מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

@השדכן
נכון.
דיבר איתי שבוע שעבר חבר שהוא מטפל מוסמך ולמד את הנושא לעומק הרבה שנים ויש לו תואר וכו' שגם בארגונים מפורסמים של ציבור אנ"ש (איני רוצה לנקוט שמות שלא לעורר פולמוס - הגם שהוא נמצא שם בתפקיד כלשהוא) זה לא מקצועי כ"כ. והיו"ר שם עושה הרבה טעויות! (כלשונו)
* אני חושב שזה מקום שהכי מפרסם את עצמו בציבור שלנו.


הודעה בנושא 'מספיק עם הנוכלות הזו של לימוד טיפול רגשי. מישהו צריך להגיד את זה.' https://www.prog.co.il/threads/מספיק-עם-הנוכלות-הזו-של-לימוד-טיפול-רגשי-מישהו-צריך-להגיד-את-זה.1033955/post-14674610

שמתם לב שמאז הקורונה גילינו הרבה "מטפלים" "מומחים" "מחנכים" המתעסקים בנפשות שלנו ושל ילדינו. מעבירים קורסים דרך הזום, שיטות שפתאום פיתחו (מי הסמיך אותם לפתח שיטות?) והצמיחו להם קרניים.
 
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
 
נערך לאחרונה ב:
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
מניחה שלא הייתם מעולם בטיפול אולי ביעוץ.
בטיפול ב99.9% מהזמן הפסיכולוג  שותק מקסימום מכוון את השאלות.
הוא ממש לא "ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?"...
הם  לא נותנים הדרכה לחיים, הם לא נותנים עיצות, הם נותנים לך לבד להגיע לתובנות.

אני לא רב סתם אישה, מצד שני אישה בוגרת ולא ילדה/נערה.
הייתי תקופה אצל פסיכולוג קליני (מבוגר מאודדדד) - לא נתקלתי באף אחת מהבעיות שכתבת, ואני מאוד מאוד בקורנית וקיצונית במילים על היהדות שמוציאים מהפה לידי. למה?
כי א ב של מקצועות הטיפול זה לא להתווכח עם מטופל - לכן מעולם לא עלתה בשיחה נושא דת / אמונה וכו. מלבד פעם אחת שנפלתי ליאוש קיצוני (מאוד...) והוא כיוון אותי לאמונה שהכל מלמעלה ולטובה (והפסיכולוג אדם לא מאמין, ככל שהיה ניתן להסיק). למה? כי אמונה זה הכלי שלי כמטופלת ולכן הוא השתמש בו.

ילד/נער לא הייתי שולחת לחילוני/ת, אדם בוגר מיושב בדעתו ובאומנתו - כן.
 
בטיפול טוב המטרה היא להחזיר לאדם את הבחירה על חייו- שניטלה ממנו (להרגשתו) בגין הסיבה שהביאה אותו לטיפול.
במהות- זה דבר יהודי מאד.
הגישה המקובלת כיום היא הראיה על המטופל כמומחה העיקרי לחייו, והמטפל מנחה ומלווה אותו בפרק הנוכחי לפי הצורך.
 
כי א ב של מקצועות הטיפול זה לא להתווכח עם מטופל - לכן מעולם לא עלתה בשיחה נושא דת / אמונה וכו. מלבד פעם אחת שנפלתי ליאוש קיצוני (מאוד...) והוא כיוון אותי לאמונה שהכל מלמעלה ולטובה (והפסיכולוג אדם לא מאמין, ככל שהיה ניתן להסיק). למה? כי אמונה זה הכלי שלי כמטופלת ולכן הוא השתמש בו.

ילד/נער לא הייתי שולחת לחילוני/ת, אדם בוגר מיושב בדעתו ובאומנתו - כן.
בניגוד אליך, החוויה שלי שונה
היו לי מפגשים עם פסיכולוגית מומחית בהדרכת הורים
באיזשהו שלב דיברנו אמונית, היא אמרה לי שיש לי את המתנה הזו ושאעשה בה שימוש (עניתי לה שאמונה היא עבודה תמידית, ולא לחיצת כפתור והופ אני נמסכת אמונה ונרגעת). בגלל שדיברה על כך שיש לי- ולבני המגזר- את הכלי הזה, העזתי לשאול אותה אם היא מאמינה. ענתה לי שלא.
ההלם שחטפתי, ואני אדם בוגר שראה משהו בחייו והתחכך באוכלוסיות לא מאמינות, היה נוראי. איך את ממליצה לי על משהו שלדעתך הוא לא עובד? זה הרגיש לי הונאה. ובכלל, איך אני יכולה לקבל מאדם שההוויה שלו מנותקת מכל מה שבסיסי אצלי? התערערתי מזה מאד.

