דיון תובנות על כתיבה

[נ. גל]

דבר קריטי, בסיסי, ראש וראשון להכל:
פיסוק!
למען ה', ספר טוב הוא ספר מפוסק, וזה נכון גם לכתיבה וגם לקריאה.
בלי זה אובדן הריכוז הוא רק עניין של זמן.

נקודה נוספת: השליטה.
כל עוד הקורא מקבל תחושה שהגיבור מחזיק במספיק כוח ושליטה עצמית כדי לנצח - אז ה"איך" לא מעניין כמעט.
הקורא צריך לחוות את הגיבור מאבד עתשונות לרגע, ואז אוסף את עצמו.
לכן, אגב, בהרבה קטעי שיא של ספרים הגיבור מתעלף. דרך קיצונית להגיד שהוא איבד שליטה.
מה התועלת?
כשהגיבור בשליטה, יכול הקורא לחשב את יכולותיו מול יכולות האויב ולהגיע למסקנות רציונליות.
הגיבור חייב להיות *אנושי*, כלומר לחוות את הסיטואציה עם כל הרגשות.
להרגיש את מה שהקורא/הכותב היה מרגיש בסיטואציה כזו.
לא חייבים לכתוב את זה כ"כאב לו, כמעט פיזית, הוא רצה לשבור כיסא". אפשר גם כ"פרקי האצבעות הלבינו, והוא לא שם לב לכך כי היה עסוק בלנשוך שפתיים".
ברגע שהגיבור *באמת* מאבד שליטה - כאן הסיפור הופך להיות לא צפוי.

כיף לקרוא דיונים כאלה כאן

 

[פניני ריין]

...בשקט עמד על מקומו, מביט בצאן המתנהל לאטו בין הדשאים הרטובים מטל, בלהקת ציפורים קטנות וססגוניות שהתעופפה מעליהם, מחפשת אחר ארוחה, בקרן שמש אחת שחדרה בין העצים, מציירת קשת יפיפייה על מגדל קורי עכביש שהתנוסס בין שני ענפים, וידע שהגיע זמנו ללכת.

סתם שאלה... מה גרם לך להגדיר את הקטע הזה -אקספוזיציה?
לדעתי אקספוזיציה היא תיאור רקע של לפני הסיפור/ מאחורי הסיפור. לא רקע שהוא חלק מהסיפור עצמו.
אחרת, גם סצנת פעולה היא אקספוזיציה- הסופר מתאר מה הגיבור עושה, גם דו-שיח הוא אקספוזיציה- הסופר מתאר מה הגיבורים אומרים ומה הם חושבים תוך כדי. ואין לדבר סוף.

 

[מהללו]

את עניין הכאבים במזג אוויר לא הבנתי בכלל. עשו לו ניתוח ברזלים?

אני שמחה לשמוע שלא אני היחידה שלא הבינה.
את יודעת כמה פעמים התעכבתי על השורה הזו?
: )

אני אנסה להביא דוגמא של מחיר בלתי הפיך:
נניח שהיה מאבק של הגיבור והדמות המשנית -החבר הכי טוב של הגיבור- עם האנטגוניסט. הם ניצחו במאבק הזה, אבל בגלל המאבק הזה מערכת היחסים שלהם נהייתה עכורה. הם לא מסוגלים להישאר אחד עם השני ונפרדים איש לדרכו, וכשהם פרודים הם מגלים את כל מה שהם מפסידים מכך שהם לא ביחד. כל אחד מהם מחליט להתגבר על הקשיים ולחזור למערכת היחסים הזו, אבל הפעם, בגלל כל מה שהם עברו, השותפות שלהם חזקה הרבה יותר.
אז כן, היה כאן מחיר- מחיר אמיתי, הם איבדו את מערכת היחסים שהייתה להם, הם שברו אותה. אבל בסוף הם בנו מערכת יחסים חדשה וחזקה יותר מהקודמת. המחיר היה אמיתי, ובלתי הפיך במובן שהמציאות לא חזרה להיות כפי שהיא הייתה, אבל הוא קידם את העלילה, כי הם לא היו מגיעים לשותפות חזקה כל כך אלמלא השבירה.

דוגמא יפה, אבל אין בה כדי לגרום לי להיות במתח מפני הבאות...
אפשר לומר כי ישנו רק ספר אחד שגרם לי לסטרס עצום. וכמו שאת אומרת, חשש אמיתי מכיוון התפתחות העלילה.

דבר קריטי, בסיסי, ראש וראשון להכל:
פיסוק!

במילים אחרות את אומרת- נתקלתי בספרים אשר לוקים בעניין הזה.
אבל זה מוזר, הרי כל ספר עובר עריכה והגהה, לא?

לכן, אגב, בהרבה קטעי שיא של ספרים הגיבור מתעלף. דרך קיצונית להגיד שהוא איבד שליטה.

לא קונות אותי התעלפויות חסרות הגיון ופשר.
אם למשל היה ראוי שיקרה לגיבור משהו רציני והרבה יותר גרוע, מעצבן אותי לקרוא כי הוא רק התעלף.

הגיבור חייב להיות *אנושי*, כלומר לחוות את הסיטואציה עם כל הרגשות.
להרגיש את מה שהקורא/הכותב היה מרגיש בסיטואציה כזו.

בדיוק!
לקורא אמיתי מגיע לקרוא על גיבור אמיתי.

 

[רבקהנ]

וואו! התענגתי לקרוא.
תודה על הטיפים המשובחים ועל החיבור לחיים שלנו!

הגיבור צריך אכן להפסיד משהו- בכל סצנת סיכון.

מסכימה עם זה.
דבר בלתי הפיך יכול להיות חפץ חשוב שהוא מאבד (כמו המדליונים בממלכה במבחן), אבל שבאמת יאבד אותו וזה ישפיע עליו ולא שהוא ימצא אותו תוך זמן קצר.
דבר בלתי הפיך יכול להיות ניתוק קשר כפי שכבר הוזכר, או איבוד או אימוץ של תכונה. יש סיטואציות מכוננות בחיים (לחיוב או לשלילה) בהם מתעצבות אצלינו תפיסות עולם שאנחנו סוחבים איתנו שנים אחר כך, סיטואציות בהם הבטחנו לעצמנו דברים שאחר כך מלווים אותנו.

...בשקט עמד על מקומו, מביט בצאן המתנהל לאטו בין הדשאים הרטובים מטל, בלהקת ציפורים קטנות וססגוניות שהתעופפה מעליהם, מחפשת אחר ארוחה, בקרן שמש אחת שחדרה בין העצים, מציירת קשת יפיפייה על מגדל קורי עכביש שהתנוסס בין שני ענפים, וידע שהגיע זמנו ללכת.

מצטערת לחלוק אבל אני חייבת לציין שפסקה כזאת היא מסוג הדברים שהעין שלי מדלגת עליה אוטומטית אחרי קריאה של בקושי שורה. לא מסוגלת לקרוא אקספוזיציה שמשתבללת לתוך עצמה ולא מתקדמת או מקדמת משהו.

בכל סצנה צריכה להיות התרחשות, שינוי.

וואו! מדויק ונכון! היה יכול לחסוך כל כך הרבה דיו ודפים מיותרים שהודפסו...

אסיים באיחול- שנזכה לשנה טובה ומתוקה, ושנזכה לכתוב סיפורים טובים באמת, שעושים להשם נחת ומקרבים את הסיבה האמיתית לכל העלילה האנושית הזאת- את הגאולה האמיתית והשלימה.

אמן!!!

 

[שמואל י]

תודה רבה על התובנות והדיון!
אולי אפשר להחליף את המילה מחיר במילה השלכות?

