התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

[נמה]

התכוונתי לומר שיש שני ילדים שקיבלו בדיוק אותו מסר ועדיין אחד התקלקל ואחד לא.

כנ"ל לא אוהבת את המילה מקולקל בהקשר לבני אדם, אבל ספציפית לנושא, יש דברים שקשורים יותר לכוחות הנפש והמצב הרגשי של כל אחד מאשר לחינוך שקיבלו או לחברה שגדלו בה.

ממליצה לקרוא חומר של מומחים בתחום.

 

[י. שלמה כהן]

ברור.
אבל ההנהגות שלו יכולות לחלוטין להיות מקולקלות.
כן.
עצוב לומר את זה, אבל לפעמים מרוב הכלה אנחנו שוכחים את זה...
יש דברים שאפשר להקל ולהחמיר בהם
ויש הלכה פסוקה.

סורי אבל זה הבלים. למה? תשאל כל מי שמבין בתחום ומוסמך ע"י גדו"י.

 

[ליליאן]

בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה

זה קשה...
וזה באמת נשמע מעבר לשאלת אורח החיים.

הייתי מציעה טלפון קבוע
ביום ושעה קבועים בשבוע
גם אם אין כח לעבור את על הילדים,
אולי ילד אחד כל פעם.

ואז זה לא חייב להיות ארוך.
ואנשים מעריכים התמדה, כמעט יותר מכל דבר אחר.



מסייגת:
יש אנשים שקל להם יותר להתקשר בכתב.
אני משתגעת מזה שאין פתרון לתקשורת בכתב 'שמורה' עם ילדים.

 

[ליליאן]

אני רוצה לכתוב עוד על סיפור שאני מכירה מקרוב ממש
על בת שהתחזקה שהיו חיכוכים עם ההורים כמובן,
הכשרים למשל זה דבר שכשאת בבית אי אפשר לנהוג בו 'יה ותן לחיות'...

ואז היא התחתנה עם בחור רציני מאוד מאוד
ולשווער לא בא בקלות בכלל כל ההתעקשנות הם על דברים
אבל הם היו יותר חזקים יחד,
והגבולות היו ברורים מאוד.
והרבה שמעתי 'אם לא פשוט לא נבוא'

כעבור לא מאוד הרבה שנים
השווער התחיל להעריך את חתן הזה
בצורה קיצונית ומוחצנת
וברורה לכולם.

אנשים מעריכים מי שעומד על העקרונות שלו...
אבל זה לוקח שנים.

 

[נמה]

כן ברור אחרי זה באמת השתמשתי בהלכו לדרך שונה, אבל בתור מתחילה להתקלקל עם אחים מקולקלים אני רק אומרת שזה לא מפריע לנו בכלל, זה רק לאנשים אחרים מפריע לקרוא לנו ככה כי פוחדים לפגוע.

למילים יש כח.
דברים מקולקלים בלשוננו היום הם דברים ללא תקנה.
גבינה מקולקלת זורקים.
(ועלים נושרים, מנותקים מהעץ לצמיתות ומתים...)

אין כזה דבר יהודי ללא תקנה, לכן אין כזה דבר יהודי מקולקל. אין אף פעם מצב שיהודי מנותק לגמרי ולא יכול לשוב.

לעומת זאת יש דברים שבורים שאפשר לתקן, ויש אנשים מתמודדים, שנמצאים בתהליך ובחיפוש.

ואין דבר שלם מלב שבור.

 

[משה שאחא]

למילים יש כח.
דברים מקולקלים בלשוננו היום הם דברים ללא תקנה.
גבינה מקולקלת זורקים.
(ועלים נושרים, מנותקים מהעץ לצמיתות ומתים...)

אין כזה דבר יהודי ללא תקנה, לכן אין כזה דבר יהודי מקולקל. אין אף פעם מצב שיהודי מנותק לגמרי ולא יכול לשוב.

לעומת זאת יש דברים שבורים שאפשר לתקן, ויש אנשים מתמודדים, שנמצאים בתהליך ובחיפוש.

ואין דבר שלם מלב שבור.

כל דבר כמעט מקולקל אפשר לתקן (חוץ מאוכל)
זה כמו שנגיד אין כזה דבר לב שבור לב מרוסק כי דבר שהוא שבור ומרוסק זורקים לפח ללא תקנה (אני לא מכיר כמעת דברים שנשברו והתרסקו שאפשר לתקן אפשר להסים פלסתר או דבק או כל דבר אחר אבל זה לא נקרא לתקן)

 

[יצאתי להפוגה]

והרבה שמעתי 'אם לא פשוט לא נבוא'

לא אהבתי

 

[קוביית קרח]

ברור.
אבל ההנהגות שלו יכולות לחלוטין להיות מקולקלות.
כן.
עצוב לומר את זה, אבל לפעמים מרוב הכלה אנחנו שוכחים את זה...
יש דברים שאפשר להקל ולהחמיר בהם
ויש הלכה פסוקה.

זה לא הנושא

 

[דוברות מאה שערים :-8]

קראתי את כל האשכול, פחות או יותר.

ויש פה הרבה דברים, שאנשים כתבו, מניסיון שהם חוו, דבר כזה או בדומה לזה.

והיות שב"ה לא נוסתי, בנסיון כזה.

כך שאני לא יכול לדבר. או לתת עצות, רעיונות, וכו'.

אבל סיפור, אני כן יכול לכתוב.
ואולי יהיה אפשר ללמוד מזה משהו מאוד חשוב, על נושא האשכול, והסיפור הוא כזה.
(אל תתפסו אותי על המילה מדברים על הרעיון)

ספוילר: הסיפור

הרה"ג ר' משה פיינשטיין זצוק"ל סיפר,
שהוא הכיר שני יהודים, שעברו את הנסיון הקשה, שהיה אז באמריקה, בקשר לשמירת שבת.
(והנסיון היה קשה מאוד, כי מי שלא עבד בשבת, יכול היה למצוא את עצמו, בלי לחם לילדים, וגם אלו שרח"ל עבדו בשבת, הלכו קודם לביהכ"נ להתפלל תפילות שבת, ואח"כ בלב כבד הלכו לעבודה ).
וב"ה, שניהם עמדו בנסיון בגבורה, וכל יום שני, כשחזרו לעבודה, אחרי ששמרו את השבת, הם פוטרו, כך היה שבת אחרי שבת, ועמדו בנסיון, ולא חיללו את השבת.

אבל המעניין היה, שבעוד שאחד מהם זכה, וכל ילדיו הלכו בדרך התורה והמצוות, ושמרו על קלה כחמורה.
לעומתו, השני,, כל ילדיו ירדו מהדרך לגמרי, ועזבו את דרך התורה.

והשאלה זעקה עד לב השמים,
מה קורה פה? שניהם מסרו נפשם לקדושת השבת,
ואחד נשארו ילדיו בדרך התורה, ואחד נעבעך ירדו ילדיו מן הדרך.

וכשבירר הרה"ג זצ"ל, מה הפשט, אז הסתבר, שהראשון (שבניו נשארו בדרך התורה), היה מגיע כל יום שני, עם מכתב ההתפטרות, שזה עתה קיבל מהמעביד,
הוא כינס את כל המשפחה, ועשה לחיים (או משהו כזה), וסיפר בהתרגשות, שב"ה הוא זכה שוב פעם, לעמוד בנסיון הקשה, ולא לחלל שבת,
ויצא בריקוד עם ילדיו, להודות לה', שזכה לשמור עוד שבת.
ואח"כ, תלה את מכתב ההתפטרות, על קיר הסלון, בתוך מסגרת,
כאילו שהוא קיבל, אות כבוד, מהמלך עצמו.

משא"כ השני, שגם מסר את נפשו למען קדושת השבת,
אבל כשהגיע הביתה, עם מכתב ההתפטרות,
היו עיניו כבויות, והוא נכנס לביתו, כמי שחרב עליו עולמו,
ואמר אוי ווי, שוב פיטרו אותי, בגלל שלא הגעתי לעבודה בשבת. (אולי אפי' הוסיף אבל מה לעשות אנחנו יהודים ועושים רצון ה')
ומה יהיה עכשיו עם פרנסה?
כך הוא היה מיצר, על מר גורלו.

ומה הילדים למדו מהם?

מהראשון למדו, שב"ה, יש לנו זכות, ששמרנו שבת, וקיבלנו את המתנה הכי טובה, שיש בבית גנזיו של הקב"ה,
אה ומה יהיה עם פרנסה?
כבר נסתדר, אבל העיקר, זכינו לשמור שבת.
משא"כ ילדיו של השני,
למדו דבר אחר לגמרי,
שבעצם, לאבא שלהם, יש בעיה, שהתורה אוסרת לעבוד בשבת,
ולכן אין לו פרנסה, והוא עני ומסכן,
ואז כשגדלו, (והם כבר גדלו באווירה האמריקאית)
אז הם ידעו מה "הפיתרון" של פרנסה ח"ו.
כי אולי לאבא, יש בעיה לעבוד בשבת, אבל אני כבר מסתדר, (עפ"ל) עם זה
היוצא מזה נראה לי מובן מאליו

הסיפור פורסם בשבוע שעבר בגיליון "תורתך שעשועי" של תולדות אהרן, והוא ממשיך שם בסיפור מופלא על אחד מגדולי תומכי התורה בדורנו, שזכה לכתרה של תורה ולגדולה בזכות מסירות נפשם של הוריו על שמירת השבת בשמחה. כאשר יהודי ניסה לסייע להם, הם סירבו להיעזר בו משום שהיה מחלל שבת. ובעקבות עמידתם האיתנה היהודי הושפע עמוקות, והחל גם לשמור שבת בעצמו, ולימים השתדכו המשפחות והפכו למחותנים, וכאמור זכו והבן כיום עשיר גדול ת"ח שזכה לתורה וגדולה.

 

[ליליאן]

לא אהבתי

לא להורים, האמת.
וזה היה על דברים מסוימים מאוד, וגם בהתחלה.

בכל מקרה הם השתתפו ומשתתפים בכל פעילות,
ואהובים ומוערכים על כולם.

 

[נמה]

לא להורים, האמת.
וזה היה על דברים מסוימים מאוד, וגם בהתחלה.

בכל מקרה הם השתתפו ומשתתפים בכל פעילות,
ואהובים ומוערכים על כולם.

זה מה שהיה חסר לי בסיפור.

כי ברור לי שבמקביל לעמידה האיתנה על העקרונות הם גם דאגו לשמור על קשר חם ואוהב ועל שיח מכבד.

אחרת לא היה סיכוי לסוף הטוב...

 

[קוביית קרח]

אצלינו במשפחה זה אומנם לא ההורים אלא חלק מהאחים.
ובאמת התייעצנו עם דמות חינוכית בקהילה.
והכניסו לנו לראש חזק את המשפט המצוטט
במיוחד שהם אלה שעשו את הבחירות שלהם. הם צריכים להתנצל ולא אנחנו!!!
יש אחות אחת שאנחנו לא מגיעים אליהם לבית ולא לשמחות שלהם.
בהתחלה היא ניסתה לנדנד עד שקלטה שאנחנו לא מגיעים.
מה שנכנס לי לראש זה: הילדים שלי הם היהלומים שלי ובאחריותי! לשמור עליהם מכל משמר.
ועוד משפט: לא לעורר לילדים שאלות שאין לנו עליהם תשובות....

למה אנשים צריכים להתנצל על החיים שלהם?
שכל אחד יחיה את חייו בלי להתערב לשני ויקבל את זה שיש בעולם כל מיני אנשים וזכותו ובחירתו של כל אחד לחיות את חייו כרצונו.
זה עצמו יחסוך את רוב הבעיות.

 

[מציאותית]

בול.
ואנחנו מתקשרים לסבא וסבתא הרבה- או שאין מענה או שמרגישים שזה פשוט כל כך כ לא מעניין אותם שהשיחה גוועת מעצמה

אני במקומכם כמה שזה קשה וכואב - הייתי מתרחקת.
משפחה זה אכן במקום חשוב בחיים
אבל אני מרגישה שאתם חווים פגיעות ממש! (תקני אותי אם אני טועה)
וכמו כל קשר רעיל והרסני (בכל המישורים זה נשמע מכם)
צריך להתרחק....

 

[NewMe]

למה אנשים צריכים להתנצל על החיים שלהם?
שכל אחד יחיה את חייו בלי להתערב לשני ויקבל את זה שיש בעולם כל מיני אנשים וזכותו ובחירתו של כל אחד לחיות את חייו כרצונו.
זה עצמו יחסוך את רוב הבעיות.

יש אנשים שבאמצע החיים משנים את דרכם והם חושבים שכולם צריכים ללכת בדרכם, משל גילו את האור...

 

[ליליאן]

זה מה שהיה חסר לי בסיפור.

כי ברור לי שבמקביל לעמידה האיתנה על העקרונות הם גם דאגו לשמור על קשר חם ואוהב ועל שיח מכבד.

אחרת לא היה סיכוי לסוף הטוב...

הכי מכבד
(בעיקר את עצמם. זה תמיד ביחד)
הכי שומר על קשר (עם ההורים)
ובשקט. לא בהצהרות.

אגב כעבור עשרות שנים
בקשר של בני דודים
זה לא שווה וזה בסדר
זה שפחת X יוצאת לנופש עם משפחת Y בלבד
וגם הילדות שלה, כשהולכות בלי ההורים לכמה ימים,
זה לא לכל אח.
וזה הכי טבעי אצל כולם.

אבל כן גם ההורים יודעים שצריך לבדוק חסה בצורה X
אחרת גרוסמן לא יאכלו.
(כי הם לא מאיימים לא נאכל. הם פשוט יושבים ולא אוכלים)

 

[קוביית קרח]

יש אנשים שבאמצע החיים משנים את דרכם והם חושבים שכולם צריכים ללכת בדרכם, משל גילו את האור...

זה בדיוק מה שאמרתי
שכל אחד יחיה את חיו הבלעדיים ולא יתערב לאחרים בחיים
מ 2 צידי המתרס

 

[נמה]

זה בדיוק מה שאמרתי
שכל אחד יחיה את חיו הבלעדיים ולא יתערב לאחרים בחיים
מ 2 צידי המתרס

אבל זאת בדיוק השאלה של @אליינה גילברט , איך עושים את זה במצבים שיש חיכוך בין דעות והנהגות שונות. ובמצבים שבהם אני נאלץ לחשוף את עצמי/ילדי לדברים שמבחינתי הם מזיקים או לא נעימים כדי לשמור על קשר עם המשפחה.

לעצמי יש לי תשובות מספקות לזה, כי גדלתי במשפחה מעורבת ואני מגדלת משפחה מעורבת היום.

והתשובה היא כמעט תמיד, כמו שאמר הרב גרשון זצ"ל "כבוד וידידות".

וכמו שאמרו כאן רבים לפני, הייתי בודקת את מהות הקשר המשפחתי ומה אפשר לשפר בו לפני שהייתי תולה את הריחוק בטכנולוגיה לסוגיה...