למותר לציין מהי גישתי בנוגע לתחום הטיפול. אני בעד מקצוענות קלינית נטולת פשרות ודרכי קיצור. עם זאת חשוב, לדעתי, לבחור מטפל דובר השפה.
 
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
אני מסכימה שתורת הנפש היא רגישה
ולכן, אני שוללת לחלוטין טיפול אצל חילוני/ת (לטיפול ארוך)
הבסיס שלהם מעוות ואסור ללכת אליהם

(אני לא מתכוונת לטיפול קצר מועד ממוקד)

אלא אם כן מדובר בקליני.
ומחלות נפש - ששם העבודה היא על המחלה וזה פחות רלוונטי אם המטפל דתי או חילוני.

אבל טיפול רגשי ארוך. לדעתי,
המטפל/ת חייב להיות ירא שמיים.
או לפחות- מאמין, בעל השקפות של משפחה וחיים אוהדת חרדים.
כי למטופל בסופו של דבר אחרי הטיפול יש הזדהות עם המטפל.
והדמות שמזדהים אתה חייבת להיות ברוח ישראל סבא.
 
בניגוד אליך, החוויה שלי שונה
היו לי מפגשים עם פסיכולוגית מומחית בהדרכת הורים
באיזשהו שלב דיברנו אמונית, היא אמרה לי שיש לי את המתנה הזו ושאעשה בה שימוש (עניתי לה שאמונה היא עבודה תמידית, ולא לחיצת כפתור והופ אני נמסכת אמונה ונרגעת). בגלל שדיברה על כך שיש לי- ולבני המגזר- את הכלי הזה, העזתי לשאול אותה אם היא מאמינה. ענתה לי שלא.
ההלם שחטפתי, ואני אדם בוגר שראה משהו בחייו והתחכך באוכלוסיות לא מאמינות, היה נוראי. איך את ממליצה לי על משהו שלדעתך הוא לא עובד? זה הרגיש לי הונאה. ובכלל, איך אני יכולה לקבל מאדם שההוויה שלו מנותקת מכל מה שבסיסי אצלי? התערערתי מזה מאד.

למותר לציין מהי גישתי בנוגע לתחום הטיפול. אני בעד מקצוענות קלינית נטולת פשרות ודרכי קיצור. עם זאת חשוב, לדעתי, לבחור מטפל דובר השפה.
כל מילה.
 
.
ומחלות נפש - ששם העבודה היא על המחלה וזה פחות רלוונטי אם המטפל דתי או חילוני.
מסכימה שיש עדיפות גבוהה ואפילו קריטית ללכת למטפל בעל גישה אמונית.
חולקת על החילוק הזה.
לא הייתי מפרידה בין המתמודד למחלה שלו, גם שם בעיניי יש עדיפות לא פחות גבוהה ללכת למטפל מאמין עם אוריינטציה דתית.
 
בניגוד אליך, החוויה שלי שונה
היו לי מפגשים עם פסיכולוגית מומחית בהדרכת הורים
באיזשהו שלב דיברנו אמונית, היא אמרה לי שיש לי את המתנה הזו ושאעשה בה שימוש (עניתי לה שאמונה היא עבודה תמידית, ולא לחיצת כפתור והופ אני נמסכת אמונה ונרגעת). בגלל שדיברה על כך שיש לי- ולבני המגזר- את הכלי הזה, העזתי לשאול אותה אם היא מאמינה. ענתה לי שלא.
ההלם שחטפתי, ואני אדם בוגר שראה משהו בחייו והתחכך באוכלוסיות לא מאמינות, היה נוראי. איך את ממליצה לי על משהו שלדעתך הוא לא עובד? זה הרגיש לי הונאה. ובכלל, איך אני יכולה לקבל מאדם שההוויה שלו מנותקת מכל מה שבסיסי אצלי? התערערתי מזה מאד.

למותר לציין מהי גישתי בנוגע לתחום הטיפול. אני בעד מקצוענות קלינית נטולת פשרות ודרכי קיצור. עם זאת חשוב, לדעתי, לבחור מטפל דובר השפה.
הדרכת הורים = פסיכולוגית  חינוכית.
טיפול נפשי = פסיכולוגית  קלינית

החינוכית - נותנת עיצות והדרכה, זה עבודתה
הקלינית - ממש ממש ממש לא נותנת הדרכות/ עיצות.

בעיות בחינוך ילדים:
פסיכולוגית חינוכית - מתמקדת בהתווית דרך
פסיכולוגית קלינית - מטפחת בך ההורה ובודקת מה אצלך עוצר אותך מלחנך נכון ואיך את מושפעת מההתנהגות של הילד/ה וכיצד זה גורם לך להגיב לא נכון, הכל דרך הכוונה שאלו יהיו המילים והעיצות שיגיעו ממך ולא ממנה.

לכן הראשונה תקרא לעצמה "הדרכת הורים"
השניה תקרא לכך "טיפול הורי".
 
@השדכן
אני חושב שאתה צודק
אבל בתכלס' אם לא נשאל שאלות תאורטיות אלא פרקטיות
האם הייתי מוכן לשלוח לטיפול רציני אצל אחד שיש לו תואר שני וכו' והוא חילוני או חרדי לא ארדקור שאתה מכיר אישית? (הרי בינינו אין הרבה כאלו אז מה לבנתים?)

הרי בטיפול כזה האדם יוצא מהצד השני עם נפש אחרת
ומה נשתל שם אתה לא יודע
יכול הרי להיות בעיות במלא תחומים כפירה ושהם יחנכו אותך לחוסר הסכמה עם מלא דברים חרדים (כולל אי ציות לגדול"י וכו')
ובמיוחד הנושא שעליו פרויד ביסס הרי את כל משנתו שזה נודגע לאין ספור חלקים בחיים
ועוד מלא דברים שאנחנו מחנכים עליהם שהם לא מסכימים איתם (לדוג' כל צורת חינוך הילדים אצלם שונה מהותית כולל עצמאות מטורפת מגילאי אפס ומי אתה שתגיד לו מה לעשות)
ואם תגיד להם הרי כך וכך וכו' מיד הם יאמרו לך אדרבה זה חלק מהבעיה בא נשרש את זה וכו'
הרי אנחנו טוענים על הדרך של הלא חרדיים שהם טועים והחילונים טועים בענק
ואז לבוא ולקבל מהם הדרכות לחיים?
ומי יכול לומר זיכיתי ליבי ואני יודע מה לקבל ומה לא
גילוי נאות חלק מהטענות הם לא מידיעה ברורה שזה המציאות אלא מהקשיים לוגים ע"פ מה ששמעתי מקרוב שהלך לאקדמיה על מלא ועדיין שם אבל טוען שיש שם מלא מלא וכו'

ובקיצור טענתי היא שבכזה סיטואציה של חדירה לעומק עומק הנפש באופן מחשבתי-לוגי ולא תרופתי (פלוס חובה של המטופל להאמין למה שאומרים לו) בנושא שהוא הליבה של החיים שלנו-שהם ע"פ היהדות, (ולא איזה טיפול רפואי קלאסי) קשה ללכת למישהו לא מוסמך