 

[סיפור8]

סתם שאלה... מה גרם לך להגדיר את הקטע הזה -אקספוזיציה?
לדעתי אקספוזיציה היא תיאור רקע של לפני הסיפור/ מאחורי הסיפור. לא רקע שהוא חלק מהסיפור עצמו.
אחרת, גם סצנת פעולה היא אקספוזיציה- הסופר מתאר מה הגיבור עושה, גם דו-שיח הוא אקספוזיציה- הסופר מתאר מה הגיבורים אומרים ומה הם חושבים תוך כדי. ואין לדבר סוף.

הערה יפה
את צודקת, זו באמת לא אקספוזיציה טהורה. טוב יותר אם הייתי מביאה כציטוט אקספוזיציה טהורה.
בהמלצה דיברתי על תחושת המרווח של הסופר לתאר תחושות, רקע, עבר- מבלי לנסות לתמצת אותם, לשלב אותם בשיחה או בפעולה כבדרך אגב, ובכך לנסות להפוך אותם לשקופים. יש משהו דווקא במקומות האלו- בזכרונות ישנים, תחושות, מראות, תובנות- שיוצר קשר האישי עם הדמות.

אפשר לומר כי ישנו רק ספר אחד שגרם לי לסטרס עצום. וכמו שאת אומרת, חשש אמיתי מכיוון התפתחות העלילה.

מעניין אותי מה הוא

אולי אפשר להחליף את המילה מחיר במילה השלכות?

מעניין, למה?

 

[שמואל אגסי]

מצטערת לחלוק אבל אני חייבת לציין שפסקה כזאת היא מסוג הדברים שהעין שלי מדלגת עליה אוטומטית אחרי קריאה של בקושי שורה. לא מסוגלת לקרוא אקספוזיציה שמשתבללת לתוך עצמה ולא מתקדמת או מקדמת משהו.

הערך של קטעים מסוג זה הם לא רק לתאר לקורא את המצב הספציפי שבו נמצא מהללאל, הקטעים האלו מחברים את הקורא לתחושות שלו ולרגשות שלו.
כשמשולב בספר סוג כזה של קטע, הספר הופך להיות הרבה יותר נוגע, ומקבל צבע וחיים.

 

[דיתי לינדר]

אהבתי את התובנות.
במיוחד את זו הנוגעת לאקספוזיציה-
תמיד אהבתי את הספרים מפעם בהם מופיעים משפטים כאלו...
לא צריך לדעת איך הגיבורה נראית רק כשהיא עומדת מול מראה או מעיניים של מישהו אחר.
התחברתי.

 

[שמואל י]

מעניין, למה?

מחיר זו מילה קצת שתלטנית. גם כי היא נותנת רושם אכזרי כמו שכבר כתבו מעליי, אבל בעיקר כי היא לא חייבת לנבוע ישירות מהפעולות של הדמות. כמו בדוגמא שנתנו כאן מעליי, על הגיבור שמאבד איבר בכל סצנה. קצת להחליף את קלישאת ה"הצלה ברגע האחרון" לקלישאת "טרגדיה ברגע האחרון"

המילה השלכות מקשרת את המחיר לפעולה של הדמות, ההשלכות נובעות מהאירוע, ההשלכות מחייבות את הסיפור להשתנות (גם באופן החיובי וגם באופן השלילי) וכשכל בחירה יוצרת השלכות המשנות את הסיפור נוצרת המשמעות לבחירה.

(לדוגמא, גיבור המאבד עין בתחילת הסיפור שילם "מחיר" אך אם בהמשך הסיפור אחרי סצנת הסתגלות קצרה, הוא ממשיך לחיות כרגיל ורק נוספה לו רטיה אופנתית אין לאיבוד העין השלכה, חוץ מהעובדה שהגיבור עלול להיפצע. לעומת זאת. אם איבוד העין משפיע על המוטיבציה שלו, מקשה עליו רגשית, או מחליש את יכולת הצליפה שלו, מה שמציב אותו בעמדת נחיתות מול אויביו, יש השלכות לאירוע והשלכות אלו יוצרות את המחיר.

הצלחתי להסביר את עצמי בצורה מובנת?

 

[Talya kadosh]

טיפים מעולים וחשובים.

א. אני מסכימה עם התבונה שלך שהגיבור צריך לשלם מחיר ורק בצורה כזו הקורא מסוגל לשבת על קצה הכיסא. אבל לעיתים נראה כי הציבור לא מסוגל להכיל התפתחויות כאלו, וזה חבל. אפשר להתקדם עם השאלה הזו בקיצוניות יתר, האם גיבור ראשי יכול לשלם במחיר של מוות? אני מניחה שהרוב יזדעזעו רק מעצם הרעיון. אבל אני חושבת שאם לא נקבל את האפשרות הזו כלגיטימית, שאם נפחד להעמיד את הגיבור גם בהתמודדיות קטנות ולגיטימיות שמערערות את הביטחון של הדמות לא נתקדם לשום מקום. וממילא מתוך כך אנו מערערים את רמת האמינות של הספר.

ב. אני חושבת שלא רק אקספוזיציה של דמויות חשובה, אלא גם תיאורים. ואני יודעת שזו תהיה דעה לא פופלראית אבל גם קטעים שמכניסים לאווירה, לעולם שבנית, למרות שלכאורה הם לא מקדמים דבר. לפעמים אני מוצאת את עצמי עוצרת בכוח כדי לא למהר ולהתקדם עם הסיפור, אלא לתאר, להרחיב. וכדי להצליח לעשות זאת בצורה הטובה ביותר אני מנסה לדמיין כאילו אני נמצאת בסיטאוציה ואז לחשוב מה אני רואה, מה אני מריחה, מה אני מרגישה. לנסות ולתאר את כל חמשת החושים ואפילו את החוש השישי אם צריך. כמה שיותר פרטים קטנים שיוצרים את הסיפור הגדול.

יישר כוח גדול, היה מעניין לקרוא, מחכים ומחדד.

 

[סיפור8]

(לדוגמא, גיבור המאבד עין בתחילת הסיפור שילם "מחיר" אך אם בהמשך הסיפור אחרי סצנת הסתגלות קצרה, הוא ממשיך לחיות כרגיל ורק נוספה לו רטיה אופנתית אין לאיבוד העין השלכה, חוץ מהעובדה שהגיבור עלול להיפצע. לעומת זאת. אם איבוד העין משפיע על המוטיבציה שלו, מקשה עליו רגשית, או מחליש את יכולת הצליפה שלו, מה שמציב אותו בעמדת נחיתות מול אויביו, יש השלכות לאירוע והשלכות אלו יוצרות את המחיר.

ממש מעניין מה שאתה כותב. אתה אומר שמספיק שלאירוע המותח יהיו השלכות על העלילה, ולאו דווקא מחיר.
קודם כל, זה נכון ולו רק בגלל שכל אירוע בסיפור חייב להשליך על העלילה. ציינתי את זה בתובנות וזו באמת נקודה ממש חשובה. היא אחת הגורמים המשפיעים ביותר על איכות של סיפור.
אני דיברתי ספציפית על יצירת מתח. אם הבנתי נכון את מה שאתה אומר, השלכה לא חייבת להיות שלילית- היא יכולה להיות גם חיובית או ניטרלית, אבל משפיעה על מהלך העלילה.
אבל שוב, אם אנחנו מעוניינים ליצור סצנה מותחת, אזי המשוואה חוזרת למחיר השלילי דווקא. למה? כי סיכון = סיכוי אמיתי לאבד או להפסיד משהו.
אנחנו מכירים סיכונים מהחיים האמיתיים. אתה משקיע בבורסה ולוקח סיכון לאבד חלק מהכסף. אתה בוחר דירה ישנה להשקעה ולוקח סיכון שיהיו נזילות בקירות. אתה מחנה את הרכב לחמש דקות על אדום לבן כי אתה ממש ממהר, ולוקח סיכון לקבל קנס. כל אלו הן אבידות. קטנות או גדולות, שיהיו כפרה אבל אלו לא רק "השלכות" על סדר היום שלך, אלו מחירים שליליים שאתה עלול לשלם.
כדי לגרום לסצנה להיות מותחת, לכל הפחות מותחת כפי שחנייה באדום לבן גורם לנו למתח, אנחנו צריכים לאפשר לו לאבד דברים. לקחת סיכון אמיתי.

אם אתה מגדיר השלכות כמשהו שלילי דווקא שעלול לקרות לדמות- אז אנחנו מסכימים, רק משתמשים במילים אחרות

א. אני מסכימה עם התבונה שלך שהגיבור צריך לשלם מחיר ורק בצורה כזו הקורא מסוגל לשבת על קצה הכיסא. אבל לעיתים נראה כי הציבור לא מסוגל להכיל התפתחויות כאלו, וזה חבל. אפשר להתקדם עם השאלה הזו בקיצוניות יתר, האם גיבור ראשי יכול לשלם במחיר של מוות? אני מניחה שהרוב יזדעזעו רק מעצם הרעיון. אבל אני חושבת שאם לא נקבל את האפשרות הזו כלגיטימית, שאם נפחד להעמיד את הגיבור גם בהתמודדיות קטנות ולגיטימיות שמערערות את הביטחון של הדמות לא נתקדם לשום מקום. וממילא מתוך כך אנו מערערים את רמת האמינות של הספר.

את שואלת אם הגיבור יכול למות?
זו שאלה מעניינת. דיברנו על זה בעבר כאן בפורום, וכתבתי אז שאם הגיבור מת- זה צריך לבוא כהשלמה לקשת העלילה שלו, מעגל שלילי או חיובי שהוא עבר במהלך הסיפור.
אם המוות מסיים קשת עלילה שלילית- כלומר, הדמות הלכה ונהייתה רעה יותר במהלך העלילה, והמוסר שלה הלך וירד- אז המוות שלה הוא בדרך כלל המענה על כך, המחיר שהיא שילמה על הבחירות שלה.
אם הדמות עברה קשת עלילה חיובית- אז המוות הוא ככל הנראה חלק מההקרבה שלה, תוצאה חיובית שנבעה מהבחירות שלה בעצמן.
אנחנו לא הורגים דמויות רק כי "החיים לא מושלמים", ו"חלק מהדמויות חייבות למות כדי שזה יראה רציני". החיים כן מושלמים, הם מנוהלים על ידי בורא העולם ולכל מוות יש אכן סיבה. ואנחנו יודעים זאת, באופן תת מודע, אוניברסלי וכלל אנושי, ולכן הסיפורים שלנו גם מתנהלים על פי הכללים האלו.

אז אם נסכם- אפשר להרוג דמויות משניות כמחיר לסצנות מתח, וכדי להגביר את המתח הכללי בסיפור (וגם דמויות ראשיות אפשר להרוג, רק שהמוות שלהן ככל הנראה יגיע רק בסוף הספר...); אבל צריך לראות שבדמויות משמעותיות המוות לא בא רק מסיבה צדדית, אלא גם יוצר השלמה ברורה למעגל של הדמות.
מוות שמשלים תהליך שהדמות עברה- לא יתסכל את הקוראים. זה אומנם יכול להיות עצוב, אבל באופן מוזר - זה גם יהיה מספק.

(כאן קצת השוותי בין המוות של אביי והמוות של יקוואל, ולמה האחד היה מוות עצוב אבל מרגש והשני היה מוות מתסכל. בדיוק הנקודה הזו)

לנסות ולתאר את כל חמשת החושים ואפילו את החוש השישי אם צריך. כמה שיותר פרטים קטנים שיוצרים את הסיפור הגדול.

מסכימה ממש...

 

[Talya kadosh]

@סיפור8 , הסבר רחב ומעמיק. ואני בהחלט מסכימה איתך.
אבל אולי אשאל שאלה כזו, האם את יכולה להמליץ על ספר חרדי שאכן עושה זאת בפועל? אפשר לשים בצד את הרג הגיבור הראשי, אני לא מצפה לראות זאת בכל ספר. אבל האם אכן ישנו ספר שמעמיד את הגיבור שלו בפני דילמות בלתי אפשריות וגורם לו לשלם עליהן? ספר כזה שכאשר תקראי אותו את לא תרגישי ניחוחה משום שברור לך שהדמות תצא ללא פגע והיא תמשיך לעמוד בפני נסיונות קשים ואיך שהוא לצאת מהן ללא שריטה?
אם יש לך ספר כזה, אשמח בהחלט להמלצה.

 

[שמואל י]

אם אתה מגדיר השלכות כמשהו שלילי דווקא שעלול לקרות לדמות- אז אנחנו מסכימים, רק משתמשים במילים אחרות

ב"ה אנחנו מסכימים.

אוךי הייתי מוסיף אפשרות לחלק את המותחנים הטובים לשני סוגי מתח, בשניהם המחיר דומיננטי:

הראשון כולל לצד ההשלכות השליליות/מחיר גם השלכות חיוביות /שכר?
יש בזה גם הגיון (אף אחד לא היה משקיע בבורסה אם לא היה לו גם סיכוי להרוויח).
מה שיוצר את המתח בסגנון זה הוא הקיצוניות של המנעד. מעברים חדים בין התקווה לייאוש, מחירים קיצוניים ובלתי צפויים (כמובן שהם צריכים לנבוע מהסיפור)


בסגנון השני ההשלכות כמעט אך ורק שליליות והוא מטייל קצת במחוזות הטרגדיה.

אני בעצמי מתלבט קצת על החלוקה הזאת, ואם היא מוסיפה או חולקת על מה שכתבתם למעלה. אולי יש עוד פרמטרים שצריכים להכלל בנושא?

 

[ת.עקבי]

מעניין אותי. קל לדבר על מחירים שלא נוגעים אלינו. הגיבור יסתכן, הגיבור ישלם ובהמשך גם יהיו למחיר השלכות.
אבל בפועל - אם יש לי דמות מסדרה שבספר שני סוחבת משהו מספר ראשון ונפגעת במהלך, ובספר שלישי היא משלמת מחיר מאד כואב על הפגיעה ההיא - עד כמה זה צורם לקוראים?
רק חושבת על העניין העלילתי הזה (חייבת את ההתפתחות הזו), ומודה שקשה לי לחשוב על הרגע בו אצטרך לכתוב אותו. הוא אמנם יחסית לא אלים, כי רובו השלכה רפואית, אבל הוא די מאמלל, וגם לאומללות צריך לתת גבול, לא?

 

[סיפור8]

בעז"ה

ספר כזה שכאשר תקראי אותו את לא תרגישי ניחוחה משום שברור לך שהדמות תצא ללא פגע והיא תמשיך לעמוד בפני נסיונות קשים ואיך שהוא לצאת מהן ללא שריטה?

הגיבורים אצלנו כן יוצאים עם שריטות... מעונים ונרדפים לאורך כל ארבע מאות העמודים. הם והחברים הכי טובים ובני המשפחה שלהם כמובן. אבל הם לא מפסידים משהו אחד באופן אל חזור.

הראשון כולל לצד ההשלכות השליליות/מחיר גם השלכות חיוביות /שכר?

תמיד יש גם השלכות חיוביות וגם שליליות, לא? אחרת באמת למה שהגיבור יסתכן?
גם יכול להיות מאד שהוא ינצח במאבק מסוים, אבל ישלם מחיר על כך.
וכמו שציינתי מקודם, לא בכל מאבק חייב להיות מחיר... וכגודל הרווח הצפוי כך גודל הסיכון. אנחנו לא נהרוג דמות משנית כשהגיבור החליט רק לעבור איתה את הכביש, נכון? נשמור את זה לאיזה קרב אחרון... אז גם כשנעשה מחיר, הוא יהיה בהתאם לגודל המאבק.

אבל בפועל - אם יש לי דמות מסדרה שבספר שני סוחבת משהו מספר ראשון ונפגעת במהלך, ובספר שלישי היא משלמת מחיר מאד כואב על הפגיעה ההיא - עד כמה זה צורם לקוראים?
רק חושבת על העניין העלילתי הזה (חייבת את ההתפתחות הזו), ומודה שקשה לי לחשוב על הרגע בו אצטרך לכתוב אותו. הוא אמנם יחסית לא אלים, כי רובו השלכה רפואית, אבל הוא די מאמלל, וגם לאומללות צריך לתת גבול, לא?

אני מנסה להבין מה השאלה-
ממה שהבנתי קשה לך לפגוע בדמות המשנית, ואת חוששת שהקוראים לא יאהבו את זה.
קודם כל, זה בסדר להביא לתחושות קשות, לנפילות. ספרות שמנסה להימנע מנפילות (אם זה במוטיבציה של הדמויות, במערכות היחסים שלהן או במאבקים של הגיבור)- אף פעם לא תוכל להגיע באמת למקומות גבוהים יותר. ככה זה בחיים, וככה זה גם בספרים.
חוץ מזה, שכמו שאמרנו מקודם- הקוראים משלימים עם אומללות ופגיעה של דמות אם הם רואים איך האומללות הזו למעשה מקדמת אותה במסע שלה.
אולי תוכלי לנסות לראות כיצד הפגיעה בדמות המשנית הזו יכולה לבוא לידי ביטוי כקידום בקונפליקט האישי שלה. חוץ מזה כמובן כדאי לנסות לראות איך הפגיעה הזו גם תשכלל את העלילה.

שוב, אין לי דוגמא קונקרטית לצערי. אף אחד מהדמויות שאני מכירה מהספרות שלנו לא נפגעה באופן שקידם אותה או את העלילה. אפילו מהללאל שנפצע באופן קשה- כאוב רק בימות הגשמים, וזה לא מפריע לו כהוא זה להיות סופר גיבור בספר שלאחר מכן.

 

[משולש ברמודה]

שאר הדברים כמו: תחושה רגשית, איבוד אמון, איבוד קשר חברי ,פגיעה פיזית - הם דברים הפיכים, אבל כואבים מספיק.

איבוד אמון, איבוד קשר חברי או פגיעה פיזית יכולים להיות גם בלתי הפיכים לא?

שוב, אין לי דוגמא קונקרטית לצערי. אף אחד מהדמויות שאני מכירה מהספרות שלנו לא נפגעה באופן שקידם אותה או את העלילה. אפילו מהללאל שנפצע באופן קשה- כאוב רק בימות הגשמים, וזה לא מפריע לו כהוא זה להיות סופר גיבור בספר שלאחר מכן.

מה עם אליהו-אביי?
הוא בחר לעזור לאנשי המחנך והוא שילם מחיר כבד מאד, משפחתי ואישי: אחותו בעלה וילדיה הפכו לבובות על חוט בידיו של נבל, הוא עצמו נרדף כל חייו מאז אותה בחירה, נאלץ לגור לבדו ביער (האדם הכי חברותי בסדרה אחרי שלוואן!) ולבסוף גם מת ללא אישה וילדים.

המחיר הזה קידם את העלילה משמעותית באיסתרק (השליטה באתיל חזרה לידי איסתרק ואנשיו), וגם במהללאל (הוא היה קלף המיקוח מול מהללאל ומאסרו היה נקודת מפנה וטריגר לבחירה של מהללאל).
המחיר הזה גם שינה את הדמות באופן בלתי הפיך: מצעיר אוהב חיים וקליל לאדם בוגר הבוחר במודע להיכנס לגוב האריות הדיאלידאני בשביל חבר ובשביל הערכים בהם האמין.
הוא גם היחיד שמסע הדמות שלו נגמר במוות שלחלוטין השלים את קשת הדמות, כמו שציינת כבר.
כלומר הוא שילם את המחיר הכבד עד הסוף, והתשלום הזה היה חלק עיקרי ומשמעותי מפיתוח קשת הדמות וההירואיות שלה.

 

[הדר 310]

וואו.
אין לי כח לקרוא הרבה, אבל לא יכולתי שלא לקרוא הכל מההתחלה עד הסוף.
אהבתי הכל ממש, ושני דברים יותר מהכל -
הראשון - מגניב בעיני ממש ללמוד מלקרוא! זו חכמה אמיתית ויכולת שאין לכל אחד.
ואת מגיעה ממנה לתובנות ממש נכונות ויפות.
והשני - את ההקבלה לסיפור העולם האנושי שלנו,שבעצם ממנו משתלשלים חוקי הסיפור.
אף פעם לא חשבתי על זה, וזה כל כך יפה, נכון, אמוני, ומרגש.
כי באמת להכל יש שורש.
ויפה כל כך לראות את זה ככה.
ואפשר ממש ללמוד משני הכיוונים.

תודה על זה!

 

[הדר 310]

אני שמחה לשמוע שלא אני היחידה שלא הבינה.
את יודעת כמה פעמים התעכבתי על השורה הזו?
: )

אני חשבתי מתח נפשי שמזג האוויר גורם לו כי הוא מזכיר לו את מה שהיה...?
הגיוני דווקא...

 

[ת.עקבי]

אני מנסה להבין מה השאלה-
ממה שהבנתי קשה לך לפגוע בדמות המשנית, ואת חוששת שהקוראים לא יאהבו את זה.
קודם כל, זה בסדר להביא לתחושות קשות, לנפילות. ספרות שמנסה להימנע מנפילות (אם זה במוטיבציה של הדמויות, במערכות היחסים שלהן או במאבקים של הגיבור)- אף פעם לא תוכל להגיע באמת למקומות גבוהים יותר. ככה זה בחיים, וככה זה גם בספרים.
חוץ מזה, שכמו שאמרנו מקודם- הקוראים משלימים עם אומללות ופגיעה של דמות אם הם רואים איך האומללות הזו למעשה מקדמת אותה במסע שלה.
אולי תוכלי לנסות לראות כיצד הפגיעה בדמות המשנית הזו יכולה לבוא לידי ביטוי כקידום בקונפליקט האישי שלה. חוץ מזה כמובן כדאי לנסות לראות איך הפגיעה הזו גם תשכלל את העלילה.

שוב, אין לי דוגמא קונקרטית לצערי. אף אחד מהדמויות שאני מכירה מהספרות שלנו לא נפגעה באופן שקידם אותה או את העלילה. אפילו מהללאל שנפצע באופן קשה- כאוב רק בימות הגשמים, וזה לא מפריע לו כהוא זה להיות סופר גיבור בספר שלאחר מכן.

הדמות נפצעה באופן הפיך, אבל יש לי התלבטות אם לאפשר לה להתרפא או לא. מבחינת קידום העלילה - אני עדין בספק לגבי זה. מבחינת הדמות הפוגעת - אין לה סיבה לסייע, היא פשוט תקטע את האיבר וזהו.
אולי לכן הקושי שלי - האופי של הדמות דורש את ההתנהלות הזו, העלילה פחות.
חידדת לי

 

[Talya kadosh]

זו הכוונה שלי, @סיפור8 , אם יש לך ספר כזה או לכל מישהו אחר הוא מוזמן להמליץ.