אמיתי? אני אשער שההיכרות שלך היא עם ההורה, ולא עם הילד עצמו.
כשדברתי על הבלבול שמאפיין את המקרים האלו, לא פחות משהתכוונתי לסביבה, התכוונתי לילד עצמו.
ילד שמלכתחילה מציאות החיים שלו אינה תקינה.
ההבנה שלו דלה- הוא לא פסיכולוג שעבר התמחות בנושא, הוא ילד. ילדון כמעט.
וכשהוא מוסת באופן עקבי ומתוחכם, תקופה ארוכה- הוא מתערער.
ועבורו, הניכור אינו פוסט ב'פרוג', בו אפשר לנתח באופן רציונאלי, לפשט את הנתונים ולהביע דעה.
ילד שמוסת באופן עקבי ומתוחכם, לא יכול לעמוד בזה. הרעל הזה מחלחל מבין הסדקים, ופוגע בלב, ישירות.
ואולי זה שורש ההבדל בין ילד מוסת למנוכר? כי ילד מנוכר, לא די בכך שלא ניתן לראות עליו ממי הוא מפחד ואת מי הוא אינו רוצה לפגוש, הרבה מעבר לזה- הוא עצמו חש פחד ממשי מההורה
המנוכר! זאת משמעות המילה ניכור!
לא מדברת על הפרט, אלא ככלל- במשך הזמן הכרתי כמה ילדים מנוכרים, חלקם בדימוס.
אחד הדברים שהופתעתי לגלות היתה העובדה שהם חשים פחד
אמיתי מההורה המנוכר!
לא פחד הגיוני, לא על סמך נסיון העבר, פחד בהוויה! פחד שמישהו טרח לזרוע בהם!
זה ניכור, רבותי!
@הדר 310 אפשר לבקש את תגובתך? וכן מי שמכירה את הנושא מקרוב, בפרט מצד הילדים. יותר מאשמח לשמוע!

Reactions: שמואלזון1 //