התייעצות שחרור עצירות שנמשך כבר כשבוע

  • הוסף לסימניות
  • #63
היינו אצל רופא מומחה הוא אמר להמשיך עם נורמלקס

ו . net

שמעתי מהרבה שלא יצא למעלה משבועייםמקווה שלא יקרה אצלינו אבל זה לא מפחיד כמו שאתה מתאר את זה....
הנורמלקס עוזר?
יצא לו משהו ?

אני מכירה משהי שאחרי שלושה ימים הפנו אותה מהמוקד ההיברידי לטרם שם עשו חוקן שהיה כואב כמו לידה וללכלך אתכל השירותים

עשו צילומים היה חשד לחסימת מעיים הפנו לבית חולים שם גם עשו בדיקות ועוד חוקן

אם זה לא עוזר למיון זה ממש מסוכן
בימים הללו היה כשמונה תורים לרופא היברידי במיון היברידי עד שהלכה לטרם

כבר בחמישי יום לפני רופאה אמרה שיכולה להפנות לטרם

זה הם מביאים ראשוני אם לא עוזר חוזרים אליהם

זה ילד ?זה עלול להשליך על כל החיים ולעשות לו טראומה
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #64
מכירה ילד שרופא גסטרו מומחה הורה לתת 10 CC נורמלקס פעמיים ביום למשך שנה- שנתיים. כל עוד לוקחים את התרופה זה עוזר. אם מפספסים יום העצירות חוזרת ובעקבותיה כאבי בטן ופיסורה. הגסטרו לא התרגש ואמר שזה נפוץ ואולי הילד מתאפק בלימודים כי דוחה אותו וזה מה שיוצר את הבעיה
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
פתרון ליציאות טובות ובריאות יותר ובפחות מאמץ,
לשים בשירתים את הרגליים על שרפרף, זה מונע טחורים ופחות מאמץ, ועוזר ליציאות קלות יותר.

לגבי עצירות סופרלס של אלטמן הוא מעולה,
עצירון מידי משלשל,

ולמקרה הספציפי שלכם להימנע כרגע מאכילת פחמימות וסוכרים, ולאכול רק פירות משלשלים כגון תפוחים נקטרינה תפוזים ושזיפים,
ולא לאכול שום דבר אחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
ההודעה עלתה לפני שבוע, וכתבתם אז שהעצירות שבוע, אז מדובר בשבועיים עצירות!
אם לא היתה התרוקנות כלשהי
בבקשה לכו למיון
(עם הפניה מהמוקד או מהרופא משפחה זה בחינם)
לא רוצה להלחיץ אבל זה פיקוח נפש כשלא מתרוקנים שבועיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
לשתות בבוקר על בטן ריקה 4 כוסות מים מהברז ולחכות בסבלנות. לנסות להיות רגועים לאכול מלא סיבים תזונתיים לחם עינן מרק ירקות בלילה ירקות מרעשים מכילים הרבה סיבים תזונתיים כמו פלפל. פשתן טחון . רפואה שלימה. ולשתות מים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
ההודעה עלתה לפני שבוע, וכתבתם אז שהעצירות שבוע, אז מדובר בשבועיים עצירות!
אם לא היתה התרוקנות כלשהי
בבקשה לכו למיון
(עם הפניה מהמוקד או מהרופא משפחה זה בחינם)
לא רוצה להלחיץ אבל זה פיקוח נפש כשלא מתרוקנים שבועיים
תודה אבל היינו אצל רופא גסטרו והוא לא התרגש כל כך גם אם ימשיך עוד שבוע (ח"ו...)
הוא אמר אם עוד שבוע אין שיפור תעלו מינון בנורמלקס ועוד כמה דברים
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
לא הבנתי מה לא נכון.

תודה אבל היינו אצל רופא גסטרו והוא לא התרגש כל כך גם אם ימשיך עוד שבוע (ח"ו...)
הוא אמר אם עוד שבוע אין שיפור תעלו מינון בנורמלקס ועוד כמה דברים
המיון עולה כסף והם לא ממהרים להפנות


3 שבועות לא הוציא כלום ולא לוקחת אותו למיון ¿?¿???????
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
מה השטויות האלה? על כל דבר קטן שולחים היוןלמיון!!
אשתי הייתה באשפוז כבר פעמיים בגלל איזה משהו קטנציק
זה וודאי לא הגיוני הרפואה היום עסוקה בלדאוג שלא יתבעו אותם
וסתם כך בדיוק שמעתי על כמה שהיו כך הרבה יותר משבועיים ו-- הכל מצויין ברוך השם
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
תודה אבל היינו אצל רופא גסטרו והוא לא התרגש כל כך גם אם ימשיך עוד שבוע (ח"ו...)
הוא אמר אם עוד שבוע אין שיפור תעלו מינון בנורמלקס ועוד כמה דברים
וואי מחכים לבשורות טובות!
תרגישו טוב ושחרור מהיר 🤩
מה השטויות האלה? על כל דבר קטן שולחים היוןלמיון!!
אשתי הייתה באשפוז כבר פעמיים בגלל איזה משהו קטנציק
זה וודאי לא הגיוני הרפואה היום עסוקה בלדאוג שלא יתבעו אותם
וסתם כך בדיוק שמעתי על כמה שהיו כך הרבה יותר משבועיים ו-- הכל מצויין ברוך השם
פעם שאלו אותנו במיון מי שלח אתכם.
אה, הם סתם שולחים..

הבת נפלה פעם על החזה ראש, ובביקור בקופ"ח היא הקיאה.
הרופא מיד אמר לנו תעלו למיון..
במיון אמרו לי, סתם נלחצים וההוראה היום שאפשר להקיא 2/3 כי המוח עבר זעזוע, רק אם זה מידיי והילד אפאתי וכדו'..
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
פתרון ליציאות טובות ובריאות יותר ובפחות מאמץ,
לשים בשירתים את הרגליים על שרפרף, זה מונע טחורים ופחות מאמץ, ועוזר ליציאות קלות יותר.
פתרון מעולה!!!
בנוסף- להשען מעט לאחור.
התנוחה הזו משחררת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
שכחתי לבשר:sleep::sleep:
ברוך השם הכל השתחר בצורה קלה יוצאת דופן
התברר, (על פי ההשערה כמובן..)
שבעיקרון בפנים כבר השתחרר אבל בגלל הדחיפות העזות נוצר פיסורה וזה קיווץ את המקום
אז בד בבד שלקחה נורמלקס לקחה גם משחה ואז הכל הסתדר בסיעתא דשמיא!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
אני מחפש בצורה דחופה איך משחררים עצירות כזאת למישהו קרוב
ושמענו כבר על- נורמלקס, שזיפים, ואפילו חוקן, (הוא לא מצליח זה כואב לו ...)
מקווה שהשואל הראשון כבר השתחרר, כותבת לנוספים שקוראים וגם לאותו שואל-אולי זה כרוני.
טיפול ממוקד בתרפית ממדים יביא בעז"ה לשחרור מוחלט
ולפני: קחו מגנזיום
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אני אדם שמח פחות או יותר. יש ירידות מצב רוח פה ושם כמובן, בגדר הנורמה. אני חושב שניתן להגדיר אותי כעליז מעל הממוצע.

עד שבא פורים.

כבר מהשבוע שלפני, כשקולות פיצוץ עולים בלילות מניסויים בלתי מבוקרים בחומרי נפץ. וצמדי בחורים נבוכים ומצחקקים מתחילים לנקוש על הדלת - העצב מתחיל להזדחל בתוכי.

וככל שעולה השמחה בחוצות, כך הדכדוך מתגבר בי.

התמונות של הליצנים במודעות הרחוב ובפרסומות בעתונים, נראות לי חסרות טעם, ואפילו קצת מאיימות.

וכשמגיע פורים עצמו, בכלל. המוסיקה הרעשנית מכל עבר נשמעת לי כרעמי מלחמה והחיוכים המלאכותיים על פני הכול עושים לי בחילה.

אני מסתגר בבית, וכשקבוצות עליזות של בחורים נשמעות בחדר המדרגות, אני רועד מפחד שיכנסו אלי ויכריחו אותי לרקוד איתם.

