מידע שימושי הלוואות בין שכנים

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
הבת שלי מספרת לי שחברה שלה מבקשת ממנה כל יום עפרון בכיתה כי אין לה
היא גם לא טורחת להביא כי יש ממי ללוות....
אמרתי לה תתני לה, והסברתי לה שזה לא קמצנות
אבל - תגידי לה שמחר תביא מהבית!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
הבת שלי מספרת לי שחברה שלה מבקשת ממנה כל יום עפרון בכיתה כי אין לה
היא גם לא טורחת להביא כי יש ממי ללוות....
אמרתי לה תתני לה, והסברתי לה שזה לא קמצנות
אבל - תגידי לה שמחר תביא מהבית!
ואולי אין לה בבית ואין לה אפשרות להביא יכול להיות שהמצב הכלכלי שלהם קשה.
לבת שלי היה סיפור דומה לצורך פרויקט שעשו בכיתה ביקשו מכל בת להביא מהבית וחברה שלה התחמקה מזה כל פעם היה לה תירוץ אחר פעם שחכה פעם לא הספיקה לקחת וכו' עד שאמרתי לבת שלי שתשאל אותה בשקט אם היא צריכה שתתן לה במתנה והיא כל כך שמחה שהיא אמרה לה שאין לה אפשרות לבקש מההורים שלה וזה ממש הציל אותה מבחינת הכיתה
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אצל אמא שלי
אחד השכנים לווים המון לפעמים מחזירים לרוב לא,
בערב ראש השנה האחרון שלחו ילדה בין כולם להגיד שמבקשים סליחה אם שכחו להחזיר משהו:(
את האמת רחמנות באמת נראה כמו קושי בהתנהלות
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
וואלה, רק אני לא זוכרת מה השכנים לווים ממני?
זוכרת רק אם מדובר על בקבוק שמן אחרון וכו'...
בכלל האשכול הזה, זרה לי קצת מלח על הפצעים, יען לוויתי משכנה לפני מספ' ימים חבילה של מוצר מסויים ולא מצאתי כמותו. גם לא באריזה גדולה יותר. וכך כשעה אחרי פתיחת האשכול המאשים, דפק ראש המשפחה ללוות מאיתנו את המוצר שלוינו מהם.
הפדיחה בערה לי בעצמות...
לא נעים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
יש לי שכנה שלווה ממני, כשאני צריכה משהו, אני אלווה ממנה דווקא, ואם מדובר במוצר שהגיוני לעשות בו סחר חליפין, אני מציעה לה, ובד"כ היא זורמת עם זה יפה מאד
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
נקודה למחשבה
הרב אלימלך בידרמן סיפר בשיעור על שכנו של רבי ניסים קרליץ שתבע ממנו שש מאות שקלים בעקבות נזק למערכת הביוב שנוצר מסיד ששפכו פועליו של רבי ניסים לביוב.
רבי ניסים שילם מייד בלי להתווכח.
לאחר שראה שמתלחשים בחדר על חוסר האחריות של הפועל, פנה להסביר:
א. סיד לא עושה סתימה במערכות אינסטלציה, הוא נעשה מדולל ומסיס במים.
ב. מערכות הניקוז שלו ושל השכן מפוצלות לחלוטין, ולא ייתכן שתיגרם לו סתימה בבית בגללו.
ג. בכלל לא סיידו אצלו בבית...
אלא, הסביר רבי ניסים, שווה לשלם הרב יותר משש מאות שקלים עבור שלום ושלווה עם השכנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
לך
לשכנה שבאמצע עוגה ואין לה מי לשלוח למכולת ולא הגיוני לה לצאת עם הקטנים
זה נצרך והגיוני.
אין לי שום בעיה ללוות חבילה שוקולד, אבל תחזירו בבקשה!
יש לי שכנים שלווים בלי להחזיר,
פעם זה היה בחול המועד 2 חבילות שוקולד, המכולת סגורה, וחשבתי שכנראה היא באמצע אפיה ונתתי לה, תכלס הם לא החזירו, - שאני רואה מתכון עם 2 חבילות שוקולד, אני בעצמי עושה חשבון אם זה שווה או לא, שוקולד עולה היום 6-7 ש"ח לחבילה, ואני לא מכינה כל יום עוגה עם 2 חבילות שוקולד, וכן זה מאוד כואב לי שהיא לא מחזירה.
אח"כ קרה שהיא לקחה ממני בשעות הלילה קופסא של מוקסיפן למבוגרים, זה קרוב ל 20 ש"ח - משום מה היא גם אז חשבה שזה בחינם ולא החזירה,
אחרי כמה שבועות הם דפקו בערב שבת ללוות בקבוק שמן, יש לי המון במלאי, אני לא יכולה להגיד לא בערב שבת לשכנים, אבל אני עושה מאמץ להשיג שמן במחיר זול, מזמינה בעצמתינו, הולכת לאסוף ולסחוב אותם, זה לא נכנס לי לבית לבד ובחינם, למה הם חושבים שאין צורך להחזיר? אין לי מושג!
אני מנסה למחול ולסלוח, אמרתי לעצמי לפני שנתתי את זה - אני נותנת את זה לצדקה, ובכל זאת זה מפריע לי מאוד, לא יודעת למה....
מה שכן, הם באים המון ללוות גם באמצע היום בזמן שהמכולת פתוחה, אז אני לא נותנת להם.

בקשה קטנה ממכם שכנים יקרים
בבקשה תנו לי ללוות לכם בשמחה ובכיף, כי אני באמת אוהבת לעזור גם כשהמכולת פתוחה :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אני מנסה למחול ולסלוח, אמרתי לעצמי לפני שנתתי את זה - אני נותנת את זה לצדקה, ובכל זאת זה מפריע לי מאוד, לא יודעת למה....
כנראה בגלל שהם מבקשים הלוואה ולא מחזירים....
אם היו מבקשים מלכתחילה שיהיה תרומה/צדקה... היה פחות מפריע!
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
גם לי יש שכנה שלווה בלי סוף, למה?
יש מכולת מול הבית- אבל מחירים מוגזמים
אני נוסעת לעיר הסמוכה לאושר עד ועושה קניה חודשית
היא יודעת שיש לי מלאי, מלווה ולא טורחת להחזיר
יוצא שאני נתקעת וצריכה בעצמי לקנות במכולת היקרה
כשראיתי שהתסכול עולה על גדותיו- אני מלווה רק מה שאני יכולה לתת כמתנה
אם לא-מוצאת תירוץ אחר
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
  • הוסף לסימניות
  • #51
אין לי שום בעיה ללוות חבילה שוקולד, אבל תחזירו בבקשה!
יש לי שכנים שלווים בלי להחזיר,
פעם זה היה בחול המועד 2 חבילות שוקולד, המכולת סגורה, וחשבתי שכנראה היא באמצע אפיה ונתתי לה, תכלס הם לא החזירו, - שאני רואה מתכון עם 2 חבילות שוקולד, אני בעצמי עושה חשבון אם זה שווה או לא, שוקולד עולה היום 6-7 ש"ח לחבילה, ואני לא מכינה כל יום עוגה עם 2 חבילות שוקולד, וכן זה מאוד כואב לי שהיא לא מחזירה.
אח"כ קרה שהיא לקחה ממני בשעות הלילה קופסא של מוקסיפן למבוגרים, זה קרוב ל 20 ש"ח - משום מה היא גם אז חשבה שזה בחינם ולא החזירה,
אחרי כמה שבועות הם דפקו בערב שבת ללוות בקבוק שמן, יש לי המון במלאי, אני לא יכולה להגיד לא בערב שבת לשכנים, אבל אני עושה מאמץ להשיג שמן במחיר זול, מזמינה בעצמתינו, הולכת לאסוף ולסחוב אותם, זה לא נכנס לי לבית לבד ובחינם, למה הם חושבים שאין צורך להחזיר? אין לי מושג!
אני מנסה למחול ולסלוח, אמרתי לעצמי לפני שנתתי את זה - אני נותנת את זה לצדקה, ובכל זאת זה מפריע לי מאוד, לא יודעת למה....
מה שכן, הם באים המון ללוות גם באמצע היום בזמן שהמכולת פתוחה, אז אני לא נותנת להם.

בקשה קטנה ממכם שכנים יקרים
בבקשה תנו לי ללוות לכם בשמחה ובכיף, כי אני באמת אוהבת לעזור גם כשהמכולת פתוחה :)
ניסית לומר להם מפורשות כשהם מגיעים ללוות- בבקשה תחזירו עד מחר/יום איקס.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
אני אוהבת לתת צדקה לנצרכים,
יש להם ברוך ה', וזה לא ממש מרגיש לי צדקה.
סתם נקודה למחשבה

