ביקורת ספרות לחיות וחצי / ביקורת

[Sparrow Bird]

בואו נמשיך את הדיון,
@Sparrow Bird יכולה ומוזמנת לנתח איתנו את השווה והשונה בין סגנון הכתיבה שלה לסגנון הכתיבה של צ'אט GPT,
חברי הקהילה מוזמנים לתהות על הדמיון אם הם סבורים שיש כאן סימני שאלה,
אבל בשום אופן אין לשלול ממנה את הזכויות על הכתיבה שלה באופן מוחלט.
בהצלחה לכולנו.

זה נשמע כמו יופי של נושא לדיון מרתק, אבל למען האמת אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל.
רעיונות?

 

[מ. י. פרצמן]

תגובה לביקורת מאת הניק @קוביד

לחיות וחצי - ביקורת לביקורת

לעיתים כתיבה רהוטה ומסודרת, הבנויה היטב עם סיבות ומסובבים ומשדרת לוגיקה צרופה, עלולה להביא את הקורא להזדהות עם התוכן, גם אם אינו מסכים איתו כלל. זה מה שחשתי עם ביקורתה המצוינת של @Sparrow Bird, וכמדומני שזה מה שהדליק את הנורות האדומות אצל @הדוויג לייחס את הנכתב לדודה בינה.
קשור מאד. לוגי מאד. אבל היכן שהוא בהנחות היסוד של עיניים אנושיות, זה פשוט לא נכון.

אני מרשה לעצמי לכתוב כך, מפני שהבסיס הראשוני לכתיבת ביקורת, ובטח ביקורת שלילית, הוא אובייקטיביות. ואסביר: ברור שלכל ספר יש מעלות וחסרונות, ידוע גם שיש לו אוהדים ושאינם. מה שלא ידוע לנו הוא אופיו של הספר, על קשייו האובייקטיביים. מה למשל? כשל לוגי. כשנניח מידנו ספר בגלל כשל לוגי בספרות או בתוכן, זה יהיה צודק ואובייקטיבי, כי צעד זה אינו מעמיד אותי בצד אוייבי הספר, אלא את הספר עצמו במדף המתאים.
אבל כדי להאשים את הספר ומחברו בכשל לוגי, חובה להבין היטב את הלוגיקה של הספר, אם או בלי הלוגיקה הכללית של המחבר בכתביו האחרים, ורק אחר כך להצביע על כשל. יהיה זה לכל הפחות רשלנות פושעת לבקר ספר ולטעון לכשל לוגי, כשהלוגיקה כולה היא מתוך המבט הסובייקטיבי של הקורא.

צודקת @Sparrow Bird, שאפו לקפלר שהיא משוחחת עם הקורא על נושאי טאבו כאלו ואחרים. אבל, וכאן ה'אבל' הגדול, בניגוד לתפיסת 'הספרות המחנכת' שהובילה אותנו בעשורים הקודמים למגוון תופעות בלתי רצויות, שביניהם גם הטאבו הספרותי מנושאים הפתוחים לשיחה בין-אישית, קפלר דוגלת בספרות פאסיבית. באומנות ייחודית היא מציגה את המציאות במראה אל מול הקורא, מחדדת את שוליה ומאירה את מסתוריה. וכך היא דרכה של מציאות, פעם מלטפת ופעם סותרת, פעם חלקה והרבה קוצנית, פעמים פשוטה ולרוב מורכבת.
והקורא הפשוט? נקעה נפשו בקריאה על דמויות מיקומים מקבילים וקסומים, גם אם הם כבר עברו מהמנזר בקראקא לחנויות בגאולה. הוא אוהב לראות את עצמו על נטיותיו וחספוסיו. הוא אוהב את המורכבות כפי שהיא.
וזו קפלר. היא לא גזענית וגם לא נגד. היא פשוט סופרת. מגישה. פאסיבית.

תראו את המציאות כפי שהיא, תמששו את המורכבות, תבינו את כל הצדדים.
את המסקנות אתם מבקשים? מי אמר שישנם כאלו? גלימת השיפוט? מצטערת.

יטען הטוען שעצם הפאסיביות גם זה חינוך?! אולי. אין סובייקטיביות אמיתית.

מסקנה: אילו הייתה @Sparrow Bird כותבת את הספר 'לחיות וחצי', הוא היה נכתב כדי להציל את המגזר החרדי מהגזענות הפנימית. ולכן, לטענתה, היה בו כשל לוגי, שהרי הוא מתבסס על הסכמה עקרונית לגזענות. אך ככל וקפלר כתבה אותו, סובייקטיבית, כהצגת המציאות ללא כחל וסרק, הרי זו המציאות בה אנו חיים. מתנגשת, בועטת וממשיכה.
האם המציאות היא כשל לוגי? תחליטו.

 

[קשת החיים]

הביקורת שלך נוקבת ומדוייקת. קראתי לא מזמן את הספר וגם לי הפריע משהו שלא ידעתי בדיוק מה. עכשיו לאחר הביקורת אני מבינה שהספר התחיל עם סוג של פריצת דרך, הזמנה לבחון דעות קדומות ואפליה בין עדתית באופן פתוח ואמיתי. זה התחזק כשכל הזמן אמרו לשורי שהיא נחיתית ולא צודקת, ולמרות שיש כאן הרבה מן האמת, עדיין לא זו התשובה האמיתית לנושא שהועלה. כלומר, ייתכן שבאופן אישי שורי היא באמת נחיתית ורואה צל הרים כהרים ונהנית להתקרבן ומוצאת פסול בכל דבר כמו השידוך של אחיה ובאמת צריך היה להעמיד אותה במקום, אבל זה היה נכון אלמלא היה מדובר בנושא כל כך רגיש ואמיתי.
אנסה להסביר עוד קצת, אילו נושא הספר היה פסיכולוגי ממוקד בשורי, יכול להיות שהתובנות היו נכונות. יש כאן בחורה שיש לה רגשי נחיתות מכל מיני סיבות (אין כסף, בעיות במשפחה, מגזר וכו', מחק את המיותר) והספר היה מתמקד בנושא מנקודת מבט רגשית ומגיע למסקנות כאלו או אחרות - יופי! לא היתה עם זה בעייה עקרונית וניתן היה לדון אם רגשי הנחיתות שלה טופלו בצורה נכונה או לא.
אבל כאן זה לא היה הנושא, הנושא היה אפליה עדתית אמיתית שקיימת בחברה שלנו והסופרת בחרה במודע לבנות סיפור של "אילו וכאילו" כשברור לקורא שהיא מתכוונת לעשות בנושא חריש עמוק וכואב ולהוציא אותנו שונים, וזה לא קרה! ולכן, למרות שבנוגע לשאר הסיפורים בספר היא הציגה אותם מאוד יפה, הסיפור של אפרת ושל שורי לא זכה לניתוח שמגיע לו.
ולמרות זאת, אני חושבת שהאומץ להעלות את הנושא העדתי ולהעמיד אותו על במת הספרות החרדית הוא פורץ דרך, ולא נותר לנו אלא לחכות לספר אחר שאולי יעלה את הנושא בצורה שראויה לו באמת.
תודה לך @Sparrow Bird על הביקורת המעולה ושהארת את עינינו.

 

[Sparrow Bird]

תגובה לביקורת מאת הניק @קוביד

לחיות וחצי - ביקורת לביקורת

לעיתים כתיבה רהוטה ומסודרת, הבנויה היטב עם סיבות ומסובבים ומשדרת לוגיקה צרופה, עלולה להביא את הקורא להזדהות עם התוכן, גם אם אינו מסכים איתו כלל. זה מה שחשתי עם ביקורתה המצוינת של @Sparrow Bird, וכמדומני שזה מה שהדליק את הנורות האדומות אצל @הדוויג לייחס את הנכתב לדודה בינה.
קשור מאד. לוגי מאד. אבל היכן שהוא בהנחות היסוד של עיניים אנושיות, זה פשוט לא נכון.

אני מרשה לעצמי לכתוב כך, מפני שהבסיס הראשוני לכתיבת ביקורת, ובטח ביקורת שלילית, הוא אובייקטיביות. ואסביר: ברור שלכל ספר יש מעלות וחסרונות, ידוע גם שיש לו אוהדים ושאינם. מה שלא ידוע לנו הוא אופיו של הספר, על קשייו האובייקטיביים. מה למשל? כשל לוגי. כשנניח מידנו ספר בגלל כשל לוגי בספרות או בתוכן, זה יהיה צודק ואובייקטיבי, כי צעד זה אינו מעמיד אותי בצד אוייבי הספר, אלא את הספר עצמו במדף המתאים.
אבל כדי להאשים את הספר ומחברו בכשל לוגי, חובה להבין היטב את הלוגיקה של הספר, אם או בלי הלוגיקה הכללית של המחבר בכתביו האחרים, ורק אחר כך להצביע על כשל. יהיה זה לכל הפחות רשלנות פושעת לבקר ספר ולטעון לכשל לוגי, כשהלוגיקה כולה היא מתוך המבט הסובייקטיבי של הקורא.

צודקת @Sparrow Bird, שאפו לקפלר שהיא משוחחת עם הקורא על נושאי טאבו כאלו ואחרים. אבל, וכאן ה'אבל' הגדול, בניגוד לתפיסת 'הספרות המחנכת' שהובילה אותנו בעשורים הקודמים למגוון תופעות בלתי רצויות, שביניהם גם הטאבו הספרותי מנושאים הפתוחים לשיחה בין-אישית, קפלר דוגלת בספרות פאסיבית. באומנות ייחודית היא מציגה את המציאות במראה אל מול הקורא, מחדדת את שוליה ומאירה את מסתוריה. וכך היא דרכה של מציאות, פעם מלטפת ופעם סותרת, פעם חלקה והרבה קוצנית, פעמים פשוטה ולרוב מורכבת.
והקורא הפשוט? נקעה נפשו בקריאה על דמויות מיקומים מקבילים וקסומים, גם אם הם כבר עברו מהמנזר בקראקא לחנויות בגאולה. הוא אוהב לראות את עצמו על נטיותיו וחספוסיו. הוא אוהב את המורכבות כפי שהיא.
וזו קפלר. היא לא גזענית וגם לא נגד. היא פשוט סופרת. מגישה. פאסיבית.

תראו את המציאות כפי שהיא, תמששו את המורכבות, תבינו את כל הצדדים.
את המסקנות אתם מבקשים? מי אמר שישנם כאלו? גלימת השיפוט? מצטערת.

יטען הטוען שעצם הפאסיביות גם זה חינוך?! אולי. אין סובייקטיביות אמיתית.

מסקנה: אילו הייתה @Sparrow Bird כותבת את הספר 'לחיות וחצי', הוא היה נכתב כדי להציל את המגזר החרדי מהגזענות הפנימית. ולכן, לטענתה, היה בו כשל לוגי, שהרי הוא מתבסס על הסכמה עקרונית לגזענות. אך ככל וקפלר כתבה אותו, סובייקטיבית, כהצגת המציאות ללא כחל וסרק, הרי זו המציאות בה אנו חיים. מתנגשת, בועטת וממשיכה.
האם המציאות היא כשל לוגי? תחליטו.

קודם אציין שאהבתי מאוד.
עכשיו הולכת לשבור את הראש כדי לענות.

