- הוסף לסימניות
- #21
דבר קריטי, בסיסי, ראש וראשון להכל:
פיסוק!
למען ה', ספר טוב הוא ספר מפוסק, וזה נכון גם לכתיבה וגם לקריאה.
בלי זה אובדן הריכוז הוא רק עניין של זמן.
נקודה נוספת: השליטה.
כל עוד הקורא מקבל תחושה שהגיבור מחזיק במספיק כוח ושליטה עצמית כדי לנצח - אז ה"איך" לא מעניין כמעט.
הקורא צריך לחוות את הגיבור מאבד עתשונות לרגע, ואז אוסף את עצמו.
לכן, אגב, בהרבה קטעי שיא של ספרים הגיבור מתעלף. דרך קיצונית להגיד שהוא איבד שליטה.
מה התועלת?
כשהגיבור בשליטה, יכול הקורא לחשב את יכולותיו מול יכולות האויב ולהגיע למסקנות רציונליות.
הגיבור חייב להיות *אנושי*, כלומר לחוות את הסיטואציה עם כל הרגשות.
להרגיש את מה שהקורא/הכותב היה מרגיש בסיטואציה כזו.
לא חייבים לכתוב את זה כ"כאב לו, כמעט פיזית, הוא רצה לשבור כיסא". אפשר גם כ"פרקי האצבעות הלבינו, והוא לא שם לב לכך כי היה עסוק בלנשוך שפתיים".
ברגע שהגיבור *באמת* מאבד שליטה - כאן הסיפור הופך להיות לא צפוי.
כיף לקרוא דיונים כאלה כאן
פיסוק!
למען ה', ספר טוב הוא ספר מפוסק, וזה נכון גם לכתיבה וגם לקריאה.
בלי זה אובדן הריכוז הוא רק עניין של זמן.
נקודה נוספת: השליטה.
כל עוד הקורא מקבל תחושה שהגיבור מחזיק במספיק כוח ושליטה עצמית כדי לנצח - אז ה"איך" לא מעניין כמעט.
הקורא צריך לחוות את הגיבור מאבד עתשונות לרגע, ואז אוסף את עצמו.
לכן, אגב, בהרבה קטעי שיא של ספרים הגיבור מתעלף. דרך קיצונית להגיד שהוא איבד שליטה.
מה התועלת?
כשהגיבור בשליטה, יכול הקורא לחשב את יכולותיו מול יכולות האויב ולהגיע למסקנות רציונליות.
הגיבור חייב להיות *אנושי*, כלומר לחוות את הסיטואציה עם כל הרגשות.
להרגיש את מה שהקורא/הכותב היה מרגיש בסיטואציה כזו.
לא חייבים לכתוב את זה כ"כאב לו, כמעט פיזית, הוא רצה לשבור כיסא". אפשר גם כ"פרקי האצבעות הלבינו, והוא לא שם לב לכך כי היה עסוק בלנשוך שפתיים".
ברגע שהגיבור *באמת* מאבד שליטה - כאן הסיפור הופך להיות לא צפוי.
כיף לקרוא דיונים כאלה כאן
הנושאים החמים



Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //