התייעצות איך להפוך את סעודת השבת לחוויה מהנה

  • הוסף לסימניות
  • #21
  • אילו משחקים או רעיונות הפעלה עובדים אצלכם סביב השולחן?
    יש את המשחק הנדוש אבל המגבש ביותר- כל אחד אומר משהו טוב שהוא ראה במהלך השבוע אצל אח/אחות/אמא/אבא וכל פעם מי שהתור עובר אליו (מי שאמרו עליו את המחמאה) אומר על מישהו אחר.
    היתרון- זה מגבש מאוד וגורם לילדים לחכות לזה, החיסרון- יש ילדים שאוהבים את זה, ויש כאלה ששונאים את זה.
    אז צריך לבדוק את זה...
    (יש גם אפשרות ללמוד שתי הלכות בבית, אך אצלינו חצי אהבו, והחצי השני ממש נכנס ל"קריזה")

  • איך אפשר לשלב את הילדים בשירה/דברי תורה/חידונים בצורה שמתאימה לגילאים שונים?
    במקרה הזה אנחנו כמעט התייאשנו😉
    עד שגילינו את סוד העדשים... מי ששר מקבל עדשים ומלאאאאא מחמאות. (לא בפעם אחת מקבלים, אלא כל זמן שהילד שר הוא מקבל קצת, עד שמצתבר כמות..)
    בדברי תורה- פשוט בעלי אומר, ומוסיף סיפורים שמאימים לכל גיל, ואז כל אחד אומר מה הוא נהנה מהסיפור/מה הוא חושב שהסיפור בא ללמד..
  • האם יש לכם רעיונות או דברים קטנים שעושים את האווירה יותר שמחה ומהנה?
    מילים טובות!!!!
    (אולי זה לא כ"כ קשור לכאן אבל אחד הדברים שעושים את האווירה יותר נינוחה, מה שמביא את כל הילדים לשיתוף פעולה זה שימת לב לילד, לדברים שהוא אוהב, למה שהוא רוצה ומה שמציק לו.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
הכי חשוב להיות ערניים לילדים
לא לרצות הגדיל ולרומם את השולחן שבת עם ווארטים וסיפורים שלא מעניינים אותם וכו'
או לומר רק דברים קדושים כמו משפחות אחרות...

לבדוק מה הילדים שלך הכי אוהבים
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אני חושבת שבשלב של גילאים מעורבים זה יותר קשה להחזיק את הגיל הבינוני כי הילדים הגדולים כבר מדברים שיח של גדולים וזה לא מעניין את הבינוניים.
לדעתי הכי טוב זה לעשות נניח עד המרק זמן של בינונים שבו הילדים הגדולים יותר יכולים עוד לשתף פעולה (ולהנות) ואז לתת לילדים הבינונים ללכת לשחק ולעבור לשיח של גדולים ולקראת סוף הסעודה להחזיר את הבינונים לשולחן.
נניח בהתחלה- אומרים תודה לכל אחד שהשתף בהכנות לשבת ומשבחים אותו (על העבודה הנקיה/הזריזות/השמחה שהוא עשה את זה/הטעם/הנראות וכו') שומעים את הדברי תורה שהילדים למדו או מכינים, שרים ביחד, אבא/אמא אומרים משהו,
ואז בהמשך עושים חידון, שרים שוב, ועוד משהו.

כשהייתי ילדה היה לנו שלוש דברים שאישית מאוד אהבתי-
1. חידה שאמא שלי אמרה בסעודת ליל שבת ורמזים לזה היו אומרים במהלך הסעודות, וסעודה שלישית מי שהגיעה עם פתרון לחידה- קיבלה משהו.
2. בזמן הסעדה/לפני הסעודה הכנו הצגה על משהו מהפרשה ואז הצגנו את זה בסעדת שבת. (זה נניח בזמן שהגדולים מדברים הבינונים מכינים ומתאמנים על הצגה)
3. לפעמים גם ביום שישי הכנו תערוכה של ציורים/מודלים מלגו שקשורים לפרשה/לתקופה ובסעודה הראנו את התערוכה עם הסבר על המוצגים, וכמובן קיבלנו מלא מלא מחמאות :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
יש פעמים שכשיש אורחים, אפשר אפילו אחיין בחור בישיבה שמשתוקק לאוכל ביתי ולהתארח, כבר שולחן השבת מקבל צורה ומתביישים לריב לידו... לא מתאים לכל אחד אבל אם יעזור לכם תשקלו את הרעיון...
לא תמיד זה טוב אורחים לפעמים זה מזיק בקשר ובאהבה בין ההורים לילדים למשל שהבן מעדיף להיות האורח של אבא שלו ואני רואה את אצל ההורים שלי בבית שמביאים בקביעות אותו אורח במשך כל השבתות והחגים של השנה ושוכחים לגמרי שיש להם ילדים בבית אז לדעתי במקרה שלי אני חושב שעדיף שאורחים '''קבועים''' ילכו לאכול בהכנסת אורחים מקומי ולא להפריע לחינוך ולקשר עם הילדים
נ.ב. אני חושב שאפשר לפתוח אשכול נפרד על מה שהגבתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אצל ההורים שלי בתור ילדה שולחן שבת זכור לי כחוויה והעצמה לכל החיים!
שרים כולם ביחד, עושים קולות שניים..
אבא מחמיא לאמא על האוכל הטעים והילדים רואים כדוגמא אישית!
לאבא שלי תמיד היו בכיס סוכריות וג'לים מענינים שהוא היה מחלק בין לבין...
וגם היה לו טקס קבוע של מחמאות על כל ילד (בדיוק פגשתי בשחרית את הרבה קליין ואיך שהוא שיבח אותך... או השבוע המורה התקשרה לאמא לספר כמה שאת מתנהגת יפה וחרוצה... ומרוב נחת אמא לא עברה בדלת....)
עזבו את זה ש30% היה מנופח ובקטע הטוב, ותמיד אפשר למצוא מילה טובה על ילד... אבל עדיין רוב המחמאות היו אמיתיות, וכנראה שבשביל חינוך מותר קצת לנפח מהאמת העיקר שהילד יראה כמה אוהבים ומעריכים אותו!
יש משפחות שמאד אוהבים חידות!
תקחו את מה שמתאים למשפחה שלכם...
זה מאד תלוי גילאי הילדים...
יש פעמים שכשיש אורחים, אפשר אפילו אחיין בחור בישיבה שמשתוקק לאוכל ביתי ולהתארח, כבר שולחן השבת מקבל צורה ומתביישים לריב לידו... לא מתאים לכל אחד אבל אם יעזור לכם תשקלו את הרעיון...
מעורר השראה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לא תמיד זה טוב אורחים לפעמים זה מזיק בקשר ובאהבה בין ההורים לילדים למשל שהבן מעדיף להיות האורח של אבא שלו ואני רואה את אצל ההורים שלי בבית שמביאים בקביעות אותו אורח במשך כל השבתות והחגים של השנה ושוכחים לגמרי שיש להם ילדים בבית אז לדעתי במקרה שלי אני חושב שעדיף שאורחים '''קבועים''' ילכו לאכול בהכנסת אורחים מקומי ולא להפריע לחינוך ולקשר עם הילדים
נ.ב. אני חושב שאפשר לפתוח אשכול נפרד על מה שהגבתי
לא אמרתי להגזים עם האורחים
ולכן נתתי דוגמא של אחיין בחור שמצד אחד מתנהג בטקטיות ומצד שני לא מכביד על בעלת הבית , שזה לא כמו לארח משפחה גדולה ולהערך בהתאם עם כמויות האוכל.

העיצות שנתתי למעלה לא מתאימות לכל אחד
קחו כמובן רק מה שמתאים לסגנון הבית שלכם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מעורר השראה!
אבא שלי(ט"א)! הוא באמת מודל ששווה לחקות!
אגב הצומי לילדים שבבית נמשך עד היום, וכשזה ליד אורחים או נשואים זה שווה פי כמה וכמה
הילדים נוצצים מאושר....
הוא מדי פעם עושה את זה גם לחתנים ונשותיהם
מנסיון, יחס וצומי לא מיותר בכל גיל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
האם יש לכם רעיונות או דברים קטנים שעושים את האווירה יותר שמחה ומהנה?
אני ממש מציעה לשאול את הילדים מה הם רוצים לאכול לכבוד שבת,
סלט מיוחד שהם אוהבים או קינוח שהם מחבבים במיוחד.
זה מחמם את הלב מאוד, וזה בדרך כלל גורם להם להשאר ולשבת ברצון כי הם פשוט מרגישים אהוב
במיוחד אצל המתבגרים... שהרבה פעמים לא נאה להם לשתף פעולה עם משחקים או חידונים ודברים כאלה
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
הכי חשוב להיות ערניים לילדים
לא לרצות הגדיל ולרומם את השולחן שבת עם ווארטים וסיפורים שלא מעניינים אותם וכו'
או לומר רק דברים קדושים כמו משפחות אחרות...

לבדוק מה הילדים שלך הכי אוהבים
הגדרה מוצלחת,

לא לעשות חיקויים ולא לעשות מה שמתאים לאחרים,
כל משפחה עם הסגנון והאופי שלה וכל משפחה עם מספר וגילאי הילדים שלה,

כדי שסעודת השבת יהיה חוויה מהנה, זה אמור להיות משהו שמתאים לך ולמשפחה שלך בלבד,
עצם האשכול חוטא לנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הגדרה מוצלחת,

לא לעשות חיקויים ולא לעשות מה שמתאים לאחרים,
כל משפחה עם הסגנון והאופי שלה וכל משפחה עם מספר וגילאי הילדים שלה,

כדי שסעודת השבת יהיה חוויה מהנה, זה אמור להיות משהו שמתאים לך ולמשפחה שלך בלבד,
עצם האשכול חוטא לנושא.
למה חוטא לנושא?
אם לא נתייעץ ונשפר את עצמינו איך נדע?
לנסות תמיד אפשר
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אשמח למשהו מפורט יותר
דוגמא למשל

אני יסביר אולי קצת יותר
אני מחפש דרך שהילדים מעצמם, ירצו להישאר לשבת ליד השולחן, ושיהנו שם
זה רצון שעלול מאד לעייף אתכם כמשפחה.

(לך ,בלי הילדים, כיף בשולחן?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
אצלינו ילדים קטנים עד גיל 7.
מקפידים על:
1. סעודה קצרה - לא יותר משעה.
2. בכל מנה עוברים על תיקייה של אחד הילדים. הוא מספר מה הוא למד וכולם מקשיבים. ועוברים על היצירות שלו.
3.בין מנה למנה יש שיר שכל פעם הילד שסיים לאכול הכל ראשון בוחר.
4. בנוסף עוברים בכל סעודה על ספר של הלכות שבת עם ציורים שהילדים ממש נהנים מזה וכל אחד חוזר על ההלכה בקול.
בגדול הם במהלך כל זמן הסעודה עסוקים מעבר לאוכל וככה הזמן עובר מהר. לא מכריחים אף אחד לשבת בשולחן אבל במציאות אף אחד לא זז.
ממנו ההורים זה דורש לתקתק את המנות ולתת את כל היחס והזמן לילדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
1. לומר מה כל אחד עשה לכבוד שבת.
2. לספר סיפור בדפוס שיש בו חזרתיות, לדוגמא, לספר סיפור שקשור להלכה מהלכות שבת, אפשר להשתמש בדמויות קבועות. הילדים מאד מתחברים לזה בדר"כ.
3. לתת לכל ילד זמן לומר או להראות משהו שהכין או למד. לעודד שיח מתפעל ומשבח על זה.
4. להעלות שאלה ולעורר דיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
בלת"ק חלקי.
אצלי שולחן השבת הזכור לי מילדותי היה סביב משחקי אישיות (מישהו בוחר בן אדם שכולם מכירים וציריכם לשאול אותו שאלות שהוא עונה ב"כן" ו"לא" ועפי" לדעת את מי הוא בחר).
אפשר להרחיב את המשחק לחפצים.
כמו"כ היה את המשחק "כן לא שחור לבן" (אחד שואל את המשתתפים שאלות, אסור להם לענות במילים האלו)
או כמו חי צומח עם הרחבות לשמות של בנים, בנות, משפחות, רחובות, ערים, מדינות או שירים באותיות הנ"ל.
מישהו שעושה מנגינה וצריכים לנחש איזה שיר זה.
בקיצור, זה היה חוויתי והפסיק בשלב מסויים כשגדלו הנערים (ואולי חבל שהפסיק)
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
או השבוע המורה התקשרה לאמא לספר כמה שאת מתנהגת יפה וחרוצה... ומרוב נחת אמא לא עברה בדלת....)
כל הכבוד! הלוואי שכל הבתים היו ככה...
אבי שליט"א אדם מלא.....
עד היום אני לא שוכח שיום אחד כשאמי חזרה מהעבודה,
אבי אמר לה "השמנתי היום בעוד איזה 50 קילו"...
אמא שלי נכנסה ללחץ.....
ואז אבא שלי הסביר - פשוט הרב'ה שלח היום פתק של נחת עם איקס אז השמנתי מנחת......
עד היום אני לא שוכח את זה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
1. לקבל שמגוון גילאים הוא מאתגר ובהכרח צריך לוותר. אצל הורי אסור היה לרדת מהשולחן לשחק (מגיל 3 בערך). זה עבד כל עוד כולם היו קטנים יחסית והסעודות קצרות. ברגע שהתחילו ישיבות גדולות ונשואים- אי אפשר היה להמשיך להחזיק את הכלל הזה