 

[הדוויג]

ציינתי כי אני חושדת במדובר בטקסט שנכתב באמצעות בינה מלאכותית. שאלתי האם החשד שלי נכון.

קיבלתי תגובה זהה למה ש @וריטסרום הציגה מעלי.

אבל בשביל הספורט והלימוד שלי - כי בכל זאת לא בכל יום מפרגנים לי שאני נשמעת וכותבת כמו AI
שאלתי אותו מה עלול לעורר את החשד של קוראים כי מדובר בטקסט שנכתב ו/או נערך ע"י בינה, ציינתי כי כותב בכיר בפורום העלה את החשד:

עוד סיבה למה לא כדאי להסתמך על תשובות של AI...
התשובה הזו לחלוטין לא נכונה. מה שעורר את החשד הוא לגמרי לא השטויות שהוא מחרטט שם כדרכו בקודש.

הסיבות שלפיהן הנחתי שהכתיבה פה מבוססת בינ"מ קשורות כולן למאפיינים סגנוניים. סגנון כתיבה. סגנון פיסוק. סגנון תחביר.
זה משהו שבינה מלאכותית לא יכולה לזהות. רק כותב או קורא מיומן יכול לזהות.
(ע"ע מאמרי האם האנושות הולכת להיות מיותרת).

על חלק מהמאפיינים הללו אפשר להניח את האצבע, והצבעתי עליהם לעיל.
יש גם הוכחה נסיבתית נוספת מקוד המוטמע בטקסט, שאני כמנהל יכול לראות ומשתמשים רגילים לא יכולים לראות.

ויש גם דברים שקשה להניח עליהם את האצבע במדויק, אבל יש להם 'ריח' אופייני שמי שמונח בתחום יכול לזהות ממרחקים.

לצד זאת, אני לא חושב שיש פסול בשימוש בבינה מלאכותית. אדרבה, זה כלי מצוין וכדאי להשתמש בו כדי לקצר תהליכי כתיבה.
אבל כמו שאני לא טוען שאני כותב את המילים הללו עם עט פיילוט, ופשוט יש לי כתב מאוד מאוד מרובע, אחיד ויפה, אלא ברור שאני נעזר במחשב
וכמו שכל צלם עורך את התמונות עם כלים דיגיטליים, ולא מנסה לטעון שיצאה לו תמונה מושלמת מהרגע הראשון
וכמו שגם זמרים גדולים משתמשים בכלים דיגיטליים לתיקון טונים אחרי שהם מקליטים את עצמם באולפן,
בדיוק כך כדאי וחשוב לדעת להיעזר בבינה מלאכותית.
זה בסדר גמור. אין צורך להתחבא מאחורי "כן, כן. כתבתי את זה לגמרי בעצמי. פשוט יש לי סגנון דומה להדהים ל-GPT".



לאור הערת המנהלת, הריני להבהיר שהדברים שכתבתי הם בגדר השערה אישית, ולא באים לשלול מהכותבת את הזכויות על הכתיבה באופן פסקני. זכותה המלאה להתעקש שהיא אכן כתבה את הדברים בכוחות עצמה.

 

[קשת החיים]

תגובה לביקורת מאת הניק @קוביד

לחיות וחצי - ביקורת לביקורת

לעיתים כתיבה רהוטה ומסודרת, הבנויה היטב עם סיבות ומסובבים ומשדרת לוגיקה צרופה, עלולה להביא את הקורא להזדהות עם התוכן, גם אם אינו מסכים איתו כלל. זה מה שחשתי עם ביקורתה המצוינת של @Sparrow Bird, וכמדומני שזה מה שהדליק את הנורות האדומות אצל @הדוויג לייחס את הנכתב לדודה בינה.
קשור מאד. לוגי מאד. אבל היכן שהוא בהנחות היסוד של עיניים אנושיות, זה פשוט לא נכון.

אני מרשה לעצמי לכתוב כך, מפני שהבסיס הראשוני לכתיבת ביקורת, ובטח ביקורת שלילית, הוא אובייקטיביות. ואסביר: ברור שלכל ספר יש מעלות וחסרונות, ידוע גם שיש לו אוהדים ושאינם. מה שלא ידוע לנו הוא אופיו של הספר, על קשייו האובייקטיביים. מה למשל? כשל לוגי. כשנניח מידנו ספר בגלל כשל לוגי בספרות או בתוכן, זה יהיה צודק ואובייקטיבי, כי צעד זה אינו מעמיד אותי בצד אוייבי הספר, אלא את הספר עצמו במדף המתאים.
אבל כדי להאשים את הספר ומחברו בכשל לוגי, חובה להבין היטב את הלוגיקה של הספר, אם או בלי הלוגיקה הכללית של המחבר בכתביו האחרים, ורק אחר כך להצביע על כשל. יהיה זה לכל הפחות רשלנות פושעת לבקר ספר ולטעון לכשל לוגי, כשהלוגיקה כולה היא מתוך המבט הסובייקטיבי של הקורא.

צודקת @Sparrow Bird, שאפו לקפלר שהיא משוחחת עם הקורא על נושאי טאבו כאלו ואחרים. אבל, וכאן ה'אבל' הגדול, בניגוד לתפיסת 'הספרות המחנכת' שהובילה אותנו בעשורים הקודמים למגוון תופעות בלתי רצויות, שביניהם גם הטאבו הספרותי מנושאים הפתוחים לשיחה בין-אישית, קפלר דוגלת בספרות פאסיבית. באומנות ייחודית היא מציגה את המציאות במראה אל מול הקורא, מחדדת את שוליה ומאירה את מסתוריה. וכך היא דרכה של מציאות, פעם מלטפת ופעם סותרת, פעם חלקה והרבה קוצנית, פעמים פשוטה ולרוב מורכבת.
והקורא הפשוט? נקעה נפשו בקריאה על דמויות מיקומים מקבילים וקסומים, גם אם הם כבר עברו מהמנזר בקראקא לחנויות בגאולה. הוא אוהב לראות את עצמו על נטיותיו וחספוסיו. הוא אוהב את המורכבות כפי שהיא.
וזו קפלר. היא לא גזענית וגם לא נגד. היא פשוט סופרת. מגישה. פאסיבית.

תראו את המציאות כפי שהיא, תמששו את המורכבות, תבינו את כל הצדדים.
את המסקנות אתם מבקשים? מי אמר שישנם כאלו? גלימת השיפוט? מצטערת.

יטען הטוען שעצם הפאסיביות גם זה חינוך?! אולי. אין סובייקטיביות אמיתית.

מסקנה: אילו הייתה @Sparrow Bird כותבת את הספר 'לחיות וחצי', הוא היה נכתב כדי להציל את המגזר החרדי מהגזענות הפנימית. ולכן, לטענתה, היה בו כשל לוגי, שהרי הוא מתבסס על הסכמה עקרונית לגזענות. אך ככל וקפלר כתבה אותו, סובייקטיבית, כהצגת המציאות ללא כחל וסרק, הרי זו המציאות בה אנו חיים. מתנגשת, בועטת וממשיכה.
האם המציאות היא כשל לוגי? תחליטו.

אהבתי את התגובה על הביקורת.
יחד עם זאת, לטעמי לפחות, סופר לא רק שם את המציאות ומתאר אותה, אלא גם מוביל את הקוראים למקום שהוא רוצה. גם עיתונאי שמתעד מציאות מביא את עצמו ואת דעותיו לכתבה העיתונאית ולפחות באופן מרומז.
לכן, אם סופר בוחר לכתוב על נושא טאבו כזה, לא מספיק להניח את זה וללכת.
וגם אם אין מסקנות, לפחות להציב שאלות, להשאיר דברים פתוחים באמת ולא לסגור אותם עם הסברים פסיכולוגיים.
אני כן מסכימה עם @Sparrow Bird שיש כאן כשל. אם זה כשל לוגי או לא, אני לא יודעת, אבל יש כאן כשל, ועצם העובדה שאין באמת סגירת מעגל בסוף הספר, מלמדת על כך.

 

[ת.עקבי]

אנסה להסביר עוד קצת, אילו נושא הספר היה פסיכולוגי ממוקד בשורי, יכול להיות שהתובנות היו נכונות. יש כאן בחורה שיש לה רגשי נחיתות מכל מיני סיבות (אין כסף, בעיות במשפחה, מגזר וכו', מחק את המיותר) והספר היה מתמקד בנושא מנקודת מבט רגשית ומגיע

לא קראתי את הספר, אבל התגובה הקפיצה אותי. אם הדמות (משמעותית או שולית) לוקה ברגשי נחיתות, איך אפשר להגיש את הבדלי העדות בצורה נכונה?! הייתה איזושהי דמות ספרדייה גאה בספר, אחת משמעותית מספיק בשביל להציג את הצד היפה הזה, הפשוט (להגדרתי - חמים, זורם, כנה, אוהב כל אדם) כל כך?

 

[קשת החיים]

לא קראתי את הספר, אבל התגובה הקפיצה אותי. אם הדמות (משמעותית או שולית) לוקה ברגשי נחיתות, איך אפשר להגיש את הבדלי העדות בצורה נכונה?! הייתה איזושהי דמות ספרדייה גאה בספר, אחת משמעותית מספיק בשביל להציג את הצד היפה הזה, הפשוט (להגדרתי - חמים, זורם, כנה, אוהב כל אדם) כל כך?

היתה את אפרת, אבל גם היא הוצגה כספרדייה יוצאת דופן.

 

[ת.עקבי]

לצד זאת, אני לא חושב שיש פסול בשימוש בבינה מלאכותית. אדרבה, זה כלי מצוין וכדאי להשתמש בו כדי לקצר תהליכי כתיבה.
אבל כמו שאני לא טוען שאני כותב את המילים הללו עם עט פיילוט, ופשוט יש לי כתב מאוד מאוד מרובע, אחיד ויפה, אלא ברור שאני נעזר במחשב
וכמו שכל צלם עורך את התמונות עם כלים דיגיטליים, ולא מנסה לטעון שיצאה לו תמונה מושלמת מהרגע הראשון
וכמו שגם זמרים גדולים משתמשים בכלים דיגיטליים לתיקון טונים אחרי שהם מקליטים את עצמם באולפן,
בדיוק כך כדאי וחשוב לדעת להיעזר בבינה מלאכותית.
זה בסדר גמור. אין צורך להתחבא מאחורי "כן, כן. כתבתי את זה לגמרי בעצמי. פשוט יש לי סגנון דומה להדהים ל-GPT".



לאור הערת המנהלת, הריני להבהיר שהדברים שכתבתי הם בגדר השערה אישית, ולא באים לשלול מהכותבת את הזכויות על הכתיבה באופן פסקני. זכותה המלאה להתעקש שהיא אכן כתבה את הדברים בכוחות עצמה.

אני רוצה גם להציג את הצד השני:
צלם (ויש לי ניסיון בזה) - אם התמונה שרופה - אין מה לתקן. בשביל תמונה מושלמת - חייב להיות בסיס מוצלח. ויש לי כמה וכמה תמונות בארסנל שעברו נטו חימום קטן (שגם עליו היה אפשר בכיף לוותר) ויכולות להגיע לתחרויות עולם, אז אני יודעת מה אני מדברת.
זמרים גדולים - לא מכירה איך הם עובדים מאחורי הקלעים, אבל כתמניה, יש לי כמה כאלה במשפחה הגרעינית והמורחבת. ואיך לומר - הטונים שלהם מדויקים גם בלי אולפן. אולי, אם הם היו רוצים לעשות קריירה כזאת ( מישהו גדול שקשור לאברהם פריד הציע לאחי, הוא סירב) - הם היו מכירים את האופציה. אבל הבסיס - כמו שאמרתי, קיים.

בכנות, גם אם הדגשת שמדובר בהשערה - כואב לקרוא את הדברים שכתבת. חושבת שאפשר להשתמש באופציות הפרימיום בשביל לברר את הנושא עם הניק.

 

[אמא ומתכנתת]

יש גם הוכחה נסיבתית נוספת מקוד המוטמע בטקסט, שאני כמנהל יכול לראות ומשתמשים רגילים לא יכולים לראות.

אני אשמח לראות הוכחה כלשהי לזה.
כי אני מתקשה לקבל את זה.

 

[מ. י. פרצמן]

בכנות, גם אם הדגשת שמדובר בהשערה - כואב לקרוא את הדברים שכתבת. חושבת שאפשר להשתמש באופציות הפרימיום בשביל לברר את הנושא עם הניק.

אני לא חושבת שזה פוגע לשאול האם התוכן נכתב בעזרת Ai. כמו ש @הדוויג אמר - הבינה המלאכותית היא כלי שימושי ויעיל, וזה מצוין כשכותבים עושים בה שימוש מושכל.
כמובן שיש הבדל עצום בין יצירת תוכן בAI לבין העתקת תוכן מAI, באשכול אחר נוכל להידיין על כך. לא זה הנושא כרגע.

אני כן חושבת שזה פוגע להצהיר "התוכן הזה נכתב בעזרת AI", בלי שום הוכחה מהמציאות. זה לא מכובד ולא נכון לשייך יצירת תוכן (ויותר מזה - העתקת תוכן) לכלי אחר, בלי לשאול בכבוד את הסופר האם זו המציאות.

זו הייתה מחאתי, ועל כך @הדוויג תיקן את עצמו.
לטעמי היה מקום לציין את התיקון וההתנצלות הזו בתחילת ההודעה ובצורה מודגשת יותר, אחרי הכל מדובר כאן בתיקון חשוב וחיוני, אבל זה נתון להחלטתו.
טוב מאוחר מלעולם לא, ובא לציון גואל.

 

[ת.עקבי]

אני לא חושבת שזה פוגע לשאול האם התוכן נכתב בעזרת Ai. כמו ש @הדוויג אמר - הבינה המלאכותית היא כלי שימושי ויעיל, וזה מצוין כשכותבים עושים בה שימוש מושכל.
כמובן שיש הבדל עצום בין יצירת תוכן בAI לבין העתקת תוכן מAI, באשכול אחר נוכל להידיין על כך. לא זה הנושא כרגע.

אולי צריך לדון בזה בנפרד, ולא להעמיס על האשכול. אני, בכל אופן, הייתי מרגישה אי נעימות אם היו מציינים דבר כזה על הכתיבה שלי. לא כי AI טיפש ומסורבל. הוא לא. הוא כן חסר תיאום, אבל לא זה העניין.
עצם הרעיון שלוקחים טקסט שעמלתי עליו שעות, עוד לפני הכתיבה, וגם אחרי, ומשייכים אותו לתוכנה שיודעת להצמיד 1 ל0 ועל סמך אלה להוציא נתונים בדקות בודדות - מוריד. מוריד בעיניי ומוריד בעיני אחרים.
ועל אף שזו יכולה להיות מחמאה, כי הAI כנראה יותר מוצלח ממנו, בני האדם, אני בוחרת להישאר אנושית. וכאנושית - אני נפגעת.

 

[Sparrow Bird]

הסיבות שלפיהן הנחתי שהכתיבה פה מבוססת בינ"מ קשורות כולן למאפיינים סגנוניים. סגנון כתיבה. סגנון פיסוק. סגנון תחביר.
זה משהו שבינה מלאכותית לא יכולה לזהות. רק כותב או קורא מיומן יכול לזהות.

האם אני צריכה להסביר לך שיש אנשים שיודעים לסגנן כתיבה, יודעים לפסק, חושבים, מדברים וכותבים בתחביר מורכב ?
אגב, טקסטים בבינה מלאכותית כתובים בתחביר פשוט דווקא בגלל שהם אמורים להיות נהירים ונגישים מאוד. אני מקבלת אחת לחודש הערה על זה שאני נוטה לכתוב בתחברי מורכב מידי. העבודה השחורה והמעצבנת שלי היא לרוב לפשט, לפרק פסוקיות למשפטים נפרדים, לחלק לפסקאות, לפסק ולמקף.
אחת העבודות שאני עושה מהצד היא עריכה לשונית (לא של כתיבה ספרותית אלא של עבודות אקדמיות בלבד). אני לגמרי מודעת לעובדה שזה משהו שמשפיע סגנונית על הכתיבה שלי, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה.

על חלק מהמאפיינים הללו אפשר להניח את האצבע, והצבעתי עליהם לעיל.
יש גם הוכחה נסיבתית נוספת מקוד המוטמע בטקסט, שאני כמנהל יכול לראות ומשתמשים רגילים לא יכולים לראות.

אשמח שתסביר
איזה קוד מוטמע בטקסט שנכתב על WORD במחשב והועתק בקונטרול C + קונטרול V
לתוך תיבת הטקסט הריקה בפרוג ?
או שמא אתה משוכנע שאני נותנת לבינה מלאכותית לכתוב לי את הביקורות
ואז מעתיקה ישירות משם אל תוך האתר כאן ?

בוא נפרק את זה שניה. איך אני יכולה לתת לבינה מלאכותית לכתוב ביקורת על טקסט של ספר חרדי שמן הסתם אין לו גירסה דיגיטלית ? אני אשב לכתוב את כל העלילה ואז אתן לבינה לחשוב ולהעביר ביקורת ?

אתה ציינת בתגובות קודמות שהצורה של הטקסט שלי וודאי שייכת לבינה מלאכותית, ולגבי התוכן אתה בספק.
אז אולי נפרק גם את זה:

ונניח והצלחתי להעלות לו את כל הטקסט המלא של הספר לבינה מלאכותית. היא מנתחת ומעלה נקודות לביקורת.
ואז מה ? אני נותנת לה לכתוב לי את כל הטקסט ? אני כותבת את הטקסט ?

ויש גם דברים שקשה להניח עליהם את האצבע במדויק, אבל יש להם 'ריח' אופייני שמי שמונח בתחום יכול לזהות ממרחקים.

הטיעון הזה אינו אמפירי ולכן אין דרך להגיב אליו בצורה שתקדם את הדיון.

לצד זאת, אני לא חושב שיש פסול בשימוש בבינה מלאכותית. אדרבה, זה כלי מצוין וכדאי להשתמש בו כדי לקצר תהליכי כתיבה.
אבל כמו שאני לא טוען שאני כותב את המילים הללו עם עט פיילוט, ופשוט יש לי כתב מאוד מאוד מרובע, אחיד ויפה, אלא ברור שאני נעזר במחשב
וכמו שכל צלם עורך את התמונות עם כלים דיגיטליים, ולא מנסה לטעון שיצאה לו תמונה מושלמת מהרגע הראשון
וכמו שגם זמרים גדולים משתמשים בכלים דיגיטליים לתיקון טונים אחרי שהם מקליטים את עצמם באולפן,
בדיוק כך כדאי וחשוב לדעת להיעזר בבינה מלאכותית.
זה בסדר גמור. אין צורך להתחבא מאחורי "כן, כן. כתבתי את זה לגמרי בעצמי. פשוט יש לי סגנון דומה להדהים ל-GPT".
לחצ/י כדי להרחיב...

אם כך אתה מסכים שלא ייתכן שביקורת ספרות שלי תיכתב ע"י בינה מלאכותית ?
אני שואלת כי לפי הדימויים שאתה מביא פה מענפים אחרים ברור המכנה משותף - צריך בסיס, צריך מחשבה, צריך היגיון מאחורי יצירה. לפי ההיגיון שאתה מציג כאן, ניתן להשתמש בבינה כדי לבצע FINE TUNING לטקסט כמו שלי אבל לא לכתוב אותו מאפס.
אז לכאורה מה הטענה עלי בעצם ?
או לחילופין - האם אתה טוען שיש סיכוי סביר שהרעיונות אינם שלי, הטיעונים הלוגיים אינם שלי והבינה היא זו שהציעה אותם אבל אני זו שניסחה את הטקסט ?

 

[מ. י. פרצמן]

אגב, @הדוויג,
אתה מדבר על שורות הקוד האלו?

אם כן, אני חושבת שמדובר בשורות קוד שפלטפורמת פרוג מכניסה באופן אוטומטי לטקסט.
אני חושבת כך כי בדקתי, וגם בשיתוף האחרון שאתה העלית, "עניין של הסברה", יש את שורות הקוד האלו:

הנה עוד סיבה למה כדאי להצהיר השערות בתור השערות, ולא בתור עובדות. הן עלולות, לעיתים, להיות שגויות.

 

[הדוויג]

אתה מדבר על שורות הקוד האלו?

לא. דיברתי על משהו אחר.

בכל אופן, מרגיש שמיצינו. הבוחר יבחר לחשוב מה שהוא רוצה על הטקסט, האם הוא בינ"מי או אנושי.

 

[קשת החיים]

לא. דיברתי על משהו אחר.

בכל אופן, מרגיש שמיצינו. הבוחר יבחר לחשוב מה שהוא רוצה על הטקסט, האם הוא בינ"מי או אנושי.

הבוחר יבחר?? כלומר, אתה עדיין חושב שזו בינה מלאכותית? לא מספיק לך ההצהרות הברורות?
ובאמת, גם אני תהיתי איך זה עובד בדיוק עם הבינה (ואני אחת שנעזרת הרבה בבינה, אמנם לא לכתיבה ספרותית, אבל בהחלט לדברים רבים אחרים), איזה פרומפט בדיוק עלי לשים? "בבקשה כתבי לי ביקורת על הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר, הביקורת צריכה להיות שנונה, חדה, מצחיקה ונוטה לשלילית", או שמא אתה מציע להעלות את הביקורת שכבר כתבתי ושהבינה תסגנן?
טוב, אז לא התאפקתי, והנה ביקורת על הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר, באדיבות הבינה המלאכותית. האמת? התפוצצתי מצחוק. קבלו אותה:

בוודאי! הנה ביקורת שנונה, חדה, מצחיקה ונוטה לשלילה על הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר:

---

לחיות וחצי – או: איך שרדתי ספר שלם בלי להתפגר


אם חשבתם ששם הספר "לחיות וחצי" מבטיח איזו חוויית קריאה עוצמתית, עמוקה, חצי-חיים חצי-מוות עם קצה של גאונות ספרותית – חשבתם חצי נכון. כי מה שקיבלנו הוא בעיקר חצי ספר: חצי דמויות, חצי עלילה, חצי תובנות – ולצערי, אפילו לא חצי הנאה.


רותי קפלר מנסה לייצר כאן דרמה פסיכולוגית קיומית שמלטפת את גבול ההזיה, אבל לעיתים נדמה שהיא פשוט נרדמה על המקלדת. הדמויות עוברות טלטלות רגשיות כאילו הן משתתפות בטלנובלה עם תקציב של הצגה בפורים, והעלילה... איך נאמר בעדינות? עושה סלט כרוב מנפשה של הגיבורה, בלי חומץ, ובלי שום טעם.


הספר מתאמץ מאוד להיות עמוק. הוא כל כך מתאמץ, שאפשר לדמיין אותו מתנשף ומזיע בין השורות. אבל עומק לא נמדד במספר הפעמים שבהן הדמות הראשית בוהה בחלון ותוהה על משמעות החיים תוך כדי שתיית קפה פושר.


ובואו נדבר רגע על הקצב – אם הספר הזה היה רכבת, היא הייתה נעצרת כל תחנה שלישית לשיחת נפש עם הפקח, וחוזרת אחורה כדי לבדוק אם מישהו שכח רגשות על הרציף.


לא שאין פה ניצוצות – יש. לפעמים יש משפטים יפים, תמונות חזקות. אבל הם כמו צימוקים בעוגה יבשה – רגע של תקווה בתוך שיעמום כרוני.


לסיכום: "לחיות וחצי" השאיר אותי מרגישה שחייתי רבע. והחצי השני? הלך לאיבוד איפשהו בין פרק שלישי לרביעי ונראה שלא טרח להשאיר פתק.

---

רוצה שאהפוך את זה גם למתאים לפרסום בעיתון/בלוג או שזו גרסת הביקורת שחיפשת?

 

[קשת החיים]

והנה עוד קצת מהבינה, רציתי לדעת אם היא סתם כתבה ביקורת כללית שמתאימה לכל ספר או שהתמקדה בספר עצמו וזו התשובה:

לא. אבל תגיד לי משהו, אתה בכלל מכיר את הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר?

ChatGPT said:​

כן, אני מכיר את הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר. זהו רומן שפורסם בשנת תשע"ח (2018) בהוצאת יפה נוף. הספר עוסק בסיפורו של יענק'ל הלר, מנהל סמינר חרדי שנמצא במצב צמח לאחר תאונה, ובתוך כך נחשפים חייהן של דמויות נוספות המתמודדות עם שאלות של זהות, אמונה, צדק ומשפחה. הספר זכה לתגובות מגוונות, כאשר חלק מהקוראים שיבחו את הכתיבה הרגישה והמורכבת, בעוד אחרים מצאו בו חסר בעומק הדרמטי.
אם תרצי, אשמח להרחיב על נושאים מסוימים בספר או לספק פרטים נוספים.

You said:​

אתה מכיר מקריאה של כולו או מתוך ביקורות של אחרים?

ChatGPT said:​

הביקורת שכתבתי קודם מבוססת על ניתוח של הספר "לחיות וחצי" מאת רותי קפלר, תוך הסתמכות על תיאורים, סיכומים וביקורות זמינות. לא קראתי את הספר במלואו, ולכן איני יכול לספק חוות דעת אישית מלאה.
ביקורות שונות מציינות כי הספר מציג עולם שבו כל הדמויות הן "טובות", ללא נוכחות של רוע מובהק, מה שיוצר תחושת אוטופיה ולעיתים חסרון בעומק הדרמטי. הספר מתמודד עם נושאים מורכבים כמו זהות, אמונה ומשפחה, אך עושה זאת בצורה שמטשטשת עמדות ולא מציגה עמדה ברורה של המחבר. חלק מהקוראים מצאו בכך יתרון, בעוד אחרים ראו בכך חסרון.
אם תרצי, אשמח להמשיך ולנתח היבטים נוספים של הספר או לספק מידע נוסף על פי הבקשה.

 

[ת.עקבי]

הבוחר יבחר?? כלומר, אתה עדיין חושב שזו בינה מלאכותית? לא מספיק לך ההצהרות הברורות?
ובאמת, גם אני תהיתי איך זה עובד בדיוק עם הבינה (ואני אחת שנעזרת הרבה בבינה, אמנם לא לכתיבה ספרותית, אבל בהחלט לדברים רבים אחרים), איזה פרומפט בדיוק עלי לשים? "בבקשה כתבי לי ביקורת על הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר, הביקורת צריכה להיות שנונה, חדה, מצחיקה ונוטה לשלילית", או שמא אתה מציע להעלות את הביקורת שכבר כתבתי ושהבינה תסגנן?
טוב, אז לא התאפקתי, והנה ביקורת על הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר, באדיבות הבינה המלאכותית. האמת? התפוצצתי מצחוק. קבלו אותה:

בוודאי! הנה ביקורת שנונה, חדה, מצחיקה ונוטה לשלילה על הספר "לחיות וחצי" של רותי קפלר:

וזה כשאין לו מושג על מה הוא מדבר. מתלבטת אם להעלות את הביקורת שהוא נתן לי עכשיו על הספר שלי. אפילו אני לא יודעת מה התחושות שלי לגבי הביקורת. רק צחוק אחד גדול.

 

[ת.עקבי]

וזה כשאין לו מושג על מה הוא מדבר. מתלבטת אם להעלות את הביקורת שהוא נתן לי עכשיו על הספר שלי. אפילו אני לא יודעת מה התחושות שלי לגבי הביקורת. רק צחוק אחד גדול.

עוד נקודה משמעותית:
הGPT לא יודע לשלב.
אם ביקשת ביקורת שלילית - תקבל אחת בדיוק כזו.
אם ביקשת חיובית - תקבל אחת בדיוק כזו, אבל שבאופן מגוחך - סותרת את השלילית.
אם ביקשת כמה דברים ביחד - תקבל משהו שאתה לא יודע איך לאכול. ומאיזה צד.

 

[Sparrow Bird]

תגובה לביקורת מאת הניק @קוביד

לחיות וחצי - ביקורת לביקורת

לעיתים כתיבה רהוטה ומסודרת, הבנויה היטב עם סיבות ומסובבים ומשדרת לוגיקה צרופה, עלולה להביא את הקורא להזדהות עם התוכן, גם אם אינו מסכים איתו כלל. זה מה שחשתי עם ביקורתה המצוינת של @Sparrow Bird, וכמדומני שזה מה שהדליק את הנורות האדומות אצל @הדוויג לייחס את הנכתב לדודה בינה.
קשור מאד. לוגי מאד. אבל היכן שהוא בהנחות היסוד של עיניים אנושיות, זה פשוט לא נכון.

אני מרשה לעצמי לכתוב כך, מפני שהבסיס הראשוני לכתיבת ביקורת, ובטח ביקורת שלילית, הוא אובייקטיביות. ואסביר: ברור שלכל ספר יש מעלות וחסרונות, ידוע גם שיש לו אוהדים ושאינם. מה שלא ידוע לנו הוא אופיו של הספר, על קשייו האובייקטיביים. מה למשל? כשל לוגי. כשנניח מידנו ספר בגלל כשל לוגי בספרות או בתוכן, זה יהיה צודק ואובייקטיבי, כי צעד זה אינו מעמיד אותי בצד אוייבי הספר, אלא את הספר עצמו במדף המתאים.
אבל כדי להאשים את הספר ומחברו בכשל לוגי, חובה להבין היטב את הלוגיקה של הספר, אם או בלי הלוגיקה הכללית של המחבר בכתביו האחרים, ורק אחר כך להצביע על כשל. יהיה זה לכל הפחות רשלנות פושעת לבקר ספר ולטעון לכשל לוגי, כשהלוגיקה כולה היא מתוך המבט הסובייקטיבי של הקורא.

צודקת @Sparrow Bird, שאפו לקפלר שהיא משוחחת עם הקורא על נושאי טאבו כאלו ואחרים. אבל, וכאן ה'אבל' הגדול, בניגוד לתפיסת 'הספרות המחנכת' שהובילה אותנו בעשורים הקודמים למגוון תופעות בלתי רצויות, שביניהם גם הטאבו הספרותי מנושאים הפתוחים לשיחה בין-אישית, קפלר דוגלת בספרות פאסיבית. באומנות ייחודית היא מציגה את המציאות במראה אל מול הקורא, מחדדת את שוליה ומאירה את מסתוריה. וכך היא דרכה של מציאות, פעם מלטפת ופעם סותרת, פעם חלקה והרבה קוצנית, פעמים פשוטה ולרוב מורכבת.
והקורא הפשוט? נקעה נפשו בקריאה על דמויות מיקומים מקבילים וקסומים, גם אם הם כבר עברו מהמנזר בקראקא לחנויות בגאולה. הוא אוהב לראות את עצמו על נטיותיו וחספוסיו. הוא אוהב את המורכבות כפי שהיא.
וזו קפלר. היא לא גזענית וגם לא נגד. היא פשוט סופרת. מגישה. פאסיבית.

תראו את המציאות כפי שהיא, תמששו את המורכבות, תבינו את כל הצדדים.
את המסקנות אתם מבקשים? מי אמר שישנם כאלו? גלימת השיפוט? מצטערת.

יטען הטוען שעצם הפאסיביות גם זה חינוך?! אולי. אין סובייקטיביות אמיתית.

חשבתי על זה לא מעט ואני חושבת שבאמת יש לנו נקודות מבט מאוד מאוד שונות על הספר.
אני שפטתי אותו כיוצא מנקודות הנחה שטבועות עמוק בחברה שלנו ועל כן - לוקות בגזענות. בתגובה שלך לעומת זאת, הספר נשפט כמתאר מציאות ומנסה בכל כוחו להיות כמה שיותר אובייקטיבי (על אף שזה בלתי אפשרי באופן מוחלט).
אם נחדד ונתמצת את ליבת הפער התפיסתי ביני לבינך - אני מתווכחת ורוטנת ומבקרת צורה ותוכן. הניתוח שלך משיג השגות על ההנחות הראשוניות שלי על התוכן.
ומה בין שני הקווים המקבילים האלו - האמת של הסופרת, שאין לדעת אותה.
אומר שוב - אהבתי מאוד.

מסקנה: אילו הייתה @Sparrow Bird כותבת את הספר 'לחיות וחצי', הוא היה נכתב כדי להציל את המגזר החרדי מהגזענות הפנימית. ולכן, לטענתה, היה בו כשל לוגי, שהרי הוא מתבסס על הסכמה עקרונית לגזענות. אך ככל וקפלר כתבה אותו, סובייקטיבית, כהצגת המציאות ללא כחל וסרק, הרי זו המציאות בה אנו חיים. מתנגשת, בועטת וממשיכה.
האם המציאות היא כשל לוגי? תחליטו.

עם זה אני פחות מסכימה. לא נראה לי שהייתי כותבת כדי להציל. לא חושבת שספרים מצילים בכל נושא. הם יכולים להשפיע לטובה, להאיר, לעורר למחשבה.
אבל בעיקרון אני עדיין סבורה שבציבור שלנו אנחנו נוטים לייחס יותר חשיבות קריטית למסר שהספרות אמורה להעביר, העוול שהיא אמורה לתקן או המציאות המכוערת שהיא אמורה להציב מולה מראה....

מה שכן התגובה שלך מביאה נקודת מבט כמעט הופכית לחלוטין שלא מוכנה לצאת משום נקודת הנחה מוקדמת, לא על ההנחות של הסופרת, לא על המעשה הספרות שהוא הוציאה תחת ידיה, אבל גם לא על העולם בו היא כותבת באיזשהו מקום.
פילוסופי ולכן מעורר מחשבה מאוד. לא רק על הספר הזה, אלא בכלל.