יתפרש לנו לגמרי אחרת מאשר- מכונת קטנה על היד שהוא לא מרגיש...

ממש ממש לא
אם מדובר באמא טובה עם כוונות טובות זה ודאי ישאר רק רק במכה קטנה על היד
אם זה אמא שרק עצבנית ורוצה להוציא את העצבים אז ודאי ודאי שזה יהיה מכות שה ישמור
אבל אני לא מכירה כאלה סיפורים ופה אף אחד לא מדבר על כאלה סיפורים

 

[אין עוד מלבדו"]

ממש ממש לא
אם מדובר באמא טובה עם כוונות טובות זה ודאי ישאר רק רק במכה קטנה על היד
אם זה אמא שרק עצבנית ורוצה להוציא את העצבים אז ודאי ודאי שזה יהיה מכות שה ישמור
אבל אני לא מכירה כאלה סיפורים ופה אף אחד לא מדבר על כאלה סיפורים

מעניין אותי מה האפקט של מכה קטנה על היד
זה לא כואב
לא מחנך שפעם הבאה לא יעשה את המעשה
לא שאני נגד בגלל טראומות אלא שאני עושה מעשים מול הילד כדי שיקדמו אותו

אני אקח את אחותו.
והאמת שזה לא כל כך קורה שאני באה להפריד ועד כדי כך הילד להוט דווקא להמשיך.

@KATZEFET אני קוראת תגובות שלך ומרגישה שחוזרת אחורה...
והאמת שמה שהיכ עזר לי זה פשוט לשאול אנשים מה הם עושים.
לכן אני פחות מאמינה בזה:

זאת תורה גדולה, ויש הרבה מה ללמוד בה.
ברור שלב של הורים זה משו שא''א ואין טעם גם להתווכח איתו
אבל היכולת לחנך- ממש לא באה לבד. הכי לא.

ובהתחלה הייתה מחטיפה הרבה מידי, וגם אני אמרתי שזה רק מכונת על היד וכו.
אבל האמת שכשהייתי מספיק כנה עם עצמי לראות את עצמי באמת
הבנתי שזו לא "רק מכונת קטנה" וזה גם לא במקום צעקות, ממש לא, וזה לא משליטה זה פשוט מעצבים.
וגם ראיתי שזה לא באמת עובד, זה מקומי, עוצר אותו אבל לא עובד לטווח הרחוק. כי לא היה פה שום תהליך שרציתי ללמד אותו. סתם פרקתי והשתקתי אותו מקומית.
ושאלתי המון נשים מסביבי, איך את מתנהלת, מה את עושה כשילד פשוט לא שומע, ושמעתי כמה פעמים את ההרצאות של הרב יעקובזון, ולאט לאט בניתי לי את הדרך שלי.

אז חלק מהמסקנות שלי:
1. חינוך זה קודם כל שליטה עצמית של ההורה מול עצמו. להכיל את הילד, לדעת להפריד.
2. לרוב כשאני מרגישה כעס משו ערער אותי שם והעבודה תהיה מול עצמי בלבד. אם אני כועסת- זה שלי. זה אומר שמשו לא שלם, אני מרגישה נניח שיש פה מאבק כוחות ואני צריכה להכניע, או מרגישה חוסר אונים, ופחד מחוסר שליטה וכדו. כל הדברים האלה כל כך לא שייכים לילדון החמוד שעומד מולי ופשוט- וזאת המסקנה הבאה-
3. בוחן גבולות.
4. לא כל דבר צריך לראות. יש דברים וזמנים שאני פשוט עוורת...
5. לא כל דבר צריך מילים, לפעמים במקום לאמר אלף פעם- לא לגעת באיקס, פשוט תבואי, תטלי את איקס בשקט, ותניחי במקום גבוה. זה נחרט לילד יותר מדיבורים שעוברים ליד האוזן שלו.
6. כשילד לא מקשיב או פועל שלא כשורה, אני לפעמים כן נאלצת להגיב אבל זה צריך להיות תגובה שקשורה. למשל- אני רואה שמאד קשה לך להישאר רגוע כאן איתנו בסלון, אז בוא תיכנס לשלוש דק' לחדר להירגע. (יש לנו טיימר ואני מפעילה לפי הזמן שנראלי מתאים)
7. לפעמים כשאני ממש עייפה ואין לי כח לחנך (כי צריך הרבה כח לחנך, כי זה עבודה פנימית) אז אני פשוט אומרת להם בכנות, ילדים אני ממש עייפה, אני תיכף צועקת וחבל. ממש לא מתחשק לי לצעוק עליכם. וזה עובד לרוב.

טוב זה לא יגמר... אבל הכיוון ברור נראלי.
חינוך זה עבודה.

ואוו כל מילה. אני ממש בגישה שלך

 

[KATZEFET]

הם לא המומים
הם פשוט חושבים שזה לא כל כך מצליח להישאר מכה קטנה על היד
כשהמדובר בילד גדול יחסית.
ונניח נניח שכן- זה פשוט לא נותן שום אפקט.
ילד בן ארבע לא מזיז לו מכה קטנה על היד. והרבה פעמים זה ממש לא נגמר במכה קטנה על היד
זה בתיאוריה שם, אבל למעשה אם נקח מצלמה ונצלם את עצמינו יכול להיות שזה פתאום יתפרש לנו לגמרי אחרת מאשר- מכונת קטנה על היד שהוא לא מרגיש...

אז אולי זה גם ההבדל בין הורים שונים
כי אצלי זה עוזר בבירור גם לילד בן ארבע
וזה ממש לא מגיע ליותר מזה
כמו שהסברתי זה יותר בשביל להבהיר לו שהוא הגזים
ולא שהוא יפסיק מרב כאב
ובאמת לילד קצת יותר גדול, אני חושבת שלא יוצא לי לעשות את זה
זה גם תלוי מאד באופי של הילד...

 

[KATZEFET]

מעניין אותי מה האפקט של מכה קטנה על היד
זה לא כואב
לא מחנך שפעם הבאה לא יעשה את המעשה
לא שאני נגד בגלל טראומות אלא שאני עושה מעשים מול הילד כדי שיקדמו אותו

אני לא בטוחה שזה לא עוזר לפעם הבאה,
כי זה מראה לו שזה ממש חמור בעייני,
וחוץ מזה, לפעמים מספיק לי שזה פותר את הבעיה כרגע...

 

[אין עוד מלבדו"]

אני לא בטוחה שזה לא עוזר לפעם הבאה,
כי זה מראה לו שזה ממש חמור בעייני,
וחוץ מזה, לפעמים מספיק לי שזה פותר את הבעיה כרגע...

זהו
אז תהיי כנה עם עצמך
שהמכה לא בטוח עוזרת לפעם הבאה אלא משתיק קול...