ועכשיו אני מגיב לך על התגובה שבודאי תיהיה
'אז מה עדיך ללכת ללא מקצועי הרי... וכו'
אז אני מסכים עם הטענה
אבל אני שואל מה צריך לעשות בפרקטיקה הכללית (לא הפרטנית שכ"א ילך לברר כמובן על הבנאדם)
אלא אם היום עובר כרצונך חוק המטפלים
מה יעשו אז אצל הציבור שלנו
האם אז תמליץ ללכת אצל לא חרדיים?
הצבת כאן שתי אמיתות זו מול זו: הצורך הקריטי בסטנדרט מקצועי מול הצורך הקיומי בנאמנות ערכית ורוחנית. הפחד שלך מפני "השתלת" ערכים זרים בנפשו של מטופל הוא לא רק לגיטימי – הוא הכרחי. טיפול נפשי אינו הליך טכני; הוא מסע אל ליבת הזהות, והמטפל הוא שותף למסע הזה.
אך כאן, שוב, עלינו לחזור למהותה של המקצועיות.
איש מקצוע אמיתי, שעבר הכשרה אקדמית מלאה, לומד בראש ובראשונה עיקרון אחד קריטי: לכבד את עולמו של המטופל ולעבוד בתוכו. תפקידו אינו "לחנך" את המטופל או "לתקן" את השקפת עולמו, אלא לתת לו כלים להתמודד עם קשייו בתוך מסגרת חייו וערכיו. מטפל מקצועי טוב יודע לשים את האג'נדה האישית שלו בצד. הכשרתו מלמדת אותו בדיוק את הגבול הזה.
לעומת זאת, אדם שאינו מקצועי, גם אם הוא חרדי ובעל כוונות טהורות, עלול להשליך את עולמו הערכי האישי על המטופל בצורה מזיקה, כי אין לו את ההכשרה להבחין בין טיפול לחינוך, בין תמיכה להטפה. הסכנה של "השתלת ערכים" קיימת בשני הצדדים, אך ההכשרה המקצועית היא בדיוק מה שנועד למנוע אותה.
לכן, התשובה הפרקטית לשאלתך "מה עושים היום אם עובר חוק המטפלים?" היא אינה בחירה בין "מקצועי חילוני" ל"לא מקצועי חרדי".
היא החובה לחפש את השילוב: איש מקצוע מורשה (פסיכולוג, עו"ס קליני) שהוא גם אדם ירא שמיים, או לפחות כזה שמכיר לעומק את העולם החרדי ומכבד אותו. האם זה קל? לא. האם יש מספיק כאלה? כנראה שלא.
אבל הדילמה הכואבת שהצגת היא בדיוק הסיבה מדוע הפתרון היחיד לטווח ארוך הוא זה שהזכרנו קודם: הקמת מסלולי הכשרה אקדמיים, מוגנים ומותאמים, בתוך הציבור החרדי. המצב הנוכחי, שבו הציבור נאלץ לבחור בין מקצועיות ללא ערכים, לבין ערכים ללא מקצועיות, הוא מצב בלתי נסבל. הברירה האמיתית חייבת להיות אנשי מקצוע מעולים, שצמחו מתוך עולם הערכים שלנו.
 
המצב הנוכחי, שבו הציבור נאלץ לבחור בין מקצועיות ללא ערכים, לבין ערכים ללא מקצועיות, הוא מצב בלתי נסבל. הברירה האמיתית חייבת להיות אנשי מקצוע מעולים, שצמחו מתוך עולם הערכים שלנו.
יש מספר מסוים, לא מאד רב, של אנשים בדיוק כאלה.
 
קרוב משפחה שלי סובל מקושי רגשי, בעקבות הקושי היתה גם ירידה רוחנית מסויימת...
הלך לפסיכולוג קליני חילוני.
הפסיכולוג אמר לו חד משמעית שהקושי שלו נובע מזה שהוא בגילו (20+) עדין חי עם ההורים והוא יכול וצריך לעזוב את הבית ולבחור את הדרך שלו בעצמו
ועודד אותו בצורה ברורה ומפורשת ללכת נגד החינוך ה"כובל" של הבית, שמונע ממנו התפתחות אישית וכו וכו
הבחור עצמו הבין שהבית זה לא הבעיה שלו והפסיכולוג מכניס אג'נדות משלו, והפסיק את הטיפול.
הבחור מגיע ממשפחה מאוד חמה ותומכת שיכלה להכיל ולהבין את הקושי והרוחני. אבל בכל מקרה אחר, הנער יכול להשליך את כל הקשיים שלו על החינוך החרדי...
לא פשוט בכלל בכלל לטפל אצל אדם לא שומר תו"מ
כל אחד מאתנו מביא איתו את העולם הפנימי שלו לכל מקום וכשמגיע לקלינקה... וכשאדם מולך במשבר...
 
קרוב משפחה שלי סובל מקושי רגשי, בעקבות הקושי היתה גם ירידה רוחנית מסויימת...
הלך לפסיכולוג קליני חילוני.
הפסיכולוג אמר לו חד משמעית שהקושי שלו נובע מזה שהוא בגילו (20+) עדין חי עם ההורים והוא יכול וצריך לעזוב את הבית ולבחור את הדרך שלו בעצמו
ועודד אותו בצורה ברורה ומפורשת ללכת נגד החינוך ה"כובל" של הבית, שמונע ממנו התפתחות אישית וכו וכו
הבחור עצמו הבין שהבית זה לא הבעיה שלו והפסיכולוג מכניס אג'נדות משלו, והפסיק את הטיפול.
הבחור מגיע ממשפחה מאוד חמה ותומכת שיכלה להכיל ולהבין את הקושי והרוחני. אבל בכל מקרה אחר, הנער יכול להשליך את כל הקשיים שלו על החינוך החרדי...
לא פשוט בכלל בכלל לטפל אצל אדם לא שומר תו"מ
כל אחד מאתנו מביא איתו את העולם הפנימי שלו לכל מקום וכשמגיע לקלינקה... וכשאדם מולך במשבר...
הסיפור שתיארת הוא התגלמות מדויקת ומצמררת של הסכנה שעליה אנו מדברים, והוא מחדד את הדיון באופן מושלם.
אתה צודק לחלוטין. אכן, לא פשוט לקבל טיפול מאדם שאינו שותף לעולמך הערכי, וכל מטפל מביא איתו את עולמו הפנימי.
אבל כאן בדיוק טמונה הנקודה המקצועית החשובה ביותר: מה שתיארת אינו "טיפול חילוני", אלא טיפול לא מקצועי.
העיקרון הבסיסי והקדוש ביותר בכל הכשרה טיפולית אקדמית הוא העמדת המטופל וערכיו במרכז. תפקידו של המטפל אינו לשפוט את עולמו של המטופל, ובוודאי לא לנהל מלחמה נגדו. תפקידו הוא לעזור למטופל למצוא את כוחותיו בתוך המציאות והתרבות שבה הוא חי.
הפסיכולוג במקרה הזה לא פעל כאיש מקצוע; הוא פעל כאידיאולוג. הוא לא הציע טיפול, אלא פתרון-מדף המבוסס על השקפת עולמו האישית ("צעירים צריכים לעזוב את הבית"), תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט המשפחתי, הקהילתי והרוחני של המטופל.
וזו בדיוק הסיבה ש"רשת הביטחון" שדיברנו עליה היא קריטית. במערכת מתוקנת, אותו בחור או משפחתו יכולים ואף מומלץ - להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים על כפיית ערכים וטיפול לא מקצועי. התנהגות כזו היא עבירה אתית חמורה. אא"כ יש באותו מקרה נתונים שאתה לא מודע עליהם (שבמרבית מהמקרים בחור לא משתף גם את בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, וד"ל). ובכל אופן כאמור, יש למי לפנות במידה והבחור חש שקרה כאן עוול!
השאלה המטרידה היא: מה קורה כאשר בוגר קורס לא מפוקח, שכל הכשרתו מבוססת על "שיטה" ועל "אג'נדה" אחת, עושה בדיוק את אותו הדבר? במקרה כזה, אין אפילו סטנדרט מקצועי שאותו הוא מפר, ואין שום כתובת לתלונה. הסיפור שלך ממחיש באופן מושלם מדוע הדיון אינו על "חרדים מול חילונים", אלא על מקצועיות מול חובבנות.
 
הסיפור שתיארת הוא התגלמות מדויקת ומצמררת של הסכנה שעליה אנו מדברים, והוא מחדד את הדיון באופן מושלם.
אתה צודק לחלוטין. אכן, לא פשוט לקבל טיפול מאדם שאינו שותף לעולמך הערכי, וכל מטפל מביא איתו את עולמו הפנימי.
אבל כאן בדיוק טמונה הנקודה המקצועית החשובה ביותר: מה שתיארת אינו "טיפול חילוני", אלא טיפול לא מקצועי.
העיקרון הבסיסי והקדוש ביותר בכל הכשרה טיפולית אקדמית הוא העמדת המטופל וערכיו במרכז. תפקידו של המטפל אינו לשפוט את עולמו של המטופל, ובוודאי לא לנהל מלחמה נגדו. תפקידו הוא לעזור למטופל למצוא את כוחותיו בתוך המציאות והתרבות שבה הוא חי.
הפסיכולוג במקרה הזה לא פעל כאיש מקצוע; הוא פעל כאידיאולוג. הוא לא הציע טיפול, אלא פתרון-מדף המבוסס על השקפת עולמו האישית ("צעירים צריכים לעזוב את הבית"), תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט המשפחתי, הקהילתי והרוחני של המטופל.
וזו בדיוק הסיבה ש"רשת הביטחון" שדיברנו עליה היא קריטית. במערכת מתוקנת, אותו בחור או משפחתו יכולים ואף מומלץ - להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים על כפיית ערכים וטיפול לא מקצועי. התנהגות כזו היא עבירה אתית חמורה. אא"כ יש באותו מקרה נתונים שאתה לא מודע עליהם (שבמרבית מהמקרים בחור לא משתף גם את בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, וד"ל). ובכל אופן כאמור, יש למי לפנות במידה והבחור חש שקרה כאן עוול!
השאלה המטרידה היא: מה קורה כאשר בוגר קורס לא מפוקח, שכל הכשרתו מבוססת על "שיטה" ועל "אג'נדה" אחת, עושה בדיוק את אותו הדבר? במקרה כזה, אין אפילו סטנדרט מקצועי שאותו הוא מפר, ואין שום כתובת לתלונה. הסיפור שלך ממחיש באופן מושלם מדוע הדיון אינו על "חרדים מול חילונים", אלא על מקצועיות מול חובבנות.
כשהנזק נעשה לא חשוב התואר ולא 8 שנות הלימוד שלו.
באתי לומר שגם אדם שיש לו תואר ולמד באקדמיה יכול לתת טיפול לא מקצועי
והבעיה שבד"כ בזמן מצוקה אין אנרגיה מיותרת להוציא על ועדות, ולך תוכיח שאתה צודק (מילה שלו מול מילה שלך, והטענה המוחצת- הדברים הוצאו מהקשרם וכו)
לא באה לומר שתואר זה דבר מיותר או לא חשוב
רק לשים לב שתואר הוא לא העיקר, וצריך לבדוק עוד דברים חוץ מהתעודה שעל הקיר
 
אשאל רגע פרקטית.
אם אני - אישה חרדית, מחפשת היום מטפלת.
מישהי מקצועית באמת, מאמינה, ועדיפות גבוהה גם ליראת שמים.
איפה אני מוצאת אותה?
בטח במגזר שלנו, כשאנשים הולכים לטיפול זה "סוד צבאי".
לברר לגבי התואר שלה ואמיתותו, אין בעיה. השאלה איך מבררים גם על הצלחות וכדו'?
 
אשאל רגע פרקטית.
אם אני - אישה חרדית, מחפשת היום מטפלת.
מישהי מקצועית באמת, מאמינה, ועדיפות גבוהה גם ליראת שמים.
איפה אני מוצאת אותה?
בטח במגזר שלנו, כשאנשים הולכים לטיפול זה "סוד צבאי".
לברר לגבי התואר שלה ואמיתותו, אין בעיה. השאלה איך מבררים גם על הצלחות וכדו'?
רופאת משפחה שאת סומכת עליה
 
בעיניי הבעיה הכי מהותית היא הקוד האתי.

אם מטפלת רגשית כלשהי מסוגלת לדבר עם חברות בהמתנה לרופא בקופת חולים, ולהזכיר באגביות "מטופלת שלי אמרה.."
או סיטואציה שבה מישהי נוסעת באוטובוס, ובספסל מאחוריה מתנהלת פגישה טיפולית (דרך הטלפון) והיא שותפה מלאה לשיחה ללא ידיעת המטופלת שמעבר לקו
(הייתי עדה לשני המקרים)

אז משהו בכבוד של המטפלים למטופלים חסר. ואם זה מתבטא בחוסר כבוד אתי זה יתבטא בעוד דברים.
אני בטוחה שזה לא גורף, אבל אלו סיטואציות שלא היו אמורות לקרות בשום אופן!
בעיניי זה גם מעלה שאלה גדולה על המקצועיות של המטפל.
 
אשאל רגע פרקטית.
אם אני - אישה חרדית, מחפשת היום מטפלת.
מישהי מקצועית באמת, מאמינה, ועדיפות גבוהה גם ליראת שמים.
איפה אני מוצאת אותה?
בטח במגזר שלנו, כשאנשים הולכים לטיפול זה "סוד צבאי".
לברר לגבי התואר שלה ואמיתותו, אין בעיה. השאלה איך מבררים גם על הצלחות וכדו'?
שואלים בפרוג :)
 
הסיפור שתיארת הוא התגלמות מדויקת ומצמררת של הסכנה שעליה אנו מדברים, והוא מחדד את הדיון באופן מושלם.
אתה צודק לחלוטין. אכן, לא פשוט לקבל טיפול מאדם שאינו שותף לעולמך הערכי, וכל מטפל מביא איתו את עולמו הפנימי.
אבל כאן בדיוק טמונה הנקודה המקצועית החשובה ביותר: מה שתיארת אינו "טיפול חילוני", אלא טיפול לא מקצועי.
העיקרון הבסיסי והקדוש ביותר בכל הכשרה טיפולית אקדמית הוא העמדת המטופל וערכיו במרכז. תפקידו של המטפל אינו לשפוט את עולמו של המטופל, ובוודאי לא לנהל מלחמה נגדו. תפקידו הוא לעזור למטופל למצוא את כוחותיו בתוך המציאות והתרבות שבה הוא חי.
הפסיכולוג במקרה הזה לא פעל כאיש מקצוע; הוא פעל כאידיאולוג. הוא לא הציע טיפול, אלא פתרון-מדף המבוסס על השקפת עולמו האישית ("צעירים צריכים לעזוב את הבית"), תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט המשפחתי, הקהילתי והרוחני של המטופל.
וזו בדיוק הסיבה ש"רשת הביטחון" שדיברנו עליה היא קריטית. במערכת מתוקנת, אותו בחור או משפחתו יכולים ואף מומלץ - להגיש תלונה לוועדת האתיקה של הפסיכולוגים על כפיית ערכים וטיפול לא מקצועי. התנהגות כזו היא עבירה אתית חמורה. אא"כ יש באותו מקרה נתונים שאתה לא מודע עליהם (שבמרבית מהמקרים בחור לא משתף גם את בני המשפחה הקרובים אליו ביותר, וד"ל). ובכל אופן כאמור, יש למי לפנות במידה והבחור חש שקרה כאן עוול!
השאלה המטרידה היא: מה קורה כאשר בוגר קורס לא מפוקח, שכל הכשרתו מבוססת על "שיטה" ועל "אג'נדה" אחת, עושה בדיוק את אותו הדבר? במקרה כזה, אין אפילו סטנדרט מקצועי שאותו הוא מפר, ואין שום כתובת לתלונה. הסיפור שלך ממחיש באופן מושלם מדוע הדיון אינו על "חרדים מול חילונים", אלא על מקצועיות מול חובבנות.
הטקסטים שלך נראים כאילו נכתבו או לכה"פ נערכו על ידי ג'י פי טי
 
בלת"ק
אני מכיר מעט את עולמות הטיפול למרות שאיני איש מקצוע (גם לא בעל תעודה פיראטית...)
אציין מידיעה שבמקרים רבים מטפלים מוסמכים מאד (פסיכולג קליני / פסיכיאטר) ממליצים לפנות לטיפול אצל מטפלים מסוימים שהם מכירים שחלקם בלי שום הסמכה רשמית.
למשל אני מכיר מטפל חרדי בשיטה חדשנית של ביו פידבק שאין לו שום תואר אקדמי והוא מקבל הרבה הפניות של מטופלים מפסיכולוגים ופסיכיאטרים שמנסיונם ראו שביכולתו לעזור ממש.
מצד שני כמובן שסטטיסטית פסיכולוג קליני יהיה מקצועי יותר מבוגרי הקורסים האלו, רק דווקא מכיוון שמדובר בנפש וגם הפרופסורים הגדולים לא באמת חושבים שהם לגמרי יודעים מה שהם עושים - על כן במקרים מסוימים הם ימליצו על מטפלים ללא הכשרה רשמית.
בניגוד לרפואה פיזיולוגית שברור שמי שלמד אותה מסודר באמת יודע הרבה יותר ממי שעשה קורס חפיף, בפסיכולוגיה הדברים ממש לא תמיד כך.
אציין ראיה אחת. כל אחד מאיתנו אם יקרא ספרי פסיכולוגיה יבין את מה שנכתב שם (למעט צורך לעיתים בתרגום מושגים ספציפיים), אבל ברפואה צריך הרבה יותר הקדמות כדי להבין בכלל הבנת הנקרא בסיסית.
בנוסף כמובן גם שישנם פסיכולוגים קליניים שגרמו למטופלים נזקים, יש אנשים שפשוט 'אין להם את זה' וגם אם הצטיינו בלימודים ועברו את כל המסלול, זה עדיין לא אומר שהם באמת יהיו טובים כמטפלים.
לסיכום כל עוד שאנחנו לא יודעים הרבה על המטפל וניסיונו - עדיף מאד ללכת לבעל רישיון טיפול שעבר את כל המסלול, אבל במקרים רבים יש מטפלים ללא הכשרה אקדמית שיכולים לעשות עבודה טובה לא פחות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה