הנידון הזה עולה כאן כל חודשיים, וכל אחד עונה
או מה שהוא היה רוצה שיעשו בשבילו,
או מה שהוא דורש מעצמו לעשות.
ולא זה ולא זה נכונים, כלל וכלל.
אוטובוס הוא ציבורי, הוא של ''כוווולם''.
ויש בו כללים, וזכויות, וגם הקצאה של מס' מקומות נגישים.
כולנו מכירים סיפורים נפלאים
על אנשים נעלים מעם
בעלי מידות תרומיות ונדירות
שויתרו על קידום בעבודה
שויתרו על נזקי שכנים
שויתרו על ירושות
שנתנו את ארוחת הצהרים שלהם לאחר, ואכלו לחם דלוח
שהכניסו אורחים לחדר שלהם, והם ישנו בסלון
ועוד ועוד ועוד
מה שמעניין שבד''כ אותם אנשים הבינו שהם יחודיים ולא דרשו מאחרים אותן דבר, ולהפך - הם נמנעו מלהעזר בשני אפילו בדברים זניחים ממש.
חסד אדם עושה, אם הוא רוצה, בתחום שהוא רוצה, ובזמן שזה מתאים לו.
אותה אשה שלא מביאה דירה לשבת, או לא משאילה חפץ X למרות שיש כאלה שזה הצלה בשבילם, ולא רצה להתנדב בשלל פעולות חסד אחרות, והיא לא נותנת דין וחשבון לאף אחד...
אדם צריך לעבוד על המידות שלו, ולראות איך הוא מתקדם בחיים, לא לעשות מניפולציות על אחרים
תפסיקו, פשוט תפסיקו,
עם משחקי המילים והמניפולציות
גם בחורות יש להם חיים, יש להם מחוייבויות, יש להם מתחים, עייפויות, או סתם חוסר חשק לעמוד.
וגם אברך ששומר על העיניים, או שומר על הזמן ולומד, לא אתם תחליטו לו מה סדרי העדיפויות, לא אתם תחליטו לו לעשות 'חסד' על חשבון עצמו והעלייה הרוחנית שלו - אני יכול לשכנע אתכם לקנות בשר בהכשר אחר לשבת ואת היתרה לתרום לצדקה? לא, למה? כי זה הכסף שלכם? נכון, וזה המקום שלו! כל אחד והסולם שלו
וזה בטח לפני הנידון אם הם עייפים או חולים או שיש להם עוד שיעור בערב, או צריכים לתת עזרה לאשה בבית, מה שברוב המקרים נכון.
אבל זה לא יעזור, כי מי שהתרגל לדון לכף חובה, וחושב שעל העולם מגיע לו, אז הוא תמיד יהיה עסוק ב''להעלות למודעות'' איך הנהג החצוף לא עוצר לי ליד הבית, אפילו שהוא עובר שם, ואני צריך ללכת בגשם....
אם כבר להעלות למודעות זה
שיש כל כך הרבה
כל כך הרבה
המון, בלי סוף
אנשים שלא אמורים לעמוד
וכופים עליהם במניפולציות לעשות חסד מדומה
ועל זה נאמר בגמרא בב''ב
''ופקדתי על כל לוחציו''
ומי לא יחרד.
ואל תדאגו, זה לא מקרר אף אחד
מי שקם באמת ימשיך לקום
ומי שבעקבות זה יפסיק לקום - אשריו.
סימן שעד היום נהנתם מסוג של ''סעודה שאינה מספקת לבעליה''