2. יש חלקים קשיחים שמתאימים לכולם- אוכל, זמירות קבועות, ווארט שאבא אומר ומשתדל שכולם יבינו, זימון. חשוב להחזיק את החלקים האלה ולקבע אותם. זה נותן מסגרת ברורה.

3. מבחינת פעילות זה מאד אינדבדואלי לכל משפחה. אצלנו אוהבים לדבר והשיחות ארוכות, לפעמים אנחנו מכינים נושא מראש אבל בדכ לא צריך. הילדים משתתפים מגיל 8-9 ואנחנו שמים לב שלכולם יש מקום מכובד בשיחה ושמתיחסים ברצינות לכולם (כולל ניתוח אחרי הסעודה ביננו, מי אמר מה, מי נדחק הצדה, מי פתאום גילה ענין בתחום חדש וכו'. זה חשוב שההורים יחזיקו הכל במודעות)
ילדים קטנים יותר יורדים לשחק ליד השולחן. מגיל שמשתתפים בשיחה- אנחנו לא מרשים לקרוא בצד. אם השיחה ממש לא מתאימה לילד נעלים עין.

חשוב לי לציין שהשולחן לא "מרומם". השיחות הן על נושאים רחבים וכלליים שאמנם מעניינים מאד אבל יש כאלה שיתהו ויבקרו. אנחנו רוצים חויה משפחתית מגבשת יותר מכל דבר אחר ולכן זה מתאים לנו. אנחנו רואים את התוצאות כי הילדים בכל הגילאים מאד אוהבים את סעודות שבת וממש מחכים להן. בשביל ילדה בת 10 לדבר בשולחן והאחים הגדולים מקשיבים לה ומתווכחים איתה ברצינות-זה חויה מכוננת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
1. סעודה קצרה - לא יותר משעה.
2. בכל מנה עוברים על תיקייה של אחד הילדים. הוא מספר מה הוא למד וכולם מקשיבים. ועוברים על היצירות שלו.
3.בין מנה למנה יש שיר שכל פעם הילד שסיים לאכול הכל ראשון בוחר.
4. בנוסף עוברים בכל סעודה על ספר של הלכות שבת עם ציורים שהילדים ממש נהנים מזה וכל אחד חוזר על ההלכה בקול.
בגדול הם במהלך כל זמן הסעודה עסוקים מעבר לאוכל וככה הזמן עובר מהר. לא מכריחים אף אחד לשבת בשולחן אבל במציאות אף אחד לא זז.
ממנו ההורים זה דורש לתקתק את המנות ולתת את כל היחס והזמן לילדים.
זה נשמע טוב
איך מסבירים לילדים את כל הכללים?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה