אני מניח שכולם ממתינים לשמוע את דעתי, ואני משער שכולם רוצים להפציר בי - רק קצת מתביישים, אז אני מוכן להיענות להפצרות (זה היה בציניות, כמובן. אבל אם הגעתם עד כאן - אז בבקשה תמשיכו).
לדעתי, מה שצורם בפרסומת המדוברת, הוא חוסר הרגישות להבדל בין ידע פרקטי לידע מקצועי, ומיד אסביר את דבריי (בעברית מקצועית כמובן - לא באנגלית, כך שאני מעריך - על פי התגובות של חלק מהמשתמשים מעליי, שיהיה מי שיחליט לקטלג אותי מיידית כאחד הבורים והריקים. זה בסדר, אני מרשה - בתנאי שאנחנו עושים תחרות שליטה בארמית...).
המציאות מוכיחה, שיש ערך להיכרות בסיסית עם האותיות האנגליות, ויש תועלת בשליטה בסיסית בקריאה ובכתיבה. אבל הערך הוא - נוחות, ולא השכלה. כלומר: האנגלית לא הופכת את השולט בה לאדם חכם, משכיל, או רחב אופקים. חז״ל לימדו אותנו, שהחילוק בין ׳בור ועם הארץ׳, לבין ׳חכם׳ או ׳תלמיד חכם׳, הוא בשלושה פרמטרים: א. מקרא. ב. משנה. ג. שימוש תלמידי חכמים. כל פרמטר אחר, אינו מדד לעניין זה.
אז למה בכל זאת אני טוען שיש ערך להיכרות בסיסית עם אותיות ומילים?! - התשובה פשוטה: נוחות. כלומר: הפעולות הנעשות על ידי בני אדם, גם אם הם תלמידי חכמים מופלגים, אינן כוללות רק לימוד והשכלה, אלא גם הליכה, קנייה, חופשות ובעיקר - שגרת חיים תקינה. בשביל לקיים את כל אלו, יש צורך בהיכרות בסיסית עם העולם. התרחקות מקיום שגרה תקינה, אף פעם אינה מעלה. בדרך כלל, הרווח אינו שווה את ההפסד.
העניין הוא, שהעולם המודרני נוטה לערבב בין נוחות להשכלה. כלומר: היכרות עם מנגנונים בירוקרטיים - כדוגמת בנקים או רשויות ממשלתיות, היכרות עם תחומים לימודיים פרקטיים שונים - כדוגמת גיאוגרפיה, אזרחות, שפות, ואפילו תחומים שבשטח האפור בין לימוד לפעילות פנאי - כדוגמת אקטואליה או ספורט - נתפסת כחלק ממערכת ההשכלה, שעל פיה נקבע האם האדם הוא חכם או בור.
המבט הזה אינו נכון, על אף שהתחומים הללו אינם פסולים במהותם. העניין הוא, שנוחות - היא עניין אינדיבידואלי, או - אם תרצו, עניין יחסי, שמשתנה בין אדם לאדם. יש הבדל גדול מאוד בין מי שלדוגמא - מעוניין להשתקע בארץ זרה, אז בוודאי שיש חשיבות מאוד גדולה עבורו בהיכרות עם שפת המקום אליו הוא עובר, לבין מי שכמעט ואינו יוצא מהשכונה או מהעיר. ככלל, בענייני נוחות - לא שייך להביע דעה, שכן כל אדם מתנהל באופן שונה, ולכל אדם הגדרה שונה למושג ׳נוחות׳.
באופן כללי ניתן לומר, ששליטה בקריאה ובכתיבה - נתפסת כיכולת פרקטית שיש לה השלכות בחיי היומיום. עם זאת, אין שום הצדקה לאיש לחוש עליונות על מי שמסתדר בלעדיה, בפרט כאשר בתחומים היחידים הרלוונטיים - הוא הרבה מעל אחרים ששולטים בשפה. מן הצד השני, הלכתית - אין איסור להתאמץ כדי לקנות כלים לחיים נוחים יותר, ולכן מי שחש שהחיסרון בידיעות שלו מגביל אותו או גורם לו חוסר נוחות - אין חיסרון עבורו בלימוד השפה ברמה הראויה עבורו, בתנאי שהיא אינה מלווה בבעיות אחרות.
העניין הוא, שדווקא בגלל העיוות המרשים שעליו דיברתי, נוצר מצב שבו אין כמעט יכולת לבנות מערכת שתלמד את החומר הנדרש בלבד, בענייניות הראויה, כמו שמלמדים נהיגה או קורס עזרה ראשונה. האווירה אוטומטית הופכת להיות כזו, שמעודדת בטלנות מתנשאת במסווה של השכלה. מן הסיבה הזו, הפך הנושא להיות כבד ומורכב, והוא דורש שאלת חכם - כי יש היבטים מוזרים ובלתי הגיוניים, שבכלל לא קשורים לעצם הלימוד, ולא כל אחד מודע להם.
החיסרון במודעה המצולמת, הוא ההתנשאות. האופן בו היא מנוסחת, שונה מהאופן בו מוצע קורס פרקטי, שכולל הרצאות בנושאים כמו יעילות כלכלית, מיצוי זכויות, או אפילו תזונה דיאטטית. למרות שכל אלו - נכללים בכלל ׳ידע פרקטי׳, בדיוק כמו הקורס המוצע כאן, משום מה - המסר העובר דרך המודעה הוא: ׳הי, כסילים מפסידנים וחששניים, בואו לפתוח את העיניים׳. מלבד הגישה השגויה - שמתייחסת ללקוח באופן בלתי מכבד, יש טעות בעצם ההצגה, ולדעתי - הטעות נובעת מחוסר היכרות עם הציבור. ייתכן שהמנסח הוא איש מקצוע, שמבין היטב את העולם הכללי, ולכן הוא יוצא מנקודת הנחה שגויה - שהמציאות המוזרה הקיימת בעולם הכללי, קיימת גם כאן, כך שהוא מן הסתם סבור - שהתפיסה החרדית, גם היא רואה בקניית ידיעות פרקטיות ׳יכולת השכלה׳. טעות מעין זו - עשויה להוביל לתוצאות כאלו, שמעוררות מיד אמוציות.
הדגשה חשובה לקראת הסוף: הטקסט האמור כאן, נכתב מנקודת מבטי - בכובעי כמנתח חובבן של מילים ושל פרסומות. הנושא הוא מעט רגיש, ולראיה - שני המחנות שמיד מתעוררים לחיים. התובנות שכתבתי כאן, מבוססות על מקורות תורניים שונים - שאין כאן המקום לפרטם, אבל דווקא בגלל שאני מכיר קצת את הנושא - חשוב לי לומר שהמקורות רבים כל כך, עד שקשה מאוד לכלול את כולם בכלל אחד, ולמרות שאני מייצג כאן את דעת רבותיי - ייתכן בהחלט שתהיה בכך מחלוקת. לכן, למותר לציין, שהדברים הם בגדר סברה בלבד, והם בטלים ומבוטלים כקליפת השום מול דעתו של כל תלמיד חכם - שהביע את דעתו בפירוש בנושא.
הנושאים החמים