אני לא אוהב שיכורים, ועוד יותר לא אוהב שיכורים מתחזים.

אני מנסה להתרכז בתוכן של פורים, ולא מצליח לחבר אותו להמולה המטורפת מסביב.

אני רק מחכה שתרד כבר השקיעה, ושכל השתויים יפלו ארצה ללא הכרה. ושקט שפוי ישתרר.

ועד אז, אני אומר לעצמי, עברנו את המן - נעבור גם את זה.

אני לא אומר פה מוסר או השקפה. רק תחושה פנימית, רק תחושה פנימית.

אם מישהו מרגיש דכדוך דומה וירצה לשתף. זה ישמח אותי מאד שלא ארגיש שאני פסיכי לגמרי.

יש שיאמרו שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שיגלה שבילדות אבא שלי הרביץ לי עם רעשן או משהו.

יתכן.

אבל אין לי את זה בשום סיטואציה אחרת. רק בפורים, מרגיש לי כמו הצגה אחת גדולה וריקה.

ויש כל כך הרבה תוכן. יש מה לחשוב ומה לקרוא ועל מה לשוחח ביישוב הדעת ליד שולחן הסעודה מלבד הצעקות הריקניות, הבדיחות חסרות הכלח, והפגנת אנרגייה מוגזמת בכל ערוץ אפשרי.

אל תנסו לזהות אותי בפורים. לא תצליחו, אני מחייך כמו כולם, אני מקפצץ ושותה אלכוהול ומפזר וורטים מטופשים על המגילה.

הכל בפנים.

עמוק.

כואב.

משהו לא מסתדר לי, זה אני או הם, או מה.

רק מחפש נפש אחת שתתקרב ותלחש באזני

- גם אני
משתפת כאן קטע קצר שכתבתי. האמת שאני לא כזה מרוצה מהכתיבה, משהו כאן חסר לי. אני לא ממש יודעת איך לתאר את המסביב שיכניס לאוירה. אשמח לפידבקים ולרעיונות איך לשפר את זה.
כתבתי את הקטע אחרי כל האזעקות של הלילה אתמול כשחשבתי לעצמי מה קורה על פני השטח ומה קורה באמת, ברובד האמיתי של החיים.
הנה הקטע לפניכם:


בס"ד

לפעמים רואים את העולם מלמעלה.

אורי הביט על השמיים שמולו, חווה בכל חושיו את העוצמות שבידיו. הוא השליך מבט חטוף למטה.

מן הסתם בשעת לילה מאוחרת כזאת ישנים ילדים ופעוטות, אימהות עייפות ואבות מותשים. והוא, כן הוא אורי, הוא שומר עליהם.
בידיים שלו הכוח לדאוג לביטחונם.

הוא גמע מאות קילומטרים ומתחתיו כבר לא מדינת ישראל, הוא כבר מתקרב ליעד.

הנווט שלידו כיבד את שתיקתו הארוכה. שניהם ידעו שלפניהם משימה הרת גורל. הם עלולים שלא לחזור ממנה בשלום.

"אתם תקבלו את הקואורדינטות כשתגיעו 270 מעלות מצד מערב" – הקול נשמע בקשר.

אורי התקשח על מקומו. זה מגיע. נכון שהוא עשה זאת עשרות ואולי מאות פעמים, אבל בכל פעם מחדש הוא מרגיש מה בידיים שלו, מה מונח על כתפיו.5

"היעד בבירינג 045, צפון מזרח ממך, תתחיל שם צלילת תקיפה של 30 מעלות ותפיל פצצות לתוך המתחם המגודר."

אורי מביט על הנווט, הנווט מסדר את הקואורדינטות, יעד מושמד.

אלפי קילומטר משם יושב לו מרדכי, רכון על הגמרא. הוא מביט מסביבו בתחושת תסכול. הגמרא כנראה לא בשבילו. אין שום טעם בכך שהוא גורס גמרא בלי באמת להבין.

משמאלו יושב יצחק עם החברותא שלו ושניהם מתעמקים בסוגיה. יצחק עוזב לפתע את מקומו ורץ להביא ספר. "זו סוגיה של הריטב"א ואני רוצה לראות איך הוא מתרץ אותה", אומר יצחק.

מלפניו יושב דודי המתמיד ומסביר לעצמו תוך כדי הרמת אצבע לכל הכיוונים מה רש"י אומר ואיך התוספות מתרץ.

רק הוא, מרדכי, סתם גורס גמרא, אולי עדיף לו לומר תהילים וזהו?

הוא כמעט עוזב את בית המדרש כדי לחזור לחדרו, גם ככה הוא עייף ולילות שלמים של אזעקות כבר עשו את שלהם.

אבל אז הוא פתאום רואה ענן לבן שעולה מעליו, ענן שמכיל בתוכו את דף הגמרא שניסה ללמוד ללא הצלחה. הוא מביט בו בחוסר אמון. מביט מסביבו לראות אם גם אחרים שמו לב לזה, אבל לא. כולם שקועים בלימודם. הענן הזה הולך ומתעבה ועולה מעלה מעלה. מרדכי מצליח לראות איך הענן עולה מעל בית המדרש עד לשמיים ויוצר כמו חומה בצורה. במעומעם הוא שומע אזעקה ורואה איך הענן הזה חוסם את הטילים. הוא מביט מסביבו ורואה עוד עננים שעולים מחבריו לישיבה. העננים סובבים מטוסי קרב כמו בתוך בועה. אוחזים אותם ומנחים אותם ליעדם ובחזרה.

אורי מגיע חזרה בשלום. יורד מהמטוס ומקבל לחיצת יד חמה ממפקדו. "עשית עבודה טובה! כל העם עומד עליכם!"

וענני לימוד התורה חוזרים ומתפזרים ונאספים שוב. מילה ועוד מילה, שורה ועוד שורה. יוצרים חומה, מובילים ומנחים ומתרבים עם עוד שורה ועוד מילה. גרוסה או מתעמקת.

מרדכי מתעורר משנתו החפוזה. מסוחרר הוא נזכר בחיזיון, מביט בגמרא ויודע שכל עם ישראל נשען על כתפיו.
מה שאדם עושה...

ג'ון:

אנחנו מרימים כוסית, הפרצוף שלי נראה המום כמו פרצוף של מישהו שכל אחד מהחברים שלו עדכן אותו בסוד שמכינים לו מסיבת הפתעה. והכי מבדר אותי, שכל אחד בטוח שהוא היחיד שהדליף לי. אני והחברה יושבים ביחד בבר ומלהגים על החיים, אני מבסוט מכל שניה במסיבת ההפתעה לרגל הגיעי לגיל בגרות. טדי טוען כעת שהוא לא מבין איך אפשר לקרוא לאדם כמוני בגיר. מי שצוחק מכיר אותי, ומי שלא צוחק פשוט לא שמע את טדי.

ויש עוד משהו שנחמד לי לא פחות מהשמפניה שאני שותה, וזה שאני כבר לא צריך לריב עם המוכר הקלוץ של הלוטו. זה מרגיז להסביר לו כל פעם שאפילו שמי שבתמונה של תעודת הזהות נראה אפרו-אמריקני, (באמריקה אסור להגיד כושי, זה גזעני) ואני לבן עם שער כתום, זה הת"ז שלי והצלם או אנ'לא יודע מי הוא זה שהתבלבל. והכי מבאס- שהוא לא משתכנע בסוף. ת'אמת, הייתי מעדיף תעודת זהות של אחד שיותר דומה לי, אבל אין מה לעשות, רק הכושים כאלה פראיירים. אף חבר לא הסכים להביא לי גם תעודת זהות וגם כסף לקנות כרטיס וגם את הזכיה, אם אגריל. יש לי חברים סתומים לפעמים, הם לא מאמינים לי שיש לי שיטה להגריל כסף בקלות. בעיה שלהם. הם מפסידים חבר עשיר.

"ג'וני," זה אייב, מנסה להתגבר על הרעש שמקימים האנשים בבר, "מתי אתה מתכנן לנסות ת'שיטה שלך?" נהיה רעש שקט יותר, התשובה שלי מעניינת לא רק אותו. "אחרי שתאמין שהיא קיימת". אני מחזיר לו בשיניים, נהנה לדפוק את שנינו גם יחד.

"או.קי." הוא קד אלי, כמה זוגות עיניים ננעצות בפרצופים שלנו. "אני מאמין בשיטה של ג'וני להרויח כסף בקלות!" הוא צעק בהתלהבות, וג'ימי שעמד קרוב שמע אותו מלחשש מיד אחר כך: "כשזה לא על חשבוני..."

"מי עוד מאמין?" אני מנסה לנצל את הטיימינג, מעביר את הכדור למגרש של כולם. עכשיו, כשהם חושבים שאני כבר לא צריך מהם שום דבר, אין להם בעיה להאמין בשיטה שלי אמון עיור. החברים הטובים שלי מאשרים כולם שהם מאמינים לי, ואז אני מגלה את הקלפים. "מי שמאמין בשיטה שלי- שיתרום לי כסף לממש אותה!" על זה הם לא חשבו, ואני כמו תמיד מצליח להפתיע אותם. אני תולש מפית מאחד השולחנות, מקער אותה בידי, ומודיע: "להוציא ארנקים, חבר'ה! גמרתם עם ההתחמקויות! מפה אני יוצא עם כסף!" ואני עובר בין כולם, מתפרצף מול מי ש"שכח" את הארנק בבית. ובסופו של תהליך, יש לי 132 דולר ביד. דבר ראשון אני מפלח 28 דולר, דמי טרחה, ומודיע לכולם שהגענו ל104 דולר.

ואז אני סוחב כמה משועממים, ואנחנו צועדים ביחד לקנות כרטיסי הגרלה.

נראה לי שהמוכר של הלוטו נמצא שם בערך מאז שסבא שלי נולד, וכנראה הוא כל כך מיושן שהוא אפילו לא שמע שהעולם שייך לצעירים. הפעם כבר לא אכפת לי. יש לי תעודת זהות, ומבחינתי שיתפוצץ. אני קונה כרטיסי הגרלה!

אנחנו נכנסים, והסבאל'ה הזועף מהלוטו לא מצליח להבליע את האנחה. "מה עכשיו, ג'ינג'י, איזה כושי התרמת לך הפעם?"

"אני אף פעם לא התרמתי כושי, סבאל'ה גזען." אני יורד עליו, וזה תענוג, "אני התרמתי אפרו-אמריקנים. לפי החוק, באמריקה אין כושים. אבל הפעם, אני באתי עם התעודת זהות שלי. זקנצ'יק," אני מתלהב, וגם הקול שלי מעיד על כך, "אני קונה כרטיסים!"

ובשביל האקשן, אני שולף את תעודת הזהות של המנקה שלנו ג'ורג' וזקאז. הזקן נובח עלי, ואני זורם עם זה. אני נורא אוהב כלבים! ואני גם אומר לו את זה. ואז כבר נמאס לי לריב איתו, הוא מעצבן! צועק כל הזמן אותו דבר! שיגוון! תכל'ס, אני שולף את הת"ז החדשה שלי. הסבאל'ה לא מאמין, הוא הופך אותה, מחפש איך אפשר לפסול אותנו. לא מצליח.

"ג'ינג'י," הקול הזקן שלו חורק, "קח כמה כרטיסים שאתה צריך, ועוף לי מהעיניים!" הוא מובס. "אין בעיה," אני נראה מאוד רגוע, "תן לי 104 כרטיסים של דולר." הוא מתחיל להביא, ואז הוא נעצר, העיניים הזקנות שלו מצטמצמות. "קטנצ'יק," הוא מחזיר לי, "למה כל כך הרבה?" אני לא מתבלבל. "סבאל'ה, בשביל שיהיה לך מה לשאול. לא עניין שלך, תביא כרטיסים וסתום ת'פה." הוא מביא, ואני מנסה את השיטה שלי, ממלא בכל הכרטיסים את אותם מספרים ומגיש לזקן. הוא מכניס אותי להגרלה, אני עומד שם לוודא את זה. ואז אני והחברה יכולים לעזוב אותו לנפשו. את אנחת הרווחה שלו שומעים בכל ווירג'יניה, כנראה.

-------
המשך יבוא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה