מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

@השדכן
נכון.
דיבר איתי שבוע שעבר חבר שהוא מטפל מוסמך ולמד את הנושא לעומק הרבה שנים ויש לו תואר וכו' שגם בארגונים מפורסמים של ציבור אנ"ש (איני רוצה לנקוט שמות שלא לעורר פולמוס - הגם שהוא נמצא שם בתפקיד כלשהוא) זה לא מקצועי כ"כ. והיו"ר שם עושה הרבה טעויות! (כלשונו)
* אני חושב שזה מקום שהכי מפרסם את עצמו בציבור שלנו.


הודעה בנושא 'מספיק עם הנוכלות הזו של לימוד טיפול רגשי. מישהו צריך להגיד את זה.' https://www.prog.co.il/threads/מספיק-עם-הנוכלות-הזו-של-לימוד-טיפול-רגשי-מישהו-צריך-להגיד-את-זה.1033955/post-14674610

שמתם לב שמאז הקורונה גילינו הרבה "מטפלים" "מומחים" "מחנכים" המתעסקים בנפשות שלנו ושל ילדינו. מעבירים קורסים דרך הזום, שיטות שפתאום פיתחו (מי הסמיך אותם לפתח שיטות?) והצמיחו להם קרניים.
 
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
 
נערך לאחרונה ב:
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
מניחה שלא הייתם מעולם בטיפול אולי ביעוץ.
בטיפול ב99.9% מהזמן הפסיכולוג  שותק מקסימום מכוון את השאלות.
הוא ממש לא "ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?"...
הם  לא נותנים הדרכה לחיים, הם לא נותנים עיצות, הם נותנים לך לבד להגיע לתובנות.

אני לא רב סתם אישה, מצד שני אישה בוגרת ולא ילדה/נערה.
הייתי תקופה אצל פסיכולוג קליני (מבוגר מאודדדד) - לא נתקלתי באף אחת מהבעיות שכתבת, ואני מאוד מאוד בקורנית וקיצונית במילים על היהדות שמוציאים מהפה לידי. למה?
כי א ב של מקצועות הטיפול זה לא להתווכח עם מטופל - לכן מעולם לא עלתה בשיחה נושא דת / אמונה וכו. מלבד פעם אחת שנפלתי ליאוש קיצוני (מאוד...) והוא כיוון אותי לאמונה שהכל מלמעלה ולטובה (והפסיכולוג אדם לא מאמין, ככל שהיה ניתן להסיק). למה? כי אמונה זה הכלי שלי כמטופלת ולכן הוא השתמש בו.

ילד/נער לא הייתי שולחת לחילוני/ת, אדם בוגר מיושב בדעתו ובאומנתו - כן.
 
בטיפול טוב המטרה היא להחזיר לאדם את הבחירה על חייו- שניטלה ממנו (להרגשתו) בגין הסיבה שהביאה אותו לטיפול.
במהות- זה דבר יהודי מאד.
הגישה המקובלת כיום היא הראיה על המטופל כמומחה העיקרי לחייו, והמטפל מנחה ומלווה אותו בפרק הנוכחי לפי הצורך.
 
כי א ב של מקצועות הטיפול זה לא להתווכח עם מטופל - לכן מעולם לא עלתה בשיחה נושא דת / אמונה וכו. מלבד פעם אחת שנפלתי ליאוש קיצוני (מאוד...) והוא כיוון אותי לאמונה שהכל מלמעלה ולטובה (והפסיכולוג אדם לא מאמין, ככל שהיה ניתן להסיק). למה? כי אמונה זה הכלי שלי כמטופלת ולכן הוא השתמש בו.

ילד/נער לא הייתי שולחת לחילוני/ת, אדם בוגר מיושב בדעתו ובאומנתו - כן.
בניגוד אליך, החוויה שלי שונה
היו לי מפגשים עם פסיכולוגית מומחית בהדרכת הורים
באיזשהו שלב דיברנו אמונית, היא אמרה לי שיש לי את המתנה הזו ושאעשה בה שימוש (עניתי לה שאמונה היא עבודה תמידית, ולא לחיצת כפתור והופ אני נמסכת אמונה ונרגעת). בגלל שדיברה על כך שיש לי- ולבני המגזר- את הכלי הזה, העזתי לשאול אותה אם היא מאמינה. ענתה לי שלא.
ההלם שחטפתי, ואני אדם בוגר שראה משהו בחייו והתחכך באוכלוסיות לא מאמינות, היה נוראי. איך את ממליצה לי על משהו שלדעתך הוא לא עובד? זה הרגיש לי הונאה. ובכלל, איך אני יכולה לקבל מאדם שההוויה שלו מנותקת מכל מה שבסיסי אצלי? התערערתי מזה מאד.

למותר לציין מהי גישתי בנוגע לתחום הטיפול. אני בעד מקצוענות קלינית נטולת פשרות ודרכי קיצור. עם זאת חשוב, לדעתי, לבחור מטפל דובר השפה.
 
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
אני מסכימה שתורת הנפש היא רגישה
ולכן, אני שוללת לחלוטין טיפול אצל חילוני/ת (לטיפול ארוך)
הבסיס שלהם מעוות ואסור ללכת אליהם

(אני לא מתכוונת לטיפול קצר מועד ממוקד)

אלא אם כן מדובר בקליני.
ומחלות נפש - ששם העבודה היא על המחלה וזה פחות רלוונטי אם המטפל דתי או חילוני.

אבל טיפול רגשי ארוך. לדעתי,
המטפל/ת חייב להיות ירא שמיים.
או לפחות- מאמין, בעל השקפות של משפחה וחיים אוהדת חרדים.
כי למטופל בסופו של דבר אחרי הטיפול יש הזדהות עם המטפל.
והדמות שמזדהים אתה חייבת להיות ברוח ישראל סבא.
 
בניגוד אליך, החוויה שלי שונה
היו לי מפגשים עם פסיכולוגית מומחית בהדרכת הורים
באיזשהו שלב דיברנו אמונית, היא אמרה לי שיש לי את המתנה הזו ושאעשה בה שימוש (עניתי לה שאמונה היא עבודה תמידית, ולא לחיצת כפתור והופ אני נמסכת אמונה ונרגעת). בגלל שדיברה על כך שיש לי- ולבני המגזר- את הכלי הזה, העזתי לשאול אותה אם היא מאמינה. ענתה לי שלא.
ההלם שחטפתי, ואני אדם בוגר שראה משהו בחייו והתחכך באוכלוסיות לא מאמינות, היה נוראי. איך את ממליצה לי על משהו שלדעתך הוא לא עובד? זה הרגיש לי הונאה. ובכלל, איך אני יכולה לקבל מאדם שההוויה שלו מנותקת מכל מה שבסיסי אצלי? התערערתי מזה מאד.

למותר לציין מהי גישתי בנוגע לתחום הטיפול. אני בעד מקצוענות קלינית נטולת פשרות ודרכי קיצור. עם זאת חשוב, לדעתי, לבחור מטפל דובר השפה.
כל מילה.
 
.
ומחלות נפש - ששם העבודה היא על המחלה וזה פחות רלוונטי אם המטפל דתי או חילוני.
מסכימה שיש עדיפות גבוהה ואפילו קריטית ללכת למטפל בעל גישה אמונית.
חולקת על החילוק הזה.
לא הייתי מפרידה בין המתמודד למחלה שלו, גם שם בעיניי יש עדיפות לא פחות גבוהה ללכת למטפל מאמין עם אוריינטציה דתית.
 
בניגוד אליך, החוויה שלי שונה
היו לי מפגשים עם פסיכולוגית מומחית בהדרכת הורים
באיזשהו שלב דיברנו אמונית, היא אמרה לי שיש לי את המתנה הזו ושאעשה בה שימוש (עניתי לה שאמונה היא עבודה תמידית, ולא לחיצת כפתור והופ אני נמסכת אמונה ונרגעת). בגלל שדיברה על כך שיש לי- ולבני המגזר- את הכלי הזה, העזתי לשאול אותה אם היא מאמינה. ענתה לי שלא.
ההלם שחטפתי, ואני אדם בוגר שראה משהו בחייו והתחכך באוכלוסיות לא מאמינות, היה נוראי. איך את ממליצה לי על משהו שלדעתך הוא לא עובד? זה הרגיש לי הונאה. ובכלל, איך אני יכולה לקבל מאדם שההוויה שלו מנותקת מכל מה שבסיסי אצלי? התערערתי מזה מאד.

למותר לציין מהי גישתי בנוגע לתחום הטיפול. אני בעד מקצוענות קלינית נטולת פשרות ודרכי קיצור. עם זאת חשוב, לדעתי, לבחור מטפל דובר השפה.
הדרכת הורים = פסיכולוגית  חינוכית.
טיפול נפשי = פסיכולוגית  קלינית

החינוכית - נותנת עיצות והדרכה, זה עבודתה
הקלינית - ממש ממש ממש לא נותנת הדרכות/ עיצות.

בעיות בחינוך ילדים:
פסיכולוגית חינוכית - מתמקדת בהתווית דרך
פסיכולוגית קלינית - מטפחת בך ההורה ובודקת מה אצלך עוצר אותך מלחנך נכון ואיך את מושפעת מההתנהגות של הילד/ה וכיצד זה גורם לך להגיב לא נכון, הכל דרך הכוונה שאלו יהיו המילים והעיצות שיגיעו ממך ולא ממנה.

לכן הראשונה תקרא לעצמה "הדרכת הורים"
השניה תקרא לכך "טיפול הורי".
 
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
הצבת כאן שתי אמיתות זו מול זו: הצורך הקריטי בסטנדרט מקצועי מול הצורך הקיומי בנאמנות ערכית ורוחנית. הפחד שלך מפני "השתלת" ערכים זרים בנפשו של מטופל הוא לא רק לגיטימי – הוא הכרחי. טיפול נפשי אינו הליך טכני; הוא מסע אל ליבת הזהות, והמטפל הוא שותף למסע הזה.
אך כאן, שוב, עלינו לחזור למהותה של המקצועיות.
איש מקצוע אמיתי, שעבר הכשרה אקדמית מלאה, לומד בראש ובראשונה עיקרון אחד קריטי: לכבד את עולמו של המטופל ולעבוד בתוכו. תפקידו אינו "לחנך" את המטופל או "לתקן" את השקפת עולמו, אלא לתת לו כלים להתמודד עם קשייו בתוך מסגרת חייו וערכיו. מטפל מקצועי טוב יודע לשים את האג'נדה האישית שלו בצד. הכשרתו מלמדת אותו בדיוק את הגבול הזה.
לעומת זאת, אדם שאינו מקצועי, גם אם הוא חרדי ובעל כוונות טהורות, עלול להשליך את עולמו הערכי האישי על המטופל בצורה מזיקה, כי אין לו את ההכשרה להבחין בין טיפול לחינוך, בין תמיכה להטפה. הסכנה של "השתלת ערכים" קיימת בשני הצדדים, אך ההכשרה המקצועית היא בדיוק מה שנועד למנוע אותה.
לכן, התשובה הפרקטית לשאלתך "מה עושים היום אם עובר חוק המטפלים?" היא אינה בחירה בין "מקצועי חילוני" ל"לא מקצועי חרדי".
היא החובה לחפש את השילוב: איש מקצוע מורשה (פסיכולוג, עו"ס קליני) שהוא גם אדם ירא שמיים, או לפחות כזה שמכיר לעומק את העולם החרדי ומכבד אותו. האם זה קל? לא. האם יש מספיק כאלה? כנראה שלא.
אבל הדילמה הכואבת שהצגת היא בדיוק הסיבה מדוע הפתרון היחיד לטווח ארוך הוא זה שהזכרנו קודם: הקמת מסלולי הכשרה אקדמיים, מוגנים ומותאמים, בתוך הציבור החרדי. המצב הנוכחי, שבו הציבור נאלץ לבחור בין מקצועיות ללא ערכים, לבין ערכים ללא מקצועיות, הוא מצב בלתי נסבל. הברירה האמיתית חייבת להיות אנשי מקצוע מעולים, שצמחו מתוך עולם הערכים שלנו.
 
המצב הנוכחי, שבו הציבור נאלץ לבחור בין מקצועיות ללא ערכים, לבין ערכים ללא מקצועיות, הוא מצב בלתי נסבל. הברירה האמיתית חייבת להיות אנשי מקצוע מעולים, שצמחו מתוך עולם הערכים שלנו.
יש מספר מסוים, לא מאד רב, של אנשים בדיוק כאלה.
 
קרוב משפחה שלי סובל מקושי רגשי, בעקבות הקושי היתה גם ירידה רוחנית מסויימת...
הלך לפסיכולוג קליני חילוני.
הפסיכולוג אמר לו חד משמעית שהקושי שלו נובע מזה שהוא בגילו (20+) עדין חי עם ההורים והוא יכול וצריך לעזוב את הבית ולבחור את הדרך שלו בעצמו
ועודד אותו בצורה ברורה ומפורשת ללכת נגד החינוך ה"כובל" של הבית, שמונע ממנו התפתחות אישית וכו וכו
הבחור עצמו הבין שהבית זה לא הבעיה שלו והפסיכולוג מכניס אג'נדות משלו, והפסיק את הטיפול.
הבחור מגיע ממשפחה מאוד חמה ותומכת שיכלה להכיל ולהבין את הקושי והרוחני. אבל בכל מקרה אחר, הנער יכול להשליך את כל הקשיים שלו על החינוך החרדי...
לא פשוט בכלל בכלל לטפל אצל אדם לא שומר תו"מ
כל אחד מאתנו מביא איתו את העולם הפנימי שלו לכל מקום וכשמגיע לקלינקה... וכשאדם מולך במשבר...
 
קרוב משפחה שלי סובל מקושי רגשי, בעקבות הקושי היתה גם ירידה רוחנית מסויימת...
הלך לפסיכולוג קליני חילוני.
הפסיכולוג אמר לו חד משמעית שהקושי שלו נובע מזה שהוא בגילו (20+) עדין חי עם ההורים והוא יכול וצריך לעזוב את הבית ולבחור את הדרך שלו בעצמו
ועודד אותו בצורה ברורה ומפורשת ללכת נגד החינוך ה"כובל" של הבית, שמונע ממנו התפתחות אישית וכו וכו
הבחור עצמו הבין שהבית זה לא הבעיה שלו והפסיכולוג מכניס אג'נדות משלו, והפסיק את הטיפול.
הבחור מגיע ממשפחה מאוד חמה ותומכת שיכלה להכיל ולהבין את הקושי והרוחני. אבל בכל מקרה אחר, הנער יכול להשליך את כל הקשיים שלו על החינוך החרדי...
לא פשוט בכלל בכלל לטפל אצל אדם לא שומר תו"מ
כל אחד מאתנו מביא איתו את העולם הפנימי שלו לכל מקום וכשמגיע לקלינקה... וכשאדם מולך במשבר...
הסיפור שתיארת הוא התגלמות מדויקת ומצמררת של הסכנה שעליה אנו מדברים, והוא מחדד את הדיון באופן מושלם.
אתה צודק לחלוטין. אכן, לא פשוט לקבל טיפול מאדם שאינו שותף לעולמך הערכי, וכל מטפל מביא איתו את עולמו הפנימי.
אבל כאן בדיוק טמונה הנקודה המקצועית החשובה ביותר: מה שתיארת אינו "טיפול חילוני", אלא טיפול לא מקצועי.
העיקרון הבסיסי והקדוש ביותר בכל הכשרה טיפולית אקדמית הוא העמדת המטופל וערכיו במרכז. תפקידו של המטפל אינו לשפוט את עולמו של המטופל, ובוודאי לא לנהל מלחמה נגדו. תפקידו הוא לעזור למטופל למצוא את כוחותיו בתוך המציאות והתרבות שבה הוא חי.
הפסיכולוג במקרה הזה לא פעל כאיש מקצוע; הוא פעל כאידיאולוג. הוא לא הציע טיפול, אלא פתרון-מדף המבוסס על השקפת עולמו האישית ("צעירים צריכים לעזוב את הבית"), תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט המשפחתי, הקהילתי והרוחני של המטופל.
וזו בדיוק הסיבה ש"רשת הביטחון" שדיברנו עליה היא קריטית. במערכת מתוקנת, אותו בחור או משפחתו יכולים ואף מומלץ - להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים על כפיית ערכים וטיפול לא מקצועי. התנהגות כזו היא עבירה אתית חמורה. אא"כ יש באותו מקרה נתונים שאתה לא מודע עליהם (שבמרבית מהמקרים בחור לא משתף גם את בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, וד"ל). ובכל אופן כאמור, יש למי לפנות במידה והבחור חש שקרה כאן עוול!
השאלה המטרידה היא: מה קורה כאשר בוגר קורס לא מפוקח, שכל הכשרתו מבוססת על "שיטה" ועל "אג'נדה" אחת, עושה בדיוק את אותו הדבר? במקרה כזה, אין אפילו סטנדרט מקצועי שאותו הוא מפר, ואין שום כתובת לתלונה. הסיפור שלך ממחיש באופן מושלם מדוע הדיון אינו על "חרדים מול חילונים", אלא על מקצועיות מול חובבנות.
 
הסיפור שתיארת הוא התגלמות מדויקת ומצמררת של הסכנה שעליה אנו מדברים, והוא מחדד את הדיון באופן מושלם.
אתה צודק לחלוטין. אכן, לא פשוט לקבל טיפול מאדם שאינו שותף לעולמך הערכי, וכל מטפל מביא איתו את עולמו הפנימי.
אבל כאן בדיוק טמונה הנקודה המקצועית החשובה ביותר: מה שתיארת אינו "טיפול חילוני", אלא טיפול לא מקצועי.
העיקרון הבסיסי והקדוש ביותר בכל הכשרה טיפולית אקדמית הוא העמדת המטופל וערכיו במרכז. תפקידו של המטפל אינו לשפוט את עולמו של המטופל, ובוודאי לא לנהל מלחמה נגדו. תפקידו הוא לעזור למטופל למצוא את כוחותיו בתוך המציאות והתרבות שבה הוא חי.
הפסיכולוג במקרה הזה לא פעל כאיש מקצוע; הוא פעל כאידיאולוג. הוא לא הציע טיפול, אלא פתרון-מדף המבוסס על השקפת עולמו האישית ("צעירים צריכים לעזוב את הבית"), תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט המשפחתי, הקהילתי והרוחני של המטופל.
וזו בדיוק הסיבה ש"רשת הביטחון" שדיברנו עליה היא קריטית. במערכת מתוקנת, אותו בחור או משפחתו יכולים ואף מומלץ - להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים על כפיית ערכים וטיפול לא מקצועי. התנהגות כזו היא עבירה אתית חמורה. אא"כ יש באותו מקרה נתונים שאתה לא מודע עליהם (שבמרבית מהמקרים בחור לא משתף גם את בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, וד"ל). ובכל אופן כאמור, יש למי לפנות במידה והבחור חש שקרה כאן עוול!
השאלה המטרידה היא: מה קורה כאשר בוגר קורס לא מפוקח, שכל הכשרתו מבוססת על "שיטה" ועל "אג'נדה" אחת, עושה בדיוק את אותו הדבר? במקרה כזה, אין אפילו סטנדרט מקצועי שאותו הוא מפר, ואין שום כתובת לתלונה. הסיפור שלך ממחיש באופן מושלם מדוע הדיון אינו על "חרדים מול חילונים", אלא על מקצועיות מול חובבנות.
כשהנזק נעשה לא חשוב התואר ולא 8 שנות הלימוד שלו.
באתי לומר שגם אדם שיש לו תואר ולמד באקדמיה יכול לתת טיפול לא מקצועי
והבעיה שבד"כ בזמן מצוקה אין אנרגיה מיותרת להוציא על ועדות, ולך תוכיח שאתה צודק (מילה שלו מול מילה שלך, והטענה המוחצת- הדברים הוצאו מהקשרם וכו)
לא באה לומר שתואר זה דבר מיותר או לא חשוב
רק לשים לב שתואר הוא לא העיקר, וצריך לבדוק עוד דברים חוץ מהתעודה שעל הקיר
 
אשאל רגע פרקטית.
אם אני - אישה חרדית, מחפשת היום מטפלת.
מישהי מקצועית באמת, מאמינה, ועדיפות גבוהה גם ליראת שמים.
איפה אני מוצאת אותה?
בטח במגזר שלנו, כשאנשים הולכים לטיפול זה "סוד צבאי".
לברר לגבי התואר שלה ואמיתותו, אין בעיה. השאלה איך מבררים גם על הצלחות וכדו'?
 
אשאל רגע פרקטית.
אם אני - אישה חרדית, מחפשת היום מטפלת.
מישהי מקצועית באמת, מאמינה, ועדיפות גבוהה גם ליראת שמים.
איפה אני מוצאת אותה?
בטח במגזר שלנו, כשאנשים הולכים לטיפול זה "סוד צבאי".
לברר לגבי התואר שלה ואמיתותו, אין בעיה. השאלה איך מבררים גם על הצלחות וכדו'?
רופאת משפחה שאת סומכת עליה
 
בעיניי הבעיה הכי מהותית היא הקוד האתי.

אם מטפלת רגשית כלשהי מסוגלת לדבר עם חברות בהמתנה לרופא בקופת חולים, ולהזכיר באגביות "מטופלת שלי אמרה.."
או סיטואציה שבה מישהי נוסעת באוטובוס, ובספסל מאחוריה מתנהלת פגישה טיפולית (דרך הטלפון) והיא שותפה מלאה לשיחה ללא ידיעת המטופלת שמעבר לקו
(הייתי עדה לשני המקרים)

אז משהו בכבוד של המטפלים למטופלים חסר. ואם זה מתבטא בחוסר כבוד אתי זה יתבטא בעוד דברים.
אני בטוחה שזה לא גורף, אבל אלו סיטואציות שלא היו אמורות לקרות בשום אופן!
בעיניי זה גם מעלה שאלה גדולה על המקצועיות של המטפל.
 
אשאל רגע פרקטית.
אם אני - אישה חרדית, מחפשת היום מטפלת.
מישהי מקצועית באמת, מאמינה, ועדיפות גבוהה גם ליראת שמים.
איפה אני מוצאת אותה?
בטח במגזר שלנו, כשאנשים הולכים לטיפול זה "סוד צבאי".
לברר לגבי התואר שלה ואמיתותו, אין בעיה. השאלה איך מבררים גם על הצלחות וכדו'?
שואלים בפרוג :)
 
הסיפור שתיארת הוא התגלמות מדויקת ומצמררת של הסכנה שעליה אנו מדברים, והוא מחדד את הדיון באופן מושלם.
אתה צודק לחלוטין. אכן, לא פשוט לקבל טיפול מאדם שאינו שותף לעולמך הערכי, וכל מטפל מביא איתו את עולמו הפנימי.
אבל כאן בדיוק טמונה הנקודה המקצועית החשובה ביותר: מה שתיארת אינו "טיפול חילוני", אלא טיפול לא מקצועי.
העיקרון הבסיסי והקדוש ביותר בכל הכשרה טיפולית אקדמית הוא העמדת המטופל וערכיו במרכז. תפקידו של המטפל אינו לשפוט את עולמו של המטופל, ובוודאי לא לנהל מלחמה נגדו. תפקידו הוא לעזור למטופל למצוא את כוחותיו בתוך המציאות והתרבות שבה הוא חי.
הפסיכולוג במקרה הזה לא פעל כאיש מקצוע; הוא פעל כאידיאולוג. הוא לא הציע טיפול, אלא פתרון-מדף המבוסס על השקפת עולמו האישית ("צעירים צריכים לעזוב את הבית"), תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט המשפחתי, הקהילתי והרוחני של המטופל.
וזו בדיוק הסיבה ש"רשת הביטחון" שדיברנו עליה היא קריטית. במערכת מתוקנת, אותו בחור או משפחתו יכולים ואף מומלץ - להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים על כפיית ערכים וטיפול לא מקצועי. התנהגות כזו היא עבירה אתית חמורה. אא"כ יש באותו מקרה נתונים שאתה לא מודע עליהם (שבמרבית מהמקרים בחור לא משתף גם את בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, וד"ל). ובכל אופן כאמור, יש למי לפנות במידה והבחור חש שקרה כאן עוול!
השאלה המטרידה היא: מה קורה כאשר בוגר קורס לא מפוקח, שכל הכשרתו מבוססת על "שיטה" ועל "אג'נדה" אחת, עושה בדיוק את אותו הדבר? במקרה כזה, אין אפילו סטנדרט מקצועי שאותו הוא מפר, ואין שום כתובת לתלונה. הסיפור שלך ממחיש באופן מושלם מדוע הדיון אינו על "חרדים מול חילונים", אלא על מקצועיות מול חובבנות.
הטקסטים שלך נראים כאילו נכתבו או לכה"פ נערכו על ידי ג'י פי טי
 
בלת"ק
אני מכיר מעט את עולמות הטיפול למרות שאיני איש מקצוע (גם לא בעל תעודה פיראטית...)
אציין מידיעה שבמקרים רבים מטפלים מוסמכים מאד (פסיכולג קליני / פסיכיאטר) ממליצים לפנות לטיפול אצל מטפלים מסוימים שהם מכירים שחלקם בלי שום הסמכה רשמית.
למשל אני מכיר מטפל חרדי בשיטה חדשנית של ביו פידבק שאין לו שום תואר אקדמי והוא מקבל הרבה הפניות של מטופלים מפסיכולוגים ופסיכיאטרים שמנסיונם ראו שביכולתו לעזור ממש.
מצד שני כמובן שסטטיסטית פסיכולוג קליני יהיה מקצועי יותר מבוגרי הקורסים האלו, רק דווקא מכיוון שמדובר בנפש וגם הפרופסורים הגדולים לא באמת חושבים שהם לגמרי יודעים מה שהם עושים - על כן במקרים מסוימים הם ימליצו על מטפלים ללא הכשרה רשמית.
בניגוד לרפואה פיזיולוגית שברור שמי שלמד אותה מסודר באמת יודע הרבה יותר ממי שעשה קורס חפיף, בפסיכולוגיה הדברים ממש לא תמיד כך.
אציין ראיה אחת. כל אחד מאיתנו אם יקרא ספרי פסיכולוגיה יבין את מה שנכתב שם (למעט צורך לעיתים בתרגום מושגים ספציפיים), אבל ברפואה צריך הרבה יותר הקדמות כדי להבין בכלל הבנת הנקרא בסיסית.
בנוסף כמובן גם שישנם פסיכולוגים קליניים שגרמו למטופלים נזקים, יש אנשים שפשוט 'אין להם את זה' וגם אם הצטיינו בלימודים ועברו את כל המסלול, זה עדיין לא אומר שהם באמת יהיו טובים כמטפלים.
לסיכום כל עוד שאנחנו לא יודעים הרבה על המטפל וניסיונו - עדיף מאד ללכת לבעל רישיון טיפול שעבר את כל המסלול, אבל במקרים רבים יש מטפלים ללא הכשרה אקדמית שיכולים לעשות עבודה טובה לא פחות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה