תגובה לביקורת מאת הניק @קוביד
לחיות וחצי - ביקורת לביקורת
לעיתים כתיבה רהוטה ומסודרת, הבנויה היטב עם סיבות ומסובבים ומשדרת לוגיקה צרופה, עלולה להביא את הקורא להזדהות עם התוכן, גם אם אינו מסכים איתו כלל. זה מה שחשתי עם ביקורתה המצוינת של
@Sparrow Bird, וכמדומני שזה מה שהדליק את הנורות האדומות אצל
@הדוויג לייחס את הנכתב לדודה בינה.
קשור מאד. לוגי מאד. אבל היכן שהוא בהנחות היסוד של עיניים אנושיות, זה פשוט לא נכון.
אני מרשה לעצמי לכתוב כך, מפני שהבסיס הראשוני לכתיבת ביקורת, ובטח ביקורת שלילית, הוא אובייקטיביות. ואסביר: ברור שלכל ספר יש מעלות וחסרונות, ידוע גם שיש לו אוהדים ושאינם. מה שלא ידוע לנו הוא אופיו של הספר, על קשייו האובייקטיביים. מה למשל? כשל לוגי. כשנניח מידנו ספר בגלל כשל לוגי בספרות או בתוכן, זה יהיה צודק ואובייקטיבי, כי צעד זה אינו מעמיד אותי בצד אוייבי הספר, אלא את הספר עצמו במדף המתאים.
אבל כדי להאשים את הספר ומחברו בכשל לוגי, חובה להבין היטב את הלוגיקה של הספר, אם או בלי הלוגיקה הכללית של המחבר בכתביו האחרים, ורק אחר כך להצביע על כשל. יהיה זה לכל הפחות רשלנות פושעת לבקר ספר ולטעון לכשל לוגי, כשהלוגיקה כולה היא מתוך המבט הסובייקטיבי של הקורא.
צודקת
@Sparrow Bird, שאפו לקפלר שהיא משוחחת עם הקורא על נושאי טאבו כאלו ואחרים. אבל, וכאן ה'אבל' הגדול, בניגוד לתפיסת 'הספרות המחנכת' שהובילה אותנו בעשורים הקודמים למגוון תופעות בלתי רצויות, שביניהם גם הטאבו הספרותי מנושאים הפתוחים לשיחה בין-אישית, קפלר דוגלת בספרות פאסיבית. באומנות ייחודית היא מציגה את המציאות במראה אל מול הקורא, מחדדת את שוליה ומאירה את מסתוריה. וכך היא דרכה של מציאות, פעם מלטפת ופעם סותרת, פעם חלקה והרבה קוצנית, פעמים פשוטה ולרוב מורכבת.
והקורא הפשוט? נקעה נפשו בקריאה על דמויות מיקומים מקבילים וקסומים, גם אם הם כבר עברו מהמנזר בקראקא לחנויות בגאולה. הוא אוהב לראות את עצמו על נטיותיו וחספוסיו. הוא אוהב את המורכבות כפי שהיא.
וזו קפלר. היא לא גזענית וגם לא נגד. היא פשוט סופרת. מגישה. פאסיבית.
תראו את המציאות כפי שהיא, תמששו את המורכבות, תבינו את כל הצדדים.
את המסקנות אתם מבקשים? מי אמר שישנם כאלו? גלימת השיפוט? מצטערת.
יטען הטוען שעצם הפאסיביות גם זה חינוך?! אולי. אין סובייקטיביות אמיתית.
מסקנה: אילו הייתה
@Sparrow Bird כותבת את הספר 'לחיות וחצי', הוא היה נכתב כדי להציל את המגזר החרדי מהגזענות הפנימית. ולכן, לטענתה, היה בו כשל לוגי, שהרי הוא מתבסס על הסכמה עקרונית לגזענות. אך ככל וקפלר כתבה אותו, סובייקטיבית, כהצגת המציאות ללא כחל וסרק, הרי זו המציאות בה אנו חיים. מתנגשת, בועטת וממשיכה.
האם המציאות היא כשל לוגי? תחליטו.


Reactions: שלום טולדנו, rrrrrrrrrrrrrr, טוב ועוד יותר טוב ועוד 3 משתמשים6 //