הצדקה זה לא הכסף אלא הצורך
המטרה זה לא להם אלא לכם

בדר"כ קל לאנשים לתת לנצרכים מאשר למצבים כאלו, וכאן עבודת המידות הקשה יותר.
שנזכה כולנו, הלוואי וזה היה קל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
בלת"ק
כל פעם שהאלו שלא מחזירים אני רושמת לי
ואז לא נעים לומר להם אבל עושה אתזה
ודברים שחשובים לי לא מלווה להם...
הם קלטו אתזה שהפסיקו לקנות איתם ביצים כשמזמינים כמה שכנים
ועוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
שכנים שכל הזמן שולחים את הילדים שלהם
לא להלוות לא נעים
יש אנשים שהפכו את ההלוואות לדרך חיים, אני לא מדברת אם מישהו נתקע פעם בשבוע שבועיים,
אני מדברת על משהו קבוע כמו פעמיים ביום, זה לא נעים למי שמבקשים ממנו, וזה טרחה.
גם שאתה באמצע משהו וצריך באותו רגע לענות להם, וגם ההתנהלות הזאת שכאילו הם לא יכולים להסתדר בלי המוצר,
אם חסר משהו אפשר להסתדר בלעדיו אלא אם כן אתה בדיוק באמצע להכין איזה עוגה וזה יגזול לך המון זמן, או שקמת בבוקר ובדיוק נגמר החלב לקפה.
אבל מי שקבוע מלווה זה הופך להיות לא נעים.
הבעיה שהאנשים האלו שמלווים כל הזמן מנצלים את טוב ליבם של אלו שמלווים, ואלו שמלווים מרגישים חוסר נעימות ולא אומרים.
אם אתה כזה נדיב וגם לא מפריע לך שכל רגע דופקים בדלת וגם כשלא מחזירים אתה לא שם לב - אז יש כאלה אנשים סופר נדיבים, אבל אם אתה לא כזה ובסוף אתה מרגיש שמישהו מנסה לקחת משהו ממך שאתה לא רוצה לתת, אז פשוט תגיד אני לא יכול, כמה פעמים עד שהם יבינו שאתה לא השכן הנחמד שנותן הכל.
עדיף לדעתי לא לתת מאשר לתת ולהתעצבן.
ואם בכל זאת אתה מאוד רוצה לתת ולא אכפת לך שדופקים כל רגע ולא מחזירים, אז תעשה עם עצמך עבודה, שזה בחירה שלך שאתה רוצה להיות נדיב דווקא במה שמבקשים ממך ואתה מראש מוותר על סכום כסף מסוים, וגם על התכנון שלך, ויש לך אפשרות לקנות אקסטרה, ולקחת את זה בקלילות, ואז תתעלה על עצמך ותהפוך לאדם קצת יותר נדיב מהרגיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אין לי שום בעיה ללוות חבילה שוקולד, אבל תחזירו בבקשה!
יש לי שכנים שלווים בלי להחזיר,
פעם זה היה בחול המועד 2 חבילות שוקולד, המכולת סגורה, וחשבתי שכנראה היא באמצע אפיה ונתתי לה, תכלס הם לא החזירו, - שאני רואה מתכון עם 2 חבילות שוקולד, אני בעצמי עושה חשבון אם זה שווה או לא, שוקולד עולה היום 6-7 ש"ח לחבילה, ואני לא מכינה כל יום עוגה עם 2 חבילות שוקולד, וכן זה מאוד כואב לי שהיא לא מחזירה.
אח"כ קרה שהיא לקחה ממני בשעות הלילה קופסא של מוקסיפן למבוגרים, זה קרוב ל 20 ש"ח - משום מה היא גם אז חשבה שזה בחינם ולא החזירה,
אחרי כמה שבועות הם דפקו בערב שבת ללוות בקבוק שמן, יש לי המון במלאי, אני לא יכולה להגיד לא בערב שבת לשכנים, אבל אני עושה מאמץ להשיג שמן במחיר זול, מזמינה בעצמתינו, הולכת לאסוף ולסחוב אותם, זה לא נכנס לי לבית לבד ובחינם, למה הם חושבים שאין צורך להחזיר? אין לי מושג!
אני מנסה למחול ולסלוח, אמרתי לעצמי לפני שנתתי את זה - אני נותנת את זה לצדקה, ובכל זאת זה מפריע לי מאוד, לא יודעת למה....
מה שכן, הם באים המון ללוות גם באמצע היום בזמן שהמכולת פתוחה, אז אני לא נותנת להם.

בקשה קטנה ממכם שכנים יקרים
בבקשה תנו לי ללוות לכם בשמחה ובכיף, כי אני באמת אוהבת לעזור גם כשהמכולת פתוחה :)
למה כ"כ קשה לומר, הי את זוכרת מהשוקולד והמוקסיפן?
יש אנשים ששוכחים, הם באמת מתכוונים להחזיר אבל זה לא בראש שלהם.
אני ממליצה לך לנסות לתזכר אותה פעם/פעמיים ולראות איך זורמת עם זה
אחרי פעמיים שתגידי לה, לעניות דעתי היא תבין שכל דבר שלווה צריכה גם להחזיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
ואולי אין לה בבית ואין לה אפשרות להביא יכול להיות שהמצב הכלכלי שלהם קשה.
לבת שלי היה סיפור דומה לצורך פרויקט שעשו בכיתה ביקשו מכל בת להביא מהבית וחברה שלה התחמקה מזה כל פעם היה לה תירוץ אחר פעם שחכה פעם לא הספיקה לקחת וכו' עד שאמרתי לבת שלי שתשאל אותה בשקט אם היא צריכה שתתן לה במתנה והיא כל כך שמחה שהיא אמרה לה שאין לה אפשרות לבקש מההורים שלה וזה ממש הציל אותה מבחינת ה
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
ואולי אין לה בבית ואין לה אפשרות להביא יכול להיות שהמצב הכלכלי שלהם קשה.
לבת שלי היה סיפור דומה לצורך פרויקט שעשו בכיתה ביקשו מכל בת להביא מהבית וחברה שלה התחמקה מזה כל פעם היה לה תירוץ אחר פעם שחכה פעם לא הספיקה לקחת וכו' עד שאמרתי לבת שלי שתשאל אותה בשקט אם היא צריכה שתתן לה במתנה והיא כל כך שמחה שהיא אמרה לה שאין לה אפשרות לבקש מההורים שלה וזה ממש הציל אותה מבחינת הכיתה
ידעתי שתגיע התשובה הזאת.. עפרון עולה מקסימום 2 ש"ח. (ילדה בכיתה א)
זה לא כסף- זה התארגנות!
אם יש ממי ללוות למה לטרוח להביא מהבית?!
ואלו לדעתי השכנים של פותחת האשכול!
אפשר לומר בצורה עדינה אבל חד משמעית- בבקשה להחזיר עד מחר!
או, קודם תחזירו את זה וזה ואז אוכל להלוות לכם את זה וזה....

.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
ידעתי שתגיע התשובה הזאת.. עפרון עולה מקסימום 2 ש"ח. (ילדה בכיתה א)
אני הייתי פשוט מביאה עיפרון לילדה ואומרת לה שתביא לחברה למתנה
ומעניין שהמורה לא שמה לב שכ"כ הרבה פעמים אין לילדה עיפרון... (בכיתות הנמוכות גם אם לוקחים מהחברה המורה אמורה לשים לב)
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
יש הלכה גבי תנאים בוורט שלא לשכנע את הצד השני שיגיע למצב שהוא נותן בכח, שזה נחשב כסף שלא ביושר.
ואולי גם כאן המוצרים שאותו אדם לוקח אינם ביושר. (אני יודע שהם לא מבינים את זה) אז עדיף לומר להם.

ומצד שני, לאלו הנדיבים שלא נעים להם לומר - לא - קחו בחשבון יש לכם קלף חזק ביד.
אתם רוצים לצאת לאכול ואין לכם מי שישמור על הילדים תנצלו את השכנים שכל הזמן לוקחים לכם דברים.
תבקשו גם אתם דברים גדולים יותר... לא יהיה נעים להם לומר.... "לא" :ROFLMAO:
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"
אשמח לשמוע האם יש עוד מישהו שנתקל במקרה כזה ויש לו מידע שיעזור לי
אנחנו גרים בקומה לא נמוכה בבנין, לצורך הרחבת הדירה שלנו נאלצנו לבנות מעטפת לשכנים מתחת
יש לציין שהשכנים לא הוציאו היתר, אנחנו בבקשה להיתר שלנו ביקשנו מעטפת בקומת השכנים
יש בינינו הסכם חתום שכל עוד השכנים לא מוציאים היתר/משתמשים במעטפת הם לא צריכים לשלם לנו על המעטפת שבנינו להם (כולל ממד!!!)
פתאום צצה בעיה בדוגמת חברת פינוי בינוי שרוצה להיכנס לבנין שלנו
היום הגיעו נציגים וכשהצפתי את השאלה, מי יזכה אותי על מעטפת, אמרו לי נציגי החברה שאין שום סעיף שבעצם אפשר להכניס את זה תחתיו
השכנים יקבלו את מקסימום המטרים ולא בגלל המעטפת
ואני בעצם יוצא ששילמתי הון לריק ולא אזוכה על זה לעולם
(אציין שכשבניתי תמיד חשבתי שבאזשהוא יום מישו ישתמש בהרחבה וכן יחזיר לי את המעטפת)
האם באמת אין שום סעיף לזה?
הרי מגיע שמאי לבניין שנותן שמאות בניה לדוגמא, הוא ייתן גם על הדירה שלי, אז הוא לא יכול לתת גם על המעטפת שנבנתה ולצפר אותי עליה?

וכן אשמח לשמוע ממביני דבר איך והאם שווה לחלק שטח דירה גדול בפינוי בינוי ל2 דירות?
0 תגובות
מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה